בשר בחלב: הבדלים בין גרסאות בדף
(←בישול) |
|||
| (15 גרסאות ביניים של 5 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 2: | שורה 2: | ||
'''איסור לבשל, לאכול ולהנות מבשר בחלב''' (הסוגיות ב{{מקור|בבלי:חולין קד.}} והלאה)'''.''' | '''איסור לבשל, לאכול ולהנות מבשר בחלב''' (הסוגיות ב{{מקור|בבלי:חולין קד.}} והלאה)'''.''' | ||
==מקור | ==מקור== | ||
'''מקורו''' מהפסוקים "לא תבשל גדי בחלב אימו" {{מקור|(שמות כג, יט}} לאיסור בישול, {{מקור|שמות לד, כו$שם לד-כו}} לאיסור אכילה והנאה). | '''מקורו''' מהפסוקים "לא תבשל גדי בחלב אימו" {{מקור|(שמות כג, יט}} לאיסור בישול, {{מקור|שמות לד, כו$שם לד-כו}} לאיסור אכילה והנאה). | ||
'''יש בו שלושה איסורים''': בישול, אכילה והנאה. | '''יש בו שלושה איסורים''': בישול, אכילה והנאה. | ||
==טעם האיסור== | |||
מיוחד איסור בישול בשר בחלב, בכך שאין האיסור רק באכילה, כמו במאכלות אסורות, אלא כבר בבישול שתי המינים נמצא האיסור. הראשונים והאחרונים נתנו טעמים שונים לאיסור זה: | |||
===הרחקה מעבודה זרה=== | |||
ה[[רמב"ם]] בהלכות מעילה (ח,ח) אומר שדין איסור בשר בחלב הוא כחוקה ללא דין. מאידך, ב[[מורה נבוכים]] (ח"ג,פמ"ח) הרמב"ם מוסיף שהאיסור נובע ממנהגם של עובדי [[עבודה זרה]] לערב בשר בחלב, והתורה ציוותה להרחיק אותנו מדרכיהם ומערבוב זה. | |||
===ערבוב כוחות רוחניים=== | |||
[[ספר החינוך]] {{#makor-new:פרשת אם כסף צב|מצוות-חינוך-אם-כסף|צב|null}} מסביר ששורש האיסור נובע מהאיסור לערבב כוחות רוחניים שונים. לדבריו, בדומה לאיסור [[כלאיים]] התורה אוסרת על האדם לערבב שני כוחות שונים משום שדבר זה מרמז שיש בנו רצון להחליף דבר במעשי האל. | |||
ה[[זוהר]]{{הערה| שמות, קכה, ב}} הסביר את הכוחות הרוחניים העומדים מאחורי פירושו של החינוך, וביאר כי הבשר מסמל את כוח הדין הרוחני, בעוד החלב מסמל את כוח הרחמים. ערבוב שתי הכוחות מערבב את מידת החסד יחד עם מידת הדין ומערב מוות בחיים וטוב ברע ולכן חל איסור בישול בשר בחלב. | |||
===מניעת האכזריות=== | |||
ה[[רשב"ם]] וכן ה[[רמב"ן]] {{הערה|שמות כג,יט}} הסבירו שדרך העולם הוא שנולדים שני גדיים יחד, ולאמן יש חלב מרובה. המנהג הקדום היה לבשל את הגדי בחלב אמו באופן מיידי לאחר לידתו. לשיטתו, אכילה שכזו היא "דרך גנאי ורעבתנות" לבשל את בשר הילד עם אמו, ולכן אסרה זאת התורה. | |||
===החילוק שבין שתי סוגי האכילות=== | |||
[[הרב אברהם יצחק הכהן קוק]] מפרש ב[[חזון הצמחונות והשלום]] {{הערה| פסקה יב, וראה גם בדברי בנו הרצי"ה שמרחיב את דבריו ב"מתוך התורה הגואלת" עמ' 117}} כי סיבת האיסור נעוצה בהבדל שבין שתי סוגי האכילות, אכילת החלב ואכילת הבשר. לשיטתו, אכילת הבשר לא הותרה מתחילתה, ורק לבני נוח ניתן לאכול בשר החיות משום שלא יכלו לעמוד בדרגה הרוחנית המתאימה. אכילת הבשר היא אכילה תאוותנית, כדברי הפסוק "כי תאווה נפשך לאכול בשר", ויש בה פגם מוסרי משום שהיא כרוכה בנטילת נשמת הבהמה. מאידך, בניגוד לבשר, אכילת החלב היא אכילה לכתחילאית משום שאיננה פוגעת בנפש החיה, ואכילתה הותרה אף לפני שהושחתה הארץ בדור המבול. על מנת להדגיש את החילוק בין שני סוגי האכילה, אכילת החלב המותרת לכתחילה ואכילת הבשר שהותרה רק בדיעבד, אסרה התורה לערבב ביניהם בכל צורה שהיא{{הערה|באותו האופן מסביר הרב קוק גם את איסור השעטנז. לדבריו, יש להבדיל בין הצמר שנלקח מהבהמה לצורך האדם, לבין הפשתן שנוצר מהצומח ואין בו השתלטות ולקיחה מבהמה את צמרה}}. | |||
===רמז לשיטות בסוגיות הגמרא=== | |||
ניתן למצוא הד לטעמי מצוות אלו בסוגית הגמרא. בגמרא (חולין קיד ע"א) מובא שאין לבשל גדי בחלב פרה כשם שאין לבשל גדי בחלב אמו. הגמרא לומדת זאת בקל וחומר מכך שאם גדי אסור בחלב אמו למרות שהם אינם אסורים בכלאיים, קל וחומר שיהיה אסור בחלב פרה עימה קיים איסור כלאיים. מדברי הגמרא ניתן להבין שככל שהחיה "קרובה" יותר לחיה ממנה נלקח החלב- כך הסבירות לאסור בה את אכילתה גבוה. מדברים אלו ניתן להבין כטעם החינוך המובא לעיל ומשווה בין איסור בשר בחלב לאיסור כלאיים, ומסביר ששורש שניהם הוא משום שאין לאדם לערבב בין מינים שונים. | |||
מאידך, מהמשך הגמרא ניתן להבין את טעם המצווה באופן אחר. לאחר הקל וחומר, הגמרא מביאה הצעה לפירכא ללימוד הקל וחומר משום שניתן לומר שדווקא גדי בחלב אמו חמור יותר משום ששניהם אסורים ב[[אותו ואת בנו]] ולא ניתן ללמוד מכאן לגדי בחלב פרה שאינם אסורים בכך. פירכת הגמרא מסתמכת על כך שככל שישנה יותר אכזריות בחיבור שבין חלב החיה האחת ובשר האחרת, כך יש יותר סברא לאוסרם. סברא זו היא כטעמם של הרשב"ם והרמב"ן המובא לעיל שהשימוש בחלב האם לבישול בשר הולד עלול להשריש אכזריות בלב האדם, וכן שזו דרך גנאי ורעבתנות. | |||
==בישול== | ==בישול== | ||
'''טעמו''' של איסור בישול הוא משום סייג לאיסור האכילה {{מקור| | '''טעמו''' של איסור בישול הוא משום סייג לאיסור האכילה {{מקור|כסף משנה טומאת מת פרק א, לקח טוב ח-ג|כן}}<ref>בערך [[דאורייתא]] בסעיף "מקור וטעם" (ד"ה סייג) הבאנו כמה דוגמאות לאיסורי דאורייתא שטעמם הוא סייג.</ref>. | ||
'''במהות האיסור''' חקרו האם אסור לבשלם (פעולה), או ליצור מהם תערובת ע"י בישול (תוצאה) {{מקור| | '''במהות האיסור''' חקרו האם אסור לבשלם (פעולה), או ליצור מהם תערובת ע"י בישול (תוצאה) {{מקור|עיון בלומדות יג|כן}}. | ||
'''דיני הבישול''' הם כדיני בישול בשבת: כמאכל בן דרוסאי {{מקור| | '''דיני הבישול''' הם כדיני בישול בשבת: כמאכל בן דרוסאי {{מקור|מנחת חינוך צב-א [ג]|כן}}, ועירוי מבשל כדי קליפה (לחלק מהדעות) {{מקור|שם [ה]|כן}}. אך בדין אחד נתן את האור ואחד את העצים וכו', שבשבת כולם חייבים (מדין בישול לשיטת הרמב"ם) הסתפק המנחת חינוך האם הוא הדין גם לגבי בשר בחלב {{מקור|שם [ח]|כן}}. | ||
'''בשיעורו''' נחלקו אמוראים: לרב צריך כזית בשר וכזית חלב, וללוי אפילו חצי כזית בשר וחצי כזית חלב {{מקור| | '''בשיעורו''' נחלקו אמוראים: לרב צריך כזית בשר וכזית חלב, וללוי אפילו חצי כזית בשר וחצי כזית חלב {{מקור|חולין קח:, והלכה כלוי|כן}}. וללוי אין צריך דווקא חצי כזית בשר וחצי חלב, אלא שיהיה בשניהם יחד כזית, ושאחד מהם יתן טעם בשני {{מקור|מנחת חינוך צב-א [ב]|כן}}. | ||
*רק בישול אסרה התורה אולם אם משרים בשר וחלב אפ' כולא יומא מותר מדאורייתא אבל רבנן עשו סייג שמא יבשל. | *רק בישול אסרה התורה אולם אם משרים בשר וחלב אפ' כולא יומא מותר מדאורייתא אבל רבנן עשו סייג שמא יבשל. | ||
==אכילה== | ==אכילה== | ||
'''ביחס בין הבישול לאכילה''' חקרו האם איסור האכילה גורם לאיסור הבישול, או שאיסור הבישול גורם לאיסור האכילה {{מקור| | '''ביחס בין הבישול לאכילה''' חקרו האם איסור האכילה גורם לאיסור הבישול, או שאיסור הבישול גורם לאיסור האכילה {{מקור|המידות לחקר ההלכה א-כא|כן}}. | ||
'''בטעמו''' חקרו האם הבשר בחלב אסורים משום שנתערבבו בעבר (וכעת כל אחד מהם אסור בעצמו גם אם יפרדו), או משום שהם מעורבבים כעת (ואם יפרדו יתבטל האיסור) {{מקור| | '''בטעמו''' חקרו האם הבשר בחלב אסורים משום שנתערבבו בעבר (וכעת כל אחד מהם אסור בעצמו גם אם יפרדו), או משום שהם מעורבבים כעת (ואם יפרדו יתבטל האיסור) {{מקור|גר"ח על הרמב"ם מאכלות אסורות ט-לט ד"ה ונראה: רמב"ם - כל אחד מהם נאסר בעצמו, ראב"ד - אסורים משום שמעורבבים. המידות לחקר ההלכה ז-ה|כן}}. | ||
'''במהות האיסור''' חקרו האם אחד מהם אוסר את חבירו, או ששניהם נאסרים יחד {{מקור|(מפענח צפונות ח-ד. וכן חקר בשיעורי ר' שמואל מכות עמוד תפד כשהבשר לא נאסר (כגון נבילה) האם החלב נאסר)}}. | '''במהות האיסור''' חקרו האם אחד מהם אוסר את חבירו, או ששניהם נאסרים יחד {{מקור|(מפענח צפונות ח-ד. וכן חקר בשיעורי ר' שמואל מכות עמוד תפד כשהבשר לא נאסר (כגון נבילה) האם החלב נאסר)}}. | ||
==הנאה== | ==הנאה== | ||
'''ביחס בין אכילה להנאה''' דנו האם האוכלם עובר בלאו אחד גם על האכילה וגם על ההנאה, או בשני לאווין נפרדים {{מקור| | '''ביחס בין אכילה להנאה''' דנו האם האוכלם עובר בלאו אחד גם על האכילה וגם על ההנאה, או בשני לאווין נפרדים {{מקור|קובץ שיעורים פסחים קא|כן}}. | ||
'''בדינו''' ל[[רמב"ם]] לא [[מלקות|לוקה]] על הנאה {{מקור|מאכלות אסורות ט-א|כן}} ולרמב"ן כן לוקה {{מקור|בהשגותיו על ספר המצוות לרמב"ם שורש ב|כן}}. | |||
'''דיני ההנאה''' שווים לדיני האכילה: כדי להתחייב מלקות צריך שיעור כזית {{מקור|מנחת חינוך קיג-א [ב] ד"ה והנה שיעור אכילה|כן}}, וצריך להנות ממנו בכדי אכילת פרס {{מקור|שם ד"ה ובהנאה|כן}}<ref>עיין לעיל בסמוך (ד"ה בדינו) שיש אומרים שלא לוקה על הנאה כלל.</ref>. | |||
==פרטי דינים== | |||
===המעושן, והמבושל בחמי טבריה=== | |||
המעושן, והמבושל ב[[חמי טבריה]], אין לוקין עליו. | |||
===מבשל במי חלב=== | |||
וכן המבשל בשר ב[[מי חלב]], פטור, ואין לוקין על אכילתו משום בשר בחלב. | |||
וכתב הרמ"א שמי חלב אוסרים המאכל כמו החלב עצמו. ואפילו בבישול יש לאסור לכתחילה (כך הביא שמשמע באיסור והיתר הארוך כלל לא). | |||
===מבשל בחלב מתה=== | |||
המבשל בחלב מתה, פטור, ואין לוקין על אכילתו משום בשר בחלב. | |||
וכתב הרמ"א שחלב מתה אוסר המאכל כמו החלב עצמו. ואפילו בבישול יש לאסור לכתחילה (כך הביא שמשמע באיסור והיתר הארוך כלל לא). | |||
===מבשל בחלב זכר=== | |||
כתב המחבר שהמבשל בחלב זכר, פטור, ואין לוקין על אכילתו משום בשר בחלב. | |||
והרמ"א כתב שחלב זכר לא מקרי חלב כלל. ואם נפל לתוך קדירה של בשר, אינו אוסר. | |||
וכתב הש"ך שלא נחלקו, אלא שהמחבר איירי בחלב של זכר בהמה, ואילו הרמ"א איירי בחלב של זכר אדם. | |||
===בשל דם בחלב=== | |||
בישל דם בחלב, פטור, ואין לוקין על אכילתו משום בשר בחלב. | |||
==הקפדות נוספות בבישול והנאה== | |||
* כתב הרמ"א ([[יורה דעה סימן פז]], סעיף ו, שיש אומרים שאסור שלחתות האש תחת קדירה של נכרים, לפי שהם מבשלים בהם פעמים חלב פעמים בשר, והמחתה תחת קדירה שלהם בא לידי בישול בשר בחלב (הגהת מרדכי פ' הצלמים). | |||
* עוד כתבו דאין לערב מים שהדיחו בהם כלי בשר עם מים שהדיחו בהם כלי חלב, וליתן לפני בהמה, שאסורים בהנאה (מהרי"ו). ומבואר ב[[נושאי כלים]] שמדובר במים רותחים בכלי ראשון, שיש בזה בישול ואוסר. | |||
* עוד כתבו דהכלי שעושין בו מים לחפיפת הראש, אין להשתמש בו, שעושים אותה מאפר שעל הכירה ושכיח הוא שמתערב שם בשר וחלב. (מהרי"ל). ולכן יש לאסור גם כן להשתמש מן הקדירות של התנורים שבבית החורף, משום דנתזים עליהם לפעמים בשר וחלב מן הקדרות שמבשלים בתנורים (מהרי"ו). ובדיעבד אין לחוש בכל זה. ואף לכתחלה אין בזה אלא חומרות בעלמא, והמיקל לא הפסיד. | |||
===שליל=== | |||
* המבשל [[שליל]] בחלב, חייב. וכן האוכלו. | |||
===שליא, עור גידים ועצמות ויוצא בהם=== | |||
* המבשל [[שליא]], או עור וגידים ועצמות ועיקרי קרנים וטלפים הרכים, פטור. וכן האוכלם, פטור. | |||
==ראה עוד== | |||
* [[מיקרופדיה תלמודית:בשר בחלב]] | |||
* [https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=%D7%93%D7%A8%D7%A9%D7%A0%D7%99:%D7%98%D7%A2%D7%9E%D7%99_%D7%90%D7%99%D7%A1%D7%95%D7%A8_%D7%91%D7%99%D7%A9%D7%95%D7%9C_%D7%91%D7%A9%D7%A8_%D7%91%D7%97%D7%9C%D7%91#.D7.94.D7.94.D7.A1.D7.91.D7.A8.D7.99.D7.9D_.D7.94.D7.A9.D7.95.D7.A0.D7.99.D7.9D_.D7.91.D7.98.D7.A2.D7.9D_.D7.94.D7.90.D7.99.D7.A1.D7.95.D7.A8 טעמי איסור בשר בחלב] בפרויקט דרשני | |||
==הערות שוליים== | ==הערות שוליים== | ||
| שורה 37: | שורה 100: | ||
[[קטגוריה:כשרות]] | [[קטגוריה:כשרות]] | ||
[[קטגוריה:יסודות וחקירות]] | [[קטגוריה:יסודות וחקירות]] | ||
[[קטגוריה: בשר בחלב]] | |||
[[קטגוריה: יורה דעה סימן פז]] | |||
גרסה אחרונה מ־11:33, 9 בפברואר 2020
|
|
הגדרה[עריכה]
איסור לבשל, לאכול ולהנות מבשר בחלב (הסוגיות בחולין קד. והלאה).
מקור[עריכה]
מקורו מהפסוקים "לא תבשל גדי בחלב אימו" (שמות כג, יט לאיסור בישול, שם לד-כו לאיסור אכילה והנאה).
יש בו שלושה איסורים: בישול, אכילה והנאה.
טעם האיסור[עריכה]
מיוחד איסור בישול בשר בחלב, בכך שאין האיסור רק באכילה, כמו במאכלות אסורות, אלא כבר בבישול שתי המינים נמצא האיסור. הראשונים והאחרונים נתנו טעמים שונים לאיסור זה:
הרחקה מעבודה זרה[עריכה]
הרמב"ם בהלכות מעילה (ח,ח) אומר שדין איסור בשר בחלב הוא כחוקה ללא דין. מאידך, במורה נבוכים (ח"ג,פמ"ח) הרמב"ם מוסיף שהאיסור נובע ממנהגם של עובדי עבודה זרה לערב בשר בחלב, והתורה ציוותה להרחיק אותנו מדרכיהם ומערבוב זה.
ערבוב כוחות רוחניים[עריכה]
ספר החינוך פרשת אם כסף צב מסביר ששורש האיסור נובע מהאיסור לערבב כוחות רוחניים שונים. לדבריו, בדומה לאיסור כלאיים התורה אוסרת על האדם לערבב שני כוחות שונים משום שדבר זה מרמז שיש בנו רצון להחליף דבר במעשי האל. הזוהר[1] הסביר את הכוחות הרוחניים העומדים מאחורי פירושו של החינוך, וביאר כי הבשר מסמל את כוח הדין הרוחני, בעוד החלב מסמל את כוח הרחמים. ערבוב שתי הכוחות מערבב את מידת החסד יחד עם מידת הדין ומערב מוות בחיים וטוב ברע ולכן חל איסור בישול בשר בחלב.
מניעת האכזריות[עריכה]
הרשב"ם וכן הרמב"ן [2] הסבירו שדרך העולם הוא שנולדים שני גדיים יחד, ולאמן יש חלב מרובה. המנהג הקדום היה לבשל את הגדי בחלב אמו באופן מיידי לאחר לידתו. לשיטתו, אכילה שכזו היא "דרך גנאי ורעבתנות" לבשל את בשר הילד עם אמו, ולכן אסרה זאת התורה.
החילוק שבין שתי סוגי האכילות[עריכה]
הרב אברהם יצחק הכהן קוק מפרש בחזון הצמחונות והשלום [3] כי סיבת האיסור נעוצה בהבדל שבין שתי סוגי האכילות, אכילת החלב ואכילת הבשר. לשיטתו, אכילת הבשר לא הותרה מתחילתה, ורק לבני נוח ניתן לאכול בשר החיות משום שלא יכלו לעמוד בדרגה הרוחנית המתאימה. אכילת הבשר היא אכילה תאוותנית, כדברי הפסוק "כי תאווה נפשך לאכול בשר", ויש בה פגם מוסרי משום שהיא כרוכה בנטילת נשמת הבהמה. מאידך, בניגוד לבשר, אכילת החלב היא אכילה לכתחילאית משום שאיננה פוגעת בנפש החיה, ואכילתה הותרה אף לפני שהושחתה הארץ בדור המבול. על מנת להדגיש את החילוק בין שני סוגי האכילה, אכילת החלב המותרת לכתחילה ואכילת הבשר שהותרה רק בדיעבד, אסרה התורה לערבב ביניהם בכל צורה שהיא[4].
רמז לשיטות בסוגיות הגמרא[עריכה]
ניתן למצוא הד לטעמי מצוות אלו בסוגית הגמרא. בגמרא (חולין קיד ע"א) מובא שאין לבשל גדי בחלב פרה כשם שאין לבשל גדי בחלב אמו. הגמרא לומדת זאת בקל וחומר מכך שאם גדי אסור בחלב אמו למרות שהם אינם אסורים בכלאיים, קל וחומר שיהיה אסור בחלב פרה עימה קיים איסור כלאיים. מדברי הגמרא ניתן להבין שככל שהחיה "קרובה" יותר לחיה ממנה נלקח החלב- כך הסבירות לאסור בה את אכילתה גבוה. מדברים אלו ניתן להבין כטעם החינוך המובא לעיל ומשווה בין איסור בשר בחלב לאיסור כלאיים, ומסביר ששורש שניהם הוא משום שאין לאדם לערבב בין מינים שונים.
מאידך, מהמשך הגמרא ניתן להבין את טעם המצווה באופן אחר. לאחר הקל וחומר, הגמרא מביאה הצעה לפירכא ללימוד הקל וחומר משום שניתן לומר שדווקא גדי בחלב אמו חמור יותר משום ששניהם אסורים באותו ואת בנו ולא ניתן ללמוד מכאן לגדי בחלב פרה שאינם אסורים בכך. פירכת הגמרא מסתמכת על כך שככל שישנה יותר אכזריות בחיבור שבין חלב החיה האחת ובשר האחרת, כך יש יותר סברא לאוסרם. סברא זו היא כטעמם של הרשב"ם והרמב"ן המובא לעיל שהשימוש בחלב האם לבישול בשר הולד עלול להשריש אכזריות בלב האדם, וכן שזו דרך גנאי ורעבתנות.
בישול[עריכה]
טעמו של איסור בישול הוא משום סייג לאיסור האכילה (כסף משנה טומאת מת פרק א, לקח טוב ח-ג)[5].
במהות האיסור חקרו האם אסור לבשלם (פעולה), או ליצור מהם תערובת ע"י בישול (תוצאה) (עיון בלומדות יג).
דיני הבישול הם כדיני בישול בשבת: כמאכל בן דרוסאי (מנחת חינוך צב-א [ג]), ועירוי מבשל כדי קליפה (לחלק מהדעות) (שם [ה]). אך בדין אחד נתן את האור ואחד את העצים וכו', שבשבת כולם חייבים (מדין בישול לשיטת הרמב"ם) הסתפק המנחת חינוך האם הוא הדין גם לגבי בשר בחלב (שם [ח]).
בשיעורו נחלקו אמוראים: לרב צריך כזית בשר וכזית חלב, וללוי אפילו חצי כזית בשר וחצי כזית חלב (חולין קח:, והלכה כלוי). וללוי אין צריך דווקא חצי כזית בשר וחצי חלב, אלא שיהיה בשניהם יחד כזית, ושאחד מהם יתן טעם בשני (מנחת חינוך צב-א [ב]).
- רק בישול אסרה התורה אולם אם משרים בשר וחלב אפ' כולא יומא מותר מדאורייתא אבל רבנן עשו סייג שמא יבשל.
אכילה[עריכה]
ביחס בין הבישול לאכילה חקרו האם איסור האכילה גורם לאיסור הבישול, או שאיסור הבישול גורם לאיסור האכילה (המידות לחקר ההלכה א-כא).
בטעמו חקרו האם הבשר בחלב אסורים משום שנתערבבו בעבר (וכעת כל אחד מהם אסור בעצמו גם אם יפרדו), או משום שהם מעורבבים כעת (ואם יפרדו יתבטל האיסור) (גר"ח על הרמב"ם מאכלות אסורות ט-לט ד"ה ונראה: רמב"ם - כל אחד מהם נאסר בעצמו, ראב"ד - אסורים משום שמעורבבים. המידות לחקר ההלכה ז-ה).
במהות האיסור חקרו האם אחד מהם אוסר את חבירו, או ששניהם נאסרים יחד (מפענח צפונות ח-ד. וכן חקר בשיעורי ר' שמואל מכות עמוד תפד כשהבשר לא נאסר (כגון נבילה) האם החלב נאסר).
הנאה[עריכה]
ביחס בין אכילה להנאה דנו האם האוכלם עובר בלאו אחד גם על האכילה וגם על ההנאה, או בשני לאווין נפרדים (קובץ שיעורים פסחים קא).
בדינו לרמב"ם לא לוקה על הנאה (מאכלות אסורות ט-א) ולרמב"ן כן לוקה (בהשגותיו על ספר המצוות לרמב"ם שורש ב).
דיני ההנאה שווים לדיני האכילה: כדי להתחייב מלקות צריך שיעור כזית (מנחת חינוך קיג-א [ב] ד"ה והנה שיעור אכילה), וצריך להנות ממנו בכדי אכילת פרס (שם ד"ה ובהנאה)[6].
פרטי דינים[עריכה]
המעושן, והמבושל בחמי טבריה[עריכה]
המעושן, והמבושל בחמי טבריה, אין לוקין עליו.
מבשל במי חלב[עריכה]
וכן המבשל בשר במי חלב, פטור, ואין לוקין על אכילתו משום בשר בחלב.
וכתב הרמ"א שמי חלב אוסרים המאכל כמו החלב עצמו. ואפילו בבישול יש לאסור לכתחילה (כך הביא שמשמע באיסור והיתר הארוך כלל לא).
מבשל בחלב מתה[עריכה]
המבשל בחלב מתה, פטור, ואין לוקין על אכילתו משום בשר בחלב.
וכתב הרמ"א שחלב מתה אוסר המאכל כמו החלב עצמו. ואפילו בבישול יש לאסור לכתחילה (כך הביא שמשמע באיסור והיתר הארוך כלל לא).
מבשל בחלב זכר[עריכה]
כתב המחבר שהמבשל בחלב זכר, פטור, ואין לוקין על אכילתו משום בשר בחלב.
והרמ"א כתב שחלב זכר לא מקרי חלב כלל. ואם נפל לתוך קדירה של בשר, אינו אוסר.
וכתב הש"ך שלא נחלקו, אלא שהמחבר איירי בחלב של זכר בהמה, ואילו הרמ"א איירי בחלב של זכר אדם.
בשל דם בחלב[עריכה]
בישל דם בחלב, פטור, ואין לוקין על אכילתו משום בשר בחלב.
הקפדות נוספות בבישול והנאה[עריכה]
- כתב הרמ"א (יורה דעה סימן פז, סעיף ו, שיש אומרים שאסור שלחתות האש תחת קדירה של נכרים, לפי שהם מבשלים בהם פעמים חלב פעמים בשר, והמחתה תחת קדירה שלהם בא לידי בישול בשר בחלב (הגהת מרדכי פ' הצלמים).
- עוד כתבו דאין לערב מים שהדיחו בהם כלי בשר עם מים שהדיחו בהם כלי חלב, וליתן לפני בהמה, שאסורים בהנאה (מהרי"ו). ומבואר בנושאי כלים שמדובר במים רותחים בכלי ראשון, שיש בזה בישול ואוסר.
- עוד כתבו דהכלי שעושין בו מים לחפיפת הראש, אין להשתמש בו, שעושים אותה מאפר שעל הכירה ושכיח הוא שמתערב שם בשר וחלב. (מהרי"ל). ולכן יש לאסור גם כן להשתמש מן הקדירות של התנורים שבבית החורף, משום דנתזים עליהם לפעמים בשר וחלב מן הקדרות שמבשלים בתנורים (מהרי"ו). ובדיעבד אין לחוש בכל זה. ואף לכתחלה אין בזה אלא חומרות בעלמא, והמיקל לא הפסיד.
שליל[עריכה]
- המבשל שליל בחלב, חייב. וכן האוכלו.
שליא, עור גידים ועצמות ויוצא בהם[עריכה]
- המבשל שליא, או עור וגידים ועצמות ועיקרי קרנים וטלפים הרכים, פטור. וכן האוכלם, פטור.
ראה עוד[עריכה]
- מיקרופדיה תלמודית:בשר בחלב
- טעמי איסור בשר בחלב בפרויקט דרשני
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ שמות, קכה, ב
- ↑ שמות כג,יט
- ↑ פסקה יב, וראה גם בדברי בנו הרצי"ה שמרחיב את דבריו ב"מתוך התורה הגואלת" עמ' 117
- ↑ באותו האופן מסביר הרב קוק גם את איסור השעטנז. לדבריו, יש להבדיל בין הצמר שנלקח מהבהמה לצורך האדם, לבין הפשתן שנוצר מהצומח ואין בו השתלטות ולקיחה מבהמה את צמרה
- ↑ בערך דאורייתא בסעיף "מקור וטעם" (ד"ה סייג) הבאנו כמה דוגמאות לאיסורי דאורייתא שטעמם הוא סייג.
- ↑ עיין לעיל בסמוך (ד"ה בדינו) שיש אומרים שלא לוקה על הנאה כלל.