קושיית בית יוסף על חנוכה: הבדלים בין גרסאות בדף

בגמרא (שבת כא:) מובא ציטוט ממגילת תענית המסביר את מספר ימי חג החנוכה - שמונה ימים, כזכר לנס פך השמן:

"שכשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול ולא היה בו אלא להדליק יום אחד נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה."

הקשו המפרשים (הראשונים הנ"ל, בית יוסף הנ"ל, ועוד): מדוע אנו חוגגים את חג החנוכה שמונה ימים, שכן היה בכד שמן ליום אחד, וא"כ הרי שהנס היה רק שבעה ימים?

חביבות הקושיא[עריכה]

החביבות המיוחדת שנודעה לקושיא זו, כמו לשאר עניני חנוכה^[1], הביאה לכך שנאמרו תירוצים רבים מספור לקושיה זו^[2]. כדוגמא מפליגה לדברים ניתן להביא את מנהגו של האדמו"ר מקלויזנבורג, רבי יקותיאל יהודה הלברשטאם, בעל שו"ת דברי יציב, לערוך בכל לילה מלילות החנוכה את שולחנו הטהור (טיש), ולהציע בכל לילה ולילה לראשונה - תירוץ חדש ומפולפל על קושיית הבית יוסף.

כמה מהתירוצים[עריכה]

כאמור, במהלך הדורות, נאמרו ע"י חכמי ישראל, תשובות רבות לשאלה זו. ניתן לשבץ אותם בכמה קטגוריות:

אופן ההדלקה ביום הראשון[עריכה]

הבית יוסף מביא שלושה תירוצים לקושיתו:

• הכהנים חילקו את השמן לשמונה חלקים וכל לילה נתנו שמינית, ונעשה נס בכל לילה ולילה, שכמות שמן מעטה שאינה מספיקה אלא לחלק קטן מהלילה, בערה עד הבוקרוכך גם תירץ בתוספות הרא"ש (שם ד"ה ונעשה נס), בתירוצו הראשון..
  רבים הקשו על תירוץ זה (מאירי שם סוף; מהר"ל, נר מצוה ד"ה ואם תאמר כיון שהיה; ועוד), שהרי יש חיוב לשים כמות שמן המספיקה עד הבוקר, כדברי הברייתא (פסחים נט. ועוד): "מערב ועד בקר - תן לה מִדָתַהּ שתהא דולקת מערב עד בוקר". וא"כ מוטב היה לקיים יום אחד כדין, מאשר לשים חצי שיעור בכל שמונת הימים.
  בתוספות הרא"ש שם חידש שדין זה הוא רק במקום שאפשר, אבל במקום שאין אפשרות - ניתן להביא גם כמות חלקית של שמן^[3].
  יש שתירצו, שאכן אין לשים כמות מועטת של שמן שלא תדלק עד הבוקר, אולם הכהנים סמכו על הנס, והביאו כמות מועטת של שמן בהבינם שהיא תדלק עד הבוקר. ואף שבאופן רגיל, אין סומכים על הנס, מ"מ החשמונאים "הרגישו את מהלך הניסים שנתחדש בבריאה לאותו זמן^[4], ועל כן מלכתחילה סמכו על הנס, שכל מה שאין סומכין על הנס הוא בזמן שהטבע שולט ואין לסמוך על שינוי סדרי בראשית, אבל כשהזמן עצמו הוא ניסיי, כשם שסומכים על הטבע - כך סומכים על הנס" (הרב יעקב משה חרל"פ, מי מרום חלק ח - שיחות לספר בראשית, מאמר פח אות ב, עמ' רפט, נדפס ג"כ במי מרום חט"ז - שיחות לחנוכה ופורים, מאמר ט, עמ' מו-מז).
  יש שכתבו שלא הייתה להם עצה אלא לשים חצי כזית שמן ותו לא, וזאת היות והמנורה הייתה טמאה בטומאת מת^[5], ומתכת הטמאה בטומאת מת מטמאה כמת (חרב הרי היא כחלל – שבת קא: ועוד), וא"כ כל שמן שישימו במנורה יטמא. ואין פתרון אלא לשים חצי כזית שמן, שלשיטת רש"י^{(דרוש מקור)} אינו מטמא (ברכת יצחק - מובא בספר דיני חנוכה, הוצאת דגל ההלכה, ירושלים תש"ס, עמ' קנ).
  ויש שכתבו שמלכתחילה בשעת הדחק, "במקום עניות" שאין שמן אחר, די ליתן במנורה כזית שמן, ולהוסיף בכל פעם שנראה שהשמן קרוב להגמר (הגהות וקצת ביאורים על המגיני ארץ מבעל המקור חיים, - הנדפס בסוף שו"ע או"ח, - סי' עתר).
  ויש שכתבו שהיות ונמצא שמן טהור - אסור להדליק בטמא (ולא אומרים טומאה הותרה בציבור, וע"ע בערך נס חנוכה), ואע"ג שנמצא רק פך אחד - שיעור ההדלקה איננו מעכב, "והקב"ה רצה בעבודתם, ונעשה להם נס שאפילו השיעור השלים להם" (הרב זיו אברמוביץ, עלון "במעלה ההר" - ידידי ישיבת הר המור, גיליון 11 - חנוכה תשסט, עמ' 5, בשם החתם סופר).
• הכהנים נתנו בלילה הראשון כשיעור הרגיל במנורה ובכל זאת נשאר הפך^[6] מלא (וכן בכל לילה ולילה - ב"ח בדעת הבית יוסף^[7]), ונמצא שאף ביום הראשון היה נס, שכן, אף בו התמלא הכד מיד כנשפך^[8].
• הכהנים נתנו בכל לילה שמן כרגיל, ובכל זאת בבוקר נמצאו הבזיכין מלאים בבוקר^[9].
  אך, יש מי שתמה (פרי חדש שם) על שני הפירושים הללו, שאם כן יוצא שביום האחרון לא היה נס, שכן הפך היה מלא מהנס שהתרחש בלילה הקודם?
  בחכמת שלמה (לרבי שלמה קלוגר, שם) תירץ, שכוונת הבית יוסף, היא שבשעת המזיגה, השמן נשפך לבזיך, אך לא התרוקן מן הכד. במצב כזה, יש להסתפק היכן נעשה הנס - בפך (- כתירוצו השני של הבית יוסף) או בבזיך (- כתירוצו השלישי). אם הנס נעשה בבזיך - הנס נעשה בשבעת הימים הראשונים, ואם הנס נעשה בפך - הוא נעשה בשבעת הימים אחרונים. ומחמת הספק אנו חוששים לשני הצדדים, וחוגגים שמונה ימים מספק^[10].
• יש מי שהציע רעיון דומה, כשהחלו למזוג ביום הראשון, עוד בטרם התרוקן הפך - מייד נתמלא הבזיך לגמרי^[11] (פר"ח שם).

הט"ז (שם ס"ק א) הקשה על כל תירוצי הבית יוסף, שלא נזכר בגמרא ובדברי חז"ל רמז לכל זה.

ביום הראשון דלק רק חלק מהשמן[עריכה]

• יש מהראשונים שתרצו שאף ביום הראשון נעשה נס, שהיה ראוי להידלק ולהיגמר השמן לחלוטין, אך נעשה נס ונחסר רק מעט ממנו (ספר המאורות סופ"ב דשבת - הל' חנוכה, שם), וכך בכל יום ויום משמונת הימים (תוס' הרא"ש שם, בתירוצו השני). וכעי"ז כתב המהר"ל (נר מצוה ד"ה ואם תאמר כיון שהיה) שבכל יום ויום נדלק שמינית מן השמן.

יש מהאחרונים שהלכו אף הם בדרך זו, אלא שהוסיפו לנמק את הדברים: מדוע באמת לא הִיתכָּלה השמן ביום הראשון, הרי הנס נצרך רק לימים שלאחר מכן (שעבורם חסר שמן), ולמה צריך היה לעשות אף בו נס? הרי אין הקב"ה עושה ניסים לחינם!

• הט"ז שם מתרץ את הקושיא עפ"י דברי הזוהר הקדוש, על הפסוק (מלכים ב ד, ב): "הגידי מה יש לכי - הקרי: לך בבית?" ששאל אלישע הנביא את האשה, שהקב"ה איננו עושה נס אלא על דבר שהוא בעולם^[12], אפילו הוא דבר מועט - אז השי"ת נותן בו ברכה וריבוי, אבל אינו עושה בריאה חדשה^[13] ולכן, כדי שיהיה ניתן לעשות נס ביום השני - היה מוכרח להשאר שמן מהיום הראשון, שהרי הנס צריך על מה לחול. נמצא שביום הראשון דלק לילה שלם בכמות שמן המספיקה רק לחלק מהלילה, וא"כ אף בו נעשה הנס.
  לאור דברי הט"ז, יש שהסבירו את דברי הפייטן: "ומנותר קנקנים" - רק ע"י שנשאר בקנקן, היה יכול להיות "נעשה נס לשושנים", ולכן "בני בינה ימי שמונה קבעו שיר ורננים" - כי הבינו שע"י הנס ביום הראשון נוצר הפתח והאופן לניסֵי שאר הימים (ספר דיני חנוכה, הוצאת דגל ההלכה, ירושלים תש"ס, עמ' פב בשם הרה"ק מהרי"ד מבעלז; שם עמ' סז בשם החת"ס).
  הראי"ה קוק (אגרות הראי"ה, ח"ג, סי' תשצז, עמ' עה; - מובא במאורות הראי"ה חנוכה, הוצאת מכון הרב צבי יהודה, ירושלים תשנ"ז, עמ' קיא) מקשה על דברי הט"ז, היד ה' תקצר^[14] לחדש נס יש מאין? דברי הזוהר אמורים בנס שעפ"י נביא, שמחמת ששליחותו ומוגבלותו כאדם - איננו יכול ללחדש נס יש מאין, אבל נס שנעשה רק ע"י רצון הבורא, בלא שליחות של נברא מוגבל – איננה מוגבלת בשום הגבלה‏^[15].

אולם יש שכתבו שיתכנו טעמים נוספים שהיה צריך להשאיר שמן ליום השני:

• למנורה צריך להביא שמן זית (שמות כז, כ), ולא שמנים אחרים. אם היה השמן כלה ביום הראשון - השמן שנברא יש מאין ביום השני לא היה "שמן זית", מפני שהוא לא נוצר מזיתים, אלא שמן שנעשה מנס, והוא דומה במראהו ותכונותיו לשמן זית, אך איננו שמן זית^[16]. לכן היה צורך להשאיר שמן זית ליום השני, כדי שהנס יהיה ע"י ריבוי של השמן הנותר, ואז כולו מקבל הגדרה של "שמן זית"^[17] (אגרות הראי"ה שם; כלי חמדה, פר' ויקהל, אות ה, דף קנז.; ועוד).
• מובא בספר המועדים בהלכה להגרש"י זוין (הוצאת מכון התלמוד הישראלי, ירושלים תשמג, עמ' קפט) בשם רבי חיים הלוי סולובייצ'יק, גאב"ד בריסק, שאם היה מתרבה השמן - הוא לא היה מוגדר בתור "שמן זית", אלא הוא 'שמן נס' ופסול להדלקה^[18]. לכן, ר' חיים נוקט שהנס לא נעשה בכמות השמן, שנוסף חומר בעירה (- שמן) בקנקנים, אלא נעשה הנס באיכות השמן, שאותה כמות של נוזל, בכוחה לדלוק זמן רב יותר^[19].
• ויש שתירצו שנשאר שמן בכד, כדי שהנס יהיה נס של ריבוי ולא נס של יצירת יש מאין, וזאת משום שרצה השי"ת להראות את החביבות של ישראל, שקיום המצוה נעשה על ידם (שפת אמת לחנוכה תרלד, ליל א), כדברי חז"ל (במדבר רבה, בהעלותך, פר' טו פיס' ה):
  "...משל למה הדבר דומה לפיקח וסומא שהיו מהלכין בדרך, אמר לו פיקח לסומא: כשנכנס לתוך הבית צא והדלק לי את הנר הזה והאר לי. אמר לו הסומא: בטובתך, כשהייתי בדרך - אתה היית מסמכני, עד שנכנסנו לתוך הבית - אתה היית מלווה אותי, ועכשיו אתה אומר הדלק לי את הנר הזה והאר לי!? אמר לו הפקח: שלא תהא מחזיק לי טובה שהייתי מלווך בדרך, לכך אמרתי לך האר לי.
  כך הפקח זה הקב"ה... והסומא אלו ישראל... היה הקב"ה מנהיגן ומאיר להם שנאמר (שמות יג, כא): 'וה' הֹלך לפניהם יומם', כיון שעמד המשכן קרא הקב"ה למשה ואמר לו: תאירו לי..."
• השפת אמת (בחי' לשבת שם, ד"ה שם בגמרא ולא היה בו) הביא בשם הזית רענן על הילקוט שמעוני שתירץ שהדליקו את הנר ביום הראשון, ולא ונגמר השמן עד היום השמיני בבוקר, ואז כבה הנר. ועד אז לא היו רשאין לכבותו^[20].
• יש מי שתירץ, שהיות והיה כמות שמן המספיקה ליום אחד, הכהנים שמו פתילות דקות ע"מ שיספיק השמן לימים נוספים. ונעשה נס והדליקו נרות המנורה באור גדול כל הלילה, וכן בכל הלילות (חי' הרי"ם [אלטר מגור זצ"ל] עה"ת, חנוכה - נדפס אחרי פר' וישב, ד"ה על קושית (א), מהדורת מוסד הרי"ם לוין, ירושלים תשמז, עמ' ס אות כה; וע"ע בסמוך בשם הבית הלוי).
  עפ"ז ניתן להבין את הטעם שקבעו חכמים במצוה זו הידורים מיוחדים: מהדרין ומהדרין מן המהדרין, שכן הנס נעשה בשביל הידור (בית הלוי עה"ת, ורשא תרמד, לחנוכה, ד"ה שם והמהדרין מן המהדרין, כט.; חי' הרי"ם שם ד"ה מפני מה, אות כט; וע"ע שו"ת חכם צבי סי' פז, פנ"י שם, חכמת שלמה שם, אגרות הראי"ה שם, ועוד).

השמן לא הספיק ליום הראשון[עריכה]

• גרסת השאילתות (סוף שאילתא כו) בדברי הברייתא (הנ"ל בהסבר הקושיא) היא "ולא היה בו להדליק אפילו יום אחד" (במקום "אלא יום אחד"). לגרסה זו הקושיא איננה קשה כלל, שכן היה צריך שמן גם ליום הראשון, והכד לא הספיק אפילו ליום אחד בלבד (נימוקי מהרא"י [נדפס בספר הליקוטים] על הרמב"ם, מהדורת ר"ש פרנקל, פ"ג מהל' חנוכה סוף ה"ב; המועדים בהלכה להגרש"י זוין, מהדורת מכון התלמוד הישראלי השלם, ירושלים תשמג, עמ' קפט; ועוד).
  בדומה לזה מובא בשם הרב מרדכי אליהו שליט"א: "ניתן לדייק בדברי הרמב"ם [הנ"ל] שכתב: 'נרות המערכה', מכאן שלא היה בו די לכל רות המערכה אפילו ליום הראשון, כי סביר להניח שלא היה כל כך הרבה שמן בפך. וממילא הנס היה מורגש כבר ביום הראשון שהיה בו די להדליק את כל שבעת הקנים של המנורה בבית המקדש".
  יש שהעירו‏^[21] על פירוש זה שבכל כתבי היד של הגמרא וגם של מגילת תענית לא מופיעה גרסה זו, שיש בה תמיהה פרקטית - לשם מה מחזיקים במקדש פך שאין בו מספיק שמן אפילו בשביל יום אחד?!
• יש המתרצים שבכד אמנם היה שיעור הדלקה של יום אחד, אך כשניתן השמן במנורה הוא נבלע בבזיכים, וממילא לא היה די שמן אפילו ללילה אחד (ספר התודעה, לרבי אליהו כי-טוב, מהדו' מכון להוצאת ספרים, ירושלים 1969, עמ' קעד, טעם שמיני).

היום הראשון זכר לנס נוסף[עריכה]

המאירי (שם סוף) כותב שאת היום הראשון איננו חוגגים לזכר הנס שהפך דלק שמונה ימים, שכן בו לא היה נס אלא לזכר נס אחר‏^[22]. והמאירי מציע שתי אפשרויות מהו הנס שלזכרו אנו חוגגים את היום הראשון:

• לזכר הנצחון במלחמה‏^[23] - "מסרת גיבורים ביד חלשים, רבים ביד מעטים" (מתפילת על הנסים).
• לזכר למציאת הפך, שאף היא בעצמה הייתה בדרך נס. שכן היונים טימאו את כל השמנים, והעובדה שנעלם מעיניהם הפך ונתגלה לכהנים, היא נס גדול שראוי לחגוג לו יום בפני עצמו^[24]. כך גם מתרץ בנימוקי מהרא"י על הרמב"ם (נדפס בספר הליקוטים על הרמב"ם, מהדורת ר"ש פרנקל, תחילת הל' חנוכה סוף ה"ב).
  ויש שהטעימו הדברים בדרך משל לסוחר שנסע ליריד והיה עמו שמונה שקיות מלאות מטבעות זהב. בדרך שדדו ממנו את כספו, מלבד שקית אחת, שבדרך נס נעלמה מעיני השודדים. כשהגיע ליישוב שכר גברתנים שירדפו עמו אחר השודדים. אותה שעה נדר שאם יושב לו כספו - יתן ממנו חומש לצדקה. - תפילתו התקבלה, והסוחר שב לביתו שמח וטוב לב, והכסף ברשותו.
  לכשבאו גבאי הצדקה לגבות ממנו חמישית מכספו, נתעורר ביניהם ויכוח. הסוחר טען שאינו חייב ליתן חומש אלא על שבעת השקיות שבהם נעשה הנס, אך הגבאים טענו לעומתו שעיקר הנס נעשה בשקית הראשונה, שאלמלא הבחינו ה הגנבים - לא היה לו כסף לשכור גברתנים לרדוף אחריהם, ולא היה שב אליו מאומה...
  והנמשל, שאלמלא נעשה הנס שהיונים פשפשו בכל ההיכל ולא מצאוהו – לא היה שמן שעל ידו יעשה נס לכל שמונת הימים (קומץ המנחה - מובא בספר דיני חנוכה, הוצאת מכון דגל ההלכה, ירושלים תש"ס, עמ' יט).
  בעלי האגדה הוסיפו להסביר לפי תירוצים אלו משפט סתום בפזמון "מעוז צור": "בני בינה - ימי שמונה קבעו שיר ורננים". - מילים אלו טעונות ביאור, מדוע נצרכו דוקא "בני בינה" כדי לקבוע שיר ורננים?
  אולם, לפי המהלך הזה התירוץ מובן. הנס שנעשה ביום הראשון הוא בדרכי הטבע, והרואה עלול לתעות שאין כאן נס. בני בינה, כשראו את הנס שהפך דלק שמונה ימים, הבינו שגם הניצחון במלחמה ומציאת הפך, אף הם, ניסים הם‏^[25], וצריך לקבוע להם יום נוסף - היום הראשון, ולא להסתפק בחגיגת שבעה ימים (רבי ישראל מטשורטקוב, - מובא בשמו בספר דיני חנוכה, עמ' סח).
• ויש מי שכתב שבמגילת תענית משמע שחוגגים שמונה ימים בגלל שנעשתה בו חנוכת הבית, שכשנכנסו להיכל מצאו בו שמונה שיפודים, ומהם הרכיבו את המנורה, ולזכר זה חוגגים שמונה ימים (הגהות מהר"ץ חיות, שבת שם; וראה להלן בשם המור וקציעה והערוך השולחן).

חוגגים שמונה ימים מטעם אחר לחלוטין[עריכה]

יש שכתבו שהטעם שחוגגים את חנוכה שמונה ימים איננו קשור לנס פך השמן, אלא מטעמים אחרים לחלוטין:

• יש שכתבו שבמגילת תענית (פרק ט) משמע שחוגגים את חנוכה שמונה ימים משום שעשו בו את חנוכת המזבח, שבטלוֹ אנטיוכוס מעבודה, וחנוכה זו ארכה שמונה ימים, ולכך קבעו לדורות את שמונת ימי החנוכה (שלטי גיבורים על הגהות מרדכי, פ"ב דשבת אות ג, עט.; פ"ב מור וקציעה, לרבי יעקב עמדין - היעב"ץ, או"ח שם^[26]; ערוך השולחן שם אות ד-ה).
• יש שכתבו שהיות וחלק נכבד מהמאבק עם היונים היה כנגד גזרתם על המילה, כמבואר במגילת אנטיוכוס^[27] (פס' יא, לד-לו, ומג), לכך קבעו את החג שמונה ימים, זכר ל"שמונת ימי מילה" (בעל העיתים, - מובא בשלטי גיבורים על הגהת מרדכי שם ובערוך השולחן שם אות ד).
• בספר מכבים ב' משמע שחגגו 8 ימים במקדש כנגד 8 ימי הסוכות (עם שמחת תורה) שבטלו באותה שנה שהיה המקדש כבוש בידי היוונים. ואכן ניתן לראות קשר בין חנוכה לסוכות: טעמם של בית שמאי (שבת כא:) "כנגד פרי החג"; היום השמיני, זאת חנוכה, מיוחד ושונה מ-7 הקודמים כמו ששמחת תורה שונה משאר ימי סוכות; ועוד.
  אולם,יש שכתבו שבגמרא (המובאת בתחילת הערך) משמע שהטעם שחוגגים שמונה ימים הוא בשל נס פך השמן, ולא מסיבות חיצוניות שונות (כחנוכת הבית וכיו"ב), ואין בזה כדי ליישב את דברי התלמוד (ספר התודעה, לרבי אליהו כי טוב, פרק ז - כסלו, הוצאת ש.וינפלד, ירושלים תשמג, עמ' עג-קעד).

תירוצים דרך דרוש[עריכה]

• רבי לוי יצחק מברדיטשוב בספרו קדושת לוי (דרושים לחנוכה – אחרי פר' מקץ, ד"ה איתא במסכת, דפוס מונקאטש תקעה, כג:-כד.) ע"ד משל לאדם חשוב שנתן מתנה, שיש למקבל שתי הנאות: עצם ההנאה מקבלת המתנה וההנאה שאדם חשוב כל כך נתן לו. כך כשאנו מקבלים מתנה מריבונו של עולם עלינו להודות על שתי ההנאות הללו.
  ומפני שההודאה השנייה (על מעלת הנותן יתברך שמו) היא במעלה נשגבה הרבה מראשונה - צריך להקדיש לה עוד יום נוסף ואי אפשר לחגוג את שתיהן במעמד אחד. ולכן בחג הפסח - בי"ד ניסן שוחטים את הפסח ובט"ו ניסן אוכלים אותו, על מנת להדגיש שיש כאן שמחה נפרדת. ואף בחנוכה, "כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון" (פסחים ל: ועוד), ויש לחגוג יום נוסף להודות על שריבונו של עולם הוא שהיטיב לנו.
• הסבא מקעלם תירץ שמהנס של שאר הימים רואים שרצון ה' הוא השולט בבריאה, וממילא נשכיל להבין שאף ביום הראשון - לא השמן הוא שהדליק, אלא רצון ה' הוא שהדליק, וממילא הכל נס: היום הראשון ושאר הימים, כי אין הבדל ביניהם, הטבע הוא רצון ה' הנסתר והמתמיד, והנס הוא רצון ה' הגלוי^[28] (תפלת חנה, מאת רבי ראובן [ב"ר משה ליב] מלמד^[29] קונטרס חנוכה ופורים, אות ב, מהדורה שניה - בני ברק תשנב, עמ' ער).
  וזהו כדברי הרמב"ן בסוף פרשת בא (שמות יג, טז):
  "ומן הנסים הגדולים המפורסמים אדם מודה בנסים הנסתרים שהם יסוד התורה כולה, שאין לאדם חלק בתורת משה רבינו עד שנאמין בכל דברינו ומקרינו שכלם ניסים, אין בהם טבע ומנהגו של עולם, בין ברבים בין ביחיד, אלא אם יעשה המצות יצליחנו שכרו, ואם יעבור עליהם יכריתנו ענשו, הכל בגזרת עליון..."
  ולכן חגגו את חנוכה רק לאחר נס פך השמן, ולא מייד לאחר הנצחון במלחמה, כדי שלא ישאר מקום למתעקש לומר שזהו בדרך הטבע^[30]. ולכן אז מודים על כל הניסים (שם עמ' רעא אות ז-ח).
• יש מי שתירץ (מצות ראי"ה סי' תרע סע' א, מאמרי הראי"ה עמ' 478, מובא במאורות הראי"ה חנוכה, מהדו' מכון הרב צבי יהודה, ירושלים תשנ"ז, עמ' קכז-קכח; וכן מובא בשם הרב מרדכי אליהו) שהטעם שקבעו את ההדלקה שמונה ימים, משום שאם היו קובעים שבעה ימים, כשהיו ישראל מכינים מנורות מיוחדות למצוה זו (- חנוכיות) - היו נכשלים באיסור, שכן אסור לעשות מנורה בדמות מנורת המקדש (ר"ה כד.), והיות וכשאין מנורה מזהב - כשרות אף מנורות פשוטות בלא כפתורים, גביעים ופרחים (מנחות כח.), לכן אסורה עשיית מנורה בעלת שבעה קנים אסורה‏^[31].
  והוסיף לבאר את תירוצו בדרך האגדה (מאמרי הראי"ה שם): הקודש והחול שניהם נצרכים לבניין החיים ושלמותם, אך בכדי לחבר ביניהם ולקשר ביניהם חשוב לשמור על הבדלה וההפרדה, שלא לטשטש את הגבולות בין קודש לחול. היונים לא הכירו במעלתו של הקודש, ובזה טימאו אותו והשפילוהו. התיקון לזה היא בהבדלה הגמורה, ולכן קבעו את חג החנוכה שמונה ימים, שלא לעשות בחול מנורות הדומות למקדש, כי זה מטשטש את ההבדלה שביניהם.
• הכהנים הדליקו נר ביום הראשון, אע"פ שאמרה תורה "נר תמיד" (שמות כז, כ; ויקרא כד, ב), ולא ידעו מניין יהיה להם שמן למחר, מ"מ לא התייאשו מלעשות את המוטל עליהם. והוא הנס הגדול שמקיים את ישראל בכל הדורות והגלויות, שאילו באו לעשות חשבונות מה יהיה מחר - לא יוכלו להתקיים אפילו יום אחד! אבל ישראל בוטחים באביהם שבשמים, וכל מעשה קטן שבכוחם לקיים - עושים באמונה תמה (ספר התודעה, מהד' הנ"ל, עמ' קעד-קעה, "ענין עשירי בדרך מוסר השכל").
• יש שתירצו בדרך צחות וחידוד, על פי דברי המפרשים ש"חנוכה" הוא ראשי תיבות: ח' נרות והלכה כבית הלל [שמעלין בקודש ואין מורידין] (שבת כא:). ואם חג החנוכה היה שבעה ימים היה הרואה את הנר ביום הרביעי מסתפק אם הלכה כבית הלל או כבית שמאי, לכן קבעו שמונה ימים, וכך ניכר בכל יום ויום שאין הלכה כבית שמאי (המועדים בהלכה, מהדו' מכון התלמוד הישראלי השלם, ירושלים תשמג, עמ' קצב, בשם שו"ת מור ואהלות בשם ספר ב(י)ת עין; ספר דיני החנוכה, הוצאת מכון דגל ההלכה, ירושלים תש"ס, עמ' יז-יח, בשם רבי יצחק הכהן בעל בתי כהונה; ועוד).

תירוצים נוספים[עריכה]

• יתכן להשיב שהם חשבו להדליק בכל יום נר אחד, ובזה ג"כ יקיימו את מצות הדלקת המנורה, והנס היה שכל הנרות דלקו (חי' הרי"ם שם, ד"ה על קושית (ב), אות כז. וכן הביא בשולי הגיליון לפני מנחם מגור, על רמב"ם, הל' חנוכה, פ"ג ה"ב, בשם שו"ת מנחת יהודה או"ח לב, שדייק כן בלשון הרמב"ם).

ראו גם[עריכה]

• נס פך השמן
• נר חנוכה

לקריאה נוספת[עריכה]

• הרב ירחמיאל זלצר, נר למאה - מאה תירוצים לקושיית הבית יוסף,
• הרב נתן גשטטנר, קונטרס ימי שמונה, מתוך: נתן פריו - חנוכה, בני-ברק תשס"ד, עמ' קנט-קפח
• הרב אליהו שלנזיגר, מצות נר איש וביתו^[32], ירושלים תשס"א
• ימי שמונה- חמש מאות תירוצים לקושיית הבית יוסף^[33], מכון 'אור חדש', אשדוד תשס"ז
• הרב יוסף זאב וועטטענשטיין, זיו המועדים - חנוכה, לונדון, עמ' קמה ואילך
• הרב דניאל ביטון, המאור שבחנוכה, הוצאת מכון המאור ירושלים תשס"ה
• הרב שמואל דוד וייס, שמונה מי יודע - אלף תירוצים מלוקטים מספרי גדולי הדורות בתוספת תירוצים חדשים מאת המחבר, תש"פ

קישורים חיצוניים[עריכה]

• תירוצים לקושיית הבית יוסף מפי הרב מרדכי אליהו באתר ישיבה
• הרב אשר וייס, שיעור על קושיית הבית יוסף - אתר 'קול הלשון'
• 36 תירוצים לקושיית הבית יוסף, כפי מס' הנרות שאנו מדליקים - עלון "דרך אמונה" (הוצאת עמותת 'תורה אחרי צבא'), גיליון 79, כסלו תשע"ב
• הקושיה הידועה כקושיית ה'בית יוסף' (אוסף תירוצים, לינקים ומראי מקומות) - פורום 'אוצר החכמה'
• פורום הישיבות: תירוץ נוסף לקושיית הבית יוסף
• דיון בקושיית הבית יוסף - פורום 'עצור כאן חושבים'
• פורום נוסף בו עוסקים בקושיית הבית יוסף
• תירוצים לקושיית הבית יוסף ותהייה על עצם הקושיא - פורום תרבות תורנית (באתר 'לדעת נט')
• הרב עוזיאל אליהו מביא את תשובות הבית יוסף והשאילתות
• ר' יצחק זילבר, לקושיית ה'בית יוסף' - אתר דאצ'ה
• ויקיטקסט: קטגוריה: קושיית הבית יוסף לחנוכה
• תשובות חדשות ויצירתיות לקושיית הבית יוסף - הרב יצחק סילמן - אתר קביעותא
• ר' עמית משגב, הרמב"ם וקושיית הבית יוסף‏^[34] - ישיבת הר עציון

הערות שוליים