מצה שרויה: הבדלים בין גרסאות בדף
אריאל ביגל נ"י (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
אריאל ביגל נ"י (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
'''מצה שרויה''' היא מצה | '''מצה שרויה''' (ב[[יידיש]]: "גברוקט") היא [[מצה]] שהושרתה במים, או מאפה שנאפה מקמח מצה ששרה במים. בחלק מקהילות ה[[החסידות|חסידים]] נהגו שלא לאכול ב[[פסח]] מצה שרויה, מחשש שמא יש בתוך המצה קמח שלא נאפה דיו, אלו שנדבק על גבי המצה מעט קמח, ואז הקמח יחמיץ ({{מקור|שו"ע הרב, תשובות, סימן ו}}, {{, על אף שהקמח לאחר האפיה לא מחמיץ שנית. לגבי קמח מצה, ישנו חשש נוסף, שמא עמי הארצות יחשבו שזהו קמח חיטה וישתמשו בקמח חיטה בפסח {{מקור|כנסת הגדולה תס"א, וןהביא שם שהיה מעשה שראתה אישה אחת את שכנתה הרבנית שבשלה קמח מצה וחשבה שזהו קמח חיטה ומאז גזרה בעירה שלא להשתמש בקמח מצה בפסח|כן}}. אמנם, לדעת רוב מוחלט של ה[[פוסק]]ים אין צורך להחמיר משום חשש רחוק זה, ובמיוחד בימינו שהתנורים חזקים והמצה נאפית כראוי. כתבו הפוסקים, שגם מי שאבותיו נהגו להחמיר שלא לאכול "שרויה" יכולים להקל ולאכול (אם לא נהגו בזה שלוש פעמים, שאז יש לזה דין [[נדר]] וצריך [[התרת נדרים]]), כיוון שהמנהג הזה הוא בגדר "חסידים ואנשי מעשה" שנוהגים בו, ולא "קבלת הרבים" שאז יש חיוב על הבנים להמשיך במנהג אביהם, ולכן ישנם הרבה ממשפחות חסידיות שלא מחמירים בזה ואוכלים מצה שרויה בפסח. וכתב [[רבי ישראל מאיר הכהן]] מראדין: "ומ"מ מי שנוהג בחומרא זו אין מזניחין אותו" {{מקור|משנה ברורה תנח ד|כן}}. | ||
ישנה מחלוקת האם "שרויה" אסורה (לאלו הנונהגים איסור בה) כאשר משרים את המצה במי פירות, שאינם מחמיצים, או כאשר משרים בפחות משמונה עשרה דקות. | |||
[[קטגוריה:פסח]] | [[קטגוריה:פסח]] | ||
גרסה מ־21:16, 23 באפריל 2011
|
|
מצה שרויה (ביידיש: "גברוקט") היא מצה שהושרתה במים, או מאפה שנאפה מקמח מצה ששרה במים. בחלק מקהילות החסידים נהגו שלא לאכול בפסח מצה שרויה, מחשש שמא יש בתוך המצה קמח שלא נאפה דיו, אלו שנדבק על גבי המצה מעט קמח, ואז הקמח יחמיץ (שו"ע הרב, תשובות, סימן ו, {{, על אף שהקמח לאחר האפיה לא מחמיץ שנית. לגבי קמח מצה, ישנו חשש נוסף, שמא עמי הארצות יחשבו שזהו קמח חיטה וישתמשו בקמח חיטה בפסח (כנסת הגדולה תס"א, וןהביא שם שהיה מעשה שראתה אישה אחת את שכנתה הרבנית שבשלה קמח מצה וחשבה שזהו קמח חיטה ומאז גזרה בעירה שלא להשתמש בקמח מצה בפסח). אמנם, לדעת רוב מוחלט של הפוסקים אין צורך להחמיר משום חשש רחוק זה, ובמיוחד בימינו שהתנורים חזקים והמצה נאפית כראוי. כתבו הפוסקים, שגם מי שאבותיו נהגו להחמיר שלא לאכול "שרויה" יכולים להקל ולאכול (אם לא נהגו בזה שלוש פעמים, שאז יש לזה דין נדר וצריך התרת נדרים), כיוון שהמנהג הזה הוא בגדר "חסידים ואנשי מעשה" שנוהגים בו, ולא "קבלת הרבים" שאז יש חיוב על הבנים להמשיך במנהג אביהם, ולכן ישנם הרבה ממשפחות חסידיות שלא מחמירים בזה ואוכלים מצה שרויה בפסח. וכתב רבי ישראל מאיר הכהן מראדין: "ומ"מ מי שנוהג בחומרא זו אין מזניחין אותו" (משנה ברורה תנח ד). ישנה מחלוקת האם "שרויה" אסורה (לאלו הנונהגים איסור בה) כאשר משרים את המצה במי פירות, שאינם מחמיצים, או כאשר משרים בפחות משמונה עשרה דקות.