מעמד האשה: הבדלים בין גרסאות בדף

מאמרי חז"ל על הנשים

שמות רבה (וילנא) פרשת בשלח פרשה כא סימן ד:

"א"ר יהודה בר שלום בשם ר' אלעזר ב"ו אם בא עני לומר דבר לפניו אינו שומע הימנו, אם בא עשיר לומר דבר מיד הוא שומע ומקבלו, אבל הקב"ה אינו כן אלא הכל שוין לפניו: הנשים והעבדים והעניים והעשירים..."

שמות רבה (וילנא) פרשת בשלח פרשה כה סימן ב:

"...דבר אחר א-להי הצבאות שהוא עושה צביונו במלאכיו, כשהוא מבקש הוא עושה אותם יושבים... ופעמים עושה אותן עומדים... ופעמים עושה אותן בדמות נשים... ופעמים בדמות אנשים... ופעמים עושה אותן רוחות... ופעמים אש..."

שמות רבה (וילנא) פרשת יתרו פרשה כח סימן ב:

"כה תאמר לבית יעקב, אלו הנשים, א"ל אמור להם ראשי דברים שהם יכולות לשמוע, ותגיד לבני ישראל, אלו האנשים, א"ל אמור להם דקדוקי דברים שהם יכולין לשמוע, ד"א למה לנשים תחלה שהן מזדרזות במצות, ד"א כדי שיהו מנהיגות את בניהן לתורה, א"ר תחליפא דקיסרין אמר הקב"ה כשבראתי את העולם לא צויתי אלא לאדם הראשון ואחר כך נצטוית חוה ועברה וקלקלה את העולם עכשיו אם איני קורא לנשים תחלה הן מבטלות את התורה לכך נאמר כה תאמר לבית יעקב".

תכונותיהן - חלשות, פוחדות (ישעיהו יט טז ובמפרשים). דרך ארץ אנשים דולים ונשים משקות (שמות רבה... גבי בנות יתרו). יש להן מלאכות מיוחדות (שמות רבה... גבי יעבידו מצרים את בנ"י בפרך). איש יכול ליטול עשר או מאה נשים ואשה אינה יכולה ליטול שני אנשים (שמות רבה... גבי עצת פרעה כל בן היילוד וכו'). נשים צדקניות לא היו ב[פתקא של חוה]] (שמות רבה... גבי ותהר האשה ותלד בן).

במדבר רבה (וילנא) פרשת נשא פרשה י סימן ה:

"...אמר לו מנוח: עד כאן ששמעתי מן האשה והנשים אינם בנות הוראה ואין לסמוך על דבריהן, אבל עתה יבא דברך מפיך אני רוצה לשמוע שאיני מאמין בדבריה שמא חלפה בדבריה או פיחתה או הותירה."

נשים בהיסטוריה של עם ישראל^[1]

ויקרא רבה (וילנא) פרשת אמור פרשה לב סימן ???:

"...רב הונא בשם רבי חייא בר אבא אמר שרה אמנו ירדה למצרים וגדרה עצמה מן הערוה ונגדרו כל הנשים בזכותה..."

במדבר רבה (וילנא) פרשת במדבר פרשה ג סימן ו:

"מוציא אסירים בכושרות (???) - על שהרחיקו עצמן מן הזנות הוציאן ממצרים, וכן שלמה אומר (שיר השירים ד, יב): גן נעול אחותי כלה וגו'. 'גן נעול' - אלו הבתולות, [דבר אחר: -???] 'גל נעול' - אלו נשי האנשים, 'מעין חתום' - אלו הפנויות, אמר להם הקב"ה: בזכותם אני גואל את בני... בזכות הנשים כשירות יצאו ישראל ממצרים, לכך נאמר מוציא אסירים בכושרות".

שמות רבה (וילנא) פרשת שמות פרשה א סימן יב^[2]:

"דרש רבי עקיבא: בשכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור נגאלו ישראל ממצרים, ומה עשו בשעה שהיו הולכות לשאוב מים, הקב"ה מזמן להם דגים קטנים בכדיהן ושואבין מחצה מים ומחצה דגים, ומוליכות אצל בעליהן ושופתות להם שתי קדרות אחת של חמין ואחת של דגים, ומאכילות אותן ומרחיצות אותן וסכות אותן ומשקות אותן, ונזקקות להם בין שפתים... וכיון שמתעברות באות לבתיהן, וכיון שהגיע זמן מולידיהם הולכות ויולדות בשדה תחת התפוח... והקב"ה שולח מלאך משמי מרום ומנקה אותם ומשפר אותם כחיה זו שמשפרת את הולד... ומנקט להם שני עגולין אחד של שמן ואחד של דבש... וכיון שמכירין בהן המצריים רצו להרגם, ונעשה להם נס ונבלעין בקרקע, ומביאין שוורים וחורשין על גביהן... ולאחר שהולכין מבצבצין ויוצאין כעשב השדה... וכיוון שמתגדלין באין עדרים עדרים לבתיהם... וכשנגלה הקב"ה על הים, הם הכירוהו תחלה..."

במדבר רבה (וילנא) פרשת נשא פרשה ט סימן יד:

"ולקח הכהן מים קדושים אין מים קדושים אלא שנתקדשו בכלי ואלו הן מי כיור ולמה היו המים מן הכיור לפי שהכיור לא נעשה אלא מן מראות הנשים שנאמר (שמות לח) ויעש את הכיור נחושת וגו' אותן נשים שאמרו האלהים מעיד עלינו שיצאנו טהורות ממצרים כשבא משה לעשות כיור אמר לו האלהים באותן המראות עשה אותו שלא נעשו לשם זנות והימנו תהיינה בנותיהן נבדקות אם טהורות הם כאמותיהן.

ד"א אמר האלהים והלא לא נגאלו ישראל ממצרים אלא בזכות המצוה הזאת על ששמרו עצמן מן הזנות וכן את מוצא כל נסים שעשה האלהים לישראל במצרים לא עשה אלא על ששמרו עצמן מן הערוה".

שמות רבה (וילנא) פרשת בשלח פרשה כג סימן ז:

"ד"א אז ישיר משה, הה"ד (תהלים סח) קדמו שרים אחר נוגנים, א"ר יוחנן בקשו המלאכים לומר שירה לפני הקב"ה באותו הלילה שעברו ישראל את הים ולא הניחן הקב"ה א"ל לגיונותי נתונין בצרה ואתם אומרים לפני שירה, הה"ד ולא קרב זה אל זה כל הלילה, כמה דתימא (ישעיה ו) וקרא זה אל זה ואמר, וכיון שיצאו ישראל מן הים באו המלאכים להקדים שירה לפני הקדוש ב"ה א"ל הקב"ה יקדמו בני תחלה הה"ד אז ישיר משה, אז שר לא נאמר אלא אז ישיר שהקב"ה אמר ישיר משה ובני ישראל תחלה, וכן דוד הוא אומר קדמו שרים אלו ישראל שעמדו על הים דכתיב אז ישיר משה, אחר נוגנים אלו המלאכים ולמה כך, אמר הקב"ה למלאכים לא מפני שאני משפיל אתכם אני אומר שיקדמו תחלה אלא מפני שב"ו יאמרו תחלה עד שלא ימות אחד מהם אבל אתם כל זמן שאתם מבקשים אתם חיים וקיימים, משל למלך שנשבה בנו והלך והצילו והלכו בני הפלטון מבקשין לקלס למלך ובנו מבקש לקלסו אמרו לו אדונינו מי יקלסך תחלה א"ל בני, מכאן ואילך מי שרוצה לקלסני יקלסני, כך כשיצאו ישראל ממצרים וקרע להם הקב"ה את הים והיו המלאכים מבקשים לומר שירה א"ל הקב"ה אז ישיר משה ובני ישראל תחלה ואח"כ אתם, הוי קדמו שרים אלו ישראל, אחר נוגנים אלו המלאכים, בתוך עלמות תופפות, אלו הנשים שהן קלסו באמצע כדכתיב ותקח מרים הנביאה."

שמות רבה (וילנא) פרשת שמות פרשה ה סימן ט:

"...היאך הקול יוצא, אצל כל ישראל כל אחד ואחד לפי כחו, הזקנים לפי כחן, הבחורים לפי כחן, והקטנים לפי כחן, והיונקים לפי כחן, והנשים לפי כחן, ואף משה לפי כחו, שנאמר (שמות יט, יט): 'משה ידבר והא-להים יעננו בקול', בקול שהיה יכול לסובלו... ואף נשים מעוברות לפי כחן..."

הסתכלו על דוד המלך כשריקד לפני הארון - במדבר רבה, במדבר, פרשה ד סימן כ.

כבוד האִשה

חז"ל שקדו והקפידו על כבודה של האִשה, המתייבשת בדרך כלל יותר מהאיש^[3], והדבר בא לידי ביטוי בכמה הלכות^[4]:

• דעת חכמים שהאיש (שעבד עבודה זרה^[5]) ניתלה, ואין האִשה (שעבדה עבודה זרה) נִתלית (סנהדרין מה: סוטה כג.). ויש מי שכתב שהוא מפני כבודה^[6]. ולדעת רבי אליעזר אף האשה נִתלית, רק שפני האיש כלפי העם ופני האשה כלפי העץ (סנהדרין שם), והלכה כחכמים (רמב"ם פט"ו מהל' סנהדרין ה"ו).
• אדם שקרע על מתו "על כל המתים כולן - שולל (- מחבר בדרך עראי) לאחר שבעה, ומאחה (- מחברבדרך קבע) לאחר שלשים. על אביו ועל אמו - שולל לאחר שלשים, ואינו מאחה לעולם. והאשה שוללתו לאלתר, מפני כבודה^[7]." (מו"ק כב: כו: שו"ע יו"ד סי' שמ סע' טו)
• במקום שמחלקים מעשר עני - יש להקדים את הנשים, שלא תתבזנה לעמוד בתור (יבמות ק.).
• במקום שצריכים לתת מכספי צדקה, האשה קודמת לאיש לכסות, מפני שבושתה מרובה (הוריות יג.). ואף למזון היא קודמת (כתובות סז. רמב"ם פ"ח מהל' מתנות עניים הט"ו; יו"ד סי' רנב סע' ח; תוס' יו"ט הוריות פ"ג מ"ז סוף ד"ה האיש קודם).
• יש להקדים את הנשים בתור ההמתנה בבי"ד לגברים (יבמות שם; חו"מ סי' טו סע' ב), "לפי שבושת האשה מרובה" (רמב"ם פכ"א מהל' סנהדרין ה"ו הובא בסמ"ע שם ס"ק ח).

יחסי כבוד והערכה בין בני זוג

הגמרא (ב"מ נט.) מזהירה את הבעל על כבוד אשתו:

"אמר רב: לעולם יהא אדם זהיר באונאת אשתו, שמתוך שדמעתה מצויה אונאתה קרובה...

אמר רבי חלבו: לעולם יהא אדם זהיר בכבוד אשתו, שאין ברכה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא בשביל אשתו^[8]... והיינו דאמר להו רבא לבני מחוזא (- עירו של רבא)^[9]: אוקירו לנשייכו (- כבדו נשותיכם) כי היכי דתתעתרו [- כדי שתתעשרו]."

וכתב הרמב"ם (פט"ו מהל' אישות הי"ט):

"וכן צוו חכמים^[10] (יבמות סב: סנהדרין עו:) שיהיה אדם מכבד את אשתו יתר מגופו^[11] ואוהבה כגופו, ואם יש לו ממון מרבה בטובתה כפי הממון, ולא יטיל עליה אימה יתירה ויהיה דיבורו עמה בנחת ולא יהיה עצב ולא רוגז."

עוד אמרו חכמים^[12] (חולין פד:):

"דרש רב עוירא, זימנין אמר לה משמיה דרבי אמי, וזימנין אמר לה משמיה דרבי אסי: ...לעולם יאכל אדם וישתה - פחות ממה שיש לו, וילבש ויתכסה - במה שיש לו, ויכבד אשתו ובניו - יותר ממה שיש לו^[13], שהן תלויין בו והוא תלוי במי שאמר והיה העולם."

וכן תקנו חז"ל ורבותינו שבכל דור הרבה תקנות לחיזוק חיי המשפחה ולטובת האשה, שלא ינהג בה הבעל שלא כהוגן^[14]. והזהירו הפוסקים בלשונות חריפים על בעל המכה את אשתו^[15], ואפילו כשסיכם עמה קודם שקידשה שתמחול לו - אין מחילתה מועילה^[16].

ומאידך, אף האשה מוזהרת על כבוד בעלה, כדברי הרמב"ם (שם ה"כ):

"וכן צוו חכמים על האשה שתהיה מכבדת את בעלה ביותר מדאי, ויהיה לו עליה מורא, ותעשה כל מעשיה על פיו ויהיה בעיניה כמו שר או מלך, מהלכת בתאות לבו ומרחקת כל שישנא.

"וזה הוא דרך בנות ישראל ובני ישראל הקדושים הטהורים בזיווגן, ובדרכים אלו יהיה ישובן נאה ומשובח."

ואמר רב: כל ההולך בעצת אשתו נופל בגיהנם, שנאמר (מלכים א' כ"א) רק לא היה כאחאב וגו'. - אמר ליה רב פפא לאביי: והא אמרי אינשי: איתתך גוצא גחין ותלחוש לה! - לא קשיא, הא - במילי דעלמא, והא - במילי דביתא. לישנא אחרינא: הא - במילי דשמיא, והא - במילי דעלמא.

שוויון זכויות בראי היהדות

ביהדות, אמנם זכויות האשה "שונים" משל האיש, אבל אין לגבר זכויות "יותר" מהאשה, אלא כיון ששחז"ל מכירים בשוני שבין תכונות האיש לתכונות האשה (ובשנים האחרונות גם בפסיכולוגיה המודרנית^[17] הגיעו למסקנה שישנו שוני מהותי), ממילא הצרכים שלהם שונים, ולכן הזכויות משתנים בהתאם לצרכים^[18]. בדינים המבוארים בשולחן ערוך אבן העזר^[19],ישנה מערכת דינים להגן על האשה, כגון שבעלה חייב להעניק לה מזונות, הלבשה, דיור, רפואה, קבורה, צרכים מיניים, ועוד רבות.

חילוק בין "הדרת נשים" לבין "הפרדה"

הרחקת אישה מחמת מחשבה שהיא פחותת ערך, איננה הנהגה שתואמת את רוח היהדות^[20], ואכן מה שמצינו מושג של "הפרדה" בין גברים לנשים ביהדות, אינו על רקע גזענות מינית, אלא על רקע הרחקה מעבירות. לפי ההלכה קיים איסור על הגבר להביט ביופיין של הנשים להנאתו (מלבד אשתו בשעה שהיא מותרת לו), כמבואר בשולחן ערוך, חלק אבן העזר סימן כא, ולכן, במקרים ובמקומות מסויימים (כפי שיבואר) נהגו "להפריד" בין גברים לנשים, כדי למנוע מציאות שיכשלו באיסור זה. אמנם אין חיוב הלכתי שגברים יהיו מופרדים מנשים, ולפי ההלכה אסור רק שאיש יתיחייד עם אישה (שאיננה אשתו או אמו וכיוצא בזה), ואין איסור בשהיית גבר בקרבת נשים, עם זאת, במקרים של שהייה ממושכת בתערובת גברים ונשים, כאשר אין סיבה או הכרח שיישבו בדווקא בתערובת, ישנה עדיפות ליצור מצב של "הפרדה" (מהנימוק האמור), ובפרט בעת שמחה שדעתו של אדם קלה יותר, והמקור לכך מהמשנה במסכת סוכה^[21], שמתואר שם שבבית המקדש עשו גדר ב"עזרת נשים" ובכך תיקנו "תיקון גדול", וביאר להרמב"ם בפירושו על המשנה: כלומר גדול התועלת, והוא שהיו מכינים מקום לנשים ומקום גדור לאנשים, ומקום הנשים למעלה על מקום האנשים גבוה ממנו כדי שלא יסתכלו האנשים בנשים עכ"ל. ומטעם זה נהוג בכל קהלות ישראל בבתי כנסיות להעמיד מחיצה בין הנשים לגברים, ולעיתים אף בונים רשות בפני עצמו המכונה עזרת נשים. מסיבה טכנית, ה"עזרת נשים" עומד בחלק האחורי של בית הכנסת, כדי שהנשים יוכלו לראות את המתרחש בתפילה, כיון שלפי חז"ל אין חשש שנשים יסתכלו על גברים להנאה (לפי חז"ל חשש כזה קיים בעיקר ביצר הגברי).

ומסיבה זו, בכמה מגזרים הקפידו ליצור "הפרדה" גם בתחבורה ציבורית, ובפרט שבתחבורה זו מצוי שהמקום לא מכיל את הנוכחים בהרווחה, כך שבאים גם לידי איסור נגיעה^[22].

על פי ההלכה אין לנקוט בצעדים אלימות (פיזית או מילולית או כל הדומה) כדי ליצור "הפרדה"^[23]. וכמו כן אין לגרום לתחושת בושה לנשים, ויש לפעול תמיד בדרך ארץ^[24]. ונאמר במשלי פרק ג' לגבי התורה ומצוותיה: "דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום".

ברכת "שלא עשני אשה"

ביאור ברכה זו ראה בערך אשה.

ראו גם

• אשה
• אשה במצוות
• צניעות
• אשה קודמת לאיש להוציאה מבית השבי

לקריאה נוספת

• הרב אילן ציפורי, מימד האִשה, הוצאת עמותת 'תורה אחרי צבא'.
• אילה גליקסברג, האשה ביהדות שווה יותר, תל אביב תשמ"ג.
• הרב שמריהו ליב הורוויץ זצ"ל, כבוד האִשה, מתוך ספר 'אוצר התורה', ניו יורק תרפ"ו, עמ' 268 ואילך.
• הרב שלמה קורח שליט"א, רבה של בני ברק, זאת אמונתי, עמ' קל"ב.

קישורים חיצוניים

מעמד האשה ביהדות

• הרב זמיר כהן, מעמד האישה ביהדות, באתר הידברות.
• הרב זמיר כהן, הרצאה על כוחה של האישה, באתר הידברות.
• מאמר בענין מבט היהדות על שיווין זכויות, ב"פורום מאוחד".

אודות הפולומוס התקשורתי סביב ל"הדרת נשים"

• הרצאת וידיאו "הדרת נשים - האמנם?", באתר הידברות
• מאמר בענין הפולמוס החברתי סביב ל"הדרת נשים"
• הרב מרדכי נויגרשל, מאמר בנושא הדרת נשים והיהדות
• הרב דניאל זר, הדרת נשים מול יהדות חלק א
• הרב דניאל זר, הדרת נשים מול יהדות חלק ב

הערות שוליים