אכילת מצה: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
מ (←טעמי המצוה) |
|||
| שורה 5: | שורה 5: | ||
:"לֹא תֹאכַל עָלָיו [[חָמֵץ]], שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל עָלָיו<ref>'''עליו''' - היינו בגלל קורבן פסח {{מקור|(חזקוני שם)}}. ובזה מתורצת התמיהה, שקורבן פסח קרב בי"ד ניסן ונאכל בליל ט"ו ניסן {{מקור|(ר' שמות יב, ו-י)}}, וא"כ מה הכוונה "שבעת ימים תאכל עליו מצות"? ועי' בפנים יפות מש"כ בזה.</ref> מַצּוֹת, לֶחֶם עֹנִי, כִּי בְחִפָּזוֹן [[יציאת מצרים|יָצָאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם]], לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ". | :"לֹא תֹאכַל עָלָיו [[חָמֵץ]], שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל עָלָיו<ref>'''עליו''' - היינו בגלל קורבן פסח {{מקור|(חזקוני שם)}}. ובזה מתורצת התמיהה, שקורבן פסח קרב בי"ד ניסן ונאכל בליל ט"ו ניסן {{מקור|(ר' שמות יב, ו-י)}}, וא"כ מה הכוונה "שבעת ימים תאכל עליו מצות"? ועי' בפנים יפות מש"כ בזה.</ref> מַצּוֹת, לֶחֶם עֹנִי, כִּי בְחִפָּזוֹן [[יציאת מצרים|יָצָאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם]], לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ". | ||
ובפשטות הנימוק לאכילת המצה הוא: "כי בחפזון יצאת מארץ מצרים" - ולא הספיק הבצק להחמיץ<ref>והאברבנאל מעיר: "וכבר הקשו על זה אנשים: איך נתן זה הטעם למצה, כי הנה ב[[פרשת בא]] אל [[פרעה]] צוה הקב"ה על המצה קודם יציאתם ממצרים, ולא היה א"כ בעבור שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ... אבל התשובה בזה הוא שהשי"ת צופה ומביט הדברים שהיו קודם היותם. ורצה להראות את ישראל יציאתם ממצרים שיהיה במהירות מופלא וכדי שהם ירגישו בדבר ויתנו אליו לב לכן צוה אליהם קודם היציאה שלא יאכלו חמץ כ"א מצה וכאשר באה עליהם מהירות היציאה היו מתחלחלים כלם על לחמם שלא יחמץ מפני הצווי | ובפשטות הנימוק לאכילת המצה הוא: "כי בחפזון יצאת מארץ מצרים" - ולא הספיק הבצק להחמיץ<ref>והאברבנאל מעיר: "וכבר הקשו על זה אנשים: איך נתן זה הטעם למצה, כי הנה ב[[פרשת בא]] אל [[פרעה]] צוה הקב"ה על המצה קודם יציאתם ממצרים, ולא היה א"כ בעבור שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ... אבל התשובה בזה הוא שהשי"ת צופה ומביט הדברים שהיו קודם היותם. ורצה להראות את ישראל יציאתם ממצרים שיהיה במהירות מופלא וכדי שהם ירגישו בדבר ויתנו אליו לב לכן צוה אליהם קודם היציאה שלא יאכלו חמץ כ"א מצה וכאשר באה עליהם מהירות היציאה היו מתחלחלים כלם על לחמם שלא יחמץ מפני הצווי האלקי שכבר קדם אליהם. וכאשר יצאו וראו שלא הספיק בצקם להחמיץ ושגם עם יציאתם אפו את הבצק אשר הוציאו ממצרים עוגות מצות הכירו וידעו מהירות גאולתם ויציאתם כמה היא". וכ"כ המהר"ל {{מקור|(גבורות ה' פרק לו, עמ' קלד)}} בשם ה[[רמב"ן]]. אולם יש המתרצים קושיא זו בכך ששני טעמים למצה וכדלהלן.</ref> {{מקור|(רש"י שם)}}, ככתוב {{מקור|(שמות יב, לג-לט)}}: | ||
:"וַתֶּחֱזַק מִצְרַיִם עַל הָעָם לְמַהֵר לְשַׁלְּחָם מִן הָאָרֶץ כִּי אָמְרוּ כֻּלָּנוּ מֵתִים. וַיִּשָּׂא הָעָם אֶת בְּצֵקוֹ טֶרֶם יֶחְמָץ מִשְׁאֲרֹתָם צְרֻרֹת בְּשִׂמְלֹתָם עַל שִׁכְמָם... וַיֹּאפוּ אֶת הַבָּצֵק אֲשֶׁר הוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם עֻגֹת מַצּוֹת כִּי לֹא חָמֵץ כִּי גֹרְשׁוּ מִמִּצְרַיִם וְלֹא יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ וְגַם צֵדָה לֹא עָשׂוּ לָהֶם". | :"וַתֶּחֱזַק מִצְרַיִם עַל הָעָם לְמַהֵר לְשַׁלְּחָם מִן הָאָרֶץ כִּי אָמְרוּ כֻּלָּנוּ מֵתִים. וַיִּשָּׂא הָעָם אֶת בְּצֵקוֹ טֶרֶם יֶחְמָץ מִשְׁאֲרֹתָם צְרֻרֹת בְּשִׂמְלֹתָם עַל שִׁכְמָם... וַיֹּאפוּ אֶת הַבָּצֵק אֲשֶׁר הוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם עֻגֹת מַצּוֹת כִּי לֹא חָמֵץ כִּי גֹרְשׁוּ מִמִּצְרַיִם וְלֹא יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ וְגַם צֵדָה לֹא עָשׂוּ לָהֶם". | ||
גרסה מ־09:54, 12 באפריל 2009
|
|
טעמי המצוה
התורה (דברים טז, ג) כותבת על קרבן פסח:
- "לֹא תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ, שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל עָלָיו[1] מַצּוֹת, לֶחֶם עֹנִי, כִּי בְחִפָּזוֹן יָצָאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ".
ובפשטות הנימוק לאכילת המצה הוא: "כי בחפזון יצאת מארץ מצרים" - ולא הספיק הבצק להחמיץ[2] (רש"י שם), ככתוב (שמות יב, לג-לט):
- "וַתֶּחֱזַק מִצְרַיִם עַל הָעָם לְמַהֵר לְשַׁלְּחָם מִן הָאָרֶץ כִּי אָמְרוּ כֻּלָּנוּ מֵתִים. וַיִּשָּׂא הָעָם אֶת בְּצֵקוֹ טֶרֶם יֶחְמָץ מִשְׁאֲרֹתָם צְרֻרֹת בְּשִׂמְלֹתָם עַל שִׁכְמָם... וַיֹּאפוּ אֶת הַבָּצֵק אֲשֶׁר הוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם עֻגֹת מַצּוֹת כִּי לֹא חָמֵץ כִּי גֹרְשׁוּ מִמִּצְרַיִם וְלֹא יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ וְגַם צֵדָה לֹא עָשׂוּ לָהֶם".
יש מפרשים שבמילים "לחם עוני" התורה רמזה לטעם נוסף: להזכיר את העבדות במצרים (רש"י שם), "כי היו במצרים בלחם צר ומים לחץ[3]" (רמב"ן שם) ואכלו שם מצות[4] כנוסח ההגדה: "הא לחמא עניא די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים" (רמב"ן שם; פנים יפות דברים ו, כ; ועוד).
טעמים נוספים הביאו המפרשים לאכילת מצה:
- המצה רומזת למידת הרחמים, לעומת החמץ שרומז למידת הדין (ראקנטי שמות יב, טו).
- המצה מסמלת את הענוה, לעומת החמץ שמסמל את הגאוה (שו"ת הרדב"ז).
- אין במצה טעם כלל, ולכך האוכל איננו מתפעל ממנה, וזה טבע הגאולה שאיננה מקבלת התפעלות, בניגוד למשועבד שהוא מתפעל מהמשעבד (מהר"ל, גבורות ה', פרק לו[5]).
- המצה היא סמל הפשיטות, שאין בה אלא לחם ומים, כעני. וזה מצב של העדר הרכבה, כמו העולם הנבדל שהוא פשוט (לעומת עולם הזה המורכב). והגאולה באה מכח העולם הנבדל, ולכן המצה היא רומזת לגאולה (מהר"ל שם, בהמשך דבריו[6]).
זמן אכילת מצה
דרשו חז"ל (פסחים קכ.[7]):
- "ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת לה' אלהיך (דברים טז, ח), מה שביעי רשות (שביום השביעי לא כתוב "תאכלו מצות"[8]) - אף ששת ימים רשות(משמע שיכול לצום או לאכול מאכלים אחרים[9]). מאי טעמא? הוי [היום השביעי] דבר שהיה בכלל (- בכלל "שבעת ימים מצות תאכלו"[10]) ויצא מן הכלל ללמד, לא ללמד על עצמו יצא, אלא ללמד על הכלל כולו יצא ().
- יכול אף לילה הראשון רשות? תלמוד לומר (): על מצֹת ומררים יאכלהו.
- אין לי אלא בזמן שבית המקדש קיים, בזמן שאין בית המקדש קיים - מנין? תלמוד לומר בערב תאכלו מצֹת - הכתוב קבעו חובה".
אע"פ שבפס' משמע שכל שבעת ימי הפסח, מ"מ דרשו חז"ל שרק בליל ט"ו ניסן יש חובה לאכול מצה. ומ"מ רבים מהמפרשים (ובהם הגר"א) סוברים שיש מצוה שאיננה חובה, כל הפסח.
הערות שוליים
- ↑ עליו - היינו בגלל קורבן פסח (חזקוני שם). ובזה מתורצת התמיהה, שקורבן פסח קרב בי"ד ניסן ונאכל בליל ט"ו ניסן (ר' שמות יב, ו-י), וא"כ מה הכוונה "שבעת ימים תאכל עליו מצות"? ועי' בפנים יפות מש"כ בזה.
- ↑ והאברבנאל מעיר: "וכבר הקשו על זה אנשים: איך נתן זה הטעם למצה, כי הנה בפרשת בא אל פרעה צוה הקב"ה על המצה קודם יציאתם ממצרים, ולא היה א"כ בעבור שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ... אבל התשובה בזה הוא שהשי"ת צופה ומביט הדברים שהיו קודם היותם. ורצה להראות את ישראל יציאתם ממצרים שיהיה במהירות מופלא וכדי שהם ירגישו בדבר ויתנו אליו לב לכן צוה אליהם קודם היציאה שלא יאכלו חמץ כ"א מצה וכאשר באה עליהם מהירות היציאה היו מתחלחלים כלם על לחמם שלא יחמץ מפני הצווי האלקי שכבר קדם אליהם. וכאשר יצאו וראו שלא הספיק בצקם להחמיץ ושגם עם יציאתם אפו את הבצק אשר הוציאו ממצרים עוגות מצות הכירו וידעו מהירות גאולתם ויציאתם כמה היא". וכ"כ המהר"ל (גבורות ה' פרק לו, עמ' קלד) בשם הרמב"ן. אולם יש המתרצים קושיא זו בכך ששני טעמים למצה וכדלהלן.
- ↑ עפ"י לשון הכתוב (ישעיה ל, כ).
- ↑ ור' מש"כ המהר"ל (גבורות ה', ר"פ נא, עמ' ריח-ריט) להשיג ע"ז.
- ↑ מהדו' לונדון תשיד, עמ' קלד.
- ↑ עמ' ריט-ריכ, ד"ה ועוד תדע.
- ↑ מובא ברש"י עה"ת (שמות יב, טו).
- ↑ רש"י ורשב"ם בפסחים שם.
- ↑ שם.
- ↑ רשב"ם שם.