ונתנה תוקף: הבדלים בין גרסאות בדף
דניאל ונטורה (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
אריאל ביגל נ"י (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
||
| (22 גרסאות ביניים של 6 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
'''ונתנה תוקף''' הוא פיוט | {{לשכתב|סיבה=לא מתאים לסגנון האתר}} | ||
'''ונתנה תוקף''' הוא פיוט קדמון הנאמר ב[[תפילת מוסף]] של [[ראש השנה]] ו[[יום הכיפורים]] בקרב קהילות יהודי אשכנז. הפיוט מיוחס במסורת ל[[רבי אמנון ממגנצא]], אך מחקרים חדשים מראים כי מקורו קדום אף יותר. | |||
== | |||
ב[[בראשית רבה]] מצאנו כתוב שלושה דברים מבטלים גזירות רעות ואלו הם: [[תפילה]] ו[[צדקה]] ותשובה:" ר' יודן בשם ר"א אמר שלשה דברים מבטלים גזירות רעות ואלו הם תפילה וצדקה ותשובה ושלשתן נאמרו בפסוק אחד הה"ד (ד"ה ב ז) ויכנעו עמי אשר נקרא שמי עליהם ויתפללו זו תפלה ויבקשו פני הרי צדקה כמד"א (תהלים יז) אני בצדק אחזה פניך וישובו מדרכם הרעה זו תשובה ואח"כ (ד"ה ב ז) ואסלח לחטאם וארפא את ארצם ר' הונא בר רב יוסף אמר אף שנוי שם ומעשה טוב שנוי השם מאברהם ולא יקרא עוד שמך אברם מעשה טוב מאנשי נינוה שנאמר (יונה ג) וירא אלהים את מעשיהם כי שבו וגו' וי"א אף שנוי מקום שנאמר (בראשית יב) ויאמר ה' אל אברם לך לך ר' מונא אמר אף התענית שנאמר (תהלים כ) יענך ה' ביום צרה וגו' רבא בר מחסיא ורבי חמא בן גריון בשם רב אמר יפה [[תענית]] לחלום כאש בנעורת א"ר יוסף ובו ביום ואפילו ב[[שבת]]({{מקור|(ד"ה ל"ויוצא אותו" (מ"ד,י"ב))}} | |||
וב[[מדרש תנחומא]] ל[[פרשת האזינו]]:"וכן הקדוש ברוך הוא יתברך שמו אמר לישראל, בני, הוו יודעין שאני דן את העולם בארבעה פרקים האלו, ב[[פסח]] על התבואה, ב[[עצרת]] על פירות האילן, ב[[ראש השנה]] כל באי עולם עוברין לפני כבני מרון, בחג נדונין על המים. ובאלו שלשה פרקים יושב לדון [[דיני ממונות]], להעשיר או להעני, להרבות או למעט. אבל בראש השנה, דן [[דיני נפשות]], אם למות אם לחיים, כמה דאת אמר בתקיעתא דרב, ועל המדינות בו יאמר וכו'. ואם עשיתם תשובה לפני בלב שלם, אני אקבל אתכם ואדון אתכם לכף זכות, ששערי שמים פתוחין ואשמע תפלתכם, שאני משגיח מן החלונות, מציץ מן החרכים, עד שלא אחתום גזר דין ב[[יום הכפורים]]. לכך נאמר, דרשו ה' בהמצאו. אמר רבי שמואל בר נחמני, משל למה הדבר דומה. למלך שהיה דר במדינה והיו בני המדינה מכעיסין אותו, כעס המלך ויצא מתוכה כמו עשרה מילין ועמד לו. ראהו אדם, אמר לבני המדינה, דעו שהמלך עמכם בכעס והוא מבקש לשלוח לגיונותיו על העיר להחריבה, צאו ופייסוהו ויחזור אצלכם, עד שלא ירחיק מכם. פקח אחד היה שם, אמר להם, שוטים, עד שהיה אצלכם לא בקשתם לפייסו, ועכשיו קודם שיתרחק צאו אצלו אולי יקבל אתכם. לכך כתיב, דרשו ה' בהמצאו, אלו עשרת ימי תשובה, שהוא שרוי ביניכם. שכן יחזקאל אומר, והקיר ביני וביניכם (יחזקאל מג ח). הוי, קראוהו בהיותו קרוב, יעזב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו וישוב אל ה' וירחמהו וגו' (ישעיה נה ו-ז). | |||
==על ר' אמנון ממגנצא== | |||
<div style="float:left; background:#fffaf0; padding:15px; margin:3px; font-size:95%; width:170px;"> | |||
'''הפיוט:ונתנה תוקף ''' | |||
וּנְתַנֶּה תּקֶף קְדֻשַּׁת הַיּום<br> | |||
כִּי הוּא נורָא וְאָיום<br> | |||
וּבו תִנָּשֵׂא מַלְכוּתֶךָ<br> | |||
וְיִכּון בְּחֶסֶד כִּסְאֶךָ<br> | |||
וְתֵשֵׁב עָלָיו בֶּאֱמֶת.<br> | |||
אֱמֶת כִּי אַתָּה הוּא דַיָּן וּמוכִיחַ וְיודֵעַ וָעֵד<br> | |||
וְכותֵב וְחותֵם וְסופֵר וּמונֶה. <br> | |||
וְתִזְכּר כָּל הַנִּשְׁכָּחות,<br> | |||
וְתִפְתַּח אֶת סֵפֶר הַזִּכְרונות. <br> | |||
וּמֵאֵלָיו יִקָּרֵא. <br> | |||
וְחותָם יַד כָּל אָדָם בּו.<br> | |||
וּבְ[[שׁופָר]] גָּדול יִתָּקַע. <br> | |||
וְקול דְּמָמָה דַקָּה יִשָּׁמַע. <br> | |||
וּמַלְאָכִים יֵחָפֵזוּן. <br> | |||
וְחִיל וּרְעָדָה יאחֵזוּן. <br> | |||
וְיאמְרוּ הִנֵּה יום הַדִּין. <br> | |||
לִפְקד עַל צְבָא מָרום בַּדִּין. <br> | |||
כִּי לא יִזְכּוּ בְעֵינֶיךָ בַּדִּין.<br> | |||
וְכָל בָּאֵי עולָם יַעַבְרוּן לְפָנֶיךָ כִּבְנֵי מָרון.<br> | |||
כְּבַקָּרַת רועֶה עֶדְרו. <br> | |||
מַעֲבִיר צאנו תַּחַת שִׁבְטו. <br> | |||
כֵּן תַּעֲבִיר וְתִסְפּר וְתִמְנֶה וְתִפְקד נֶפֶשׁ כָּל חָי. <br> | |||
וְתַחְתּךְ קִצְבָה לְכָל בְּרִיּותֶיךָ. <br> | |||
וְתִכְתּב אֶת גְּזַר דִּינָם: <br> | |||
בְּראשׁ הַשָּׁנָה יִכָּתֵבוּן<br> | |||
וּבְיום צום כִּפּוּר יֵחָתֵמוּן<br> | |||
כַּמָּה יַעַבְרוּן וְכַמָּה יִבָּרֵאוּן<br> | |||
מִי יִחְיֶה וּמִי יָמוּת.<br> | |||
מִי בְקִצּו וּמִי לא בְקִצּו<br> | |||
מִי בַמַּיִם. וּמִי בָאֵשׁ<br> | |||
מִי בַחֶרֶב. וּמִי בַחַיָּה<br> | |||
מִי בָרָעָב. וּמִי בַצָּמָא<br> | |||
מִי בָרַעַשׁ. וּמִי בַמַּגֵּפָה<br> | |||
מִי בַחֲנִיקָה וּמִי בַסְּקִילָה<br> | |||
מִי יָנוּחַ וּמִי יָנוּעַ<br> | |||
מִי יִשָּׁקֵט וּמִי יִטָּרֵף<br> | |||
מִי יִשָּׁלֵו. וּמִי יִתְיַסָּר<br> | |||
מִי יֵעָנִי. וּמִי יֵעָשֵׁר<br> | |||
מִי יִשָּׁפֵל. וּמִי יָרוּם<br> | |||
וּתְשׁוּבָה וּתְפִלָּה וּצְדָקָה<br> | |||
מַעֲבִירִין אֶת רעַ הַגְּזֵרָה<br> | |||
כִּי כְּשִׁמְךָ כֵּן תְּהִלָּתֶךָ<br> | |||
קָשֶׁה לִכְעס וְנוחַ לִרְצות<br> | |||
כִּי לא תַחְפּץ בְּמות הַמֵּת<br> | |||
כִּי אִם בְּשׁוּבו מִדַּרְכּו וְחָיָה<br> | |||
וְעַד יום מותו תְּחַכֶּה לּו<br> | |||
אִם יָשׁוּב מִיַּד תְּקַבְּלו.<br> | |||
אֱמֶת כִּי אַתָּה הוּא יוצְרָם<br> | |||
וְאַתָּה יודֵעַ יִצְרָם<br> | |||
כִּי הֵם בָּשָׂר וָדָם. <br> | |||
אָדָם יְסודו מֵעָפָר, וְסופו לֶעָפָר<br> | |||
בְּנַפְשׁו יָבִיא לַחְמו<br> | |||
מָשׁוּל כְּחֶרֶס הַנִּשְׁבָּר<br> | |||
כְּחָצִיר יָבֵשׁ וּכְצִיץ נובֵל<br> | |||
כְּצֵל עובֵר וּכְעָנָן כָּלָה<br> | |||
וּכְרוּחַ נושָׁבֶת וּכְאָבָק פּורֵחַ<br> | |||
וְכַחֲלום יָעוּף. <br> | |||
וְאַתָּה הוּא מֶלֶךְ אֵל חַי וְקַיָּם<br> | |||
אֵין קִצְבָה לִשְׁנותֶיךָ. וְאֵין קֵץ לְארֶךְ יָמֶיךָ<br> | |||
וְאֵין לְשַׁעֵר מַרְכְּבות כְּבודֶךָ. <br> | |||
וְאֵין לְפָרֵשׁ עֵלוּם שְׁמֶך<br> | |||
שִׁמְךָ נָאֶה לְךָ. וְאַתָּה נָאֶה לִשְׁמֶךָ. <br> | |||
וּשְׁמֵנוּ קָרָאתָ בִּשְׁמֶךָ. <br> | |||
עֲשֵׂה לְמַעַן שְׁמֶךָ. וְקַדֵּשׁ אֶת שִׁמְךָ עַל מַקְדִּישֵׁי שְׁמֶךָ<br> | |||
בַּעֲבוּר כְּבוד שִׁמְךָ הַנַּעֲרָץ וְהַנִּקְדָּשׁ<br> | |||
כְּסוד שִׂיחַ שַׂרְפֵי קדֶשׁ<br> | |||
הַמַּקְדִּישִׁים שִׁמְךָ בַּקּדֶשׁ<br> | |||
דָּרֵי מַעְלָה עִם דָּרֵי מַטָּה<br> | |||
קורְאִים וּמְשַׁלְּשִׁים בְּשִׁלּוּשׁ קְדֻשָּׁה בַּקּדֶשׁ.<br> | |||
(המקור:הויקיפדיה העברית) | |||
</div> | |||
וכך מובא במקורות:<br /> | וכך מובא במקורות:<br /> | ||
שהיה גדול הדור ועשיר ומיוחס ויפה תואר ויפה מראה.<br /> | |||
החלו השרים וההגמון לבקש ממנו שימיר את דתו, וימאן<br /> | החלו השרים וההגמון לבקש ממנו שימיר את דתו, וימאן<br /> | ||
ויהי כדברם אליו יום יום ולא שמע להם, ויפצר בו ההגמון<br /> | ויהי כדברם אליו יום יום ולא שמע להם, ויפצר בו ההגמון<br /> | ||
| שורה 38: | שורה 120: | ||
אחר הדברים האלו קרב מועד והגיע ראש השנה<br /> | אחר הדברים האלו קרב מועד והגיע ראש השנה<br /> | ||
בקש מקרוביו לשאת אותו | בקש מקרוביו לשאת אותו ל[[בית הכנסת]] עם פרקי<br /> | ||
אצבעותיו המלוחים ולהשכיבו אצל שליח הציבור<br /> | אצבעותיו המלוחים ולהשכיבו אצל שליח הציבור<br /> | ||
ויעשו כן<br /> | ויעשו כן<br /> | ||
| שורה 57: | שורה 139: | ||
(אור זרוע הלכות ר"ה) | (אור זרוע הלכות ר"ה) | ||
== | ==על מנהגי אמירת הפיוט== | ||
[ | הפיוט "ונתה תוקף" נאמר ב[[תפילת מוסף]] בשני ימי ראש השנה וביום הכיפורים. בקהילות אשכנז ואיטליה הפיוט נאמר בסדר [[קדושה]] בחזרת [[שליח הציבור]] על [[תפילת העמידה]]. בקהילות ספרדיות בודדות נהוג לאומרו לפני [[תפילת העמידה]] של [[תפילת מוסף]], בתוך תפילת מוסף או לאחר סיום תפילת מוסף. ברוב הקהילות הספרדיות לא נהוג לומר את הפיוט כלל." | ||
פיוט זה נאמר על ידי הציבור והש"ץ בכוונה גדולה, בחרדת קודש ובעמידה, נוכח [[ארון קודש]] פתוח. | |||
הפיוט מתאר את מעמד הדין לפני שופט כל הארץ, ואת המשמעות הגורלית של ימי ה[[דין]] וה[[רחמים]]. | |||
== קישורים חיצוניים == | |||
* [http://www.piyut.org.il/textual/172.html קישור לאודיו של הפיוט החזני] - מתוך מאגר הפיוטים והלחנים, סנונית. | |||
* [http://www.chasidisk.com/song.asp?song_id=1156 קישור אודיו לביצוע של חנוך אלבלק] - מתוך אתר חסידיסק. | |||
* [http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?cat=445&id=2723&q=%e0%ee%f0%e5%ef מאמר של הרב אליעזר מלמד] המפרט הרבה בסיפור רבי אמנון ממגנצא. | |||
[[קטגוריה: | [[קטגוריה:פיוטים]] | ||
[[קטגוריה:ימים נוראים]] | |||
[[קטגוריה:ראש השנה]] | |||
[[קטגוריה:יום כיפור]] | |||
גרסה אחרונה מ־12:14, 25 במאי 2015
|
|
| יש לשכתב ערך זה הסיבה לכך: לא מתאים לסגנון האתר. אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. |
ונתנה תוקף הוא פיוט קדמון הנאמר בתפילת מוסף של ראש השנה ויום הכיפורים בקרב קהילות יהודי אשכנז. הפיוט מיוחס במסורת לרבי אמנון ממגנצא, אך מחקרים חדשים מראים כי מקורו קדום אף יותר. == בבראשית רבה מצאנו כתוב שלושה דברים מבטלים גזירות רעות ואלו הם: תפילה וצדקה ותשובה:" ר' יודן בשם ר"א אמר שלשה דברים מבטלים גזירות רעות ואלו הם תפילה וצדקה ותשובה ושלשתן נאמרו בפסוק אחד הה"ד (ד"ה ב ז) ויכנעו עמי אשר נקרא שמי עליהם ויתפללו זו תפלה ויבקשו פני הרי צדקה כמד"א (תהלים יז) אני בצדק אחזה פניך וישובו מדרכם הרעה זו תשובה ואח"כ (ד"ה ב ז) ואסלח לחטאם וארפא את ארצם ר' הונא בר רב יוסף אמר אף שנוי שם ומעשה טוב שנוי השם מאברהם ולא יקרא עוד שמך אברם מעשה טוב מאנשי נינוה שנאמר (יונה ג) וירא אלהים את מעשיהם כי שבו וגו' וי"א אף שנוי מקום שנאמר (בראשית יב) ויאמר ה' אל אברם לך לך ר' מונא אמר אף התענית שנאמר (תהלים כ) יענך ה' ביום צרה וגו' רבא בר מחסיא ורבי חמא בן גריון בשם רב אמר יפה תענית לחלום כאש בנעורת א"ר יוסף ובו ביום ואפילו בשבת((ד"ה ל"ויוצא אותו" (מ"ד,י"ב))
ובמדרש תנחומא לפרשת האזינו:"וכן הקדוש ברוך הוא יתברך שמו אמר לישראל, בני, הוו יודעין שאני דן את העולם בארבעה פרקים האלו, בפסח על התבואה, בעצרת על פירות האילן, בראש השנה כל באי עולם עוברין לפני כבני מרון, בחג נדונין על המים. ובאלו שלשה פרקים יושב לדון דיני ממונות, להעשיר או להעני, להרבות או למעט. אבל בראש השנה, דן דיני נפשות, אם למות אם לחיים, כמה דאת אמר בתקיעתא דרב, ועל המדינות בו יאמר וכו'. ואם עשיתם תשובה לפני בלב שלם, אני אקבל אתכם ואדון אתכם לכף זכות, ששערי שמים פתוחין ואשמע תפלתכם, שאני משגיח מן החלונות, מציץ מן החרכים, עד שלא אחתום גזר דין ביום הכפורים. לכך נאמר, דרשו ה' בהמצאו. אמר רבי שמואל בר נחמני, משל למה הדבר דומה. למלך שהיה דר במדינה והיו בני המדינה מכעיסין אותו, כעס המלך ויצא מתוכה כמו עשרה מילין ועמד לו. ראהו אדם, אמר לבני המדינה, דעו שהמלך עמכם בכעס והוא מבקש לשלוח לגיונותיו על העיר להחריבה, צאו ופייסוהו ויחזור אצלכם, עד שלא ירחיק מכם. פקח אחד היה שם, אמר להם, שוטים, עד שהיה אצלכם לא בקשתם לפייסו, ועכשיו קודם שיתרחק צאו אצלו אולי יקבל אתכם. לכך כתיב, דרשו ה' בהמצאו, אלו עשרת ימי תשובה, שהוא שרוי ביניכם. שכן יחזקאל אומר, והקיר ביני וביניכם (יחזקאל מג ח). הוי, קראוהו בהיותו קרוב, יעזב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו וישוב אל ה' וירחמהו וגו' (ישעיה נה ו-ז).
על ר' אמנון ממגנצא[עריכה]
הפיוט:ונתנה תוקף
וּנְתַנֶּה תּקֶף קְדֻשַּׁת הַיּום
כִּי הוּא נורָא וְאָיום
וּבו תִנָּשֵׂא מַלְכוּתֶךָ
וְיִכּון בְּחֶסֶד כִּסְאֶךָ
וְתֵשֵׁב עָלָיו בֶּאֱמֶת.
אֱמֶת כִּי אַתָּה הוּא דַיָּן וּמוכִיחַ וְיודֵעַ וָעֵד
וְכותֵב וְחותֵם וְסופֵר וּמונֶה.
וְתִזְכּר כָּל הַנִּשְׁכָּחות,
וְתִפְתַּח אֶת סֵפֶר הַזִּכְרונות.
וּמֵאֵלָיו יִקָּרֵא.
וְחותָם יַד כָּל אָדָם בּו.
וּבְשׁופָר גָּדול יִתָּקַע.
וְקול דְּמָמָה דַקָּה יִשָּׁמַע.
וּמַלְאָכִים יֵחָפֵזוּן.
וְחִיל וּרְעָדָה יאחֵזוּן.
וְיאמְרוּ הִנֵּה יום הַדִּין.
לִפְקד עַל צְבָא מָרום בַּדִּין.
כִּי לא יִזְכּוּ בְעֵינֶיךָ בַּדִּין.
וְכָל בָּאֵי עולָם יַעַבְרוּן לְפָנֶיךָ כִּבְנֵי מָרון.
כְּבַקָּרַת רועֶה עֶדְרו.
מַעֲבִיר צאנו תַּחַת שִׁבְטו.
כֵּן תַּעֲבִיר וְתִסְפּר וְתִמְנֶה וְתִפְקד נֶפֶשׁ כָּל חָי.
וְתַחְתּךְ קִצְבָה לְכָל בְּרִיּותֶיךָ.
וְתִכְתּב אֶת גְּזַר דִּינָם:
בְּראשׁ הַשָּׁנָה יִכָּתֵבוּן
וּבְיום צום כִּפּוּר יֵחָתֵמוּן
כַּמָּה יַעַבְרוּן וְכַמָּה יִבָּרֵאוּן
מִי יִחְיֶה וּמִי יָמוּת.
מִי בְקִצּו וּמִי לא בְקִצּו
מִי בַמַּיִם. וּמִי בָאֵשׁ
מִי בַחֶרֶב. וּמִי בַחַיָּה
מִי בָרָעָב. וּמִי בַצָּמָא
מִי בָרַעַשׁ. וּמִי בַמַּגֵּפָה
מִי בַחֲנִיקָה וּמִי בַסְּקִילָה
מִי יָנוּחַ וּמִי יָנוּעַ
מִי יִשָּׁקֵט וּמִי יִטָּרֵף
מִי יִשָּׁלֵו. וּמִי יִתְיַסָּר
מִי יֵעָנִי. וּמִי יֵעָשֵׁר
מִי יִשָּׁפֵל. וּמִי יָרוּם
וּתְשׁוּבָה וּתְפִלָּה וּצְדָקָה
מַעֲבִירִין אֶת רעַ הַגְּזֵרָה
כִּי כְּשִׁמְךָ כֵּן תְּהִלָּתֶךָ
קָשֶׁה לִכְעס וְנוחַ לִרְצות
כִּי לא תַחְפּץ בְּמות הַמֵּת
כִּי אִם בְּשׁוּבו מִדַּרְכּו וְחָיָה
וְעַד יום מותו תְּחַכֶּה לּו
אִם יָשׁוּב מִיַּד תְּקַבְּלו.
אֱמֶת כִּי אַתָּה הוּא יוצְרָם
וְאַתָּה יודֵעַ יִצְרָם
כִּי הֵם בָּשָׂר וָדָם.
אָדָם יְסודו מֵעָפָר, וְסופו לֶעָפָר
בְּנַפְשׁו יָבִיא לַחְמו
מָשׁוּל כְּחֶרֶס הַנִּשְׁבָּר
כְּחָצִיר יָבֵשׁ וּכְצִיץ נובֵל
כְּצֵל עובֵר וּכְעָנָן כָּלָה
וּכְרוּחַ נושָׁבֶת וּכְאָבָק פּורֵחַ
וְכַחֲלום יָעוּף.
וְאַתָּה הוּא מֶלֶךְ אֵל חַי וְקַיָּם
אֵין קִצְבָה לִשְׁנותֶיךָ. וְאֵין קֵץ לְארֶךְ יָמֶיךָ
וְאֵין לְשַׁעֵר מַרְכְּבות כְּבודֶךָ.
וְאֵין לְפָרֵשׁ עֵלוּם שְׁמֶך
שִׁמְךָ נָאֶה לְךָ. וְאַתָּה נָאֶה לִשְׁמֶךָ.
וּשְׁמֵנוּ קָרָאתָ בִּשְׁמֶךָ.
עֲשֵׂה לְמַעַן שְׁמֶךָ. וְקַדֵּשׁ אֶת שִׁמְךָ עַל מַקְדִּישֵׁי שְׁמֶךָ
בַּעֲבוּר כְּבוד שִׁמְךָ הַנַּעֲרָץ וְהַנִּקְדָּשׁ
כְּסוד שִׂיחַ שַׂרְפֵי קדֶשׁ
הַמַּקְדִּישִׁים שִׁמְךָ בַּקּדֶשׁ
דָּרֵי מַעְלָה עִם דָּרֵי מַטָּה
קורְאִים וּמְשַׁלְּשִׁים בְּשִׁלּוּשׁ קְדֻשָּׁה בַּקּדֶשׁ.
(המקור:הויקיפדיה העברית)
וכך מובא במקורות:
שהיה גדול הדור ועשיר ומיוחס ויפה תואר ויפה מראה.
החלו השרים וההגמון לבקש ממנו שימיר את דתו, וימאן
ויהי כדברם אליו יום יום ולא שמע להם, ויפצר בו ההגמון
ויהי כהיום בהחזיקם עליו
ויאמר: חפץ אני להוועץ ולחשוב על הדבר עד שלושה ימים
וכדי לדחותם מעליו אמר כן
ויהי אך יצוא יצא מאת ההגמון שם הדבר לליבו
על אשר כך יצא מפיו לשון ספק
שהיה צריך עצה ומחשבה לכפור באלוקים חיים
ויבא אל ביתו ולא אבה לאכול ולשתות ונחלה
ויבואו כל קרוביו אוהביו לנחמו וימאן להתנחם
כי אמר ארד אל ניבי אבל שאולה! ויבך ויתעצב אל ליבו
ויהי ביום השלישי בהיותו כואב ודואג, וישלח ההגמון אחריו
ויאמר: לא אלך
ויוסף עוד שלוח שרים רבים ונכבדים מאלה, וימאן ללכת אליו
ויאמר ההגמון: מהרו את אמנון להביאו בעל כורחו
וימהרו ויביאו אותו
ויאמר לו: מה זאת אמנון, מדוע לא באת אלי למועד אשר
יעדת לי להוועץ ולהשיב לי דבר ולעשות את בקשתי
ויען ויאמר אמנון: אני את משפטי אחרוץ
כי הלשון אשר דברה ותכזב לך - דינה לחתכה
כי חפץ היה ר' אמנון לקדש את ה' על אשר דבר סרה
ויען ההגמון: לא, את הלשון לא אחתוך כי היטב דברה
אלא הרגלים אשר לא באו למועד אשר דברת אלי אקצץ
ואת יתר חלקי הגוף אייסר
ויצו הצורר ויקצצו את פרקי אצבעות ידיו ורגליו
ועל כל פרק ופרק היו שואלין: התחפוץ עוד אמנון להפך לאמונתינו
ויאמר לא
ויהי ככלותם לקצץ, צוה הרשע להשכיב את רבי אמנון
פירקי אצבעותיו בצידו וישלחהו לביתו
לכן נקרא שמו רבי אמנון - כי האמין באל חי וסבל
על אמונתו יסורין קשין מאהבה, רק על הדבר שיצא מפיו
אחר הדברים האלו קרב מועד והגיע ראש השנה
בקש מקרוביו לשאת אותו לבית הכנסת עם פרקי
אצבעותיו המלוחים ולהשכיבו אצל שליח הציבור
ויעשו כן
"ויהי כאשר הגיע שליח הציבור לומר הקדושה ו "חיות אשר הנה"
אמר לו רבי אמנון: המתן מעט ואקדש את ה' הגדול
" ויען בקול רם: "ובכן ולך תעלה קדושה
כלומר - שקידשתי את שמך על מלכותך ויחודך
"ואח"כ אמר: "ונתנה תוקף קדושת היום
אמר: "כי אתה הוא דיין מוכיח" - כדי להצדיק עליו את הדין
שיעלו לפניו אותן פרקי ידיו ורגליו, וכן כל הענין
"והזכיר "וחותם יד כל אדם בו ותפקוד נפש כל חי"
שכך נגזר עליו בראש השנה
וכשגמר ... נסתלק מן העולם ... ואיננו כי לקח אותו אלוקים
'ועליו נאמר: מה רב טובך אשר צפנת ליראיך וגו
אחר הדברים האלה ... נראה במראות הלילה לרבנא קלונימוס בן משולם בן רבנא קלונימוס "ולימד לו את הפיוט ההוא "ונתנה תוקף קדושת היום ויצו עליו לשלוח אותו בכל תפוצות הגולה.להיות לו עד וזיכרון, ויעש הגאון כן
(אור זרוע הלכות ר"ה)
על מנהגי אמירת הפיוט[עריכה]
הפיוט "ונתה תוקף" נאמר בתפילת מוסף בשני ימי ראש השנה וביום הכיפורים. בקהילות אשכנז ואיטליה הפיוט נאמר בסדר קדושה בחזרת שליח הציבור על תפילת העמידה. בקהילות ספרדיות בודדות נהוג לאומרו לפני תפילת העמידה של תפילת מוסף, בתוך תפילת מוסף או לאחר סיום תפילת מוסף. ברוב הקהילות הספרדיות לא נהוג לומר את הפיוט כלל."
פיוט זה נאמר על ידי הציבור והש"ץ בכוונה גדולה, בחרדת קודש ובעמידה, נוכח ארון קודש פתוח.
הפיוט מתאר את מעמד הדין לפני שופט כל הארץ, ואת המשמעות הגורלית של ימי הדין והרחמים.
קישורים חיצוניים[עריכה]
- קישור לאודיו של הפיוט החזני - מתוך מאגר הפיוטים והלחנים, סנונית.
- קישור אודיו לביצוע של חנוך אלבלק - מתוך אתר חסידיסק.
- מאמר של הרב אליעזר מלמד המפרט הרבה בסיפור רבי אמנון ממגנצא.