סיפור יציאת מצרים: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
(עריכה מחודשת בהחרבה - שלב א')
(עריכה מחודשת בהרחבה - שלב ב')
שורה 12: שורה 12:
הרמב"ם {{מקור|ספר מצוות עשה קנז|כן}}, הרמב"ן{{הערה|הרמב"ן לא השיג על הרמב"ם בזה, והסכים עמו בהדיא בשכחת העשיין סוף מצוה טו.}}, החינוך {{מקור|ספר החינוך כא$מצוה כא|כן}} והסמ"ג {{מקור|סמ"ג עשין מא$עשה מא|כן}} מנו מצוה זו, אך יש ממוני המצוות (בעל הלכות גדולות, היראים, רס"ג ועוד) שלא מנו אותה, וכבר עמדו המפרשים בטעם הדבר{{הערה|ראה דברי [[רבי ירוחם פישל פערלא]] בביאורו על ספר המצוות לרס"ג, עשה לג, מובאים בקצרה ע"י הרב צבי יברוב, בספרו פרקי השנה (המוזכר להלן), ח"א עמ' רמג-רמד.}}.
הרמב"ם {{מקור|ספר מצוות עשה קנז|כן}}, הרמב"ן{{הערה|הרמב"ן לא השיג על הרמב"ם בזה, והסכים עמו בהדיא בשכחת העשיין סוף מצוה טו.}}, החינוך {{מקור|ספר החינוך כא$מצוה כא|כן}} והסמ"ג {{מקור|סמ"ג עשין מא$עשה מא|כן}} מנו מצוה זו, אך יש ממוני המצוות (בעל הלכות גדולות, היראים, רס"ג ועוד) שלא מנו אותה, וכבר עמדו המפרשים בטעם הדבר{{הערה|ראה דברי [[רבי ירוחם פישל פערלא]] בביאורו על ספר המצוות לרס"ג, עשה לג, מובאים בקצרה ע"י הרב צבי יברוב, בספרו פרקי השנה (המוזכר להלן), ח"א עמ' רמג-רמד.}}.


== מצות הסיפור ==
== מטעמי המצווה ==


מלבד מצות עשה דאורייתא לזכור יציאת מצרים בכל יום כל השנה, ישנה מצוה מיוחדת לזכור ולספר על עבודת הפרך שעבדו אבותינו במצרים, על כך שה' גאל אותם בנסים גדולים ועל היציאה מעבדות לחרות בליל הסדר.
הטעם הפשוט למצות סיפור יציאת מצרים הוא {{מקור|ספר החינוך כא$כמבואר בספר החינוך מצוה כא|כן}}, בכדי לזכור את יציאת מצרים ולקבוע אותה כיסוד מוצק בתודעתנו האישית והלאומית. מצוות רבות קבעה התורה לזיכרון יציאת מצרים, וזאת מפני שיציאת מצרים היא מיסודות ה[[אמונה]]{{הערה|ההסבר דלהלן הוא על פי ה[[רמב"ן]] {{מקור|רמב"ן שמות יג טז$בסוף פרשת בא|כן}}, ועל פי דברי [[ספר החינוך]] הנ"ל, [[ספר העיקרים]]{{דרוש מקור}} ועוד.}}, שכן בכל דור ודור, אלוקים "מסתתר" מאחורי המסווה של ה"טבע". אילו בורא עולם היה מגלה את השפעתו על הבריה ועל הברואים באופן ברור וגלוי, והיה עושה נסים לעיני כל בכל שעה, לא הייתה "[[בחירה חופשית]]", כלומר היהודי לא היה מקיים מצוות מתוך החלטה והתגברות על תאוותיו, אלא מתוך הכרח המציאות הטופחת על פניו, כך שלא היה ערך כל כך לקיום מצוות. מצד שני, אם בכל ההיסטוריה של העם היהודי, אלוקים לא היה מגלה כלל את מציאותו (על ידי ניסים), היו קטני הדעת עלולים להטיל חס ושלום ספק במציאותו, או למצער ספק ב[[השגחה|השגחתו]] על העולם והנהגתו את העולם{{הערה|כדרך הפילוסופים הקדמונים, שטענו שהבורא הוא כל כך עליון ומופשט, שאין לו עניין במציאות העולם הזה. תפיסה קלוקלת זו פוטרת את האדם מעבודת הבורא, בטענה שאין לו יתברך חפץ בתחתונים ח"ו. אך התורה מלמדת אותנו שאין לומר: "עָזַב ה' אֶת הָאָרֶץ" {{מקור|(}}{{מקור|יחזקאל ח, יב}}{{מקור|;}} {{מקור|יחזקאל ט ט$שם ט, ט}}{{מקור|)}}, כי הקב"ה ברא את העולם כמכון לגילוי שכינתו בתחתונים, וזה דווקא ע"י לימוד התורה וקיום מצוותיה.}}. לכן, פעם אחת בהיסטוריה, האלוקים שינה לחלוטין את כל חוקי ה[[טבע]]: ה[[נילוס]] [[מכת דם|הפך לדם]], ארץ מצרים הייתה מכוסה ב[[מכת צפרדע|צפרדעים]], וכן הלאה. ברור שמי שיש לו את הכוח לבטל את כל חוקי הטבע, הוא זה שברא את הטבע. עם זאת, כדי שהגילוי הזה (יציאת מצרים) ישמור על ערכו בתור "הוכחה" על קיומו של אלוהים בכל הדורות העתידיות, גם לאלו שלא זכו לצפות במו עיניהם בכל הנסים, ציוותה התורה שכל מיליוני היהודים שיצאו ממצרים{{הערה|יוצאי מצרים היו "כְּשֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף (- 600,000) רַגְלִי הַגְּבָרִים לְבַד מִטָּף" {{מקור|שמות יב, לז|כן}}. ואם כן, סביר להניח שהיה [לפחות] מספר מקביל של נשים, ועוד כמות מכובדת של תינוקות, ילדים ונוער עד גיל עשרים {{מקור|ראה רש"י וראב"ע שם|כן}}. ובנוסף: "וְגַם עֵרֶב רַב עָלָה אִתָּם" {{מקור|שמות יב, לח$שם פס' לח|כן}}. כך שיוצאי מצרים היוו אוכלוסייה של מיליונים.}}, יעידו כל שנה שוב ושוב את כל מה שראו עיניהם ביציאת מצרים, לאוזני בניהם. וכן בניהם מחוייבים לספר מה ששמעו מאבותיהם, בכל ליל פסח. וכן הלאה בכל הדורות, נצטוו כולם לספר עדות זו בשרשרת בלתי פוסקת, מאב לבן.{{ש}}דבר זה נותן למעמד יציאת מצרים סטטוס מיוחד: עדות ראיה{{הערה|ראה בספר הכוזרי {{מקור|כוזרי א$מאמר ראשון אות טו-כה, פג-פד, ועוד|כן}}, בהקדמת ספר החינוך ועוד.}}, שכן נסים אלו לא איבדו את הכוח של "ראיה" ממש. אין ספק, שכל כך הרבה אבות לא יעידו שקר לילדיהם. בלתי אפשרי להצליח "להמציא" ולהחדיר לתודעת עם שלם בשלב מסוים בהיסטוריה סיפור מופלא כשל יציאת מצרים, כיון שאומה שלימה לא תהיה "עיוורת" כל כך לקבל ספר (תורה) שבו נכתב כי שש מאות אלף איש מאותה אומה עצמה היו עדים לאירועים אלו ושהיו מחוייבים לספר זאת מאב לבנו כל שנה ולנהוג במצוות רבות ותובעניות הנובעות מאמונה זו. סיפור כזה לעולם לא היה יכול להתקבל, אם לא שעובדות אלו אכן התרחשו במציאות, מבלי כל אפשרות לדחות אותן. לכן, מובן היטב שהתורה נותנת דגש מיוחד על העברת הסיפור והמסר של יציאת מצרים מדור לדור.


כדי לאפשר לכל אדם בישראל לקיים את מצות סיפור יציאת מצרים בצורה נכונה{{דרוש מקור}}, תיקנו חכמי הדורות את נוסח ה"[[הגדה של פסח]]".
שונה מצווה זו מכל המצוות{{הערה|1=פסקה זו והבאה אחריה לקוחות מתוך [http://ph.yhb.org.il/04-15-01/ פניני הלכה, פסח, עמ' 193-194].}}, שאמנם לכל המצוות אנו מחנכים את הקטנים, מלמדים אותם לשמור [[שבת]], [[כשרות המזון|לאכול כשר]], [[ברכה|לברך]], [[תפילה|להתפלל]] וכיוצא בזה, מכל מקום כל מצות ה[[חינוך]] למצוות היא מדברי חכמים, ורק בשתי מצוות נצטווינו מהתורה לחנך את הילדים, והן: סיפור יציאת מצרים, ו[[לימוד תורה]]. וזאת מפני שהן מצוות יסודיות כל כך, שעל ידן נבנית אישיותו של הילד הישראלי. על ידי הסיפור ביציאת מצרים יכירו הילדים בגדולת הבורא המשגיח על בריותיו, וידעו כי ה' בחר בנו מכל העמים להיות לו לעם סגולה.
 
במצווה לספר ביציאת מצרים, הדגש הראשון להעביר את המסורת לבנים, ומתוך כך ברור שגם האב עצמו מצווה לעסוק ביציאת מצרים לעצמו, ואף ההורים עצמם לומדים טוב יותר את ההגדה כאשר הם יודעים שעליהם ללמדה את בניהם.
 
בנוסף, חלק ממטרת הסיפור היא גם כן כדי להודות לה' על החסדים שעשה עם אבותינו ועִמנו, וכן, להשריש בלבנו אנו{{הערה|כלומר, מלבד העברת המסר לבנים (עליו דובר בפסקאות הקודמות), יש בסיפור יציאת מצרים בכדי להשיב את האמונה מהשכל אל הלב, ומההכרה אל התודעה.}}, את האמונה בה', השגחתו הפרטית בעולם ובחירתו בעם ישראל להיות לו לעם סגולה ולקדש את שמו בעולם כולו.


== מטעמי המצווה ==
והוראה נוספת יש לנו ללמוד מיציאת מצרים{{דרוש מקור}}: כשעם ישראל היה משועבד אצל האימפריה המצרית – בעיניים טבעיות – לא היה שום מפלט, "מעולם לא יצא ממצרים לא עבד ולא שפחה" {{מקור|(}}{{מקור|מכילתא דרשב"י ג, ב}}{{מקור|;}} {{מקור|מכילתא יח יא$שם יח, יא}}{{מקור|; ועוד)}}. דורות של עבדים גדלים במצרים, שאינם זוכרים כבר את חירותם. שום קרן אור לא נראתה באופק ואף תקווה לא עלתה על לב{{הערה|וראה לשון הריטב"א {{מקור|ריטב"א תענית טו א$תענית טו. ד"ה מה שאומר|כן}}: "...לפי שהיו ישראל נשכחים במצרים וזכרם [הקב"ה] אחר הייאוש..."}}. אך, "אֵין לַה' מַעְצוֹר לְהוֹשִׁיעַ" {{מקור|שמואל א יד, ו|כן}}, וממעמקי תהומות חושך הגאולה יכולה לבוא. אין ייאוש בעולם כלל!


אחד הטעמים לסיפור יציאת מצרים הוא{{הערה| ההסבר דלהלן הוא על פי ה[[רמב"ן]] {{מקור|רמב"ן שמות יג טז$בסוף פרשת בא|כן}}, ועל פי דברי [[ספר החינוך]] {{מקור|ספר החינוך כא$מצווה כא|כן}} ו[[ספר הכוזרי]]{{דרוש מקור}} ו[[ספר העיקרים]]{{דרוש מקור}}.}}, שבכל דור ודור, אלוקים "מסתתר" מאחורי המסווה של ה"טבע". אילו בורא עולם היה מגלה את השפעתו על הבריה ועל הברואים באופן ברור וגלוי, והיה עושה נסים לעיני כל בכל שעה, לא הייתה "[[בחירה חופשית]]", כלומר היהודי לא היה מקיים מצוות מתוך החלטה והתגברות על תאוותיו, אלא מתוך הכרח המציאות הטופחת על פניו, כך שלא היה ערך כל כך לקיום מצוות. מצד שני, אם בכל ההיסטוריה של העם היהודי, אלוקים לא היה מגלה כלל את מציאותו (על ידי ניסים), היו קטני הדעת עלולים להטיל חס ושלום ספק במציאותו. לכן, פעם אחת בהיסטוריה, האלוקים שינה לחלוטין את כל חוקי הטבע: הנילוס הפך לדם, ארץ מצרים הייתה מכוסה בצפרדעים, וכן הלאה. ברור שמי שיש לו את הכוח לבטל את כל חוקי הטבע, הוא זה שברא את הטבע. עם זאת, כדי שהגילוי הזה (יציאת מצרים) ישמור על ערכו בתור "הוכחה" על קיומו של אלוהים בכל הדורות העתידיות, גם לאלו שלא זכו לצפות במו עיניהם בכל הנסים, ציוותה בתורה שכל השישים ריבוא (600,000) יהודים שיצאו ממצרים, יעידו כל שנה שוב ושוב את כל מה שראו עיניהם ביציאת מצרים, לאוזני בניהם. וכן בניהם נתחייבו לספר מה ששמעו מאבותיהם, בכל ליל פסח. וכן הלאה בכל הדורות, נצטוו כולם לספר עדות זו בשרשרת בלתי פוסקת, מאב לבן. לפיכך, נסים אלו לא איבדו את הכוח של "ראיה" ממש. אין ספק, שכל כך הרבה אבות לא יעידו שקר לילדיהם. קשה מאוד, או פשוט בלתי אפשרי, כי מישהו, בשלב מסוים בהיסטוריה, הצליח "להמציא" את הסיפור המופלא של יציאת מצרים, כיון שאומה שלימה לא תהיה "עיוורת" כל כך לקבל ספר (תורה) שבו נכתב כי שש מאות אלף איש מאותה אומה עצמה היו עדים לאירועים אלו ושהיו מחוייבים לספר זאת מאב לבנו כל שנה. סיפור כזה לעולם לא היה יכול להתקבל, אם לא שעובדות אלו אכן היו. לכן, מובן היטב מדוע התורה נתנה דגש מיוחד לצורך בהעברת הסיפור של יציאת מצרים מדור לדור.
יסוד זה נחוץ הוא לאדם הנמצא במשבר מחטאיו ועוונותיו, ולעִתים אף מחטאי האנושות והעולם בכללם, מהעיוורון הגדול לדבר ה' ולאמונתו, ותוהה האם יש פתח לתיקון, האם תתכן כפרה, היוכלו האדם והעולם לשבור את הרגליהם, סדרי חייהם ומהלך מחשבותיהם ולשוב אל ה'?! יציאת מצרים מורה לו{{דרוש מקור}}: אל ייפול לבבך, שכבר אמר [[רבי יצחק]] {{מקור|בבלי:שבת פט ב$שבת פט:|כן}}: "אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים – כשנים הללו שסדורות ובאות מששת ימי בראשית ועד עכשיו{{הערה|וראה [http://he.wikisource.org/wiki/%D7%A2%D7%99%D7%9F_%D7%90%D7%99%D7%94_%D7%A2%D7%9C_%D7%A9%D7%91%D7%AA_%D7%98_%D7%A7%D7%9C%D7%90 עין אי"ה שם] {{מקור|שבת פ"ט אות קלא, עמ' 222|כן}}.}} – כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ, אִם יַאְדִּימוּ כַתּוֹלָע כַּצֶּמֶר יִהְיוּ" {{מקור|ישעיהו א, יח|כן}}.
 
כמובן שחלק ממטרת הסיפור היא גם כן כדי להודות לה' על החסדים שעשה עם אבותינו ועמנו ולהשריש בלבנו את האמונה בה', את השגחתו הפרטית בעולם ואת בחירת ה' בעם ישראל להיות לו לעם סגולה ולקדש את שם ה' בעולם כולו.  


=== מעלת מצות הסיפור ===
=== מעלת מצות הסיפור ===


בזוהר הקדוש{{דרוש מקור}} מובא, שבשעה שבני ישראל מספרים ביציאת מצרים, הקב"ה מכנס את כל פמליותיו ואומר להן: לכו ושמעו סיפור שבח גדולתי שבני מספרים ושמחים בגאולתי!
בזוהר הקדוש{{דרוש מקור}} מובא, שבשעה שבני ישראל מספרים ביציאת מצרים, הקב"ה מכנס את כל פמליותיו ואומר להן: לכו ושמעו סיפור שבח גדולתי שבני מספרים ושמחים בגאולתי!
== מצות ואופן הסיפור ==
מלבד מצות עשה דאורייתא [[זכירת יציאת מצרים|לזכור יציאת מצרים]] בכל יום כל השנה{{הערה|וראה להלן בפרק [[סיפור יציאת מצרים#ייחודיות המצוה|ייחודיות המצוה]].}}, ישנה מצוה מיוחדת לזכור ולספר על עבודת הפרך שעבדו אבותינו במצרים, על כך שה' גאל אותם בנסים גדולים ועל היציאה מעבדות לחרות בליל הסדר.
דרך סיפור יציאת מצרים חייבת להיעשות בדרך שאמרה תורה והורו לנו חז"ל, אלא שכל המרבה ומוסיף הרי זה משובח. וכמה עקרונות בדרך סיפור יציאת מצרים:
* דרך שאלה ותשובה {{מקור|רמב"ם חמץ ומצה ז, ג|כן}}, וכלשון הפסוקים: "כי ישאלך בנך", "כי יאמרו אליכם בניכם". חכם בנו - שואלו, ואם אין לו בן{{הערה|כלשון הרמב"ם הנ"ל.}} או שאינו חכם מספיק בכדי לשאול{{הערה|עפ"י הגמרא המצוינת בפנים.}} - אשתו שואלתו. ואם לאו - הוא שואל לעצמו. ואפילו שני תלמידי חכמים שיודעין בהלכות הפסח - שואלים זה לזה {{מקור|(}}{{מקור|בבלי:פסחים קטו ב$פסחים קטו:}} {{מקור|רמב"ם חמץ ומצה ז ג$ורמב"ם שם}}{{מקור|)}}. שהלומד דרך שאלה ותשובה זוכר הדברים יותר{{דרוש מקור}} ומעמיק בהם יותר{{דרוש מקור}}.{{ש}}וטעמים נוספים נאמרו בדבר: יש שכתבו שהשואל מורה שרצונו להבין יותר, ואיננו יודע הכל ומצפה לשמוע ולהחכים {{מקור|שו"ת:תשובות והנהגות ד קב$תשובות והנהגות ח"ד סי' קב אות א|כן}}; ויש שכתבו שסיפור דרך שאלה ותשובה כולל את כל המדרגות כדרך ניסי יציאת מצרים שכללו את כל המדרגות {{מקור|בני יששכר מאמרי חודש ניסן ה ו) הנה$בני יששכר, ניסן, מאמר ה אות ו}}; ויש שכתבו שצריך האדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים וכו' והיינו שאז הרגיש אדם בנפשו הרגש חזק שיצא מן המיצר, וכן צריך כל אדם להרגיש בכל ליל פסח כאילו הוא יצא ממצרים ולא יהיה הדבר אצלו כדבר הרגל לאכול מצה ומרור וכדומה, ולכך צריך להיות הסיפור דרך שאלה ותשובה {{מקור|ר' צדוק הכהן מלובלין - פרי צדיק ויקרא לחג הפסח אות [ב]|כן}}. ויש מי שכתב שבתוך שאלת "מה נשתנה" מקופלת שאלה גדולה ונוראה על כל עניינו של עם ישראל, שמדוע נשתנה מכל העמים, באמונתו, במצוותיו, בייסוריו, בהישגיו הרוחניים, בגלותו ובגאולתו. ושאלה זו - אי אפשר לענות עליה תשובה שלימה, ורק על ידי ההתבוננות ביציאת מצרים ובבחירת ישראל נבין כי זהו עניין אלוקי, שחלקו ביכולתנו להבין וכולו לעולם לא נבין. וכך השאלה הזו דוחפת אותנו מעלה מעלה, להבנה יותר עמוקה ויותר גבוהה עד אין סוף. אולי לכן הורתה התורה לעסוק בליל פסח בסיפור יציאת מצרים וסגולת ישראל בדרך של שאלה ותשובה, כי בסיסו הרעיוני של עם ישראל מונח בשאלה הפותחת אותנו לשפע רעיונות אין סופיים. ובלא העברת התורה והסיפור לילדים, לא יתעוררו שאלות חדשות ולא נוכל להמשיך להתעלות {{מקור|(הרב אליעזר מלמד,}} [http://ph.yhb.org.il/04-15-03/ פניני הלכה, פסח, עמ' 196-197]{{מקור|)}}.{{ש}}וקבעו חז"ל שנוסח השאלה יהיה "[[מה נשתנה]] הלילה הזה מכל הלילות". ולדעת חלק מהראשונים יש להקפיד דווקא על נוסח זה{{הערה|1=ראה [http://ph.yhb.org.il/04-15-04/ פניני הלכה, פסח, עמ' 198 הערה 2]: "לדעת כמה ראשונים{{דרוש מקור}}, כל שהילד שאל איזו שאלה על עניין ליל הסדר, כבר יצאו ידי חובת השאלה ושוב אין צורך לומר נוסח "מה נשתנה", וכך כתבו הרוקח{{דרוש מקור}}, המהרי"ל{{דרוש מקור}} ועוד. אולם לדעת רוב הראשונים, וביניהם התוס' {{מקור|תוספות פסחים קטו ב$פסחים קטו: ד"ה כדי שיכיר התינוק|כן}} והרמב"ם, גם כשהילד שואל מעצמו איזו שאלה סביב עניין הסדר, צריך לומר את כל נוסח "מה נשתנה", וכן נפסק להלכה. ועיין בברור הלכה על פסחים קטו, ב (עמ' קלד), בסיכום הדעות". וראה ב[http://www.otzar.org/forums/viewtopic.php?f=27&t=13018 פורום אוצר החכמה].}}. ומ"מ
* מתחיל בגנות ומסיים בשבח
* מירת פסח, מצה ומרור
* הלל והודאה לרבש"ע שהוציאנו ממצרים
כדי לאפשר לכל אדם בישראל לקיים את מצות סיפור יציאת מצרים בצורה נכונה{{דרוש מקור}}, תיקנו חכמי הדורות את נוסח ה"[[הגדה של פסח]]".


== ייחודיות המצוה ==
== ייחודיות המצוה ==
שורה 32: שורה 46:
רבים עסקו בשאלה מה נוסף במצות סיפור יציאת מצרים שבליל הסדר על פני החובה [[זכירת יציאת מצרים|לזכור את יציאת מצרים]] בכל יום ובכל לילה? ותשובות רבות נאמרו בדבר:
רבים עסקו בשאלה מה נוסף במצות סיפור יציאת מצרים שבליל הסדר על פני החובה [[זכירת יציאת מצרים|לזכור את יציאת מצרים]] בכל יום ובכל לילה? ותשובות רבות נאמרו בדבר:
* יש שתירצו שבליל הסדר יש חובה לספר בדיבור על יציאת מצרים{{הערה|ראה להלן שהפרי מגדים {{מקור|פרי מגדים או"ח משבצות זהב תעד$או"ח סוף סי' תעד במש"ז}} כתב שהטעם שאין מברכים על סיפור יציאת מצרים, הוא מפני שיוצא ידי חובה גם בהרהור בעלמא, ולכאורה הדבר סותר לתירוצו כאן, וצ"ע. (וכן סותר הדבר למובא בשמו להלן ובהערות).}}, אך בכל יום די בזכירת יציאת מצרים במחשבה ובהרהור {{מקור|(}}{{מקור|פרי מגדים, או"ח רס"י נח - פתיחה להלכות קריאת שמע, סוף אות ד}}{{מקור|; שו"ת}} [[בשמים ראש]] [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1128&st=&pgnum=123 סוף סי' קעג]{{מקור|, בתירוץ השני;}} [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9259&st=&pgnum=91 ישועות יעקב או"ח סוף סי' סז - תשובה לתלמיד]{{מקור|; ועוד)}}, או בשמיעה מאחר [גם בלי דין שומע כעונה{{הערה|ויש שנקטו שגם בליל הסדר אין צריך לדין שומע כעונה, כל שהוא חלק מהסיפור (הגדה של פסח מנחת אשר; ועוד).}}] {{מקור|שו"ת:חתם סופר או"ח טו$חת"ס או"ח סי' טו|כן}}.{{ש}}אך יש שדחו תירוץ זה לפי מה שהוכיחו כמה אחרונים {{מקור|שאגת אריה יג$שאגת אריה סי' יג|כן}} שמצות זכירת יציאת מצרים חייבת להיעשות בדיבור ובהזכרה בפה, ולא די בזכירה במחשבה {{מקור|מנחת חינוך כא א$מנ"ח ריש מצוה כא|כן}}.
* יש שתירצו שבליל הסדר יש חובה לספר בדיבור על יציאת מצרים{{הערה|ראה להלן שהפרי מגדים {{מקור|פרי מגדים או"ח משבצות זהב תעד$או"ח סוף סי' תעד במש"ז}} כתב שהטעם שאין מברכים על סיפור יציאת מצרים, הוא מפני שיוצא ידי חובה גם בהרהור בעלמא, ולכאורה הדבר סותר לתירוצו כאן, וצ"ע. (וכן סותר הדבר למובא בשמו להלן ובהערות).}}, אך בכל יום די בזכירת יציאת מצרים במחשבה ובהרהור {{מקור|(}}{{מקור|פרי מגדים, או"ח רס"י נח - פתיחה להלכות קריאת שמע, סוף אות ד}}{{מקור|; שו"ת}} [[בשמים ראש]] [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1128&st=&pgnum=123 סוף סי' קעג]{{מקור|, בתירוץ השני;}} [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9259&st=&pgnum=91 ישועות יעקב או"ח סוף סי' סז - תשובה לתלמיד]{{מקור|; ועוד)}}, או בשמיעה מאחר [גם בלי דין שומע כעונה{{הערה|ויש שנקטו שגם בליל הסדר אין צריך לדין שומע כעונה, כל שהוא חלק מהסיפור (הגדה של פסח מנחת אשר; ועוד).}}] {{מקור|שו"ת:חתם סופר או"ח טו$חת"ס או"ח סי' טו|כן}}.{{ש}}אך יש שדחו תירוץ זה לפי מה שהוכיחו כמה אחרונים {{מקור|שאגת אריה יג$שאגת אריה סי' יג|כן}} שמצות זכירת יציאת מצרים חייבת להיעשות בדיבור ובהזכרה בפה, ולא די בזכירה במחשבה {{מקור|מנחת חינוך כא א$מנ"ח ריש מצוה כא|כן}}.
* ויש שתירצו שבכל לילה החובה רק להזכיר בהזכרה קצרה בעלמא את יציאת מצרים{{הערה|בגמרא {{מקור|בבלי:ברכות יג ב$ברכות יג:|כן}} מובא שרבי היה מחזר על "שמעתא" (- סוגיה) שיש בה הזכרת יציאת מצרים, ומכאן למדו הפוסקים {{מקור|מגן אברהם סז א$מגן אברהם סי' סז ס"ק א|כן}} שיוצא ידי חובת קריאת שמע בהזכרת הלכה מעניין יציאת מצרים {{מקור|מ"ב סז ג$מ"ב שם ס"ק ג|כן}}.}}, ואילו בליל הסדר יש מצוה '''לספר''' ביציאת מצרים בהרחבה, ולפרוס את השתלשלות העניינים {{מקור|(}}{{מקור|חיים אדם קל, יא$חיי אדם כלל קל אות יא}}{{מקור|;}} {{מקור|פנים יפות שמות יג, ח$פנים יפות, פרשת בו, ד"ה ויש לפרש}}{{מקור|;}} [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1128&st=&pgnum=123 שו"ת בשמים ראש סוף סי' קעג]{{מקור|, בתירוץ הראשון;}} {{מקור|; ועוד)}}.
* ויש שתירצו שבכל לילה החובה רק להזכיר בהזכרה קצרה בעלמא את יציאת מצרים{{הערה|בגמרא {{מקור|בבלי:ברכות יג ב$ברכות יג:|כן}} מובא שרבי היה מחזר על "שמעתא" (- סוגיה) שיש בה הזכרת יציאת מצרים, ומכאן למדו הפוסקים {{מקור|מגן אברהם סז א$מגן אברהם סי' סז ס"ק א|כן}} שיוצא ידי חובת קריאת שמע בהזכרת הלכה מעניין יציאת מצרים {{מקור|מ"ב סז ג$מ"ב שם ס"ק ג|כן}}.}}, ואילו בליל הסדר יש מצוה '''להגיד'''{{הערה|1=כבר עמדו על כך המפרשים שלשון "והגדת לבנך" משמעותה בהרחבה {{מקור|(וראה}} {{מקור|מנחת חינוך כא}}{{מקור|, ובפרי מגדים בפתיחה להלכות קריאת שמע, ובמה שציינו)}}. וראה גם ב[http://www.otzar.org/forums/viewtopic.php?f=27&t=418&hilit=%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8 פורום אוצר החכמה].}} '''ולספר''' ביציאת מצרים בהרחבה, ולפרוס את השתלשלות העניינים {{מקור|(}}{{מקור|חיים אדם קל, יא$חיי אדם כלל קל אות יא}}{{מקור|;}} {{מקור|פנים יפות שמות יג, ח$פנים יפות, פרשת בו, ד"ה ויש לפרש}}{{מקור|;}} [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1128&st=&pgnum=123 שו"ת בשמים ראש סוף סי' קעג]{{מקור|, בתירוץ הראשון;}} {{מקור|ערוך לנר סוכה כח א$ערוך לנר סוכה כח. ד"ה במתניתין לא קיימת}}{{מקור|; ועוד, וראה להלן מה שנתבאר בדברי רבי חיים מבריסק, שכולל בדבריו גם את תירוץ זה)}}.{{ש}}אך יש שחלקו על תירוץ זה, וכתבו שכל ההגדה היא רק מתקנת חכמים ואינה מעכבת מן התורה{{הערה|ויש מקשים, שדבר זה סותר – לכאורה – למה שפסק במקום אחר {{מקור|פרי מגדים או"ח משבצות זהב רעה ח$סי' ערה מש"ז ס"ק ח|כן}}, והובא להלכה במשנה ברורה {{מקור|משנה ברורה רעה יז$שם ס"ק יז|כן}}, ש[[עם הארץ]] שלא למד מעולם, ואיננו יודע כלל לקרוא את ההגדה ללא ספר, בכל זאת מותר לו לקרוא את הגדה לאור הנר, ואפילו אם פסח חל ב[[שבת]], כדי שלא יבטל מצות עשה מן התורה, ע"ש, ומבואר מהדברים שצריך לספר יציאת מצרים בהרחבה! (וכן פסק זה סותר לדבריו לעיל שניתן לצאת ידי מצוה זו בהרהור, וצ"ע).}} {{מקור|פרי מגדים, בפתיחה להל' קריאת שמע הנ"ל, אות ד|כן}}, ויש שהוסיפו {{מקור|מנחת חינוך כא א$מנ"ח ריש מצוה כא|כן}} להקשות על זה מתירוץ המפרשים {{מקור|פרי חדש או"ח סי' תעג סוף ס"ק ו ד"ה ויאמר הא לחמא|כן}} שאין מברכים על סיפור יציאת מצרים כי יוצאים ידי חובת המצוה{{הערה|1=וראה בספר פרקי השנה {{מקור|ח"א סוף עמ' רמא|כן}} שהביא מספר [http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?142368&&page=34 קול יהודה שיעור ו, עמ' כט], ד"ה ובעיקר הקושיא, שכתב שיש לדחות שאע"פ שבדיעבד יוצא ידי חובה בהזכרה בלבד, [[לכתחילה]] מן התורה צריך להרבות בסיפור. (אכן, יסוד זה מחודש מאד, וראה [http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?id=1101&cat=682 סיכום שיעור בגדר החיוב לקיים מצוות] מאת [[הרב זלמן נחמיה גולדברג]], שאין מצוה דאורייתא שהיא רק לכתחילה).}} בעצם ברכת הקידוש{{הערה|1=וראה בספר פרקי השנה {{מקור|ח"א עמ' רמא|כן}} שהביא שכבר מובא כן ברבנו ירוחם {{מקור|רבינו ירוחם תולדות אדם וחוה ה ד$תולדות אדם וחוה נתיב ה ריש ח"ד, דף מב טור ג|כן}} בשם רבנו פרץ, וכן הביא ה[[אבודרהם]] ב[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=26840&st=&pgnum=115 סדר ההגדה] בשם הריא"ף ז"ל שהקשה למה אין מברכים על קריאתה, ותירץ כי במה שאומר בהתחלת הקדוש זכר ליציאת מצרים יצא. והוסיף האבודרהם שהרשב״א כתב טעם אחר שאין לבדך על קריאתה, מפני שהיא מצוה שאין לה קצבה ידועה ואפילו בדבור בעלמא שידבר בעניין יציאת מצרים יצא אלא כל המרבה הרי זה משובח. וכ"כ בספר אורחות חיים{{דרוש מקור}}. אך ב[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=10914&st=&pgnum=16 הגדה של פסח מעשה נסים] חלק על תירוץ זה וכתב שבלילה זה צריך סיפור מפורט ואינו יוצא בדיבור אחד ע"ש.{{ש}}וראה ב[http://www.otzar.org/forums/viewtopic.php?f=27&t=4552 פורום 'אוצר החכמה'] שהאריכו במקורות וראיות בשאלה זו (אם יוצא ידי חובת מצות סיפור יציאת מצרים בהזכרה בלבד, או שצריך להרחיב בסיפור).}}.
* ויש שתירצו שמצות סיפור יציאת מצרים בליל הסדר היא [[מצות עשה]] המפורשת בכתוב, ואילו מצות זכירת יצירת מצרים בכל לילה היא מצוה בעלמא הנלמדת מייתור (ולא נאמרה בפירוש בתורה), ולכן חובת מצות סיפור יציאת מצרים בליל הסדר גדולה יותר. ונפקא מינה למי [[שבועה|שנשבע]] שלא ידבר מעניין יציאת מצרים שבכל לילה אינו רשאי להזכיר את יציאת מצרים ובליל הסדר מחוייב לספר מענייני יציאת מצרים {{מקור|פרי מגדים בפתיחה להלכות קריאת שמע הנ"ל, אות ד|כן}}.
* ויש שהעירו שאם נאמר שזכירת יציאת מצרים שבקריאת שמע יכולה להיעשות גם קודם [[צאת הכוכבים]], בכל זאת סיפור יציאת מצרים בליל הסדר הוא רק לאחר צאת הכוכבים {{מקור|פרי מגדים או"ח אשל אברהם תעט$פרמ"ג סי' תעט אשל אברהם סוף ס"ק ב|כן}}.
* ויש שתירצו שמצות סיפור יציאת מצרים בליל הסדר מחייבת לספר לבנים (כלשון הכתוב "והגדת לבנך"), והמצוה בכל לילה מחייבת רק להזכיר לעצמו {{מקור|מנחת חינוך כא א$מנ"ח מצ' כא אות א|כן}}.
* ויש שתירצו שבכל הלילות החובה להזכיר את גאולת הנפש שהקב"ה לקחנו לעבודתו, ואילו בליל הסדר חובתנו לספר על גאולת הגוף שיצאנו משעבוד הפיזי ומעבדות מצרים החומרית ([http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14016&st=&pgnum=105 המאיר לעולם ח"א סי' כה באריכות]).
* [[רבי חיים מבריסק]] {{מקור|כתבי הגר"ח, סטנציל, עמ' לג; עמק ברכה עמ' עו-עז|כן}} היה מסביר לבני ביתו בכל שנה [שמדויק בדברי הרמב"ם {{מקור|רמב"ם חמץ ומצה ז$פ"ז מהל' חמץ ומצה הל' ג-ה}}] שישנם שלושה דינים בסיפור יציאת מצרים בליל הסדר שאין בזכירת יציאת מצרים שבכל לילה, והם: (א) שבליל הסדר יש חובה לתאר את השתלשלות העניינים "מתחיל בגנות ומסיים בשבח", (ב) שבליל הסדר יש חובה לספר דרך שאלה ותשובה, (ג) שבליל הסדר יש חובה להסביר את טעמי המצוות הנוהגות בו זכר ליציאת מצרים{{הערה|וראה בפרי מגדים {{מקור|פרי מגדים או"ח אשל אברהם תעט ב$אשל אברהם סוף סי' תעט|כן}} שכתב שהחילוק בין זכירת יציאת מצרים בקריאת שמע לסיפור יציאת מצרים בליל הסדר הוא אמירת פסח, מצה ומרור. וע"ע בערוך לנר {{מקור|ערוך לנר סוכה כח א$סוכה כח. ד"ה במתניתין לא קיימת|כן}}.}}.
* ויש שתירצו שבכל לילה החובה רק להזכיר שהקב"ה גאל את אבותינו משִעבוד מצרים, אך בליל הסדר החובה לכל אדם לראות את עצמו כאילו הוא בעצמו יצא ממצרים {{מקור|(פרקי השנה ח"א עמ' רמב, בשם}} [http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?165918& הגדת 'ויגד משה'] {{מקור|עמ' קכג, בשם}} [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22244&st=&pgnum=41 הגדת המבאר]{{מקור|, לרבי מנחם מנדל וויינגורט, דף כ:)}}.
* ויש שתירצו עפ"י דברי האחרונים {{מקור|אור שמח קריאת שמע א ג$אור שמח פ"א מהל' קריאת שמע ה"ג|כן}} שמן התורה אין חיוב להזכיר יציאת מצרים כל לילה (אלא רק מדרבנן), ובליל הסדר מצות סיפור יציאת מצרים היא מן התורה ([http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?142368&&page=33 קול יהודה, שיעור ו, עמ' כח]).
* ויש שתירצו שבליל הסדר יש חובה לזכור "היום אשר יצאת ממצרים", דהיינו להזכיר שנִסֵי יציאת מצרים אירעו ביום זה {{מקור|(ראה בספר פרקי השנה ח"א עמ' רמג, וכן ב}}[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=19961&st=&pgnum=130 מועדים וזמנים ח"ג סי' רנג, דף קכו] {{מקור|וב}}[http://www.otzar.org/forums/viewtopic.php?f=27&t=9221&hilit=%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8 דברי 'נוטר הכרמים' בפורום אוצר החכמה]{{מקור|)}}.


== פרטי המצוה ==
== פרטי המצוה ==


דעת רוב הפוסקים גם ה[[אשה|נשים]] חייבות בסיפור יציאת מצרים {{מקור|שו"ת: יחווה דעת ב סה$שו"ת יחווה דעת ח"ב סי' סה|כן}}, ואף על פי שנשים פטורות מ[[מצוות עשה שהזמן גרמן]], מכל מקום במצוה זו הן חייבות, מפני "שאף הן היו באותו הנס", או מפני ש"כל שישנו בבל תאכל [[חמץ]] ישנו בקום [[אכילת מצה|אכול מצה]]" {{מקור|בבלי:פסחים מג ב$פסחים מג:|כן}}, ובכלל זה סיפור יציאת מצרים, או מטעמים אחרים{{הערה|וראה בברכי יוסף (להרב החיד"א) או"ח סי' תעג ס"ק טו; {{מקור|מנחת חינוך כא ו$מנ"ח מצוה כא ס"ק ו [אות י]}}; שו"ת דברי יציב ליקוטים סי' כט אות ג; שו"ת מגדנות אליהו ח"א סי' כח ; שו"ת ויען יוסף או"ח סי' רצח אות ב; קהלות יעקב ח"י סי' נה; כתבי קהלות יעקב החדשים, בני ברק תשנ"ח, מועד, סי' קח, עמ' ריח-ריט; שו"ת יביע אומר ח"ט סי' קב אות ג; וספר מעדני אשר - פסח, עמ' מט-נב.}}.
דעת רוב הפוסקים גם ה[[אשה|נשים]] חייבות בסיפור יציאת מצרים {{מקור|שו"ת: יחווה דעת ב סה$שו"ת יחווה דעת ח"ב סי' סה|כן}}, ואף על פי שנשים פטורות מ[[מצוות עשה שהזמן גרמן]], מכל מקום במצוה זו הן חייבות, מפני "שאף הן היו באותו הנס", או מפני ש"כל שישנו בבל תאכל [[חמץ]] ישנו בקום [[אכילת מצה|אכול מצה]]" {{מקור|בבלי:פסחים מג ב$פסחים מג:|כן}}, ובכלל זה סיפור יציאת מצרים, או מטעמים אחרים{{הערה|וראה בברכי יוסף (להרב החיד"א) או"ח סי' תעג ס"ק טו; {{מקור|מנחת חינוך כא ו$מנ"ח מצוה כא ס"ק ו [אות י]}}; שו"ת דברי יציב ליקוטים סי' כט אות ג; שו"ת מגדנות אליהו ח"א סי' כח ; שו"ת ויען יוסף או"ח סי' רצח אות ב; קהלות יעקב ח"י סי' נה; כתבי קהלות יעקב החדשים, בני ברק תשנ"ח, מועד, סי' קח, עמ' ריח-ריט; שו"ת יביע אומר ח"ט סי' קב אות ג; שו"ת חזון עובדיה סימן כ; וספר מעדני אשר - פסח, עמ' מט-נב.}}.


"וכל המרבה לספר ביציאת מצרים - הרי זה משובח".  
"וכל המרבה לספר ביציאת מצרים - הרי זה משובח".  
שורה 54: שורה 76:
* הרב יום טוב זנגר, '''מצות סיפור יציאת מצרים''', מתוך: '''[http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?157105& מעדני יום טוב]''' ח"ד סי' קטז, עמ' תרנג-תרס  
* הרב יום טוב זנגר, '''מצות סיפור יציאת מצרים''', מתוך: '''[http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?157105& מעדני יום טוב]''' ח"ד סי' קטז, עמ' תרנג-תרס  
* הרב אשר אנשיל שוורץ, '''מעדני אשר''' - פסח, [http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?166910&&page=40 עמ' מ]-נו
* הרב אשר אנשיל שוורץ, '''מעדני אשר''' - פסח, [http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?166910&&page=40 עמ' מ]-נו
* [[הרב אליעזר מלמד]], '''[http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?id=249&cat=630 ההגדה - סיפור יציאת מצרים]''', מתוך: '''פניני הלכה''' - פסח, פרק טו, עמ' 193-207
* הרב אבישי נתן מייטליס, '''[http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?147807& ודרשת בחגך]''' - פסח, [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=36064&st=&pgnum=69&hilite= עמ' סט]-צד
* הרב אבישי נתן מייטליס, '''[http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?147807& ודרשת בחגך]''' - פסח, [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=36064&st=&pgnum=69&hilite= עמ' סט]-צד


גרסה מ־12:26, 29 במרץ 2013
Baustelle.PNG הערך נמצא בשלבי עריכה
כדי למנוע התנגשויות עריכה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
שימו לב! אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחתו של הכותב.
התבנית הונחה ע"י למאי נ"מ? (שיחה) 16:49, 27 במרץ 2013 (IST)


Nuvola apps kcmpartitions.png יש להשלים ערך זה
ערך זה עשוי להיראות מלא ומפורט, אך הוא אינו שלם, ועדיין חסר בו תוכן מהותי. הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. ראו פירוט בדף השיחה.

מצות עשה לספר בליל ט"ו בניסן על יציאת מצרים.

מקור המצוה

בשלושה מקומות מוזכרת מצות סיפור יצאת מצרים בתורה:

  1. "וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְכָל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מִשְׁכוּ וּקְחוּ לָכֶם צֹאן לְמִשְׁפְּחֹתֵיכֶם וְשַׁחֲטוּ הַפָּסַח... וְהָיָה כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יִתֵּן ה' לָכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הָעֲבֹדָה הַזֹּאת. וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם בְּנֵיכֶם מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם. וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לַיקֹוָק אֲשֶׁר פָּסַח עַל בָּתֵּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם בְּנָגְפּוֹ אֶת מִצְרַיִם וְאֶת בָּתֵּינוּ הִצִּיל..." (שמות יב, כא-כז)
  2. "וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם" (שמות יג, ח). ואף על פי שכתוב "ביום", קיבלו חכמים שמצוה זו נוהגת בליל ט"ו בניסן, "בשעה שמצה ומרור (ובזמן הבית - גם פסח) מונחים לפניך"‏[1].
  3. "כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר מָה הָעֵדֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֱלֹהֵינוּ אֶתְכֶם[2]: וְאָמַרְתָּ לְבִנְךָ עֲבָדִים הָיִינוּ לְפַרְעֹה בְּמִצְרָיִם וַיֹּצִיאֵנוּ ה' מִמִּצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה. וַיִּתֵּן ה' אוֹתֹת וּמֹפְתִים גְּדֹלִים וְרָעִים בְּמִצְרַיִם בְּפַרְעֹה וּבְכָל בֵּיתוֹ לְעֵינֵינוּ. וְאוֹתָנוּ הוֹצִיא מִשָּׁם לְמַעַן הָבִיא אֹתָנוּ לָתֶת לָנוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֵינוּ. וַיְצַוֵּנוּ ה' לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹהֵינוּ לְטוֹב לָנוּ כָּל הַיָּמִים לְחַיֹּתֵנוּ כְּהַיּוֹם הַזֶּה. וּצְדָקָה תִּהְיֶה לָּנוּ כִּי נִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַמִּצְוָה הַזֹּאת לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵינוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּנוּ" ( דברים ו, כ-כה).

הרמב"ם (ספר מצוות עשה קנז), הרמב"ן‏[3], החינוך (מצוה כא) והסמ"ג (עשה מא) מנו מצוה זו, אך יש ממוני המצוות (בעל הלכות גדולות, היראים, רס"ג ועוד) שלא מנו אותה, וכבר עמדו המפרשים בטעם הדבר‏[4].

מטעמי המצווה

הטעם הפשוט למצות סיפור יציאת מצרים הוא (כמבואר בספר החינוך מצוה כא), בכדי לזכור את יציאת מצרים ולקבוע אותה כיסוד מוצק בתודעתנו האישית והלאומית. מצוות רבות קבעה התורה לזיכרון יציאת מצרים, וזאת מפני שיציאת מצרים היא מיסודות האמונה‏[5], שכן בכל דור ודור, אלוקים "מסתתר" מאחורי המסווה של ה"טבע". אילו בורא עולם היה מגלה את השפעתו על הבריה ועל הברואים באופן ברור וגלוי, והיה עושה נסים לעיני כל בכל שעה, לא הייתה "בחירה חופשית", כלומר היהודי לא היה מקיים מצוות מתוך החלטה והתגברות על תאוותיו, אלא מתוך הכרח המציאות הטופחת על פניו, כך שלא היה ערך כל כך לקיום מצוות. מצד שני, אם בכל ההיסטוריה של העם היהודי, אלוקים לא היה מגלה כלל את מציאותו (על ידי ניסים), היו קטני הדעת עלולים להטיל חס ושלום ספק במציאותו, או למצער ספק בהשגחתו על העולם והנהגתו את העולם‏[6]. לכן, פעם אחת בהיסטוריה, האלוקים שינה לחלוטין את כל חוקי הטבע: הנילוס הפך לדם, ארץ מצרים הייתה מכוסה בצפרדעים, וכן הלאה. ברור שמי שיש לו את הכוח לבטל את כל חוקי הטבע, הוא זה שברא את הטבע. עם זאת, כדי שהגילוי הזה (יציאת מצרים) ישמור על ערכו בתור "הוכחה" על קיומו של אלוהים בכל הדורות העתידיות, גם לאלו שלא זכו לצפות במו עיניהם בכל הנסים, ציוותה התורה שכל מיליוני היהודים שיצאו ממצרים‏[7], יעידו כל שנה שוב ושוב את כל מה שראו עיניהם ביציאת מצרים, לאוזני בניהם. וכן בניהם מחוייבים לספר מה ששמעו מאבותיהם, בכל ליל פסח. וכן הלאה בכל הדורות, נצטוו כולם לספר עדות זו בשרשרת בלתי פוסקת, מאב לבן.
דבר זה נותן למעמד יציאת מצרים סטטוס מיוחד: עדות ראיה‏[8], שכן נסים אלו לא איבדו את הכוח של "ראיה" ממש. אין ספק, שכל כך הרבה אבות לא יעידו שקר לילדיהם. בלתי אפשרי להצליח "להמציא" ולהחדיר לתודעת עם שלם בשלב מסוים בהיסטוריה סיפור מופלא כשל יציאת מצרים, כיון שאומה שלימה לא תהיה "עיוורת" כל כך לקבל ספר (תורה) שבו נכתב כי שש מאות אלף איש מאותה אומה עצמה היו עדים לאירועים אלו ושהיו מחוייבים לספר זאת מאב לבנו כל שנה ולנהוג במצוות רבות ותובעניות הנובעות מאמונה זו. סיפור כזה לעולם לא היה יכול להתקבל, אם לא שעובדות אלו אכן התרחשו במציאות, מבלי כל אפשרות לדחות אותן. לכן, מובן היטב שהתורה נותנת דגש מיוחד על העברת הסיפור והמסר של יציאת מצרים מדור לדור.

שונה מצווה זו מכל המצוות‏[9], שאמנם לכל המצוות אנו מחנכים את הקטנים, מלמדים אותם לשמור שבת, לאכול כשר, לברך, להתפלל וכיוצא בזה, מכל מקום כל מצות החינוך למצוות היא מדברי חכמים, ורק בשתי מצוות נצטווינו מהתורה לחנך את הילדים, והן: סיפור יציאת מצרים, ולימוד תורה. וזאת מפני שהן מצוות יסודיות כל כך, שעל ידן נבנית אישיותו של הילד הישראלי. על ידי הסיפור ביציאת מצרים יכירו הילדים בגדולת הבורא המשגיח על בריותיו, וידעו כי ה' בחר בנו מכל העמים להיות לו לעם סגולה.

במצווה לספר ביציאת מצרים, הדגש הראשון להעביר את המסורת לבנים, ומתוך כך ברור שגם האב עצמו מצווה לעסוק ביציאת מצרים לעצמו, ואף ההורים עצמם לומדים טוב יותר את ההגדה כאשר הם יודעים שעליהם ללמדה את בניהם.

בנוסף, חלק ממטרת הסיפור היא גם כן כדי להודות לה' על החסדים שעשה עם אבותינו ועִמנו, וכן, להשריש בלבנו אנו‏[10], את האמונה בה', השגחתו הפרטית בעולם ובחירתו בעם ישראל להיות לו לעם סגולה ולקדש את שמו בעולם כולו.

והוראה נוספת יש לנו ללמוד מיציאת מצרים(דרוש מקור): כשעם ישראל היה משועבד אצל האימפריה המצרית – בעיניים טבעיות – לא היה שום מפלט, "מעולם לא יצא ממצרים לא עבד ולא שפחה" (מכילתא דרשב"י ג, ב; שם יח, יא; ועוד). דורות של עבדים גדלים במצרים, שאינם זוכרים כבר את חירותם. שום קרן אור לא נראתה באופק ואף תקווה לא עלתה על לב‏[11]. אך, "אֵין לַה' מַעְצוֹר לְהוֹשִׁיעַ" (שמואל א יד, ו), וממעמקי תהומות חושך הגאולה יכולה לבוא. אין ייאוש בעולם כלל!

יסוד זה נחוץ הוא לאדם הנמצא במשבר מחטאיו ועוונותיו, ולעִתים אף מחטאי האנושות והעולם בכללם, מהעיוורון הגדול לדבר ה' ולאמונתו, ותוהה האם יש פתח לתיקון, האם תתכן כפרה, היוכלו האדם והעולם לשבור את הרגליהם, סדרי חייהם ומהלך מחשבותיהם ולשוב אל ה'?! יציאת מצרים מורה לו(דרוש מקור): אל ייפול לבבך, שכבר אמר רבי יצחק (שבת פט:): "אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים – כשנים הללו שסדורות ובאות מששת ימי בראשית ועד עכשיו‏[12] – כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ, אִם יַאְדִּימוּ כַתּוֹלָע כַּצֶּמֶר יִהְיוּ" (ישעיהו א, יח).

מעלת מצות הסיפור

בזוהר הקדוש(דרוש מקור) מובא, שבשעה שבני ישראל מספרים ביציאת מצרים, הקב"ה מכנס את כל פמליותיו ואומר להן: לכו ושמעו סיפור שבח גדולתי שבני מספרים ושמחים בגאולתי!

מצות ואופן הסיפור

מלבד מצות עשה דאורייתא לזכור יציאת מצרים בכל יום כל השנה‏[13], ישנה מצוה מיוחדת לזכור ולספר על עבודת הפרך שעבדו אבותינו במצרים, על כך שה' גאל אותם בנסים גדולים ועל היציאה מעבדות לחרות בליל הסדר.

דרך סיפור יציאת מצרים חייבת להיעשות בדרך שאמרה תורה והורו לנו חז"ל, אלא שכל המרבה ומוסיף הרי זה משובח. וכמה עקרונות בדרך סיפור יציאת מצרים:

  • דרך שאלה ותשובה (רמב"ם חמץ ומצה ז, ג), וכלשון הפסוקים: "כי ישאלך בנך", "כי יאמרו אליכם בניכם". חכם בנו - שואלו, ואם אין לו בן‏[14] או שאינו חכם מספיק בכדי לשאול‏[15] - אשתו שואלתו. ואם לאו - הוא שואל לעצמו. ואפילו שני תלמידי חכמים שיודעין בהלכות הפסח - שואלים זה לזה (פסחים קטו: ורמב"ם שם). שהלומד דרך שאלה ותשובה זוכר הדברים יותר(דרוש מקור) ומעמיק בהם יותר(דרוש מקור).
    וטעמים נוספים נאמרו בדבר: יש שכתבו שהשואל מורה שרצונו להבין יותר, ואיננו יודע הכל ומצפה לשמוע ולהחכים (תשובות והנהגות ח"ד סי' קב אות א); ויש שכתבו שסיפור דרך שאלה ותשובה כולל את כל המדרגות כדרך ניסי יציאת מצרים שכללו את כל המדרגות בני יששכר, ניסן, מאמר ה אות ו; ויש שכתבו שצריך האדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים וכו' והיינו שאז הרגיש אדם בנפשו הרגש חזק שיצא מן המיצר, וכן צריך כל אדם להרגיש בכל ליל פסח כאילו הוא יצא ממצרים ולא יהיה הדבר אצלו כדבר הרגל לאכול מצה ומרור וכדומה, ולכך צריך להיות הסיפור דרך שאלה ותשובה (ר' צדוק הכהן מלובלין - פרי צדיק ויקרא לחג הפסח אות [ב]). ויש מי שכתב שבתוך שאלת "מה נשתנה" מקופלת שאלה גדולה ונוראה על כל עניינו של עם ישראל, שמדוע נשתנה מכל העמים, באמונתו, במצוותיו, בייסוריו, בהישגיו הרוחניים, בגלותו ובגאולתו. ושאלה זו - אי אפשר לענות עליה תשובה שלימה, ורק על ידי ההתבוננות ביציאת מצרים ובבחירת ישראל נבין כי זהו עניין אלוקי, שחלקו ביכולתנו להבין וכולו לעולם לא נבין. וכך השאלה הזו דוחפת אותנו מעלה מעלה, להבנה יותר עמוקה ויותר גבוהה עד אין סוף. אולי לכן הורתה התורה לעסוק בליל פסח בסיפור יציאת מצרים וסגולת ישראל בדרך של שאלה ותשובה, כי בסיסו הרעיוני של עם ישראל מונח בשאלה הפותחת אותנו לשפע רעיונות אין סופיים. ובלא העברת התורה והסיפור לילדים, לא יתעוררו שאלות חדשות ולא נוכל להמשיך להתעלות (הרב אליעזר מלמד, פניני הלכה, פסח, עמ' 196-197).
    וקבעו חז"ל שנוסח השאלה יהיה "מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות". ולדעת חלק מהראשונים יש להקפיד דווקא על נוסח זה‏[16]. ומ"מ
  • מתחיל בגנות ומסיים בשבח
  • מירת פסח, מצה ומרור
  • הלל והודאה לרבש"ע שהוציאנו ממצרים

כדי לאפשר לכל אדם בישראל לקיים את מצות סיפור יציאת מצרים בצורה נכונה(דרוש מקור), תיקנו חכמי הדורות את נוסח ה"הגדה של פסח".

ייחודיות המצוה

רבים עסקו בשאלה מה נוסף במצות סיפור יציאת מצרים שבליל הסדר על פני החובה לזכור את יציאת מצרים בכל יום ובכל לילה? ותשובות רבות נאמרו בדבר:

  • יש שתירצו שבליל הסדר יש חובה לספר בדיבור על יציאת מצרים‏[17], אך בכל יום די בזכירת יציאת מצרים במחשבה ובהרהור (פרי מגדים, או"ח רס"י נח - פתיחה להלכות קריאת שמע, סוף אות ד; שו"ת בשמים ראש סוף סי' קעג, בתירוץ השני; ישועות יעקב או"ח סוף סי' סז - תשובה לתלמיד; ועוד), או בשמיעה מאחר [גם בלי דין שומע כעונה‏[18]] (חת"ס או"ח סי' טו).
    אך יש שדחו תירוץ זה לפי מה שהוכיחו כמה אחרונים (שאגת אריה סי' יג) שמצות זכירת יציאת מצרים חייבת להיעשות בדיבור ובהזכרה בפה, ולא די בזכירה במחשבה (מנ"ח ריש מצוה כא).
  • ויש שתירצו שבכל לילה החובה רק להזכיר בהזכרה קצרה בעלמא את יציאת מצרים‏[19], ואילו בליל הסדר יש מצוה להגיד‏[20] ולספר ביציאת מצרים בהרחבה, ולפרוס את השתלשלות העניינים (חיי אדם כלל קל אות יא; פנים יפות, פרשת בו,; שו"ת בשמים ראש סוף סי' קעג, בתירוץ הראשון; ערוך לנר סוכה כח.; ועוד, וראה להלן מה שנתבאר בדברי רבי חיים מבריסק, שכולל בדבריו גם את תירוץ זה).
    אך יש שחלקו על תירוץ זה, וכתבו שכל ההגדה היא רק מתקנת חכמים ואינה מעכבת מן התורה‏[21] (פרי מגדים, בפתיחה להל' קריאת שמע הנ"ל, אות ד), ויש שהוסיפו (מנ"ח ריש מצוה כא) להקשות על זה מתירוץ המפרשים (פרי חדש או"ח סי' תעג סוף ס"ק ו ד"ה ויאמר הא לחמא) שאין מברכים על סיפור יציאת מצרים כי יוצאים ידי חובת המצוה‏[22] בעצם ברכת הקידוש‏[23].
  • ויש שתירצו שמצות סיפור יציאת מצרים בליל הסדר היא מצות עשה המפורשת בכתוב, ואילו מצות זכירת יצירת מצרים בכל לילה היא מצוה בעלמא הנלמדת מייתור (ולא נאמרה בפירוש בתורה), ולכן חובת מצות סיפור יציאת מצרים בליל הסדר גדולה יותר. ונפקא מינה למי שנשבע שלא ידבר מעניין יציאת מצרים שבכל לילה אינו רשאי להזכיר את יציאת מצרים ובליל הסדר מחוייב לספר מענייני יציאת מצרים (פרי מגדים בפתיחה להלכות קריאת שמע הנ"ל, אות ד).
  • ויש שהעירו שאם נאמר שזכירת יציאת מצרים שבקריאת שמע יכולה להיעשות גם קודם צאת הכוכבים, בכל זאת סיפור יציאת מצרים בליל הסדר הוא רק לאחר צאת הכוכבים (פרמ"ג סי' תעט אשל אברהם סוף ס"ק ב).
  • ויש שתירצו שמצות סיפור יציאת מצרים בליל הסדר מחייבת לספר לבנים (כלשון הכתוב "והגדת לבנך"), והמצוה בכל לילה מחייבת רק להזכיר לעצמו (מנ"ח מצ' כא אות א).
  • ויש שתירצו שבכל הלילות החובה להזכיר את גאולת הנפש שהקב"ה לקחנו לעבודתו, ואילו בליל הסדר חובתנו לספר על גאולת הגוף שיצאנו משעבוד הפיזי ומעבדות מצרים החומרית (המאיר לעולם ח"א סי' כה באריכות).
  • רבי חיים מבריסק (כתבי הגר"ח, סטנציל, עמ' לג; עמק ברכה עמ' עו-עז) היה מסביר לבני ביתו בכל שנה [שמדויק בדברי הרמב"ם פ"ז מהל' חמץ ומצה הל' ג-ה] שישנם שלושה דינים בסיפור יציאת מצרים בליל הסדר שאין בזכירת יציאת מצרים שבכל לילה, והם: (א) שבליל הסדר יש חובה לתאר את השתלשלות העניינים "מתחיל בגנות ומסיים בשבח", (ב) שבליל הסדר יש חובה לספר דרך שאלה ותשובה, (ג) שבליל הסדר יש חובה להסביר את טעמי המצוות הנוהגות בו זכר ליציאת מצרים‏[24].
  • ויש שתירצו שבכל לילה החובה רק להזכיר שהקב"ה גאל את אבותינו משִעבוד מצרים, אך בליל הסדר החובה לכל אדם לראות את עצמו כאילו הוא בעצמו יצא ממצרים (פרקי השנה ח"א עמ' רמב, בשם הגדת 'ויגד משה' עמ' קכג, בשם הגדת המבאר, לרבי מנחם מנדל וויינגורט, דף כ:).
  • ויש שתירצו עפ"י דברי האחרונים (אור שמח פ"א מהל' קריאת שמע ה"ג) שמן התורה אין חיוב להזכיר יציאת מצרים כל לילה (אלא רק מדרבנן), ובליל הסדר מצות סיפור יציאת מצרים היא מן התורה (קול יהודה, שיעור ו, עמ' כח).
  • ויש שתירצו שבליל הסדר יש חובה לזכור "היום אשר יצאת ממצרים", דהיינו להזכיר שנִסֵי יציאת מצרים אירעו ביום זה (ראה בספר פרקי השנה ח"א עמ' רמג, וכן במועדים וזמנים ח"ג סי' רנג, דף קכו ובדברי 'נוטר הכרמים' בפורום אוצר החכמה).

פרטי המצוה

דעת רוב הפוסקים גם הנשים חייבות בסיפור יציאת מצרים (שו"ת יחווה דעת ח"ב סי' סה), ואף על פי שנשים פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמן, מכל מקום במצוה זו הן חייבות, מפני "שאף הן היו באותו הנס", או מפני ש"כל שישנו בבל תאכל חמץ ישנו בקום אכול מצה" (פסחים מג:), ובכלל זה סיפור יציאת מצרים, או מטעמים אחרים‏[25].

"וכל המרבה לספר ביציאת מצרים - הרי זה משובח".

אין מברכים על סיפור יציאת מצרים(דרוש מקור), ונאמרו טעמים רבים לדבר[דרושה הבהרה].

ראה גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ↑ מכילתא דרבי ישמעאל (פרשת בא, מסכתא דפסחא פרשה יז, ד"ה והגדת לבנך): "והגדת לבנך - שומע אני מראש חדש, תלמוד לומר: ביום ההוא. אי ביום ההוא יכול מבעוד יום, תלמוד לומר: בעבור זה, בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך על שולחנך". נוסח זה בשינויים קלים נמצא גם בהגדה של פסח ובמדרשים נוספים (פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) פרשת בא - שמות יג, ח; שכר טוב שם; ילקוט שמעוני רמז רכא; ועוד), והובא ברמב"ם (פ"ז מל' מצה ה"א) וברמב"ן בפרשת בא.
  2. ↑ בתורה לא נזכר שהדברים מתייחסים דווקא לקרבן פסח, ואדרבה לשון "העדות החוקים והמשפטים" [בפשטות] מתייחסת למצוות רבות (וראה רמב"ן שם), אך משמעות דברי חז"ל (תלמוד ירושלמי פסחים פ"י ה"ד; פסיקתא זוטרתא - לקח טוב שמות יג, ח; שכל טוב (בובר) שם) פירשו שהדברים מתייחסים לשאלת הבן על מצוות הפסח, והתשובה היא סיפור יציאת מצרים בליל הסדר.
  3. ↑ הרמב"ן לא השיג על הרמב"ם בזה, והסכים עמו בהדיא בשכחת העשיין סוף מצוה טו.
  4. ↑ ראה דברי רבי ירוחם פישל פערלא בביאורו על ספר המצוות לרס"ג, עשה לג, מובאים בקצרה ע"י הרב צבי יברוב, בספרו פרקי השנה (המוזכר להלן), ח"א עמ' רמג-רמד.
  5. ↑ ההסבר דלהלן הוא על פי הרמב"ן (בסוף פרשת בא), ועל פי דברי ספר החינוך הנ"ל, ספר העיקרים(דרוש מקור) ועוד.
  6. ↑ כדרך הפילוסופים הקדמונים, שטענו שהבורא הוא כל כך עליון ומופשט, שאין לו עניין במציאות העולם הזה. תפיסה קלוקלת זו פוטרת את האדם מעבודת הבורא, בטענה שאין לו יתברך חפץ בתחתונים ח"ו. אך התורה מלמדת אותנו שאין לומר: "עָזַב ה' אֶת הָאָרֶץ" (יחזקאל ח, יב; שם ט, ט), כי הקב"ה ברא את העולם כמכון לגילוי שכינתו בתחתונים, וזה דווקא ע"י לימוד התורה וקיום מצוותיה.
  7. ↑ יוצאי מצרים היו "כְּשֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף (- 600,000) רַגְלִי הַגְּבָרִים לְבַד מִטָּף" (שמות יב, לז). ואם כן, סביר להניח שהיה [לפחות] מספר מקביל של נשים, ועוד כמות מכובדת של תינוקות, ילדים ונוער עד גיל עשרים (ראה רש"י וראב"ע שם). ובנוסף: "וְגַם עֵרֶב רַב עָלָה אִתָּם" (שם פס' לח). כך שיוצאי מצרים היוו אוכלוסייה של מיליונים.
  8. ↑ ראה בספר הכוזרי (מאמר ראשון אות טו-כה, פג-פד, ועוד), בהקדמת ספר החינוך ועוד.
  9. ↑ פסקה זו והבאה אחריה לקוחות מתוך פניני הלכה, פסח, עמ' 193-194.
  10. ↑ כלומר, מלבד העברת המסר לבנים (עליו דובר בפסקאות הקודמות), יש בסיפור יציאת מצרים בכדי להשיב את האמונה מהשכל אל הלב, ומההכרה אל התודעה.
  11. ↑ וראה לשון הריטב"א (תענית טו.): "...לפי שהיו ישראל נשכחים במצרים וזכרם [הקב"ה] אחר הייאוש..."
  12. ↑ וראה עין אי"ה שם (שבת פ"ט אות קלא, עמ' 222).
  13. ↑ וראה להלן בפרק ייחודיות המצוה.
  14. ↑ כלשון הרמב"ם הנ"ל.
  15. ↑ עפ"י הגמרא המצוינת בפנים.
  16. ↑ ראה פניני הלכה, פסח, עמ' 198 הערה 2: "לדעת כמה ראשונים(דרוש מקור), כל שהילד שאל איזו שאלה על עניין ליל הסדר, כבר יצאו ידי חובת השאלה ושוב אין צורך לומר נוסח "מה נשתנה", וכך כתבו הרוקח(דרוש מקור), המהרי"ל(דרוש מקור) ועוד. אולם לדעת רוב הראשונים, וביניהם התוס' (פסחים קטו:) והרמב"ם, גם כשהילד שואל מעצמו איזו שאלה סביב עניין הסדר, צריך לומר את כל נוסח "מה נשתנה", וכן נפסק להלכה. ועיין בברור הלכה על פסחים קטו, ב (עמ' קלד), בסיכום הדעות". וראה בפורום אוצר החכמה.
  17. ↑ ראה להלן שהפרי מגדים או"ח סוף סי' תעד במש"ז כתב שהטעם שאין מברכים על סיפור יציאת מצרים, הוא מפני שיוצא ידי חובה גם בהרהור בעלמא, ולכאורה הדבר סותר לתירוצו כאן, וצ"ע. (וכן סותר הדבר למובא בשמו להלן ובהערות).
  18. ↑ ויש שנקטו שגם בליל הסדר אין צריך לדין שומע כעונה, כל שהוא חלק מהסיפור (הגדה של פסח מנחת אשר; ועוד).
  19. ↑ בגמרא (ברכות יג:) מובא שרבי היה מחזר על "שמעתא" (- סוגיה) שיש בה הזכרת יציאת מצרים, ומכאן למדו הפוסקים (מגן אברהם סי' סז ס"ק א) שיוצא ידי חובת קריאת שמע בהזכרת הלכה מעניין יציאת מצרים (מ"ב שם ס"ק ג).
  20. ↑ כבר עמדו על כך המפרשים שלשון "והגדת לבנך" משמעותה בהרחבה (וראה מנחת חינוך כא, ובפרי מגדים בפתיחה להלכות קריאת שמע, ובמה שציינו). וראה גם בפורום אוצר החכמה.
  21. ↑ ויש מקשים, שדבר זה סותר – לכאורה – למה שפסק במקום אחר (סי' ערה מש"ז ס"ק ח), והובא להלכה במשנה ברורה (שם ס"ק יז), שעם הארץ שלא למד מעולם, ואיננו יודע כלל לקרוא את ההגדה ללא ספר, בכל זאת מותר לו לקרוא את הגדה לאור הנר, ואפילו אם פסח חל בשבת, כדי שלא יבטל מצות עשה מן התורה, ע"ש, ומבואר מהדברים שצריך לספר יציאת מצרים בהרחבה! (וכן פסק זה סותר לדבריו לעיל שניתן לצאת ידי מצוה זו בהרהור, וצ"ע).
  22. ↑ וראה בספר פרקי השנה (ח"א סוף עמ' רמא) שהביא מספר קול יהודה שיעור ו, עמ' כט, ד"ה ובעיקר הקושיא, שכתב שיש לדחות שאע"פ שבדיעבד יוצא ידי חובה בהזכרה בלבד, לכתחילה מן התורה צריך להרבות בסיפור. (אכן, יסוד זה מחודש מאד, וראה סיכום שיעור בגדר החיוב לקיים מצוות מאת הרב זלמן נחמיה גולדברג, שאין מצוה דאורייתא שהיא רק לכתחילה).
  23. ↑ וראה בספר פרקי השנה (ח"א עמ' רמא) שהביא שכבר מובא כן ברבנו ירוחם (תולדות אדם וחוה נתיב ה ריש ח"ד, דף מב טור ג) בשם רבנו פרץ, וכן הביא האבודרהם בסדר ההגדה בשם הריא"ף ז"ל שהקשה למה אין מברכים על קריאתה, ותירץ כי במה שאומר בהתחלת הקדוש זכר ליציאת מצרים יצא. והוסיף האבודרהם שהרשב״א כתב טעם אחר שאין לבדך על קריאתה, מפני שהיא מצוה שאין לה קצבה ידועה ואפילו בדבור בעלמא שידבר בעניין יציאת מצרים יצא אלא כל המרבה הרי זה משובח. וכ"כ בספר אורחות חיים(דרוש מקור). אך בהגדה של פסח מעשה נסים חלק על תירוץ זה וכתב שבלילה זה צריך סיפור מפורט ואינו יוצא בדיבור אחד ע"ש.
    וראה בפורום 'אוצר החכמה' שהאריכו במקורות וראיות בשאלה זו (אם יוצא ידי חובת מצות סיפור יציאת מצרים בהזכרה בלבד, או שצריך להרחיב בסיפור).
  24. ↑ וראה בפרי מגדים (אשל אברהם סוף סי' תעט) שכתב שהחילוק בין זכירת יציאת מצרים בקריאת שמע לסיפור יציאת מצרים בליל הסדר הוא אמירת פסח, מצה ומרור. וע"ע בערוך לנר (סוכה כח.).
  25. ↑ וראה בברכי יוסף (להרב החיד"א) או"ח סי' תעג ס"ק טו; מנ"ח מצוה כא ס"ק ו [אות י]; שו"ת דברי יציב ליקוטים סי' כט אות ג; שו"ת מגדנות אליהו ח"א סי' כח ; שו"ת ויען יוסף או"ח סי' רצח אות ב; קהלות יעקב ח"י סי' נה; כתבי קהלות יעקב החדשים, בני ברק תשנ"ח, מועד, סי' קח, עמ' ריח-ריט; שו"ת יביע אומר ח"ט סי' קב אות ג; שו"ת חזון עובדיה סימן כ; וספר מעדני אשר - פסח, עמ' מט-נב.
אוחזר מתוך "https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=סיפור_יציאת_מצרים&oldid=82731"