רבי יהודה ליווא בן בצלאל: הבדלים בין גרסאות בדף

יש להשלים ערך זה ערך זה עשוי להיראות מלא ומפורט, אך הוא אינו שלם, ועדיין חסר בו תוכן מהותי. הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. ראו פירוט בדף השיחה.

מצבת המהר"ל בבית העלמין בפראג

רבי יהודה ליווא בן רבי בצלאל מפראג, הידוע בכינויו המהר"ל מפראג (מורנו הגדול רבי ליווא) הוא מגודלי חכמי המחשבה היהודית בכל הדורות, מקובל^[1] והוגה דעות מעמיק. חי בתקופת התפר בין הראשונים לאחרונים. כתב ספרים רבים בעיקר בעניני אמונה המהווים את בסיס לימוד האמונה המעמיק בישיבות.

תולדות חייו

ספריו

• גור אריה - פירוש על רש"י על החומש.
• נתיבות עולם - בעניני מוסר, מכיל ל"ב נתיבות שונים ונתיב התורה.
• גבורות ה' - בענין יציאת מצרים.
• נצח ישראל - בענין הגאולה העתידה ובחירת ישראל.
• חידושי אגדות - על אגדות הש"ס.
• נר מצוה - בעניני חנוכה.
• תורה אור - לפורים על תורה שבעל פה, כי בפורים "הדור קיבלוה".
• באר הגולה- ביאורים במאמרי חז"ל תמוהים.
• תפארת ישראל- בנושא מתן תורה.
• פירוש על הגדה של פסח
• חידושי המהר"ל מפראג על מסכת בבא מציעא.

המהר"ל מסביר בהקדמה לנצח שהוא כותב סדרת ספרים, ושמותם מיוסדים על הפסוק "לך ה' הגדולה והגבורה (גבורות ה') והתפארת (תפארת ישראל) והנצח (נצח ישראל)" ועל דרשת חז"ל על הפסוק.

יתכן שהמהר"ל התכוון לכתוב ספר לכל חג, וכך גבורות ה' הוא לפסח, תפארת ישראל לשבועות, ונצח ישראל לתשעה באב.

מסתבר שהמהר"ל כתב עוד ספר בשם "גדולת ה'" על השבת (שקודמת למועדים) והוא אבד ממנו. הרב יודל רוזנברג טען שמצא בספריה מלכותית כתב יד של הספר ומבקש כסף כדי לפדותו. יש הטוענים שזוהי בדותה נוספת שלו כדי לתת יותר ביסוס לסיפור הגולם שלו, שאותו טען שמצא מתועד באותה ספריה. וכבר טענו עליו שלא היתה ולא נבראה כזו ספריה, ואם היתה אוי לו לרב בישראל שהעדיף לגאול ממנה סיפורי מעשיות על הגולם מאשר ספר של המהר"ל על השבת.

המהר"ל כגדול בהלכה

בעקבות ריבוי כתביו בעניני מחשבה יש הטועים לחשוב שלא היה גדול בהלכה. אך יש בידינו כמה וכמה מפסקיו בהלכה. גם בספרי המהר"ל הנפוצים יש כמה ענינים הלכתיים למשל בספרו "נר מצוה" על חנוכה מחדש שאין להדליק נרות חנוכה בשעוה אלא בדבר נוזלי כמו שמן שבו נעשה הנס. לאחרונה יצא לאור ספר חידושים שלו על מסכת בבא מציעא. ישנם גם פסיקות הלכתיות שהובאו בספרי ההלכה משמו למשל במשנה ברורה (יא,ג, רצב,ט).

המהר"ל כמקובל

לשונו של המהר"ל וסגנונו שונים הם מלשון המקובלים. עם זאת, גדולי ישראל התייחסו אליו כאל חכם בחכמת הקבלה, מפני שהיה בקיא גדול בה^[2]

סיפור הגולם

האגדה על הגולם התפשטה בקרב יהדות אירופה לאחר שהרב יהודה יודל רוזנברג הוציא ב- 1909 ספר בשם "נפלאות המהר"ל" שבו תיאר בפרוטרוט ובצבעים חיים את סיפור בריאתו של הגולם, חייו ומותו המסתורי, ובעיקר מעשיו ההרואיים להצלת יהודי פראג מעלילות הדם ומהכומר טדיאוש הרשע. הרב רוזנברג הסתמך על מקורות היסטוריים שבהם סופר על שמש אילם ונבער מדעת שחי בפראג בימיו של המהר"ל, אך מעבר לכך אין כל מקור היסטורי מהימן. להפך, בספר "שבחי המהר"ל" שנכתב בידי תלמידו של המהר"ל, המהווה מעין ביוגרפיה רשמית על חייו, אין אף מילה על האגדה.

בקרב גדולי ישראל זה אומר בכה וזה אומר בכה. למשל החזון איש (מובא בקונטרס מדברי החזון אי"ש שנדפס בסוף המשנה ברורה חלק א). אמנם לאחרונה נכתב בחוברת "מעיינותיך" בשם הרבי מליובאוויטש בתשובה לשאלה מאדם אחד (שיחות קודש תש"ל - עמ' 496), כי שמע מפי חמיו רבי יוסף יצחק שניאורסון שהוא ראה מה שנשאר מהגולם בעליית בית הכנסת של המהר"ל מפראג. ובסוף נכתב שבשולחן ערוך כתוב "בכל דרכיך דעהו", ומה יוסיף לך בתורה ובמצוות מדבר זה?, יעויין שם.

תלמידיו

המהר"ל העמיד מספר תלמידים חשובים:

• רבי יום-טוב ליפמן הלר, בעל הפירוש הנפוץ למשנה "תוספות יום טוב", שכתב את הפרשנות על המשנה כדי לקרב את בעלי הפלפול ללימוד משנה, כנראה בהכוונת המהר"ל שתיקן לימוד פרק משנה יומי.

רבי דוד גנז שכתב מספר ספרים במדעים כמו גאומטריה, גאוגרפיה ואסטרונומיה. נחשב לאחד מחלוצי ההיסטוריונים היהודים, ולמי שדיווח בעברית לראשונה על השיטות הקוסמולוגיות בספרו האסטרונומי "נחמד ונעים".

• רבי אליה לואנץ מוירמייזא - רב, ראש ישיבה ומקובל, שכתב ספרי פרשנות על התנ"ך. על שיר השירים (רנת דודים) ומגילת רות (מכלול יופי), וספרי פרשנות על ספר הזוהר (אדרת אליהו) ותיקוני הזוהר (צפנת פענח).
• מהר"י כץ, הרב יצחק כץ בן שמשון, חתן המהר"ל - פוסק הלכה חשוב ומקובל. כתב פירוש על התורה ועל מדרש "שוחר טוב".
• בעל ה"כלי יקר" רבי שלמה אפרים מלונטשיץ, פרשן מקרא ידוע שכתב ספרים רבים ושימש אחרי המהר"ל ברבנות בעיר פראג. אף שלא היה תלמיד רשמי, בפרשנותו משוקעים רעיונות מהגות המהר"ל.
• רבי ישכר בער איילנבורג- בעל "באר שבע"

מצאצאיו

• הרב שמואל בכרך (נכד המהר"ל)
• רבי משה מפוזן (נין המהר"ל)
• רבי יאיר חיים בכרך (בעל שו"ת "חוות יאיר", הנכד של הרב שמואל בכרך, ונכד נכדו של המהר"ל)
• רבי שניאור זלמן מלאדי (הנין של רבי משה מפוזן, ונין נינו של המהר"ל)

ממשיכים בדרכו

• הבעל שם טוב שינק הרבה מתורת המהר"ל בפיתוח תורת החסידות.

• הרב אברהם יצחק הכהן קוק שארג משיטת המהר"ל בכתביו.

• הרב יצחק הוטנר ראש ישיבת רבינו חיים ברלין ומחבר סדרת ספרי "פחד יצחק", שלמד בצעירותו אצל הראי"ה קוק את תורת המהר"ל.

• הרב יונתן דייוויד חתנו של הרב הוטנר וראש ישיבת פחד יצחק.

• הרב יהודה ליאון אשכנזי (מניטו), ממורי הדרך המרכזיים שקמו ליהדות צרפת בדור שלאחר השואה, הרבה לעסוק במשנת המהר"ל ולתת בו שיעורים.

• הרב משה שפירא מגדולי בעלי המחשבה ולשעבר ראש ישיבת אור שמח.

בעיני גדולי הדורות

בעל התניא בהקדמת ספרו כותב שחיבורו הוא ליקוט מפי ספרים וסופרים. ישנה מסורת בקרב חסידי חב"ד שכוונתו במילה ספרים למהר"ל ולשל"ה. (הובא בספר שיעורים בספר התניא)

הרצי"ה קוק היה מחשיב מאוד את ספרי המהר"ל והיה מדריך ללמוד את ספריו כחלק בסיסי בלימודי האמונה. מסופר על תלמיד אחד שאמר לו שאינו מתחבר ללימוד מהר"ל. הרב הדריך אותו להוסיף זמן ללימוד זה ועדיין טען התלמיד שהוא לא מתחבר. הרב הורה לו להוסיף עוד עד שהגיע למצב שהוא לומד שלוש שעות ביום מספרי המהר"ל ואז התלמיד התחיל להתחבר.

גם מגדולי המוסר הליטאים עסקו בתורת המהר"ל, למשל הרב שלמה וולבה בספרו עלי שור והרב פינקוס בספרי שיחותיו מצטטים מדברי המהר"ל.

המספרים בתורת המהר"ל

המהר"ל במקומות רבים בספריו מסביר מספרים של דברים שונים. למשל הוא מסביר שברית מילה היא ביום השמיני כי היא רומזת למדרגה שמעל הטבע ושמונה הוא המספר הרומז למדרגה שמעל הטבע.

זאת לעומת המספר שבע שרומז לטבע, כי מכיל את 6 הכיוונים (ימין, שמאל, קדימה, אחורה, למעלה ולמטה) ואת תוכנם הפנימי, ולכן הטבע נברא בשבעה ימים, והגויים שהם במדרגת הטבע מחוייבים ב-7 מצוות והם 70 אומות.

שינויים בציטוטים

במקומות רבים המהר"ל מצטט פסוקים ומאמרי חז"ל שלא כלשונם. יש אומרים שהסיבה לכך היא שציטט מתוך הזכרון ולא ידע במדויק את הלשון. (הרב פרדס במהדורתו לאחד מספרי המהר"ל, הובא בהערות של מהדורת הרב הרטמן בהקדמה לגור אריה)

הרב הרטמן (שם) מקשה על הסבר זה שכן יש פעמים שהמהר"ל מצטט אותו פסוק פעם בשינוי לשון ופעם בלשון המדויקת וקשה לומר שפעם אחת זכר ופעם שכח. קושיה זו אפשר לתרץ שבחלק מהפעמים העתיק מתוך הספר. הרב הרטמן שם מציע שיש סיבות לשינויים שעשה המהר"ל.

אכן אפשר לשים לב שהמהר"ל בחלק מהציטוטים מוריד מילים שאינן רלוונטיות לרעיון שהמהר"ל בא לומר.

כפילויות

המהר"ל פעמים רבות חוזר על דבריו בשינויי ניסוח קלים. מובא בשם האבני נזר (בהקדמת המדפיסים לספר תפארת ישראל במהדורה הנפוצה - מהדורת לונדון, בהערה) שאין מילים מיותרות במהר"ל ובכל חזרה יש חידוש.

ספרים על ספרי המהר"ל

בעקבות הלימוד המרובה שיש בספרי המהר"ל בייחוד בקרב הציבור הדתי לאומי, וכן בעקבות סגנונו הקשה של המהר"ל, יצאו כמה ספרים העוסקים בביאור דבריו.

• ספרי המהר"ל בעריכת הרב הרטמן, בהוצאת מכון ירושלים, גדושים בהערות שוליים לבאר את דברי המהר"ל בעיקר על ידי ציטוטים ממקומות אחרים מספרי המהר"ל העוסקים בענינים קרובים.

• נתיב למהר"ל, של הרב ראובן פיירמן, ר"מ במכון מאיר, מבאר את שיטת המהר"ל בכלל מתוך ביאור מפורט של נתיב אהבת הרע שבספר נתיבות עולם.

קישורים חיצוניים

• "ל שיעורים בספרי המהר"ל באתר ישיבת בית אל
• "בדרך היושר והאמת", סיפורים על המהר"ל בארת ישיבה.

הערות שוליים