רבי שלום רוקח: הבדלים בין גרסאות בדף
אריאל ביגל נ"י (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
(וביחוד נודע כבעל מופת גדול ובמיוחד בריפוי חולים שריפא אותם בכך שהעביר ידו עליהם והם נתרפאו) |
||
| (4 גרסאות ביניים של 2 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{אדמו"ר | {{אדמו"ר | ||
|שם=רבי שלום רוקח | |שם=רבי שלום רוקח | ||
|תואר=השר שלום | |תואר=השר שלום מבעלזא | ||
|תמונה= | |תמונה= | ||
|כיתוב= | |כיתוב= | ||
| שורה 11: | שורה 11: | ||
|סיבת הפטירה= | |סיבת הפטירה= | ||
|מקום קבורה= | |מקום קבורה= | ||
|חסידות=[[חסידות | |חסידות=[[חסידות בעלזא|בעלז]] | ||
|מקום מגורים= | |מקום מגורים= | ||
|מקום פעילות= | |מקום פעילות= | ||
| שורה 29: | שורה 29: | ||
}} | }} | ||
'''רבי שלום רוקח''' (מכונה '''השר שלום | '''רבי שלום רוקח''' (מכונה '''השר שלום מבעלזא''') היה מייסד [[חסידות בעלזא]] וה[[אדמו"ר]] הראשון שלה. | ||
==תולדות חייו== | ==תולדות חייו== | ||
נולד בברודי בשנת תקל"ט לאביו ר' אליעזר רוקח, מתלמידיו של [[רבי חיים צאנזר]] מברודי, דור חמישי ל[[רבי אליעזר רוקח]] מאמסטרדם, בעל "מעשה רוקח" על המשניות, ולאמו רבקה העני בתו של המקובל ר' יהודה זונדל מחכמי ה"קלויז" בברודי, מצאצאי [[רבי טודרוס הלוי]] (אביו של ה[[רמ"ה]]). אביו נפטר בהיותו צעיר, ואמו נישאה לאחד מנגידי העיר. הוא גדל אצל אחי אמו רב ישכר בער, אב"ד סוקאל, שגאד לגידולו ולחינוכו. לימים, נשא את בתו מלכה לאשה. חותנו שהיה "מתנגד" מנע מר' שלום ללמוד מפי צדיקי [[החסידות]], אך בחסות אשתו היה הולך בלילות ללמוד מפי [[רבי שלמה מלוצק]], מתלמידי [[המגיד ממזריטש]]. אט אט חסידותו החלה להתגלות, והוא החל לנוג במנהגי פרישות שונים (בהם התנזרות מ[[עישון]] ומשתיית [[יין]]). לאחר מכן נסע, ללמוד התנגדותו של ר' שלמה מלוצק, ללמוד אצל [[החוזה מלובלין]], וכן למד מפי [[רבי אורי מסטרליסק]], [[רבי אברהם יהושע העשל מאפטא|האוהב ישראל מאפטא]] ו[[המגיד מקוז'ניץ]]. הוא הפך לתלמידו המובהק של החוזה, שאהבו וקרבו ביותר. השר שלום קיבל את עיקר תורתו וחסידותו מהחוזה. בהשפעת החוזה, התמנה לכהן כרבה של העיירה בעלז. הוא ייסד בה בית כנסת חדש שנבנה על ידי יהודים ותחת השגחתו הצמודה. הוא סבל מהטרדותיו של ה"גרף" המקומי, שניסה למנוע ממנו את הקמת בית הכנסת והפצת התורה, אולם השר שלום לא נשבר והמשיך בחיזוק וביצור ענייני הדת בעיירה. אט אט החלו חסידים להתקבץ בבעלז בימים הנוראים, עד שהשר שלום הפך לאדמו"ר. גם אדמו"רים ורבנים מפורסמים החלו לנסוע אליו, בהם [[רבי חיים מצאנז]], [[רבי יחזקאל שרגא הלברשטאם משיניווא]], [[רבי ברוך מגורליץ]], [[רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים]] מסיגט, [[רבי מאיר יחיאל שפירא ממוגלינצא]], [[רבי צדוק הכהן מלובלין]]<ref>שפגש אותו במסגרת מסעו להשגת "[[היתר מאה רבנים]]"</ref>, [[רבי שלום מרדכי הכהן שבדרון]] (מהרש"ם) מברעז'ין, [[רבי שלמה קלוגר]] מברודי, [[רבי אשר מסטולין]], [[רבי שמואל שניאורסון]] מליובאוויטש, [[רבי שמואל סלנט]] ועוד. תלמידיו המובהקים היו המהרש"ם ו[[רבי שלום מקאמינקה]]. השפעתו יצאה גם מחוץ לתחומי גליציה, והשר שלום היה ידוע בקשיו המיוחדים עם יהדות הונגריה ורבניה. הנהגתו התאפיינה בפשטות, והוא היה מהאדמו"רים היחידים שלא לבשו בגדי לבן. שמו גם התפרסם כ[[פוסק]] גדול, ונחשב למומחה במיוחד בענייני [[טריפה|טריפות]] ה[[ריאה]]<ref>תשובה ממנו בענין זה מופיעה בשו"ת מהרש"ם של תלמידו.</ref> ובענייני התרת [[עגונה|עגונות]]<ref>פוסקי דורו מזכירים את שמו בעניין זה, ראה: {{מקור|האלף לך שלמה אה"ע ק}}; {{מקור|שואל ומשיב מהדורה תניינא ח"ג סימן קיט וקכג}} ועוד.</ref>. השר שלום הפך להיות ממנהיגי היהדות בגליציה. במסגרת זו עמד בתוקף כנגד גזירות השלטונות וכנגד מהפכות המשכילים, שבימיו התנהל מאבק קשה בינם לבין החרדים<ref>הר' א.י. ברומברג, "מגדולי התורה והחסידות" כרך י' עמ' סב- סו</ref>. | נולד בברודי בשנת תקל"ט לאביו ר' אליעזר רוקח, מתלמידיו של [[רבי חיים צאנזר]] מברודי, דור חמישי ל[[רבי אליעזר רוקח]] מאמסטרדם, בעל "מעשה רוקח" על המשניות, ולאמו רבקה העני בתו של המקובל ר' יהודה זונדל מחכמי ה"קלויז" בברודי, מצאצאי [[רבי טודרוס הלוי]] (אביו של ה[[רמ"ה]]). אביו נפטר בהיותו צעיר, ואמו נישאה לאחד מנגידי העיר. הוא גדל אצל אחי אמו רב ישכר בער, אב"ד סוקאל, שגאד לגידולו ולחינוכו. לימים, נשא את בתו מלכה לאשה. חותנו שהיה "מתנגד" מנע מר' שלום ללמוד מפי צדיקי [[החסידות]], אך בחסות אשתו היה הולך בלילות ללמוד מפי [[רבי שלמה מלוצק]], מתלמידי [[המגיד ממזריטש]]. אט אט חסידותו החלה להתגלות, והוא החל לנוג במנהגי פרישות שונים (בהם התנזרות מ[[עישון]] ומשתיית [[יין]]). לאחר מכן נסע, ללמוד התנגדותו של ר' שלמה מלוצק, ללמוד אצל [[החוזה מלובלין]], וכן למד מפי [[רבי אורי מסטרליסק]], [[רבי אברהם יהושע העשל מאפטא|האוהב ישראל מאפטא]] ו[[המגיד מקוז'ניץ]]. הוא הפך לתלמידו המובהק של החוזה, שאהבו וקרבו ביותר. השר שלום קיבל את עיקר תורתו וחסידותו מהחוזה. בהשפעת החוזה, התמנה לכהן כרבה של העיירה בעלז. הוא ייסד בה בית כנסת חדש שנבנה על ידי יהודים ותחת השגחתו הצמודה. הוא סבל מהטרדותיו של ה"גרף" המקומי, שניסה למנוע ממנו את הקמת בית הכנסת והפצת התורה, אולם השר שלום לא נשבר והמשיך בחיזוק וביצור ענייני הדת בעיירה. אט אט החלו חסידים להתקבץ בבעלז בימים הנוראים, עד שהשר שלום הפך לאדמו"ר. גם אדמו"רים ורבנים מפורסמים החלו לנסוע אליו, בהם [[רבי חיים מצאנז]], [[רבי יחזקאל שרגא הלברשטאם משיניווא]], [[רבי ברוך מגורליץ]], [[רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים]] מסיגט, [[רבי מאיר יחיאל שפירא ממוגלינצא]], [[רבי צדוק הכהן מלובלין]]<ref>שפגש אותו במסגרת מסעו להשגת "[[היתר מאה רבנים]]"</ref>, [[רבי שלום מרדכי הכהן שבדרון]] (מהרש"ם) מברעז'ין, [[רבי שלמה קלוגר]] מברודי, [[רבי אשר מסטולין]], [[רבי שמואל שניאורסון]] מליובאוויטש, [[רבי שמואל סלנט]] ועוד. תלמידיו המובהקים היו המהרש"ם ו[[רבי שלום מקאמינקה]]. השפעתו יצאה גם מחוץ לתחומי גליציה, והשר שלום היה ידוע בקשיו המיוחדים עם יהדות הונגריה ורבניה. הנהגתו התאפיינה בפשטות, והוא היה מהאדמו"רים היחידים שלא לבשו בגדי לבן. שמו גם התפרסם כ[[פוסק]] גדול, ונחשב למומחה במיוחד בענייני [[טריפה|טריפות]] ה[[ריאה]]<ref>תשובה ממנו בענין זה מופיעה בשו"ת מהרש"ם של תלמידו.</ref> ובענייני התרת [[עגונה|עגונות]]<ref>פוסקי דורו מזכירים את שמו בעניין זה, ראה: {{מקור|האלף לך שלמה אה"ע ק}}; {{מקור|שואל ומשיב מהדורה תניינא ח"ג סימן קיט וקכג}} ועוד.</ref>. השר שלום הפך להיות ממנהיגי היהדות בגליציה וביחוד נודע כבעל מופת גדול ובמיוחד בריפוי חולים שריפא אותם בכך שהעביר ידו עליהם והם נתרפאו. במסגרת זו עמד בתוקף כנגד גזירות השלטונות וכנגד מהפכות המשכילים, שבימיו התנהל מאבק קשה בינם לבין החרדים<ref>הר' א.י. ברומברג, "מגדולי התורה והחסידות" כרך י' עמ' סב- סו</ref>. | ||
לעת זקנתו כהו עיניו והוא התעוור. רעייתו נפטרה, ודבר זה החליש את | לעת זקנתו כהו עיניו והוא התעוור. רעייתו נפטרה, ודבר זה החליש את כ�חו מאד. נפטר בכ"ז ב[[אלול]] תרט"ז ונקבר בבעלז. את מקומו ברבנות ובאדמו"רות תפס בנו [[רבי יהושע רוקח]]. | ||
==תורתו== | ==תורתו== | ||
| שורה 48: | שורה 48: | ||
* '''לקט אמרי קודש''' | * '''לקט אמרי קודש''' | ||
* '''ביאורי החסידות''' | * '''ביאורי החסידות''' | ||
==צאצאיו== | |||
* בנו [[רבי יהושע רוקח]], ממשיוכו בהנהגת החסידות וברבנות. | |||
* חתנו רבי חנוך העניך דב מייער מאלעסק, בעל "לב שמח" | |||
* בנו רבי אלעזר רוקח - חותנו של רבי דוד מסקאהל, נכד המגיד מלוצק | |||
* בנו רבי יהודה זונדל רוקח מאוחאן | |||
* בנו רבי שמואל שמעלקא רוקח | |||
* בנו רבי משה רוקח מקארוב | |||
* בתו איידל, אשת רבי יצחק רובין מברודי (גזע רופשיץ), עליה אמר: "אין איידל חסרה, אלא שטריימל" | |||
==לקריאה נוספת== | ==לקריאה נוספת== | ||
* הרב אברהם יצחק ברומברג, '''מגדולי התורה והחסידות''' כרך י'- "האדמו"רים לבית בלז". | * הרב אברהם יצחק ברומברג, '''מגדולי התורה והחסידות''' כרך י'- "האדמו"רים לבית בלז". | ||
* הרב אברהם מיכאלזון, '''דובר שלום''' | |||
* ישראל קלפהולץ, '''אדמו"רי בעלזא''' כרך ראשון. | |||
* '''באהלי צדיקים''', מכון מחקר וארכיון 'כתר מלכות', ירושלים תשנ"ג | |||
* ישראל אייכלר, '''כמלאך הניצב על ראש דרך''', ישראל אייכלר, ירושלים ה'תשנ"ה | |||
{{סדרה|הקודם=-|הבא=[[רבי יהושע רוקח]]|רשימה=[[אדמו"ר]]י [[חסידות בעלז|בעלז]]}} | {{סדרה|הקודם=-|הבא=[[רבי יהושע רוקח]]|רשימה=[[אדמו"ר]]י [[חסידות בעלז|בעלז]]}} | ||
גרסה אחרונה מ־11:01, 30 בספטמבר 2016
|
|
| רבי שלום רוקח | |
|---|---|
| השר שלום מבעלזא | |
| תאריך לידה | תקל"ט |
| מקום לידה | ברודי, גליציה |
| תאריך פטירה | כ"ז באלול תרט"ז בעלז |
| חסידות | בעלז |
| מספר בשושלת | 1 |
| הקודם | - |
| הבא | רבי יהושע רוקח |
| רבותיו | רבי יצחק יעקב החוזה מלובלין; רבי שלמה מלוצק; רבי אורי מסטרליסק; רבי אברהם יהושע העשל מאפטא; רבי ישראל מקוז'ניץ; |
| חיבוריו | ראה להלן |
| אב | ר' אליעזר רוקח |
| אם | רבקה העני |
| בת זוג | מרים, בת דוד רבי ישכר בר מסוקאל |
רבי שלום רוקח (מכונה השר שלום מבעלזא) היה מייסד חסידות בעלזא והאדמו"ר הראשון שלה.
תולדות חייו[עריכה]
נולד בברודי בשנת תקל"ט לאביו ר' אליעזר רוקח, מתלמידיו של רבי חיים צאנזר מברודי, דור חמישי לרבי אליעזר רוקח מאמסטרדם, בעל "מעשה רוקח" על המשניות, ולאמו רבקה העני בתו של המקובל ר' יהודה זונדל מחכמי ה"קלויז" בברודי, מצאצאי רבי טודרוס הלוי (אביו של הרמ"ה). אביו נפטר בהיותו צעיר, ואמו נישאה לאחד מנגידי העיר. הוא גדל אצל אחי אמו רב ישכר בער, אב"ד סוקאל, שגאד לגידולו ולחינוכו. לימים, נשא את בתו מלכה לאשה. חותנו שהיה "מתנגד" מנע מר' שלום ללמוד מפי צדיקי החסידות, אך בחסות אשתו היה הולך בלילות ללמוד מפי רבי שלמה מלוצק, מתלמידי המגיד ממזריטש. אט אט חסידותו החלה להתגלות, והוא החל לנוג במנהגי פרישות שונים (בהם התנזרות מעישון ומשתיית יין). לאחר מכן נסע, ללמוד התנגדותו של ר' שלמה מלוצק, ללמוד אצל החוזה מלובלין, וכן למד מפי רבי אורי מסטרליסק, האוהב ישראל מאפטא והמגיד מקוז'ניץ. הוא הפך לתלמידו המובהק של החוזה, שאהבו וקרבו ביותר. השר שלום קיבל את עיקר תורתו וחסידותו מהחוזה. בהשפעת החוזה, התמנה לכהן כרבה של העיירה בעלז. הוא ייסד בה בית כנסת חדש שנבנה על ידי יהודים ותחת השגחתו הצמודה. הוא סבל מהטרדותיו של ה"גרף" המקומי, שניסה למנוע ממנו את הקמת בית הכנסת והפצת התורה, אולם השר שלום לא נשבר והמשיך בחיזוק וביצור ענייני הדת בעיירה. אט אט החלו חסידים להתקבץ בבעלז בימים הנוראים, עד שהשר שלום הפך לאדמו"ר. גם אדמו"רים ורבנים מפורסמים החלו לנסוע אליו, בהם רבי חיים מצאנז, רבי יחזקאל שרגא הלברשטאם משיניווא, רבי ברוך מגורליץ, רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים מסיגט, רבי מאיר יחיאל שפירא ממוגלינצא, רבי צדוק הכהן מלובלין[1], רבי שלום מרדכי הכהן שבדרון (מהרש"ם) מברעז'ין, רבי שלמה קלוגר מברודי, רבי אשר מסטולין, רבי שמואל שניאורסון מליובאוויטש, רבי שמואל סלנט ועוד. תלמידיו המובהקים היו המהרש"ם ורבי שלום מקאמינקה. השפעתו יצאה גם מחוץ לתחומי גליציה, והשר שלום היה ידוע בקשיו המיוחדים עם יהדות הונגריה ורבניה. הנהגתו התאפיינה בפשטות, והוא היה מהאדמו"רים היחידים שלא לבשו בגדי לבן. שמו גם התפרסם כפוסק גדול, ונחשב למומחה במיוחד בענייני טריפות הריאה[2] ובענייני התרת עגונות[3]. השר שלום הפך להיות ממנהיגי היהדות בגליציה וביחוד נודע כבעל מופת גדול ובמיוחד בריפוי חולים שריפא אותם בכך שהעביר ידו עליהם והם נתרפאו. במסגרת זו עמד בתוקף כנגד גזירות השלטונות וכנגד מהפכות המשכילים, שבימיו התנהל מאבק קשה בינם לבין החרדים[4].
לעת זקנתו כהו עיניו והוא התעוור. רעייתו נפטרה, ודבר זה החליש את כ�חו מאד. נפטר בכ"ז באלול תרט"ז ונקבר בבעלז. את מקומו ברבנות ובאדמו"רות תפס בנו רבי יהושע רוקח.
תורתו[עריכה]
השר שלום נהג לומר תורות קצרות שהכילו בתוכן רעיונות עמוקים ביותר. תלמידו ר' שלום מקאמינקה נחשב היה ל"פרשן" של תורותיו, מפני שגם תלמידיו המופלגים התקשו בהבנתן. פעם התבטא ר' שלום מקאמינקא: "הרבי מבעלז מצמצם מאד בדיבורו לומר חלק אחד מאלף ממה שהוא יודע ומבין; אני מבין חלק אחד מאלך מזה אשר הוא אומר; וחלק אחד מאלף מאשר אני מבין אני אומר; ומזה אשר אני אומר תוכלו להבין אחד מאלף..."[5].
בתורותיו טמן פעמים רבות תשובות כנגד המשכילים שנגדם לחם בתוקף.
הוא השתוקק שדברי תורתו יכתבו בספר, אולם הוא עצמו לא כתב את תורותיו[6]
ספריו[עריכה]
חלק מתורותיו הודפסו בספרים:
- מהר"ש
- מדבר קדש
- לקט אמרי קודש
- ביאורי החסידות
צאצאיו[עריכה]
- בנו רבי יהושע רוקח, ממשיוכו בהנהגת החסידות וברבנות.
- חתנו רבי חנוך העניך דב מייער מאלעסק, בעל "לב שמח"
- בנו רבי אלעזר רוקח - חותנו של רבי דוד מסקאהל, נכד המגיד מלוצק
- בנו רבי יהודה זונדל רוקח מאוחאן
- בנו רבי שמואל שמעלקא רוקח
- בנו רבי משה רוקח מקארוב
- בתו איידל, אשת רבי יצחק רובין מברודי (גזע רופשיץ), עליה אמר: "אין איידל חסרה, אלא שטריימל"
לקריאה נוספת[עריכה]
- הרב אברהם יצחק ברומברג, מגדולי התורה והחסידות כרך י'- "האדמו"רים לבית בלז".
- הרב אברהם מיכאלזון, דובר שלום
- ישראל קלפהולץ, אדמו"רי בעלזא כרך ראשון.
- באהלי צדיקים, מכון מחקר וארכיון 'כתר מלכות', ירושלים תשנ"ג
- ישראל אייכלר, כמלאך הניצב על ראש דרך, ישראל אייכלר, ירושלים ה'תשנ"ה
| הקודם: - |
אדמו"רי בעלז | הבא: רבי יהושע רוקח |
| תקופת חייו של רבי שלום רוקח על ציר הזמן |
|---|
 |
הערות שוליים
- ↑ שפגש אותו במסגרת מסעו להשגת "היתר מאה רבנים"
- ↑ תשובה ממנו בענין זה מופיעה בשו"ת מהרש"ם של תלמידו.
- ↑ פוסקי דורו מזכירים את שמו בעניין זה, ראה: האלף לך שלמה אה"ע ק; שואל ומשיב מהדורה תניינא ח"ג סימן קיט וקכג ועוד.
- ↑ הר' א.י. ברומברג, "מגדולי התורה והחסידות" כרך י' עמ' סב- סו
- ↑ שם עמ' לו.
- ↑ ע"פ דברי חתנו בהקדמת ספר "לב שמח".