התקופה הממלוכית בארץ ישראל: הבדלים בין גרסאות בדף

התקופה הממלוכית בארץ ישראל היא התקופה שבין השנים 1260- מועד יציאת הצלבנים את ארץ ישראל עד לשנת 1517 - מועד כניסת הטורקים והחלת שלטון האימפריה העותמאנית על הארץ. הממלוכים היו שכירי חרב אשר הגיעו לארץ ממצרים. "ארץ ישראל" בשטח הוָ‏לָ‏איָ‏ה: "אָ‏-שָ‏אם" ("סוריה הגדולה") . חשיבותה העיקרית של הארץ הייתה כתווך שבו עברה דרך הדואר הראשית בין המרכז השלטוני בקהיר לבירת המחוזות הצפוניים של הסולטנות הממלוכית, בדמשק ולחזית אל מול איום הפלישה המונגולית.

חשיבות נוספת לארץ הייתה חשיבות דתית, בהיותה אתר התרחשותם של סיפורים המוזכרים בקוראן (כגון סיפורי האבות).

בירת החלק הצפוני של הארץ הייתה העיר צפת ובירת החלק הדרומי עזה. ירושלים מהווה מקרה מיוחד של עיר שהייתה בעלת חשיבות דתית עליונה אך מילאה תפקיד שלטוני ומסחרי שולי. תולדותיה על אף שהן משיקות לתולדות ארץ-ישראל בכלל, נבדלות מהן במובנים רבים.

בשנים בהן השלטון המרכזי היה חזק עול המיסים היה כבד, האדיקות הדתית המוסלמית הייתה רבה וחוקי האסלאם נאכפו בקפדנות וביד חזקה, מאידך הייתה רמה גבוהה של ביטחון אישי, סדר וארגון. המטרה היית להבטיח את דרכי הדואר שעברו בארץ.

תאור אבן בטוטה

ירושלים בימי אבן בטוטה

הנוסע המוסלמי אבן בטוטה עבר בארץ ישראל בימי השלטון הממלוכי. הוא מביא תאור על מצבה של הארץ במאה ה-14. מתאורו ניתן לעמוד על מסלולי הדרכים ועל המקומות הקדושים שהיו אז בארץ.

אבן בטוטה עבר דרך ארץ ישראל, סוריה ומשם לחצי האי ערב במטרה לעלות לרגל לעיר הקדושה לאיסלם היא "מכה". הוא נסע לארץ ישראל לאורך חוף הים התיכון והגיע לעיר עזה - העיר המרכזית של הממלוכים בדרום הארץ. משם הוא חצה לרוחב את הארץ והגיע לחברון. בחברון הוא בקר במערת המכפלה. הוא שאל את ה"אימאם": האמנם "אבות האומה" קבורים פה ? הוא משיב לו, שכל המלומדים שהוא פגש מעידים על אמיתות המסורת, אשר עברה בעל פה מדור לדור, "זו מסורת עתיקה ואין ספק בה". האימאם הוסיף עוד פרט, לפי מסורת בעל פה, שלמה המלך ציוה על הג'ינים - השדים שפועלים לפי פקודתו - לבנות את המבנה המפואר שמעל למערת המכפלה.

המושל הממלוכי של ירושלים שמע על הנוסע הקדוש. הוא שלח לקראתו משמר חיילים ועימם הוא הגיע לירושלים. הוא גילה כי ירושלים היא עיר קטנה, רק 10,000 תושבים בתוכה. הוא ציין את פועלם של השליטים הממלוכים של העיר. הם בנו בעיר "מדרסות" ובכך הורחבו לימודי האיסלם. הם תרמן לכך שחשיבותה העיקרית של העיר הקדושה יהיה כמקום עליה לרגל.

בירושלים הוא מצא שאין חומות. מסתבר כי המושלים הממלוכים , באביב 1219 הרסו את חומות ירושלים . המטרה הייתה שהצלבנים לא יוכלו להתבצר מאחוריהם אם יכבשו שוב את העיר.

המושל של דמשק בנה בה אמות מים לעיר . הוא ביקר במסגד הגדול בעולם "כיפת הסלע" ומלא התפעלות ממנו: מופלא, בעל יופי נדיר ואור זוהר הבוקע ממנו . מבחינה אדריכלות הוא מיוחד במינו : מבחוץ הוא מתומן ומפנים הוא גלילי. קירותיו מקושטים בזהב. במרכז אבן השתיה. מסורת עתיקה מספרת כי אברהם אבינו התכוון להקריב את בנו - היחידי - על סלע זה . מהסלע יוצאת בליטת אבן בגובה האדם, מכוסה ברשת ובבסיסה מסגרת עץ ועליה שלט עם אחד מסמלי האיסלם - "החמסה". המסגד היה המקום הקדוש למוסלמים ולעברו התפללו המאמינים בטרם החלו לפנות בתפילה לכיוון מכה . הוא מצטט אימרה כי תפילה בכיפת הסלע שקולה כנגד חמש מאות תפילות במסגד אחר. ומסכם כי האל בחר בירושלים כמקום קדוש שלישי, אחרי "מכה" ו"אל-מדינה" וכן זה המקום בו הנביא נקרא לעלות לגן העדן.

בדרך הוא עבר בערי ארץ ישראל, עכו וצור, וצופה במצודות - הכל מלא הרס. מאה שנות כיבוש הארץ על ידי "מסעי הצלב" ומלחמות צבאות האיסלם בהם השאירו את חותמם על נוף הארץ. הצלבניםהשאירו בארץ זכרונות לא נעימים: רציחות, הרעלות, אינטריגיות פוליטיות, "התאבדויות" ומלחמות. המשך דרכו נעשה בטריטוריה תחת שלטון ממלוכי, המבטיח בטחון יחסי בדרכים, וכך הוא מגיע לדמשק.