רבי ישראל נג'ארה: הבדלים בין גרסאות בדף
אריאל ביגל נ"י (שיחה | תרומות) |
(←מתנגדיו: מחקתי דבר שגוי) תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד |
||
| (5 גרסאות ביניים של 4 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 5: | שורה 5: | ||
בסביבות שנת שפ"א חזר ל[[ארץ ישראל]] ובתמנה לכהן כרבה של העיר [[עזה]]. התפרסם מאד בפיוטיו, ביניהם נודעו הפיוטים: [http://www.piyut.org.il/textual/48.html| יה רבון עלם ועלמיא], [http://www.piyut.org.il/textual/97.html| יודוך רעיוני], [http://www.piyut.org.il/textual/89.html| יעלה בואי לגני] ועוד. | בסביבות שנת שפ"א חזר ל[[ארץ ישראל]] ובתמנה לכהן כרבה של העיר [[עזה]]. התפרסם מאד בפיוטיו, ביניהם נודעו הפיוטים: [http://www.piyut.org.il/textual/48.html| יה רבון עלם ועלמיא], [http://www.piyut.org.il/textual/97.html| יודוך רעיוני], [http://www.piyut.org.il/textual/89.html| יעלה בואי לגני] ועוד. | ||
נפטר בעזה | נפטר בעזה בשנת שפ"ה ונקבר בבית הקברות היהודי בעיר, "עד ששלטו בו ידי זרים הני ערבאי רשיעי דחטטי שכבי וחרשו את בית הקברות היהודי שם" {{מקור|החיד"א שם הגדולים מערכת ספרים ערך זמירות ישראל|כן}}. | ||
לאחר פטירתו המשיכו ברבנות העיר בנו רבי משה נג'ארה. | |||
==מתנגדיו== | ==מתנגדיו== | ||
אחד מפיוטיו של רבי ישראל הוא "כתובת ישראל" שהוא כיבכול ה[[כתובה]] בין [[עם ישראל]] לה' בזמן [[מתן תורה]]. פיוט זה עורר את התנגדותו של [[מהר"ם די לונזאנו]], מחכמי [[ירושלים]], שכתב עליו: "התיר עצמו לומר לה' יתברך כל מה שהנואפים אומרים זה לזה" {{מקור|"שתי ידות" דף קמב|כן}}, וכן על כך שהשתמש במשקל השירים הערביים. | אחד מפיוטיו של רבי ישראל הוא "כתובת ישראל" שהוא כיבכול ה[[כתובה]] בין [[עם ישראל]] לה' בזמן [[מתן תורה]]. פיוט זה עורר את התנגדותו של [[מהר"ם די לונזאנו]], מחכמי [[ירושלים]], שכתב עליו: "התיר עצמו לומר לה' יתברך כל מה שהנואפים אומרים זה לזה" {{מקור|"שתי ידות" דף קמב|כן}}, וכן על כך שהשתמש במשקל השירים הערביים. | ||
אמנם, דברי ההתנגדות האלו לא תפסו, ורבי ישראל התקבל כאחד מחכמי ישראל ללא פקפוק. | |||
אמנם, דברי ההתנגדות האלו לא תפסו, ורבי ישראל התקבל כאחד מחכמי ישראל ללא פקפוק | |||
==ספריו== | ==ספריו== | ||
| שורה 32: | שורה 30: | ||
**האגרת '''משחקת בתבל''' על חיי האדם והעולם נוספה לספר, אולם אינה שייכת לו והאי קונטרס בפני עצמה. | **האגרת '''משחקת בתבל''' על חיי האדם והעולם נוספה לספר, אולם אינה שייכת לו והאי קונטרס בפני עצמה. | ||
*תשובות שונות שלו בהלכה מצויות ב[[שו"ת]] מהריט"ץ ל[[רבי יום טוב צהלון]], איתו התכתב בהלכה. | *תשובות שונות שלו בהלכה מצויות ב[[שו"ת]] מהריט"ץ ל[[רבי יום טוב צהלון]], איתו התכתב בהלכה. | ||
{{ציר זמן לרבנים|התחלה= | {{ציר זמן לרבנים|התחלה=5315|מספר שנים=73}} | ||
{{מיון רגיל:נג'ארה ישראל}} | |||
[[קטגוריה:אחרונים]] | [[קטגוריה:אחרונים]] | ||
[[קטגוריה:פייטנים]] | [[קטגוריה:פייטנים]] | ||
[[קטגוריה:חכמי ארץ ישראל]] | |||
גרסה אחרונה מ־06:16, 15 באוגוסט 2024
|
|
רבי ישראל נג'ארה היה פייטן חשוב, רבה של העיר עזה.
תולדות חייו[עריכה]
נולד בסביבות שנת ש"י בצפת למקובל רבי משה נג'ארה ב"ר לוי, מתלמידי האר"י, שהיה ראש הרבנים בדמשק ובעל ספר "לקח טוב", ממוצא ספרדי. סבו מצד אמו היה רבי ישראל יד קוריאל, מארבעת החכמים שנסמכו על ידי מהר"י בירב. בצעירותו למד מפי סבו ואביו. בהמשך חייו עבר לדמשק, שם החל לדרוש לפני קהל.
בסביבות שנת שפ"א חזר לארץ ישראל ובתמנה לכהן כרבה של העיר עזה. התפרסם מאד בפיוטיו, ביניהם נודעו הפיוטים: יה רבון עלם ועלמיא, יודוך רעיוני, יעלה בואי לגני ועוד.
נפטר בעזה בשנת שפ"ה ונקבר בבית הקברות היהודי בעיר, "עד ששלטו בו ידי זרים הני ערבאי רשיעי דחטטי שכבי וחרשו את בית הקברות היהודי שם" (החיד"א שם הגדולים מערכת ספרים ערך זמירות ישראל).
לאחר פטירתו המשיכו ברבנות העיר בנו רבי משה נג'ארה.
מתנגדיו[עריכה]
אחד מפיוטיו של רבי ישראל הוא "כתובת ישראל" שהוא כיבכול הכתובה בין עם ישראל לה' בזמן מתן תורה. פיוט זה עורר את התנגדותו של מהר"ם די לונזאנו, מחכמי ירושלים, שכתב עליו: "התיר עצמו לומר לה' יתברך כל מה שהנואפים אומרים זה לזה" ("שתי ידות" דף קמב), וכן על כך שהשתמש במשקל השירים הערביים. אמנם, דברי ההתנגדות האלו לא תפסו, ורבי ישראל התקבל כאחד מחכמי ישראל ללא פקפוק.
ספריו[עריכה]
- זמירות ישראל- פיוטים
- שארית ישראל (בכתב יד)- פיוטים שכתב לאחר כתיבת הספר "זמירות ישראל"
- פצעי אוהב- פירוש לספר איוב, אבד בסורוב ונתורו ממנו דפים בודדים בלבד
- מקווה ישראל- ארבעים דרשות (כל אחת מכונה "סאה" ובסך הכל ארבעים סאה כמו מקווה)
- מערכות ישראל (בכתב יד)- פירוש על התורה
- כלי מחזיק ברכה- על ברכת המזון
- שוחטי הילדים- הלכות שחיטה בחרוזים, לשינון ולזכירה קלה. כתב את הספר על פי בקשת בנו רבי משה כשהיה ילד, ועל כן נקרא "שוחטי הילדים", שגם ילדים יכולים להבינו מפני קלות הלשון והחרוזים. מפאת קטנו הספר לא נדפס בפני עצמו, והוא צורף לספר "ימין משה" לרבי משה ונטורה.
- מימי ישראל- אגרות. מחלוק לארבעה חלקים:
- מי השילוח- אגרות לפייטנים ומשוררים ובהם דברי הערכה לשיריהם
- מי מנוחות- אגרות לאנשים שונים
- מי מריבה- אגרות העוסקות בתוכחה ובמוסר, והשכנת שלום בין יריבים
- מי מצור- אגרות העוסקות בסיוע לקהילות בעת משבר
- מי זהב- אגרות העוסקות בבקשת צדקה לעניים
- מי המרים- אגרות תנחומים
- האגרת משחקת בתבל על חיי האדם והעולם נוספה לספר, אולם אינה שייכת לו והאי קונטרס בפני עצמה.
- תשובות שונות שלו בהלכה מצויות בשו"ת מהריט"ץ לרבי יום טוב צהלון, איתו התכתב בהלכה.
| תקופת חייו של רבי ישראל נג'ארה על ציר הזמן |
|---|
 |