בני אפרים: הבדלים בין גרסאות בדף
דניאל ונטורה (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
דניאל ונטורה (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
||
| שורה 2: | שורה 2: | ||
ב[[ספר דברי הימים]] מוזכר האירוע :" וַהֲרָגוּם אַנְשֵׁי-גַת הַנּוֹלָדִים בָּאָרֶץ כִּי יָרְדוּ לָקַחַת אֶת-מִקְנֵיהֶם" <ref>דברי הימים, א' ז' כ"א</ref> ורש"י מבאר:"בני אפרים. שיצאו ממצרים בזרוע לפני הקץ ובטחו בגבורתם ובחציהם וסופם הפכו לנוס ביום קרב כמפורש בדברי הימים והרגום אנשי גת הנולדי בארץ" | ב[[ספר דברי הימים]] מוזכר האירוע :" וַהֲרָגוּם אַנְשֵׁי-גַת הַנּוֹלָדִים בָּאָרֶץ כִּי יָרְדוּ לָקַחַת אֶת-מִקְנֵיהֶם" <ref>דברי הימים, א' ז' כ"א</ref> ורש"י מבאר:"בני אפרים. שיצאו ממצרים בזרוע לפני הקץ ובטחו בגבורתם ובחציהם וסופם הפכו לנוס ביום קרב כמפורש בדברי הימים והרגום אנשי גת הנולדי בארץ" | ||
==הטעות בחישוב הקץ== | |||
[[עלוני פרשת השבוע#דף שבועי|בדף שבןעי של אוניברסיטת בר אילן]] בנימין סלנט במאמרו '''ולא נָחָם א-להים דרך ארץ פלשתים''' <ref> גליון 794 ל[[פרשת בשלח]], [http://www.biu.ac.il/JH/Parasha/beshalah/sala.html ]</ref> מציג את הסוגיה. תחילה הוא מביא את הנוסח הנרחב והמפורט של המדרש נמצא ב[[מדרש רבה]] על ד"ה '''ולא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים''' - | [[עלוני פרשת השבוע#דף שבועי|בדף שבןעי של אוניברסיטת בר אילן]] בנימין סלנט במאמרו '''ולא נָחָם א-להים דרך ארץ פלשתים''' <ref> גליון 794 ל[[פרשת בשלח]], [http://www.biu.ac.il/JH/Parasha/beshalah/sala.html ]</ref> מציג את הסוגיה. תחילה הוא מביא את הנוסח הנרחב והמפורט של המדרש נמצא ב[[מדרש רבה]] על ד"ה '''ולא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים''' - | ||
| שורה 15: | שורה 17: | ||
'''מה עשה הקדוש ברוך הוא''' ? נטל דמם של בני אפרים וטבל בו כליו כביכול, שנאמר: (ישעיה סג, ב) מדוע אדום ללבושך. אמר הקדוש ברוך הוא: איני מתנחם עד שאנקום נקמתן של בני אפרים, שנאמר: ולא נחם אלהים. " <ref>שמות, כ',י"א</ref> | '''מה עשה הקדוש ברוך הוא''' ? נטל דמם של בני אפרים וטבל בו כליו כביכול, שנאמר: (ישעיה סג, ב) מדוע אדום ללבושך. אמר הקדוש ברוך הוא: איני מתנחם עד שאנקום נקמתן של בני אפרים, שנאמר: ולא נחם אלהים. " <ref>שמות, כ',י"א</ref> | ||
==מצרים הרגו אותם== | |||
גירסה אחרת מוצגת ב[[איגרת תימן]] של ה[[רמב"ם]] , אולי כדי להרתיע את יהודי תימן מהסיכונים שבחישובי הקץ: "כאשר שלמו ארבע מאות שנה למעמד בין הבתרים יצאו ממצרים מקצת ישראל שלושים שנה לפני שעמד משה, וחשבו שכבר שלמה הגלות, '''ונשמדו והרגום המצרים''', ונתחזק שעבודם".<ref>אגרות הרמב"ם תרגום הרב קאפח מוסד הרב קוק. ירושלים, תשנ"ד עמ' מא</ref> | |||
אם נסתמך על גרסאות : ילקוט שמעוני, פרקי דרבי אליעזר, ומסקנת הרמב"ם שהמצרים הם שהרגו את בני-אפרים שיצאו ממצרים בטרם עת. בנימין סלנט מעלה את ההשערה שאולי עשויה לפתור במעט את חידת מותם של בני-אפרים. כידוע, העדות האפיגרפית היחידה מאותם ימים שמזכירה את השם ישראל היא אסטלת מֶרנְפְּתַח - כתובת הנצחה שנועדה לפאר את מבצעי מרנפתח.[6] מרנפתח הוא יורשו של רעמסס השני, ולדעת חוקרים רבים, בימיהם (במאה ה-13 לפנה"ס) התרחשה יציאת מצרים. השורות האחרונות של הכתובת נוגעות לאזורינו: | |||
נבוזה כנען בכל רע/ נשבתה אשקלון נתפשה גזר/ ינועם היתה כלא היתה/ ישראל הושם זרע אין לו/ היתה חארו כאלמנה מפני מצרים/ כל הארצות כולן שקוט שקטו/ כל אשר נדד הוכנע על ידי מלך מצרים העליונה והתחתונה. | |||
לסיכום, גורלם של בני אפרים נחרץ בשל טעותם בספירת קץ עבדותם. אך קיימת האפשרות שהמצרים הרגום. | |||
== הערות שוליים == | == הערות שוליים == | ||
גרסה מ־16:49, 1 בפברואר 2009
|
|
בני אפרים מוזכרים בהקשר ליציאת מצרים הן בפרשת בא והן בפרשת בשלח. הם מוזכרים בתנ"ך במקומות אחדים ופרשני המקרא מנסים להסביר באמצעותם את הפער של 30 שנה של השהייה במצרים: 430 שנה במקום 400 שנה. וכך כתב הרמב"ן: "בני אפרים" עמדו לצאת אחרי 400 שנה שהסתיימו בשנת 2,428 לבריאה והם לא ידעו כי בגלל החטאים של בני ישראל במצרים, הגלות התארכה ב-30 שנה.
בספר דברי הימים מוזכר האירוע :" וַהֲרָגוּם אַנְשֵׁי-גַת הַנּוֹלָדִים בָּאָרֶץ כִּי יָרְדוּ לָקַחַת אֶת-מִקְנֵיהֶם" [1] ורש"י מבאר:"בני אפרים. שיצאו ממצרים בזרוע לפני הקץ ובטחו בגבורתם ובחציהם וסופם הפכו לנוס ביום קרב כמפורש בדברי הימים והרגום אנשי גת הנולדי בארץ"
הטעות בחישוב הקץ
בדף שבןעי של אוניברסיטת בר אילן בנימין סלנט במאמרו ולא נָחָם א-להים דרך ארץ פלשתים [2] מציג את הסוגיה. תחילה הוא מביא את הנוסח הנרחב והמפורט של המדרש נמצא במדרש רבה על ד"ה ולא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים - למה ? אלא שטעו שבטו של אפרים ויצאו ממצרים עד שלא שלם הקץ ונהרגו מהם ל' רבוא.
ולמה נהרגו ? שחשבו מיום שנדבר אברהם בין הבתרים, וטעו ל' שנה, שנאמר: [3] בני אפרים נושקי רומי קשת, לולי שטעו לא יצאו.
מי היה חפץ להוציא אל הרג בניו אפרים ? שנאמר: [4] ואפרים להוציא אל הורג בניו והרגום פלשתים, שנאמר: [5] ובני אפרים שותלח והרגום אנשי גת (ראו לעיל) ,והיו עצמותיהם שטוחין בדרך חמרים חמרים, שכבר היה להם ל' שנה שיצאו עד שלא יצאו אחיהם ממצרים. אמר הקדוש ברוך הוא: אם יראו ישראל עצמות בני אפרים שטוחין בדרך יחזרו למצרים.
למה הדבר דומה ? למלך שנשא אשה, וביקש לילך למדינתו. הושיבה באפריון ולא הספיק ליכנס למדינה, עד שמתה אשתו. קברה על פתח המדינה ואחר כך נשא אחותה. אמר המלך: הריני מסבבה שלא תראה קברה של אחותה ותחזור לה.
מה עשה ? סיבבה מאחורי המדינה. כך אמר הקדוש ברוך הוא: יהיו מסבבים את הדרך, כדי שלא יראו עצמות אחיהם מושלכין בדרך ויחזרו למצרים.
מה עשה הקדוש ברוך הוא ? נטל דמם של בני אפרים וטבל בו כליו כביכול, שנאמר: (ישעיה סג, ב) מדוע אדום ללבושך. אמר הקדוש ברוך הוא: איני מתנחם עד שאנקום נקמתן של בני אפרים, שנאמר: ולא נחם אלהים. " [6]
מצרים הרגו אותם
גירסה אחרת מוצגת באיגרת תימן של הרמב"ם , אולי כדי להרתיע את יהודי תימן מהסיכונים שבחישובי הקץ: "כאשר שלמו ארבע מאות שנה למעמד בין הבתרים יצאו ממצרים מקצת ישראל שלושים שנה לפני שעמד משה, וחשבו שכבר שלמה הגלות, ונשמדו והרגום המצרים, ונתחזק שעבודם".[7]
אם נסתמך על גרסאות : ילקוט שמעוני, פרקי דרבי אליעזר, ומסקנת הרמב"ם שהמצרים הם שהרגו את בני-אפרים שיצאו ממצרים בטרם עת. בנימין סלנט מעלה את ההשערה שאולי עשויה לפתור במעט את חידת מותם של בני-אפרים. כידוע, העדות האפיגרפית היחידה מאותם ימים שמזכירה את השם ישראל היא אסטלת מֶרנְפְּתַח - כתובת הנצחה שנועדה לפאר את מבצעי מרנפתח.[6] מרנפתח הוא יורשו של רעמסס השני, ולדעת חוקרים רבים, בימיהם (במאה ה-13 לפנה"ס) התרחשה יציאת מצרים. השורות האחרונות של הכתובת נוגעות לאזורינו:
נבוזה כנען בכל רע/ נשבתה אשקלון נתפשה גזר/ ינועם היתה כלא היתה/ ישראל הושם זרע אין לו/ היתה חארו כאלמנה מפני מצרים/ כל הארצות כולן שקוט שקטו/ כל אשר נדד הוכנע על ידי מלך מצרים העליונה והתחתונה.
לסיכום, גורלם של בני אפרים נחרץ בשל טעותם בספירת קץ עבדותם. אך קיימת האפשרות שהמצרים הרגום.