צום גדליה: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
 
(23 גרסאות ביניים של 8 משתמשים אינן מוצגות)
שורה 1: שורה 1:
'''צום גדליה''' הוא ה"צום השביעי". הוא חל בג' בתשרי, יום בו נהרג [[גדליה בן אחיקם]] . [[תלמוד ירושלמי]] ב[[מסכת תענית]] מונה את הצומות כדלקמן: "צום הרביעי - זה י"ז בתמוז, שנשתברו הלוחות ובטל התמיד והובקעה העיר ושרף אפוסטומוס את התורה והעמיד צלם בהיכל. צום החמישי - זה ט"ב ' באב), שבו חרב הבית בראשונה ובשנייה. צום השביעי - זה ג' בתשרי, יום שנהרג בו גדליה בן אחיקם. צום העשירי - זה י' בטבת, שבו סמך מלך בבל על ירושלם.  "{{מקור|(דף כג,ב פרק ד הלכה ה גמרא)}}.
[[צום גדליה]] (מכונה גם '''צום השביעי''') הוא יום צום החל בג' בתשרי כזכר לרציחתו של [[גדליה בן אחיקם]] בידי ישמעאל בן נתניה וביטול השלטון היהודי בתקופת בית ראשון. הצום הוא אחד מארבעת [[צומות החורבן]], ומתאר את השלב האחרון של גלות שארית הפליטה שנשארה בארץ לאחר חורבן [[הבית הראשון]]. יש הסוברים שגדליה נרצח ב[[ראש השנה]] עצמו והצום נדחה ליום ג' בתשרי, ויש הסוברים שגדליה נרצח ביום ג' בתשרי עצמו.
==מקור==
צום גדליה מוזכר בדברי [[זכריה הנביא]] שהתנבא לעולי בבל לאחרון חורבן הבית: {{ציטוטון| כֹּה-אָמַר ה' צְבָאוֹת, צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית-יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה, וּלְמֹעֲדִים, טוֹבִים; וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם, אֱהָבוּ}}.  


[[זכריה הנביא]] מנבא לשבים מבבל, אחרי חורבן [[הבית הראשון]]:"וַיְהִי דְּבַר ה' צְבָאוֹת, אֵלַי לֵאמֹר. יט כֹּה-אָמַר ה' צְבָאוֹת, צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית-יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה, וּלְמֹעֲדִים, טוֹבִים; וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם, אֱהָבוּ"{{מקור|(ח',י"ח)}}. יהי רצון שנזכה לכך במהרה בימינו.
ה[[תלמוד ירושלמי]] ב[[מסכת תענית]] מונה את צום גדליה כאחד מ[[צומות החורבן]]: "צום הרביעי - זה י"ז בתמוז, שנשתברו הלוחות ובטל התמיד והובקעה העיר ושרף אפוסטומוס את התורה והעמיד צלם בהיכל. צום החמישי - זה ט"ב (ט' באב), שבו חרב הבית בראשונה ובשנייה. '''צום השביעי - זה ג' בתשרי, יום שנהרג בו גדליה בן אחיקם'''. צום העשירי - זה י' בטבת, שבו סמך מלך בבל על ירושלם.  "{{מקור|דף כג,ב פרק ד הלכה ה גמרא|כן}}.


==על התעניות==
ה[[רמב"ם]] קבע על בסיס נבואתו של זכריה כי צום גדליה, יחד עם שאר צומות החורבן, עתיד להפוך ליום טוב לעתיד לבוא, וכדבריו: {{ציטוטון|כָּל הַצּוֹמוֹת הָאֵלּוּ, עֲתִידִים לִבָּטֵל לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ; וְלֹא עוֹד, אֵלָא שְׁהֶם עֲתִידִים לִהְיוֹת יָמִים טוֹבִים וִימֵי שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה}} {{מקור|רמב"ם הלכות תעניות פרק ה',י"ט|כן}}.
==רצח גדליה==
ב[[ספר ירמיהו]] מסופר כי גדליה בן אחיקם מונה על ידי מלך בבל לממונה על שארית הפליטה שנשארו ב[[ממלכת יהודה]] לאחר חורבן [[הבית הראשון]]. [[רש"י]] (ירמיהו לט, יד) מפרש שבניגוד לשאר יושבי ירושלים, גדליה הקשיב לעצתו של [[ירמיהו]] והסגיר את עצמו לכשדים שצרו על העיר. בעקבות נאמנותו, הפכו אותו הבבלים לנציב על שארית הפליטה שנשארה בארץ.


ב[[שולחן ערוך]] נאמר: "מצות עשה מדברי הנביאים להתענות בימים שאירעו צרות לאבותינו. ותכלית התענית היא, כדי לעורר את הלבבות ולפתוח דרכי התשובה, ויהיה זה זכרון למעשינו הרעים, ומעשי אבותינו שהיו כמעשינו עתה, עד שגרם להם ולנו אותם הצרות, ובזכרון הדברים האלה נשוב להיטיב, כמו שנאמר והתוודו את עוונם ואת עוון אבותם. ולכן חייב כל איש לשום אל ליבו באותם הימים לפשפש במעשיו. כי אין העיקר התענית. כמו שנאמר באנשי נינוה . וירא האלהים את מעשיהם, ואמרו רבותינו ז"ל וירא את שקם ואת תעניתם לא נאמר, אלא וירא האלהים את מעשיהם כי שבו מדרכם הרעה. ואין התענית אלא הכנה לתשובה. לכן אותם אנשים שכשמתענים הולכים לִטַּיֵּיל, ומבלים את היום בדברים בטלים, תפסו את הטפל והניחו את העיקר. {{מקור|(מתוך ספר ש"ע המקוצר סי' ק"ב)}}
גדליה מבטיח לנשארים כי יוכלו לשבת בבטחון בארץ, הם וגם היהודים אשר נמלטו לארצות השכנות: {{ציטוטון|וַיִּשָּׁבַע לָהֶם גְּדַלְיָהוּ בֶן-אֲחִיקָם בֶּן-שָׁפָן, וּלְאַנְשֵׁיהֶם לֵאמֹר, אַל-תִּירְאוּ, מֵעֲבוֹד הַכַּשְׂדִּים; שְׁבוּ בָאָרֶץ, וְעִבְדוּ אֶת-מֶלֶךְ בָּבֶל וְיִיטַב לָכֶם}}. קריאתו של גדליה נפלה על אוזניים קשובות והכתוב מתאר כי העם התעודד מהשלטון היהודי שקם שוב בארץ {{ציטוטון|וַיָּשֻׁבוּ כָל הַיְּהוּדִים מִכָּל הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר נִדְּחוּ שָׁם וַיָּבֹאוּ אֶרֶץ יְהוּדָה אֶל גְּדַלְיָהוּ הַמִּצְפָּתָה וַיַּאַסְפוּ יַיִן וָקַיִץ הַרְבֵּה מְאֹד}}.


==תולדות הצום==
לאחר שנודע לכל עם מינויו של גדליה, הגיעו אליו [[יוחנן בן קורח]] ראש הצבא היהודי שנשאר ושרי החיילים שאיתו והזהירו את גדליה כי בעליס מלך בני עמון רוצה להשבית את שארית ישראל ולכן שלח את [[ישמעאל בן נתניה]] להורגו. מלבד שליחותו של בעליס, לישמעאל בן נתניה היתה גם סיבה אישית לבצע את זממו. ישמעאל היה ממשפחת מלכי יהודה, וחשב בליבו כי לו עצמו מגיעה הזכות לשלוט ביהודה במקום גדליה בן אחיקם.
גדליה סירב להאמין ליוחנן, וגם סירב לשמוע כאשר יוחנן הציע לו כי יהרוג את ישמעאל בן נתניה בסתר על מנת להגן עליו: {{ציטוטון|וַיֹּאמֶר גְּדַלְיָהוּ בֶן אֲחִיקָם אֶל יוֹחָנָן בֶּן קָרֵחַ אַל תַּעֲשֵׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה כִּי שֶׁקֶר אַתָּה דֹבֵר אֶל יִשְׁמָעֵאל}}. הגמרא {{#makor-new:נדה סא א|בבלי-נדה|סא|א}} אומרת כי גדליה לא רצה לקבל את האיום מכיוון שמדובר ב[[לשון הרע]], אך הגמרא קובלת על מעשיו וקובעת כי {{ציטוטון|האי לישנא בישא, אע"פ דלקבולי לא מבעי מיחש ליה מבעי}} ובתרגום לעברית- לשון הרע, על אף שאין לקבל אותה- עדיין יש לחוש לה.


ב[[ספר ירמיהו]] מסופר כי גדליה בן אחיקם מונה על ידי מלך בבל לממונה על שארית הפליטה שנשארו ב[[ממלכת יהודה]] לאחר חורבן [[הבית הראשון]]. נְבוּזַרְאֲדָן שואל את ירמיהו אם הוא רוצה להגלות לבבל או להישאר בארץ ישראל. ירמיהו בוחר להשאר בארץ עם שארית העם, וכך נאמר: "
למרות האזהרות, גדליה הזמין את ישמעאל בן נתניה לסעודה בחודש השביעי, כאשר חלק מן המפרשים מסבירים שמדובר בסעודת [[ראש השנה]]. ישמעאל הגיע יחד עם עשרה אנשים והרג את גדליה {{ציטוטון| וַיָּקָם יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה וַעֲשֶׂרֶת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָיוּ אִתּוֹ וַיַּכּוּ אֶת גְּדַלְיָהוּ בֶן אֲחִיקָם בֶּן שָׁפָן בַּחֶרֶב וַיָּמֶת אֹתוֹ אֲשֶׁר הִפְקִיד מֶלֶךְ בָּבֶל בָּאָרֶץ. וְאֵת כָּל הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר הָיוּ אִתּוֹ אֶת גְּדַלְיָהוּ בַּמִּצְפָּה וְאֶת הַכַּשְׂדִּים אֲשֶׁר נִמְצְאוּ שָׁם אֵת אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה הִכָּה יִשְׁמָעֵאל}}.


הַדָּבָר אֲשֶׁר-הָיָה אֶל-יִרְמְיָהוּ, מֵאֵת ה', אַחַר שַׁלַּח אֹתוֹ נְבוּזַרְאֲדָן רַב-טַבָּחִים, מִן-הָרָמָה--בְּקַחְתּוֹ אֹתוֹ, וְהוּא אָסוּר בָּאזִקִּים בְּתוֹךְ כָּל גָּלוּת יְרוּשָׁלִַם וִיהוּדָה, הַמֻּגְלִים, בָּבֶלָה. וַיִּקַּח רַב-טַבָּחִים, לְיִרְמְיָהוּ; וַיֹּאמֶר אֵלָיו ה' אֱלֹהֶיךָ דִּבֶּר אֶת-הָרָעָה הַזֹּאת, אֶל-הַמָּקוֹם הַזֶּה. וַיָּבֵא וַיַּעַשׂ ה', כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר:  כִּי-חֲטָאתֶם לַה' וְלֹא-שְׁמַעְתֶּם בְּקוֹלוֹ, וְהָיָה לָכֶם דבר (הַדָּבָר) הַזֶּה.וְעַתָּה הִנֵּה פִתַּחְתִּיךָ הַיּוֹם, מִן הָאזִקִּים אֲשֶׁר עַל יָדֶךָ אִם טוֹב בְּעֵינֶיךָ לָבוֹא אִתִּי בָבֶל בֹּא וְאָשִׂים אֶת-עֵינִי עָלֶיךָ, וְאִם-רַע בְּעֵינֶיךָ לָבוֹא אִתִּי בָבֶל חֲדָל:  רְאֵה כָּל-הָאָרֶץ לְפָנֶיךָ, אֶל טוֹב וְאֶל הַיָּשָׁר בְּעֵינֶיךָ לָלֶכֶת שָׁמָּה לֵךְ. וְעוֹדֶנּוּ לֹא יָשׁוּב, וְשֻׁבָה אֶל-גְּדַלְיָה בֶן-אֲחִיקָם בֶּן שָׁפָן אֲשֶׁר הִפְקִיד מֶלֶךְ בָּבֶל בְּעָרֵי יְהוּדָה וְשֵׁב אִתּוֹ בְּתוֹךְ הָעָם, אוֹ אֶל-כָּל-הַיָּשָׁר בְּעֵינֶיךָ לָלֶכֶת, לֵךְ; וַיִּתֶּן לוֹ רַב-טַבָּחִים אֲרֻחָה וּמַשְׂאֵת, וַיְשַׁלְּחֵהוּ. וַיָּבֹא יִרְמְיָהוּ אֶל-גְּדַלְיָה בֶן-אֲחִיקָם, הַמִּצְפָּתָה; וַיֵּשֶׁב אִתּוֹ בְּתוֹךְ הָעָם, הַנִּשְׁאָרִים בָּאָרֶץ.{{מקור|מ',א'-ו')}}.
כאשר נודע לעם על מותו של גדליה הם יראו מפני נקמת הבבלים וירדו מהארץ בהנהגת יוחנן בן קורח ושרי חייליו {{ציטוטון|וַיִּקַּח יוֹחָנָן בֶּן קָרֵחַ וְכָל שָׂרֵי הַחֲיָלִים אֲשֶׁר אִתּוֹ אֵת כָּל שְׁאֵרִית הָעָם אֲשֶׁר הֵשִׁיב מֵאֵת יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה מִן הַמִּצְפָּה... וַיֵּלְכוּ וַיֵּשְׁבוּ בְּגֵרוּת כִּמְהָם אֲשֶׁר אֵצֶל בֵּית לָחֶם לָלֶכֶת לָבוֹא מִצְרָיִם מִפְּנֵי הַכַּשְׂדִּים כִּי יָרְאוּ מִפְּנֵיהֶם כִּי הִכָּה יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה אֶת גְּדַלְיָהוּ בֶּן אֲחִיקָם אֲשֶׁר הִפְקִיד מֶלֶךְ בָּבֶל בָּאָרֶץ}}.
==החשיבות ברצח גדליה==
צום גדליה הוא אחד מארבעה צומות שקבעו חכמים והנביאים על חורבן הבית, כאשר כל אחד מהצומות מהווה שלב בחורבן. ב[[צום עשרה בטבת]] מתענים על תחילת המצור על ירושלים, [[צום שבעה עשר בתמוז]] הוא על הבקעת חומות העיר ולאחריו [[צום תשעה באב]] הוא על חורבן בית-המקדש עצמו. צום גדליה מהווה את סיום התהליך כאשר לאחר מותו של גדליה גם שארית הפליטה של היהודים שנותרו בארץ ישראל התפזרו לגולה, וכדברי ה[[רמב"ם]] {{ציטוטון|נכבית גחלת ישראל הנשארה, וסיבב להתם גלותן}}. לאחר חורבן הבית, מלך בבל הפקיד את גדליה בן אחיקם על היהודים שנותרו בארץ, ולאחר מותו הושלם באופן סופי חורבן בית המקדש הראשון.


גדליה בן אחיקם מבטיח לנשארים כי יוכלו לשבת בבטחון בארץ, הם וגם היהודים אשר נמלטו לארצות השכנות: "וַיִּשָּׁבַע לָהֶם גְּדַלְיָהוּ בֶן-אֲחִיקָם בֶּן-שָׁפָן, וּלְאַנְשֵׁיהֶם לֵאמֹר, אַל-תִּירְאוּ, מֵעֲבוֹד הַכַּשְׂדִּים; שְׁבוּ בָאָרֶץ, וְעִבְדוּ אֶת-מֶלֶךְ בָּבֶל וְיִיטַב לָכֶם.וַאֲנִי, הִנְנִי יֹשֵׁב בַּמִּצְפָּה, לַעֲמֹד לִפְנֵי הַכַּשְׂדִּים, אֲשֶׁר יָבֹאוּ אֵלֵינוּ; וְאַתֶּם אִסְפוּ יַיִן וְקַיִץ וְשֶׁמֶן, וְשִׂמוּ בִּכְלֵיכֶם, וּשְׁבוּ, בְּעָרֵיכֶם אֲשֶׁר תְּפַשְׂתֶּם.   וְגַם כָּל הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּמוֹאָב וּבִבְנֵי עַמּוֹן וּבֶאֱדוֹם וַאֲשֶׁר בְּכָל הָאֲרָצוֹת, שָׁמְעוּ, כִּי נָתַן מֶלֶךְ בָּבֶל שְׁאֵרִית, לִיהוּדָה; וְכִי הִפְקִיד עֲלֵיהֶם, אֶת-גְּדַלְיָהוּ בֶּן-אֲחִיקָם בֶּן-שָׁפָן. וַיָּשֻׁבוּ כָל-הַיְּהוּדִים, מִכָּל-הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר נִדְּחוּ-שָׁם, וַיָּבֹאוּ אֶרֶץ-יְהוּדָה אֶל-גְּדַלְיָהוּ, הַמִּצְפָּתָה; וַיַּאַסְפוּ יַיִן וָקַיִץ, הַרְבֵּה מְאֹד. {{מקור|_שם,ט'-י"ב)}}.
חז"ל אמרו ב[[מסכת ראש השנה]]: "צום השביעי זה ג' בתשרי שבו נהרג גדליה בן אחיקם. ומי הרגו? ישמעאל בן נתניה הרגו. ללמדך ששקולה מיתתן של צדיקים כשריפת בית אלהינו" {{מקור|דף יח,ב גמרא|כן}}
==מתי ארע רצח גדליה?==
כמובא לעיל, על פי המקורות התלמודיים צום גדליה נקבע בג' בתשרי משום שביום זה גדליה נרצח כמובא בגמרא {{#makor-new:ראש השנה יח ב|בבלי-ראש-השנה|יח|ב}}. מנגד, יש הסוברים שרצח גדליה היה כבר בראש השנה עצמו. ה[[רד"ק]] {{#makor-new:ירמיהו מא א|פרשנות-תנ"ך-רד"ק-ירמיהו|מא|א}} וה[[אבן עזרא]] {{#makor-new:זכריה ח יח|פרשנות-תנ"ך-אבן-עזרא-זכריה|ח|יח}} פירשו שגדליה הותקף בסעודת ראש השנה, וחז"ל דחו את הצום לאחר החג, וכן כתב ה[[בית יוסף]] בשם [[רבינו ירוחם]] שכוונת הגמרא היא שבראש השנה נהרג ודחו את תעניתו ליום חול {{#makor-new:אורח חיים תקמט|בית-יוסף-אורח-חיים|תקמט|null}}.  


אך לכך לא הסכים יִשְׁמָעֵאל בֶּן-נְתַנְיָה בֶן-אֱלִישָׁמָע מִזֶּרַע הַמְּלוּכָה וְרַבֵּי הַמֶּלֶךְ והם הרגו את גדליהו בן אחיקם כפי שהכתוב מספר בהמשך: "וַיְהִי בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי, בָּא יִשְׁמָעֵאל בֶּן-נְתַנְיָה בֶן אֱלִישָׁמָע מִזֶּרַע הַמְּלוּכָה וְרַבֵּי הַמֶּלֶךְ וַעֲשָׂרָה אֲנָשִׁים אִתּוֹ אֶל-גְּדַלְיָהוּ בֶן-אֲחִיקָם הַמִּצְפָּתָה; וַיֹּאכְלוּ שָׁם לֶחֶם יַחְדָּו, בַּמִּצְפָּה. וַיָּקָם יִשְׁמָעֵאל בֶּן-נְתַנְיָה וַעֲשֶׂרֶת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָיוּ אִתּוֹ, וַיַּכּוּ אֶת גְּדַלְיָהוּ בֶן -אֲחִיקָם בֶּן שָׁפָן בַּחֶרֶב וַיָּמֶת אֹתוֹ: אֲשֶׁר-הִפְקִיד מֶלֶךְ-בָּבֶל, בָּאָרֶץ. {{מקור|(מ"א, א'-ג')}}.
למועד הרצח עשויה להיות משמעות הלכתית משום שבמידה והוא מוגדר כצום נדחה, ניתן לדונו כצום קל יותר. בעל ה[[ראש יוסף]] כתב שמכיוון שצום גדליה מוגדר כצום נדחה, מי שיש לו ברית אינו חייב להשלים את הצום. מנגד, ה[[ט"ז]] וה[[ביאור הלכה]] {{#makor-new:ביאור הלכה תקמט א|פרשנות-שו"ע-ב"ה-או"ח|תקמט}} דחו את דבריו, וסברו שגם אם הצום נדחה, מכיוון שבפועל חז"ל קבעו את יומו בג' בתשרי הרי זהו תאריכו הקבוע, והוא אינו מוגדר כנדחה.


ןהתוצאה, שארית הפליטה יורדת למצרים:"מִפְּנֵי, הַכַּשְׂדִּים, כִּי יָרְאוּ, מִפְּנֵיהֶם:  כִּי-הִכָּה יִשְׁמָעֵאל בֶּן-נְתַנְיָה, אֶת-גְּדַלְיָהוּ בֶּן-אֲחִיקָם, אֲשֶׁר-הִפְקִיד מֶלֶךְ-בָּבֶל, בָּאָרֶץ" {{מקור|(שם, י"ח)}}
==על התעניות==
 
ב[[שולחן ערוך]] נאמר: "מצות עשה מדברי הנביאים להתענות בימים שאירעו צרות לאבותינו. ותכלית התענית היא, כדי לעורר את הלבבות ולפתוח דרכי התשובה, ויהיה זה זכרון למעשינו הרעים, ומעשי אבותינו שהיו כמעשינו עתה, עד שגרם להם ולנו אותם הצרות, ובזכרון הדברים האלה נשוב להיטיב, כמו שנאמר והתוודו את עוונם ואת עוון אבותם. ולכן חייב כל איש לשום אל ליבו באותם הימים לפשפש במעשיו. כי אין העיקר התענית. כמו שנאמר באנשי נינוה . וירא האלהים את מעשיהם, ואמרו רבותינו זוירא את שקם ואת תעניתם לא נאמר, אלא וירא האלהים את מעשיהם כי שבו מדרכם הרעה. ואין התענית אלא הכנה לתשובה. לכן אותם אנשים שכשמתענים הולכים לִטַּיֵּיל, ומבלים את היום בדברים בטלים, תפסו את הטפל והניחו את העיקר. {{מקור|מתוך ספר ש"ע המקוצר סי' ק"ב|כן}}
==ייחודו של הצום==
== קישורים חיצוניים ==
 
* [https://www.yeshiva.org.il/midrash/411 דיני צום גדליה] [[הרב אליעזר מלמד]]
ה[[רמב"ם]] ב[[מסכת תענית]] מגדיר כך את ייחודו של המאורע: "יום שלושה בתשרי שבו נהרג גדליה בן אחיקם, ונכבת גחלת ישראל הנשארה, וסיבב להתם גלותן" {{מקור|(ספר הזמנים, הלכות תענייות פרק ה')}}. עם רצח גדליה בן אחיקם כבתה העצמאות הישראלית והחלה הגלות.
* [https://www.yeshiva.org.il/Article/729 רקע והלכות לצום גדליה] באתר ישיבה
 
* [https://www.yeshiva.org.il/midrash/10071 רצח גדליה] ב[[ירמיהו|ספר ירמיהו]]
במילים אחרות, גזרת תקוותו של עם ישראל להשתקמות פוליטית. לאחר מותו של גדליה הושלם חורבן הבית הראשון, ולא נותרה רבונות יהודית בארץ ישראל למשך שבעים שנה.
{{הערות שוליים}}
 
[[קטגוריה:צומות]]
חזאמרו ב[[מסכת ראש השנה]]: "צום השביעי זה ג' בתשרי שבו נהרג גדליה בן אחיקם. ומי הרגו ישמעאל בן נתניה הרגו. ללמדך ששקולה מיתתן של צדיקים כשריפת בית אלהינו" {{מקור|(דף יח,ב גמרא)}}
 
==על הצום==
 
רצח גדליה בן אחיקם עצמו היה בראש השנה, אך מאחר ואין אפשרות לצום בחג, נדחה הצום לג' תשרי. הצום מתחיל  מעלות השחר  ומסתיים עם צאת הכוכבים. קיים ספק מתי בדיוק ארעה רציחתו של גדליה. בתלמוד כתוב כי ביום ג' בתשרי. אולם יש מן הראשונים שפרשו כי נהרג בא' בתשרי, אלא שהואיל והוא יום טוב של ראש השנה, דחו את התענית לג' בתשרי.
 
אופי הצום הזה ומנהגי אבלות בו - כמו בתענית ציבור. גם מנהגי התפילה והקריאה בתורה הם כמו בתענית ציבור. אומרים בו "סליחות" לצום גדליה.
 
אתר משרד החינוך, בפרק על [http://cms.education.gov.il/EducationCMS/Units/Moe/Hurban/Tzomot/TzomGdalia.htm צומות החורבן] כותב: "באחד מפיוטי ה'סליחות' לצום גדליה מופיע תיאור של אירוע זה:
 
"אבלה נפשי וחשך תארי. בית תפארתי כנשף בו הארי. גם פליטתי אשר עזבו ושארי, דועכו כהיום בשלושה בתשרי. האש והמים הזידונים שטפונו בדלקם, ובססו מקדש ובזזו חלקם. זקני שארית אשר פלטו מיום נקם, חובלו עתה ביום צום גדליה בן אחיקם. טורפו דלת עם הארץ, יתר הגזם אכל הארבה במרץ, כורמים ויוגבים פקודת מרגיז הארץ, לוהטו ולא היה בם גודר גדר ועומד בפרץ. מה אספר ואנחותי עצומות, נקטה נפשי ומקהלותי עגומות, שריגינו אשר נשארו מיקוד אש לתעצומות, עוד הם לא נתקימו ונותשו בחמות".
 
 
 
 
[[קטגוריה:הצומות]]

גרסה אחרונה מ־09:38, 21 בספטמבר 2020

צום גדליה (מכונה גם צום השביעי) הוא יום צום החל בג' בתשרי כזכר לרציחתו של גדליה בן אחיקם בידי ישמעאל בן נתניה וביטול השלטון היהודי בתקופת בית ראשון. הצום הוא אחד מארבעת צומות החורבן, ומתאר את השלב האחרון של גלות שארית הפליטה שנשארה בארץ לאחר חורבן הבית הראשון. יש הסוברים שגדליה נרצח בראש השנה עצמו והצום נדחה ליום ג' בתשרי, ויש הסוברים שגדליה נרצח ביום ג' בתשרי עצמו.

מקור[עריכה]

צום גדליה מוזכר בדברי זכריה הנביא שהתנבא לעולי בבל לאחרון חורבן הבית: " כֹּה-אָמַר ה' צְבָאוֹת, צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית-יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה, וּלְמֹעֲדִים, טוֹבִים; וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם, אֱהָבוּ".

התלמוד ירושלמי במסכת תענית מונה את צום גדליה כאחד מצומות החורבן: "צום הרביעי - זה י"ז בתמוז, שנשתברו הלוחות ובטל התמיד והובקעה העיר ושרף אפוסטומוס את התורה והעמיד צלם בהיכל. צום החמישי - זה ט"ב (ט' באב), שבו חרב הבית בראשונה ובשנייה. צום השביעי - זה ג' בתשרי, יום שנהרג בו גדליה בן אחיקם. צום העשירי - זה י' בטבת, שבו סמך מלך בבל על ירושלם. "(דף כג,ב פרק ד הלכה ה גמרא).

הרמב"ם קבע על בסיס נבואתו של זכריה כי צום גדליה, יחד עם שאר צומות החורבן, עתיד להפוך ליום טוב לעתיד לבוא, וכדבריו: "כָּל הַצּוֹמוֹת הָאֵלּוּ, עֲתִידִים לִבָּטֵל לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ; וְלֹא עוֹד, אֵלָא שְׁהֶם עֲתִידִים לִהְיוֹת יָמִים טוֹבִים וִימֵי שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה" (רמב"ם הלכות תעניות פרק ה',י"ט).

רצח גדליה[עריכה]

בספר ירמיהו מסופר כי גדליה בן אחיקם מונה על ידי מלך בבל לממונה על שארית הפליטה שנשארו בממלכת יהודה לאחר חורבן הבית הראשון. רש"י (ירמיהו לט, יד) מפרש שבניגוד לשאר יושבי ירושלים, גדליה הקשיב לעצתו של ירמיהו והסגיר את עצמו לכשדים שצרו על העיר. בעקבות נאמנותו, הפכו אותו הבבלים לנציב על שארית הפליטה שנשארה בארץ.

גדליה מבטיח לנשארים כי יוכלו לשבת בבטחון בארץ, הם וגם היהודים אשר נמלטו לארצות השכנות: "וַיִּשָּׁבַע לָהֶם גְּדַלְיָהוּ בֶן-אֲחִיקָם בֶּן-שָׁפָן, וּלְאַנְשֵׁיהֶם לֵאמֹר, אַל-תִּירְאוּ, מֵעֲבוֹד הַכַּשְׂדִּים; שְׁבוּ בָאָרֶץ, וְעִבְדוּ אֶת-מֶלֶךְ בָּבֶל וְיִיטַב לָכֶם". קריאתו של גדליה נפלה על אוזניים קשובות והכתוב מתאר כי העם התעודד מהשלטון היהודי שקם שוב בארץ "וַיָּשֻׁבוּ כָל הַיְּהוּדִים מִכָּל הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר נִדְּחוּ שָׁם וַיָּבֹאוּ אֶרֶץ יְהוּדָה אֶל גְּדַלְיָהוּ הַמִּצְפָּתָה וַיַּאַסְפוּ יַיִן וָקַיִץ הַרְבֵּה מְאֹד".

לאחר שנודע לכל עם מינויו של גדליה, הגיעו אליו יוחנן בן קורח ראש הצבא היהודי שנשאר ושרי החיילים שאיתו והזהירו את גדליה כי בעליס מלך בני עמון רוצה להשבית את שארית ישראל ולכן שלח את ישמעאל בן נתניה להורגו. מלבד שליחותו של בעליס, לישמעאל בן נתניה היתה גם סיבה אישית לבצע את זממו. ישמעאל היה ממשפחת מלכי יהודה, וחשב בליבו כי לו עצמו מגיעה הזכות לשלוט ביהודה במקום גדליה בן אחיקם. גדליה סירב להאמין ליוחנן, וגם סירב לשמוע כאשר יוחנן הציע לו כי יהרוג את ישמעאל בן נתניה בסתר על מנת להגן עליו: "וַיֹּאמֶר גְּדַלְיָהוּ בֶן אֲחִיקָם אֶל יוֹחָנָן בֶּן קָרֵחַ אַל תַּעֲשֵׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה כִּי שֶׁקֶר אַתָּה דֹבֵר אֶל יִשְׁמָעֵאל". הגמרא נדה סא א אומרת כי גדליה לא רצה לקבל את האיום מכיוון שמדובר בלשון הרע, אך הגמרא קובלת על מעשיו וקובעת כי "האי לישנא בישא, אע"פ דלקבולי לא מבעי מיחש ליה מבעי" ובתרגום לעברית- לשון הרע, על אף שאין לקבל אותה- עדיין יש לחוש לה.

למרות האזהרות, גדליה הזמין את ישמעאל בן נתניה לסעודה בחודש השביעי, כאשר חלק מן המפרשים מסבירים שמדובר בסעודת ראש השנה. ישמעאל הגיע יחד עם עשרה אנשים והרג את גדליה " וַיָּקָם יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה וַעֲשֶׂרֶת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָיוּ אִתּוֹ וַיַּכּוּ אֶת גְּדַלְיָהוּ בֶן אֲחִיקָם בֶּן שָׁפָן בַּחֶרֶב וַיָּמֶת אֹתוֹ אֲשֶׁר הִפְקִיד מֶלֶךְ בָּבֶל בָּאָרֶץ. וְאֵת כָּל הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר הָיוּ אִתּוֹ אֶת גְּדַלְיָהוּ בַּמִּצְפָּה וְאֶת הַכַּשְׂדִּים אֲשֶׁר נִמְצְאוּ שָׁם אֵת אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה הִכָּה יִשְׁמָעֵאל".

כאשר נודע לעם על מותו של גדליה הם יראו מפני נקמת הבבלים וירדו מהארץ בהנהגת יוחנן בן קורח ושרי חייליו "וַיִּקַּח יוֹחָנָן בֶּן קָרֵחַ וְכָל שָׂרֵי הַחֲיָלִים אֲשֶׁר אִתּוֹ אֵת כָּל שְׁאֵרִית הָעָם אֲשֶׁר הֵשִׁיב מֵאֵת יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה מִן הַמִּצְפָּה... וַיֵּלְכוּ וַיֵּשְׁבוּ בְּגֵרוּת כִּמְהָם אֲשֶׁר אֵצֶל בֵּית לָחֶם לָלֶכֶת לָבוֹא מִצְרָיִם מִפְּנֵי הַכַּשְׂדִּים כִּי יָרְאוּ מִפְּנֵיהֶם כִּי הִכָּה יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה אֶת גְּדַלְיָהוּ בֶּן אֲחִיקָם אֲשֶׁר הִפְקִיד מֶלֶךְ בָּבֶל בָּאָרֶץ".

החשיבות ברצח גדליה[עריכה]

צום גדליה הוא אחד מארבעה צומות שקבעו חכמים והנביאים על חורבן הבית, כאשר כל אחד מהצומות מהווה שלב בחורבן. בצום עשרה בטבת מתענים על תחילת המצור על ירושלים, צום שבעה עשר בתמוז הוא על הבקעת חומות העיר ולאחריו צום תשעה באב הוא על חורבן בית-המקדש עצמו. צום גדליה מהווה את סיום התהליך כאשר לאחר מותו של גדליה גם שארית הפליטה של היהודים שנותרו בארץ ישראל התפזרו לגולה, וכדברי הרמב"ם "נכבית גחלת ישראל הנשארה, וסיבב להתם גלותן". לאחר חורבן הבית, מלך בבל הפקיד את גדליה בן אחיקם על היהודים שנותרו בארץ, ולאחר מותו הושלם באופן סופי חורבן בית המקדש הראשון.

חז"ל אמרו במסכת ראש השנה: "צום השביעי זה ג' בתשרי שבו נהרג גדליה בן אחיקם. ומי הרגו? ישמעאל בן נתניה הרגו. ללמדך ששקולה מיתתן של צדיקים כשריפת בית אלהינו" (דף יח,ב גמרא)

מתי ארע רצח גדליה?[עריכה]

כמובא לעיל, על פי המקורות התלמודיים צום גדליה נקבע בג' בתשרי משום שביום זה גדליה נרצח כמובא בגמרא ראש השנה יח ב. מנגד, יש הסוברים שרצח גדליה היה כבר בראש השנה עצמו. הרד"ק ירמיהו מא א והאבן עזרא זכריה ח יח פירשו שגדליה הותקף בסעודת ראש השנה, וחז"ל דחו את הצום לאחר החג, וכן כתב הבית יוסף בשם רבינו ירוחם שכוונת הגמרא היא שבראש השנה נהרג ודחו את תעניתו ליום חול אורח חיים תקמט.

למועד הרצח עשויה להיות משמעות הלכתית משום שבמידה והוא מוגדר כצום נדחה, ניתן לדונו כצום קל יותר. בעל הראש יוסף כתב שמכיוון שצום גדליה מוגדר כצום נדחה, מי שיש לו ברית אינו חייב להשלים את הצום. מנגד, הט"ז והביאור הלכה ביאור הלכה תקמט א דחו את דבריו, וסברו שגם אם הצום נדחה, מכיוון שבפועל חז"ל קבעו את יומו בג' בתשרי הרי זהו תאריכו הקבוע, והוא אינו מוגדר כנדחה.

על התעניות[עריכה]

בשולחן ערוך נאמר: "מצות עשה מדברי הנביאים להתענות בימים שאירעו צרות לאבותינו. ותכלית התענית היא, כדי לעורר את הלבבות ולפתוח דרכי התשובה, ויהיה זה זכרון למעשינו הרעים, ומעשי אבותינו שהיו כמעשינו עתה, עד שגרם להם ולנו אותם הצרות, ובזכרון הדברים האלה נשוב להיטיב, כמו שנאמר והתוודו את עוונם ואת עוון אבותם. ולכן חייב כל איש לשום אל ליבו באותם הימים לפשפש במעשיו. כי אין העיקר התענית. כמו שנאמר באנשי נינוה . וירא האלהים את מעשיהם, ואמרו רבותינו ז"ל וירא את שקם ואת תעניתם לא נאמר, אלא וירא האלהים את מעשיהם כי שבו מדרכם הרעה. ואין התענית אלא הכנה לתשובה. לכן אותם אנשים שכשמתענים הולכים לִטַּיֵּיל, ומבלים את היום בדברים בטלים, תפסו את הטפל והניחו את העיקר. (מתוך ספר ש"ע המקוצר סי' ק"ב)

קישורים חיצוניים[עריכה]

הערות שוליים