דבש: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אריאל ביגל נ"י (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
|||
| (7 גרסאות ביניים של 3 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 10: | שורה 10: | ||
* "ארץ זבת חלב ודבש" ({{מקור|שמות ג ח}}, {{מקור|שמות ג יז$שם יז}}, {{מקור|במדבר טז יג}}, {{מקור|במדבר טז יד$שם יד}} ועוד) | * "ארץ זבת חלב ודבש" ({{מקור|שמות ג ח}}, {{מקור|שמות ג יז$שם יז}}, {{מקור|במדבר טז יג}}, {{מקור|במדבר טז יד$שם יד}} ועוד) | ||
* "ארץ [[זית|זית שמן]] ודבש" {{מקור|דברים ח ח|כן}}. | * "ארץ [[זית|זית שמן]] ודבש" {{מקור|דברים ח ח|כן}}. | ||
* [[שמשון]] שיסע [[אריה|כפיר אריות]] ליד תמנה, וכששב למקום לאחר זמן, מצא עדת דבורים שהתמקמה בגוויית האריה. שמשון רדה את הדבש ואכלו. לאחר מכן נשא אישה פלשתית, ובמהלך משתה הנישואין חד חידה לנאספים: "מֵהָאֹכֵל יָצָא מַאֲכָל וּמֵעַז יָצָא מָתוֹק". שמשון הבטיח, למי שיפענח את פשר המשפט, שלושים סדינים ושלושים חליפות בגדים, והעניק שבעה ימים למציאת הפתרון. | * [[שמשון]] שיסע [[אריה|כפיר אריות]] ליד תמנה, וכששב למקום לאחר זמן, מצא עדת דבורים שהתמקמה בגוויית האריה. שמשון רדה את הדבש ואכלו. לאחר מכן נשא אישה פלשתית, ובמהלך משתה הנישואין חד חידה לנאספים: "מֵהָאֹכֵל יָצָא מַאֲכָל וּמֵעַז יָצָא מָתוֹק". שמשון הבטיח, למי שיפענח את פשר המשפט, שלושים סדינים ושלושים חליפות בגדים, והעניק שבעה ימים למציאת הפתרון. הפלשתים לא הצליחו לפתור את החידה, ופנו לאישתו ואיימו עליה ברצח אם לא תאלץ את שמשון לגלות לה את הפתרון. האישה הפעילה נגד שמשון את נשק הדמעות עד שגילה לה את התשובה: "מה מתוק מדבש ומה עז מארי". כאשר פתרו לו הפלשתים את החידה רגז שמשון על הדרך שבה הגיעו לפתרונה, וקרא: "לולא חרשתם בעגלתי, לא מצאתם חידתי" {{מקור|שופטים יד|כן}}. | ||
הפלשתים לא הצליחו לפתור את החידה, ופנו לאישתו ואיימו עליה ברצח אם לא תאלץ את שמשון לגלות לה את הפתרון. האישה הפעילה נגד שמשון את נשק הדמעות עד שגילה לה את התשובה: "מה מתוק מדבש ומה עז מארי". כאשר פתרו לו הפלשתים את החידה רגז שמשון על הדרך שבה הגיעו לפתרונה, וקרא: "לולא חרשתם בעגלתי, לא מצאתם חידתי" {{מקור|שופטים יד|כן}}. | * התנ"ך מספר כי באחת ממלחמותיו של [[שאול המלך]] ב[[פלישיתם]], הוא קילל את מי שיאכל עד תום המלחמה. אולם, [[יהונתן בן שאול|יונתן בנו]], שלא שמע את הקללה, הלך עם נושא כליו וטעם מדבש שהאיר את עיניו. | ||
* התנ"ך מספר כי באחת ממלחמותיו של [[שאול המלך]] ב[[פלישיתם]], הוא קילל את מי שיאכל עד תום המלחמה. אולם, [[יהונתן בן שאול|יונתן בנו]], שלא שמע את הקללה, הלך עם נושא כליו וטעם מדבש שהאיר את עיניו. | |||
==הדבש בהלכה== | ==הדבש בהלכה== | ||
לכאורה, הדבש היה אמור להיות אסור באכילה, מפני שישנו כלל בהלכות מאכלות אסורות: "[[כל היוצא מן הטמא טמא]]", כלומר, כל מה שיוצא מחיה טמאה (כגון ביציה וחלבה) אסור באכילה, והדבש מוצאו מהדבורה הטמאה. אלא, שחז"ל ({{מקור|תוספתא בכורות א ה}} ו{{מקור|בבלי בכורות ז ב}}, ונפסק להלכה ב{{מקור|רמב"ם מאכלות אסורות ג ג}}) מסבירה שהוא מותר כיוון | {{בעבודה|[[משתמש:אריאל ביגל נ"י|אריאל ביגל נ"י]] בט"ז בתשרי תשע"ב}} | ||
*לכאורה, הדבש היה אמור להיות אסור באכילה, מפני שישנו כלל בהלכות מאכלות אסורות: "[[כל היוצא מן הטמא טמא]]", כלומר, כל מה שיוצא מחיה טמאה (כגון ביציה וחלבה) אסור באכילה, והדבש מוצאו מהדבורה הטמאה. אלא, שחז"ל ({{מקור|תוספתא בכורות א ה}} ו{{מקור|בבלי בכורות ז ב}}, ונפסק להלכה ב{{מקור|רמב"ם מאכלות אסורות ג ג}}) מסבירה שהוא מותר כיוון | |||
*הדבש הוא אחד מ[[שבעת המשקים]] המכשירים לקבלת [[טומאה]]. | |||
*אחד מ[[סימני ראש השנה]] הוא [[תפוח]] בדבש, כסמל לשנה מתוקה. | |||
==דבש בדברי חז"ל== | ==דבש בדברי חז"ל== | ||
*הגמרא ב[[מסכת בבא בתרא]] {{דרוש מקור}} מספרת כי [[הורדוס]] הרג את אשתו [[מרים החשמונאית]] ושימר את גופתה בדבש למשך שנתיים כדי שיוכל לומר שהוא נשוי לבת מלך. | *הגמרא ב[[מסכת בבא בתרא]] {{דרוש מקור}} מספרת כי [[הורדוס]] הרג את אשתו [[מרים החשמונאית]] ושימר את גופתה בדבש למשך שנתיים כדי שיוכל לומר שהוא נשוי לבת מלך. | ||
*"אומרים לה לצרעה, לא מדובשך ולא מעוקצך" {{מקור|מדרש תנחומא בלק|כן}}, בהקשר ל[[בלעם]], שבקש מה' לברך את עם ישראל לאחר שה' אסר עליו לקללו. | |||
[[קטגוריה:מזון]] | [[קטגוריה:מזון]] | ||
גרסה אחרונה מ־09:24, 21 בנובמבר 2012
|
|
דבש הוא נוזל מאכל מתוק ודביק.
דבש מיוצר בדרך כלל מעיבוד של דבורים לצוף הנאסף מכוורות או מתמרים.
הדבש במקרא[עריכה]
כאשר מוזכר "דבש" במקרא הכוונה לרוב לדבש תמרים (הנקרא בימינו "סילאן").
- "ארץ זבת חלב ודבש" (שמות ג ח, שם יז, במדבר טז יג, שם יד ועוד)
- "ארץ זית שמן ודבש" (דברים ח ח).
- שמשון שיסע כפיר אריות ליד תמנה, וכששב למקום לאחר זמן, מצא עדת דבורים שהתמקמה בגוויית האריה. שמשון רדה את הדבש ואכלו. לאחר מכן נשא אישה פלשתית, ובמהלך משתה הנישואין חד חידה לנאספים: "מֵהָאֹכֵל יָצָא מַאֲכָל וּמֵעַז יָצָא מָתוֹק". שמשון הבטיח, למי שיפענח את פשר המשפט, שלושים סדינים ושלושים חליפות בגדים, והעניק שבעה ימים למציאת הפתרון. הפלשתים לא הצליחו לפתור את החידה, ופנו לאישתו ואיימו עליה ברצח אם לא תאלץ את שמשון לגלות לה את הפתרון. האישה הפעילה נגד שמשון את נשק הדמעות עד שגילה לה את התשובה: "מה מתוק מדבש ומה עז מארי". כאשר פתרו לו הפלשתים את החידה רגז שמשון על הדרך שבה הגיעו לפתרונה, וקרא: "לולא חרשתם בעגלתי, לא מצאתם חידתי" (שופטים יד).
- התנ"ך מספר כי באחת ממלחמותיו של שאול המלך בפלישיתם, הוא קילל את מי שיאכל עד תום המלחמה. אולם, יונתן בנו, שלא שמע את הקללה, הלך עם נושא כליו וטעם מדבש שהאיר את עיניו.
הדבש בהלכה[עריכה]
 |
הערך נמצא בשלבי עריכה כדי למנוע התנגשויות עריכה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית. שימו לב! אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחתו של הכותב. התבנית הונחה ע"י אריאל ביגל נ"י בט"ז בתשרי תשע"ב |
- לכאורה, הדבש היה אמור להיות אסור באכילה, מפני שישנו כלל בהלכות מאכלות אסורות: "כל היוצא מן הטמא טמא", כלומר, כל מה שיוצא מחיה טמאה (כגון ביציה וחלבה) אסור באכילה, והדבש מוצאו מהדבורה הטמאה. אלא, שחז"ל (תוספתא בכורות א ה ובבלי בכורות ז ב, ונפסק להלכה ברמב"ם מאכלות אסורות ג ג) מסבירה שהוא מותר כיוון
- הדבש הוא אחד משבעת המשקים המכשירים לקבלת טומאה.
- אחד מסימני ראש השנה הוא תפוח בדבש, כסמל לשנה מתוקה.
דבש בדברי חז"ל[עריכה]
- הגמרא במסכת בבא בתרא (דרוש מקור) מספרת כי הורדוס הרג את אשתו מרים החשמונאית ושימר את גופתה בדבש למשך שנתיים כדי שיוכל לומר שהוא נשוי לבת מלך.
- "אומרים לה לצרעה, לא מדובשך ולא מעוקצך" (מדרש תנחומא בלק), בהקשר לבלעם, שבקש מה' לברך את עם ישראל לאחר שה' אסר עליו לקללו.