יהושע בן נון: הבדלים בין גרסאות בדף

ערך זה עוסק בממשיכו של משה רבינו. אם התכוונתם להספר הראשון בנביאים המתאר את תקופת הנהגת יהושע וכיבוש ארץ ישראל, עיינו בערך ספר יהושע.

קבר יהושע בן נון בתמנת חרס

יהושע בן נון הנהיג את שבטי ישראל בעת המעבר על נהר הירדן, בכיבוש ארץ כנען ובחלוקת נחלות שבטי ישראל. הוא כתב את סיומו של ספר דברים ואת ספר יהושע. בתור ראש ונשיא לשבט אפרים הוא נבחר לתור הארץ וחוזר עם הבטחה כי הוא, יחד עם כלב בן יפונה יהיו היחידים שאכן יגיעו לארץ המובטחת.

שמו[עריכה]

שמו של יהושע היה בתחילה הושע והוסיף לו משה אות יו"ד בחילת שמו (במדבר יג, טז) והטעם שהתפלל עליו, יה יושיעך מעצת מרגלים (רש"י שם).

בשונה משאר אישים המוזכרים בתנ"ך, מוזכר יהושע ברוב הפעמים בשמו ובשם אביו - יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן והדבר אומר דרשני, כמו כן יש להעיר כי גם המילה בֶּן שונה משאר מקומות מפני שהיא מנוקדת בִּן. הרמב"ן שמות לג, יא כתב: בא בחירק תמורת סגול, וכן דברי אגור בן יקה (משלי ל, א), שבן לילה היה ובן לילה אבד (יונה ד, י), אם בן הכות הרשע (דברים כה, ב). ועם כל זה אני תמה מדוע לא נמלט בשם הצדיק הזה אחד שיבא כמנהג. ואני חושב כי נהגו לקרותו כן לכבוד, כי היה הגדול בתלמידי משה רבינו ויקראו לו בינון, כלומר הנבון, כי אין נבון וחכם כמוהו, או יהיה ענינו יהושע שהבינה מוליד, יעשו נון מלשון לפני שמש ינון שמו (תהלים עב יז) ^[1].

בחירתו[עריכה]

בחירתו למנהיג באה אחרי שמשה רבינו מבקש מהקב"ה: "יִפְקֹד ה', אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל-בָּשָׂר, אִישׁ, עַל-הָעֵדָה. אֲשֶׁר יֵצֵא לִפְנֵיהֶם, וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם, וַאֲשֶׁר יוֹצִיאֵם, וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם; וְלֹא תִהְיֶה, עֲדַת ה', כַּצֹּאן, אֲשֶׁר אֵין-לָהֶם רֹעֶה. (במדבר כז, טז-יז). רש"י מוצא בדברים האלה את הדרישות ממנהיג:

• "אמר לפניו: רבונו של עולם, גלוי וידוע לפניך דעתו של כל אחד ואחד שאינן דומין זה לזה, מנה עליהם מנהיג שיהא סובל כל אחד לפי דעתו". כלומר, מנהיג אשר יצליח להבין את הפלגים שבהם. דוגמא לכל הסכתו לאפשר לכלב בן-יפונה לכבוש את חברון (יהושע יד, ו-טו). והסיפור עם עכן אשר הצליח להביא אותו לידי התוודות על חטאו (יהושע ז, טו-כו).
• "אשר יצא לפניהם - לא כדרך מלכי האומות שיושבים בבתיהם ומשלחין את חילותי;הם למלחמה, אלא כמו שעשיתי אני שלחמתי בסיחון ובעוג, שנאמר: אל תרא אותו כא, לד... וכן בדוד המלך בכי הוא יוצא ובא לפניהם (שמואל א יח, טז) יוצא בראש ונכנס בראש" ^[2].

והקב"ה משיב למשה: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה, קַח-לְךָ אֶת-יְהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן אִישׁ, אֲשֶׁר-רוּחַ בּוֹ; וְסָמַכְתָּ אֶת-יָדְךָ, עָלָיו. וְהַעֲמַדְתָּ אֹתוֹ, לִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן, וְלִפְנֵי, כָּל-הָעֵדָה; וְצִוִּיתָה אֹתוֹ, לְעֵינֵיהֶם. וְנָתַתָּה מֵהוֹדְךָ, עָלָיו--לְמַעַן יִשְׁמְעוּ, כָּל-עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן יַעֲמֹד, וְשָׁאַל לוֹ בְּמִשְׁפַּט הָאוּרִים לִפְנֵי ה': עַל-פִּיו יֵצְאוּ וְעַל-פִּיו יָבֹאוּ, הוּא וְכָל-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל אִתּוֹ וְכָל-הָעֵדָה. וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה, כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֹתוֹ; וַיִּקַּח אֶת-יְהוֹשֻׁעַ, וַיַּעֲמִדֵהוּ לִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן, וְלִפְנֵי, כָּל-הָעֵדָה. וַיִּסְמֹךְ אֶת-יָדָיו עָלָיו, וַיְצַוֵּהוּ, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה', בְּיַד-מֹשֶׁה.(במדבר כז, יח-כב). באופן המפורט ביותר מתוארים השלבים הדרושים לשם הכתרת מנהיג על הציבור המטרה להשיג את אמונו.

תפקידו הראשון[עריכה]

בספר במדבר יהושע בן נון הוצג לראשונה בתור ראש ונשיא שבט אפרים (במדבר יג, ב-ג) במשלחת המרגלים לארץ כנען. הוא נבחר לנציג השבט :"לְמַטֵּה אֶפְרָיִם, הוֹשֵׁעַ בִּן-נוּן" (במדבר יג, ג). כבר בהמשך נרמז כי מדובר באישיות מיוחדת.

כלב בן יפונה התרעם על הדיווח מהמצב בארץ הוא ויהושע בן-נון מחליטים להתאבל וכך נאמר: "וִיהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן, וְכָלֵב בֶּן-יְפֻנֶּה, מִן-הַתָּרִים, אֶת-הָאָרֶץ--קָרְעוּ, בִּגְדֵיהֶם.(במדבר יד, ו). הפרשה מסתיימת בכך שעל בני-ישראל נגזר לנוע במדבר סיני ארבעים שנה ולמות בטרם הכניסה לארץ כנען ורק:"וִיהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן, וְכָלֵב בֶּן-יְפֻנֶּה, חָיוּ מִן-הָאֲנָשִׁים הָהֵם, הַהֹלְכִים לָתוּר אֶת-הָאָרֶץ" (במדבר יד, לח).

משה כחונך ליהושע[עריכה]

במדרש במדבר רבה כתוב: "כדאי הוא יהושע ליטול שכר שימושו שלא מש מתוך האוהל" (כא, יד). הוא דבק שמה רינו עד שנקרא בשל כך "משרת משה". ח�"ל ממשלים אותו לנוצר (-שומר) תאנה שאוכל מפריה (כא, טו). פירות התאנה מבשילות בהדרגה. ומי שרוצה פרי טוב, יחפש כל יום את הפרי שהתבשל לאותו יום. פרי שיקטף לא בזמנו נופל באיכותו מפרי הנלקח במועדו. הוא דבק במשה, תמיד בזמן המתאים לקבל ממנו את החכמה הדרושה. הדבר הביא לכך שיאמר עליו: "גדולה שימושה יותר מלימודה" ברכות ז, ב. הניסיון לעבוד משה וללמוד ממנו הביא ליהושע את האפשרות ליישם נכונה את כשרון הנהגתו.

על משפחתו[עריכה]

על פי המדרש, יהושע בן נון, תלמידו של משה רבנו, נישא עם רחב, מיריחו. ומצאצאיה היו שמונה נביאים ונביאות כפי שמובא במסכת מגילה י"ד ע"ב: "אמר רב נחמן: חולדה מבני בניו של יהושע היתה. כתיב הכא מלכים ב, כב "בן חַ‏רחַ‏ס" וכתיב התם ({{מקור|יהושע, כד) "בתמנת חרס". איתיביה (היקשה) רב עינא סבא ( הזקן) לרב נחמן שמונה נביאים והם כהנים יצאו מרחב הזונה, ואלו הן: נֵריָּ‏ה, ברוך, ושרָ‏יָ‏ה, מחסיָ‏ה, ירמיה, חלקיה, חנמאל, ושַ‏לוּ‏ם. רבי יהודה אומר: אף חולדה הנביאה מבני בניה של רחב הזונה היתה. כתיב הכא (נאמר כאן) "בן תקוה" וכתיב התם (נאמר שם) (יהשוע ב) "את תקות חוט השני" ! - אמר ליה: עינא סבא (עינא הזקן)! ואמרי לה: פתיא אוכמא ( סיר שחור, כלומר, עמית בתורה שיגע והשחיר פניו עליה ) מיני ומינך תסתיים שמעתא ( ממני וממך תסתיים השמועה, שאנחנו יכולים לצרף את שתי השמועות ולומר:) דאיגיירא ונסבה יהושע ( שרחב התגיירה ונשא אותה יהושע) (מגילה יד, ב). המדרש מגדיל לעשות ומוסיף לרשימה: "ויש אומרין אף יחזקאל ובוזי" (ספרי זוטא פרק י ד"ה וכי).

כיבוש ארץ כנען[עריכה]

תפקידו החשוב של יהושע בן נון היה כיבוש ארץ כנען.הוא לא השלים את הכיבוש ומזהיר את בני ישראל מפני הגויים אשר נשארו בתוכם.

מהלכי כיבוש הארץ בימי יהושע בן-נון

מפת חלוקת הארץ לשבטים

נחלות שבטי ישראל נקבעו על ידי יהושע בן נון, לאחר סיום הכיבוש של ארץ כנען וכך נאמר בספר יהושע: "וְעַתָּה, חַלֵּק אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת בְּנַחֲלָה לְתִשְׁעַת הַשְּׁבָטִים; וַחֲצִי, הַשֵּׁבֶט הַמְנַשֶּׁה. עִמּוֹ, הָראוּבֵנִי וְהַגָּדִי, לָקְחוּ, נַחֲלָתָם אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם מֹשֶׁה, בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִזְרָחָה, כַּאֲשֶׁר נָתַן לָהֶם, מֹשֶׁה עֶבֶד ה' (יהושע יג, ז-ח).

משמעות הגורל בחלוקת הנחלות[עריכה]

יהושע בן נון ממשיך לפעול לפי העקרון שקבע משה רבינו לחלוקת ארץ ישראל, וכך נאמר בספר במדבר: "וְהִתְנַחַלְתֶּם אֶת-הָאָרֶץ בְּגוֹרָל לְמִשְׁפְּחֹתֵיכֶם, לָרַב תַּרְבּוּ אֶת-נַחֲלָתוֹ וְלַמְעַט תַּמְעִיט אֶת-נַחֲלָתוֹ אֶל אֲשֶׁר-יֵצֵא לוֹ שָׁמָּה הַגּוֹרָל, לוֹ יִהְיֶה: לְמַטּוֹת אֲבֹתֵיכֶם, תִּתְנֶחָלוּ (דברים לג, נד). לפחות, נראה כי יש כאן סתירה: החלוקה היא לפי גודל השבט אך נעשית לפי הגרלה - לפי ההנחה הפשטנית - ביד המקרה - אך נראה שלא כך הדבר.

אבל רק אחרי ששבטים הנוחלים בעבר הירדן מקבלים את חלקם, ונשארים רק תשע וחצי שבטים, וכך נאמר בספר יהושע :"בְּגוֹרַל, נַחֲלָתָם, כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה בְּיַד מֹשֶׁה, לְתִשְׁעַת הַמַּטּוֹת וַחֲצִי הַמַּטֶּה (יהושע יד, ב). ואכן שבט יהודה עולה בגורל הראשון, שבט אפרים שני ושבט מנשה שלישי.

וכאן נותרו עוד שבעה שבטים. יהושע בן נון מחליט לשלוח אנשים על מנת לאתר את הנחלאות וכך נאמר: "וַיֵּלְכוּ הָאֲנָשִׁים וַיַּעַבְרוּ בָאָרֶץ, וַיִּכְתְּבוּהָ לֶעָרִים לְשִׁבְעָה חֲלָקִים עַל סֵפֶר; וַיָּבֹאוּ אֶל-יְהוֹשֻׁעַ אֶל-הַמַּחֲנֶה, שִׁלֹה. וַיַּשְׁלֵךְ לָהֶם יְהוֹשֻׁעַ גּוֹרָל בְּשִׁלֹה, לִפְנֵי ה'; וַיְחַלֶּק-שָׁם יְהוֹשֻׁעַ אֶת-הָאָרֶץ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, כְּמַחְלְקֹתָם (יהושע יח, ט-י). הגורלות הושלכו והארץ חולקה לשבטי ישראל.

יהושע בן נון לא הסתפק בחלוקה, הוא דואג גם לאיחוד העתידי בין שני חלקי העם משני צידי נהר הירדן, בפרק כ"ג הוא פונה על שבטי ישראל ומדגיש את חשיבות האיחוד של השבטים.

קברו של יהושע בן נון[עריכה]

ערך מורחב - תמנת חרס

המצבה מעל קברו - מקור התמונה: הויקיפדיה העברית, צילם:בית שלום

תמנת חרס, היא נחלת יהושע בן נון, בנחלת שבט אפרים הוא מקום קבורתו של יהושע בו נון כפי שנאמר בספר יהושע:" וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ בִּגְבוּל נַחֲלָתוֹ, בְּתִמְנַת-סֶרַח אֲשֶׁר בְּהַר-אֶפְרָיִם, מִצְּפוֹן, לְהַר-גָּעַשׁ שם, שם, ל. מבנה הקבר המיוחס ליהושע בן נון נמצא במרכז הכפר הערבי "כפל חרת'". לפי המסורת יום פטירתו של יהושע בן נון הוא כ"ו בניסן.

בספר כפתור ופרח כתוב "ורבים משטחים שם על הקבר המיוחס ליהושע בן נון וכן נמצא בספרי המסעות הנאמנות במאות עברו"^[3]. על פי מסורות יהודיות, שומרוניות ומוסלמיות, נמצאים במקום קבריהם של יהושע בן נון, אביו-נון וכלב בן-יפנה. בתוך מבנה הקבר המיוחס להם גדל עץ אלה-ארצישראלית עתיק וגדול ממדים. עולי רגל מציינים כי נהגו להשתטח על הקברים משנת 1258.

מחבר[עריכה]

בתלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא מייחסים את כתיבת הפסוקים האחרונים בספר דברים ואת כתיבת ספר יהושע ליהושע בן נון וכך נאמר: "אמר מר: יהושע כתב ספרו ושמונה פסוקים שבתורה, תניא כמאן דאמר שמונה פסוקים שבתורה יהושע כתבן, דתניא (דברים לד) וימת שם משה עבד ה' אפשר משה חי וכתב וימת שם משה אלא עד כאן כתב משה מכאן ואילך כתב יהושע דברי ר"י (טו, א).

וכן נאמר:"יהושע כתב ספרו והכתיב יהושע כד וימת יהושע בן נון עבד ה' דאסקיה (ומי סיימו) אלעזר והכתיב יהושע כד ואלעזר בן אהרן מת דאסקיה פנחס.

כמו כן, חיבר את תפילת עלינו לשבח ^{(דרוש מקור)}.

תיעוד היסטורי על יהושע בן נון[עריכה]

בתלמוד ירושלמי שביעית ו, א, נאמר: "דאמר רבי שמואל בר נחמן שלש פרסטיגיות (מכתבים) שילח יהושע לארץ ישראל עד שלא יכנסו לארץ (כלומר לפני שנכנס לכבוש את ארץ ישראל, וכך היה כתוב במכתבים): מי שהוא רוצה להפנות - יפנה, להשלים - ישלים, לעשות מלחמה - יעשה. גרגשי פינה והאמין לו להקב"ה והלך לו לאפריקי". ע"כ. מבואר, שהעם הגרגשי פחדו מלהילחם עם יהושע (כיון ששמעו על הניסים שעשה הקב"ה, והאמינו בכוחו), וברחו לאפריקה. תיאור זה מתועד ע"י הגרגשים עצמם באפריקה: ההיסטוריון הביזנטי, פרוקופיוס, שהיה מזכירו של בליקר, מספר על כתובות פיניקיות שנחקקו על שתי מצבות בנומידיה (צפון אפריקה), שהיה כתוב בהם כך: "אנו אלו, שנמלטנו מהשודד יהושע בן נוא".

ממצאים ארכיאולוגיים מצביעים גם על פעילותו של יהושע, כפי שמבואר בערך חומות יריחו, ובערך המזבח בהר עיבל, ובערך מקדש שכם.

ראה גם[עריכה]

• חומות יריחו
• מקדש שכם
• ארכיאולוגיה מקראית
• כיבוש הארץ

לקריאה נוספת[עריכה]

• הרב אברהם רמר, מעבור הארץ - ספר יהושע, הוצאת המשפחה, ירושלים, תשנ"ה

הערות שוליים