אין אדם מקדיש דבר שאינו שלו: הבדלים בין גרסאות בדף
מ (הוספת קטגוריה בתבנית מקור) |
מ (טיפול בתבנית מקור) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
==הגדרה== | ==הגדרה== | ||
'''אדם שהקדיש דבר שאינו שלו, אינו קדוש''' {{מקור|הסוגיא בבבא קמא סח:}}'''.''' | '''אדם שהקדיש דבר שאינו שלו, אינו קדוש''' {{מקור|(הסוגיא בבבא קמא סח:)}}'''.''' | ||
'''לדוגמא''', הגוזל בהמה מאחר והקדישה, אינה קדושה {{מקור|בבלי:בבא קמא סח:}}. | '''לדוגמא''', הגוזל בהמה מאחר והקדישה, אינה קדושה {{מקור|(בבלי:בבא קמא סח:)}}. | ||
'''דינים דומים''': יש שני סוגי חלויות שאדם אינו יכול להחיל על דבר שאינו שלו: | '''דינים דומים''': יש שני סוגי חלויות שאדם אינו יכול להחיל על דבר שאינו שלו: | ||
| שורה 9: | שורה 9: | ||
==מקור וטעם== | ==מקור וטעם== | ||
'''מקורו''' מהפסוק "איש כי יקדיש את ביתו קודש לה'" {{מקור|ויקרא כז-יד}} - מה ביתו שלו אף כל שלו {{מקור|בבלי:בבא קמא סח:}}. | '''מקורו''' מהפסוק "איש כי יקדיש את ביתו קודש לה'" {{מקור|(ויקרא כז-יד)}} - מה ביתו שלו אף כל שלו {{מקור|(בבלי:בבא קמא סח:)}}. | ||
הקובץ שיעורים {{מקור|קידושין מב}} חילק בין קדושת הגוף לקדושת דמים, שבקדושת הגוף האדם מחיל את הקדושה והקדושה גורמת לקניין, אך בקדושת דמים, האדם מחיל את הקניין (כעין מכירה) והקניין גורם לקדושה. ולפי זה חידש שאת הפסוק "איש כי יקדיש" צריך דווקא בקדושת הגוף, שבה האדם מחיל את הקדושה (ורק הקדושה גורמת לקניין), והיתה הו"א שאפשר להחיל את הקדושה גם על דבר שאינו שלו. אך בקדושת דמים, שבה האדם מחיל את הקניין (ורק הקניין גורם לקדושה), פשוט מסברא שאינו יכול להקדיש דבר שאינו שלו, כשם שאינו יכול למכור דבר שאינו שלו {{מקור|וסיים בצ"ע}}<ref>הרבה חולקים על יסוד זה של הקובץ שיעורים, הובאו בערך הקדש בסעיף "קדושה ובעלות" ד"ה במהותו.</ref>. | הקובץ שיעורים {{מקור|(קידושין מב)}} חילק בין קדושת הגוף לקדושת דמים, שבקדושת הגוף האדם מחיל את הקדושה והקדושה גורמת לקניין, אך בקדושת דמים, האדם מחיל את הקניין (כעין מכירה) והקניין גורם לקדושה. ולפי זה חידש שאת הפסוק "איש כי יקדיש" צריך דווקא בקדושת הגוף, שבה האדם מחיל את הקדושה (ורק הקדושה גורמת לקניין), והיתה הו"א שאפשר להחיל את הקדושה גם על דבר שאינו שלו. אך בקדושת דמים, שבה האדם מחיל את הקניין (ורק הקניין גורם לקדושה), פשוט מסברא שאינו יכול להקדיש דבר שאינו שלו, כשם שאינו יכול למכור דבר שאינו שלו {{מקור|(וסיים בצ"ע)}}<ref>הרבה חולקים על יסוד זה של הקובץ שיעורים, הובאו בערך הקדש בסעיף "קדושה ובעלות" ד"ה במהותו.</ref>. | ||
'''במהותו''' חקר הגרמ"א עמיאל {{מקור|המידות לחקר ההלכה ב-ה,ו, דרכי משה דרכי הקניינים ו-ז}} האם כדי להקדיש חפץ צריך שהוא יהיה שלו, או שאי אפשר להקדיש חפץ שאינו שלו. ונפק"מ האם אפשר להקדיש חפץ של הפקר<ref>עיין לקמן בסעיף "פרטי הדין" (ד"ה הפקר) עוד בדין הפקר.</ref>. | '''במהותו''' חקר הגרמ"א עמיאל {{מקור|(המידות לחקר ההלכה ב-ה,ו, דרכי משה דרכי הקניינים ו-ז)}} האם כדי להקדיש חפץ צריך שהוא יהיה שלו, או שאי אפשר להקדיש חפץ שאינו שלו. ונפק"מ האם אפשר להקדיש חפץ של הפקר<ref>עיין לקמן בסעיף "פרטי הדין" (ד"ה הפקר) עוד בדין הפקר.</ref>. | ||
==פרטי הדין== | ==פרטי הדין== | ||
'''במעשה''', דהיינו שעשה מעשה לייחד את הדבר להקדש, אעפ"כ אינו קדוש. ואינו דומה לאיסורין שאדם אוסר דבר שאינו שלו ע"י מעשה (לחלק מהדעות) {{מקור|עונג יו"ט פב ד"ה ואכתי}}. | '''במעשה''', דהיינו שעשה מעשה לייחד את הדבר להקדש, אעפ"כ אינו קדוש. ואינו דומה לאיסורין שאדם אוסר דבר שאינו שלו ע"י מעשה (לחלק מהדעות) {{מקור|(עונג יו"ט פב ד"ה ואכתי)}}. | ||
'''הפקר''', כתבו הראשונים שאי אפשר להקדישו, אך הרש"ל {{מקור|בבלי:בבא מציעא מט.}} כתב שאפשר {{מקור|במחלוקתם דן המידות לחקר ההלכה ב-ה,ו}}<ref>עיין לעיל בסעיף "מקור וטעם" (ד"ה במהותו) שהגרמ"א עמיאל חקר בזה.</ref>. | '''הפקר''', כתבו הראשונים שאי אפשר להקדישו, אך הרש"ל {{מקור|(בבלי:בבא מציעא מט.)}} כתב שאפשר {{מקור|(במחלוקתם דן המידות לחקר ההלכה ב-ה,ו)}}<ref>עיין לעיל בסעיף "מקור וטעם" (ד"ה במהותו) שהגרמ"א עמיאל חקר בזה.</ref>. | ||
==ראה גם== | ==ראה גם== | ||
גרסה מ־16:21, 17 במרץ 2009
|
|
הגדרה
אדם שהקדיש דבר שאינו שלו, אינו קדוש (הסוגיא בבבא קמא סח:).
לדוגמא, הגוזל בהמה מאחר והקדישה, אינה קדושה (בבלי:בבא קמא סח:).
דינים דומים: יש שני סוגי חלויות שאדם אינו יכול להחיל על דבר שאינו שלו:
- אין אדם אוסר דבר שאינו שלו[1].
- אין אדם מקדיש דבר שאינו שלו, ועל כך נדון בערך זה.
מקור וטעם
מקורו מהפסוק "איש כי יקדיש את ביתו קודש לה'" (ויקרא כז-יד) - מה ביתו שלו אף כל שלו (בבלי:בבא קמא סח:).
הקובץ שיעורים (קידושין מב) חילק בין קדושת הגוף לקדושת דמים, שבקדושת הגוף האדם מחיל את הקדושה והקדושה גורמת לקניין, אך בקדושת דמים, האדם מחיל את הקניין (כעין מכירה) והקניין גורם לקדושה. ולפי זה חידש שאת הפסוק "איש כי יקדיש" צריך דווקא בקדושת הגוף, שבה האדם מחיל את הקדושה (ורק הקדושה גורמת לקניין), והיתה הו"א שאפשר להחיל את הקדושה גם על דבר שאינו שלו. אך בקדושת דמים, שבה האדם מחיל את הקניין (ורק הקניין גורם לקדושה), פשוט מסברא שאינו יכול להקדיש דבר שאינו שלו, כשם שאינו יכול למכור דבר שאינו שלו (וסיים בצ"ע)[2].
במהותו חקר הגרמ"א עמיאל (המידות לחקר ההלכה ב-ה,ו, דרכי משה דרכי הקניינים ו-ז) האם כדי להקדיש חפץ צריך שהוא יהיה שלו, או שאי אפשר להקדיש חפץ שאינו שלו. ונפק"מ האם אפשר להקדיש חפץ של הפקר[3].
פרטי הדין
במעשה, דהיינו שעשה מעשה לייחד את הדבר להקדש, אעפ"כ אינו קדוש. ואינו דומה לאיסורין שאדם אוסר דבר שאינו שלו ע"י מעשה (לחלק מהדעות) (עונג יו"ט פב ד"ה ואכתי).
הפקר, כתבו הראשונים שאי אפשר להקדישו, אך הרש"ל (בבלי:בבא מציעא מט.) כתב שאפשר (במחלוקתם דן המידות לחקר ההלכה ב-ה,ו)[4].
ראה גם