לא תסגיר עבד: הבדלים בין גרסאות בדף

מצוות לא תעשה, אחת משתי מצוות העוסקות בעניינו של עבד שברח מאדוניו, והגיע ליהודים ומבקש את עזרתם. ^[1] עניין המצווה הוא שלא להסגיר עבד שברח מאדוניו מחוצה לארץ לארץ ישראל, חזרה לאדוניו, שנאמר דברים כג, טז "(טז) לֹא תַסְגִּיר עֶבֶד אֶל אֲדֹנָיו אֲשֶׁר יִנָּצֵל אֵלֶיךָ מֵעִם אֲדֹנָיו:(יז) עִמְּךָ יֵשֵׁב בְּקִרְבְּךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ בַּטּוֹב לוֹ לֹא תּוֹנֶנו".

מקורות לעיון

• דברים כג, טז
• גיטין מה עמוד א
• ספר המצוות להרמב"ם מצוות לא תעשה רנ"ד, ומצווה רנ"ה.
• ספר החינוך מצווה תקסח, ומצווה תקסט, ומנחת חינוך שם.
• רמב"ם הלכות עבדים פרק ח הלכה יא
• השגת הראב"ד על רמב"ם איסורי ביאה יד, ח

זהות האדם הבורח שבו עוסקת המצווה

שיטות שמדובר בעבד כנעני שחייב במצוות

• בגמרא גיטין דף מה ע"א מבואר שהמצווה עוסקת בעבד שברח מאדוניו שבחוצה לארץ, ובא לארץ ישראל.
• הרמב"ם פוסק להלכה שמדובר בעבד שאחרי שחרורו נעשה גר צדק, ועל כן מובן שמדובר בעבד כנעני שחייב במצוות כאשה ^[2].

שיטות שמדובר בנכרי שאינו חייב במצוות

• בתרגום אונקלוס על הפסוק נאמר "לא תמסר עבד עממין ליד רבונה דישתזב לותך מלות רבונה", היינו שלא תמסור עבד של גויים, לידי אדונו, וינצל אליך מעם אדונו. לפי זה, מדובר באדם שאינו חייב במצוות כלל, אין הוא עבד כנעני החייב במצוות כאשה, ולא יהפך לגר על ידי שחרורו, אלא מדובר באדם נכרי, שהוא עבד של נכרי אחר, שברח אליך מיד אדונו (שהתאכזר אליו, והציל עצמו מידו בבריחתו אליך). אמנם, הדבר אינו ברור לגמרי, משום שבשפתי חכמים מביא שיש מפרשים בדעת האונקלוס שמדובר בעבד ישראל, שנמכר לעבדות ליד נכרי.
• בפירוש רש"י שם ^[3]נראה שמסכים עם האונקלוס, וסובר שמדובר בין בעבד נכרי שברח מאדון נכרי^[4], ובין בעבד כנעני החייב במצוות כאשה שברח מאדון יהודי ^[5].
• מדברי אבן עזרא ורמב"ן ^[6], נראה שמדובר בשעת מלחמה (שפסוק זה נאמר בתורה בהקשר לעניין יציאה למלחמה), ועבד ממחנה האוייב, בורח אל מחנה ישראל. דבר זה מתאים עם פירוש האונקלוס שהובא כאן. גם בדברי רמ"ד וואלי ^[7], נראה שפירש כך.

עיונים בפרטים אלה

• אדם שבורח מפני סכנה, שאינו עבד: יש לעיין האם יש הבדל בין מי שברח מאדון, עבד שקנוי קנין גוף שברח, לבין סתם אדם שבורח מארצו, שהוא בן בן חורין, אבל סובל צרות, או בורח מפני סכנה כמו מצב מלחמה וכיו"ב ^[8].

• קבוצה גדולה שבורחת מאזור מוכה סכנה: יש לעיין האם יש הבדל בין מקרה של אדם בודד שבורח, לבין קבוצה גדולה שקשה לעם ישראל לקלוט בארץ ישראל.
• ביחס לפליטי מלחמה: כתב הרב סורוצקין זצ"ל, בפירוש אזנים לתורה, שהמצווה הזו 'מחייבת את אומות העולם' (כלומר, על פי המצווה הזו נזקף דבר רע לחובתם של אומות העולם), שהחזיקו יהודים שניצלו אליהם מאדונים קשים, בגטאות ובתחומי מושב, ולא קיימו מה שאפילו עבד כנעני שברח לארץ ישראל, ש'רשאי לבחור לו מקום מגורים בכל רחבי ארצנו... בטוב לו'^[9].
• קבלת שבע מצוות כתנאי במצווה: לפי הרמב"ם מדובר במי שחייב במצוות כאשה, ועל ידי השחרור מתחייב בכל המצוות. ומשמע אפוא, שאין המצווה נוהגת אלא בעבד כנעני שחייב במקצת מצוות. על פי הראב"ד שהובאו דבריו לעיל, נראה שמדובר במי שקבל עליו שבע מצוות בני נוח, והוא גר תושב. משמע, שאם לא קבל עליו שבע מצוות בני נוח, אין לקבלו בארץ ישראל, למרות בריחתו מאדונו האכזר. בדברי הראב"ד יש לעיין האם המצווה הזו נוהגת בזה"ז שאין ב"ד ואין יכולים (לפי שיטת הרמב"ם) לגייר אדם לתושבות - ראה גר תושב. עוד יש לעיין אם יש הבדל אם אנו מחייבים אותו לקבל שבע מצוות, או שרק אם הוא ברצונו הטוב ללא כפייה ושידול רוצה בכך, רק אז הוא נכנס לזכות הזו לשבת בארץ ישראל.

סיבת הבריחה

• אונקלוס מתרגם עבד גוי של גוי. כלומר, מדובר באדם שאינו יהודי, ואינו חייב במצוות כלל (לא כמו הרמב"ם שמפרש שמדובר בעבד כנעני שעל ידי שחרורו חייב בכל המצוות והוא גר צדק). יש לעיין, האם יש הבדל אם ברח מאדוניו מפני סיבות גשמיות, שרצה להיטיב את מצבו, או שברח לארץ ישראל כי רצה להצטרף לעם ישראל לעבודת ה'.
• בסוגיית הגמרא בגיטין שהובאה לעיל, שמפרשת שהפסוק מדבר בעבד כנעני שברח מיד אדוניו היהודי שבחו"ל לארץ ישראל, והאיסור להסגירו לאדוניו הוא משום שאין להוציאו מארץ ישראל שמעלתה הרוחנית גדולה, ומקיים בה מצוות התלויות בארץ, יתכן לפרש שזו גם מצידו של העבד הבורח סיבת הבריחה, כלומר שרצה לקיים מצוות התלויות בארץ. אך בפשטות נראה שהוא ברח מסיבות פיזיות, ורק שאנו מצווים לעזור לו להישאר בארץ ישראל מפני שכבר נמצא בה, ויפסיד מעלתה אם יצא ממנה. והדבר צריך בירור.

טעמי המצווה

• הרמב"ם בספר המצוות מבאר שכיון שהעבד ברח לארץ ישראל, ובא להסתופף בה, שהיא מקום טהור הנבחר לקיבוץ הנכבד, על כן יש לאפשר לו זאת, להתחבר למקיימי המצוות בארץ ישראל, והוא נעשה גר. וכבר התבאר בדברי הרמב"ם שכיון שהיה עבד כנעני והיה גר לעבדות, וחייב במצוות כאשה, על ידי שחרורו הוא מתחייב בכל המצוות ונעשה גר צדק. עוד כתב הרמב"ם בספר מורה נבוכים - חלק ג פרק לט בטעם מצווה זו, וז"ל: "ואמרו, "לא תסגיר עבד אל אדוניו", עם היותו רחמנות, יש בזאת המצוה תועלת גדולה, והיא שנתנהג בזאת המידה הנכבדת, והוא - שנעזור מי שיעזר בנו ונשמרהו ולא נסגירהו ביד מי שברח ממני. ולא די שתעזור מי שיעזר בך, אלא שאתה חייב לעיין בתיקוניו, ותיטיב לו ולא תכאיב לבבו בדברים - והוא אמרו ית', "עמך ישב בקרבך... באחד שעריך בטוב לו, לא תוננו". ועוד שחיב זה הדין בפחות שבבני אדם, והוא העבד - כל שכן אם יעזר בך איש נכבד, שראוי לך לעשות מה שראוי לו. ונגד זה הענין - שהעובר המעול, כשיעזר בנו, לא יעזר ולא ירוחם, ולא יחסרו ממנו דין כלל - ואפילו בא להעזר בנכבד שבדברים והגדול שבהם - והוא אמרו, "מעם מזבחי תקחנו למות" - הנה זה בא להעזר באלוה ית' ונתלה במה שהוא מיוחס לשמו, ולא עזרו, אבל צוה להסגירו ביד בעל דין אשר ברח מלפניו - כל שכן מי שבא להושע באיש מבני אדם, שאין צריך להושיעו ולא לרחם עליו, שהרחמנות על העברינים - אכזריות היא על כל הברואים. אלו הם המדות השוות, בלא ספק, אשר הם מכלל 'חוקים ומשפטים צדיקים'; ולא כמדות הסכלים, אשר יחשבו למעלות שישובח האיש בהם על עזרו ושמרו מי שיזדמן, עושק או עשוק, כמו שהוא מפורסם בדבריהם ושיריהם".

• בעל ספר החינוך תולה את טעם המצווה בתועלת שאנו, עם ישראל, נזכה במעשה זה, שהוא "כדי שנתן אל לבנו כבוד המקום ונקבע בלבבנו בהיותנו שם יראת השם יתעלה. וכל זה להועיל לעמו ולזכותם כי חפץ חסד הוא". כלומר, התועלת היא גם בשבילנו, ולא רק בשביל העבד הבורח. על ידי מצווה זו, ניתן אל ליבנו את כבודה של ארץ ישראל, שהיא מקום עבודת ה' ויראתו.

• רמ"ד וואלי בפירושו על החומש כתב בטעם המצווה כך: "הנה כבר ידוע שהקדושה מואסת כל רשע, ואין רשע גדול מזה למסור עבד נכרי ביד אדוניו אם יבא להנצל ברשותו של ישראל, וז"ש לא תסגיר עבד אל אדניו אשר ינצל אליך מעם אדניו, כי כבר ידוע שהוא בורח מפני אכזריות אדוניו שרדהו בפרך ואינו יכול לסבול את רשעתו, ואם ישראל ימסרנו ביד אדוניו יהיה חילול השם גדול כי יאמרו הגוים שבני ישראל אכזריים יותר מהם מאחר דניחא להו להחזיר העבד העלוב מוכה ומעונה בידו של האכזר. ואדרבא, ניחא ליה לקב"ה שיהיו ישראל בחזקת רחמנים לעיני האומות כדי שיבאו להדבק עמהם ויכירו וידעו ההפרש הגדול שיש בין עם ה' לשאר העמים כי בכך יכירו וידעו ג"כ ההפרש הגדול שיש בין אלקי אמת ותורת אמת לאלהי השקר ודתי כזב של שאר האומות כי הש"י חפץ חסד הוא וכל אלקי נכר חפצים ברשע וכן בדוד הוא אומר כי לא א"ל חפץ רשע אתה שר"ת אח"ר כלומר אין אתה חפץ רשע כמו אל אחר. ולכן, העבד הזה שבא להנצל ברשותך עמך ישב בקרבך דהיינו כמקום המוצנע שלא ימצאנו אדוניו ולא יחזירנו לשעבודם וגם במקום אשר יבחר הוא ולא אתה כי בחירת האחרים מצערת את הארם כשהיא כנגד בחירתו גם יהיה באחד שעריך דהיינו בעיר ולא בכפר כדי שתהיה הצלתו בטוחה ולא מתרפפת וגם בעיר עצמה בטוב לו ולא בטוב לך שאם ירצה ידור בבית זה ואם ירצה ידור בבית אחר ולא תכריחנו לדור כפי רצונך שאם תעשה כך זהו חסד שלם המשתוה אל הנהגתו של אדון הכל ואתה עושה נחת רוח ליוצרך וקידוש השם לעיני העמים ותראה שיש כאן חמשה לשונות כנגד חמשה חסדים שהם סוד החמש אצבעות של ימין מקרבת ואח"כ אמר לא תוננו שיש במשמע בין הונאת ממון בין הונאת דברים שלא יאמרו אליו דברים המעציבים ומשברים את לבו כמו ברחת מרבונך מפני רעתך כי אין זה חסד שלם מאחר שדין ודברים כרוך בעקבו".

• אבן עזרא על הפסוק כתב "לא תסגיר עבד - בלכתם למלחמה יתכן שיברח למחניהם עבד ואיננו ישראלי, מעם אדוניו - גם הוא איננו ישראל כי הוא בא לכבוד השם הנקרא על ישראל ואם העבד יסגירנו ישראל אל אדוניו הנה זה חלול השם על כן לא תוננו". נראה שכוונתו, שעצם זה שהעבד בא ממחנה הנכרים אל מחנה ישראל, הוא מראה בזה שהוא מבין שישראל רחמנים הם, וזה לכבוד ה' הנקרא על ישראל. משום כך יש לקבלו, והסגרתו חזרה לנכרים היא חילול ה' בפני העבד.

• רמב"ן על הפסוק כתב: "וטעם לא תסגיר עבד אל אדניו דבק למעלה, שאם יברח העבד מאדוניו אשר יצאת עליו מחנה וינצל אל מחנך, לא תסגירנו לו בממון אשר יתן לך ולפי שאמר במקום אשר יבחר, נראה שהוא מצוה שיהיה בן חורין ולא נעבוד בו אנחנו, והטעם במצוה הזו, כי עמנו יעבוד את השם, ואיננו הגון שנחזירנו אל אדוניו לעבוד ע"ז ועוד שיתכן שילמד דרך מבוא העיר, כי בענין כזה ילכדו מדינות רבות על ידי העבדים והשבויים הבורחים משם ורבותינו אמרו (גיטין מה) אפילו בעבד כנעני של ישראל שברח מחוצה לארץ לארץ, שגם זה יעמוד לפני יושבי ארץ השם, וינצל מעבוד היושבים על אדמה טמאה ושאין �ל המצות נוהגות שם:

• רבנו בחיי בפירוש הפסוק כותב שהוא משום חיבת ארץ ישראל^[10].

האם המצווה נוהגת בזמן הזה

• בספר החינוך כתב שהמצווה נוהגת בזמן הזה. ויש להעיר, לפי הראב"ד שהובאו דבריו לעיל, נראה שאין המצווה נוהגת אלא בגר תושב, ואמנם דעת הרמב"ם רמב"ם איסורי ביאה, יד, ח שאין מקבלים גר תושב בזה"ז, אך דעת הראב"ד שם, שמקבלים גר תושב בזמן הזה, אלא שאין מצווין עליו להחיותו, שבזמן שיובל ומשמטין, יכול להתפרנס בעצמו, אבל בזמן שאין יובל נוהג אין מקבלין אותו שלא יפול לטורח על הציבור ^[11], ואם כן ניתן לומר שהמצווה שלא להסגיר נוהגת בזמן הזה, אבל המצווה "עמך ישב בקרבך וגו', אינה נוהגת לפי הראב"ד אלא בזמן שהיובל נוהג. וצריך עיון בזה.

שאלות נוספות

• חיוב להוציא הוצאות על מצווה זו: יש לעיין האם מחוייבים להוציא כסף על מצווה זו. במקרה שקיום המצווה כרוך בעלויות - לדוגמה עלויות של קליטה, סל קליטה, נושאים משפטיים, וכיו"ב. האם התורה מחייבת את הפרטים ואת הציבור להוציא כסף. והאם התחושה שנכון יותר להשתמש בקופה הציבורית כדי להקל על עניי ישראל, ועל מערכת הבריאות, ולתת חינוך יותר טוב לאזרחי ישראל, האם זה טיעון שמתקבל. ויעויינו בזה דברי הראב"ד על הרמב"ם בהלכות איסורי ביאה פרק ח הלכה יד, שכתב שבזמן הזה, אין אנו מצווים להחיותו וביאר הראב"ד "שקרוב הדבר להיות מן הטעם כי בזמן היובל היו שומטין והיה יכול להתפרנס שלא בטורח צבור ועכשיו אינו יכול", ולכך בזמן שהיובל נוהג מצווין להחיותו, אחרי שעיקר חיותו יכול להתפרנס שלא בטורח ציבור, ואילו בזה"ז שעיקר חיותו בטורח ציבור אין אנו מצווין להחיותו. וכל זה לפי הראב"ד בגר תושב שקבל עליו שבע מצוות בני נוח, אבל אם לא קבל עליו, אין מצווין להחיותו.
• יש לעיין האם יש גבול בזמן לקיום מצווה זו, כלומר, שמקבלים את העבד הבורח לתקופה מסויימת, האם מותר לקצוב את הכנסת האורחים הזו בזמן
• עוד יש לעיין, כשהתורה אומרת "עמך יישב, במקום אשר יבחר" מה הכוונה, האם התורה מצווה שניתן לו דיור בחינם? בשכירות או בקניין? האם אנו חייבים להעניק לו דיור חינם בכל מקום שבו יחפוץ (מלבד ירושלים וערי ספר כמו שרואים במדרשים שממעטים ירושלים וערי ספר מכיון שכתוב "בשעריך", ולא בספר ולא בירושלים). והנה, מכך שמוני המצוות כולם, הרמב"ם ושאר מוני המצוות, לא מנו למצווה לתת לעבד שברח אלינו דיור, נראה שאין המצווה באה לחייב להוציא עליו הוצאות לקנות לו דירה או לשכור לו דירה, אלא שיש לאפשר לו לגור במקום שימצא לנכון, והוא ככל אחד מישראל, שיש בו מצוות צדקה.
• יש לעיין, מה לגבי מקרה שהוא רוצה לגור במקום מסויים, אבל זה מפריע לתושבים היהודים באזור, מסיבות אובייקטיביות - פערי תרבות, וכיו"ב. ולכאורה, זה עצמו מה שהתורה ציוותה "עמך ישב, במקום אשר יבחר, בטוב לו" שאין רשאים לגרשו ממקום שמצא בו דיור. שאף שאין חייבים לתת לו דירה במתנה, כמ"ש לעיל, אבל אין רשאים לגרשו ממקום שמצא דיור. וצריך לברר דבר זה.

מצוות נוספות שמבוארות בעניינו של הבורח אל עם ישראל

• איסור להונותו
• בירור מהותה של מצוות "עמך ישב בקרבך, במקום אשר יבחר, בטוב לו, לא תוננו".

תהליך קבלתו של הבורח אל עם ישראל

• עמידה לפני בית דין לקבל עליו שבע מצוות. - צריך לברר עניין זה.
• עמידה לפני ב"ד לשחררו ולכתוב לאדוניו היהודי שטר על דמיו. - צריך לברר עניין זה.
• צריך לברר האם יש "וועדת קבלה" שבודקת את כנותו, כוונותיו, האם הוא מהווה סיכון בטחוני, וכיו"ב.
• צריך לברר האם המצווה נוהגת דווקא בארץ ישראל, או בכל מקום שבו יהודים גרים מקובצים ביחד.
• צריך לברר מה נדרש מהבורח המצטרף למגורים בארץ ישראל בין יהודים.

פרטי המצווה: עמך ישב, בקרבך, במקום אשר יבחר, באחד שעריך, בטוב לו לא תוננו

עמך ישב

נתבאר בספרי שלומדים מפסוק זה שאין מושיבין גר תושב בתוך העיר אלא מחוץ לה ^[12]. וכתב הראב"ד איסורי ביאה ח, יד, שאין זה אלא בזמן שהיובל נוהג, שאז מפני קדושת ארץ ישראל אין מושיבין אותו בתוך העיר, אבל בזמן שאין היובל נוהג, אפשר להושיבו אף בתוך העיר.

בקרבך

מבואר שאין להושיבו בערי הספר, אלא בקרבך, לא נתבאר טעם הדבר. במסכת גרים נראה שהכוונה היא לתת לו להתגורר במרכז הארץ, ולא בערי הגבול, כלומר, זה לטיבותא בשבילו^[13]

במקום אשר יבחר

במקום שהתחום המקצועי שלו יכול לבוא לידי ביטוי, ויוכל להתפרנס ממנו^[14]

באחד שעריך

באחת הערים, ולא בעיר המיוחדת, אין להושיבו בירושלים.

בטוב לו

יש להושיבו באזור שבו יוכל לממש את יכולותיו המקצועיות ולהתפרנס. לדוגמה, אם הוא חקלאי, יש לסייע לו לגור באזור חקלאי שבו יוכל להשתכר.

לא תוננו

מדברי הרמב"ם נראה שכל הפסוק פונה לסיומת זו. כלומר, במקום שבו הוא יתגורר, אל תונה אותו, ואל תצער אותו.

ראה גם

• עמך ישב בקרבך - מגורים של עבד שברח מאדוניו מחוצה לארץ, לארץ ישראל, בארץ ישראל.
• לא תוננו - איסור אונאת עבד שברח לעם ישראל.
• http://tora.us.fm/tnk1/tora/dvrim/dm-23-17.html

הערות שוליים