קריעת ים סוף: הבדלים בין גרסאות בדף

קריעת ים סוף היה האירוע הלאומי הראשון של עם ישראל לאחר יציאת מצרים. הוא התרחש בכ"א בניסן - בשביעי של פסח קוראים בתורה בפרשת בשלח על קריעת ים סוף ואת שירת הים.

פרשת קריעת הים מסתיימת במסקנה: "וַיּוֹשַׁע ה' בַּיּוֹם הַהוּא אֶת-יִשְׂרָאֵל מִיַּד מִצְרָיִם וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת-מִצְרַיִם מֵת עַל-שְׂפַת הַיָּם. לא וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת-הַיָּד הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' בְּמִצְרַיִם וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת ה' וַיַּאֲמִינוּ בַּה' וּבְמשֶׁה עַבְדּוֹ" (שמות יד, לב).

המרדף של פרעה[עריכה]

בני ישראל יוצאים ממצרים לאחר שפרעה מצווה על משה רבינו ואהרן הכהן. הכתוב מפרט את דברי מלך מצרים:"וַיִּקְרָא לְמשֶׁה וּלְאַהֲרֹן לַיְלָה וַיֹּאמֶר:

1. קוּמוּ צְּאוּ מִתּוֹךְ עַמִּי גַּם-אַתֶּם גַּם-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּלְכוּ עִבְדוּ אֶת-יְהוָֹה כְּדַבֶּרְכֶם:
2. גַּם-צֹאנְכֶם גַּם-בְּקַרְכֶם קְחוּ כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתֶּם וָלֵכוּ וּבֵרַכְתֶּם גַּם-אֹתִי:

והסיבה: וַתֶּחֱזַק מִצְרַיִם עַל-הָעָם לְמַהֵר לְשַׁלְּחָם מִן-הָאָרֶץ כִּי אָמְרוּ כֻּלָּנוּ מֵתִים^[1].

עברו רק שלושה ימים ופרעה התחרט על ההחלטה. ובימים חמישי ושישי ^[2] הוא לקח את צבאו ומרכבותיו והחל לרדוף אחרי בני ישראל. הוא משער ש"נבכים הם" - דהיינו: "הם כלואים במדבר, שאינן יודעין לצאת ממנו ולהיכן ילכו". ואכן הןא השיג אותם כפי שמובא במקרא: ""וַיִּרְדְּפוּ מִצְרַיִם אַחֲרֵיהֶם וַיַּשִּׂיגוּ אוֹתָם חֹנִים עַל-הַיָּם כָּל-סוּס רֶכֶב פַּרְעֹה וּפָרָשָׁיו וְחֵילוֹ עַל-פִּי הַחִירֹת לִפְנֵי בַּעַל צְפֹן " ^[3].

ההמתנה[עריכה]

בני ישראל התלוננו על מר גורלם ושאלו את משה, מדוע היה עליהם לצאת ממצרים ולמות במדבר. והיו אומרים לו:"הֲמִבְּלִי אֵין-קְבָרִים בְּמִצְרַיִם לְקַחְתָּנוּ לָמוּת בַּמִּדְבָּר" (י"א). הייאוש הוא כללי. רבי עובדיה ספורנו מבאר בד"ה לְקַחְתָּנוּ לָמוּת בַּמִּדְבָּר - "כִּי אֲפִלּוּ לא יִתְגָּר בָּנוּ מִלְחָמָה פַּרְעה וְחֵילו, הִנֵּה בְּעָמְדָם לְפָנֵינוּ לִשְׁמר אֶת דֶּרֶךְ כָּל מִחְיָה, נָמוּת בַּמִּדְבָּר בְּרָעָב וּבְצָמָא וּבְעֵירם וּבְחסֶר כּל".

ואז הקב"ה מצווה על משה "לשבור את הקפאון" . " דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ" (י"א). ואז יתרחש נס קריעת ים סוף, כפי שמתואר בפרשה:"וְאַתָּה הָרֵם אֶת-מַטְּךָ וּנְטֵה אֶת-יָדְךָ עַל-הַיָּם וּבְקָעֵהוּ וְיָבֹאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה" (ט"ז)

ונותר רק לבחור מי יהיה הראשון - הנחשון. התלמוד הבבלי במסכת סוטה מתאר מה קרה. "דתניא: "היה רבי מאיר אומר: כשעמדו ישראל על הים, היו שבטים מנצחים זה עם זה: זה אומר "אני יורד תחלה לים" וזה אומר "אני יורד תחלה לים" - קפץ שבטו של בנימין וירד לים תחילה, שנאמר ^[4] "שָׁם בִּנְיָמִן צָעִיר רֹדֵם שָׂרֵי יְהוּדָה רִגְמָתָם שָׂרֵי זְבֻלוּן שָׂרֵי נַפְתָּלִי" אל תקרי 'רודם' אלא רד ים, והיו שרי יהודה רוגמים אותם, שנאמר "שרי יהודה רגמתם", לפיכך זכה בנימין הצדיק ונעשה אושפיזין לגבורה ^[5] , שנאמר ^[6]:" לבנימן אמר: ידיד ה' ישכן לבטח עליו חפף עליו כל היום] ובין כתפיו שכן".

סברה אחרת היה לרבי יהודה, והוא אמר לא כך היה מעשה, אלא: זה אומר "אין אני יורד תחילה לים" וזה אומר "אין אני יורד תחילה לים" קפץ נחשון בן עמינדב וירד לים תחילה, שנאמר ^[7] סְבָבֻנִי בְכַחַשׁ אֶפְרַיִם (שיראו לסמוך עליו וכחשו באמונתם) וּבְמִרְמָה בֵּית יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה עֹד רָד עִם-אֵל ('רד עם אל' - שבטח בהקב"ה) וְעִם-קְדוֹשִׁים נֶאֱמָן. ועליו נאמר בתהילים ^[8]) הוֹשִׁיעֵנִי אֱלֹהִים כִּי בָאוּ מַיִם עַד-נָפֶשׁ. טָבַעְתִּי בִּיוֵן מְצוּלָה וְאֵין מָעֳמָד בָּאתִי בְמַעֲמַקֵּי-מַיִם וְשִׁבֹּלֶת שְׁטָפָתְנִי (באתי במעמקי מים ושבלת שטפתני) ^[9] אַל-תִּשְׁטְפֵנִי שִׁבֹּלֶת מַיִם וְאַל-תִּבְלָעֵנִי מְצוּלָה ..."

באותה שעה היה משה מאריך בתפלה; אמר לו הקב"ה: ידידיי טובעים בים ואתה מאריך בתפלה לפני! ? אמר לפניו: רבונו של עולם - ומה בידי לעשות?

אמר לו ^[10]: ויאמר ה' אל משה: מה תצעק אלי?] דבר אל בני ישראל ויסעו ^[11] ואתה הרם את מטך ונטה את ידך [על הים ובקעהו; ויבאו בני ישראל בתוך הים ביבשה] - לפיכך זכה יהודה לעשות ממשלה בישראל, שנאמר ^[12]: בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם בֵּית יַעֲקֹב מֵעַם לֹעֵז. הָיְתָה יְהוּדָה לְקָדְשׁוֹ יִשְׂרָאֵל מַמְשְׁלוֹתָיו". - מה טעם "היתה יהודה לקדשו" ו"ישראל ממשלותיו" (דיהודה שנתקדש למשול בהן)? - משום בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם בֵּית יַעֲקֹב מֵעַם לֹעֵז: ב הָיְתָה יְהוּדָה לְקָדְשׁוֹ יִשְׂרָאֵל מַמְשְׁלוֹתָיו: הַיָּם רָאָה וַיָּנֹס הַיַּרְדֵּן יִסֹּב לְאָחוֹר[הירדן יסב לאחור] (ג).

הנס[עריכה]

ובינתיים התייצב מחנה ישראל: מלאך האלהים, המוליך את עמוד הענן נוסע לפני מחנה ישראל. מאחריהם - נסע עמוד הענן . המלאך הוליך אותו מקדימה לאחור במטרה "להפסיק בין מחנה מצרים ובין מחנה ישראל וישם מאפל ביניהם כדכתיב ביהושע: שלא יוכלו לקרב זה אל זה כל הלילה." (הרשב"ם).

ורש"י מביא משל:"ויבא בין מחנה מצרים - משל למהלך בדרך ובנו מהלך לפניו באו לסטים לשבותו נטלו מלפניו ונתנו לאחריו באו זאבים מאחריו נתנו לפניו באו לסטים לפניו וזאבים מאחריו נתנו על זרועו ונלחם בהם כך (הושע יא) ואנכי תרגלתי לאפרים קחם על זרועותיו"

רוח קדים נשבה בלילה, בכל נס יש משהו מהטבע ואז "וַיָּשֶׂם אֶת-הַיָּם לֶחָרָבָה וַיִּבָּקְעוּ הַמָּיִם". הים יבש "וַיָּבֹאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה, וְהַמַּיִם לָהֶם חוֹמָה מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם"

מפלת מצרים[עריכה]

הנס גורם להצלת בני ישראל, אך עדיין צבא מצרים קיים. פרעה וצבאו ממשיכים במרדף אחרי בני ישראל החוצים את הים ואז מתרחש הנס הבא:"וַיֹּאמֶר ה' אֶל-משֶׁה נְטֵה אֶת-יָדְךָ עַל-הַיָּם וְיָשֻׁבוּ הַמַּיִם עַל-מִצְרַיִם עַל-רִכְבּוֹ וְעַל-פָּרָשָׁיו" - המצרים טובעים בים.

הסיום[עריכה]

ולפי המכילתא כך היה הסיום וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים - מפני ד' דברים ראו ישראל את המצרים מתים:

1. כדי שלא יהו אומרים: כשם שעלינו מן הים מצד זה, כך המצרים עלו מן הים מצד אחר,
2. וכדי שלא יהו אומרים המצריים: כשם שאבדנו בים, כך אבדו ישראל בים.
3. וכדי שיקחו את ישראל הבזה שהיו המצרים טעונים כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות.
4. וכדי שיהיו ישראל נתונים עיניהם בהם ומכירים אותם מתים ומוכיחין בהם, שנאמר: אוכיחך ואערכה לפניך.

בתפילה[עריכה]

חשיבותו של נס קריעת ים סוף הוא בהגברת האמונה בה'. ולכן הוא זוכה למקום בתפילה:

• בתפילת שחרית - מלבד קריאת שירת הים נאמר לפני שמונה עשרה:"אֱמֶת. מִמִּצְרַיִם גְּאַלְתָּנוּ ה' אֱלהֵינוּ. וּמִבֵּית עֲבָדִים פְּדִיתָנוּ. כָּל בְּכורֵיהֶם הָרָגְתָּ. וּבְכורְךָ יִשרָאֵל גָּאָלְתָּ. וְיַם סוּף לָהֶם בָּקַעְתָּ. וְזֵדִים טִבַּעְתָּ. וִידִידִים הֶעֱבַרְתָּ. וַיְכַסּוּ מַיִם צָרֵיהֶם. אֶחָד מֵהֶם לא נותָר"
• בתפילת מעריב - גם דן לפני "שמונה עשרה":"הַמַּעֲבִיר בָּנָיו בֵּין גִּזְרֵי יַם סוּף. אֶת רודְפֵיהֶם וְאֶת שונְאֵיהֶם בִּתְהומות טִבַּע. וְרָאוּ בָנָיו גְּבוּרָתו. שִׁבְּחוּ וְהודוּ לִשְׁמו"

שירת הים[עריכה]

ערך מורחב - שירת הים

נהוג לאומרה כל יום בתפילת שחרית לאחר אמירת "פסוקי דזמרה" ו"ויברך דוד".

קריאת התורה[עריכה]

הקריאה בתורה נתקנה לראשונה, ע"פ המדרש במסכת בבא קמא^[13], לאחר "קריעת ים סוף", ע"י הנביאים משה רבינו ואהרן הכהן, וזוהי התקנה הראשונה שנתקנה בעם ישראל. תקנה זו נתקנה בשל רצון העם ללמוד תורה וחולשתם ללא תורה. מדרש זה מבוסס כנראה על המדרש במסכת יומא^[14] שהאבות וכן זקני ישראל במצרים ידעו את התורה ושמרו את המצוות, שכן התורה ניתנה לעם ישראל רק לאחר מכן, במעמד הר סיני.

כל דבר צריך תפילה[עריכה]

ממש לפני קריעת ים סוף, ה' אומר למשה "מה תצעק אליי, דבר אל בני ישראל ויסעו". מדברי הפסוק אפשר להבין שמשה התפלל לה', הדבר לא מובן מדוע משה צריך להתפלל, הרי הקב"ה כבר הבטיח לו שהוא יציל את עם ישראל באומרו "ואכבדה בפרעה ובכל חילו"?

מתוקף שאלה זו האבן עזרא אכן מסביר שמשה כלל לא התפלל והקשה על דברי רש"י שפירש את הפסוק כפשוטו. מנגד, רבי צדוק הכהן צדקת הצדיק סו מתרץ את שיטת רש"י ומסביר שגם לאחר שה' כבר הבטיח למשה שהוא יציל את עם ישראל- משה עדיין התפלל. לפירושו, כל דבר צריך תפילה "תפילה צריך לכל דבר- אפילו כאשר נגזר מה' יתברך" משום שהתפילה מדגישה בליבנו את ההבנה שהכל מגיע מה', ושממנו תגיע הישועה.

כאשר אנחנו מקבעים בליבנו בתפילה שה' הוא בעל הכוחות והוא "רופא חולי עמו ישראל" ו"מברך השנים", אנחנו מתקרבים לה' ומתעלים, ובכך הופכים לראויים לקבלת הברכה. באותו האופן ניתן לראות שגם אליהו הנביא, לאחר שה' מבטיח לו שיהיה איתו בהר הכרמל, מתפלל לה' לפני שמקריב קורבן אל מול נביאי הבעל. על ידי התפילה אנחנו גם מראים את השתדלותנו כלפי ה', וגם הופכים לראויים יותר לקבלת ברכתו.

"כקריעת ים סוף"[עריכה]

בתלמוד נעשה שימוש במונח "קריעת ים סוף" לאירועים הקשים לאדם. וכך נאמר במסכת פסחים: אמר רב שיזבי משמיה דרבי אלעזר בן עזריה: קשין מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף (רשב"ם: כלומר: נס גדול עושה לו הקדוש ברוך הוא למי שנותן לו מזונות - כאשר עשה לישראל שקרע להם ים סוף; ונפקא מיניה למבעי רחמי), דכתיב ^[15] נֹתֵן לֶחֶם לְכָל בָּשָׂר [כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ] וסמיך ליה ^[16] לְגֹזֵר יַם סוּף לִגְזָרִים [כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ].

אמר רבי אלעזר בן עזריה: קשין נקביו של אדם (כשהוא עצור) כיום המיתה וכקריעת ים סוף, שנאמר ישעיהו נא,יד מִהַר צֹעֶה לְהִפָּתֵחַ [וְלֹא יָמוּת לַשַּׁחַת וְלֹא יֶחְסַר לַחְמוֹ] (רשב"ם: צועה - לשון ע&צור וחגור, כמו צֹעֶה בְּרֹב כֹּחוֹ ^[17] ) וכתיב בתריה ^[18] [וְאָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ] רֹגַע הַיָּם וַיֶּהֱמוּ גַּלָּיו [ה' צְבָאוֹת שְׁמוֹ].

המונח מוזכר גם במדרש רבה :" רבי יהודה בר סימון פתח ^[19] "אלהים מושיב יחידים ביתה". מטרונה שאלה את ר' יוסי בר חלפתא אמרה לו :לכמה ימים ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו. אמר לה: לששת ימים כדכתיב ^[20] כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ. אמרה לו מה הוא עושה מאותה שעה ועד עכשיו. אמר לה הקב"ה יושב ומזווג זיווגים בתו של פלוני לפלוני אשתו של פלוני לפלוני ממונו של פלוני לפלוני. אמרה לו ודא הוא אומנתיה. אף אני יכולה לעשות כן.

כמה עבדים כמה שפחות יש לי לשעה קלה אני יכולה לזווגן. אמר לה אם קלה היא בעיניך קשה היא לפני הקדוש ברוך הוא כקריעת ים סוף . הלך לו ר' יוסי בר חלפתא מה עשתה נטלה אלף עבדים ואלף שפחות והעמידה אותן שורות שורות אמרה פלן יסב לפלונית ופלונית תיסב לפלוני וזיווגה אותן בלילה אחת. למחר אתון לגבה דין מוחיה פציעא דין עינו שמיטא דין רגליה תבירא אמרה להון מה לכון דא אמרה לית אנא בעי לדין ודין אמר לית אנא בעי לדא.

מיד שלחה והביאה את ר' יוסי בר חלפתא אמרה לו לית אלוה כאלהכון אמת היא תורתכון נאה ומשובחת יפה אמרת אמר לא כך אמרתי לך אם קלה היא בעיניך קשה היא לפני הקב"ה כקריעת ים סוף הקדוש ברוך הוא מה עושה להן מזווגן בעל כרחן שלא בטובתן הה"ד (תהלים סח) אלהים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות מהו בכושרות בכי ושירות מאן דבעי אומר שירה ומאן דלא בעי בכי א"ר ברכיה כלשון הזה השיבה ר' יוסי בר חלפתא הקב"ה יושב ועושה סולמות משפיל לזה ומרים לזה ומוריד לזה ומעלה לזה הוי אומר (תהלים עה) אלהים שופט זה ישפיל וזה ירים יש שהוא הולך אצל זיווגו ויש שזיווגו בא אצלו יצחק בא זיווגו אצלו שנאמר (בראשית כד) ויצא יצחק לשוח בשדה יעקב הלך אצל זיווגו שנאמר ויצא יעקב מבאר שבע

קריעת ים סוף בראי הארכיאולוגיה[עריכה]

קריעת ים סוף בפפירוס איפוור[עריכה]

לעיל בפרק ו' הזכרנו קיומו של פפירוס הנכתב ע"י מצרי בשם איפוור. בין היתר, גם האירוע של קריעת ים סוף מתועד בפפירוס, ולהלן ציטוט דבריו:

"כמות כפולה של אנשים יצאו להלחם כדי להחזיר את העם שמשתחווה (כלומר, העם שהלכו לעבוד את האלוקים במדבר). יותר ממיליון אנשים כבר אינם בטווח הראייה.... הדבר שנמצא בין שמים לארץ (=עמוד האש?) מפחיד את כולם ... הדרך הפכה למלכודת ... מצרים נכנסה למקום של שפיכת המים, והגיבורים נתפסו על ידי מי ששפך את המים ... האסיאתים (יהודים שבאו למצרים מאיזור אסיה) הגיעו לבדם עד הסוף (של הים?)... לא נותר אף אחד נגדם. כל השבטים מחוץ למדינה התמלאו פחד".

קטע נוסף בטקסט של איפוור נראה שמתייחס לאובדן של הצבא מצרים (דבר שהתרחש כאשר טבעו בים סוף): "ראו עתה, הארץ נמצאת ללא מלכותה. ראה, כל כוחות הצבא לא נמצאים במקומם ... כמו צאן תועה ללא רועה."

ממצאים נוספים על קריעת ים סוף[עריכה]

1. כפי שמוזכר בערך יציאת מצרים, פרופסור אמנואל ויליקובסקי מזהה בכתובת שב"מקדש" מצרי ב"אל-עריש" איזכור לאירוע של קריעת ים סוף^[21].

2. בתבליט באלכסנדריה, מצויירים מצריים עם סוסים ורכבים שוקעים בתוך הים^[22].

ממצאיו של רון ויאט[עריכה]

החוקר רון וויאט (ראה אודותיו בארכיאולוגיה מקראית#מתולדותיה של הארכיאולוגיה המקראית) חקר במשך שנים היכן המיקום המדוייק שבו היהודים נכנסו לתוך הים, והגיע למסקנה (בהתבסס על הפסוקים בספר שמות, ועל ספרו של יוסף בן מתתיהו), כי מדובר על חוף במפרץ Aqaba, בשפת Nuweiba ("ואדי Watir"). להלן תקציר הסיבות שהביאו את רון וויאט למסקנה זו, מתוך אתר אילה^[23]:

בתקופת שיעבודם במצרים, בני ישראל חיו באזור הדלתא של הנילוס במקום המכונה "רעמסס": "ויסעו בני-ישראל מרעמסס, סכתה, כשש-מאות אלף רגלי הגברים, לבד מטף." (שמות פרק יב, פסוק ל"ז(. עם יציאתם ממצרים, מקום חנייתם הראשון היה בסכת בקצה הצפוני של מפרץ סואץ. ישנו מקום שנקרא בכמה שמות "ת'ארו" ו"תכות" שמתאים לתיאור של סכת בדיוק, נמצא בכתבים עתיקים שהמבצר "ת'ארו" היה ממוקם ליד הדלתא או "רעמסס", במקום בו התגוררו בני ישראל שם גם היה הצבא המצרי מתאסף להכנות לקראת יציאה לצפון. יוספוס פלאביוס כותב בסיפרו "קדמוניות היהודים" (ספר שני פרק י): "כאיש צבא, משה הכיר את "ת'ארו", ושם הוא אירגן את ה"צבא" הגדול ביותר ליציאה ומשם הם יצאו ל"איתם". וכך נאמר במקרא: "ויסעו, מסכת; ויחנו באתם, בקצה המדבר" (שמות י"ג-פסוק כ). אתם היתה בקצה המדבר, ים סוף: "ויסב אלקים את-העם דרך המדבר, ים-סוף; וחמשים עלו בני-ישראל, מארץ מצרים" (שמות י"ג פסוק י"ח). כשהם נעים דרך מדבר ים סוף ובורחים מצבא פרעה השם אומר למשה לפנות דרומה ולהגיע לים, אז, עברו בני ישראל דרך ואדי שמוביל לים: "דבר, אל-בני ישראל, וישבו ויחנו לפני פי החירת, בין מגדל ובין הים: לפני בעל צפן, נכחו תחנו על-הים. ואמר פרעה לבני ישראל, נבכים הם בארץ; סגר עליהם, המדבר." (שמות י"ד פסוקים ב-ג). אם נבחן את התיאורים המקראיים היטב, אז כדי להגיע ממדבר ים סוף לחוף הים בני ישראל היו צריכים לעבור דרך ואדי שעונה על התנאים הבאים: 1. שיהיה מוקף בהרים גבוהים שאין מהם דרך בריחה דבר שיגרום להם להיות "נבוכים". 2. שיוכל להכיל כמות של כמה מליוני אנשים על צאנם ורכושם. 3. שיוביל לחוף גדול דיו להכיל את כולם. הואדי היחיד בסביבה שעונה לתיאורים בתורה, נקרא ואדי ואטיר. והינו הנתיב היחיד שיכל להכיל את הכמות האדירה של היוצאים ממצרים ,הוא מוביל ממדבר ים סוף ועד לחוף הים ...יוספוס פלאביוס מוסיף לנו מידע בספרו "קדמוניות היהודים" (ספר שני פרק ט"ו) לגבי רדיפת צבא פרעה אחרי עם ישראל הוא כותב: "הם גם סגרו על המעברים בהם הם חשבו שהעברים עשויים לברוח,ולירות עליהם בין המצוק הלא נגיש והים... ולכן הם לחצו את העברים עם הצבא שלהם במקום בו רכס ההרים נסגר על ידי הים".

אכן, לאחר סיור בחוף אשר לפי רון התרחשה קריעת ים סוף, מצא רון עמוד עתיק מאבן, עם כתובת עברית ארכאית, שבו נכתבו המילים: "מצרים, מוות, פרעה, משה, י-ה-ו-ה, שלמה". רון סבור כי העמוד נבנה על ידי שלמה המלך, כדי לציין את המיקום של חציית ים סוף, להנציח את האירוע.

בצלילה על קרקעית הים באתר זה בשנת 1978, רון ושני בניו מצאו (וצילמו) חלקים של מרכבות מצופים באלמוגים. מאז, כמה ארכיאולוגים (Mark Krasberg מנורבגיה, Ross Petterson מאוסטרליה, Yuka Fontan משבדיה, Mike Redman מאנגליה, ועוד) צללו באתר זה, והממצאים התרבו מפעם לפעם: תאי מרכבות מזהב, שרידי שלדי אדם, גלגלי מרכבות (בעלי ארבעה, שישה ושמונה חישורים) ושלדים של סוסים. כמה סרטים נערכו ממצאים אלו, כגון ע"י Simcha Jacobovici וע"י Bob Cornuke.

אחד הממצאים היה גלגל מרכבה בעל שמונה חישורים, אשר הובא למנהל העתיקות המצרית, ד"ר Nassif Mohammed Hassan. לאחר שבדק את הגלל, מיד הכריז שהוא מזמן שתואם לתקופת יציאת מצרים, כיון שגלגלים בעלי שמונה חישורים היו בשימוש רק באותה תקופה.

פרט נוסף בעל משמעות: לאורך כל מפרץ Aqaba, חוץ מהמקום המוזכר לעיל, שיפוע החוף מתחת למים יורד בחדות רבה, בסביבות 45 מעלות. אם היהודים היו מנסים לצעוד בכל מקום אחר במפרץ, היו צריכים להתמודד עם ירידה חדה ביותר, לעומק של כ - 1500 מטרים. עם כל הילדים והצאן, המשימה היתה כמעט בלתי אפשרית. רק במיקום הספציפי המוזכר (שבו נמצאו המרכבות וכו'), המדרון הוא הדרגתי (14 מעלות), לעומק הרבה יותר סביר^[24].

ראו גם[עריכה]

• ארכיאולוגיה מקראית

קישורים חיצוניים[עריכה]

• מה התפללו ישראל בקריעת ים סוף? הרב מרדכי הוכמן

הערות שוליים