יהדות אוקראינה: הבדלים בין גרסאות בדף

יהדות אוקראינה היא קהילה יהודית גדולה באוראינה שבמזרח אירופה. הערכות מספרם של היהודים נעות בין 100,000 לחצי מיליון. הרב אליהו בירנבוים, העוקב אחרי מצבן של הקהילות היהודיות בעולם , סבור כי "רוב רובם של כמיליון היהודים (או זכאי חוק השבות) החיים היום לפי הערכות שונות ברוסיה ובאוקראינה, אינם קשורים לקהילה, לבית כנסת או לזהותם היהודית ^[1].

באוקראינה נולדו רבים מהאישים הבולטים של עם ישראל, בין השאר: הבעל שם טוב, רבי נחמן מברסלב, "שלום עליכם", "אחד העם", יוסף טרומפלדור, גולדה מאיר, אפרים קציר ולוי אשכול.

בשואה וגם בתקופות שקדמו לה היא הפכנ לגיא הריגה. אוקראינה מלאה היום בקברות של יהודים. במיוחד נודע אתר ההריגה בבורות הגדול באוקראינה "באבי יאר".

תולדות היהודים[עריכה]

האזכור הראשון של עיר הבירה של אוקראינה קייב בכתבים יהודיים מופיע בגניזה קהירית. בגניזה נמצא מכתב של סוחרים יהודים, המתוארך למאה ה-9 לספירה הנוצרית, ובו נכתב כי אחד הסוחרים נקלע לחובות ונלקח לשבי לעיר קייב. חבריו שלחו איגרות , בעברית, לקהילות היהודיות לשם גיוס סכום הכסף הנדרש לשחרורו ^[1].

היהודים הראשונים שישבו באוקראינה עשו זאת במאה ה-7 במהלך חייה של ממלכת כוזרים. המסורות ההיסטוריות מספרות שאל הנסיך ולדימיר הגיעו יהודים מהממלכה הכוזרית וניסו לייהד אותו , אך הוא בחר להתנצר.

הנוסע היהודי בנימין מטודלה כותב במאה ה-12 כח היא "עיר גדולה של יהודים".

במאה ה-12 הגיעו לאוקראינה יהודים ממרכז אירופה ובמאות ה-15 וה-16 הגיעו אליה יהודים מפולין.

הפרעות[עריכה]

התושבים באוקראינה, ובעיקר הכפריים, לא אהדו את היהודים ומדי פעם בפעם ערכו בהם פרעות. הפרעות הקשים ביותר שערכו התושבים ביהודים היו גזירות ת"ח ות"ט בימי מרד חמלינצקי בפולנים. במהלך הפרעות נהרגו יהודים רבים, והרוב המוחלט של הקהילות הושמדו. בשנת 1768 נערכו פרעות ביהודים על ידי ה"ידמקים", שהיו כנופיות של קוזקים.

במאה ה-19 עודדה הממשלה הרוסית ששלטה באוקראינה התיישבות של יהודים בחקלאות באזורי דרום אוקראינה, בקרבת הים השחור ומולדובה. במלחמת האזרחים בשנים 1918-1920 נערך טבח ביהודים על ידי צבאו של אטמן, שהיה מנהיג ה"קוזקים" באותה העת.

יהודים רבים מאוקראינה הצטרפו לתנועות ציוניות למיניהן, והרוב של העולים בעלייה השנייה היו יהודים מאוקראינה.

בשואה[עריכה]

בשנת 1941, שנה לפני "מבצע ברברוסה" שבו כבשה "גרמניה הנאצית" את אוקראינה ואת היהודים שבה, היו באוקראינה כ-2.4 מיליון יהודים, רובם נספו בשואה. למרות שיתוף פעולה יחסי בין האוקראינים לגרמנים הצליחו השלטונות לחלץ מתוך אוקראינה במהלך המלחמה כ-850 אלף מתוך כ-2.4 מיליון מיהודי המדינה, בעיקר לשטחי ברית המועצות אשר שלחה יהודים רבים לסיביר, אוזבקיסטן ומדינות נוספות במרכז אסיה שהיו בברית המועצות.

אך עדין מרבית יהודי אוקראינה הושמדו בשואה. המאפיין את השמדת היה שהם לא נלקחו למחנות השמדה. הם הושמדו על אדמת אוקראינה, בהמוניהם, בבורות על ידי יחידות האס-אס ומשתפי פעולה אוקראינים. השיטה היית לתלות כרזה ובה נמסר שעל היהודים להתכנס במקום מסוים. משם הובלו ברגל למרחק של 5 עד 10 ק"מ, הגיעו לגיא טבעי ולעיתים אפילו ללא חפירת הבורות הושמדו במקום. לפי ההערכה, בכל רחבי רוסיה יש בין 2,000 ל3,000 גאיות הריגה ^[1]. כמעט ליד כפר וכפר שהיו בו יהודים ניתן לזהות את גיא ההריגה וקבר האחים ביער הסמוך.

המספר המשוער של היהודים שהושמדו על אדמת אוקראינה הגיע ל-900,000 .

באבי יאר[עריכה]

יהודי קייב הגיעו לבאבי יאר אחרי פרסום הכרזה הבאה: ב-28 בספטמבר 1941 פורסמה ברחבי קייב מודעות של פלוגת התעמולה 637 בדפוס הארמייה השישית, בזו הלשון:

לפי דוח מס' 101 של האיינזצגרופן, 33,771 יהודים נטבחו ב-29 וב-30 בספטמבר בבאבי יאר, אך זה לא היה סוף הרצח בגיא. במהלך השנה שלאחר הרצח הובלו לבאבי יאר והומתו שם בהריגה 15,000 יהודים נוספים שניתפסו בעיר ובסביבתה.

בשנת 1991 הוצבה אנדרטה לזכר הקורבנות היהודים של באבי יאר. ב־29 בספטמבר 2006 נערך טקס לציון 65 שנה לטבח, ובו מי שהיה הרב הראשי לישראל בשנים 1993 - 2003, ישראל מאיר לאו, נשא תפילת יזכור. באותו מעמד הוענק גם עיטור הגבורה של הצבא האוקראיני לאנטולי שפירו, רב סרן יהודי שפיקד על יחידה מהצבא האדום שהשתתפה בשחרור מחנה ההשמדה אושוויץ.

לאחר המלחמה[עריכה]

לאחר מלחמת העולם השנייה חזרו רוב היהודים לאוקראינה, לא הורשו היהודים לצאת ממנה עד לשנות ה-70 ולאחריהן בשנת 1989 ושנות ה-90. בשנת 1959, לאחר סוף ההגירה מאוקראינה היו בה כ-840 אלף יהודים.

המצב בשנת 2007[עריכה]

כיום יש בה כ-300 אלף יהודים מתוכם 100,000 בקייב . ההערכות נעות בין 100,000 לחצי מיליון - אין מספר מדויק. ^[1] יש כמאה קהילות גדולות וקטנות. הקהילות הידועות הן: "תומר", ברדיצ'ב, אודסה, "ניקולאייב", חרקוב, למברגר, סדיגורא פרבר של צ'רנוביל, דניפרופטרובסק, מז'יבוז' - עירו של הבעל שם טוב, והאומן עירו של רבי נחמן מברסלב, בה יש 50 יהודים, מלבד עשרות האלפים הפוקדים את המקום.

על פי נתונים אשר הוצגו בועדת העלייה, הקליטה והתפוצות, פחות מ20% מכל יהודי רוסיה ןאוקראינה חשופים לתןכניות בנושאי יהדות או חינוך^[1].

מספר היהודים פוחת כל שנה מטעמי התבוללות והגירה שלילית של יהודים. בבתי ספר של חב"ד המקבלים רק יהודים לפי ההלכה, 90% מהתלמידים רק אימם היא יהודיה.

הפעילות בקייב[עריכה]

בעיר קיימות הקהילות הבאות:

• סביב בית הכנסת "פודול" עם רב הקהילה הרב יעקב בלייך, שהוא גם הרב הראשי של המדינה.

• קהילת "ברוצקי" בראשות הרב אסמן מחב"ד.

• בית כנסת "גלסקי" בה פועלת ה"המדרשה הציונית" בראשות הרב שלמה נאמן.

אליהו בירנבוים שבקר בעיר , במסגרת תוכנית "שטראוס-עמיאל" להכשרת רבנים לגולה, כי לפני מהפכת אוקטובר בשנת 1917 נאמד מספר בתי הכנסת ביותר ממאה.

בקייב פועלים ששה בתי ספר, מהם שלושה של חב"ד. בעיר יש גם סניף של ישיבת "אש תורה".

בבתי הכנסת ברוסיה ניתן להבחין בתופעה מיוחדת. על קירות בית הכנסת מופיעים בשפה העברית משפטים המבטאים את רחשי לב הציבור. כך למשל בקייב בבית הכנסת ""פודול" כתוב: "מה נורא המקום הזה" - המשפט מקובל בבתי הכנסת אך המסורת המקומית מספרת כי הכוונה הייתה לסוביטים. בבתח כנסת אחרים מופיעים הפסוקים^[1]:

• "ברוך שלא נתננו טרף לשיניהם".
• "אנא ה' מלטה נפשי".

יהודי אוקראינה וקייב אינם מצטרפים לקהילות למרות ההתעוררות היהודית. יש המעדיפים להסתיר את זהותם. מעטים מתוכם שותפים לעשייה יהודית כל שהיא ^[1]

לקריאה נוספת[עריכה]

• אליהו בירנבוים, מאה אלף יתומים, מקור ראשון - מוסף לשבת , 15 יוני 2007.

קישורים חיצוניים[עריכה]

• קהילת חב"ד בדנייפרפטרובסק לפני השואה - סקירה שכתב שניאור זלמן ברגר

• קהילת חב"ד בהאדיטש לפני השואה- סקירה שכתב שניאור זלמן ברגר
• אהרן גרנות, קם מעפרו - ערוץ שבע - על שיקום בית הכנסת בקייב]