יהדות טטואן: הבדלים בין גרסאות בדף

יהודי טטואן בירת מרוקו הספרדית, עד שנת 1956, עת מרוקו קיבלה את עצמאותה. רבים מיהודי האזור היו אזרחי וספגו לא מעט תרבות ספרדית אירופית: נימוסים, לבוש והשכלה שיהודי טטואן. טטואן נקראה בזמנו "ירושלים דה-מרואקוס"-ירושלים של מרוקו. היא נקראה גם ירושלים הקטנה, בשל רבניה ודייניה הגדולים והמכובדים שאבותיהם הגיעו מגירוש ספרד ופורטוגל. בבתי הכנסת בעיר הצטברו ספרי קודש עתיקים.

על העיר

טטואן העיר השנייה בגודלה אחרי טנג’ר במחוז טנג'יר-טטואן שבצפון מרוקו. מחוז המקביל וגובל במיצר גיברלטר המפריד בין אדמת מרוקו לספרד. בשנת 2004 התגוררו בעיר 320,539 איש, ובנפת טטואן מתגוררים כ-665,000 תושבים‏‏^[1].

טטאון הלבנה פרושה על רמה נפרדת, "מגדל דרסה" ההפורחת בשפע עצים. טטואן הוקמה ב-1307 על-ידי הסולטן המרינידי אבוטביד. הספרדים זעמו על העיר, שהפכה במהלך השנים לבסיס מפחיד של שודדי-ים וב-1399 החריב אותה מלך ספרד עד היסוד. במאה ה-16, בסופו של הכיבוש הספרדי, גירשו מלכי ספרד אלפי מוסלמים ויהודים מספרד למרוקו ויישבו מחדש את העיר. מולאי איסמעאיל פיתח במאה ה-17 את המסחר עם המערב והביא את העיר לרמת מסחר גבוהה. ב-1860 שבו הספרדים וכבשו את טטואן ונשארו בה על פי הסכם מדריד מ-1913, עד שמרוקו קיבלה עצמאות.

יהודי טטואן

המאפיינים הגדולים של יהודי העיר היו: האצילות, השורשיות וההקפדה היתרה על הסתרת העוני והמחסור ואי-הבלטתם לעיני כל. על כן קבצנים לא נראו כלל בתחומי הקהילה היהודית בעיר זו, מכיוון שהקהילה טיפלה בהם ואף הזהירה אותם, לבל יקבצו נדבות בעיר. המלאח היהודי שעל יד כיכר ספרד המרכזית הוא בן-200 שנה. אליו הועברו יהודי המלאח הישן לאחר שגורשו ממנו דורות קודם לכן. המלאח ה"החדש" בנוי מרחובות ישרים ומקבילים זה לזה ומסמטות צרות וארוכות, בדומה למרבית המלאחים של מרוקו. המלאח של טטואן הצטיין בניקיון מופתי ובסדר, כיאה לעיר צפונית באזור הספרדי ואנשיו מטופחים ומסודרים בלבושם. היתה זאת קהילה עם יופי יהודי ייחודי פנימי וחיצוני. בתי הכנסת יפים ומטופחים. המוסדות היהודיים כאן היו לשם דבר וחיי הקהילה היו תקינים. יחס השלטונות ליהודים היה תקין. חלק גדול מבני הקהילה היהודית אף שירתו בצבא ספרד בגיוס חובה.

בבית הקברות הישן של העיר, שהוא בן כ-300 שנה ויותר, יש קברים מיוחדים בצורתם, שעל מצבותיהם מובלטת דמות פני אדם עם אף בולט מעל המצבה.

המקור: הכתבה לקוחה מספרו של אלי ביטון: ’מסע בזמן במרוקו ובאטלס.

בעת החדשה

בשנת 1798 היו יהודי העיר קורבן לפוגרום, ובין היתר נקשרו חלק מהם לסוסים ונגררו על ידם ברחובות העיר‏‏ ‏האנציקלופדיה היהודית, "מרוקו", המאה ה-18‏.

בשנת 1859, כאשר החלה הפלישה הספרדית לעיר, פרעו התושבים ביהודי העיר שוב, והרגו כ-400 מהם. רוב האחרים נמלטו על נפשם‏‏ ‏האנציקלופדיה היהודית, "מרוקו", המאה ה-19 .

בשנת 1862 הקים ארגון כל ישראל חברים בית ספר יהודי לבנים בעיר, ובשנת 1868 ייסד גם בית ספר לבנות. בתחילת ה-20 היוו היהודים כחמישית מתושבי העיר, אולם מאוחר יותר היגרו ממנה לאלג'יריה, דרום אמריקה, ישראל, צרפת ולקנדה, ומאז שנות ה-60 מתגוררים בטטואן יהודים בודדים.

אישים מפורסמים

בין יוצאי העיר נמצאים האישים הידועים הבאים:

• הרב עמרם אבורביע המתייחס למשפחת אבורביע מקסטיליה שבספרד נולד בטטואן בשנת תרנ"ב (1892) לשלמה ויוכבד לבית כלפון. בטטואן היה לאביו בית מדרש שנקרא "מדרש שלמה", משעלה האב שלמה אבורביע לארץ החזיק בביתו ישיבה בשם "אור זרוע". מחבר הספר נתיבי-עם על ממנהגי ירושלים

בשנת תשי"א (1951) נבחר אבורביע על ידי הרבנות הראשית לישראל, בראשותו של הראשון לציון עוזיאל, כרב ראשי לעדה הספרדית בפתח-תקוה לצידו של הרב הראשי של פתח-תקוה הרב ראובן כץ, וגם היה חבר מועצת הרבנות הראשית לישראל. עוד לפני הקמת המדינה, נטל הרב עמרם אבורביע חלק במאבק היישובבארץ לתקומת המדינה, היו לו קשרים עם מחתרת ההגנה, בגין זאת אף נעצר על ידי שלטונות המנדט. גם בניו נמנו על הנוטרים והיו חברי מחתרות ובהמשך שרתו בצה"ל.

• חבר הכנסת דניאל יצחק לוי לוי נולד בטטואן . למד בבית ספר תיכון וכשנתיים בבית ספר גבוה לפדגוגיה בספרד. לאחר מכן, היה חבר הוועד הארצי של הפדרציה הציונית במרוקו, חבר ועד ארגוני הנוער היהודי במרוקו ופעיל בעלייה ב'. בשנת 1957 עלה לארץ.

לאחר עלייתו לארץ, נבחר לראש סניף הפועל המזרחי באשקלון. לוי אף שימש כסגן מנהל בבנק המזרחי ברמלה והיה חבר הוועד הפועל הציוני וחבר הנהלת המפד"ל. בנוסף, היה פעיל בתחום החינוך הדתי.

בשנת 1965 נבחר כח"כ מטעם המפד"ל לכנסת השישית. הוא כיהן אף בכנסת השביעית, עד פיזורה בדצמבר 1967. במהלך כהונתה של הכנסת השישית, כיהן כחבר ועדת הכספים וועדת הפנים. במהלך כהונתה של הכנסת השביעית, כיהן כחבר בוועדת הכספים. נפטר בי"ג באדר א' תשנ"ה.

בנו, הרב יצחק לוי, אף הוא ח"כ מטעם המפד"ל. בנו השני, הרב שלמה לוי, הינו ראש הכולל בישיבת הר עציון.