פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים דש א: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
(Added ben shmuel book.)
מ (Try fix category tree)
תגית: ריקון
שורה 1: שורה 1:
{{פרשני}}{{#makor-new:שולחן ערוך:אורח חיים שד א|שולחן-ערוך-אורח-חיים|שד|א}}


== סעיף א | דיני העבד שמצווים עליו ==
'''הקדמה לסעיף'''
'''א.''' אדם מצווה על שביתת עבדו שנאמר: "למען ינוח עבדך ואמתך כמוך", "וינפש בן אמתך והגר". ולמדו חכמים שיש הבדל בסוגי החיוב של האדון שעבדו ישבות בשבת.
'''ב.''' עבד של יהודי עובר תהליך של גיור בכניסתו לעבדות. כאשר היהודי משחרר את העבד (דבר שאסור לעשותו) העבד הופך לישראל גמור. יש כמה דרגות בקבלת המצוות של העבד:
<ol style="list-style-type: decimal;">
<li><blockquote><p>מל וטבל וקיבל עול מצוות- אסור לעשות מלאכות בשבת (ודינו כאשה לכל המצוות).</p></blockquote></li>
<li><blockquote><p>לא מל ולא טבל וקיבל על עצמו שבע מצוות בני נח - מותר לעשות לעצמו מלאכה ואסור לעשות בשביל יהודים (מהתורה).</p></blockquote></li>
<li><blockquote><p>לא מל ולא טבל ולא קיבל על עצמו אף מצווה- נחלקו הראשונים האם אסור לעשות מלאכות ליהודים מהתורה או רק מדרבנן כמו כל גוי אחר.</p></blockquote></li>
<li><blockquote><p>עבד שכיר - אין חיוב שביתתו על רבו כלל.</p></blockquote></li></ol>
<blockquote>התורה אומרת: 'למען ינוח עבדך ואמתך כמוך', ומזה לומדת הגמרא ביבמות (מח:) שעבד שטבל ומל וקיבל עליו מצוות (ודינו שחייב במצוות כאשה) חייב בשביתה בשבת כמו יהודי.
בפסוק אחר נאמר: 'וינפש בן אמתך והגר'. וגמרא שם דורשת מפסוק זה, שגם עבד שעדיין לא מל אסור לעשות מלאכות בשבת, ומכך שנאמר 'והגר' דורשת הגמרא שגם גר תושב חייב בשביתה (לרש&quot;י: גר תושב הוא גוי שקיבל עליו שלא לעבוד ע&quot;ז ושבע מצוות אבל כן מחלל שבת, רא&quot;ש: גוי שגדל אצל יהודי ועובד אצלו ועושה מלאכות לצורך היהודי).
רבי שמעון בן אלעזר סובר (כריתות ט.) שגם גר תושב וגם עבד ואמה יכולים לעשות מלאכה לעצמם כמו שישראל עושה מלאכה לעצמו בחול (וכל מה שנאסר מהפסוקים זה שהעבד יעשה מלאכה בשביל היהודי, אבל לעצמו אין איסור שהרי עוד לא קיבל עליו את כל המצוות אלא רק שבע מצוות בני נוח, ושבת אינה בכלל זה).
</blockquote>
'''רמב&quot;ם, טור''' ☜ '''ושו&quot;ע:''' חייבים להפריש עבד שמל וטבל וקיבל על עצמו את כל המצוות מלעשות מלאכות בשבת (אפילו לעצמו). אבל אם לא מל ולא טבל ('''טור ושו&quot;ע:''' וטבל) אלא רק קיבל על עצמו שבע מצוות בני נח, אין חיוב למונעו מלעשות מלאכה לצורך עצמו, אבל אסור לצוות עליו לעשות מלאכות בשבילנו (ואיסור זה שייך מהתורה בין על רבו ובין על שאר ישראל '''(הרב המגיד)''').
<ol>
<li><blockquote><p>מותר להשכיר עבדו לגוי שיעשה בו מלאכות וצריך להתנות עימו שלא יעבוד בו בשבת. ואין זה דומה לבהמה שאסור להשכירה לגוי, כיוון ששם הגוי לא נאמן, אבל כאן העבד נאמן על זה, והגוי לא יעשה בעבד מלאכה בעל כורחו '''(פרי מגדים)'''.</p></blockquote></li>
<li><blockquote><p>גר תושב הוא מי שקיבל על עצמו שבע מצוות בני נוח, ושלא לעבוד ע&quot;ז אפילו בשיתוף '''(משנ&quot;ב)'''.</p></blockquote></li>
<li><blockquote><p>לעבד שמותר לעשות מלאכות, יכול הוא לעשות מלאכת עצמו (תיקון בגדיו וכו'), וכן לעבוד כדי לספק מזונותיו יתר על מה שמקבל מאדונו '''(משנ&quot;ב)'''.</p></blockquote></li>
<li><blockquote><p>אסור לעבד לעשות מלאכה לצורך רבו אפילו אם לא ציווה אותו כיוון שניחא לרבו בזה. ובמלאכה דרבנן יש שאסרו '''(מג&quot;א ועוד)''' ויש שהתירו '''(תוספת שבת)'''.</p></blockquote></li></ol>
=== ❖ עבד שלא קיבל על עצמו שום מצווה ===
הראשונים נחלקו מה הדין בעבד שלא מל ולא טבל ולא קיבל על עצמו שום מצווה. מצד אחד הוא עובד אצל היהודי וגופו קנוי לו, ומצד שני דינו במצוות כגוי גמור:
◄ '''רשב&quot;א, ר&quot;ן, נמוקי יוסף, ורבינו ירוחם. וכן סמ&quot;ג, תרומה, הגהות מימוניות וטור (ע&quot;פ הב&quot;י):''' אסור מהתורה לומר לו לעשות מלאכות בשביל יהודי (ולכן כל עוד אין פיקוח נפש אסור לומר לו לעשות מלאכות, אפילו לצורך חולה שאין בו סכנה או לצורך מת ביו&quot;ט ראשון).
◄ '''רמב&quot;ם ורמב&quot;ן (לפי מהרי&quot;א):''' לרבו אסור מהתורה ולשאר ישראל אסור מדרבנן.
◄ '''רמב&quot;ם, רמב&quot;ן ומגיד משנה:''' אסור רק מדרבנן כמו כל גוי, גם לרבו וגם לשאר ישראל (ומותר לצוות עליו בשביל חולה שאין בו סכנה או בשביל מת ביו&quot;ט ראשון).
<blockquote>☜ '''שו&quot;ע:''' אסור מהתורה, ויש אומרים שלרבו אסור מהתורה ולשאר ישראל מדרבנן, ויש אומרים שאפילו לרבו אסור רק מדרבנן (כך מבאר המשנ&quot;ב את דברי השו&quot;ע ע&quot;פ האחרונים).
⤶ '''אליה רבה:''' צריך להחמיר כדעה הראשונה '''(משנ&quot;ב)'''. ואפשר שלעניין יהודים אחרים אפשר להקל כי יש בזה ספק ספיקא להתיר '''(ביה&quot;ל)'''.
</blockquote>
<ol>
<li><blockquote><p>אסור לומר לקראים ומומרים לעשות מלאכה בשבת משום 'לפני עיוור' '''(פרי מגדים)'''.</p></blockquote></li>
<li><blockquote><p>גם לדעה המתירה מהתורה לאחרים ואוסרת רק לרבו, אם נותן דמי המלאכה לרבו אסור כאילו ציווה לו רבו '''(ביה&quot;ל)'''.</p></blockquote></li></ol>
=== ❖ כשהעבד עושה מעצמו ===
'''רשב&quot;א''' ☜ '''ושו&quot;ע:''' אסור לומר לעבד לעשות מלאכה בשבת. אבל אם העבד עושה מעצמו שלא מדעת רבו, וניכר שלא עושה לדעתו, מותר. ואם עושה לדעת ישראל בלי שאמר לו - לרבו אסור, כיוון שהוא משועבד לו ודאי עושה על דעתו, ולשאר ישראל מותר שהרי העבד עושה מרצונו, (וכמו שבסתם גויים מותר כי עושים על דעת עצמם). אמנם אסור להנות ממלאכה זו בשבת.
<ol>
<li><blockquote><p>יש מצבים שצריך למחות מדרבנן בעבד כשעושה מלאכה. עיין בסימן רנב, ב בסוף הסעיף '''(משנ&quot;ב).'''</p></blockquote></li></ol>
=== ❖ יציאה עם חותם על העבד ===
<blockquote>הגמרא אומרת (נח.) שלעבד אסור לצאת בשבת עם חותם מתכת (המראה שהוא עבד), לא משנה אם זה בכסותו או בצווארו כי חותם מתכת חשוב, ויש חשש שיפסק לו ויביאו בידו כי רבו מקפיד על זה. ובחותם של טיט שאין רבו מקפיד עליו, בצווארו מותר כי לא יביאו בידו אלא יעזבו שם, כי חושש שרבו יראה ויחשוב שהוא רוצה להראות שהוא בן חורין. ובכסותו אסור כי אולי יפסק ויבוא לכסות את מקומו על ידי הנחת טלית שלא כדרך מלבוש ויטלטלה ברה&quot;ר.
</blockquote>
'''הטור''' פוסק את דברי הגמרא.
'''מגיד משנה:''' אם העבד עשה לעצמו חותם, אסור בכל מקרה אפילו אם הוא של טיט (כי אינו חושש מרבו ויבוא להסירו ברה&quot;ר '''(משנ&quot;ב)''').
☜ '''רמ&quot;א:''' מותר לצאת בחותם של טיט בצוואר ולא בכסות. ובשל מתכת אסור בכל מקרה. ואם עשה לעצמו אסור בכל חותם.
[[קטגוריה:בן שמואל]]
== סעיף א | ממצוא חפציך ==
<blockquote>חז&quot;ל אסרו (קנ.) לאדם לעיין בנכסיו בשבת לראות מה הם צריכים. דבר זה נלמד מהפסוק 'ממצוא חפציך'. איסור זה הוא אפילו כשלא עושה בהם שום מלאכה. כמו כן אסרו חכמים ללכת לקצה העיר כדי שיוכל לצאת משם בצאת השבת במהירות או שיוכל לשכור פועלים מחוץ לתחום מיד בצאת שבת.
הברייתא אומרת (קנא.) שהתירו חכמים להחשיך על דבר שהיה אפשר לעשותו בשבת, לכן מותר להחשיך על התחום כדי שיוכל להביא משם בהמתו כיוון שאם היו בורגנין היה יכול להביאה אפילו בשבת.
</blockquote>
תוספות: יש ברייתא שממנה משמע שאסור לקרוא לבהמה מחוץ לתחום. ויש לתרץ ששם מדובר על בהמה קטנה שצריך להביאה בידיו ואסור לעשות כך בשבת.
<blockquote>☜ טור ושו&quot;ע פוסקים את דברי הגמרא. ויש אומרים שבהמה שאינה יכולה ללכת בעצמה, אסור לקרוא לה מחוץ לתחום<ref>ואם רוצה להתקדם למקום שהיא נמצאת בו, ללא החשכה עד סוף התחום, יכול כאשר הדבר לא מינכר '''(אחרונים במשנ&quot;ב)'''.</ref>.
רמ&quot;א (על פי מרדכי): אסור לטייל למצוא בהמה או קרון ליסוע בהם במוצאי שבת.
⤶ אפילו כשהם בתוך התחום (ביה&quot;ל).
</blockquote>
# האיסור לעיין בנכסיו הוא רק אם מינכר מילתא שעושה כך (כגון שעומד בסמוך למרחץ או לשדהו). אך אם לא מינכר מילתא מותר, דזה מכלל הרהור שמותר (משנ&quot;ב<ref>מקור הדברים '''במג&quot;א'''. '''ובביה&quot;ל''' הביא את דעת '''החיי אדם''' שחלק על דבריו והוכיח שזו מחלוקת ראשונים. וכתב '''הביה&quot;ל''' שגם אם אכן זו מחלוקת הרי יש הרבה ראשונים שאפשר לסמוך עליהם בדין דרבנן. ומה גם שלא מוכרח שאכן יש ראשונים שאסרו כך בודאי.</ref>).
# אם הולך לטייל כדרכו ולא מינכר שהולך למצוא סוס או קרון מותר (משנ&quot;ב).
# אסור להחשיך על התחום אפילו כשלא מינכר מילתא (ביה&quot;ל<ref>ע&quot;פ '''המג&quot;א''' בסימן שז שכתב שאסרו חכמים משום שעצם זה נחשב לממצוא חפציך. והרבה אחרונים כתבו שאסור משום שמינכר מילתא.</ref>).
# אם רוצה להביא בהמתו כדי שיוכל לעשות בה מלאכה אסור בכל אופן (ביה&quot;ל).
==הערות שוליים==

גרסה מ־17:56, 22 בדצמבר 2020
אוחזר מתוך "https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=פרשני:שולחן_ערוך:אורח_חיים_דש_א&oldid=147196"