עננו: הבדלים בין גרסאות בדף

עננו היא תפילה הנאמרת בתענית ציבור בתפילת שמונה עשרה. שליח הציבור אומר את התפילה כברכה בפני עצמה בין גאל ישראל לברכת רפאנו, והיחיד מוסיף תפילה זו כחלק מברכת שמע קולנו.

מקור

הגמרא תענית יג ב מסתפקת איפה יש להוסיף את "צלותא דתעניתא"- תפילת התענית. בגמרא מובאת מחלוקת בין רב יהודה שסבר שיש לומר את ברכת עננו כברכה בפני עצמה בין גאל ישראל לרפאנו, לבין רב יצחק בנו שסבר שאין מקום לעשות ברכה בפני עצמה לברכת עננו וצריך להוסיף אותה כחלק מברכת שומע תפילה. למסקנת הסוגיא נפסק שהיחיד אומר את הברכה כחלק מברכת שומע תפילה, ואילו שליח הציבור אומר אותה כברכה בפני עצמה בין גאל ישראל ורפאנו.

בתפילת ערבית ומנחה

בגמרא שבת כד א מובא שאנשי מעמדות היו אומרים ברכת עננו בערבית, שחרית ומנחה. רש"י שם מסביר שלמרות שהצום עצמו אינו מתחיל מהערב ומותר עדיין לאכול, זמן הצום מתחיל כבר מערבית ולכן ניתן לומר ברכת עננו. מנגד, רש"י מביא גם מתשובת הגאונים שנהגו שלא לומר ברכת עננו לא בערבית ולא בשחרית שמא יארע חולי או בולמוס ויטעם משהו ויימצא שקרן בתפילתו. הרשב"א מסביר שלמרות שבימי הגמרא לא חששו שמא יארע לאדם חולי או בולמוס בעת הצום, הגאונים חששו לכך משום "עכשיו נכנסה חולשא בעולם וקרוב הדבר שיצטרך לאכול ולפיכך לא יבטח בעצמו להזכירו בתפילתו" ‏^[1]. תוספות תענית יא א חלקו על סברת הגאונים וכתבו שיש לומר עננו גם בתפילת ערבית ואין לחוש שייראה כשקרן מכיוון שהיה בדעת האדם להתענות וגם אם לא הצליח לבסוף הרי הוא מוגדר כאנוס. הרמב"ן ‏^[2] פסק שאומרים ברכת עננו גם בתפילת ערבית משום שזמן התענית מתחיל כבר מהערב, אך הוא לא חשש כשיטת הגאונים. מנגד, בעל המאור ‏^[3] כתב שיש קשר ישיר בין ברכת עננו לצום, וממילא בזמן שמותר לאדם לאכול אין לו לומר עננו. הוא מסביר שדברי הגמרא שאומרים עננו גם בתפילת ערבית מוסבים על צומות שמתחילים מהלילה, אך בצומות הקלים המתחילים מהיום אין להוסיף עננו בתפילת ערבית. להלכה, עולי תימן נהגו לומר תפילת עננו בכל שלושת התפילות, בעוד רוב הספרדים נוהגים לומר עננו בתפילות שבהן מתענים וממילא ברוב הצומות מדובר בשחרית ומנחה ובתשעה באב וצומות המתחילים מהלילה גם בערבית. יוצאי אשכנז נהגו לומר עננו רק בתפילת מנחה משום חשש הגאונים, כאשר שליח הציבור אומר גם בתפילת שחרית.

דינים שונים

ניתן לומר עננו רק כשיש בקהל לפחות שישה מתענים כאשר החזן הוא אחד מהמתענים אורח חיים תקסו ה. מי שאכל או שתה בצום אינו רשאי לומר עננו. נחלקו הפוסקים האם מדובר בשיעור הדומה ליום הכיפורים כך שרק מי שאכל שיעור של ככותבת בכדי אכילת פרס מוגדר כמי שאינו צם יותר או שמספיק לאכול כשיעור כזית ולשתות שיעור מלוא לוגמיו. להלכה, משום הספק, גם מי שאכל ככזית ושתה מלוא לוגמיו כבר מוגדר כמי שאינו צם ואינו רשאי לומר עננו.

נוסחים שונים

נוסח האשכנזים

עֲנֵנוּ ה' עֲנֵנוּ בְּיום צום תַּעֲנִיתֵנוּ כִּי בְצָרָה גְדולָה אֲנָחְנוּ.
אַל תֵּפֶן אֶל רִשְׁעֵנוּ. וְאַל תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מִמֶּנּוּ. וְאַל תִּתְעַלַּם מִתְּחִנָּתֵנוּ.
הֱיֵה נָא קָרוב לְשַׁוְעָתֵנוּ. יְהִי נָא חַסְדְּךָ לְנַחֲמֵנוּ.
טֶרֶם נִקְרָא אֵלֶיךָ עֲנֵנוּ. כַּדָּבָר שֶׁנֶּאֱמַר. וְהָיָה טֶרֶם יִקְרָאוּ וַאֲנִי אֶעֱנֶה.
עוד הֵם מְדַבְּרִים וַאֲנִי אֶשְׁמָע. כִּי אַתָּה ה' הָעונֶה בְּעֵת צָרָה.
פּודֶה וּמַצִּיל בְּכָל עֵת צָרָה וְצוּקָה:
בָּרוּךְ אַתָּה ה'. הָעונֶה לְעַמּו יִשרָאֵל בְּעֵת צָרָה:

נוסח הספרדים

עֲנֵנוּ אָבִינוּ עֲנֵנוּ בְּיום צום הַתַּעֲנִית הַזֶּה כִּי בְצָרָה גְּדולָה אֲנָחְנוּ.
אַל תֵּפֶן לְרִשְׁעֵנוּ וְאַל תִּתְעַלָּם מַלְכֵּנוּ מִבַּקָּשָׁתֵנוּ. הֱיֵה נָא קָרוב לְשַׁוְעָתֵנוּ.
טֶרֶם נִקְרָא אֵלֶיךָ אַתָּה תַעֲנֶה. נְדַבֵּר וְאַתָּה תִשְׁמַע,
כַּדָּבָר שֶׁנֶּאֱמַר וְהָיָה טֶרֶם יִקְרָאוּ וַאֲנִי אֶעֱנֶה.
עוד הֵם מְדַבְּרִים וַאֲנִי אֶשְׁמָע.
כִּי אַתָּה ה' פּודֶה וּמַצִּיל וְעונֶה וּמְרַחֵם בְּכָל עֵת צָרָה וְצוּקָה:
בָּרוּךְ אַתָּה ה', הָעונֶה לְעַמּו יִשרָאֵל בְּעֵת צָרָה:

הנוסח הירושלמי

בירושלמי מובאת גירסא שונה מעט מהגירסא המצויה בידינו כאשר בגירסא זו לא מזכיר המתפלל כי מדובר ב"צום תעניתנו". ייתכן ושוני זה מסביר את העובדה שבעבר לא חששו מכך שהאדם לא יסיים את תעניתו: עננו אבינו עננו בעת ובעונה הזאת כי בצרה גדולה אנחנו,
ואל תתעלם מתחנתנו
כי אתה עונה בעת צרה וצוקה
כאמור ויצעקו אל ה' בצר להם ממצוקותיהם יצילם
ברוך אתה ה’ העונה בעת צרה.