שניים מקרא ואחד תרגום: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 18: | שורה 18: | ||
אולם זוהי דעת יחיד, והראשונים האחרים חלקו עליו. | אולם זוהי דעת יחיד, והראשונים האחרים חלקו עליו. | ||
רבינו יעקב בן בן רבינו אשר]] "[[בעל הטורים]]" כתב שזוהי [[סגולה]] לאריכות שנים "ואלה שמות בני ישראל, ר"ת ו'אדם א'שר ל'ומד ה'סדר ש'נים מ'קרא ו'אחד ת'רגום ב'קול נ'עים י'שיר י'חיה ש'נים ר'בות א'רוכים ל'עולם" ([[שמות]] פרק א פסוק א), והמקור הוא מהגמרא בברכות הנ"ל. | |||
ה[[שבולי הלקט]]<ref>עניין שבת, סימן עה</ref> כתב שכלל אינו חיוב, ולשונו: "ו'''ראוי''' לכל אדם להסדיר פרשיותיו עם הצבור | ה[[שבולי הלקט]]<ref>עניין שבת, סימן עה</ref> כתב שכלל אינו חיוב, ולשונו: "ו'''ראוי''' לכל אדם להסדיר פרשיותיו עם הצבור. | ||
אמנם מרן ז"ל בעל השולחן ערוך<ref>[[או"ח]] סימן רפה</ref> פסק שזהו חיוב לכל אדם, וזה לשונו: | |||
אף על פי שאדם שומע כל התורה כולה כל שבת בצבור חייב לקרות לעצמו בכל שבוע פרשת אותו שבוע שנים מקרא ואחד תרגום אפילו עטרות ודיבן (ו"עם הציבור" הכוונה באותו שבוע). | אף על פי שאדם שומע כל התורה כולה כל שבת בצבור חייב לקרות לעצמו בכל שבוע פרשת אותו שבוע שנים מקרא ואחד תרגום אפילו עטרות ודיבן (ו"עם הציבור" הכוונה באותו שבוע). | ||
ה[[אגרות משה]] (או"ח ה,יז) כותב לגבי חיוב של תלמידי חכמים בדין זה: "פשוט וברור כמו שלא נפטר שום אדם מכל מצווה דרבנן, בטענה שעוסק בתורה, כן לא נפטרו אף ממצווה זו". | הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל בעל ה[[אגרות משה]] (או"ח ה,יז) כותב לגבי חיוב של תלמידי חכמים בדין זה: "פשוט וברור כמו שלא נפטר שום אדם מכל מצווה דרבנן, בטענה שעוסק בתורה, כן לא נפטרו אף ממצווה זו". | ||
לעומת זאת הרב ליאור (בשו"ת באתר ישיבה) כותב שאין זה חיוב גמור ושחייל שאין לו הרבה זמן ללמוד עדיף שילמד הלכה ואמונה ולא יקרא שמו"ת. | לעומת זאת הרב דב ליאור שליט"א (בשו"ת באתר ישיבה) כותב שאין זה חיוב גמור ושחייל שאין לו הרבה זמן ללמוד עדיף שילמד הלכה ואמונה ולא יקרא שמו"ת. | ||
נשים פטורות ממצות קריאת שניים מקרא ואחד תרגום. | נשים פטורות ממצות קריאת שניים מקרא ואחד תרגום. | ||
| שורה 71: | שורה 71: | ||
===אופן הקריאה=== | ===אופן הקריאה=== | ||
ישנן שיטות רבות בצורת הקריאה העדיפה; יש שכתבו לקרוא הפסוק הראשון פעמיים, ותרגומו, קריאת הפסוק השני פעמיים ותרגומו וכו' {{מקור|(והמגן אברהם והשערי תשובה מצדדים כדעה זו)}}, או קריאת כל פרשה (=פסקה. פתוחה או סתומה) כסידרה (בלי לכפול את הפסוקים) פעמיים ואח"כ את התרגום של אותה פרשה {{מקור|(של"ה, רש"ל | ישנן שיטות רבות בצורת הקריאה העדיפה; יש שכתבו לקרוא הפסוק הראשון פעמיים, ותרגומו, קריאת הפסוק השני פעמיים ותרגומו וכו' {{מקור|(והמגן אברהם והשערי תשובה מצדדים כדעה זו)}}, או קריאת כל פרשה (=פסקה. פתוחה או סתומה) כסידרה (בלי לכפול את הפסוקים) פעמיים ואח"כ את התרגום של אותה פרשה {{מקור|(של"ה, רש"ל)}} ויש שנהגו לקרוא בכל יום את פסוקי העליה של אותו יום, ביום ראשון עליית ראשון וכן על זה הדרך. | ||
===קריאת שמו"ת בשעת קריאת התורה=== | ===קריאת שמו"ת בשעת קריאת התורה=== | ||
גרסה מ־22:15, 24 באוקטובר 2009
|
|
שניים מקרא ואחד תרגום (שמו"ת) הוא חיוב לקרוא בכל שבוע פעמיים את פרשת השבוע ופעם אחת את התרגום (תרגום אונקלוס).
מקור החיוב הוא מהגמרא (בבלי:ברכות ח.):
- אמר רב הונא בר יהודה אמר רבי אמי: לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הציבור שנים מקרא ואחד תרגום ואפילו עטרות ודיבן (שאין בהם תרגום), שכל המשלים פרשיותיו עם הציבור מאריכין לו ימיו ושנותיו.
מצות קריאת שניים מקרא ואחד תרגום נרמזת בפסוק - "ואל"ה שמו"ת בני ישראל הבאים מצרימה וגו'" - ראשי תבות - "וחייב אדם לקרוא הפרשה שניים מקרא ואחד תרגום". יש שדרשו גם שהמילה "בני" היא ר"ת - "בטעמיה ניגוניה יקראה". ויש שדרשו את המלים "כל בני ישראל" לומר שאת הקריאה [שנרמזה במלים "ואלה שמות" - יעשו בני ישראל.
הטעם
כתב המחצית השקל שהטעם לקריאה הוא שכל אדם מישראל יקרא בכל שנה את כל התורה. והלבוש כתב שהטעם הוא שיהיו בקיאים במקרא. בעל ערוך השולחן כתב שלא נתברר טעם הדין. והביא את דברי הלבוש ואמר שאין טעמו מספיק. בתרומת הדשן סימן כג כתב שהטעם הוא שיהיה אדם רגיל במה שהציבור קוראים. ובילקוט יוסף ביאר שכוונתו שיוכל לקרוא בתורה.
האם זהו חיוב?
הראב"ן[1] כתב שדין זה נאמר ליחיד שאין לו מניין ולא ישמע קריאת התורה בציבור, שעליו לקרוא שמו"ת בזמן שבמקומות אחרים קוראים קריאת התורה (וזהו "עם הציבור").
אולם זוהי דעת יחיד, והראשונים האחרים חלקו עליו.
רבינו יעקב בן בן רבינו אשר]] "בעל הטורים" כתב שזוהי סגולה לאריכות שנים "ואלה שמות בני ישראל, ר"ת ו'אדם א'שר ל'ומד ה'סדר ש'נים מ'קרא ו'אחד ת'רגום ב'קול נ'עים י'שיר י'חיה ש'נים ר'בות א'רוכים ל'עולם" (שמות פרק א פסוק א), והמקור הוא מהגמרא בברכות הנ"ל.
השבולי הלקט[2] כתב שכלל אינו חיוב, ולשונו: "וראוי לכל אדם להסדיר פרשיותיו עם הצבור.
אמנם מרן ז"ל בעל השולחן ערוך[3] פסק שזהו חיוב לכל אדם, וזה לשונו:
אף על פי שאדם שומע כל התורה כולה כל שבת בצבור חייב לקרות לעצמו בכל שבוע פרשת אותו שבוע שנים מקרא ואחד תרגום אפילו עטרות ודיבן (ו"עם הציבור" הכוונה באותו שבוע).
הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל בעל האגרות משה (או"ח ה,יז) כותב לגבי חיוב של תלמידי חכמים בדין זה: "פשוט וברור כמו שלא נפטר שום אדם מכל מצווה דרבנן, בטענה שעוסק בתורה, כן לא נפטרו אף ממצווה זו".
לעומת זאת הרב דב ליאור שליט"א (בשו"ת באתר ישיבה) כותב שאין זה חיוב גמור ושחייל שאין לו הרבה זמן ללמוד עדיף שילמד הלכה ואמונה ולא יקרא שמו"ת.
נשים פטורות ממצות קריאת שניים מקרא ואחד תרגום.
מה נכלל בגדר "תרגום"
"תרגום" הנאמר בגמרא הוא תרגום אונקלוס.
אבל המטרה היא שיבין את המילים אז יכול לקרוא את פירוש רש"י, כיוון שלכל אחד מהם יש מעלה שאין לשני: תרגום אונקלוס ניתן בהר סיני, ורש"י מפרש ע"פ מדרשי חז"ל יותר מתרגום אונקלוס (משנה ברורה).
והכי טוב שיקרא את שניהם (שולחן ערוך)[4].
מי שלא מבין את פירוש רש"י יכול לקרוא פירוש אחר שמבין (משנה ברורה).
פרטי ההלכה
זמן הקריאה
ישנם שני מנהגים לזמן הקריאה: בכל יום עלייה אחת (יום ראשון - ראשון, יום שני - שני, וכו') (מנהג הגר"א ובעל התניא), או את כל הפרשה ביום שישי ולהשתדל שלא להפסיק מתחילת הקריאה ועד סיום הפרשה (של"ה. מנהג המקובלים).
ומעיקר הדין:
זמן ההתחלה:
יום ראשון שלפני השבת שבה קוראים את פרשת השבוע (טור)[5].
ובמרדכי[6] משמע שאפשר להתחיל משעה שהתחילו לקרוא את הפרשה הבאה במנחה בשבת.
זמן הסיום:
לכתחילה - לדעת רבינו האר"י ז"ל הטוב ביותר הוא לקרוא שמו"ת ביום ששי לאחר תפילת שחרית. ויש שכתבו לקרוא ביום ששי אחר חצות היום.
בדיעבד - סדר העדיפויות:
- לפני סעודת שבת בבוקר.
- עד מנחה בשבת[7].
- עד יום רביעי שלאחר מכן (ולא כולל. כמו בהבדלה).
- עד שמחת תורה. ובאבודרהם[8] כתב שטוב להשלים את הקריאה בעשרת ימי תשובה.
והתוספת שבת[9] חולק על זה ואומר שצריך להשלים דוקא בשמחת תורה.
פרשת "וזאת הברכה"
שניים מקרא ואחד תרגום של פרשת וזאת הברכה יש לקרוא בערב שמחת תורה.
אופן הקריאה
ישנן שיטות רבות בצורת הקריאה העדיפה; יש שכתבו לקרוא הפסוק הראשון פעמיים, ותרגומו, קריאת הפסוק השני פעמיים ותרגומו וכו' (והמגן אברהם והשערי תשובה מצדדים כדעה זו), או קריאת כל פרשה (=פסקה. פתוחה או סתומה) כסידרה (בלי לכפול את הפסוקים) פעמיים ואח"כ את התרגום של אותה פרשה (של"ה, רש"ל) ויש שנהגו לקרוא בכל יום את פסוקי העליה של אותו יום, ביום ראשון עליית ראשון וכן על זה הדרך.
קריאת שמו"ת בשעת קריאת התורה
יכול לקרוא שמו"ת בשעת קריאת התורה, מפני שעוסק באותו עניין (בית יוסף).
אם שמע מהבעל קורא את קריאת התורה נחשב לו כקריאה פעם אחת, אבל לכתחילה יקרא בעצמו (מגן אברהם).
ולדעת השל"ה והגר"א אין לקרוא בזמן שהבעל קורא קורא, אבל דעת המשנה ברורה היא שאין להחמיר בזה ואפשר לקרוא עם הבעל קורא.
הפטרות וקריאות ליו"ט
אין צריך לקרוא שמו"ת של הקריאות של יו"ט (בית יוסף).
שמו"ת של ההפטרות: הבית יוסף כתב שלא צריך לקרוא, והרמ"א כתב שנהגו לקרוא.
דינים נוספים
מי שבקי בקריאה, טוב שיהדר לקרוא מספר תורה.
אם אין לו תרגום - יקרא שניים מקרא וכשיהיה לו תרגום יקרא את התרגום.
לכתחילה יקרא לפי סדר הפסוקים, ואם לא קרא לפי הסדר - יצא ידי חובה.
קישורים חיצוניים
שיעור בנושא מ"קול צופייך" גליון 293 מהרב מרדכי אליהו מתוך אתר Yeshiva
שיעור בנושא מ"קול צופייך" גליון 342 מהרב מרדכי אליהו מתוך אתר Yeshiva
שיעור בנושא מ"קול צופייך" גליון 431 מהרב מרדכי אליהו מתוך אתר Yeshiva
שיעור של הרב אליעזר מלמד בנושא מהעיתון "בשבע"
תשובת הרב דב ליאור בעניין חיוב קריאת שמו"ת ובעניין חיוב לנשים מאתר ישיבה