קושיית בית יוסף על חנוכה: הבדלים בין גרסאות בדף

רקע

אחד מנכסי צאן ברזל של תרבות המורשת היהודית בדורות האחרונים^[1], הוא העיסוק בקושיית הבית יוסף בימי החנוכה. העיסוק בקושיא זו מהוה פתח להסברת רעיונות עמוקים בענין מהות חג החנוכה, כמו גם לפילפולים הלכתיים בגדרי מצוות הדלקת המנורה.

קושיא זו, שהובאה ע"י הבית יוסף (או"ח סי' עתר), נידונה כבר לפניו על ידי הראשונים (תוס' הרא"ש שבת כא:, מאירי שם, ספר המאורות לרבי מאיר בר שמעון המעילי מנרבונה), אך היות וספריהם לא היו מצויים, נודעה קושיא זו על שמו.

החביבות המיוחדת שנודעה לקושיא זו, כמו לשאר עניני חנוכה^[2], גרמה שנאמרו תירוצים רבים לקושיא זו^[3]. כדוגמא מפליגה לדברים ניתן להביא את מנהגו של האדמו"ר מקלויזנבורג, רבי יקותיאל יהודה הלברשטאם זצ"ל, בעל שו"ת דברי יציב, לערוך בכל לילה מלילות החנוכה את שולחנו הטהור (טיש), ולהציע תירוץ חדש ומפולפל על קושית הבית יוסף.

הקושיא

בגמרא (שבת כא:) מובא ציטוט ממגילת תענית המסביר את מספר ימי חג החנוכה - שמונה ימים, כזכר לנס פח השמן:

"שכשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול ולא היה בו אלא להדליק יום אחד נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה".

הקשו המפרשים (הראשונים הנ"ל, בית יוסף הנ"ל, ועוד): מדוע אנו חוגגים את חג החנוכה שמונה ימים, שכן היה בכד שמן ליום אחד, וא"כ הרי שהנס היה רק שבעה ימים?

כמה מהתירוצים

כאמור, במהלך הדורות, נאמרו ע"י חכמי ישראל, תשובות רבות לשאלה זו. ניתן לשבץ אותם בכמה קטגוריות:

אופן ההדלקה ביום הראשון

הבית יוסף מביא שלושה תירוצים לקושיתו:

• הכהנים חילקו את השמן לשמונה חלקים וכל לילה נתנו שמינית, ונעשה נס בכל לילה ולילה, שכמות שמן מעטה שאינה מספיקה אלא לחלק קטן מהלילה, בערה עד הבוקר. (וכך גם תירץ בתוס' הרא"ש שם ד"ה ונעשה נס, בתירוצו הראשון).

רבים הקשו על תירוץ זה (מאירי שם סוף ד"ה ונחזור לענין הנס; מהר"ל, נר מצוה ד"ה ואם תאמר כיון שהיה; ועוד), שכן יש חיוב לשים כמות שמן המספיקה עד הבוקר, כדברי הברייתא (פסחים נט. ועוד): "מערב ועד בקר - תן לה מִדָתַהּ שתהא דולקת מערב עד בוקר". וא"כ מוטב היה לקיים יום אחד כדין, מאשר לשים חצי שיעור בכל שמונת הימים.

בתוס' הרא"ש שם חידש שדין זה הוא רק במקום שאפשר, אבל במקום שאין אפשרות - ניתן להביא גם כמות חלקית של שמן^[4].

יש שתירצו, שאכן אין לשים כמות מועטת של שמן שלא תדלק עד הבוקר, אולם הכהנים סמכו על הנס, והביאו כמות מועטת של שמן בהבינם שהיא תדלק עד הבוקר. ואף שבאופן רגיל, אין סומכים על הנס, מ"מ החשמונאים "הרגישו את מהלך הניסים שנתחדש בבריאה לאותו זמן^[5], ועל כן מלכתחילה סמכו על הנס, שכל מה שאין סומכין על הנס הוא בזמן שהטבע שולט ואין לסמוך על שינוי סדרי בראשית, אבל כשהזמ עצמו הוא ניסיי, כשם שסומכים על הטבע - כך סומכים על הנס" (הגרי"מ חרל"פ, מי מרום חלק ח - שיחות לספר בראשית, מאמר פח אות ב, עמ' רפט, נדפס ג"כ במי מרום חט"ז - שיחות לחנוכה ופורים, מאמר ט, עמ' מו-מז).

יש שכתבו שלא הייתה להם עצה אלא לשים חצי כזית שמן ותו לא, וזאת היות והמנורה הייתה טמאה בטומאת מת^[6], ומתכת הטמאה בטומאת מת מטמאה כמת (חרב הרי היא כחלל – שבת קא: ועוד), וא"כ כל שמן שישימו במנורה יטמא. ואין פתרון אלא לשים חצי כזית שמן, שלשיטת רש"י (???) אינו מטמא (ברכת יצחק - מובא בספר דיני חנוכה, הוצאת דגל ההלכה, ירושלים תש"ס, עמ' קנ).

ויש שכתבו שמלכתחילה בשעת הדחק, "במקום עניות" שאין שמן אחר, די ליתן במנורה כזית שמן, ולהוסיף בכל פעם שנראה שהשמן קרוב להגמר (הגהות וקצת ביאורים על המגיני ארץ מבעל המקור חיים, - הנדפס בסוף שו"ע או"ח, - סי' עתר).

ויש שכתבו שהיות ונמצא שמן טהור - אסור להדליק בטמא (ולא אומרים טומאה הותרה בציבור, וע"ע בערך נס חנוכה), ואע"ג שנמצא רק פח אחד - שיעור ההדלקה איננו מעכב, "והקב"ה רצה בעבודתם, ונעשה להם נס שאפילו השיעור השלים להם" (הרב זיו אברמוביץ שליט"א בעלון "במעלה ההר" - ידידי ישיבת הר המור, גליון 11 - חנוכה תשסט, עמ' 5, בשם החתם סופר).

• הכהנים נתנו בלילה הראשון כשיעור הרגיל במנורה ובכל זאת נשאר הפך^[7] מלא (וכן בכל לילה ולילה - ב"ח בדעת הב"י^[8]), ונמצא שאף ביום הראשון היה נס, שכן, בו התמלא הכד מייד כנשפך^[9].

• הכהנים נתנו בכל לילה שמן כרגיל, ובכל זאת בבוקר נמצאו הבזיכין מלאים בבוקר^[10].

אך, יש לתמוה על שני הפירושים הללו, שאם כן יוצא שביום האחרון לא היה נס, שכן הפך היה מלא מהנס שהתרחש בלילה הקודם? (כן הקשה הפרי חדש שם)

בחכמת שלמה (להגר"ש קלוגר, שם) תירץ, שכוונת הבית יוסף, היא שבשעת המזיגה, השמן נשפך לבזיך, אך לא התרוקן מן הכד. במצב כזה, יש להסתפק היכן נעשה הנס - בפך (- כתירוצו השני של הב"י) או בבזיך (- כתירוצו השלישי). אם הנס נעשה בבזיך - הנס נעשה בשבעת הימים הראשונים, ואם הנס נעשה בפך - הוא נעשה בשבעת הימים אחרונים. ומחמת הספק אנו חוששים לשני הצדדים, וחוגגים שמונה ימים מספק^[11].

• יש מי שהציע רעיון דומה, כשהחלו למזוג ביום הראשון, עוד בטרם התרוקן הפח - מייד נתמלא הבזיך לגמרי^[12] (פר"ח שם).

הט"ז (שם ס"ק א) הקשה על כל תירוצי הבית יוסף, שלא נזכר בגמרא ובדברי חז"ל רמז לכל זה.

ביום הראשון דלק רק חלק מהשמן

• יש מהראשונים שתרצו שאף ביום הראשון נעשה נס, שהיה ראוי להידלק ולהיגמר השמן לחלוטין, אך נעשה נס ונחסר רק מעט ממנו (ספר המאורות סופ"ב דשבת - הל' חנוכה, שם), וכך בכל יום ויום משמונת הימים (תוס' הרא"ש שם, בתירוצו השני). וכעי"ז כתב המהר"ל (נר מצוה ד"ה ואם תאמר כיון שהיה) שבכל יום ויום נדלק שמינית מן השמן.

יש מהאחרונים שהלכו אף הם בדרך זו, אלא שהוסיפו לנמק את הדברים: מדוע באמת לא הִיתכָּלה השמן ביום הראשון, הרי הנס נצרך רק לימים שלאחר מכן (שעבורם חסר שמן), ולמה צריך היה לעשות אף בו נס? הרי אין הקב"ה עושה ניסים לחינם!

• הט"ז שם מתרץ את הקושיא עפ"י דברי הזוהר הקדוש, על הפסוק (מלכים ב ד, ב): "הגידי מה יש לכי - הקרי: לך בבית?" ששאל אלישע הנביא את האשה, שהקב"ה איננו עושה נס אלא על דבר שהוא בעולם^[13], אפילו הוא דבר מועט - אז השי"ת נותן בו ברכה וריבוי, אבל אינו עושה בריאה חדשה^[14] ולכן, כדי שיהיה ניתן לעשות נס ביום השני - היה מוכרח להשאר שמן מהיום הראשון, שהרי הנס צריך על מה לחול. נמצא שביום הראשון דלק לילה שלם בכמות שמן המספיקה רק לחלק מהלילה, וא"כ אף בו נעשה הנס.

לאור דברי הט"ז, יש שהסבירו את דברי הפייטן: "ומנותר קנקנים" - רק ע"י שנשאר בקנקן, היה יכול להיות "נעשה נס לשושנים", ולכן "בני בינה ימי שמונה קבעו שיר ורננים" - כי הבינו שע"י הנס ביום הראשון נוצר הפתח והאופן לניסי שאר הימים (ספר דיני חנוכה, הוצאת דגל ההלכה, ירושלים תש"ס, עמ' פב בשם הרה"ק מהרי"ד מבעלז; שם עמ' סז בשם החת"ס).

הראי"ה קוק זצ"ל (אגרות הראי"ה, ח"ג, סי' תשצז, עמ' עה; - מובא במאורות הראי"ה חנוכה, הוצאת מכון הרב צבי יהודה, ירושלים תשנ"ז, עמ' קיא) מקשה על דברי הט"ז, היד ה' תקצר^[15] לחדש נס יש מאין? דברי הזוהר אמורים בנס שעפ"י נביא, שמחמת ששליחותו ומוגבלותו כאדם - איננו יכול ללחדש נס יש מאין, אבל נס שנעשה רק ע"י רצון הבורא, בלא שליחות של נברא מוגבל – איננה מוגבלת בשום הגבלה.

אולם יתכנו טעמים נוספים שהיה צריך להשאיר שמן ליום השני:

• למנורה צריך להביא שמן זית (שמות כז, כ), ולא שמנים אחרים. אם היה השמן כלה ביום הראשון - השמן שנברא יש מאין ביום השני לא היה "שמן זית", מפני שהוא לא נוצר מזיתים, אלא שמן שנעשה מנס, והוא דומה במראהו ותכונותיו לשמן זית, אך איננו שמן זית^[16]. לכן היה צורך להשאיר שמן זית ליום השני, כדי שהנס יהיה ע"י ריבוי של השמן הנותר, ואז כולו מקבל הגדרה של "שמן זית"^[17] (אגרות הראי"ה שם; כלי חמדה, פר' ויקהל, אות ה, דף קנז.; ועוד).

• מובא בספר המועדים בהלכה להגרש"י זוין (הוצאת מכון התלמוד הישראלי, ירושלים תשמג, עמ' קפט) בשם רבי חיים הלוי סולובייצ'יק, גאב"ד בריסק, שאם היה מתרבה השמן - הוא לא היה מוגדר בתור "שמן זית", אלא הוא 'שמן נס' ופסול להדליקה^[18]. לכן, הגר"ח נוקט שהנס לא נעשה בכמות השמן, שנוסף חומר בעירה (- שמן) בקנקנים, אלא נעשה הנס באיכות השמן, שאותה כמות של נוזל, בכוחה לדלוק זמן רב יותר^[19].

• ויש שתירצו שנשאר שמן בכד, כדי שהנס יהיה נס של ריבוי ולא נס של יצירת יש מאין, וזאת משום שרצה השי"ת להראות את החביבות של ישראל, שקיום המצוה נעשה על ידם (שפת אמת לחנוכה תרלד, ליל א), כדברי חז"ל (במדבר רבה, בהעלותך, פר' טו פיס' ה):

"...משל למה הדבר דומה לפיקח וסומא שהיו מהלכין בדרך, אמר לו פיקח לסומא: כשנכנס לתוך הבית צא והדלק לי את הנר הזה והאר לי. אמר לו הסומא: בטובתך, כשהייתי בדרך - אתה היית מסמכני, עד שנכנסנו לתוך הבית - אתה היית מלוה אותי, ועכשיו אתה אומר הדלק לי את הנר הזה והאר לי!? אמר לו הפקח: שלא תהא מחזיק לי טובה שהייתי מלווך בדרך, לכך אמרתי לך האר לי.

כך הפקח זה הקב"ה... והסומא אלו ישראל... היה הקב"ה מנהיגן ומאיר להם שנאמר (שמות יג, כא): 'וה' הֹלך לפניהם יומם', כיון שעמד המשכן קרא הקב"ה למשה ואמר לו: תאירו לי..."

• השפת אמת (בחי' לשבת שם, ד"ה שם בגמרא ולא היה בו) הביא בשם הזית רענן על הילקוט שמעוני שתירץ שהדליקו את הנר ביום הראשון, ולא ונגמר השמן עד היום השמיני בבוקר, ואז כבה הנר. ועד אז לא היו רשאין לכבותו^[20].

• יש מי שתירץ, שהיות והיה כמות שמן המספיקה ליום אחד, הכהנים שמו פתילות דקות ע"מ שיספיק השמן לימים נוספים. ונעשה נס והדליקו נרות המנורה באור גדול כל הלילה, וכן בכל הלילות (חי' הרי"ם [אלטר מגור זצ"ל] עה"ת, חנוכה - נדפס אחרי פר' וישב, ד"ה על קושית (א), מהדורת מוסד הרי"ם לוין, ירושלים תשמז, עמ' ס אות כה; וע"ע בסמוך בשם הבית הלוי).

עפ"ז ניתן להבין את הטעם שקבעו חכמים במצוה זו הידורים מיוחדים: מהדרין ומהדרין מן המהדרין, שכן הנס נעשה בשביל הידור (בית הלוי עה"ת, ורשא תרמד, לחנוכה, ד"ה שם והמהדרין מן המהדרין, כט.; חי' הרי"ם שם ד"ה מפני מה, אות כט; וע"ע שו"ת חכם צבי סי' פז, פנ"י שם, חכמת שלמה שם, אגרות הראי"ה שם, ועוד).

השמן לא הספיק ליום הראשון

• גרסת השאלתות (שאילתא כו) בדברי הברייתא (הנ"ל בהסבר הקושיא) היא "ולא היה בו להדליק אפילו יום אחד" (במקום "אלא יום אחד"). לגרסה זו הקושיא איננה קשה כלל, שכן היה צריך שמן גם ליום הראשון, והכד לא הספיק אפילו ליום אחד בלבד (נימוקי מהרא"י [נדפס בספר הליקוטים] על הרמב"ם, מהדורת ר"ש פרנקל, פ"ג מהל' חנוכה סוף ה"ב; המועדים בהלכה להגרש"י זוין, מהדורת מכון התלמוד הישראלי השלם, ירושלים תשמג, עמ' קפט; ועוד).

בדומה לזה מובא בשם הרב מרדכי אליהו שליט"א: "ניתן לדייק בדברי הרמב"ם [הנ"ל] שכתב: 'נרות המערכה', מכאן שלא היה בו די לכל רות המערכה אפילו ליום הראשון, כי סביר להניח שלא היה כל כך הרבה שמן בפך. וממילא הנס היה מורגש כבר ביום הראשון שהיה בו די להדליק את כל שבעת הקנים של המנורה בבית המקדש".

• יש המתרצים שבכד אמנם היה שיעור הדלקה של יום אחד, אך כשניתן השמן במנורה הוא נבלע בבזיכים, וממילא לא היה די שמן אפילו ללילה אחד (ספר התודעה, לרבי אליהו כי-טוב, מהדו' מכון להוצאת ספרים, ירושלים 1969, עמ' קעד, טעם שמיני).

היום הראשון זכר לנס נוסף

המאירי (שם סוף ד"ה ונחזור לענין הנס) כותב שאת היום הראשון איננו חוגגים לזכר הנס שהפח דלק שמונה ימים, שכן בו לא היה נס אלא לזכר נס אחר. והמאירי מציע שתי אפשרויות מהו הנס שלזכרו אנו חוגגים את היום הראשון:

• לזכר הנצחון במלחמה - "מסרת גיבורים ביד חלשים, רבים ביד מעטים" (מתפילת על הנסים). (כך גם מתרץ הפרי חדש, או"ח שם, וע"ע בצפנת פענח ובמעשה רוקח על הרמב"ם רפ"ג מהל' חנוכה).

• לזכר למציאת הפח, שאף היא בעצמה הייתה בדרך נס. שכן היונים טימאו את כל השמנים, והעובדה שנעלם מעיניהם הפח ונתגלה לכהנים, היא נס גדול שראוי לחגוג לו יום בפני עצמו^[21]. (כך גם מתרץ בנימוקי מהרא"י על הרמב"ם, שנדפס בספר הליקוטים על הרמב"ם, מהדורת ר"ש פרנקל, תחילת הל' חנוכה סוף ה"ב).

ויש שהטעימו הדברים בדרך משל לסוחר שנסע ליריד והיה עמו שמונה שקיות מלאות מטבעות זהב. בדרך שדדו ממנו את כספו, מלבד שקית אחת, שבדרך נס נעלמה מעיני השודדים. כשהגיע ליישוב שכר גברתנים שירדפו עמו אחר השודדים. אותה שעה נדר שאם יושב לו כספו - יתן ממנו חומש לצדקה. - תפילתו התקבלה, והסוחר שב לביתו שמח וטוב לב, והכסף ברשותו.

לכשבאו גבאי הצדקה לגבות ממנו חמישית מכספו, נתעורר ביניהם ויכוח. הסוחר טען שאינו חייב ליתן חומש אלא על שבעת השקיות שבהם נעשה הנס, אך הגבאים טענו לעומתו שעיקר הנס נעשה בשקית הראשונה, שאלמלא הבחינו ה הגנבים - לא היה לו כסף לשכור גברתנים לרדוף אחריהם, ולא היה שב אליו מאומה...

והנמשל, שאלמלא נעשה הנס שהיונים פשפשו בכל ההיכל ולא מצאוהו – לא היה שמן שעל ידו יעשה נס לכל שמונת הימים (קומץ המנחה - מובא בספר דיני חנוכה, הוצאת מכון דגל ההלכה, ירושלים תש"ס, עמ' יט).

בעלי האגדה הוסיפו להסביר לפי תירוצים אלו משפט סתום בפזמון "מעוז צור": "בני בינה - ימי שמונה קבעו שיר ורננים". - מילים אלו טעונות ביאור, מדוע נצרכו דוקא "בני בינה" כדי לקבוע שיר ורננים?

אולם, לפי המהלך הזה התירוץ מובן. הנס שנעשה ביום הראשון הוא בדרכי הטבע, והרואה עלול לתעות שאין כאן נס. בני בינה, כשראו את הנס שהפך דלק שמונה ימים, הבינו שגם הנצחון במלחמה ומציאת הפח, אף הם, ניסים הם (וע"ע שיחות הרצי"ה מועדים א עמ' 140,151-153,168^[22]), וצריך לקבוע להם יום נוסף - היום הראשון, ולא להסתפק בחגיגת שבעה ימים (הרה"ק רבי ישראל מטשורטקוב זי"ע - מובא בשמו בספר דיני חנוכה, עמ' סח).

• ויש מי שכתב (הגהות מהר"ץ חיות, שבת שם; ור' להלן בשם המור וקציעה והערוך השולחן) שבמגילת תענית משמע שחוגגים שמונה ימים בגלל שנעשתה בו חנוכת הבית, שכשנכנסו להיכל מצאו בו שמונה שיפודים, ומהם הרכיבו את המנורה, ולזכר זה חוגגים שמונה ימים.

חוגגים שמונה ימים מטעם אחר לחלוטין

יש שכתבו שהטעם שחוגגים את חנוכה שמונה ימים איננו קשור לנס פך השמן, אלא מטעמים אחרים לחלוטין:

• יש שכתבו שבמגילת תענית (פרק ט) משמע שחוגגים את חנוכה שמונה ימים משום שעשו בו את חנוכת המזבח, שהרי בטלו אנטיוכוס מעבודה, וחנוכה זו ארכה שמונה ימים, ולכך קבעו לדורות את שמונת ימי החנוכה (שלטי גיבורים על הגהות מרדכי, פ"ב דשבת אות ג, עט.; פ"ב מור וקציעה, לרבי יעקב עמדין - היעב"ץ, או"ח שם^[23]; ערוך השולחן שם אות ד-ה).

• יש שכתבו שהיות וחלק נכבד מהמאבק עם היונים היה כנגד גזרתם על המילה כמבואר במגילת אנטיוכוס^[24] (פס' יא, לד-לו, ומג), לכך קבעו את החג שמונה ימים, זכר ל"שמונת ימי מילה" (בעל העיתים - מובא בשלטי גיבורים על הגהת מרדכי שם ובערוך השולחן שם אות ד).

• בספר מכבים ב' משמע שחגגו 8 ימים במקדש כנגד 8 ימי הסוכות (עם שמחת תורה) שבטלו באותה שנה שהיה המקדש כבוש בידי היוונים. ואכן ניתן לראות קשר בין חנוכה לסוכות: טעמם של בית שמאי שבת כא: "כנגד פרי החג"; היום השמיני, זאת חנוכה, מיוחד ושונה מ-7 הקודמים כמו ששמחת תורה שונה משאר ימי סוכות; ועוד.

אולם,יש שכתבו שבגמרא (המובאת בתחילת הערך) משמע שהטעם שחוגגים שמונה ימים הוא בשל נס פח השמן, ולא מסיבות חיצוניות שונות (כחנוכת הבית וכיו"ב), ואין בזה כדי ליישב את דברי התלמוד (ספר התודעה, לרבי אליהו כי טוב, פרק ז - כסלו, הוצאת ש.וינפלד, ירושלים תשמג, עמ' עג-קעד).

תירוצים דרך דרוש

• רבי לוי יצחק מברדיטשוב זיע"א בספרו קדושת לוי (דרושים לחנוכה – אחרי פר' מקץ, ד"ה איתא במסכת, דפוס מונקאטש תקעה, כג:-כד.) ע"ד משל לאדם חשוב שנתן מתנה, שיש למקבל שתי הנאות: עצם ההנאה מקבלת המתנה וההנאה שאדם חשוב כ"כ נתן לו. כך כשאנו מקבלים מתנה מרבש"ע עלינו להודות על שתי ההנאות הללו.

ומפני שההודאה השניה (על מעלת הנותן ית"ש) היא במעלה נשגבה הרבה מראשונה - צריך להקדיש לה עוד יום נוסף וא"א לחגוג את שתיהן במעמד אחד. ולכן בפסח בי"ד ניסן שוחטים הפסח ובט"ו ניסן אוכלים אותו, ע"מ להדגיש שיש כאן שמחה נפרדת. ואף בחנוכה, "כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון" (פסחים ל: ועוד), ויש לחגוג יום נוסף להודות על שרבש"ע הוא שהיטיב לנו.

• הסבא מקעלם זצ"ל תירץ שמהנס של שאר הימים רואים שרצון השי"ת הוא השולט בבריאה, וממילא נשכיל להבין שאף ביום הראשון - לא השמן הוא שהדליק, אלא רצון ה' הוא שהדליק, וממילא הכל נס: היום הראשון ושאר הימים, כי אין הבדל ביניהם, הטבע הוא רצון ה' הנסתר והמתמיד, והנס הוא רצון ה' הגלוי^[25] (תפלת חנה, מאת רבי ראובן [ב"ר משה ליב] מלמד זצ"ל^[26] קונטרס חנוכה ופורים, אות ב, מהדורה שניה - בני ברק תשנב, עמ' ער).

וזהו כדברי הרמב"ן בסוף פר' בא (שמות יג, טז):

"ומן הנסים הגדולים המפורסמים אדם מודה בנסים הנסתרים שהם יסוד התורה כולה, שאין לאדם חלק בתורת משה רבינו עד שנאמין בכל דברינו ומקרינו שכלם ניסים אין בהם טבע ומנהגו של עולם, בין ברבים בין ביחיד, אלא אם יעשה המצות יצליחנו שכרו, ואם יעבור עליהם יכריתנו ענשו, הכל בגזרת עליון..."

ולכן חגגו את חנוכה רק לאחר נס פח השמן, ולא מייד לאחר הנצחון במלחמה, כדי שלא ישאר מקום למתעקש לומר שזהו בדרך הטבע^[27]. ולכן אז מודים על כל הניסים (שם עמ' רעא אות ז-ח).

• יש מי שתירץ (מצות ראי"ה סי' תרע סע' א, מאמרי הראי"ה עמ' 478, מובא במאורות הראי"ה חנוכה, מהדו' מכון הרב צבי יהודה, ירושלים תשנז, עמ' קכז-קכח; וכן מובא בשם הרב מרדכי אליהו שליט"א), שהטעם שקבעו את ההדלקה שמונה ימים, משום שאם היו קובעים שבעה ימים, כשהיו ישראל מכינים מנורות מיוחדות למצוה זו (- חנוכיות) - היו נכשלים באיסור, שכן אסור לעשות מנורה בדמות מנורת המקדש (ר"ה כד.), והיות וכשאין מנורה מזהב כשרות אף מנורות פשוטות בלא כפתורים, גביעים ופרחים (מנחות כח.), לכן אסורה עשיית מנורה בעלת שבעה קנים אסורה.

והוסיף לבאר את תירוצו בדרך האגדה (מאמרי הראי"ה שם): הקודש והחול שניהם נצרכים לבנין החיים ושלמותם, אך ע"מ לחבר ביניהם ולקשר ביניהם חשוב לשמור על ההפרדה, שלא לטשטש את הגבולות בין קודש לחול. היונים לא הכירו במעלתו של הקודש, ובזה טימאו אותו והשפילוהו. התקנה לזה היא בהבדלה הגמורה, ולכן קבעו את חג החנוכה שמונה ימים, שלא לעשות בחול מנורות הדומות למקדש, כי זה מטשטש את ההבדלה שביניהם.

• הכהנים הדליקו נר ביום הראשון, אע"פ שאמרה תורה "נר תמיד" (שמות כז, כ; ויקרא כד, ב), ולא ידעו מניין יהיה להם שמן למחר, מ"מ לא התייאשו מלעשות את המוטל עליהם. והוא הנס הגדול שמקיים את ישראל בכל הדורות והגלויות, שאילו באו לעשות חשבונות מה יהיה מחר - לא יוכלו להתקיים אפילו יום אחד! אבל ישראל בוטחים באביהם שבשמים, וכל מעשה קטן שבכוחם לקיים - עושים באמונה תמה (ספר התודעה, מהד' הנ"ל, עמ' קעד-קעה, "ענין עשירי בדרך מוסר השכל").

• יש שתירצו ע"ד צחות וחידוד, עפ"ד המפרשים ש"חנוכה" הוא ראשי תיבות: ח' נרות והלכה כבית הלל שמעלין בקודש ואין מורידין (שבת כא:). ואם חג החנוכה היה שבעה ימים היה הרואה את הנר ביום הרביעי מסתפק אם הלכה כבית הלל או כבית שמאי, לכן קבעו שמונה ימים, וכך ניכר בכל יום ויום שאין הלכה כב"ש (המועדים בהלכה, מהדו' מכון התלמוד הישראלי השלם, ירושלים תשמג, עמ' קצב, בשם שו"ת מור ואהלות בשם ספר ב(י)ת עין; ספר דיני החנוכה, הוצאת מכון דגל ההלכה, ירושלים תש"ס, עמ' יז-יח, בשם רבי יצחק הכהן בעל בתי כהונה; ועוד).

תירוצים נוספים

• יתכן להשיב שהם חשבו להדליק בכל יום נר אחד, ובזה ג"כ יקיימו המצוה, והנס היה שהכל דלק (חי' הרי"ם שם, ד"ה על קושית (ב), אות כז).

קישורים חיצוניים

• פורום העוסק בדיון בקושיית הבית יוסף
• פורום נוסף בו עוסקים בקושיית הבית יוסף
• הרב עוזיאל אליהו מביא את תשובות הבית יוסף והשאילתות
• פורום הישיבות: תירוץ נוסף לקושיית הבית יוסף

לקריאה נוספת

• מצוות נר איש וביתו, הרב אליהו שלנזיגר^[28]
• ימי שמונה- חמש מאות תירוצים לקושיית הבית יוסף^[29].

הערות שוליים