רבי לוי יצחק שניאורסון: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 2: | שורה 2: | ||
==תולדות חייו== | ==תולדות חייו== | ||
נולד בי"ח ב[[ניסן]] תרל"ח בעיירה | נולד בי"ח ב[[ניסן]] תרל"ח בעיירה פודוברנקה לאביו ר' ברוך שניאור שניאורסון, נינו של [[רבי מנחם מנדל שניאורסון הצמח צדק|"הצמח צדק"]]. מגיל צעיר ניחן בכשרונות מופלאים. הוא למד אצל דודו, רבי יואל חייקין, שהיה רב העיירה. נסמך על ידי גדולי דורו בהם [[רבי חיים מבריסק]]<ref>אודות פגישתו עמו לצורך ה"סמיכה" לרבנות ראה בדברי בנו, "לקוטי שיחות" חלק ט עמ' 91.</ref>, [[הרב אליהו חיים מייזל]] ועוד. הוא נשא את הרבנית חנה, בתו של ר' מאיר שלמה ינובסקי, רבה של ניקולייב. מסדר הקידושין היה [[רבי שלום דובער שניאורסון]]- אדמו"ר הרש"ב. ישב מספר שנים בניקולייב והיה סמוך על שולחן חותנו. החל משנת תרס"ב החל להשתתף עם אדמו"ר הרש"ב בניהול ענייני הציבור, בהם עזרה לחיילים במלחמת רוסיא-יפן, סיוע לבייליס במשפט נגדו ועוד. בשנת תרס"ט התמנה לכהן כרב העיר יקטרינוסלב שבאוקראינה. ביקטרינוסלב ניסו ה"מתנגדים" וה"משכילים" למנוע ממנו לכהן כרב העיר ע"י הלשנות לשלטונות כי ראוהו שותה יי"ש בעת התוועדות<ref>ע"פ עדות בנו, "התוועדויות" תשמ"ה, ח"ג עמ' 1482</ref>, אך בסופו של דבר כולם הכירו בגדולתו וקיבלוהו לרב עליהם<ref>ע"פ עדות רעייתו בזכרונותיה.</ref> . על כסא הרבנות ביקטרינוסלב ישב כ- 30 שנה. במשך שנים אלו, בין השאר, הוצעה לו משרת הרבנות בעיר [[יפו]] עם אשרות עליה לכל משפחתו<ref>ע"פ עדות רעייתו בזכרונותיה.</ref>. ב[[ניסן]] תרצ"ט נאסר ע"י המשטרה החשאית של השלטון הקומוניסטי מפני שראו בו אחד מאנשיו של [[רבי יוסף יצחק שניאורסון]] (אדמו"ר הריי"צ מליובאוויטש, נשיאה השישי של תנועת חב"ד - שכיהן בפועל באותה עת) שעסקו בהפצת היהדות ברוסיא. הוא הועבר לבית הסוהר בקייב, שם נכלאו האסירים שנשפטו לעונשים חמורים. הוא עבר תנאי מאסר קשים ביותר, אך לא הודה בשום עבירה שיוחסה לו. לאחר תקופה בבית הסוהר, נידון לחמש שנות גלות בצ'יאילי שבקזחסטן. לאחר ארבע שנים, בשנת תש"ד, שב מהגלות [בהשתדלות מאומצת של כמה מחסידי חב"ד שהתגוררו באזור והכירו את גודל אישיותו ומעלתו], אך לא אל עירו - יקטרינוסלב (מפאת המצב המלחמתי דאז), אלא לעיר הגדולה הקרובה - אלמא אטא בירת קזחסטן, שם החמירה המחלה הממארת (בה לקה בהיותו בגלות, בכפר צ'יאילי) וממנה נפטר בכ' ב[[מנחם-אב]] תש"ד, ומנוחתו כבוד באלמא אטא. | ||
==ספריו== | ==ספריו== | ||
גרסה מ־21:15, 1 באוגוסט 2016
|
|
הרב לוי יצחק שניאורסון (שניאורסאהן) היה רב ומקובל חסיד חב"ד, אביו של רבי מנחם מנדל שניאורסון מליובאוויטש.
תולדות חייו
נולד בי"ח בניסן תרל"ח בעיירה פודוברנקה לאביו ר' ברוך שניאור שניאורסון, נינו של "הצמח צדק". מגיל צעיר ניחן בכשרונות מופלאים. הוא למד אצל דודו, רבי יואל חייקין, שהיה רב העיירה. נסמך על ידי גדולי דורו בהם רבי חיים מבריסק[1], הרב אליהו חיים מייזל ועוד. הוא נשא את הרבנית חנה, בתו של ר' מאיר שלמה ינובסקי, רבה של ניקולייב. מסדר הקידושין היה רבי שלום דובער שניאורסון- אדמו"ר הרש"ב. ישב מספר שנים בניקולייב והיה סמוך על שולחן חותנו. החל משנת תרס"ב החל להשתתף עם אדמו"ר הרש"ב בניהול ענייני הציבור, בהם עזרה לחיילים במלחמת רוסיא-יפן, סיוע לבייליס במשפט נגדו ועוד. בשנת תרס"ט התמנה לכהן כרב העיר יקטרינוסלב שבאוקראינה. ביקטרינוסלב ניסו ה"מתנגדים" וה"משכילים" למנוע ממנו לכהן כרב העיר ע"י הלשנות לשלטונות כי ראוהו שותה יי"ש בעת התוועדות[2], אך בסופו של דבר כולם הכירו בגדולתו וקיבלוהו לרב עליהם[3] . על כסא הרבנות ביקטרינוסלב ישב כ- 30 שנה. במשך שנים אלו, בין השאר, הוצעה לו משרת הרבנות בעיר יפו עם אשרות עליה לכל משפחתו[4]. בניסן תרצ"ט נאסר ע"י המשטרה החשאית של השלטון הקומוניסטי מפני שראו בו אחד מאנשיו של רבי יוסף יצחק שניאורסון (אדמו"ר הריי"צ מליובאוויטש, נשיאה השישי של תנועת חב"ד - שכיהן בפועל באותה עת) שעסקו בהפצת היהדות ברוסיא. הוא הועבר לבית הסוהר בקייב, שם נכלאו האסירים שנשפטו לעונשים חמורים. הוא עבר תנאי מאסר קשים ביותר, אך לא הודה בשום עבירה שיוחסה לו. לאחר תקופה בבית הסוהר, נידון לחמש שנות גלות בצ'יאילי שבקזחסטן. לאחר ארבע שנים, בשנת תש"ד, שב מהגלות [בהשתדלות מאומצת של כמה מחסידי חב"ד שהתגוררו באזור והכירו את גודל אישיותו ומעלתו], אך לא אל עירו - יקטרינוסלב (מפאת המצב המלחמתי דאז), אלא לעיר הגדולה הקרובה - אלמא אטא בירת קזחסטן, שם החמירה המחלה הממארת (בה לקה בהיותו בגלות, בכפר צ'יאילי) וממנה נפטר בכ' במנחם-אב תש"ד, ומנוחתו כבוד באלמא אטא.
ספריו
ר' לוי יצחק כתב אלפי גליונות חידושים בנגלה ובנסתר, אולם כולם אבדו או נלקחו על ידי הק.ג.ב, למעט מעט גליונות שכתב בשבתו במאסר על מחברות ודיו שהביאה לו רעייתו.
משרידי כתביו יצאו לאור:
- "ליקוטי לוי יצחק"- ארבעה כרכים ובהם:
- הערות על ספר הזוהר וספר התניא (שני כרכים)
- תורת לוי יצחק- הערות על המשנה והתלמוד על דרך הנסתר
- הערות על מאמרי חז"ל, מדרשים, תהלים ועוד (כרך אחד).
הערותיו לספר הזוהר ולספר התניא יצאו גם כחוברות נפרדות.
- פניני לוי יצחק
חסידי חב"ד הוציאו לאור את הספר "תורת מנחם- תפארת לוי יצחק" ובו ביאוריו של בנו האדמו"ר מליובאוויטש על תורתו.
שיטתו
שיטתו היתה לדייק בפסוקים, במאמרי חז"ל, הראושנים והאחרונים, כולל דיוק מתיבות חסרות ויתרות, ואפילו במספר מקומות דייק ממספר המזמור בתהלים על תוכנו של הפרק.
הוא גרס כי חכמת הקבלה והתורה הנגילת אינן כשתי תורות, אלא הן כתורה אחת. אין דבר שהגיע דרך הקבלה שאין לו השתלשלות גם בנגלה. לאור זאת, הרבה לפרש סוגיות בש"ס על דרך הקבלה.
לקריאה נוספת
- הרב נפתלי צבי גוטליב, תולדות לוי יצחק- שלושה כרכיפ, בהוצאת קה"ת.
- הרב אברהם שמואל בוקיעט, פאר לוי יצחק, בהוצאת "איגוד השולחים לארץ הקודש".
- "מעיינותיך- רבעון למחשבת חב"ד", גליון 34, אב תשע"ב, בהוצאת "תורת חב"ד לבני הישיבות".
קישורים חיצוניים
- "ונצר משרשיו יפרה"- "ועד חיילי בית דוד".
- אודותיו, באתר בית חב"ד קזחסטן.
- זכרונות הרבנית חנה, באתר "ועד הנחות בלשון הקודש".