הרב עובדיה הדאיה: הבדלים בין גרסאות בדף

הרב עובדיה הדאיה היה מגדולי הפוסקים הספרדים, גדול בהלכה וגדול בקבלה (נולד ראש חודש א' בטבת ה'תר"ן - נפטר כ' בשבט ה'תשכ"ט)^[1], רב, דיין ומקובל, בן הרב שלום הדאיה וצאצא למשפחת רבנים מפורסמת ונכבדת מארם צובא (היא חאלב). שימש כראש ישיבת המקובלים בית אל, כחבר מועצת הרבנות הראשית וכחבר בית הדין הרבני הגדול ^[2].

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A2%D7%95%D7%91%D7%93%D7%99%D7%94_%D7%94%D7%93%D7%90%D7%99%D7%94#/media/File:Ovadia_Hedaya_1959.jpg

תולדות חייו

הרב עובדיה הדאיה נולד בעיר חאלב שבסוריה, היא ארם צובא בראש חודש טבת א' בטבת ה'תר"ן. אביו היה הרב הגאון רבי שלום הדאיה, מחשובי החכמים ומחבר ספרים בהלכה ובאגדה. מצד אמו, היה נכד להרב הגאון רבי יצחק לבטון, ראש על אר"ץ רבה, מחבר ספר "נכח השלחן". עלה לארץ ישראל,יחד עם הוריו, בשנת תרנ"ה, בן חמש שנים. למד בת"ת "דורש ציון" בישיבות: "חסד אברהם" ו"תפארת ירושלים".ref>המקור: ישכיל עבדי חלק א, עובדיה בן שלום הדאיה, "ירושלים תרצ"א - יצא לאור על ידי ישיבת המקובלים בית אל</ref> כבר משחר נעוריו ניכר היה שנועד לגדולות ואביו, הרב שלום זצ"ל, שכר לו מלמד פרטי בשם הרב שבתי בוחבוט על מנת שיגדל ויעצים את ידיעותיו בתורה. הרב הדאיה עלה ונתעלה בלימוד התורה וכבר בגיל צעיר מאד (בגיל 18) כתב ספר חידושים על הרמב"ם בשם 'עבד המלך'. הספר עוסק בדברי הרמב"ם ונושאי כליו העיקריים, והוא נכתב בעיון גדול ופלפול חריף. הרב הדאיה מצא את מקומו בישיבת פורת יוסף, ונתמנה בה לר"מ. ובמקביל היה לאחד מחכמי המקובלים של ישיבת המקובלים "עוז והדר" שהיתה בפורת יוסף. בזמן כהונתו כר"מ בישיבה החלו להריץ אליו שאלות מכל רחבי העולם בכל מכמני התורה- אורח חיים, יורה דעה, אבן העזר וחושן משפט. גם שאלות רבות בביאור פסוקים בתורה, מדרשים, בסוגיות בתלמוד וברמב"ם ואפילו בתורת הנסתר. שאלות רבות בעניני השעה וענינים אקטואליים רבים, גם הם נדונו בתשובותיו הרבות: ניתוחי מתים, הסתרת זהות היהודית בזמן השואה, גיורים, עגונות ועוד. את הפסקים הדפיס בספרו ישכיל עבדי (8 חלקים), ואת התשובות על פי הסוד הדפיס בספר "דעה והשכל". באלול תרצ"ט נבחר לכהן כרב ראשי ודיין לעדת הספרדים וחבר הרבנות הראשית בפתח תקווה. בשנת תשי"א נבחר על ידי הראשל"צ הרב עוזיאל לכהן כדיין בבית הדין הגדול, וחזר לירושלים. במקביל היה חבר במועצת הרבנות הראשית, וראש ישיבת המקובלים בית א-ל, אותה הוא הקים מחדש את ישיבת המקובלים "בית אל", על גג ביתו ברחוב רש"י, אחרי שנהרסה בעיר העתיקה בתש"ח.

באורח חייו היה הרב מסודר מאד ועשה הכל בזריזות מופלאה. סדר יומו החל בקימה לפני עמוד השחר, הליכה לישיבת המקובלים בית א-ל ללימוד, תפילה ואחריה לימוד, לאחר מכן היה שב לביתו לענות לשאלות הרבות שהגיעו אליו. את תשובותיו היה כותב בזריזות רבה במכונת כתיבה ביד אחת, ומיד אחר כך רץ לשלשל את המכתבים בתיבת הדואר. סדר יומו כולו היה מסודר ומדוייק מאד. פעם בשבוע היה הולך לבית הדין ברגל ולא בתחבורה, כדי לשמור על בריאות וכושר. בסוף החודש היה מחזיר את דמי הנסיעות שקיבל על כל הפעמים שלא השתמש בתחבורה. זריזותו הייתה לשם דבר גם בעבודת ה'. הרב מרדכי אליהו זצ"ל, שנמנה בין תלמידיו, סיפר שלמד אצלו את כוונות התקיעות לפני ראש השנה על מנת שיוכל לשמש כתוקע בישיבת המקובלים בראש השנה. כאשר הגיע זמן התקיעות בראש השנה הרב אליהו שם על ידו את סידור הכוונות ותקע לאט כדי שיוכל לכוון. לפתע הרב הדאיה סגר לו את הסידור וסימן לו עם היד שיפסיק לכוון. אחרי התפילה אמר הרב הדאיה לרב אליהו "אי אפשר לתקוע עם כוונות אם זה לוקח הרבה זמן. זה טרחא דציבורא". הרב אליהו סיפר שכאשר הרב הדאיה היה תוקע עם הכוונות היה עושה זאת בזריזות, כך גם תפילתו לא ארכה זמן רב.

חיבה מיוחדת היתה לו לרב קוק זצ"ל ולבנו הרצי"ה זצ"ל. על ספרו ישכיל עבדי קיבל מהרב קוק הסכמה ואף התכתב עימו מספר פעמים בהלכה, בין השאר בעניין הקרבת קרבנות בזמן הזה. לאחר פטירת הרב קוק, הספיד אותו הרב הדאיה בהיכל ישיבת מרכז הרב ושם אמר שאת הרב קוק מותר להספיד גם שנים רבות אחר פטירתו כיון שלא קם כמוהו אחרי פטירתו. הרב הדאיה השתתף בהנחת אבן פינה לבנין החדש של ישיבת מרכז הרב. כמו כן התכתב בהלכה גם עם הרצי"ה.

פטירתו בשבת קודש פרשת יתרו - כ' בשבט התשכ"ט, עלה הרב הדאיה לתורה וקרא עשרת הדברות כבכל שנה. לאחר מנחה גדולה וסעודה שלישית הלך ללמוד. באמצע הלימוד נשמט הספר מידיו, דבר שלא קרה לו אף פעם באמצע הלימוד. הוא ביקש מבתו להעיר אותו בעוד כ20 דקות. אך כאשר הגיעה להעיר אותו ראתה שהשיב נשמתו לבוראו. זכותו תגן עלינו ועל כל ישראל. אמן.

מצבתו בהר המנוחות

ישכיל עבדי

ספר השו"ת שלו, "ישכיל עבדי" (8 חלקים), מלא בתשובות שנשלחו לכל קצוות העולם בעניינים הלכתיים מעשיים ואקטואליים, וביניהם גם לשאלות שהתעוררו עם תקומתה של מדינת ישראל. את תקומת המדינה ראה כמאפשרת לנו "יותר ויותר לחזור לשורשנו ולמקורנו לגלות את הניצוצות שנתפזרו ולקרב את ביאת הגואל". אמנם "נתגברה באחרונה החופשיות, אבל גם זה יעבור... כבר אנו מאזינים לפעמי הגואל המתקרב ובא".

דעה והשכל

מיוחד לספר השו"ת שלו, שלכל כרך צירף חלק המשיב בענייני קבלה, ואותו קרא בשם "דעה והשכל". הרב הדאיה נודע כגדול הן בהלכה והן בקבלה. בצד היותו רבה של פתח-תקוה, חבר מועצת הרבנות הראשית לישראל, ודיין בבית הדין הגדול, היה גם ראש ישיבת המקובלים "בית אל", ור"מ בישיבת "פורת יוסף". למעשה הוא היה זה שחידש את פני ישיבת המקובלים לאחר כיבוש העיר העתיקה בידי הלגיון הערבי.

ראייתו של אביו, ר' שלום הדאיה, הלכה ודעכה, ועל כן דואג היה ביותר שדבר שכזה לא יקרה חלילה לבנו. משום כך דחק בבנו, ר' עובדיה, לבל יאריך שבת ללמוד בשעות החשיכה, ויתן מנוחה לעיניו. כשהאב ביקש זאת, הנמיך הבן את שלהבת המנורה וסגר את ספרו. אבל אחרי שהאב נרדם, שב הבן והעלה את השלהבת, פתח את הספרים וישב ללמוד עד אשמורת הבוקר. שומר הלילה הערבי התלונן: "כמעט ומחוסר פרנסה אני. כל הלילה דולקת המנורה בבית משפחת הדאיה".

ספרים נוספים

מלבד ספרו "ישכיל עבדי", חיבר הרב ספרים נוספים, ביניהם - "ויקח עבדיהו", "עבד המלך (השני)".

תלמידיו

הראשון לציון הרה"ג מרדכי אליהו זצ"ל , הרב מאיר יהודה גץ זצ"ל (רב הכותל וראש ישיבת המקובלים בית אל) , בנו הרב שלום הדאיה זצ"ל ראש ישיבת המקובלים בית אל.

על עשרת הדיברות

יש הנוהגים לעמוד בקריאת עשרת הדברות, וכנגדם היו שטענו: הרי חז"ל ביטלו את קריאת עשרת הדברות בכל יום מפני תרעומת המינים, שיאמרו שרק הדברות הן תורת אמת, כטעם שמביאה הגמרא (ברכות יב,א) על ביטול אמירת עשרת הדברות בכל יום, כמו קריאת שמע. הלכה זו, שאין לומר בכל יום עשרת הדברות, לא הובאה ע"י הרמב"ם בספר פסקיו (היד החזקה), והחיד"א ביאר זאת בכך שבימינו שוב אין מינים כאלה. אבל בתשובותיו כתב הרמב"ם שראוי להימנע מעמידה בעשרת הדברות, שבכך יבואו לחשוב שיש בתורה יתרון בחלק אחד על משנהו.

מקור הערך: עלון שבת בשבתו לפרשת יתרו, מאמרו של הרב אורי דסברג במדור : אישי ישראל על רב, ר"מ, דיין ומקובל.

הערות שוליים