הרב גדליה אייזמן: הבדלים בין גרסאות בדף
אריאל ביגל נ"י (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 2: | שורה 2: | ||
[[תמונה:Rabbi diskin.jpg|שמאל|ממוזער|250px|המשגיח הרב גדליה אייזמן (מימין) עם הרב שמעון משה דיסקין]] | [[תמונה:Rabbi diskin.jpg|שמאל|ממוזער|250px|המשגיח הרב גדליה אייזמן (מימין) עם הרב שמעון משה דיסקין]] | ||
'''הרב גדליה אייזמן''' נולד בוורשא ביום י"ד ב[[אייר]] תר"ע. | '''הרב גדליה אייזמן''' נולד בוורשא ביום י"ד ב[[אייר]] תר"ע ונפטר בשבת שובה ג' בתשרי תשע"ב בן 101 וחצי שנים. | ||
זקן המשגיחים, שנים רבות שימש כ[[משגיח]] ב[[ישיבת קול תורה]] שב[[ירושלים]]. | זקן המשגיחים, שנים רבות שימש כ[[משגיח]] ב[[ישיבת קול תורה]] שב[[ירושלים]]. | ||
=== תולדותיו=== | === תולדותיו=== | ||
גרסה מ־08:15, 2 באוקטובר 2011
|
|
הרב גדליה אייזמן נולד בוורשא ביום י"ד באייר תר"ע ונפטר בשבת שובה ג' בתשרי תשע"ב בן 101 וחצי שנים. זקן המשגיחים, שנים רבות שימש כמשגיח בישיבת קול תורה שבירושלים.
תולדותיו
הרב אייזמן נולד בוורשא למשפחה שנמנית על חסידות אלכסנדר. בבחרותו חשק ללמוד בישיבה ליטאית, וכך נסע לקמניץ ללמוד אצל הרב ברוך דוב ליבוביץ המפורסם בישיבות בשמו "ר' ברוך בער". בתקופה מסוימת עבר ללמוד בישיבה אחרת בליטא הפולנית, בה היה המשגיח הרב יחזקאל לוינשטיין לימים משגיח בישיבת מיר ובישיבת פוניבז'. בישיבה ההיא שימש כר"מ באותם ימים גם הרב אלעזר מנחם מן שך. בהיותו בחור מבוגר ניצב בפני סכנת גיוס בכפיה לצבא הפולני ועל כן נמלט לארץ ישראל בסרטפיקט מיוחד שקיבל מאת ישיבת מרכז הרב, ובבואו ארצה נכנס ללמוד בה. לאחר נישואיו המשיך בכולל אברכים של ישיבת מרכז הרב, עד שנקרא בשנת תש"ד להיות משגיח ומנהל רוחני בישיבת קול תורה, תפקיד אותו נשא ברמה עד לזקנתו.
שיטת הנהגתו כמשגיח
הרב אייזמן הנהיג משטר קפדני בישיבה, ודרש מתלמידיו רצינות והקפדה על הזמנים, על נימוסים, הליכות ומכובדות, ומקפיד מאד שכל מעשה ייעשה רק מחמת האמת הפנימית שבאדם, ללא עירוב חיצוניות ורושם זול. כמו כן הוא מומחה אמיתי לנפש האדם, ובעקבות כך נחשב לאחד המחנכים הדגולים ביותר היודע את אומנות "חנוך לנער על פי דרכו" עד לעומקה, והצלחתו היא לעובדה שאינה ניתנת לערעור. המוני תלמידיו ממלאים כיום את העולם התורני, ורבים מהם חייבים את כל חינוכם וגידולם רק לו. תלמידיו הרבים מייחסים את הצלחתו העצומה למרות החינוך הקפדני מאד, לכך שהתלמיד שקיבל הערה ממנו ידע שהמעיר שלם בעצמו בדבר זה, שהערתו נובעת מלב אוהב החפץ בהצלחתו, ושמדובר כאן בדבר אמיתי מאין כמוהו, ועל כל דרישה שדורש מתלמידיו הוא דורש מעצמו פי אלף לכל הפחות. זיהוי האמת הזאת - לדברי גדולי תלמידיו - שהיה ניתן לחוש ממש, נתן לתלמיד חשק לשמוע ולקבל את ההערות (ובמקרים חמורים את הגערות), ולשפר ולתקן את עצמו בהתאם להם, כי ידע שרק אמת הם ואין בלתה, ולא מעורב בהם כל קמצוץ של פניה אחרת כל שהיא. לא בכדי כינה הרב יהודה עדס מגדולי תלמידיו את כל הישיבה ורבניה מהשנים ההם "אמת אמת אמת".
שנותיו המאוחרות
בשלהי שנות השבעים כשהוא בשיא כוחו והנהגתו, הודיע הרב אייזמן להנהלת הישיבה על פרישתו מתפקידו לאלתר. כל נסיונות השכנוע עליו שישאר לא הועילו, ולתלמידיו הקרובים נאות להסביר שהוא חש שלפעמים בהקפדתו על הנהגה שלילית של תלמיד מתגנבת גם עצבנות שאינה לפי האמת אלא מחמת זקנתו, ואין הוא סובל דבר שאינו אמת מוחלטת ועל כן איננו יכול להמשיך בתפקידו. לנוכח ההפצרות הרבות הסכים להמשיך ולשמש כיועץ חינוכי מעמיק לתלמידי הישיבה, ושעות רבות כל יום היה יושב בשולי בית המדרש ומקבל תלמיד תלמיד בנפרד, ויועץ לו איך להתמודד עם קשיים, איך לגדול, איך ללמוד ועוד ועוד. תלמידיו מספרים נפלאות על עצותיו המחכימות והצלחותיו החינוכיות המדהימות.
יום הולדתו ה 100
בי"ד אייר תש"ע - פסח שני - חל יום הולדתו המאה. תלמידיו רבים הכינו לו הפתעה. רבים מהם השכימו קום ועלו להתפלל עימו שחרית בהיכל הישיבה, ואחרי התפלה ליווהו בשירה וריקודים על לביתו, כשהם מאחלים לו מזל טוב ואריכות ימים. הרב איזמן בעצמו לא הגיב על כל ההמולה סביבו, וסירב להתייחס לציון התאריך הזה בשום אופן.