ערב: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
מ (הורדת סוגריים מתבנית:מקור) |
מ (הוספת קטגוריה בתבנית מקור) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
==הגדרה== | ==הגדרה== | ||
'''אדם יכול להתחייב בדיבור (בלי קניין) שאם הלווה לא יפרע את חובו למלווה - הוא עצמו יפרע במקומו''' {{מקור|הסוגיא בבבא בתרא קעג:}}'''.''' | '''אדם יכול להתחייב בדיבור (בלי קניין) שאם הלווה לא יפרע את חובו למלווה - הוא עצמו יפרע במקומו''' {{מקור|(הסוגיא בבבא בתרא קעג:)}}'''.''' | ||
'''לדוגמא''', ראובן הלווה לשמעון, ולוי הוא הערב. אם בזמן הפירעון אין לשמעון כסף לשלם לראובן - לוי ישלם לראובן במקומו. | '''לדוגמא''', ראובן הלווה לשמעון, ולוי הוא הערב. אם בזמן הפירעון אין לשמעון כסף לשלם לראובן - לוי ישלם לראובן במקומו. | ||
==מקור וטעם== | ==מקור וטעם== | ||
'''במקור''' שהערב משתעבד בלי מעשה קניין הגמרא {{מקור|בבא בתרא קעג: ורשב"ם ד"ה מניין}} הביאה בהו"א פסוקים ("אנכי אערבנו מידי תבקשנו" {{מקור|בראשית מג-ט}}, "לקח בגדו כי ערב זר" {{מקור|משלי כ-טז}}, "בני אם ערבת לרעך" {{מקור|משלי ו-א}}). ולמסקנה הביאה סברא, שמשתעבד בהנאה שהמלווה סומך עליו שיפרע לו את חובו. | '''במקור''' שהערב משתעבד בלי מעשה קניין הגמרא {{מקור|(בבא בתרא קעג: ורשב"ם ד"ה מניין)}} הביאה בהו"א פסוקים ("אנכי אערבנו מידי תבקשנו" {{מקור|(בראשית מג-ט)}}, "לקח בגדו כי ערב זר" {{מקור|(משלי כ-טז)}}, "בני אם ערבת לרעך" {{מקור|(משלי ו-א)}}). ולמסקנה הביאה סברא, שמשתעבד בהנאה שהמלווה סומך עליו שיפרע לו את חובו. | ||
והסתפק הקובץ שיעורים {{מקור|בבא בתרא תרמח}} האם למסקנה המקור רק מהסברא (שהנאה זו היא מעשה קניין<ref>ביארנו את קניין זה בערך [[בההיא הנאה]].</ref>), ואין צריך את הפסוקים כלל, או שמקור השעבוד מפסוקים, וההנאה רק מסלקת את החיסרון של אסמכתא {{מקור|אמנם רש"י גיטין נ. (ד"ה כיוון) הביא שהמקור הוא מהפסוק "אנכי אערבנו", כמו בהו"א של הגמרא בבא בתרא שם}}.'''בטעם''' שהערב משתעבד - אע"פ שלא קיבל כלום - יש שלוש דעות בראשונים {{מקור|דן בזה עיון בלומדות ג "ערבות"}}: | והסתפק הקובץ שיעורים {{מקור|(בבא בתרא תרמח)}} האם למסקנה המקור רק מהסברא (שהנאה זו היא מעשה קניין<ref>ביארנו את קניין זה בערך [[בההיא הנאה]].</ref>), ואין צריך את הפסוקים כלל, או שמקור השעבוד מפסוקים, וההנאה רק מסלקת את החיסרון של אסמכתא {{מקור|(אמנם רש"י גיטין נ. (ד"ה כיוון) הביא שהמקור הוא מהפסוק "אנכי אערבנו", כמו בהו"א של הגמרא בבא בתרא שם)}}.'''בטעם''' שהערב משתעבד - אע"פ שלא קיבל כלום - יש שלוש דעות בראשונים {{מקור|(דן בזה עיון בלומדות ג "ערבות")}}: | ||
@ נחשב כאילו הערב קיבל מעות מהמלווה {{מקור|תוס' רי"ד קידושין ח.}}, כיוון שהמלווה נתנם ללווה ע"פ דבריו של הערב {{מקור|תלמיד הרשב"א קידושין י:}}<ref>אמנם חקרו בזה, כדלקמן בסמוך ד"ה במהות ההלוואה.</ref>. | @ נחשב כאילו הערב קיבל מעות מהמלווה {{מקור|(תוס' רי"ד קידושין ח.)}}, כיוון שהמלווה נתנם ללווה ע"פ דבריו של הערב {{מקור|(תלמיד הרשב"א קידושין י:)}}<ref>אמנם חקרו בזה, כדלקמן בסמוך ד"ה במהות ההלוואה.</ref>. | ||
@ ההנאה של הערב מכך שהמלווה סומך עליו היא מעשה קניין (קניין "בההיא הנאה") {{מקור|קובץ שיעורים בבא בתרא תרמח הביא גם את צד זה}}, שההנאה נחשבת ככסף, וכאילו המלווה שילם לערב {{מקור|ריטב"א קידושין ו:}}<ref>בערך [[בההיא הנאה]] הארכנו בקניין זה, [[בההיא הנאה#מקור_וטעם|ושם]] (ד"ה בטעמו) הבאנו לו טעמים.</ref>. | @ ההנאה של הערב מכך שהמלווה סומך עליו היא מעשה קניין (קניין "בההיא הנאה") {{מקור|(קובץ שיעורים בבא בתרא תרמח הביא גם את צד זה)}}, שההנאה נחשבת ככסף, וכאילו המלווה שילם לערב {{מקור|(ריטב"א קידושין ו:)}}<ref>בערך [[בההיא הנאה]] הארכנו בקניין זה, [[בההיא הנאה#מקור_וטעם|ושם]] (ד"ה בטעמו) הבאנו לו טעמים.</ref>. | ||
@ הערב מתחייב באמירה, כמו שאדם יכול להתחייב לחבירו ממון באמירה {{מקור|עיון בלומדות ג "ערבות" מדייק מהרמב"ם מכירה יא-טו}}. | @ הערב מתחייב באמירה, כמו שאדם יכול להתחייב לחבירו ממון באמירה {{מקור|(עיון בלומדות ג "ערבות" מדייק מהרמב"ם מכירה יא-טו)}}. | ||
'''במהות ההלוואה''' חקרו בין שלושה צדדים: | '''במהות ההלוואה''' חקרו בין שלושה צדדים: | ||
@ בפשטות המלווה שילם ישר ללווה. | @ בפשטות המלווה שילם ישר ללווה. | ||
@ נחשב כאילו המלווה שילם לערב והוא העביר את הכסף ללווה {{מקור|עיון בלומדות ג חקר בין שני הצדדים הנ"ל ותלה במחלוקת ראשונים}}<ref>העיון בלומדות תלה זאת במחלוקת הראשונים שהבאנו לעיל בסמוך ד"ה בטעם.</ref>{{מקור|}}. | @ נחשב כאילו המלווה שילם לערב והוא העביר את הכסף ללווה {{מקור|(עיון בלומדות ג חקר בין שני הצדדים הנ"ל ותלה במחלוקת ראשונים)}}<ref>העיון בלומדות תלה זאת במחלוקת הראשונים שהבאנו לעיל בסמוך ד"ה בטעם.</ref>{{מקור|}}. | ||
@ נחשב כאילו הערב עצמו הִלווה ללווה, והמלווה הוא רק שליחו של הערב {{מקור|רשב"ם בבא בתרא קעג: ד"ה גמר ומשעבד}}. | @ נחשב כאילו הערב עצמו הִלווה ללווה, והמלווה הוא רק שליחו של הערב {{מקור|(רשב"ם בבא בתרא קעג: ד"ה גמר ומשעבד)}}. | ||
'''בחיובו של הערב לשלם''' חקר ר' שמואל האם הערב מתחייב לשלם בשביל הלווה, או שנחשב כאילו הערב הוא הלווה בעצמו {{מקור|חידושי ר' שמואל גיטין וקידושין עמוד קנה: ערב סתם - התחייבות, ערב קבלן - כאילו לווה}}. | '''בחיובו של הערב לשלם''' חקר ר' שמואל האם הערב מתחייב לשלם בשביל הלווה, או שנחשב כאילו הערב הוא הלווה בעצמו {{מקור|(חידושי ר' שמואל גיטין וקידושין עמוד קנה: ערב סתם - התחייבות, ערב קבלן - כאילו לווה)}}. | ||
==פרטי הדין== | ==פרטי הדין== | ||
'''ערב שהתחייב לפרוע לכל מי שילווה לראובן עד סך מסוים''', נחלקו האחרונים האם התחייבותו מועילה ככל ערב {{מקור|מהר"א ששון קכב}}, או שכיוון שלא התחייב לאדם מסוים - לא מועיל {{מקור|מהרשד"ם לח. והמחנה אפרים ערב ג דן בזה והביאם}}. | '''ערב שהתחייב לפרוע לכל מי שילווה לראובן עד סך מסוים''', נחלקו האחרונים האם התחייבותו מועילה ככל ערב {{מקור|(מהר"א ששון קכב)}}, או שכיוון שלא התחייב לאדם מסוים - לא מועיל {{מקור|(מהרשד"ם לח. והמחנה אפרים ערב ג דן בזה והביאם)}}. | ||
'''בשעבודא דרבי נתן''' (שהראשון חייב לשני והשני לשלישי, שהדין הוא שהשלישי יכול לגבות ישר מהראשון) - כאשר לראשון (הלווה האחרון) עצמו אין נכסים אך יש לו ערב, נחלקו המפרשים האם השלישי יכול לגבות ממנו, או ששעבודא דרבי נתן חל רק על מי ששעבד את עצמו, אך לא על ערב {{מקור|ספר המקנה כו-ד-ז}}. | '''בשעבודא דרבי נתן''' (שהראשון חייב לשני והשני לשלישי, שהדין הוא שהשלישי יכול לגבות ישר מהראשון) - כאשר לראשון (הלווה האחרון) עצמו אין נכסים אך יש לו ערב, נחלקו המפרשים האם השלישי יכול לגבות ממנו, או ששעבודא דרבי נתן חל רק על מי ששעבד את עצמו, אך לא על ערב {{מקור|(ספר המקנה כו-ד-ז)}}. | ||
==ראה גם== | ==ראה גם== | ||
גרסה מ־18:16, 5 במרץ 2009
|
|
הגדרה
אדם יכול להתחייב בדיבור (בלי קניין) שאם הלווה לא יפרע את חובו למלווה - הוא עצמו יפרע במקומו (הסוגיא בבבא בתרא קעג:).
לדוגמא, ראובן הלווה לשמעון, ולוי הוא הערב. אם בזמן הפירעון אין לשמעון כסף לשלם לראובן - לוי ישלם לראובן במקומו.
מקור וטעם
במקור שהערב משתעבד בלי מעשה קניין הגמרא (בבא בתרא קעג: ורשב"ם ד"ה מניין) הביאה בהו"א פסוקים ("אנכי אערבנו מידי תבקשנו" (בראשית מג-ט), "לקח בגדו כי ערב זר" (משלי כ-טז), "בני אם ערבת לרעך" (משלי ו-א)). ולמסקנה הביאה סברא, שמשתעבד בהנאה שהמלווה סומך עליו שיפרע לו את חובו.
והסתפק הקובץ שיעורים (בבא בתרא תרמח) האם למסקנה המקור רק מהסברא (שהנאה זו היא מעשה קניין[1]), ואין צריך את הפסוקים כלל, או שמקור השעבוד מפסוקים, וההנאה רק מסלקת את החיסרון של אסמכתא (אמנם רש"י גיטין נ. (ד"ה כיוון) הביא שהמקור הוא מהפסוק "אנכי אערבנו", כמו בהו"א של הגמרא בבא בתרא שם).בטעם שהערב משתעבד - אע"פ שלא קיבל כלום - יש שלוש דעות בראשונים (דן בזה עיון בלומדות ג "ערבות"):
- נחשב כאילו הערב קיבל מעות מהמלווה (תוס' רי"ד קידושין ח.), כיוון שהמלווה נתנם ללווה ע"פ דבריו של הערב (תלמיד הרשב"א קידושין י:)[2].
- ההנאה של הערב מכך שהמלווה סומך עליו היא מעשה קניין (קניין "בההיא הנאה") (קובץ שיעורים בבא בתרא תרמח הביא גם את צד זה), שההנאה נחשבת ככסף, וכאילו המלווה שילם לערב (ריטב"א קידושין ו:)[3].
- הערב מתחייב באמירה, כמו שאדם יכול להתחייב לחבירו ממון באמירה (עיון בלומדות ג "ערבות" מדייק מהרמב"ם מכירה יא-טו).
במהות ההלוואה חקרו בין שלושה צדדים:
- בפשטות המלווה שילם ישר ללווה.
- נחשב כאילו המלווה שילם לערב והוא העביר את הכסף ללווה (עיון בלומדות ג חקר בין שני הצדדים הנ"ל ותלה במחלוקת ראשונים)[4].
- נחשב כאילו הערב עצמו הִלווה ללווה, והמלווה הוא רק שליחו של הערב (רשב"ם בבא בתרא קעג: ד"ה גמר ומשעבד).
בחיובו של הערב לשלם חקר ר' שמואל האם הערב מתחייב לשלם בשביל הלווה, או שנחשב כאילו הערב הוא הלווה בעצמו (חידושי ר' שמואל גיטין וקידושין עמוד קנה: ערב סתם - התחייבות, ערב קבלן - כאילו לווה).
פרטי הדין
ערב שהתחייב לפרוע לכל מי שילווה לראובן עד סך מסוים, נחלקו האחרונים האם התחייבותו מועילה ככל ערב (מהר"א ששון קכב), או שכיוון שלא התחייב לאדם מסוים - לא מועיל (מהרשד"ם לח. והמחנה אפרים ערב ג דן בזה והביאם).
בשעבודא דרבי נתן (שהראשון חייב לשני והשני לשלישי, שהדין הוא שהשלישי יכול לגבות ישר מהראשון) - כאשר לראשון (הלווה האחרון) עצמו אין נכסים אך יש לו ערב, נחלקו המפרשים האם השלישי יכול לגבות ממנו, או ששעבודא דרבי נתן חל רק על מי ששעבד את עצמו, אך לא על ערב (ספר המקנה כו-ד-ז).
ראה גם
הערות שוליים
- ↑ ביארנו את קניין זה בערך בההיא הנאה.
- ↑ אמנם חקרו בזה, כדלקמן בסמוך ד"ה במהות ההלוואה.
- ↑ בערך בההיא הנאה הארכנו בקניין זה, ושם (ד"ה בטעמו) הבאנו לו טעמים.
- ↑ העיון בלומדות תלה זאת במחלוקת הראשונים שהבאנו לעיל בסמוך ד"ה בטעם.