מציאות ה': הבדלים בין גרסאות בדף

מציאות ה' הוא היסוד, העיקר, הראשון מי"ג עיקרים של אמונת ישראל. הרמב"ם מנסח עיקר זה: " היסוד הראשון: להאמין מציאות הבורא יתברך והוא שיש שם נמצא שלם בכל דרכי המציאות הוא עילת המציאות, הנמצאים כולם בו קיום מציאותם וממנו קיומם, ואל יעלה על הלב העדר מציאותו, כי בהעדר מציאותו נתבטל מציאות כל הנמצאים ולא נשאר נמצא שיתקיים מציאותו, ואם נעלה על לבנו העדר הנמצאים כולם זולתו לא יתבטל מציאות הש"י ולא יגרע, ואין האחדות והאדנות אלא לו לבד הש"י שמו כי הוא מסתפק במציאותו ודי לו בעצמו ואין צריך במציאות זולתו, וכל מה שזולתו מן המלאכים וגופי הגלגלים ומה שיש בתוכם ומה שיש למטה מהם הכל צריכין במציאותם אליו, וזה היסוד הראשון מורה עליו דיבור אנכי ה' אלהיך". - פירוש המשנה לרמב"ם, סנהדרין, הקדמה לפרק עשירי.

מקורות הידע לגבי מציאות ה'

• עיקרון מציאות ה' ידוע הן בקבלה מהאבות ומהנביאים, הן בהשגת כלל ישראל במעמד הר סיני, שלימדו דבר זה לבניהם דור אחר דור כיום הזה, והן כמסקנה פילוסופית מחקרית^[1].

ניסוחים של עיקר זה בספרים שונים

• ספר דרך ה' - חלק א פרק א - בבורא ית"ש מציאותו: "יש [שם] מצוי ראשון קדמון ונצחי, והוא שהמציא וממציא כל מה שנמצא במציאות, והוא האלוק ב"ה"^[2].
• רמב"ם: "יש [שם] נמצא שלם בכל דרכי המציאות הוא עילת המציאות, הנמצאים כולם בו קיום מציאותם וממנו קיומם, ואל יעלה על הלב העדר מציאותו, כי בהעדר מציאותו נתבטל מציאות כל הנמצאים ולא נשאר נמצא שיתקיים מציאותו, ואם נעלה על לבנו העדר הנמצאים כולם זולתו לא יתבטל מציאות הש"י ולא יגרע, ואין האחדות והאדנות אלא לו לבד הש"י שמו כי הוא מסתפק במציאותו ודי לו בעצמו ואין צריך במציאות זולתו"^[3].
• הפילוסופים מכנים את האלוקים בשם "העילה הראשונה", או "הסיבה הראשונה"^[4].
• ספר מורה נבוכים - חלק א פרק מו: "כן קרה בהודעת האלוה ית' להמון בכל ספרי הנביאים וב'תורה'. כי כאשר הביא הצורך להישירם כולם למציאותו ית' ושיש לו השלמיות כולם - רצוני לומר, שאינו נמצא לבד, כמו שהארץ נמצאת והשמים נמצאים, אבל נמצא חי, חכם, יכול, פועל, ושאר מה שצריך שיאמינו במציאותו, כאשר יתבאר אחר זה - הוישרו דעות בני אדם שהוא נמצא בדמיון הגשמות ושהוא חי בדמיון התנועה. כי לא יראו ההמון דבר חזק המציאה אמת אין ספק בו כי אם הגשם; וכל מה שאינו גשם, אבל הוא בגשם, הוא נמצא אצלם, אבל הוא חסר המציאות מן הגשם, להצטרכו במציאותו אל גשם; אמנם מה שאינו גשם ולא בגשם אינו דבר נמצא בשום פנים בתחילת ציור האדם, ובלבד אצל הדמיון. וכן לא יצירו ההמון מענין החיים זולת התנועה, ומה שאינו מתנועע תנועה רצונית מקומית אינו חי, אף על פי שהתנועה אינה מעצם החי, אבל מקרה דבק בו".

האמונה במציאות ה'

• ספר מורה נבוכים - חלק א פרק לו: " ואתה יודע, שכל מי שעובד 'עבודה זרה' לא יעבדה על דעת שאין אלוה בלעדיה, ולא דימה מעולם כלל אדם מן העוברים ולא ידמה מן הבאים', שהצורה אשר יעשה מן המתכת או מן האבנים והעצים, שהצורה ההיא היא אשר בראה השמים והארץ והיא תנהיגם; אבל אמנם יעבדוה על צד שהיא דמיון לדבר שהוא אמצעי בינם ובין האלוה ית', כמו שבאר ואמר, "מי לא יראך, מלך הגוים וכו'", ואמר, "ובכל מקום מוקטר, מוגש לשמי וכו'" - רומז אל הסיבה הראשונה אצלם. וכבר בארנו זה בחבורנו הגדול; וזה ממה שלא יחלוק בו אחד מבעלי תורתנו. אלא שהכופרים ההם (עם היותם מאמינים מציאות האלוה), אחר שנתלית כפירתם בחוק שהוא לו ית' לבד - רצוני לומר, העבודה וההגדלה - כמו שאמר, "ועבדתם את יי וכו'", בעבור שתתקים מציאותו באמונת ההמון, וחשבו החוק ההוא לזולתו, ויהיה זה מביא להעדר מציאותו ית' מהאמנת ההמון...".

עיון נוסף

• ספר מורה נבוכים - חלק א פרק ס: " ולפי זה הבאור תדע, כי המקצר בהשגת האלוה והרחוק מידיעתו הוא אשר לו תתברר לו שלילת ענין מן הענינים, אשר התבאר לזולתו שלילתם ממנו; אם כן כל מי שמעטו שלילותיו הוא יותר מקצר ההשגה, כמו שבארנו בראש זה הפרק. אמנם אשר יחיב לו תואר - לא ידע דבר רק השם לבד, אמנם הדבר אשר ידמה שנפל עליו זה השם הוא ענין בלתי נמצא, אבל בדוי, שקרי; וכאילו הפיל זה השם על ענין נעדר, שאין במציאות דבר שהוא כן. והמשל בו, שאדם שמע בשם הפיל וידע שהוא בעל חיים, וביקש לדעת צורתו ואמיתתו, ואמר לו הטועה או המטעה, "הוא בעל חיים בעל רגל אחת ושלוש כנפים, עומד בעמקי הים, גשמו בהיר, ולו פנים רחבים כפני האדם וצורתו ותמונתו, וידבר כאדם, ופעם יעוף באויר ופעם ישוט כדג" - איני אומר, כי זה ציר הפיל בחילוף מה שהוא, ולא שהוא מקצר בהשגת הפיל, אבל אומר, שזה הדבר אשר דימהו בזה התואר - בדוי, שקרי, ואין במציאות דבר שהוא כך, אבל זה דבר נעדר, קרא לו שם דבר נמצא, כעזניה נפלאה וסוס אדם וכיוצא בזה מן הצורות הדמיוניות, אשר הושם להם שם דבר מן הנמצאות, אם שם אחד או שם מורכב. וכן הענין הנה בזוה. וזה - כי האלוה - ישתבח שמו - הוא נמצא, בא המופת על מציאותו שהוא מחויב, ומה שמתחיב מחיוב המציאות - הפשיטות הגמורה, כמו שאבאר. אמנם היות העצם ההוא הפשוט המחויב המציאות, כמו שנאמר, בעל תארים וענינים אחרים ישיגוהו, הוא דבר בלתי נמצא בשום פנים, כמו שהתבאר במופת. וכשנאמר שזה העצם הנקרא אלוה, על דרך משל, הוא עצם, בו ענינים רבים יתואר בהם - כבר שמנו זה השם על העדר גמור, והסתכל - כמה יש מן הסכנה בחיוב התארים לו".

הערות שוליים