מגילת קהלת: הבדלים בין גרסאות בדף
(20 גרסאות ביניים של 5 משתמשים אינן מוצגות) | |||
שורה 4: | שורה 4: | ||
הספר מסופר בגוף ראשון (מפיו של קהלת). קהלת מספר שהוא חקר את העולם, על מנת למצוא את הסיבה והמשמעות של החיים, היקום וכל השאר. הוא מסתכל מבחוץ על בני האדם, ובז להם - כי גם החכם וגם הכסיל יגיעו לאותו מקום. | הספר מסופר בגוף ראשון (מפיו של קהלת). קהלת מספר שהוא חקר את העולם, על מנת למצוא את הסיבה והמשמעות של החיים, היקום וכל השאר. הוא מסתכל מבחוץ על בני האדם, ובז להם - כי גם החכם וגם הכסיל יגיעו לאותו מקום. | ||
קהלת מתאר את המחזוריות שבעולם: {{ציטוטון|וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא הַשָּׁמֶשׁ וְאֶל מְקוֹמוֹ שׁוֹאֵף זוֹרֵחַ הוּא שָׁם: הוֹלֵךְ אֶל דָּרוֹם וְסוֹבֵב אֶל צָפוֹן סוֹבֵב סֹבֵב הוֹלֵךְ הָרוּחַ וְעַל סְבִיבֹתָיו שָׁב הָרוּחַ: כָּל הַנְּחָלִים הֹלְכִים אֶל הַיָּם וְהַיָּם אֵינֶנּוּ מָלֵא אֶל מְקוֹם שֶׁהַנְּחָלִים הֹלְכִים שָׁם הֵם שָׁבִים לָלָכֶת: כָּל הַדְּבָרִים יְגֵעִים לֹא יוּכַל אִישׁ לְדַבֵּר לֹא תִשְׂבַּע עַיִן לִרְאוֹת וְלֹא תִמָּלֵא אֹזֶן מִשְּׁמֹעַ: מַה שֶּׁהָיָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה וּמַה שֶּׁנַּעֲשָׂה הוּא שֶׁיֵּעָשֶׂה וְאֵין כָּל חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ}} (קהלת א, ה-ט). הוא מוסיף ומאריך בתיאורים, שהעולם חוזר על עצמו, אין דברים חדשים, אין שינויים, מקרה אחד קורה לכולם. | קהלת מתאר את המחזוריות שבעולם: {{ציטוטון|וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא הַשָּׁמֶשׁ וְאֶל מְקוֹמוֹ שׁוֹאֵף זוֹרֵחַ הוּא שָׁם: הוֹלֵךְ אֶל דָּרוֹם וְסוֹבֵב אֶל צָפוֹן סוֹבֵב סֹבֵב הוֹלֵךְ הָרוּחַ וְעַל סְבִיבֹתָיו שָׁב הָרוּחַ: כָּל הַנְּחָלִים הֹלְכִים אֶל הַיָּם וְהַיָּם אֵינֶנּוּ מָלֵא אֶל מְקוֹם שֶׁהַנְּחָלִים הֹלְכִים שָׁם הֵם שָׁבִים לָלָכֶת: כָּל הַדְּבָרִים יְגֵעִים לֹא יוּכַל אִישׁ לְדַבֵּר לֹא תִשְׂבַּע עַיִן לִרְאוֹת וְלֹא תִמָּלֵא אֹזֶן מִשְּׁמֹעַ: מַה שֶּׁהָיָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה וּמַה שֶּׁנַּעֲשָׂה הוּא שֶׁיֵּעָשֶׂה וְאֵין כָּל חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ}} ({{מקור|ספר קהלת פרק א}}, ה-ט). הוא מוסיף ומאריך בתיאורים, שהעולם חוזר על עצמו, אין דברים חדשים, אין שינויים, מקרה אחד קורה לכולם. | ||
על פי סיפורו, קהלת החליט לחקור את סיבת העולם: הוא מנסה להתענג בתענוגות, אך מבין שזהו הבל, ולא מוסיף. הוא חשב שהחכמה היא יתרון, אך הוא מגיע למסקנה שאין הבדל מהותי בין חכם וטיפש, וכאמור שניהם יגיעו לאותו מקום. הוא חושב שהכל אקראי, ואין משמעות למה שקורה - אך דוחה גם את זה. בסופו של דבר, הוא מגיע למסקנה שצריך לחיות בפשטות ובחכמה, ונותן עצות כיצד לעשות את זה: לחלק את האוכל כדי שיספיק לכמה ימים, לשמוח, להיות ישר, ועוד. | על פי סיפורו, קהלת החליט לחקור את סיבת העולם: הוא מנסה להתענג בתענוגות, אך מבין שזהו הבל, ולא מוסיף. הוא חשב שהחכמה היא יתרון, אך הוא מגיע למסקנה שאין הבדל מהותי בין חכם וטיפש, וכאמור שניהם יגיעו לאותו מקום. הוא חושב שהכל אקראי, ואין משמעות למה שקורה - אך דוחה גם את זה. בסופו של דבר, הוא מגיע למסקנה שצריך לחיות בפשטות ובחכמה, ונותן עצות כיצד לעשות את זה: לחלק את האוכל כדי שיספיק לכמה ימים, לשמוח, להיות ישר, ועוד. | ||
שורה 11: | שורה 11: | ||
בסוף הספר, מוזכר קהלת בגוף שלישי, וכתובים עליו מספר משפטים, שלפי חלק מהדעות הם תוספת מאוחרת. בסיום הספר מגיעה המסקנה: | בסוף הספר, מוזכר קהלת בגוף שלישי, וכתובים עליו מספר משפטים, שלפי חלק מהדעות הם תוספת מאוחרת. בסיום הספר מגיעה המסקנה: | ||
{{ציטוטון|סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת מִצְוֹתָיו שְׁמוֹר כִּי זֶה כָּל הָאָדָם: כִּי אֶת כָּל מַעֲשֶׂה הָאֱלֹהִים יָבִא בְמִשְׁפָּט עַל כָּל נֶעְלָם אִם טוֹב וְאִם רָע}} ({{מקור|ספר קהלת יב}}, יג-יד) | |||
כשקוראים את המגילה בציבור, נוהגים לחזור ולקרוא את הפסוק שלפני האחרון, כדי שהמגילה לא תסתיים במילה "רע". | כשקוראים את המגילה בציבור, נוהגים לחזור ולקרוא את הפסוק שלפני האחרון, כדי שהמגילה לא תסתיים במילה "רע". | ||
==הכנסת המגילה לתנ"ך== | |||
בגמרא {{#makor-new:שבת ל ב|בבלי-שבת|ל|ב}} מובא כי רצו חכמים לגנוז את מגילת קהלת אך לבסוף היא הוכנסה מכיוון שתחילתה וסופה דברי תורה | |||
{{ציטוט|מרכאות=כן|מקור={{#makor-new:שבת ל ב|בבלי-שבת|ל|ב}}|אנגלית=|תוכן=אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב: בקשו חכמים לגנוז ספר קהלת מפני שדבריו סותרים זה את זה. ומפני מה לא גנזוהו? מפני שתחילתו דברי תורה, וסופו דברי תורה. תחילתו דברי תורה דכתיב: "מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש", ואמרי דבי רבי ינאי: תחת השמש הוא דאין לו, קודם שמש יש לו. סופו דברי תורה דכתיב: 'סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם'}} | |||
[[הרב קוק]] (עין איה) מבאר כי הסתירות בדברי קהלת מתאחדות בשורש לרעיון אחד מאחד, אך חכמים חששו שמכיוון שדברי קהלת סותרים זה את זה ברובד הפשוט רצו לגנוז אותו עד שיגיע דור בו יוכלו להבין אותו לעומקו. אמנם, הגמרא אומרת כי לבסוף הוחלט שלא לגונזו מכיוון שתחילתו וסופו דברי תורה. הרב קוק מבאר כי מכיוון שהצעד הראשון של חקירתו של קהלת נובע מדברי תורה וכן בסוף החקירה חוזרים לדברי תורה, הקורא מבין כי על אף הסתירות הרבות הקיימות בספר הם בסופו של דבר מתאחדות ומובילות אל האמונה. | |||
==זהות כותב המגילה== | ==זהות כותב המגילה== | ||
שורה 20: | שורה 25: | ||
א. את המילים "בן דוד", אפשר לפרש כ"אחד ממלכי [[בית דוד]]" (בניגוד למלכי ישראל, מלכי יהודה היו כולם מאותה שושלת, וכולם אף מלכו באותו מקום - בירושלים), אך אפשר גם להבין כפשוטו: בנו של דוד, הוא שלמה המלך. | א. את המילים "בן דוד", אפשר לפרש כ"אחד ממלכי [[בית דוד]]" (בניגוד למלכי ישראל, מלכי יהודה היו כולם מאותה שושלת, וכולם אף מלכו באותו מקום - בירושלים), אך אפשר גם להבין כפשוטו: בנו של דוד, הוא שלמה המלך. | ||
ב. תיאוריו של קהלת: הכותב מספר על עצמו, "עשיתי לי גנות ופרדסים... וברכות מים... קניתי עבדים ושפחות... כנסתי לי גם כסף וזהב" (קהלת ב, ד-ח) - תיאורים של עושר מופלג, שיכולים להתאים רק לשלמה. גם מתוארת חכמתו הרבה: | ב. תיאוריו של קהלת: הכותב מספר על עצמו, "עשיתי לי גנות ופרדסים... וברכות מים... קניתי עבדים ושפחות... כנסתי לי גם כסף וזהב" ({{מקור|ספר קהלת פרק ב'}}, ד-ח) - תיאורים של עושר מופלג, שיכולים להתאים רק לשלמה. גם מתוארת חכמתו הרבה: {{ציטוטון|וְיֹתֵר שֶׁהָיָה קֹהֶלֶת חָכָם עוֹד לִמַּד דַּעַת אֶת הָעָם וְאִזֵּן וְחִקֵּר תִּקֵּן מְשָׁלִים הַרְבֵּה}} ({{מקור|ספר קהלת פרק י"ב}}, ט). גם תיאור זה, כמובן, מתאים לשלמה המלך, החכם מכל אדם. | ||
ג. הספר מדבר על חכמה וכסילות, וכתוב בסגנון המזכיר את ספר משלי, החתום על ידי שלמה המלך. | ג. הספר מדבר על חכמה וכסילות, וכתוב בסגנון המזכיר את ספר משלי, החתום על ידי שלמה המלך. | ||
ד. הגמרא בפירוש אומרת ששלמה הוא זה שכתב את קהלת. | |||
מצד שני, יש הסוברים שספר קהלת נכתב בידי איש אחר, מאוחר יותר, מכמה סיבות: | מצד שני, יש הסוברים שספר קהלת נכתב בידי איש אחר, מאוחר יותר, מכמה סיבות: | ||
שורה 33: | שורה 40: | ||
==קבלת ספר קהלת== | ==קבלת ספר קהלת== | ||
ספר קהלת נערך, על פי המסורת, בידי [[חזקיה]] המלך ובית דינו. | ספר קהלת נערך, על פי המסורת, בידי [[חזקיה]] המלך ובית דינו {מסכת בבא בתרא טו עמוד א}. | ||
במשנה {{מקור|מסכת ידים פרק ג' ה-ו|כן}} מובאת מחלוקת: מכיון שהיו אנשים שנהגו להניח תרומה ביחד עם ספרי קודש, כיון ש"זה טהור וזה טהור", והיו באים עכברים ומזיקים לכתבי הקודש, גזרו שספרי קודש יטמאו את הידיים, וכך ירחיקו אותם מן התרומה הטהורה. המחלוקת היא, האם המגילות קהלת ו[[שיר השירים]] מטמאות את הידיים (כלומר נחשבות לספרי קודש). כל התנאים מלבד [[רבי יוסי]] סוברים שאכן היתה מחלוקת בסוגיא, אך למסקנה נפסק שגם קהלת וגם שיר השירים - נחשבות שתיהן ככתבי קודש, ולפיכך מטמאות את הידיים. | |||
במסכת | ==קריאת קהלת בחג סוכות== | ||
במסכת סופרים (יד,א) מובא כי קוראים את מגילת קהלת בציבור{{הערה|במסכת סופרים מובא כי יש לקרוא את כל המגילות בציבור אם כי לא כותבים באיזה מועד כותבים כל מגילה. נהגו ישראל לקרוא את מגילת קהלת בשבת חול המועד [[סוכות]], ואם אין באותה שנה (כאשר יום טוב חל בשבת), קוראים אותה ביום טוב עצמו. על הסיבה לקריאת המגילה דווקא בסוכות, נאמרו תירוצים רבים, אך הפשוט ביותר הוא, שכיון שרצו חז"ל שיקראו בציבור את כל המועדים - סוכות הוא היחיד שנשאר, שכן את מגילת [[מגילת איכה|איכה]] קוראים ב[[תשעה באב]], ואת מגילת [[מגילת אסתר|אסתר]] ב[[פורים]] - כיון שהתאריכים עליהם הם מספרים מתרחשים התאריכים אלו. את מגילת [[שיר השירים]], העוסקת בתקופת האביב והפריחה, קוראים ב[[פסח]], ואת מגילת [[מגילת רות|רות]], קוראים ב[[שבועות]], כיון שסיפורה מתרחש בתקופת האסיף (ולחלק מהדעות, כיון שהיא מעוסקת בשושלת דוד המלך, שנולד ונפטר בשבועות, עפ"י המדרש.)}} והדבר אף נפסק להלכה בדברי הרמ"א (תצ,ט). רוב קהילות הספרדים נהגו שלא לקרוא את המגילה בקהלת ואילו למנהג התימנים קוראים חלק מקהלת לפני מנחה של שבת ועוד חלק ביום טוב אחרון של סוכות. | |||
בטעם הקריאה דווקא בחג הסוכות, במשנה ברורה (תצ,יז) מובא כי קוראים את מגילת קהלת דווקא בחג הסוכות מאחר והם ימי שמחה ובקהלת מזכירים כי יש לכוון את השמחה לכיוון רוחני ולא רק גשמי "ולשמחה זו מה היא עושה". נהוג לחבר רעיון זה עם דברי הראשונים{{הערה|הרשב"ם ועוד. עיין בערך [[ישיבת סוכה]]}} שהסבירו כי מטרת מצוות הסוכה היא להוציא את האדם מביתו הנוח ולהזכיר לו להודות לה' על השפע שקיבל בחג האסיף ושלא יתגאה בחג. | |||
באופן אחר, במחזור ויטרי (סימן שפ) הסביר כי [[שלמה המלך]] אמר את מגילת קהלת כאשר נקהלו אליו כל העם בסיום עבודת המקדש בחודש סוכות(מלכים א ח,ב), ולכן גם אנו אומרים את קהלת בחג זה. הסבר אחר המובא במחזור ויטרי הוא מפני דרשת חז"ל על הפסוק "תן חלק לשבעה וגם לשמונה- תן חלק לשבעה אלו שבעת ימי החג, לשמונה זהו שמיני של חג". | |||
==קישורים חיצוניים== | |||
* [https://www.yeshiva.org.il/midrash/category/1073 תוכן מגילת קהלת] באתר ישיבה | |||
* [https://www.yeshiva.org.il/midrash/8813 למה קוראים את מגילת קהלת בחג סוכות?] [[הרב דב ליאור]] | |||
* [https://www.mgketer.org/mikra/33/1/1 מגילת קהלת] באתר [[מקראות גדולות הכתר|'מקראות גדולות הכתר']] | |||
{{הערות שוליים}} | |||
[[קטגוריה: חמש מגילות|קהלת]] | [[קטגוריה: חמש מגילות|קהלת]] | ||
[[קטגוריה: סוכות]] | [[קטגוריה: סוכות]] |
גרסה אחרונה מ־21:16, 29 באוקטובר 2023
|
מגילת קהלת היא המגילה הרביעית מבין חמש המגילות המופיעות בתנ"ך. נוהגים לקרותה בציבור בשבת שבתוך סוכות.
תוכן הספר[עריכה]
הספר מסופר בגוף ראשון (מפיו של קהלת). קהלת מספר שהוא חקר את העולם, על מנת למצוא את הסיבה והמשמעות של החיים, היקום וכל השאר. הוא מסתכל מבחוץ על בני האדם, ובז להם - כי גם החכם וגם הכסיל יגיעו לאותו מקום.
קהלת מתאר את המחזוריות שבעולם: "וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא הַשָּׁמֶשׁ וְאֶל מְקוֹמוֹ שׁוֹאֵף זוֹרֵחַ הוּא שָׁם: הוֹלֵךְ אֶל דָּרוֹם וְסוֹבֵב אֶל צָפוֹן סוֹבֵב סֹבֵב הוֹלֵךְ הָרוּחַ וְעַל סְבִיבֹתָיו שָׁב הָרוּחַ: כָּל הַנְּחָלִים הֹלְכִים אֶל הַיָּם וְהַיָּם אֵינֶנּוּ מָלֵא אֶל מְקוֹם שֶׁהַנְּחָלִים הֹלְכִים שָׁם הֵם שָׁבִים לָלָכֶת: כָּל הַדְּבָרִים יְגֵעִים לֹא יוּכַל אִישׁ לְדַבֵּר לֹא תִשְׂבַּע עַיִן לִרְאוֹת וְלֹא תִמָּלֵא אֹזֶן מִשְּׁמֹעַ: מַה שֶּׁהָיָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה וּמַה שֶּׁנַּעֲשָׂה הוּא שֶׁיֵּעָשֶׂה וְאֵין כָּל חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ" (ספר קהלת פרק א, ה-ט). הוא מוסיף ומאריך בתיאורים, שהעולם חוזר על עצמו, אין דברים חדשים, אין שינויים, מקרה אחד קורה לכולם.
על פי סיפורו, קהלת החליט לחקור את סיבת העולם: הוא מנסה להתענג בתענוגות, אך מבין שזהו הבל, ולא מוסיף. הוא חשב שהחכמה היא יתרון, אך הוא מגיע למסקנה שאין הבדל מהותי בין חכם וטיפש, וכאמור שניהם יגיעו לאותו מקום. הוא חושב שהכל אקראי, ואין משמעות למה שקורה - אך דוחה גם את זה. בסופו של דבר, הוא מגיע למסקנה שצריך לחיות בפשטות ובחכמה, ונותן עצות כיצד לעשות את זה: לחלק את האוכל כדי שיספיק לכמה ימים, לשמוח, להיות ישר, ועוד.
סיום הספר[עריכה]
בסוף הספר, מוזכר קהלת בגוף שלישי, וכתובים עליו מספר משפטים, שלפי חלק מהדעות הם תוספת מאוחרת. בסיום הספר מגיעה המסקנה:
"סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת מִצְוֹתָיו שְׁמוֹר כִּי זֶה כָּל הָאָדָם: כִּי אֶת כָּל מַעֲשֶׂה הָאֱלֹהִים יָבִא בְמִשְׁפָּט עַל כָּל נֶעְלָם אִם טוֹב וְאִם רָע" (ספר קהלת יב, יג-יד)
כשקוראים את המגילה בציבור, נוהגים לחזור ולקרוא את הפסוק שלפני האחרון, כדי שהמגילה לא תסתיים במילה "רע".
הכנסת המגילה לתנ"ך[עריכה]
בגמרא שבת ל ב מובא כי רצו חכמים לגנוז את מגילת קהלת אך לבסוף היא הוכנסה מכיוון שתחילתה וסופה דברי תורה
אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב: בקשו חכמים לגנוז ספר קהלת מפני שדבריו סותרים זה את זה. ומפני מה לא גנזוהו? מפני שתחילתו דברי תורה, וסופו דברי תורה. תחילתו דברי תורה דכתיב: "מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש", ואמרי דבי רבי ינאי: תחת השמש הוא דאין לו, קודם שמש יש לו. סופו דברי תורה דכתיב: 'סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם' | ||
– שבת ל ב |
הרב קוק (עין איה) מבאר כי הסתירות בדברי קהלת מתאחדות בשורש לרעיון אחד מאחד, אך חכמים חששו שמכיוון שדברי קהלת סותרים זה את זה ברובד הפשוט רצו לגנוז אותו עד שיגיע דור בו יוכלו להבין אותו לעומקו. אמנם, הגמרא אומרת כי לבסוף הוחלט שלא לגונזו מכיוון שתחילתו וסופו דברי תורה. הרב קוק מבאר כי מכיוון שהצעד הראשון של חקירתו של קהלת נובע מדברי תורה וכן בסוף החקירה חוזרים לדברי תורה, הקורא מבין כי על אף הסתירות הרבות הקיימות בספר הם בסופו של דבר מתאחדות ומובילות אל האמונה.
זהות כותב המגילה[עריכה]
המגילה פותחת במילים "דברי קהלת בן דוד, מלך בירושלים". האיש קהלת לא מוזכר בתנ"ך מלבד במגילה, אך נוהגים לייחס את כתיבתה לשלמה המלך, מכמה סיבות:
א. את המילים "בן דוד", אפשר לפרש כ"אחד ממלכי בית דוד" (בניגוד למלכי ישראל, מלכי יהודה היו כולם מאותה שושלת, וכולם אף מלכו באותו מקום - בירושלים), אך אפשר גם להבין כפשוטו: בנו של דוד, הוא שלמה המלך.
ב. תיאוריו של קהלת: הכותב מספר על עצמו, "עשיתי לי גנות ופרדסים... וברכות מים... קניתי עבדים ושפחות... כנסתי לי גם כסף וזהב" (ספר קהלת פרק ב', ד-ח) - תיאורים של עושר מופלג, שיכולים להתאים רק לשלמה. גם מתוארת חכמתו הרבה: "וְיֹתֵר שֶׁהָיָה קֹהֶלֶת חָכָם עוֹד לִמַּד דַּעַת אֶת הָעָם וְאִזֵּן וְחִקֵּר תִּקֵּן מְשָׁלִים הַרְבֵּה" (ספר קהלת פרק י"ב, ט). גם תיאור זה, כמובן, מתאים לשלמה המלך, החכם מכל אדם.
ג. הספר מדבר על חכמה וכסילות, וכתוב בסגנון המזכיר את ספר משלי, החתום על ידי שלמה המלך.
ד. הגמרא בפירוש אומרת ששלמה הוא זה שכתב את קהלת.
מצד שני, יש הסוברים שספר קהלת נכתב בידי איש אחר, מאוחר יותר, מכמה סיבות:
א. בספר מוזכרות מלים מאוחרות יותר, שלא מוזכרות בתנ"ך מלבד בקהלת ובספרים המאוחרים שבסוף כתובים (למשל, המילה זמן).
ב. הספר למעשה טוען טענות הפוכות מספר משלי: אם בספר משלי מודגש שוב ושוב שהחכם יצליח והכסיל לא, ומובטח בספר שמי שילמד חכמה לא ייכשל - בספר קהלת המחבר כלל לא בטוח בטענה הזו, וכותב שהחכמה לעתים קרובות בזויה וחסרת ערך, ושמקרה אחד יקרה לחכם ולכסיל.
אחת הטענות היא, שהמחבר (הלא-ידוע) יצר דמות ספרותית בשם קהלת - שתיאורה מזכיר מאוד את שלמה - ושם בפיה את הדברים, המהווים מעין פרפראזה על משלי, שנאמרים מפי קהלת הזקן, שמגיע למסקנה שלמעשה סותרת את מה שאמר בגיל צעיר יותר.
קבלת ספר קהלת[עריכה]
ספר קהלת נערך, על פי המסורת, בידי חזקיה המלך ובית דינו {מסכת בבא בתרא טו עמוד א}.
במשנה (מסכת ידים פרק ג' ה-ו) מובאת מחלוקת: מכיון שהיו אנשים שנהגו להניח תרומה ביחד עם ספרי קודש, כיון ש"זה טהור וזה טהור", והיו באים עכברים ומזיקים לכתבי הקודש, גזרו שספרי קודש יטמאו את הידיים, וכך ירחיקו אותם מן התרומה הטהורה. המחלוקת היא, האם המגילות קהלת ושיר השירים מטמאות את הידיים (כלומר נחשבות לספרי קודש). כל התנאים מלבד רבי יוסי סוברים שאכן היתה מחלוקת בסוגיא, אך למסקנה נפסק שגם קהלת וגם שיר השירים - נחשבות שתיהן ככתבי קודש, ולפיכך מטמאות את הידיים.
קריאת קהלת בחג סוכות[עריכה]
במסכת סופרים (יד,א) מובא כי קוראים את מגילת קהלת בציבור[1] והדבר אף נפסק להלכה בדברי הרמ"א (תצ,ט). רוב קהילות הספרדים נהגו שלא לקרוא את המגילה בקהלת ואילו למנהג התימנים קוראים חלק מקהלת לפני מנחה של שבת ועוד חלק ביום טוב אחרון של סוכות.
בטעם הקריאה דווקא בחג הסוכות, במשנה ברורה (תצ,יז) מובא כי קוראים את מגילת קהלת דווקא בחג הסוכות מאחר והם ימי שמחה ובקהלת מזכירים כי יש לכוון את השמחה לכיוון רוחני ולא רק גשמי "ולשמחה זו מה היא עושה". נהוג לחבר רעיון זה עם דברי הראשונים[2] שהסבירו כי מטרת מצוות הסוכה היא להוציא את האדם מביתו הנוח ולהזכיר לו להודות לה' על השפע שקיבל בחג האסיף ושלא יתגאה בחג.
באופן אחר, במחזור ויטרי (סימן שפ) הסביר כי שלמה המלך אמר את מגילת קהלת כאשר נקהלו אליו כל העם בסיום עבודת המקדש בחודש סוכות(מלכים א ח,ב), ולכן גם אנו אומרים את קהלת בחג זה. הסבר אחר המובא במחזור ויטרי הוא מפני דרשת חז"ל על הפסוק "תן חלק לשבעה וגם לשמונה- תן חלק לשבעה אלו שבעת ימי החג, לשמונה זהו שמיני של חג".
קישורים חיצוניים[עריכה]
- תוכן מגילת קהלת באתר ישיבה
- למה קוראים את מגילת קהלת בחג סוכות? הרב דב ליאור
- מגילת קהלת באתר 'מקראות גדולות הכתר'
הערות שוליים
- ↑ במסכת סופרים מובא כי יש לקרוא את כל המגילות בציבור אם כי לא כותבים באיזה מועד כותבים כל מגילה. נהגו ישראל לקרוא את מגילת קהלת בשבת חול המועד סוכות, ואם אין באותה שנה (כאשר יום טוב חל בשבת), קוראים אותה ביום טוב עצמו. על הסיבה לקריאת המגילה דווקא בסוכות, נאמרו תירוצים רבים, אך הפשוט ביותר הוא, שכיון שרצו חז"ל שיקראו בציבור את כל המועדים - סוכות הוא היחיד שנשאר, שכן את מגילת איכה קוראים בתשעה באב, ואת מגילת אסתר בפורים - כיון שהתאריכים עליהם הם מספרים מתרחשים התאריכים אלו. את מגילת שיר השירים, העוסקת בתקופת האביב והפריחה, קוראים בפסח, ואת מגילת רות, קוראים בשבועות, כיון שסיפורה מתרחש בתקופת האסיף (ולחלק מהדעות, כיון שהיא מעוסקת בשושלת דוד המלך, שנולד ונפטר בשבועות, עפ"י המדרש.)
- ↑ הרשב"ם ועוד. עיין בערך ישיבת סוכה