ברכת כהנים: הבדלים בין גרסאות בדף

הברכה שהכהנים, העולים לדוכן, מברכים את העם. מצות עשה מוטלת על הכהנים לברך את עם ישראל. מקורה של מצוה זו בספר במדבר פרק ו', כג - כז, שם נצטוו הכהנים, מזרע אהרון הכהן, לברך את העם ב"ברכה משולשת", כלומר: ברכה המחולקת לשלושה חלקים: "כה תברכו את בני ישראל, אמור להם: יברכך ה' וישמרך, יאר ה' פניו אליך ויחנך, ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום".

חיובה

כל הכהנים הנמצאים בבית הכנסת צריכים לעלות לדוכן, לשאת את כפיהם ולברך את הציבור. "ברכת כהנים" נאמרת רק כאשר יש במקום התפילה, לפחות עשרה אנשים, יחד עם הכהנים.

הכנות לברכה

לפני שהכהנים עולים לדוכן הם ניגשים אל הכיור בבית הכנסת, כשהלויים שבקרב ציבור המתפללים משמשים את הכהנים ויוצקים מים על ידיהם לנטילת ידיים טרם עלותם לדוכן, כפי שהיו הכהנים מקדשים את ידיהם בבית המקדש, לפני עבודת הקרבנות. אם אין לויים בבית הכנסת נוטלים הבכורות את ידי הכהנים, ואם אין לוי ואין בכור נוטל הכהן בעצמו ואין משמשים אותו. בני עדות המזרח נוהגים שהלוי נוטל את ידיו תחילה, לפני שהוא יוצק מים על ידי הכהנים.

הכהנים חולצים את נעליהם, בחינת "של נעליך מעל רגליך, כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא", ומציינים בכך את צורת עבודתם בימי המקדש, אליו לא נכנסו כלל במנעלים על הרגליים. סיבת התקנה להוריד נעליים לברכה היא שמא תפסק רצועת סנדלו של הכהן ויתעסק בתיקונה בזמן שאחיו מברכים ויבואו לומר שהוא בן גרושה או בן חלוצה ומשום כך פסול לברך, לפיכך תקנו שיורידו הכל נעליהם. (סוטה מ.)

כאשר שליח הציבור מתחיל בברכת "רצה", כל הכהנים הנמצאים בבית הכנסת עוקרים את רגליהם, כדי לעלות לדוכן.

הברכה

בשעה שהכהנים מברכים את העם, עליהם לא להסיח את דעתם מהברכה ולא להביט על הציבור. עיניהם תהיינה מופנות כלפי מטה, כפי שנוהגים בעת התפילה. הכהנים מורידים את הטלית על פניהם. נהוג שלא להביט בפני הכהנים, בעת שמברכים הם את העם.

הכהנים מרימים את ידיהם עד לגובה הכתפיים. הם פושטים את הידיים ומחלקים את האצבעות באופן שיהיו ביניהן חמישה רווחים. חמשת הרווחים הם בכל יד בין שתי אצבעות לשתי אצבעות, בין האצבעות לאגודל וכן בין האגודלים של שתי הידיים. עליהם לפרוס את כפות הידיים באופן שתוך הכפות יופנה כלפי הארץ ואחורי הידיים יהיו כלפי מעלה.

הכהנים עומדים על הדוכן באופן שפניהם מופנות אל ארון הקודש. עם קריאת שליח הציבור - או אחד מהציבור כפי מנהג האשכנזים - "כהנים". פותחים הם בברכה: "ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וצונו לברך את עמו ישראל באהבה". עטופי טלית מעל ראשיהם, כאשר ידיהם פרושות אל גובה כתפיהם ואצבעותיהם מפושקות, מסתובבים הם תוך כדי אמירת הברכה אל הציבור וחוזרים מלה במלה על פסוקי "ברכת כהנים" כפי שמורה להם שליח הציבור. על הציבור להמתין לכהנים לסיים את הברכה בטרם יענו אמן, על הש"ץ להמתין לציבור לסיים אמן לפני שיקריא לכהנים, ועל הכהנים להמתין לש"ץ לגמור להקריא לפני שיענו אחריו (סוטה לט:).

ברכת כהנים חלה על האנשים הנמצאים לפני הכהנים ובצדיהם אבל לא על האנשים העומדים מאחורי הכהנים. לכן, על האנשים הנמצאים בקדמת בית הכנסת מאחורי הכהנים או בצדי הכהנים מאחוריהם, ללכת ממקומם ולעמוד במקום אחר, כדי שגם הם יהיו בכלל הברכה.

ברכת כהנים חייבת להאמר בלשון הקודש, בעמידה, בנשיאת כפיים ובקול רם. דינים אלו נלמדים מן התורה. כהן שאינו יכול לקיים את אחד מהפרטים הללו, לא ישא את כפיו.

הטבת חלום

מי שחלם חלום רע ונפשו עגומה עליו אומר נוסח מיוחד להטבת חלום בשעת ברכת כהנים.

לאחר הברכה

לאחר הברכה אומר הציבור "אדיר במרום שוכן בגבורה, אתה שלום ושמך שלום יהי רצון שתשים עלינו ועל כל עמך בית ישראל חיים וברכה למשמרת שלום", והכהנים אומרים: "רבון העולמים, עשינו מה שגזרת עלינו, עשה אתה מה שהבטחתנו, השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך את ישראל".

זמנה

אומרים ברכת כהנים בכל יום בחזרת הש"ץ של שחרית, וכן במוסף, בימים שאומרים בהם מוסף. לא נהגו לומר במנחה. בטעם הדבר הסבירו שזה משום שאסור לכהן לעבוד כשהוא שתוי יין, וחוששים שמא יעלה כהן שתוי לדוכן, חשש שאינו קיים בשחרית ומוסף שאסור לאכול לפניהם. מאותו הטעם נהגו שבתעניות עולים הכהנים לברך גם במנחה, וביום כיפור עולים הכהנים גם בנעילה (אם הגיעו לפני השקיעה).

בחו"ל לא נהגו לברך ברכת כהנים בכל יום אלא ביום טוב. הגר"א ניסה להנהיג לומר אף בחו"ל ברכת כהנים בכל יום ולא עלתה בידו.

כשלא אומרים ברכת כהנים (בחו"ל או כשאין כהנים) אומר הש"ץ "אלקינו ואלקי אבותינו ברכנו בברכה המשולשת בתורה האמורה מפי אהרן ובניו כהנים עם קדושך כאמור: יברכך ה' וישמרך: יאר ה' פניו אליך ויחונך: ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום:" והקהל עונה אחר כל פסוק "כן יהי רצון".

קמיעות הכסף

בחפירות ארכיאולוגיות שנערכו בקברים מתקופת בית ראשון באיזור כתף הינום שבירושלים התגלו 2 רקיעי כסף מגולגלים שעליהם חרותה ברכת כהנים. הם כנראה שמשו כקמיע. זהו הטקסט המקראי הקדום ביותר שנתגלה עד כה. חסרות שם כמה מילים, יתכן שזאת טעות של הסופר או ניסיון לחסוך מקום, שכן הפסוק השני והשלישי מחוברים כך "יאר ה' פניו אליך וישם לך שלום".