רבי יעקב יצחק מפשיסחא: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אריאל ביגל נ"י (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
א. ב. אמזלג (שיחה | תרומות) (הגהה) |
||
| (9 גרסאות ביניים של 3 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
'''רבי יעקב יצחק | '''רבי יעקב יצחק רבינוביץ' מפשיסחא''' הידוע בכינוי "'''היהודי הקדוש'''" היה מגדולי [[אדמו"ר]]י ה[[תנועת החסידות|חסידות]] בפולין, ומייסד שיטת "פשיסחא" הדוגלת בעמקות וחריפות, שהומשכה על ידי תלמידיו [[רבי שמחה בונים מפשיסחא]] ו[[רבי מנחם מנדל מקוצק]]. | ||
==תולדות חייו== | ==תולדות חייו== | ||
===ראשית ימיו והתקרבותו לחסידות=== | ===ראשית ימיו והתקרבותו לחסידות=== | ||
נולד בשנת תקכ"ו לרב אשר רבינוביץ', שהיה "מגיד מישרים" בפשדבורז' ורב בגרודז'יסק. בילדותו למד בישיבה בפשדבורז', ונחשב בה לעילוי. לאחר מכן ללמוד בישיבה בליסא, ומשם עבר לאפטא. באפטא נשא את בתו של אחד מנכבדי העיר, והתמנה לאחר זמן לראש הישיבה בעיר. באותה עת, התיישב באפטא אחד מגדולי החסידות [[רבי משה לייב מסאסוב]], והחל לקרב נפשות לחסידות. בהשפעתו, החל להתקרב גם ר' יעקב יצחק לחסידות, עד שהפך לחסיד ממש. עם הצטרפותו לחסידות, פרש מראשות הישיבה והחל לנהוג במנהגי פרישות וסגפנות. הוא החל | נולד בשנת תקכ"ו לרב אשר רבינוביץ', שהיה "מגיד מישרים" בפשדבורז' ורב בגרודז'יסק. בילדותו למד בישיבה בפשדבורז', ונחשב בה לעילוי. לאחר מכן ללמוד בישיבה בליסא, ומשם עבר לאפטא. באפטא נשא את בתו של אחד מנכבדי העיר, והתמנה לאחר זמן לראש הישיבה בעיר. באותה עת, התיישב באפטא אחד מגדולי החסידות [[רבי משה לייב מסאסוב]], והחל לקרב נפשות לחסידות. בהשפעתו, החל להתקרב גם ר' יעקב יצחק לחסידות, עד שהפך לחסיד ממש. עם הצטרפותו לחסידות, פרש מראשות הישיבה והחל לנהוג במנהגי פרישות וסגפנות. הוא החל לערוך "גלות" על מנת לכפר על עוונותיו. במהלך נדודיו, פגש בר' דוד מללוב, מתלמידי "[[החוזה מלובלין]]". בהשפעת ר' דוד, התוודע ר' יעקב יצחק ל"חוזה", והפך להיות אחד מחסידו ותלמידיו הנאמנים. בלובלין זכה לכינוי "היהודי הקדוש"<ref>כמה השערות ניתנו מדוע נקרא בשם זה: | ||
*משום ששמו (יעקב יצחק) כשם רבו (החוזה גם נקרא יעקב יצחק) ואסור לאדם לקרוא בשם רבו גם כשמכוון לאדם אחר{{דרוש מקור}}, ולכן חבריו קראו לו בכינוי עם למנת לא לקרוא לו בשם רבם. | *משום ששמו (יעקב יצחק) כשם רבו (החוזה גם נקרא יעקב יצחק) ואסור לאדם לקרוא בשם רבו גם כשמכוון לאדם אחר{{דרוש מקור}}, ולכן חבריו קראו לו בכינוי עם למנת לא לקרוא לו בשם רבם. | ||
*משום שנהג להזכיר את חידושיו בשם "יהודי אחד" משום ענוותנותו. | *משום שנהג להזכיר את חידושיו בשם "יהודי אחד" משום ענוותנותו. | ||
| שורה 12: | שורה 12: | ||
</ref>. כל גדולי דורו, ואף ה"מתנגדים" שבהם, העריכוהו מאד, ואפילו רבה של לובלין, הרב עזריאל הורוויץ, שניהל מלחמה כנגד החוזה, העריך את היהודי הקדוש. | </ref>. כל גדולי דורו, ואף ה"מתנגדים" שבהם, העריכוהו מאד, ואפילו רבה של לובלין, הרב עזריאל הורוויץ, שניהל מלחמה כנגד החוזה, העריך את היהודי הקדוש. | ||
===הקמת חצר "פשיסחא"=== | ===הקמת חצר "פשיסחא"=== | ||
היהודי הקדוש לא הסתפק בתורתו של החוזה, שהיתה תורת חסידית-עממית. הוא רצה להעמיק בתורת החסידות, מתוך למדנות וחריפות<ref>"היהודי הקדוש התנגד לחסידו תששוקטת על שמריה, לחסודת של מופתים, לחסידות של אמונה תמימה ללא פנימיות כנה. הוא יצא מנקודת המבט של [[רבי שניאור זלמן מלאדי]] שיצא נגד 'חסידות הלב' אולם הפתרון שלו היה אחר. במקום ה'התבוננות' ה[[חב"ד]]ית של 'שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה', הוא דרש התעמקות פנימית. חסיד שואל את עצמו 'למה?' 'למה' לפני המעשה ו'למה' אחרי המעשה. כחב"ד, הוא דרש שהלב יהיה תוצאה של המוח. הוא דרש עמקות מוסרית, יושר לב, כוונה בעשיית מצווה, שלימות נפשית. העיקר הוא המחשבה והעיון הקודמים למעשה, המעשה עצמו תפל למחשבה... (ד"ר יצחק אלפסי "אנציקלופדיה לחסידות" חלק ב' עמ' רצט-ש).</ref>. הוא ריכז סביבו קבוצת תלמידים, ויחד פרשו מחצרו של החוזה והקימו חצר חדשה בפשיסחא. על אף שהיהודי הקודש המשיך לנסוע אל החוזה, היו מתלמידי החוזה שכעסו עליו על כך ביותר. גם תלמידיו של היהודי הקדוש, שהחלו ליישם את תורת רבם, ואף אחרו את זמן התפילה מפני שההכנה חשובה יותר מן המצווה עצמה, וגרמו בכך לביקורות מצד תלמידי החוזה. לאט לאט נוצרה כמעט מלחמה בין החצרות, ובמהלכה אף | היהודי הקדוש לא הסתפק בתורתו של החוזה, שהיתה תורת חסידית-עממית. הוא רצה להעמיק בתורת החסידות, מתוך למדנות וחריפות<ref>"היהודי הקדוש התנגד לחסידו תששוקטת על שמריה, לחסודת של מופתים, לחסידות של אמונה תמימה ללא פנימיות כנה. הוא יצא מנקודת המבט של [[רבי שניאור זלמן מלאדי]] שיצא נגד 'חסידות הלב' אולם הפתרון שלו היה אחר. במקום ה'התבוננות' ה[[חב"ד]]ית של 'שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה', הוא דרש התעמקות פנימית. חסיד שואל את עצמו 'למה?' 'למה' לפני המעשה ו'למה' אחרי המעשה. כחב"ד, הוא דרש שהלב יהיה תוצאה של המוח. הוא דרש עמקות מוסרית, יושר לב, כוונה בעשיית מצווה, שלימות נפשית. העיקר הוא המחשבה והעיון הקודמים למעשה, המעשה עצמו תפל למחשבה... (ד"ר יצחק אלפסי "אנציקלופדיה לחסידות" חלק ב' עמ' רצט-ש).</ref>. הוא ריכז סביבו קבוצת תלמידים, ויחד פרשו מחצרו של החוזה והקימו חצר חדשה בפשיסחא. על אף שהיהודי הקודש המשיך לנסוע אל החוזה, היו מתלמידי החוזה שכעסו עליו על כך ביותר. גם תלמידיו של היהודי הקדוש, שהחלו ליישם את תורת רבם, ואף אחרו את זמן התפילה מפני שההכנה חשובה יותר מן המצווה עצמה, וגרמו בכך לביקורות מצד תלמידי החוזה. לאט לאט נוצרה כמעט מלחמה בין החצרות, ובמהלכה אף לא חששו תלמידי החוזה לומר לשון הרע אודות היהודי הקדוש מידי פעם. היחיד מבין כל תלמידי החוזה שעמד לצדו של היהודי הקדוש וניסה להשקיט את המריבה היה [[רבי ישראל מקוז'ניץ]]. היהודי הקדוש נסע ל[[רבי מנחם מנדל מרימנוב]], שהיה ידי קרוב של החוזה, על מנת לשכנעו כי ינסה להשקיט את המחלוקת. גם נסיעה זו לא עזרה לו, והפילוג בין שני המחנות היה לעובדה גמורה. | ||
היהודי הקדוש המשיך לכהן כאדמו"ר בפשיסחא, על פי דרכו, והעמיד שם חסידים רבים, מהם התפשטה החסידות ברחבי פולין, ומהם יצאו חסידויות [[קוצק]], [[חסידות גור|גור]], [[חסידות ראדזין|איז'ביצא-ראדזין]], [[חסידות אלכסנדר|אלכסנדר]] ועוד. | היהודי הקדוש המשיך לכהן כאדמו"ר בפשיסחא, על פי דרכו, והעמיד שם חסידים רבים, מהם התפשטה החסידות ברחבי פולין, ומהם יצאו חסידויות [[קוצק]], [[חסידות גור|גור]], [[חסידות ראדזין|איז'ביצא-ראדזין]], [[חסידות אלכסנדר|אלכסנדר]] ועוד. | ||
| שורה 18: | שורה 18: | ||
נפטר ביום השלישי של [[חול המועד]] [[סוכות]], י"ט ב[[תשרי]] תקע"ד, ונקבר בפשיסחא. נפטר מתוך התלהבות בתפילה, מפני שבנו ר' יהושע אשר שהיה אמור להשיב את נפשו איחר מעט. | נפטר ביום השלישי של [[חול המועד]] [[סוכות]], י"ט ב[[תשרי]] תקע"ד, ונקבר בפשיסחא. נפטר מתוך התלהבות בתפילה, מפני שבנו ר' יהושע אשר שהיה אמור להשיב את נפשו איחר מעט. | ||
{{ציר זמן לרבנים|התחלה= | {{ציר זמן לרבנים|התחלה=5526|מספר שנים=47}} | ||
==בניו== | ==בניו== | ||
| שורה 28: | שורה 28: | ||
*גדול תלמידיו [[רבי שמחה בונים מפשיסחא]], שהעמיק והרחיב את תורת רבו וכיהן אחריו כאדמו"ר. | *גדול תלמידיו [[רבי שמחה בונים מפשיסחא]], שהעמיק והרחיב את תורת רבו וכיהן אחריו כאדמו"ר. | ||
*[[רבי חנוך העניך מאלכסנדר]] | *[[רבי חנוך העניך מאלכסנדר]] | ||
* [[רבי חיים מאיר יחיאל ממוגלינצא]] | * [[רבי חיים מאיר יחיאל שפירא ממוגלינצא]] | ||
* [[רבי יצחק מוורקא]] | * [[רבי יצחק מוורקא]] | ||
* [[רבי מנחם מנדל מקוצק]] | * [[רבי מנחם מנדל מקוצק]] | ||
==ספריו== | ==ספריו== | ||
* '''כתבי קודש- | * '''[http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=40945&pgnum=1 כתבי קודש]'''- חידושים ופלפולים על הש"ס וה[[שולחן ערוך]]. | ||
* ''' | * '''[http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22258&pgnum=1 חידושי היהודי]'''- חידושים בנגלה. | ||
* '''[http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=3615&pgnum=1 כתר היהודי]'''- חידושים על הש"ס ושו"ע חלקי [[חושן משפט]] ו[[אבן העזר]] וליקוטי חידושים. | |||
* '''[http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=3880&pgnum=1 נפלאות היהודי]'''- על הש"ס וליקוטים, בתוספות סיפרוים אודותיו. | |||
* '''[http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=3881&pgnum=1 תפארת היהודי]'''- ספר המשך לספר "נפלאות היהודי". | |||
* '''[http://hebrewbooks.org/9297 תורת היהודי]'''- על הש"ס ושו"ע הלכות כתובות. | |||
* '''תורת היהודי הקדוש השלם''' | * '''תורת היהודי הקדוש השלם''' | ||
* '''אילנא דחיי ואור הנר'''- מתורתו ומתורת רבי מנדל מרימנוב | * '''אילנא דחיי ואור הנר'''- מתורתו ומתורת רבי מנדל מרימנוב | ||
* '''היהודי הקדוש''' על התורה והמועדים | * '''היהודי הקדוש''' על התורה והמועדים | ||
* '''קדושת היהודי''' על התורה, מועדים ועבודת ה'. | * '''קדושת היהודי''' על התורה, מועדים ועבודת ה'. | ||
{{הערות שוליים}} | {{הערות שוליים}} | ||
{{מיון רגיל:יעקב יצחק מפשיסחא}} | {{מיון רגיל:יעקב יצחק מפשיסחא}} | ||
[[קטגוריה:אחרונים]] | [[קטגוריה:אחרונים]] | ||
[[קטגוריה:אדמו" | [[קטגוריה:אדמו"רי בית פשיסחא]] | ||
[[קטגוריה:מייסדי חצרות חסידיות]] | [[קטגוריה:מייסדי חצרות חסידיות]] | ||
[[קטגוריה:תלמידי החוזה מלובלין]] | |||
גרסה אחרונה מ־11:56, 7 בדצמבר 2015
|
|
רבי יעקב יצחק רבינוביץ' מפשיסחא הידוע בכינוי "היהודי הקדוש" היה מגדולי אדמו"רי החסידות בפולין, ומייסד שיטת "פשיסחא" הדוגלת בעמקות וחריפות, שהומשכה על ידי תלמידיו רבי שמחה בונים מפשיסחא ורבי מנחם מנדל מקוצק.
תולדות חייו[עריכה]
ראשית ימיו והתקרבותו לחסידות[עריכה]
נולד בשנת תקכ"ו לרב אשר רבינוביץ', שהיה "מגיד מישרים" בפשדבורז' ורב בגרודז'יסק. בילדותו למד בישיבה בפשדבורז', ונחשב בה לעילוי. לאחר מכן ללמוד בישיבה בליסא, ומשם עבר לאפטא. באפטא נשא את בתו של אחד מנכבדי העיר, והתמנה לאחר זמן לראש הישיבה בעיר. באותה עת, התיישב באפטא אחד מגדולי החסידות רבי משה לייב מסאסוב, והחל לקרב נפשות לחסידות. בהשפעתו, החל להתקרב גם ר' יעקב יצחק לחסידות, עד שהפך לחסיד ממש. עם הצטרפותו לחסידות, פרש מראשות הישיבה והחל לנהוג במנהגי פרישות וסגפנות. הוא החל לערוך "גלות" על מנת לכפר על עוונותיו. במהלך נדודיו, פגש בר' דוד מללוב, מתלמידי "החוזה מלובלין". בהשפעת ר' דוד, התוודע ר' יעקב יצחק ל"חוזה", והפך להיות אחד מחסידו ותלמידיו הנאמנים. בלובלין זכה לכינוי "היהודי הקדוש"[1]. כל גדולי דורו, ואף ה"מתנגדים" שבהם, העריכוהו מאד, ואפילו רבה של לובלין, הרב עזריאל הורוויץ, שניהל מלחמה כנגד החוזה, העריך את היהודי הקדוש.
הקמת חצר "פשיסחא"[עריכה]
היהודי הקדוש לא הסתפק בתורתו של החוזה, שהיתה תורת חסידית-עממית. הוא רצה להעמיק בתורת החסידות, מתוך למדנות וחריפות[2]. הוא ריכז סביבו קבוצת תלמידים, ויחד פרשו מחצרו של החוזה והקימו חצר חדשה בפשיסחא. על אף שהיהודי הקודש המשיך לנסוע אל החוזה, היו מתלמידי החוזה שכעסו עליו על כך ביותר. גם תלמידיו של היהודי הקדוש, שהחלו ליישם את תורת רבם, ואף אחרו את זמן התפילה מפני שההכנה חשובה יותר מן המצווה עצמה, וגרמו בכך לביקורות מצד תלמידי החוזה. לאט לאט נוצרה כמעט מלחמה בין החצרות, ובמהלכה אף לא חששו תלמידי החוזה לומר לשון הרע אודות היהודי הקדוש מידי פעם. היחיד מבין כל תלמידי החוזה שעמד לצדו של היהודי הקדוש וניסה להשקיט את המריבה היה רבי ישראל מקוז'ניץ. היהודי הקדוש נסע לרבי מנחם מנדל מרימנוב, שהיה ידי קרוב של החוזה, על מנת לשכנעו כי ינסה להשקיט את המחלוקת. גם נסיעה זו לא עזרה לו, והפילוג בין שני המחנות היה לעובדה גמורה.
היהודי הקדוש המשיך לכהן כאדמו"ר בפשיסחא, על פי דרכו, והעמיד שם חסידים רבים, מהם התפשטה החסידות ברחבי פולין, ומהם יצאו חסידויות קוצק, גור, איז'ביצא-ראדזין, אלכסנדר ועוד.
נפטר ביום השלישי של חול המועד סוכות, י"ט בתשרי תקע"ד, ונקבר בפשיסחא. נפטר מתוך התלהבות בתפילה, מפני שבנו ר' יהושע אשר שהיה אמור להשיב את נפשו איחר מעט.
| תקופת חייו של רבי יעקב יצחק מפשיסחא על ציר הזמן |
|---|
 |
בניו[עריכה]
- רבי ירחמיאל מפשיסחא - מילא את מקומו בפשיסחא
- רבי יהושע אשר רבינוביץ'- מייסד חסידות פוריסוב
- ר' נחמיה יחיאל מביכוב
- חתנו רבי משה מללוב
תלמידיו[עריכה]
- גדול תלמידיו רבי שמחה בונים מפשיסחא, שהעמיק והרחיב את תורת רבו וכיהן אחריו כאדמו"ר.
- רבי חנוך העניך מאלכסנדר
- רבי חיים מאיר יחיאל שפירא ממוגלינצא
- רבי יצחק מוורקא
- רבי מנחם מנדל מקוצק
ספריו[עריכה]
- כתבי קודש- חידושים ופלפולים על הש"ס והשולחן ערוך.
- חידושי היהודי- חידושים בנגלה.
- כתר היהודי- חידושים על הש"ס ושו"ע חלקי חושן משפט ואבן העזר וליקוטי חידושים.
- נפלאות היהודי- על הש"ס וליקוטים, בתוספות סיפרוים אודותיו.
- תפארת היהודי- ספר המשך לספר "נפלאות היהודי".
- תורת היהודי- על הש"ס ושו"ע הלכות כתובות.
- תורת היהודי הקדוש השלם
- אילנא דחיי ואור הנר- מתורתו ומתורת רבי מנדל מרימנוב
- היהודי הקדוש על התורה והמועדים
- קדושת היהודי על התורה, מועדים ועבודת ה'.
הערות שוליים
- ↑ כמה השערות ניתנו מדוע נקרא בשם זה:
- משום ששמו (יעקב יצחק) כשם רבו (החוזה גם נקרא יעקב יצחק) ואסור לאדם לקרוא בשם רבו גם כשמכוון לאדם אחר(דרוש מקור), ולכן חבריו קראו לו בכינוי עם למנת לא לקרוא לו בשם רבם.
- משום שנהג להזכיר את חידושיו בשם "יהודי אחד" משום ענוותנותו.
- משום שלא שלח ידו מתחת לטבורו, כרבי יהודה הנשיא שכונה בעקבות כך "הקדוש"(דרוש מקור).
- משום שעבודת ה' שלו השתנתה כל יום, כמו גוי שנהפך ליהודי.
- משום שנשמתו היתה מנשמת מרדכי היהודי. הוא העיד על עצמו שאף הוא, כמו מרדכי, אביו משבט יהודה ואמו משבט בנימין.
- בעקבות סיפור, כי פעם נגלה אליו אליהו הנביא, וקרא לחברו "בא וראה את אליהו", ואמר לו אליהו: "יהודי, אם ראית, למה תספר?" ונעלם.
- ↑ "היהודי הקדוש התנגד לחסידו תששוקטת על שמריה, לחסודת של מופתים, לחסידות של אמונה תמימה ללא פנימיות כנה. הוא יצא מנקודת המבט של רבי שניאור זלמן מלאדי שיצא נגד 'חסידות הלב' אולם הפתרון שלו היה אחר. במקום ה'התבוננות' החב"דית של 'שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה', הוא דרש התעמקות פנימית. חסיד שואל את עצמו 'למה?' 'למה' לפני המעשה ו'למה' אחרי המעשה. כחב"ד, הוא דרש שהלב יהיה תוצאה של המוח. הוא דרש עמקות מוסרית, יושר לב, כוונה בעשיית מצווה, שלימות נפשית. העיקר הוא המחשבה והעיון הקודמים למעשה, המעשה עצמו תפל למחשבה... (ד"ר יצחק אלפסי "אנציקלופדיה לחסידות" חלק ב' עמ' רצט-ש).