שילוח הקן

מצות שילוח נקבת העוף מן הקן בטרם יקח לו האדם את הביצים או את האפרוחים.

אדם שמוצא קן ציפור, אסור לו ליטול את האפרוחים או את הביצים ללא שילוח האם תחילה. ומצות עשה לשלח את האם ולאחר מכן ליטול את האפרוחים או את הביצים, שנאמר: "כי יקרא קן ציפור לפניך בדרך בכל עץ או על הארץ אפרוחים או ביצים והאם רובצת על האפרוחים או על הביצים, לא תקח האם על הבנים. שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך".

אם שילח את האם והיא חזרה, עליו לשלחה שוב ושוב.

מצוה זו נוהגת אך ורק ברשות הרבים ולא ברשות היחיד.

מקור המצווה[עריכה]

פרטי המצווה[עריכה]

יש מחלוקת בפוסקים בגדר מצוה זו: יש הסוברים שקיימת מצווה לשלח את האם גם כאשר עושה זאת רק לשם קיום המצווה וללא צורך בביצים, ואילו אחרים סוברים שהמצווה נאמרה רק על אדם הזקוק לביצים למטרת אכילה, ושאם ישלח ללא צורך בביצים אף יעבור בכך על איסור צער בעלי חיים. שלושה ספרים מודרניים שנכתבו על מצווה זו (ספר "קן ציפור", ספר "שלח תשלח", ספר "הבנים תקח לך") כתבו שלהלכה אפשר לקיים את המצווה גם כשאין צורך בביצים.

המצווה נוהגת רק בציפורי בר שאינן שייכות לאף אחד, ורק בציפורים כשרות שיכולה להיות תועלת בלקיחת הביצים שלהן, ובנוסף, המצווה היא רק כאשר הציפור הנקבה דוגרת על הביצים ולא הזכר. כמו כן אין לקימה בימי ספירת העומר.

יש הסוברים כי חובה לגעת בציפור האם וכך להבריחה- פעולה הנעשית על ידי מקל או כל עצם אחר שמזיז אותו מקיים המצווה ונוגע בעזרתו בציפור.

טעמי המצווה[עריכה]

המשנה במסכת ברכות ^[1] מתייחסת לשאלת הטעם במצוות שילוח הקן:

הרמב"ם פירש את המשנה כך:

על פי הרמב"ן, יש למצווה שני טעמים: הטעם הראשון הוא לקבע באדם את מידת הרחמנות, שלא ייקח את הגוזלים לעיני האם. הטעם השני הוא שלא לקלקל את המשך בנין העולם - אם תילקח האם, הבנים ימותו שלא לצורך.

גישת הזוהר[עריכה]

על פי ספר הזוהר, שילוח האם הוא מעשה סמלי, הנועד לעורר רחמי שמיים על עם ישראל(שהציפור מצטערת על שנלקחו אפרוחיה,ובוכה לה' ואז ה' נזכר גם שנלקחו בניו לגלות ,כמו שכתוב (בעוונותיכם שולחה אמכם= שזו השכינה)), ובהבנה פשוטה, ניתן להסיק מכאן שיש לשלח את האם תמיד, אף אם אין כל רצון בביצים. ההלכה הנורמטיבית לא קיבלה גישה זו, ופסקה לפי המשנה במסכת חולין, האומרת שהחובה לשלח את האם חלה רק אם לוקחים את האפרוחים או הביצים.

סיפורו של אלישע בן אבויה[עריכה]

על פי סיפור המופיע בתלמוד, הפך אלישע בן אבויה לאפיקורס לאחר שראה כי ילד, שקיים את רצון אביו, ועלה באמצעות סולם על עץ במטרה לקיים את מצוות שילוח הקן, נפל ומת. הסתירה בין השכר אותו הבטיחה התורה למקיימי שתי המצוות (אריכות ימים) לבין מה שקרה בפועל גרמה לאלישע בן אבויה לכפור בתורה. בהמשך הסוגיא כתוב שאילו היה אלישע בן אבויה מפרש את הפסוק כר' יעקב לא היה חוטא, שר' יעקב פירש את השכר הכתוב בפסוק למקיימי המצווה "למען ייטב לך והארכת ימים" באופן אחר, שמדובר על שכר בעולם שאחרי תחיית המתים, ולא בחיים העכשויים, וממילא אין בכך שום סתירה למה שראה אלישע בן אבויה.

קישורים חיצוניים[עריכה]

• הלכות שילוח הקן, באתר ישיבה
• שילוח הקן - לקט מקורות
• מצוות שילוח הקן - טעמים שונים, מאת: אראל סגל
• פניני הלכה: מצוות שילוח הקן (מאת הרב אליעזר מלמד)

הערות שוליים