שיחה:שיטת פסיקה: הבדלים בין גרסאות בדף

הערותי

לפני שאני משנה ועורך, אני רוצה להציג את הערותי, על מנת לשמוע חוות דעה:

1. "חשיבות הכרת שיטת הפסיקה של פוסק"- לא משמעותי לדעתי.
2. לדעתי "שאלת המקורות" היא שולית. ברוב הסוגיות הפוסקם לא נדרשים להכריע בשאלה זו, והיא זניחה מבחינה כמותית, ולכן ההשפעה שלה קטנה.
3. גם "שאלת הפרשנות" לדעתי שולית. מעולם לא נתקלתי בשנות לימודי באף פוסק המכריע על פי גורם זה.
4. שאלת הדיאגנוזה של המציאות- יש להסביר את המילה 'דיאגנוזה', מפני שהיא לא מילה המובנת לכל הציצבור. ובלי קשר- יש להסביר או להדגים למה ככונתך.
5. שאלת השיקולים הרלבנטיים- יש לנסח מחדש את הפסקה, לדעתי היא אינה מבונת (אני צריך מאד להתאמץ כדי להבין אותה). דרך אגב- מקובל יותר לכתוב רלוונטיים (לא קריטי).
6. יש להסביר את הפסקההמדברת על "דרך ההסק" כלומר: מהי דדוקציהו מהי אינדוקציה, מהסיבה שכתבתי לעיל בסעיף 4.
7. לדעתי יש לנסח את הכותרת של הפסקה האחרונה (המילה מדגם, למשל, מיותרת)- הכותרת הזו צריכה להיות באותה הצורה של הכותרות שלפניה באותו הפרק.
8. לגבי הטבלה האחרונה- לדעתי יש לבצע כמה שינויים: א. להוריד את העמודה: "מקורות פסיקה עיקריים". במקומה ניתן להוסיף אולי ספרי הלכה שכתב הפוסק ב. להוסיף מקור לשיטות הפסיקה השונות (או לחילופין להוסיף תבנית "דרוש מקור"). ג. יש לציין בשיטת הרב עובדיה יוסף בראש ובראשונה כי לשיטתו יש ללכת אחר פסקי השו"ע, גם לבני תימן ואשכנז שבאו ארצה, כיוון שהוא מרא דאתרא. נושא זה, שדומיננטי כ"כ בשיטת הפסיקה שלו (ראה בספר 'עין יצחק של בנו) מוזכר בצורה שולית בקטע.

בברכה, אריאל ביגל נ"י 13:50, 15 במאי 2012 (IDT)

תודה על ההערות החשובות. כל אחת מרוב הערותיך - ראויה להתיחסות רצינית - המצריכה כתיבת מאמר שלם (לעיתים אף ספר שלם), מה שכמובן לא מתאים לערך אנציקלופדי, אז הארכתי - לפחות בתוך דף השיחה, וזו הסיבה להתארכות דבריי, ועמך הסליחה.

א. בהקשר לסוגית חשיבות הפרק שעל החשיבות, עשויה מן הסתם להתגלות מחלוקת הרבה יותר עקרונית בינינו, שנוגעת לתפיסה האנציקלופדיסטית הכללית - של כל אחד משנינו: לטעמי, ההבדל - בין ערך אנציקלופדי בינוני - לערך אנציקלופדי טוב, הוא - בין השאר - בשאלה: האם הערך מכיל גם פרק המטפל בחשיבותו הכללית של נושא הערך. למשל, אילו היינו עוסקים באנציקלופדיה כללית (לאו דוקא תורנית), אז בערך "לב", היה צריך - לא רק לספק תיאור אנטומי ופיזיולוגי של הלב - אלא גם להכניס פרק על חשיבותו של הלב לִכלל-הגוף. כלומר, לא מספיק לציין: "הלב מורכב מחדרים וממשאבות ומעורקים וכו' וכו' - ופועל באופן כזה וכזה", אלא צריך גם להקצות פרק מיוחד שיפרט את חשיבותו התפקודית של הלב: דהיינו לציין גם כי, בזכותו, מוזרם הדם אל כל איברי הגוף ובמיוחד אל המוח - וכי לכן כשאין לב האדם מת מייד. ככה זה גם אמור להיות באנציקלופדיה תורנית כמו ויקישיבה: בערך רמב"ם - ראוי לספר - לא רק שרמב"ם נולד בספרד לפני יותר משמונה מאות שנה וכתב ספרים כאלו וכאלו וכו' כו', אלא גם ראוי לציין מהי "חשיבותו" של רמב"ם לעם היהודי, לפילוסופיה היהודית, להלכה היהודית, וכו'. אמנם, אינני מתימר לטעון שבכל ערך וערך ניתן לעמוד במדוייק על חשיבותו הכללית של נושא הערך - שהרי לפעמים זה נתון לפרשנות סוביקטיבית גרידא, ולכן אינני פוסל ערך כזה שאינו כולל בתוכו פרק על חשיבותו הכללית של נושא הערך (למשל: מהי החשיבות של האימא של מהיטבאל בת מטרד בת מי זהב? לא יודע); עם זאת - אני כן מתיימר לטעון כי, ערך הכולל גם פרק על חשיבות נושא הערך, הוא יותר איכותי - מערך שאינו כולל פרק כזה (ובהקשר זה, עיין למשל ברש"י על הפסוק: "ואחות לוטן תמנע"). עד כאן - על העיקרון האנציקלופדיסטי הכללי (לטעמי). לגבי נושא הערך "שיטת פסיקה": אם אתה חושב כי - עבור זיהוי שיטת הפסיקה - אפשר למצוא עוד חשיבות בנוסף לזו המצויינת שם, אז כמובן אתה יותר ממוזמן להוסיף זאת; איך שלא יהיה, אני - בשונה ממך - כן רואה הרבה חשיבות בפרק שעל החשיבות.

ב. לגבי שאלת המקורות: ובכן, בשאלה זו מתנהלת ממש "מלחמת עולם" עקרונית בין הפוסקים, וזה לגמרי לגמרי לגמרי השפיע משפיע וישפיע על אופן הפסיקה - וממילא גם על הפסק הסופי. אתיחס למשל לדבר הראשון המוזכר שם: האם מותר לפסוק לפי פסיקה המופיעה בכתב-יד של גאונים או של ראשונים - אשר נתגלה רק לאחרונה - ואשר לא היה לנגד עיני הבית יוסף והאחרונים? יש כאן מחלוקת עזה ממש, בין החזון איש - מחד גיסא (אשר שולל, כי לדעתו: רק מה שראה הבית יוסף - לגיטימי כמקור לפסיקה), מול הרב עובדיה יוסף - מאידך גיסא, וזה משפיע על פסקי ההלכה הסופיים (למשל, הרב עובדיה יוסף התיר לחמם בשבת על כירה גרופה וקטומה - מאכל מבושל כל צורכו שרובו יבש למרות שיש בו מעט רוטב, זאת לפי כתב יד שהתגלה לאחרונה אצל רבנו ירוחם - אשר לפי דרך פסיקתו הכללית נהג הבית יוסף ללכת בסוגית חימום בשבת של מאכל מבושל ויבש; וזו היתה כמובן רק דוגמה אחת מני רבות). או למשל קח את הדבר השני שציינתי בפיסקה הנ"ל (שעל שאלת המקורות): האם אפשר לפסוק ישירות מהתלמוד? יש בזה מחלוקת גדולה בין האחרונים, כולל אחרוני זמננו, וגם לזה יש השלכות מעשיות - רבות וכבדות משקל - שאותן ניתן למצוא למשל בספרי ההלכה של הרב חיים קנייבסקי, וכבר רמזתי לכך בפרק האחרון בעמודה על הרב חיים קנייבסקי. או למשל קח את הדבר השלישי שציינתי בפיסקת שאלת המקורות: האם אפשר לפסוק ישירות מתוך החומש? אמנם, רוב הפוסקים (להוציא את חכמי התלמוד כמובן) - נמנעים מזה, אבל אפילו בין האחרונים יש כאלה - עם מותניים פסיקתיות רחבות מאד - שמרשים לעצמם; למשל הנצי"ב (שפסק לפי הפסוק "לך תהיה למנה", שיוצאים ידי חובת משלוח מנות גם בבשר לא מבושל), והמשך-חכמה (שפסק - לפי הפסוק הראשון של פרשת כי תצא - שאין דין הפרשה שם נוהג אלא כשניצחת במלחמה ולא כשיש תיקו שאז עלול להתעורר צורך להחליף שבויים), והגר"א (שפסק שראוי להשתדל לאכול מצות - לא רק בליל הסדר בברכת מוציא מצה - אלא בכל שבעת ימי הפסח, לפי פסוק מפורש: "שבעת ימים מצות תאכלו", וכן פסק שראוי לשבת בסוכות - לא רק בלילה הראשון של החג - אלא בכל שבעת הימים אפילו אם באחד הימים לא אוכלים ולא ישנים, זאת לפי פסוק מפורש: "בסכות תשבו שבעת ימים"), והרב ש"ז אויערבאך (שפסק להתיר הקמת בית דין לעירעורים, לפי פסוק מפורש "צדק צדק תרדוף"; זאת על פי עדות ראייה של תלמידו: הרב יהושע בן מאיר - ראש ישיבת שבות ישראל באפרת), ועוד דוגמאות רבות מאד (כולל מהאדמו"ר מסאטמאר).

ג. לגבי שאלת הפרשנות: האמנם לא נתקלת? אני מופתע. יש פוסקים, שמרשים לעצמם להוציא את דברי הפוסקים הקדמונים מפשטם, וזאת בהתאם לכלל: "טוב לסבול דוחק הלשון, מלסבול דוחק העניין"; בעוד שפוסקים אחרים מתנגדים לכך נחרצות - ותובעים "להיצמד לפשט", וגם בזה יש מלחמת עולם עקרונית. למשל, הרב מאיר מאזוז (ראש ישיבת כסא רחמים בבני ברק) ידוע בביקורתו הנחרצת על אותם פוסקים אחרונים (מסויימים) בני זמננו, אשר - לדעתו - מוציאים את דברי הראשונים מפשטם, ובכך מוציאים מתחת ידיהם פסק הלכה שאינו מתוקן (לדעתו). ותחשוב שזה עוד רק לגבי הפוסקים בני זמננו; ומה נגיד על הדרך שלפיה דורשים חכמי התלמוד את הכתובים, כגון רבי עקיבא - אשר היה מוציא תילי תלים של הלכות מתוך קוצו של יו"ד (כפי שמעידה הגמרא)?

ד. לגבי דיאגנוזה: מה דעתך על "איבחון"? גם בסוגיית הדיאגנוזה/האיבחון - מתנהלת מלחמת עולם עקרונית. הרב יהודה עמיטל למשל, כמו גם הרב שלמה אבינר יבל"א, מותחים ביקורת (שהיא אגב קשה במיוחד מצידו של הרב עמיטל) - על אותם פוסקים בני זמננו, אשר (לדעת הרב עמיטל והרב אבינר) מתימרים לקבוע בעצמם האם פעולה צבאית פלונית היא בגדר "פיקוח נפש"; לדעתו של הרב עמיטל (כמו גם של הרב אבינר), יש להשאיר למומחי הצבא את ההכרעה המקצועית בשאלה האם זה פיקוח נפש, בעוד שהפוסק רק יקבע האם מותר לחלל שבת - אחרי קבלת חוות דעתו של אותו מומחה צבאי. אפשר למצוא למחלוקת העקרונית הזאת עוד הרבה דוגמאות, למשל: כאשר דיין מתבקש להכריע - האם לחייב בעל לתת גט - או לנסות להגיע לשלום בית: יש דיינים שיבקשו חוות דעת של עובדת סוציאלית, ולפי דיעה בלתי תלויה זו - הם יקבעו האם המצב מאפשר שלום בית; אבל יש דיינים שינסו לתחקר בעצמם את בני הזוג - וכך להגיע להכרעה.

ה. לגבי השיקולים הרלבנטיים (רלוונטיים? אין לי התנגדות עקרונית, אם כי אני נוטה להקצות את השימוש באות ו כפולה - אך ורק למילים כמו וָו או ווֹלווֹ או ווֹלגה וכדומה, דהיינו כאשר שומעים גם את האות ו השניה - בין כעיצור ובין כתנועה של חולם או של שורוק, בעוד שכל שימוש אחר באות ו כפולה - הוא לדעתי חטא לשפה העברית, אבל זה כבר נושא אחר): ובכן, הופתעתי לקרוא שנאלצת להתאמץ כדי להבין את הפיסקה המדוברת: כוונתי היתה כמובן לשאלה העקרונית (שבה נחלקים הפוסקים): האם - פרט למקורות הכתובים של הפסיקה (ולנתונים העובדתיים שאליהם מתייחסת הפסיקה), ניתן להתחשב גם בשיקולים נוספים - בלתי כתובים - על מנת להגיע מהם אל פסק ההלכה הסופי, או שמא ראוי להחשיב - כל שיקול בלתי כתוב כזה - כ"בלתי רלבנטי" לפסיקה, שתהיה אפוא חייבת להתבסס אך ורק על מקורות כתובים (ועל הנתונים העובדתיים שאליהם מתייחסת הפסיקה). שים לב אריאל, כי אם עד עכשיו דנתי במלחמות עולם עקרוניות, הרי שלגבי סוגיית "השיקולים הרלבנטיים" - מדובר ממש "באֵם כל המלחמות" העקרוניות: קח למשל את הדוגמה המובהקת ביותר שנתתי שם - נבואה: האם ניתן להתחשב בה כשפוסקים הלכה - או שמא היא "שיקול בלתי רלבנטי" לפסיקה? למעשה, המחלוקת על כך - התחילה כבר בתקופת המשנה (במחלוקת על תנורו של עכנאי): בעוד שרבי אליעזר בן הורקנוס אמר: "הבה נמסור את ההכרעה - לבת קול", אמרו חכמים: "בת קול - איננה שיקול רלבנטי במסגרת הפסיקה". גרעין המחלוקת הזו, המשיך גם לתוככי תקופת הראשונים, כאשר רבי יעקב ממרויש כתב את סיפרו "שו"ת מן השמים", ובדומה לכך - התבסס האריז"ל ברבות מהכרעותיו ההילכתיות על התגלות אליהו הנביא אליו, ומאז יש מחלוקת עזה בין הפוסקים האם נבואה היא שיקול רלבנטי; הבית יוסף למשל, הוא נציג בולט של הגישה השוללת התחשבות בנבואה, והראיה: שלמרות שהיה לו "מגיד" מן השמים (כידוע מתוך סיפרו: מגיד מישרים), הרי שדרך הפסיקה של הבית יוסף מתעלמת לחלוטין מהמגיד ההוא, ומתחשבת אך ורק בתלמוד ובראשונים. עוד ציינתי שם דוגמה נוספת - שקצת דומה לנבואה: "שיקולים קבליים" (בלתי כתובים): הבן איש חי למשל, פסק שיש לאסור לברך ברכת האילנות בשבת, כי לדעתו יש בכך איסור ברירה בשבת; איזו ברירה? "ברירת הניצוצות" (איזה ניצוצות? טוב, זה לא חשוב כרגע; את זה יכולים להבין רק יודעי חוכמת-נסתר); אבל הרב עובדיה יוסף למשל (שאגב גם כן למד קבלה) חולק על הבן איש חי בסוגיית ברכת האילנות בשבת, וטעמו ונימוקו עמו: שיקולים קבליים אינם רלבנטיים לפסיקה. כבר רמזתי למחלוקת הזו, בפרק האחרון, בעמודה על הרב מרדכי אליהו (וקצת גם בעמודה על הרב עובדיה יוסף). או קח למשל את הדוגמה שנתתי - בפיסקת ה"שיקולים הרלבנטיים" - על הכנסת "סברות למדניות" לתוך הפסיקה: סברה למדנית, היא כידוע סברה מחודשת שאותה מוציא הפוסק - לא מתוך פסיקה כתובה קודמת - אלא מתוך בינתו שלו (אם כי אפשר שתוך "הישענות" על דינים כתובים קודמים שיוכלו אולי "לרמוז" על אותה סברה מחודשת). בתלמוד יש לא מעט "סברות" כאלו, ורבא - ידוע בסברותיו, ואף פָּסַק הלכה לפיהן. הרב אהרן ליכטנשטיין, הוא נציג מובהק של הגישה הגורסת כי - לצורך פסיקה - ראוי לפוסק שיתחשב בסברותיו הלמדניות המחודשות (כפי שציינתי בעמודה על הרב אהרן ליכטנשטיין), בעוד שהרב עובדיה יוסף מנסה להדק קצת את החגורה סביב אפשרות השימוש בסברות למדניות - כפי שרמזתי בעמודה על הרב עובדיה יוסף (ואגב בזה לא ניסיתי לרמוז שבסוגיה הזו יש מחלוקת עקרונית בין הרב אהרן ליכטנשטיין לבין הרב עובדיה יוסף). או קח למשל את הדוגמה הנוספת שציינתי - בפיסקת ה"שיקולים הרלבנטיים" - אודות האפשרות להתחשב ב"מנהג": על מידת הרלבנטיות שלו, יש מחלוקת - למשל בין הרב בן ציון אבא שאול לבין הרב עובדיה יוסף (כפי שציינתי בעמודות של שני הרבנים האלה), ואגב, בהקשר זה ידועה אימרת-כנף ביקורתית מאד של הרב עובדיה יוסף: "מנהג אותיות גהנם". או קח למשל את אחת השאלות הכי בוערות כיום בשיח התורני האקטואלי - שגם אותה ציינתי בפיסקת ה"שיקולים הרלבנטיים": האם הפוסק מתחשב בשיקולים מוסריים טבעיים כשהוא פוסק הלכה? כבר רמזתי לכך בעמודה על הרב אהרן ליכטנשטיין - כנציג בולט של הגישה התומכת בהתחשבות כזו (וכמובן יש לא מעט שחושבים כמוהו), בעוד שפוסקים אחרים - במיוחד ליטאים - חולקים על שיטת פסיקה שמתחשבת גם במוסר הטבעי, וטוענים שהמוסר הטבעי הנו "חוץ-הילכתי" ולכן הוא "בלתי רלבנטי" להלכה (כשהם מוכיחים זאת למשל ממצות בן סורר ומורה, וממצות עיר הנידחת, וממצות מחיית עמלק - הכוללת כידוע גם ילדים עמלקים, ועוד). או קח למשל את הדוגמה הנוספת שציינתי בסוף פיסקת ה"שיקולים הרלבנטיים": האם העובדה - שהפוסק מסופק איך לפסוק - רלבנטית לפסיקה: אם אכן העובדה (הפסיכולוגית) הזו - רלבנטית לפסיקה, אז הפוסק יוכל להתחשב בעובדה (הפסיכולוגית) הזו - על מנת לפסוק הלכה לפי כללי הספיקות. בהקשר לזה - גרס הש"ך, כי בימינו יש לצמצם על למינימום את ההתחשבות בעובדה הפסיכולוגית הנ"ל (כמבואר בסעיף לו של "כללי ספק ספיקא בקצרה" שכתב הש"ך ביורה דיעה אחרי סימן קי) - כשדיעה זו של הש"ך הביאה לכך שרוב הפוסקים (בימינו) נוטים להסתייג בדרך כלל משילוב כללי הספיקות בתוך הפסיקה; זאת בעוד שהרב עובדיה יוסף (ותלמידיו בעקבותיו) - חולק על הש"ך, באופן שמשפיע באופן משמעותי ביותר על פסקי ההלכה הסופיים - כפי שציינתי בעמודה על הרב עובדיה יוסף.

ו. לגבי אינדוקציה ודדוקציה: תמהני על הערתך, שהרי - עבור כל אחד משני המונחים הללו - כבר הסברתי שם (בתוך סוגריים) את משמעותו. אגב, הסיבה שהעדפתי את השימוש במונח הלועזי, היא מחמת העדר מונח עברי - בן מילה אחת - עבור כל אחד מהמונחים הללו. בכל מקרה, אם מה שבסוגרים לא מספיק, אז לכל אחד משני המונחים הנ"ל - אפשר להוסיף קישור - למשל לערך המתאים בויקיפדיה (וכל כיוצא בכך). כמובן גם אפשר להוסיף דוגמאות לכל אחד משני המונחים הנ"ל; למשל: מתוך ההלכה (הכתובה) - שאסור להיכנס לבית המקדש אחרי נגיעה בנבלת שרץ טמא (יחד עם הפסוק הקובע שלטאה - היא שרץ טמא), יש להסיק - דדוקטיבית - את ההלכה (הבלתי כתובה) שלפיה אסור להיכנס לבית המקדש אחרי נגיעה בנבלת לטאה. ומתוך ההלכה (הכתובה) של "אבן שלמה וצדק יהיה לך", יש להסיק - אינדוקטיבית - את ההלכה (הבלתי כתובה) שהוא הדין לכל מיתקן-מדידה, כולל מאזנים אלקטרוניים וכדומה. כמובן, שיטת הדדוקציה - היא תמיד ודאית, בעוד שבשיטת האינדוקציה - עלול תמיד להיות הימור מסויים, ולכן הפוסקים "הזהירים" - מעדיפים בדרך כלל את הדדוקציה על פני האינדוקציה (אפשר שהבולט שבהם הוא הרב מאיר מאזוז), וכבר רמזתי לכך בעמודה על הרב עובדיה יוסף.

ז. לגבי המילה "מידגם": למעשה, הכנסתי אותה - כדי לדרבן את הקוראים - להגדיל את המידגם אל עֵבֶר פוסקים נוספים (רמיזה כזו לקוראים - היא לטעמי הרבה יותר ברורה מאשר הצבת תבנית כללית שתקרא להרחבת הפרק). אני מעריך שאם מישהו יבנה טבלה דומה גם לפרק על "שיטת הפסיקה של הגאונים", והטבלה תכיל רק מידגם מצומצם של גאונים, אז אוסיף את המילה "מידגם" גם לכותרת הפרק ההוא - שוב מאותה סיבה: כדי לדרבן את הקוראים להגדיל את המידגם. עם זאת, אין לי התנגדות עקרונית לאותה "האחדה" שאליה אתה מכוון בכותרות הפרקים, אלא שאם כבר להאחיד - אז הייתי מעדיף להוסיף את המילה "מידגם" - לכל הכותרות, ושוב - לאותה מטרה: לדרבן את הקוראים להגדיל את המידגם. הסיבה שלא עשיתי זאת עד עכשיו בשאר הפרקים, זה בגלל שכרגע שאר הפרקים ריקים, כך שאולי - מי שיכתוב (נניח) טבלה על פרק "שיטת הפסיקה של הגאונים" - עלול ישר לכתוב טבלה מקיפה כזו שתכלול את כל הגאונים ולא רק טבלה של מידגם של גאונים, ואז יתברר למפרע שלא היה צורך להוסיף את המילה "מידגם" לכותרת הפרק שעל שיטות פסיקה של הגאונים.

ח. לגבי הצעתך להחליף בטבלה האחרונה - את "מקורות פסיקה עיקריים" - בספרי הפוסק. תן דעתך לכך, שהערך הזה הוא על שיטת פסיקה, בעוד שההגדרה של המונח "שיטת פסיקה" - היא: "מערכת הכללים להוצאת פסק ההלכה הסופי מתוך מקורות הפסיקה"; ממילא, מקורות הפסיקה - הם הרבה יותר רלבנטיים לשיטת הפסיקה, מכפי שרלבנטיים לה - ספרי הפוסק: ספרי הפוסק, יוכלו לכל היותר - להיחשב בתור מקורותינו שלנו - שמהם אנו לומדים בעקיפין על מקורות הפסיקה הישירים שעליהם מקיים הפוסק את שיטת הפסיקה שלו. משל אל מה הדבר דומה? למי שיכתוב ערך על שיטות הפסיקה של הכותים ושל הקראים ושל הפוסקים הראשונים: מן הסתם שיבליט בראש ובראשונה את מקורות הפסיקה הישירים של הכותים (חומש יחד עם ספרי יהושע שופטים ורות), ואת מקורות הפסיקה הישירים של הקראים (התנ"ך כולו), ואת מקורות הפסיקה הישירים של הפוסקים הראשונים (תנ"ך יחד עם תושב"ע); במקום שיבליט - את המקורות העקיפים - שמהם ניתן ללמוד, על שיטות הפסיקה - כמו גם על מקורות הפסיקה הישירים, של הכותים ושל הקראים ושל הפוסקים הראשונים.

ט. לגבי הצעתך להוסיף - בטבלה האחרונה - מקור לעמודת שיטות הפסיקה: ובכן, לדעתי זה ממש מובן מאליו - שהמקור הוא...ספרי השו"ת של הפוסק (וספרי שיעורי הפוסק)! וכי יש אפשרות אחרת? הרי בדיוק בשביל זה, הוספתי בעמודה הראשונה - של שם הפוסק - את הקישור לערך בויקישיבה עבור אותו פוסק, כי באותו ערך יש פירוט של ספרי הפוסק; זאת בעוד שאין בערכים הללו התיחסות - למקורות הפסיקה של אותו פוסק - ולשיטת הפסיקה שלו, ולכן נאלצתי להוסיף עמודות מיוחדות לשם כך.

י. לגבי הצעתך להוסיף בעמודה על שיטת הרב עובדיה יוסף את דעתו על בני תימן ובני אשכנז שעלו ארצה: בהחלט הצעה טובה. לדעתי הכי מתאים לציין זאת בדיוק אחרי איזכור אימרת הכנף שלו: "ובני ישראל [שבאשכנז] יוצאים ביד רמא" (כפאראפרזה וכו'), ועל כך יתווסף: "אם כי לדעתו, משעלו בני אשכנז - כמו גם בני תימן - ארצה, עליהם לפסוק כדעת רבי יוסף קארו, מרא דאתרא".

בברכה, אלי כהן 17:17, 16 במאי 2012 (IDT)

תגובותי

א. אכן, אתה צודק ולאחר חשיבה מחודשת בענין קיבלתי את הערתך.
ב. אכן הבאת דוגמאות יפות לכך, אך האם לדעתך זהו הבדל עקרוני מאד? הרי ב-90% מהסוגיות, אם תעיין בדברי הפוסקים השונים תגלה שכמעט כולם משתמשים פחות או יותר באותם המקורות, הקלאסיים והרגילים, ורק במקרים חריגים, כמו המקרים שציינת ישנן חריגות. לכן, אפשר להכניס אלמנט זה כאיזשהו הבדל בין השיטות, אבל להתייחס אליו כאל הבדל משמעותי שקובע שיטת פסיקה- תמהני.
ג. הערתי כמו בהערה הקודמת.
ד. לענ"ד- ההבדל מאד מצומצם, כיוון שברור לכולם (ואינני חושב שיש פוסק שלא חושב כך) שא"א לפסוק פסק הלכה שתלוי לחלוטין בשאלת מומחה בלי התייעצות. לא מצינו בדבריו של שום פוסק שפסק לאכול ביוהכ"פ, למשל, בלי התייעצות עם רופא, או רב שפסק בענייני חשמל בשבת בלי שהתייעץ עם מומחים בענין החשמל. אז נכון, בסוגיות מסוימות ישנן התייחסויות שונות לדברי המומחים (למשל, בסוגית מצה עשירה), אבל שוב, מדובר במרחב צר מאד של פסקים ופוסקים במקרים חריגים. אין בזה הבדל עקרוני משמעותי ביניהם.
ה. אני מסכים איתך, רק הסברתי שצריך להבהיר את הנושא, כי לי, שאני בחור ישיבה המצוי בספרי הפוסקים וב"מלחמותיהם", היה קשה להבין את הנאמר שם, אז ק"ו ל"עמך" שלא מצויים כ"כ בסוגיות. אין לי ספק שזהו נושא עקרוני מאין כמוהו ומשמעותי ביותר, רק צריך להסביר את זה בצורה ברורה יותר.
ו. כנ"ל בהערה הקודמת. אין לי בעיה עם מינוחים לועזיים, אלא שצריך לכתוב אותם בצורה ברורה, כפי שכתבתי.
ז. לא עושים הכל כדי לדרבן את הכותבים לכתוב. אני מקווה שברור לך שלא היית כותב כותרת "שיטות פסיקה של האחרונים- חלקי". יש להשתמש בדרכים המקובלות בממשק הויקיפדי.
ח. מהסיבה שציינתי כבר בהערה ב', מקורות הפסיקה זהים כמעט לחלוטין בין הפוסקים. כאמור, אתה מוזמן לפתוח סוגיה כלשהי בה עסקו כמה פוסקים, ולראות כי כולם בנו את פסקם פחות או יותר על אותם המקורות, עם הבדלים קלים בין אחד לשני-לא הבדלים עקרוניים ולא הבדלים אבסולוטיים. חוץ מזה, אין לנו מקור שיכול לומר שהרב אבא שאול למשל פוסק בעיקר מתוך פוסקים חארונים והרב ליכטנשטיין פוסק בעיקר מהרמב"ם ומהתלמוד וכד', זה רק "תחושה" או "היסק" של כותב הערך מקריאת פסקיהם. לעומת זאת, ספרי הפסיקה של הרב איםנ עקרוניים להבנת שיטת הפסיקה שלו, אך נצרכים באופן כללי בבואנו ללמוד על שיטת הפסיקה שלו, כך לענ"ד.
ט. התייחסת לכמה גורמים שונים: יש להוסיף בערך אודות הפוסקי את שיטת הפסיקה שלהם, אכן (ויש פוסקים מסוימים שאכן נכתב בערכיהם כך). עם זאת, כדי לציין שיטת פסיקה של רב צריך מקורות יותר מבוססים ומפורשים מאשר, ולו מהסיבה שקשה במדויק לקבוע שיטה מסודרת ומובהקת מבלי שהפוסק עצמו או מישהו שהגה בכתביו בצורה מסודרת קבע מתודולוגיה מסודרת. בכל מקרה, אפשר לקבוע מתוך מקורות שונים בתכביו שהוא מציין בעצמו כללים מסוימים, ואת זה רציתי שצריך לציין.
י. כוונתי היתה כי העמוד המרכזי בשיטת הפסיקה של הרב עובדיה היא ללא ספק הפסיקה ע"פ הב"י, לכולם, היא קודמת לכל והיא המשמעותית ביותר. לכן היא צריכה לבוא ראשונה ובאופן המרכזי.

הערות נוספות

1. הרב ליכטנשטיין אינו פוסק במובן הקלאסי של המילה. הוא אכן, יודע כמובן את ההלכה ובעל בקיאות מקורית בה, אך כמו כל ראש ישיבה או רב אחר, ולדעתי א"א להגדיר אותו כפוסק. איפה אנחנו מוצאים פסקי הלכה שלו? מנין אפשר לשאוב את הפרטים אודות שיחת הפסיקה שלו? 2. שים לב, שלגבי הההבדלים שכתבת בכותרת העוסקת בשאלות המכריעות את שיטות הפסיקה, כמעט ולא ציינת אותם בטבלה- אולי מפני שחלקם לא כ"כ משמעותיים כפי שחשבת? נקודה למחשבה.

בברכה, אריאל ביגל נ"י 23:35, 16 במאי 2012 (IDT)

שלום אריאל:

א. כן, גם לי זה קורה לעיתים, שאחרי הבהרה או שתיים שאני שומע מהזולת - נופל לי האסימון, כך שאתה לא לבד.

ב,ג,ד (וכן: הרישא של ח, וסעיף 2 שב"הערות הנוספות"): אני חייב להודות שרק כעת - בעקבות קריאת תגובתך השניה - נפל לי האסימון, כשלראשונה הבנתי כי - לאורך כל הדרך - ניסית לייחס לי דיעה שכלל לא עלתה על דעתי! הדבר היחיד שטענתי - בסך הכל - הוא, שלהבדלים שבין שיטות הפסיקה עשויות להיות השלכות מעשיות על הפסק הסופי, אבל מזה אתה הבנת משום-מה (ואינני יודע איך) שכביכול טענתי כי - להבדלים שבין שיטות הפסיקה - עשויות להיות השלכות מעשיות ב"רוב" המקרים; ולא היא! יתר על כן: לדעתי אתה ממעיט בדבריך, כשאתה מייחס לשיטות הפסיקה השונות - רק "תשעים אחוז" של זהוּת: אני, אפילו מרחיק לכת יותר ממך: להערכתי, בקרב שיטות הפסיקה השונות - יש יותר מתשעים ושבעה אחוזים של זהות! אפרט נקודה זו: ובכן, כידוע, הגנום האנושי זהה - בכ-98 אחוזים - לגנום של השימפנזה, כך שמה שעושה את כל ההבדל שבין שתי מערכות הגנום - זה רק שני האחוזים הנותרים; אבל עדין, ברוב הדברים - זו אותה מערכת גנטית בדיוק, ולכן גם לאדם וגם לשימפנזה יש פחות או יותר אותו מבנה גופני (מורפולוגית אנאטומית ופיזיולוגית), כגון: מערכת של כדוריות דם לבנות ואדומות, כבד לב כליות טחול לבלב קיבה מעיים צואר מוח ראש ידים רגלים, ואפילו - חמש אצבעות בדיוק - בכל גפה, בוהן צדדית - שבולטת הצידה, זרת צדדית - שהיא האצבע הכי קטנה, אמה אמצעית - שהיא הכי ארוכה, כששתי האצבעות הנוספות - יותר ארוכות מהזרת - אך פחות מהאמה, עם יכולת לקלף בננות ולגלף כלי עבודה, והם חיים כמה עשרות שנים, ויש בקירבם מעמדות חברתיים, וכל אימא יולדת במשך חייה כחמישה עד ששה ילדים, וכו' כו'; בעוד שההבדלים שבין האדם לשימפנזה - הם אמנם משמעותיים מאד - אך יחסית מועטים: לאדם יש חוש הומור, שפה מפותחת, ועוד כמה הבדלים מורפולוגיים אנאטומיים פיזיולוגיים ופסיכולוגיים - אמנם משמעותיים מאד - אך כאלו שמספרם מתגמד לעומת מה שזהה בין האדם לשימפנזה. ובכן, ממש ככה, זה גם בשיטות הפסיקה: אפילו כשלוקחים את שתי מערכות הפסיקה הקלאסיות: האשכנזית והספרדית, שנחשבות למייצגות באופן הכי בולט את הבדלי הפסיקה האקטואליים שבתוך ההלכה, הן עדין זהות ביותר מתשעים וחמישה אחוזים מהמקרים: בכל אחת משתי מערכות הפסיקה הללו, יש: בדיוק 248 מצוות עשה ו-365 איסורי לא תעשה, ובתפילת שמונה עשרה - יש בדיוק תשע עשרה ברכות - בעלות אותו נוסח פחות או יותר, ויש בדיוק 39 מלאכות האסורות בשבת, ויש בדיוק שבעה מקראי קודש שנתִיים (כולל שבת), ויש שישה צומות שנתִיים, ויש אותה רשימה של 24 עופות טמאים, ואותה רשימה של שבע חיות-בר שכשרות לאכילה, ואותו שולחן ערוך פחות או יותר, וכמובן אותו תלמוד ואותו רמב"ם וכו' וכו'. למעשה, רק באותם שלושה ארבעה אחוזים של מקרים - ניתן לגלות השלכה מעשית לאותם הבדלים שקיימים - בין מערכת-הפסיקה האשכנזית - לזו הספרדית. ובכן, כל זה נכון - לא רק לגבי שתי מערכות-הפסיקה הללו - אלא גם לגבי שיטות הפסיקה השונות אשר את ההבדלים שביניהן פירטתי בפרק שאליו התיחסת בתגובתך.

ה: אוקי, כעת נפל לי האסימון. אז מה דעתך שבפיסקה האמורה, מייד אחרי המשפט הראשון (ולפני הדוגמאות), יתווסף המשפט הבא: "דהיינו, האם - פרט למקורות הכתובים של הפסיקה (ולנתונים העובדתיים שאליהם מתייחסת הפסיקה), ניתן להתחשב גם בשיקולים נוספים - בלתי כתובים - על מנת להגיע מהם אל פסק ההלכה הסופי, או שמא ראוי להחשיב - כל שיקול בלתי כתוב כזה - כבלתי רלבנטי לפסיקה, שתהיה אפוא חייבת להתבסס אך ורק על מקורות כתובים (ועל הנתונים העובדתיים שאליהם מתייחסת הפסיקה)".

ו. אני מסכים שצריך לכתוב בצורה ברורה, אבל הרי בתגובתי הקודמת מאתמול - כבר התייחסתי לכך - כשהיבהרתי לך, שבדיוק לשם ההבהרה הנדרשת הזו - אשר את נחיצותה ציינת, טרחתי בתוך הערך עצמו להבהיר בסוגריים - אחרי כל מונח לועזי - את מובנו. ואכן, למה לדעתך הוספתי שם - בתוך הסוגרים הנ"ל - הבהרה לאותם מונחים לועזיים? בדיוק על מנת שזה יהיה ברור! ובכן, תמהני כעת - מה עוד לא ברור - אחרי מה שהיבהרתי שם בסוגרים בצמוד לכל אחד משני המונחים הלועזיים הללו! אלא אם כן אתה מנסה לרמוז כי - גם מה שהיבהרתי שם בסוגרים - עדין לא מספיק, אבל אם אכן זה עדין לא ברור שם (אף שלא ברור לי מה עדין לא ברור שם), אז הרי כבר היצעתי - שעבור כל אחד משני המונחים הלועזיים הללו - יתווסף קישור לויקיפדיה, כדי שיהיה ניתן לקבל - ממקור חיצוני - מידע רחב יותר על דדוקציה ועל אינדוקציה (כמושגים לוגיים מובהקים). אני מדגיש "מקור חיצוני" - כי אינני סבור שבויקישיבה ראוי להקצות פיסקה שלמה שתתימר לתמצת לקוראים קורס מתקדם בלוגיקה, הלא כן? או שמא יש לך רעיון יותר טוב? או הצעה אופרטיבית טובה יותר לתוספת הבהרה? אשמח לשמוע, ואולי כך יפול לי האסימון יותר מהר.

ז. אוקי, בסוגיה זו נפל לי האסימון (לפחות חלקית) - כבר בתגובתי אתמול, ולכן - כבר בתגובתי הקודמת מאתמול - הבהרתי שאין לי התנגדות עקרונית להאחדה שהיצעת, כך שהמילה "מידגם" תתווסף לכל אחד מכותרות הפרקים; אבל אני עדין מתקשה להעלות על הדעת, איך מידגם של שישה פוסקים בלבד - מקרב אחרוני האחרונים - יוכל להתאים לפרק שמתוך כותרתו מושמטת המילה "מידגם". האם יש לך רעיון סביר יותר, איך להתאים את כותרתו הנוכחית של הפרק - לקבוצה הנוכחית המצומצמת יחסית - של ששת הפוסקים הנוכחיים שבטבלה? אשמח לשמוע, ואולי כך יפול לי האסימון בשלמותו.

ח. לגבי הרישא של הערתך, ראה לעיל סעיף ב,ג,ד. לגבי הסיפא של הערתך, אשאל אותך שוב - ברחל בתך הקטנה - ע"י דוגמה היפותטית: נניח שאני כותב (למשל בויקיפדיה וכדומה) ערך על הבדלי שיטות הפסיקה שבין הכותים לבין הקראים לבין הפוסקים הראשונים: אז האם לדעתך, ראוי שאבליט בראש ובראשונה את מקורות הפסיקה של כל הנ"ל, דהיינו את מקורות הפסיקה של הכותים (חומש יחד עם ספרי יהושע שופטים ורות), ואת מקורות הפסיקה של הקראים (התנ"ך כולו), ואת מקורות הפסיקה של הפוסקים הראשונים (תנ"ך יחד עם תושב"ע); או שמא - במקום זה - עדיף לדעתך שאבליט בראש ובראשונה את הספרים שחוברו ע"י הנ"ל, דהיינו את הספרים שחיברו הכותים (ספר המספיק, ספר הטַבָּח, ספר החילוף, ספר הירושות, ספר הייחוד, וכו'), ואת הספרים שחיברו הקראים (ספר המלחמות, ספר הקבלה, אשכול הכופר, כתר תורה, גן עדן, עץ חיים, אדרת אליהו, חיזוק אמונה, וכו'), ואת הספרים שחיברו הפוסקים הראשונים (כגון ספרי מצוות: סמ"ג, סמ"ק, יראים; וכגון ספרים הערוכים לפי סדר התלמוד: הלכות פסוקות, הלכות גדולות, הרי"ף, הראב"ן, הראבי"ה, אור זרוע, הרא"ש; וכגון ספרים לפי נושאים: מקח וממכר לרב האי גאון, משנה תורה, העיטור, שבלי הלקט, רבינו ירוחם, הטור; וכגון מפרשי התלמוד: ר"ח, ר' יוסף אבן מיגש, הרמ"ה, רבינו יונה; רש"י, רשב"ם, בעלי התוספות; וכגון ספרי חידושים לתלמוד: חידושי רמב"ן ותלמידיו ותלמידי תלמידיו, רבינו ישעיה בעל המכריע, ספר התרומות; וכגון ספרי ליקוטים ובעלי אסופות: ספר איסור והיתר, המנהיג, כל בו, שערי דורא, אגודה, אבודרהם, מהרי"ל, האגור; וכו').

ט. לגבי המקור לשיטת הפסיקה של הפוסק: אשאל זאת - ברחל בתך הקטנה - ע"י דוגמה היפותטית: נניח שאני מציין בויקישיבה, שבחומש יש כשלוש מאות אלף אותיות; איך אני יודע? ובכן, נניח שבניתי תוכנת מחשב שבדקה זאת. אז האם במצב כזה - כשכמובן אינני יכול לציין בויקישיבה שהמקור לקביעה המספרית הנ"ל הוא תוצאות בדיקת תוכנת המחשב שנבנתה על ידי - ראוי שאצמיד לקביעה המספרית הנ"ל את התבנית "דרוש מקור", על אף שברור מראש לכולם שהמקור הראשוני שממנו ישאבו כל המקורות המאוחרים יותר של סוגיה זו - איננו ממש "דרוש" - כי ברור שהוא החומש בכבודו ובעצמו? או למשל ראוי לשאול: האם, כשאנחנו קובעים בויקישיבה, שהרב יוסף קאפח פוסק בעיקר לפי התלמוד ורמב"ם, ואין לנו מקור לכך - פרט אל מה שאנחנו מסיקים מתוך קריאת ספרי הרב יוסף קאפח, אז יש להצמיד לקביעה הנ"ל את התבנית "דרוש מקור" - כשידוע מראש לכולם מהו המקור הראשוני שממנו ישאבו כל "המקורות" המאוחרים יותר את קביעתם בסוגית שיטת הפסיקה של הרב יוסף קאפח (המקור הראשוני הוא כמובן ספרי הרב קאפח בכבודם ובעצמם)?

י. לגבי הרב עובדיה יוסף: אם לזאת היתה כוונתך, אז אני מסכים איתך.

יא. לגבי הרב ליכטנשטיין: לדעתי, להגיד שהוא אינו נחשב פוסק, זה בערך כמו להגיד שהרב שך אינו נחשב פוסק. אמנם, זה נכון שהרב שך לא חיבר ספרי שו"ת (אלא בעיקר ספרי למדנות והשקפה), וזה גם נכון שהוא לא נחשב בקרב עדתו - כ"פוסק" - במובן המצומצם; עם זאת, הוא כן נחשב בקרב עדתו כ"פוסק על" - במובן זה, שיש לו הרבה תלמידים - פוסקים בעלי שיעור קומה - שרואים בו את רבם גם בהלכה, בעוד שעובדת היותו נחשב בקרב עדתו כ"פוסק על" - משתקפת בין השאר בכך שתלמידיו הפוסקים נועצו עמו בענייני הלכה כשהם "נתקעו" בשאלה איך לפסוק. ובכן, מה שכתבתי על הרב שך - תקף באותה מידה לרב ליכטנשטיין יבל"א: הוא נחשב בקרב קהילתו כ"פוסק על", שאיתו נועצים בענייני הלכה - תלמידיו הפוסקים. אגב, את הפרטים על שיטת הפסיקה שלו - ניתן לשאוב, למשל: מספר השיחות שאותן הוא קיים (עם הרב סבתו): "מבקשי פניך", ומתוך מאות מאמריו המחשבתיים שהתפרסמו בכתבי עת שונים.

יב. לגבי זה שלא ציינתי בטבלה את כל ההבדלים שבין שיטות הפסיקה: ובכן, בהמשך אל מה שכבר היבהרתי לעיל סעיפים ב,ג,ד - אוסיף רק, שזה שלא ציינתי בטבלה את כל ההבדלים שבין שיטות הפסיקה, זה רק בגלל שהטבלה מכילה רק "מידגם" של פוסקים; ואכן, תן דעתך לכך, שכדי להוסיף בטבלה את כל ההבדלים הנ"ל, צריך להוסיף פוסקים נוספים, כגון את אלו שכבר צויינו בתגובתי לך מאתמול (למשל: הרב עמיטל, הרב אבינר, הרב מאזוז, הרב אויערבאך, וכו').

בברכה, אלי כהן 00:16, 18 במאי 2012 (IDT)