צער בעלי חיים: הבדלים בין גרסאות בדף

אסור לגרום צער לבעלי חיים.

מקור וטעם

במקורו נחלקו תנאים ואמוראים האם הוא מדאורייתא או מדרבנן (ב"מ לב:), וכן נחלקו בזה הראשונים והאחרונים (שדי חמד ח"ד עמוד 468 אות א, מנחת חינוך פ-א [ט]. ודעת הנימוקי יוסף שצער גדול אסור מדאורייתא וצער מועט אסור מדרבנן (הובא שם בד"ה ונימוק"י)).

לשיטה שהוא דאורייתא נחלקו המפרשים מהיכן לומדים זאת, ומצאנו בזה שש דעות (מנחת אשר, להרב אשר וייס תבנית:שליט"א, בראשית, סי' כא אות ד, עמ' קל-קלא; ספר צער בעלי חיים א):

1. כתוב בתורה (שמות כג, ה): "כי תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו וחדלת מעזוב לו, עזוב תעזוב עימו". כלומר: יש מצוה לפרוק את החמור שיש עליו משאות כבדים. והסובר שצער בעלי חיים דאורייתא מסביר שטעם הפסוק הוא כדי למנוע צער מבלי חיים (ר' רש"י שבת קכח: ד"ה צער)^[1]. וע"פ פסוק זה הוסיף רעק"א (גנזי רעק"א ב"מ שם) שהוא מצות עשה. אך בשו"ת הרדב"ז (תשובה אלף תקמב, ח"ה סי' קסח, ד"ה תשובה) כתב שאע"פ שהוא דאורייתא, אין בו לא לאו ולא עשה.
2. "לא תחסום שור בדישו" (דברים כה-ד) (מאירי בבא מציעא לב:).
3. "על מה הכית את אתונך" (במדבר כב-לב) שנאמר בבלעם (מורה נבוכים ג-יז).
4. "והוצאת להם מים מן הסלע והשקית את העדה ואת בעירם" (במדבר כ-ח), שמוכח שהקב"ה עשה נס גם בשביל בעלי החיים (ספר יום תרועה כז).
5. "ורחמיו על כל מעשיו" (תהילים קמה-ט), שמוכח שהקב"ה מרחם גם על בעלי החיים (חתם סופר בבא מציעא לב. בהגהה). ויש מי שהוסיף שלאחר שראינו שהקב"ה מרחם עליהם, מצווה זו נכללת בדרשה "והלכת בדרכיו" - מה הוא רחום אף אתה רחום (חרדים יד).
6. הלכה למשה מסיני (ריטב"א בשיטה מקובצת בבא מציעא לב. ד"ה תדע).

יש להוסיף לכך מצוות והלכות נוספות שאמנם לא הובאו על ידי המפרשים כמקור אך המפרשים ביארו שטעמם הוא צער בעלי חיים: 1. מצוות שילוח הקן (ספר החינוך מצווה תקמה). 2. איסור שחיטת בהמה ובנה ביום אחד (ספר החינוך מצווה רסד). 3. איסור חרישה בשור וחמור יחדיו (ספר החינוך מצווה תקנ). 4. מצווה לשחוט דוקא מן הצוואר (ספר החינוך מצווה תנא). 5. איסור אכילת אבר מן החי. 6. ההלכה שאין לאכול קודם שנותן לבהמתו (ברכות דף מ ע"א) הנלמדת מהפסוק "ונתתי עשב בשדך לבהמתך ואכלת ושבעת" (דברים יא,טו).

המצטער

באדם נחלקו האחרונים האם יש איסור לצערו גם מדין צער בעלי חיים (דברי יוסף יו"ד שעב-ב: יש בו צער בעלי חיים, שו"ת חוות יאיר קצא: אין בו צער בעלי חיים. ספר צער בעלי חיים ח. שדי חמד ח"ד עמוד 468 אות ג, והוסיף סברא שבאדם אין דין צער בעלי חיים כי יש לו שכל).

בעלי חיים שאינם בני תרבות ואינם בני מלאכה, בפשטות גם עליהם נאמר האיסור שלא לצערם (קיצור שו"ע קצא-א), אך היעב"ץ חידש שעליהם לא נאמר איסור זה (ח"א יז, קי. האריך במחלוקתם בספר צער בעלי חיים ג).

בעלי חיים המצערים את האדם (מזיקים) אין שום איסור להורגם (אגרות משה חו"מ ח"ב מז, ספר צער בעלי חיים ד).

פרטי הדין

הריגת בעלי חיים נחלקו בה המפרשים האם יש בה איסור (ר"י מיגאש בשיטה מקובצת בבא בתרא כ. - אסור, שו"ת עבודת הגרשוני יג - מותר. שדי חמד ח"ד עמוד 468 אות ב, ספר צער בעלי חיים ב-ב).

לצורך - יש שהתירו לצער בעלי חיים לכל צורך של האדם, אע"פ שאינו הכרחי (דעת קדושים יו"ד כד-יב).

אך יש שהתירו זאת רק בתנאים מסוימים (רוב הפוסקים הזכירו רק חלק מהתנאים (ספר צער בעלי חיים יב-ט)):

1. שיהיה צורך חשוב (תרומת הדשן קה).
2. שלא יהיה צער גדול (ספר חסידים תרע).
3. שהתועלת תהיה ישירה ולא עקיפה (שו"ת בני ציון ח"א קח).

בעלי חיים המצטערים, דנו האחרונים האם יש מצווה להצילם מהצער, ויש בזה ארבע דעות (ספר צער בעלי חיים יא):

1. חייב להצילם מהצער, ואפילו בבעלי חיים של גוי (שו"ע הרב ח"ו הלכות צער בעלי חיים ד).
2. אין מצווה להצילם מהצער (דברות משה בבא מציעא ל-ב בפירוש הראשון).
3. תלוי במקורו של צער בעלי חיים: לדעה שדאורייתא חייב להצילם (ואפילו בבעלי חיים של גוי), ולדעה שדרבנן לא גזרו על כך (מנחת חינוך פ-א [י]).
4. תלוי מי: הבעלים שלהם חייב להצילם, ושאר אדם לא (מהר"ם שיק מצווה פ).

השלכה נוספת, בהמה שנפלה לאמת המים - מביא כרים וכסתות ומניח תחתיה כדי שתוכל לעלות (בבלי:שבת קכח:).

לקריאה נוספת

• צער בעלי חיים
• משה יוחנן שטרן, צער בעלי חיים דאורייתא, מתוך: "דגל ירושלים- בטאונה התורני של ישיבת ירושלים לצעירם" חלק ז, ירושלים תש"ע, עמ' 236-239.

קישרים חיצוניים

• רשימת מקורות לאיסור צער בעלי חיים