יהדות טטואן: הבדלים בין גרסאות בדף
דניאל ונטורה (שיחה | תרומות) (דף חדש: '''יהודי טטואן''' בירת מרוקו הספרדית, עד שנת 1956, עת מרוקו קיבלה את עצמאותה. רבים מיהודי האזור היו אזרחי וס...) |
דניאל ונטורה (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
||
| שורה 4: | שורה 4: | ||
==על העיר== | ==על העיר== | ||
טטואן העיר השנייה בגודלה אחרי טנג’ר במחוז טנג'יר-טטואן שבצפון [[מרוקו]]. מחוז המקביל וגובל במיצר גיברלטר המפריד בין אדמת מרוקו לספרד. בשנת 2004 התגוררו בעיר 320,539 איש, ובנפת טטואן מתגוררים כ-665,000 תושבים<ref>[http://www.tetouanweb.ma/ CartoGraphie de la Région du Nord]</ref>. | טטואן העיר השנייה בגודלה אחרי טנג’ר במחוז טנג'יר-טטואן שבצפון [[מרוקו]]. מחוז המקביל וגובל במיצר גיברלטר המפריד בין אדמת מרוקו לספרד. בשנת 2004 התגוררו בעיר 320,539 איש, ובנפת טטואן מתגוררים כ-665,000 תושבים<ref>[http://www.tetouanweb.ma/ CartoGraphie de la Région du Nord]</ref>. | ||
טטאון הלבנה פרושה על רמה נפרדת, "מגדל דרסה" ההפורחת בשפע עצים. טטואן הוקמה ב-1307 על-ידי הסולטן המרינידי אבוטביד. הספרדים זעמו על העיר, שהפכה במהלך השנים לבסיס מפחיד של שודדי-ים וב-1399 החריב אותה מלך ספרד עד היסוד. במאה ה-16, בסופו של הכיבוש הספרדי, גירשו מלכי ספרד אלפי מוסלמים ויהודים מספרד למרוקו ויישבו מחדש את העיר. מולאי איסמעאיל פיתח במאה ה-17 את המסחר עם המערב והביא את העיר לרמת מסחר גבוהה. ב-1860 שבו הספרדים וכבשו את טטואן ונשארו בה על פי הסכם מדריד מ-1913, עד שמרוקו קיבלה עצמאות. | טטאון הלבנה פרושה על רמה נפרדת, "מגדל דרסה" ההפורחת בשפע עצים. טטואן הוקמה ב-1307 על-ידי הסולטן המרינידי אבוטביד. הספרדים זעמו על העיר, שהפכה במהלך השנים לבסיס מפחיד של שודדי-ים וב-1399 החריב אותה מלך ספרד עד היסוד. במאה ה-16, בסופו של הכיבוש הספרדי, גירשו מלכי ספרד אלפי מוסלמים ויהודים מספרד למרוקו ויישבו מחדש את העיר. מולאי איסמעאיל פיתח במאה ה-17 את המסחר עם המערב והביא את העיר לרמת מסחר גבוהה. ב-1860 שבו הספרדים וכבשו את טטואן ונשארו בה על פי הסכם מדריד מ-1913, עד שמרוקו קיבלה עצמאות. | ||
| שורה 15: | שורה 15: | ||
בבית הקברות הישן של העיר, שהוא בן כ-300 שנה ויותר, יש קברים מיוחדים בצורתם, שעל מצבותיהם מובלטת דמות פני אדם עם אף בולט מעל המצבה. | בבית הקברות הישן של העיר, שהוא בן כ-300 שנה ויותר, יש קברים מיוחדים בצורתם, שעל מצבותיהם מובלטת דמות פני אדם עם אף בולט מעל המצבה. | ||
המקור: [http://www.magazin.org.il/inner.asp?page=23&article=12 הכתבה לקוחה מספרו של אלי ביטון: ’מסע בזמן במרוקו | המקור: [http://www.magazin.org.il/inner.asp?page=23&article=12 הכתבה לקוחה מספרו של אלי ביטון: ’מסע בזמן במרוקו ובאטלס]. | ||
[[קטגוריה:יהדות אפריקה]] | |||
גרסה מ־16:56, 26 במאי 2009
|
|
יהודי טטואן בירת מרוקו הספרדית, עד שנת 1956, עת מרוקו קיבלה את עצמאותה. רבים מיהודי האזור היו אזרחי וספגו לא מעט תרבות ספרדית אירופית: נימוסים, לבוש והשכלה שיהודי טטואן. טטואן נקראה בזמנו "ירושלים דה-מרואקוס"-ירושלים של מרוקו. היא נקראה גם ירושלים הקטנה, בשל רבניה ודייניה הגדולים והמכובדים שאבותיהם הגיעו מגירוש ספרד ופורטוגל. בבתי הכנסת בעיר הצטברו ספרי קודש עתיקים.
על העיר
טטואן העיר השנייה בגודלה אחרי טנג’ר במחוז טנג'יר-טטואן שבצפון מרוקו. מחוז המקביל וגובל במיצר גיברלטר המפריד בין אדמת מרוקו לספרד. בשנת 2004 התגוררו בעיר 320,539 איש, ובנפת טטואן מתגוררים כ-665,000 תושבים[1].
טטאון הלבנה פרושה על רמה נפרדת, "מגדל דרסה" ההפורחת בשפע עצים. טטואן הוקמה ב-1307 על-ידי הסולטן המרינידי אבוטביד. הספרדים זעמו על העיר, שהפכה במהלך השנים לבסיס מפחיד של שודדי-ים וב-1399 החריב אותה מלך ספרד עד היסוד. במאה ה-16, בסופו של הכיבוש הספרדי, גירשו מלכי ספרד אלפי מוסלמים ויהודים מספרד למרוקו ויישבו מחדש את העיר. מולאי איסמעאיל פיתח במאה ה-17 את המסחר עם המערב והביא את העיר לרמת מסחר גבוהה. ב-1860 שבו הספרדים וכבשו את טטואן ונשארו בה על פי הסכם מדריד מ-1913, עד שמרוקו קיבלה עצמאות.
יהודי טטואן
המאפיינים הגדולים של יהודי העיר היו: האצילות, השורשיות וההקפדה היתרה על הסתרת העוני והמחסור ואי-הבלטתם לעיני כל. על כן קבצנים לא נראו כלל בתחומי הקהילה היהודית בעיר זו, מכיוון שהקהילה טיפלה בהם ואף הזהירה אותם, לבל יקבצו נדבות בעיר. המלאח היהודי שעל יד כיכר ספרד המרכזית הוא בן-200 שנה. אליו הועברו יהודי המלאח הישן לאחר שגורשו ממנו דורות קודם לכן. המלאח ה"החדש" בנוי מרחובות ישרים ומקבילים זה לזה ומסמטות צרות וארוכות, בדומה למרבית המלאחים של מרוקו. המלאח של טטואן הצטיין בניקיון מופתי ובסדר, כיאה לעיר צפונית באזור הספרדי ואנשיו מטופחים ומסודרים בלבושם. היתה זאת קהילה עם יופי יהודי ייחודי פנימי וחיצוני. בתי הכנסת יפים ומטופחים. המוסדות היהודיים כאן היו לשם דבר וחיי הקהילה היו תקינים. יחס השלטונות ליהודים היה תקין. חלק גדול מבני הקהילה היהודית אף שירתו בצבא ספרד בגיוס חובה.
בבית הקברות הישן של העיר, שהוא בן כ-300 שנה ויותר, יש קברים מיוחדים בצורתם, שעל מצבותיהם מובלטת דמות פני אדם עם אף בולט מעל המצבה.
המקור: הכתבה לקוחה מספרו של אלי ביטון: ’מסע בזמן במרוקו ובאטלס.