רציפות היישוב היהודי בירושלים: הבדלים בין גרסאות בדף
דניאל ונטורה (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
דניאל ונטורה (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
||
| שורה 12: | שורה 12: | ||
כאשר המוסלמים צרו על העיר, בשנת 636, היא נסמרה להם על-ידי הנוצרים בתנאי כי היהודים לא יכנסו אליה. הכובש בקר ב[[קרב דוד]] ומצא אותו מלא אשפתות "אשר מילאו הנוצרים בשנאתם ליהודים" <ref name=A/>. רק בשנת 638 הורשו היהודים לעיר, אחרי הקמת המסגד ב[[הר הבית]] ועשרה מהם "שרתו שם לטאטא בכל יום". עם זאת נחשבה תקופה זו לטובה עבור היהודים. | כאשר המוסלמים צרו על העיר, בשנת 636, היא נסמרה להם על-ידי הנוצרים בתנאי כי היהודים לא יכנסו אליה. הכובש בקר ב[[קרב דוד]] ומצא אותו מלא אשפתות "אשר מילאו הנוצרים בשנאתם ליהודים" <ref name=A/>. רק בשנת 638 הורשו היהודים לעיר, אחרי הקמת המסגד ב[[הר הבית]] ועשרה מהם "שרתו שם לטאטא בכל יום". עם זאת נחשבה תקופה זו לטובה עבור היהודים. | ||
הכליף מעאד' אלמעז לדין אללה (953-975) | הכליף מעאד' אלמעז לדין אללה (953-975) נחשב לאוהד היהודים והעדה היהודית בירושלים גדלה <ref name=A/>. | ||
==הצלבנים== | ==הצלבנים== | ||
בשנת 1099 כבשו משתתפי "מסע הצלב הראשון" את ירושלים . ביום | בשנת 1099 כבשו משתתפי "מסע הצלב הראשון" את ירושלים . ביום כ"ג תמוז ד"א התנ"ט (25 ביולי) העיר נכבשה ותושביה המוסלמים והיהודים נהרגו ביום השבת כ"ד תמוז. בשנת 1170 היו בעיר יהודים בודדים. | ||
גרסה מ־16:06, 8 במרץ 2009
|
|
רציפות היישוב היהודי בירושלים נשמרה כמעט מאז חורבן בית שני. לאחר החרבן נשארו בירושלים רק יהודים בודדים . מסופר על רבי עקיבא כי בעוד חבריו הצטערו ובכו בראותם את חורבנה של ירושלים ושממות מקדש ה' שעליו נאמר "והזר הקרב יומת" [1] וכעת "שועלים הלכו בו" הרי רבי עקיבא ראה בחורבן את התחלת קיום ייעודי הגאולה וכך ניחם אותם באמרו אליהם: " "תלה הכתוב נבואתו של זכריה בנבואתו של אוריה. באוריה כתיב [2] - לכן בגללכם ציון שדה תחרש וירושלים עיים תהיה והר הבית לבמות יער - בזכריה כתיב [3] עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים ואיש משענתו בידו מרוב ימים - עד שלא נתקיימה נבואתו של אוריה הייתי מתיירא שלא תתקיים נבואתו של זכריה, עכשיו שנתקיימה נבואתו של אוריה בידוע שנבואתו של זכריה מתקיימת! בלשון הזה אמרו לו: עקיבא ניחמתנו, עקיבא ניחמתנו" [4]. התקווה לחידוש הישוב היהודי בירושלים לא פסקה מעולם.
לאחר מרד בר כוכבא, אדריאנוס קיסר הרס את שרידי העיר ובנה במקומה עיר אלילית ושינה את שמה ל"אליה קפיטולינה" [5] וגזר עונש מוות על היהודים שיבואו בתחומה [6]. . במרוצת השנים, היהודים הורשו, אחד לשנה, לבוא ולבכות על חורבן הבית.
במאה ה-4 יוליאנוס הקיסר הציע לבנות מחדש את בית המקדש. היו שנלהבו לכך. ביטוי לכך יש אולי בכתובת בכתובת עברית שנמצאה חקוקה על אבני הכותל המערבי, מתחת ל"קשת רובינסון" מאותה תקופה ובה נחרט "וּרְאִיתֶם וְשָׂשׂ לִבְּכֶם, וְעַצְמוֹתֵיכֶם כַּדֶּשֶׁא (תִפְרַחְנָה" [7]
במאה ה-7 כבש את הארץ מלך פרסי בשם "כורש". עזרו לידו 24 אלף חיילים יהודים בתקווה שיוכלו לשבת בעיר[6].
הכיבוש המוסלמי
כאשר המוסלמים צרו על העיר, בשנת 636, היא נסמרה להם על-ידי הנוצרים בתנאי כי היהודים לא יכנסו אליה. הכובש בקר בקרב דוד ומצא אותו מלא אשפתות "אשר מילאו הנוצרים בשנאתם ליהודים" [6]. רק בשנת 638 הורשו היהודים לעיר, אחרי הקמת המסגד בהר הבית ועשרה מהם "שרתו שם לטאטא בכל יום". עם זאת נחשבה תקופה זו לטובה עבור היהודים.
הכליף מעאד' אלמעז לדין אללה (953-975) נחשב לאוהד היהודים והעדה היהודית בירושלים גדלה [6].
הצלבנים
בשנת 1099 כבשו משתתפי "מסע הצלב הראשון" את ירושלים . ביום כ"ג תמוז ד"א התנ"ט (25 ביולי) העיר נכבשה ותושביה המוסלמים והיהודים נהרגו ביום השבת כ"ד תמוז. בשנת 1170 היו בעיר יהודים בודדים.