שיחה:שיטת פסיקה

הערותי[עריכה]

לפני שאני משנה ועורך, אני רוצה להציג את הערותי, על מנת לשמוע חוות דעה:

1. "חשיבות הכרת שיטת הפסיקה של פוסק"- לא משמעותי לדעתי.
2. לדעתי "שאלת המקורות" היא שולית. ברוב הסוגיות הפוסקם לא נדרשים להכריע בשאלה זו, והיא זניחה מבחינה כמותית, ולכן ההשפעה שלה קטנה.
3. גם "שאלת הפרשנות" לדעתי שולית. מעולם לא נתקלתי בשנות לימודי באף פוסק המכריע על פי גורם זה.
4. שאלת הדיאגנוזה של המציאות- יש להסביר את המילה 'דיאגנוזה', מפני שהיא לא מילה המובנת לכל הציצבור. ובלי קשר- יש להסביר או להדגים למה ככונתך.
5. שאלת השיקולים הרלבנטיים- יש לנסח מחדש את הפסקה, לדעתי היא אינה מבונת (אני צריך מאד להתאמץ כדי להבין אותה). דרך אגב- מקובל יותר לכתוב רלוונטיים (לא קריטי).
6. יש להסביר את הפסקההמדברת על "דרך ההסק" כלומר: מהי דדוקציהו מהי אינדוקציה, מהסיבה שכתבתי לעיל בסעיף 4.
7. לדעתי יש לנסח את הכותרת של הפסקה האחרונה (המילה מדגם, למשל, מיותרת)- הכותרת הזו צריכה להיות באותה הצורה של הכותרות שלפניה באותו הפרק.
8. לגבי הטבלה האחרונה- לדעתי יש לבצע כמה שינויים: א. להוריד את העמודה: "מקורות פסיקה עיקריים". במקומה ניתן להוסיף אולי ספרי הלכה שכתב הפוסק ב. להוסיף מקור לשיטות הפסיקה השונות (או לחילופין להוסיף תבנית "דרוש מקור"). ג. יש לציין בשיטת הרב עובדיה יוסף בראש ובראשונה כי לשיטתו יש ללכת אחר פסקי השו"ע, גם לבני תימן ואשכנז שבאו ארצה, כיוון שהוא מרא דאתרא. נושא זה, שדומיננטי כ"כ בשיטת הפסיקה שלו (ראה בספר 'עין יצחק של בנו) מוזכר בצורה שולית בקטע.

בברכה, אריאל ביגל נ"י 13:50, 15 במאי 2012 (IDT)

תודה על ההערות החשובות. כל אחת מרוב הערותיך - ראויה להתיחסות רצינית - המצריכה כתיבת מאמר שלם (לעיתים אף ספר שלם), מה שכמובן לא מתאים לערך אנציקלופדי, אז הארכתי - לפחות בתוך דף השיחה, וזו הסיבה להתארכות דבריי, ועמך הסליחה.

א. בהקשר לסוגית חשיבות הפרק שעל החשיבות, עשויה מן הסתם להתגלות מחלוקת הרבה יותר עקרונית בינינו, שנוגעת לתפיסה האנציקלופדיסטית הכללית - של כל אחד משנינו: לטעמי, ההבדל - בין ערך אנציקלופדי בינוני - לערך אנציקלופדי טוב, הוא - בין השאר - בשאלה: האם הערך מכיל גם פרק המטפל בחשיבותו הכללית של נושא הערך. למשל, אילו היינו עוסקים באנציקלופדיה כללית (לאו דוקא תורנית), אז בערך "לב", היה צריך - לא רק לספק תיאור אנטומי ופיזיולוגי של הלב - אלא גם להכניס פרק על חשיבותו של הלב לִכלל-הגוף. כלומר, לא מספיק לציין: "הלב מורכב מחדרים וממשאבות ומעורקים וכו' וכו' - ופועל באופן כזה וכזה", אלא צריך גם להקצות פרק מיוחד שיפרט את חשיבותו התפקודית של הלב: דהיינו לציין גם כי, בזכותו, מוזרם הדם אל כל איברי הגוף ובמיוחד אל המוח - וכי לכן כשאין לב האדם מת מייד. ככה זה גם אמור להיות באנציקלופדיה תורנית כמו ויקישיבה: בערך רמב"ם - ראוי לספר - לא רק שרמב"ם נולד בספרד לפני יותר משמונה מאות שנה וכתב ספרים כאלו וכאלו וכו' כו', אלא גם ראוי לציין מהי "חשיבותו" של רמב"ם לעם היהודי, לפילוסופיה היהודית, להלכה היהודית, וכו'. אמנם, אינני מתימר לטעון שבכל ערך וערך ניתן לעמוד במדוייק על חשיבותו הכללית של נושא הערך - שהרי לפעמים זה נתון לפרשנות סוביקטיבית גרידא, ולכן אינני פוסל ערך כזה שאינו כולל בתוכו פרק על חשיבותו הכללית של נושא הערך (למשל: מהי החשיבות של האימא של מהיטבאל בת מטרד בת מי זהב? לא יודע); עם זאת - אני כן מתיימר לטעון כי, ערך הכולל גם פרק על חשיבות נושא הערך, הוא יותר איכותי - מערך שאינו כולל פרק כזה (ובהקשר זה, עיין למשל ברש"י על הפסוק: "ואחות לוטן תמנע"). עד כאן - על העיקרון האנציקלופדיסטי הכללי (לטעמי). לגבי נושא הערך "שיטת פסיקה": אם אתה חושב כי - עבור זיהוי שיטת הפסיקה - אפשר למצוא עוד חשיבות בנוסף לזו המצויינת שם, אז כמובן אתה יותר ממוזמן להוסיף זאת; איך שלא יהיה, אני - בשונה ממך - כן רואה הרבה חשיבות בפרק שעל החשיבות.

ב. לגבי שאלת המקורות: ובכן, בשאלה זו מתנהלת ממש "מלחמת עולם" עקרונית בין הפוסקים, וזה לגמרי לגמרי לגמרי השפיע משפיע וישפיע על אופן הפסיקה - וממילא גם על הפסק הסופי. אתיחס למשל לדבר הראשון המוזכר שם: האם מותר לפסוק לפי פסיקה המופיעה בכתב-יד של גאונים או של ראשונים - אשר נתגלה רק לאחרונה - ואשר לא היה לנגד עיני הבית יוסף והאחרונים? יש כאן מחלוקת עזה ממש, בין החזון איש - מחד גיסא (אשר שולל, כי לדעתו: רק מה שראה הבית יוסף - לגיטימי כמקור לפסיקה), מול הרב עובדיה יוסף - מאידך גיסא, וזה משפיע על פסקי ההלכה הסופיים (למשל, הרב עובדיה יוסף התיר לחמם בשבת על כירה גרופה וקטומה - מאכל מבושל כל צורכו שרובו יבש למרות שיש בו מעט רוטב, זאת לפי כתב יד שהתגלה לאחרונה אצל רבנו ירוחם - אשר לפי דרך פסיקתו הכללית נהג הבית יוסף ללכת בסוגית חימום בשבת של מאכל מבושל ויבש; וזו היתה כמובן רק דוגמה אחת מני רבות). או למשל קח את הדבר השני שציינתי בפיסקה הנ"ל (שעל שאלת המקורות): האם אפשר לפסוק ישירות מהתלמוד? יש בזה מחלוקת גדולה בין האחרונים, כולל אחרוני זמננו, וגם לזה יש השלכות מעשיות - רבות וכבדות משקל - שאותן ניתן למצוא למשל בספרי ההלכה של הרב חיים קנייבסקי, וכבר רמזתי לכך בפרק האחרון בעמודה על הרב חיים קנייבסקי. או למשל קח את הדבר השלישי שציינתי בפיסקת שאלת המקורות: האם אפשר לפסוק ישירות מתוך החומש? אמנם, רוב הפוסקים (להוציא את חכמי התלמוד כמובן) - נמנעים מזה, אבל אפילו בין האחרונים יש כאלה - עם מותניים פסיקתיות רחבות מאד - שמרשים לעצמם; למשל הנצי"ב (שפסק לפי הפסוק "לך תהיה למנה", שיוצאים ידי חובת משלוח מנות גם בבשר לא מבושל), והמשך-חכמה (שפסק - לפי הפסוק הראשון של פרשת כי תצא - שאין דין הפרשה שם נוהג אלא כשניצחת במלחמה ולא כשיש תיקו שאז עלול להתעורר צורך להחליף שבויים), והגר"א (שפסק שראוי להשתדל לאכול מצות - לא רק בליל הסדר בברכת מוציא מצה - אלא בכל שבעת ימי הפסח, לפי פסוק מפורש: "שבעת ימים מצות תאכלו", וכן פסק שראוי לשבת בסוכות - לא רק בלילה הראשון של החג - אלא בכל שבעת הימים אפילו אם באחד הימים לא אוכלים ולא ישנים, זאת לפי פסוק מפורש: "בסכות תשבו שבעת ימים"), והרב ש"ז אויערבאך (שפסק להתיר הקמת בית דין לעירעורים, לפי פסוק מפורש "צדק צדק תרדוף"; זאת על פי עדות ראייה של תלמידו: הרב יהושע בן מאיר - ראש ישיבת שבות ישראל באפרת), ועוד דוגמאות רבות מאד (כולל מהאדמו"ר מסאטמאר).

ג. לגבי שאלת הפרשנות: האמנם לא נתקלת? אני מופתע. יש פוסקים, שמרשים לעצמם להוציא את דברי הפוסקים הקדמונים מפשטם, וזאת בהתאם לכלל: "טוב לסבול דוחק הלשון, מלסבול דוחק העניין"; בעוד שפוסקים אחרים מתנגדים לכך נחרצות - ותובעים "להיצמד לפשט", וגם בזה יש מלחמת עולם עקרונית. למשל, הרב מאיר מאזוז (ראש ישיבת כסא רחמים בבני ברק) ידוע בביקורתו הנחרצת על אותם פוסקים אחרונים (מסויימים) בני זמננו, אשר - לדעתו - מוציאים את דברי הראשונים מפשטם, ובכך מוציאים מתחת ידיהם פסק הלכה שאינו מתוקן (לדעתו). ותחשוב שזה עוד רק לגבי הפוסקים בני זמננו; ומה נגיד על הדרך שלפיה דורשים חכמי התלמוד את הכתובים, כגון רבי עקיבא - אשר היה מוציא תילי תלים של הלכות מתוך קוצו של יו"ד (כפי שמעידה הגמרא)?

ד. לגבי דיאגנוזה: מה דעתך על "איבחון"? גם בסוגיית הדיאגנוזה/האיבחון - מתנהלת מלחמת עולם עקרונית. הרב יהודה עמיטל למשל, כמו גם הרב שלמה אבינר יבל"א, מותחים ביקורת (שהיא אגב קשה במיוחד מצידו של הרב עמיטל) - על אותם פוסקים בני זמננו, אשר (לדעת הרב עמיטל והרב אבינר) מתימרים לקבוע בעצמם האם פעולה צבאית פלונית היא בגדר "פיקוח נפש"; לדעתו של הרב עמיטל (כמו גם של הרב אבינר), יש להשאיר למומחי הצבא את ההכרעה המקצועית בשאלה האם זה פיקוח נפש, בעוד שהפוסק רק יקבע האם מותר לחלל שבת - אחרי קבלת חוות דעתו של אותו מומחה צבאי. אפשר למצוא למחלוקת העקרונית הזאת עוד הרבה דוגמאות, למשל: כאשר דיין מתבקש להכריע - האם לחייב בעל לתת גט - או לנסות להגיע לשלום בית: יש דיינים שיבקשו חוות דעת של עובדת סוציאלית, ולפי דיעה בלתי תלויה זו - הם יקבעו האם המצב מאפשר שלום בית; אבל יש דיינים שינסו לתחקר בעצמם את בני הזוג - וכך להגיע להכרעה.

ה. לגבי השיקולים הרלבנטיים (רלוונטיים? אין לי התנגדות עקרונית, אם כי אני נוטה להקצות את השימוש באות ו כפולה - אך ורק למילים כמו וָו או ווֹלווֹ או ווֹלגה וכדומה, דהיינו כאשר שומעים גם את האות ו השניה - בין כעיצור ובין כתנועה של חולם או של שורוק, בעוד שכל שימוש אחר באות ו כפולה - הוא לדעתי חטא לשפה העברית, אבל זה כבר נושא אחר): ובכן, הופתעתי לקרוא שנאלצת להתאמץ כדי להבין את הפיסקה המדוברת: כוונתי היתה כמובן לשאלה העקרונית (שבה נחלקים הפוסקים): האם - פרט למקורות הכתובים של הפסיקה (ולנתונים העובדתיים שאליהם מתייחסת הפסיקה), ניתן להתחשב גם בשיקולים נוספים - בלתי כתובים - על מנת להגיע מהם אל פסק ההלכה הסופי, או שמא ראוי להחשיב - כל שיקול בלתי כתוב כזה - כ"בלתי רלבנטי" לפסיקה, שתהיה אפוא חייבת להתבסס אך ורק על מקורות כתובים (ועל הנתונים העובדתיים שאליהם מתייחסת הפסיקה). שים לב אריאל, כי אם עד עכשיו דנתי במלחמות עולם עקרוניות, הרי שלגבי סוגיית "השיקולים הרלבנטיים" - מדובר ממש "באֵם כל המלחמות" העקרוניות: קח למשל את הדוגמה המובהקת ביותר שנתתי שם - נבואה: האם ניתן להתחשב בה כשפוסקים הלכה - או שמא היא "שיקול בלתי רלבנטי" לפסיקה? למעשה, המחלוקת על כך - התחילה כבר בתקופת המשנה (במחלוקת על תנורו של עכנאי): בעוד שרבי אליעזר בן הורקנוס אמר: "הבה נמסור את ההכרעה - לבת קול", אמרו חכמים: "בת קול - איננה שיקול רלבנטי במסגרת הפסיקה". גרעין המחלוקת הזו, המשיך גם לתוככי תקופת הראשונים, כאשר רבי יעקב ממרויש כתב את סיפרו "שו"ת מן השמים", ובדומה לכך - התבסס האריז"ל ברבות מהכרעותיו ההילכתיות על התגלות אליהו הנביא אליו, ומאז יש מחלוקת עזה בין הפוסקים האם נבואה היא שיקול רלבנטי; הבית יוסף למשל, הוא נציג בולט של הגישה השוללת התחשבות בנבואה, והראיה: שלמרות שהיה לו "מגיד" מן השמים (כידוע מתוך סיפרו: מגיד מישרים), הרי שדרך הפסיקה של הבית יוסף מתעלמת לחלוטין מהמגיד ההוא, ומתחשבת אך ורק בתלמוד ובראשונים. עוד ציינתי שם דוגמה נוספת - שקצת דומה לנבואה: "שיקולים קבליים" (בלתי כתובים): הבן איש חי למשל, פסק שיש לאסור לברך ברכת האילנות בשבת, כי לדעתו יש בכך איסור ברירה בשבת; איזו ברירה? "ברירת הניצוצות" (איזה ניצוצות? טוב, זה לא חשוב כרגע; את זה יכולים להבין רק יודעי חוכמת-נסתר); אבל הרב עובדיה יוסף למשל (שאגב גם כן למד קבלה) חולק על הבן איש חי בסוגיית ברכת האילנות בשבת, וטעמו ונימוקו עמו: שיקולים קבליים אינם רלבנטיים לפסיקה. כבר רמזתי למחלוקת הזו, בפרק האחרון, בעמודה על הרב מרדכי אליהו (וקצת גם בעמודה על הרב עובדיה יוסף). או קח למשל את הדוגמה שנתתי - בפיסקת ה"שיקולים הרלבנטיים" - על הכנסת "סברות למדניות" לתוך הפסיקה: סברה למדנית, היא כידוע סברה מחודשת שאותה מוציא הפוסק - לא מתוך פסיקה כתובה קודמת - אלא מתוך בינתו שלו (אם כי אפשר שתוך "הישענות" על דינים כתובים קודמים שיוכלו אולי "לרמוז" על אותה סברה מחודשת). בתלמוד יש לא מעט "סברות" כאלו, ורבא - ידוע בסברותיו, ואף פָּסַק הלכה לפיהן. הרב אהרן ליכטנשטיין, הוא נציג מובהק של הגישה הגורסת כי - לצורך פסיקה - ראוי לפוסק שיתחשב בסברותיו הלמדניות המחודשות (כפי שציינתי בעמודה על הרב אהרן ליכטנשטיין), בעוד שהרב עובדיה יוסף מנסה להדק קצת את החגורה סביב אפשרות השימוש בסברות למדניות - כפי שרמזתי בעמודה על הרב עובדיה יוסף (ואגב בזה לא ניסיתי לרמוז שבסוגיה הזו יש מחלוקת עקרונית בין הרב אהרן ליכטנשטיין לבין הרב עובדיה יוסף). או קח למשל את הדוגמה הנוספת שציינתי - בפיסקת ה"שיקולים הרלבנטיים" - אודות האפשרות להתחשב ב"מנהג": על מידת הרלבנטיות שלו, יש מחלוקת - למשל בין הרב בן ציון אבא שאול לבין הרב עובדיה יוסף (כפי שציינתי בעמודות של שני הרבנים האלה), ואגב, בהקשר זה ידועה אימרת-כנף ביקורתית מאד של הרב עובדיה יוסף: "מנהג אותיות גהנם". או קח למשל את אחת השאלות הכי בוערות כיום בשיח התורני האקטואלי - שגם אותה ציינתי בפיסקת ה"שיקולים הרלבנטיים": האם הפוסק מתחשב בשיקולים מוסריים טבעיים כשהוא פוסק הלכה? כבר רמזתי לכך בעמודה על הרב אהרן ליכטנשטיין - כנציג בולט של הגישה התומכת בהתחשבות כזו (וכמובן יש לא מעט שחושבים כמוהו), בעוד שפוסקים אחרים - במיוחד ליטאים - חולקים על שיטת פסיקה שמתחשבת גם במוסר הטבעי, וטוענים שהמוסר הטבעי הנו "חוץ-הילכתי" ולכן הוא "בלתי רלבנטי" להלכה (כשהם מוכיחים זאת למשל ממצות בן סורר ומורה, וממצות עיר הנידחת, וממצות מחיית עמלק - הכוללת כידוע גם ילדים עמלקים, ועוד). או קח למשל את הדוגמה הנוספת שציינתי בסוף פיסקת ה"שיקולים הרלבנטיים": האם העובדה - שהפוסק מסופק איך לפסוק - רלבנטית לפסיקה: אם אכן העובדה (הפסיכולוגית) הזו - רלבנטית לפסיקה, אז הפוסק יוכל להתחשב בעובדה (הפסיכולוגית) הזו - על מנת לפסוק הלכה לפי כללי הספיקות. בהקשר לזה - גרס הש"ך, כי בימינו יש לצמצם על למינימום את ההתחשבות בעובדה הפסיכולוגית הנ"ל (כמבואר בסעיף לו של "כללי ספק ספיקא בקצרה" שכתב הש"ך ביורה דיעה אחרי סימן קי) - כשדיעה זו של הש"ך הביאה לכך שרוב הפוסקים (בימינו) נוטים להסתייג בדרך כלל משילוב כללי הספיקות בתוך הפסיקה; זאת בעוד שהרב עובדיה יוסף (ותלמידיו בעקבותיו) - חולק על הש"ך, באופן שמשפיע באופן משמעותי ביותר על פסקי ההלכה הסופיים - כפי שציינתי בעמודה על הרב עובדיה יוסף.

ו. לגבי אינדוקציה ודדוקציה: תמהני על הערתך, שהרי - עבור כל אחד משני המונחים הללו - כבר הסברתי שם (בתוך סוגריים) את משמעותו. אגב, הסיבה שהעדפתי את השימוש במונח הלועזי, היא מחמת העדר מונח עברי - בן מילה אחת - עבור כל אחד מהמונחים הללו. בכל מקרה, אם מה שבסוגרים לא מספיק, אז לכל אחד משני המונחים הנ"ל - אפשר להוסיף קישור - למשל לערך המתאים בויקיפדיה (וכל כיוצא בכך). כמובן גם אפשר להוסיף דוגמאות לכל אחד משני המונחים הנ"ל; למשל: מתוך ההלכה (הכתובה) - שאסור להיכנס לבית המקדש אחרי נגיעה בנבלת שרץ טמא (יחד עם הפסוק הקובע שלטאה - היא שרץ טמא), יש להסיק - דדוקטיבית - את ההלכה (הבלתי כתובה) שלפיה אסור להיכנס לבית המקדש אחרי נגיעה בנבלת לטאה. ומתוך ההלכה (הכתובה) של "אבן שלמה וצדק יהיה לך", יש להסיק - אינדוקטיבית - את ההלכה (הבלתי כתובה) שהוא הדין לכל מיתקן-מדידה, כולל מאזנים אלקטרוניים וכדומה. כמובן, שיטת הדדוקציה - היא תמיד ודאית, בעוד שבשיטת האינדוקציה - עלול תמיד להיות הימור מסויים, ולכן הפוסקים "הזהירים" - מעדיפים בדרך כלל את הדדוקציה על פני האינדוקציה (אפשר שהבולט שבהם הוא הרב מאיר מאזוז), וכבר רמזתי לכך בעמודה על הרב עובדיה יוסף.

ז. לגבי המילה "מידגם": למעשה, הכנסתי אותה - כדי לדרבן את הקוראים - להגדיל את המידגם אל עֵבֶר פוסקים נוספים (רמיזה כזו לקוראים - היא לטעמי הרבה יותר ברורה מאשר הצבת תבנית כללית שתקרא להרחבת הפרק). אני מעריך שאם מישהו יבנה טבלה דומה גם לפרק על "שיטת הפסיקה של הגאונים", והטבלה תכיל רק מידגם מצומצם של גאונים, אז אוסיף את המילה "מידגם" גם לכותרת הפרק ההוא - שוב מאותה סיבה: כדי לדרבן את הקוראים להגדיל את המידגם. עם זאת, אין לי התנגדות עקרונית לאותה "האחדה" שאליה אתה מכוון בכותרות הפרקים, אלא שאם כבר להאחיד - אז הייתי מעדיף להוסיף את המילה "מידגם" - לכל הכותרות, ושוב - לאותה מטרה: לדרבן את הקוראים להגדיל את המידגם. הסיבה שלא עשיתי זאת עד עכשיו בשאר הפרקים, זה בגלל שכרגע שאר הפרקים ריקים, כך שאולי - מי שיכתוב (נניח) טבלה על פרק "שיטת הפסיקה של הגאונים" - עלול ישר לכתוב טבלה מקיפה כזו שתכלול את כל הגאונים ולא רק טבלה של מידגם של גאונים, ואז יתברר למפרע שלא היה צורך להוסיף את המילה "מידגם" לכותרת הפרק שעל שיטות פסיקה של הגאונים.

ח. לגבי הצעתך להחליף בטבלה האחרונה - את "מקורות פסיקה עיקריים" - בספרי הפוסק. תן דעתך לכך, שהערך הזה הוא על שיטת פסיקה, בעוד שההגדרה של המונח "שיטת פסיקה" - היא: "מערכת הכללים להוצאת פסק ההלכה הסופי מתוך מקורות הפסיקה"; ממילא, מקורות הפסיקה - הם הרבה יותר רלבנטיים לשיטת הפסיקה, מכפי שרלבנטיים לה - ספרי הפוסק: ספרי הפוסק, יוכלו לכל היותר - להיחשב בתור מקורותינו שלנו - שמהם אנו לומדים בעקיפין על מקורות הפסיקה הישירים שעליהם מקיים הפוסק את שיטת הפסיקה שלו. משל אל מה הדבר דומה? למי שיכתוב ערך על שיטות הפסיקה של הכותים ושל הקראים ושל הפוסקים הראשונים: מן הסתם שיבליט בראש ובראשונה את מקורות הפסיקה הישירים של הכותים (חומש יחד עם ספרי יהושע שופטים ורות), ואת מקורות הפסיקה הישירים של הקראים (התנ"ך כולו), ואת מקורות הפסיקה הישירים של הפוסקים הראשונים (תנ"ך יחד עם תושב"ע); במקום שיבליט - את המקורות העקיפים - שמהם ניתן ללמוד, על שיטות הפסיקה - כמו גם על מקורות הפסיקה הישירים, של הכותים ושל הקראים ושל הפוסקים הראשונים.

ט. לגבי הצעתך להוסיף - בטבלה האחרונה - מקור לעמודת שיטות הפסיקה: ובכן, לדעתי זה ממש מובן מאליו - שהמקור הוא...ספרי השו"ת של הפוסק (וספרי שיעורי הפוסק)! וכי יש אפשרות אחרת? הרי בדיוק בשביל זה, הוספתי בעמודה הראשונה - של שם הפוסק - את הקישור לערך בויקישיבה עבור אותו פוסק, כי באותו ערך יש פירוט של ספרי הפוסק; זאת בעוד שאין בערכים הללו התיחסות - למקורות הפסיקה של אותו פוסק - ולשיטת הפסיקה שלו, ולכן נאלצתי להוסיף עמודות מיוחדות לשם כך.

י. לגבי הצעתך להוסיף בעמודה על שיטת הרב עובדיה יוסף את דעתו על בני תימן ובני אשכנז שעלו ארצה: בהחלט הצעה טובה. לדעתי הכי מתאים לציין זאת בדיוק אחרי איזכור אימרת הכנף שלו: "ובני ישראל [שבאשכנז] יוצאים ביד רמא" (כפאראפרזה וכו'), ועל כך יתווסף: "אם כי לדעתו, משעלו בני אשכנז - כמו גם בני תימן - ארצה, עליהם לפסוק כדעת רבי יוסף קארו, מרא דאתרא".

בברכה, אלי כהן 17:17, 16 במאי 2012 (IDT)

תגובותי[עריכה]

א. אכן, אתה צודק ולאחר חשיבה מחודשת בענין קיבלתי את הערתך.
ב. אכן הבאת דוגמאות יפות לכך, אך האם לדעתך זהו הבדל עקרוני מאד? הרי ב-90% מהסוגיות, אם תעיין בדברי הפוסקים השונים תגלה שכמעט כולם משתמשים פחות או יותר באותם המקורות, הקלאסיים והרגילים, ורק במקרים חריגים, כמו המקרים שציינת ישנן חריגות. לכן, אפשר להכניס אלמנט זה כאיזשהו הבדל בין השיטות, אבל להתייחס אליו כאל הבדל משמעותי שקובע שיטת פסיקה- תמהני.
ג. הערתי כמו בהערה הקודמת.
ד. לענ"ד- ההבדל מאד מצומצם, כיוון שברור לכולם (ואינני חושב שיש פוסק שלא חושב כך) שא"א לפסוק פסק הלכה שתלוי לחלוטין בשאלת מומחה בלי התייעצות. לא מצינו בדבריו של שום פוסק שפסק לאכול ביוהכ"פ, למשל, בלי התייעצות עם רופא, או רב שפסק בענייני חשמל בשבת בלי שהתייעץ עם מומחים בענין החשמל. אז נכון, בסוגיות מסוימות ישנן התייחסויות שונות לדברי המומחים (למשל, בסוגית מצה עשירה), אבל שוב, מדובר במרחב צר מאד של פסקים ופוסקים במקרים חריגים. אין בזה הבדל עקרוני משמעותי ביניהם.
ה. אני מסכים איתך, רק הסברתי שצריך להבהיר את הנושא, כי לי, שאני בחור ישיבה המצוי בספרי הפוסקים וב"מלחמותיהם", היה קשה להבין את הנאמר שם, אז ק"ו ל"עמך" שלא מצויים כ"כ בסוגיות. אין לי ספק שזהו נושא עקרוני מאין כמוהו ומשמעותי ביותר, רק צריך להסביר את זה בצורה ברורה יותר.
ו. כנ"ל בהערה הקודמת. אין לי בעיה עם מינוחים לועזיים, אלא שצריך לכתוב אותם בצורה ברורה, כפי שכתבתי.
ז. לא עושים הכל כדי לדרבן את הכותבים לכתוב. אני מקווה שברור לך שלא היית כותב כותרת "שיטות פסיקה של האחרונים- חלקי". יש להשתמש בדרכים המקובלות בממשק הויקיפדי.
ח. מהסיבה שציינתי כבר בהערה ב', מקורות הפסיקה זהים כמעט לחלוטין בין הפוסקים. כאמור, אתה מוזמן לפתוח סוגיה כלשהי בה עסקו כמה פוסקים, ולראות כי כולם בנו את פסקם פחות או יותר על אותם המקורות, עם הבדלים קלים בין אחד לשני-לא הבדלים עקרוניים ולא הבדלים אבסולוטיים. חוץ מזה, אין לנו מקור שיכול לומר שהרב אבא שאול למשל פוסק בעיקר מתוך פוסקים חארונים והרב ליכטנשטיין פוסק בעיקר מהרמב"ם ומהתלמוד וכד', זו רק "תחושה" או "היסק" של כותב הערך מקריאת פסקיהם. לעומת זאת, ספרי הפסיקה של הרב אינם עקרוניים להבנת שיטת הפסיקה שלו, אך נצרכים באופן כללי בבואנו ללמוד על שיטת הפסיקה שלו, כך לענ"ד.
ט. התייחסת לכמה גורמים שונים: יש להוסיף בערך אודות הפוסקי את שיטת הפסיקה שלהם, אכן (ויש פוסקים מסוימים שאכן נכתב בערכיהם כך). עם זאת, כדי לציין שיטת פסיקה של רב צריך מקורות יותר מבוססים ומפורשים מאשר, ולו מהסיבה שקשה במדויק לקבוע שיטה מסודרת ומובהקת מבלי שהפוסק עצמו או מישהו שהגה בכתביו בצורה מסודרת קבע מתודולוגיה מסודרת. בכל מקרה, אפשר לקבוע מתוך מקורות שונים בתכביו שהוא מציין בעצמו כללים מסוימים, ואת זה רציתי שצריך לציין.
י. כוונתי היתה כי העמוד המרכזי בשיטת הפסיקה של הרב עובדיה היא ללא ספק הפסיקה ע"פ הב"י, לכולם, היא קודמת לכל והיא המשמעותית ביותר. לכן היא צריכה לבוא ראשונה ובאופן המרכזי.

הערות נוספות

1. הרב ליכטנשטיין אינו פוסק במובן הקלאסי של המילה. הוא אכן, יודע כמובן את ההלכה ובעל בקיאות מקורית בה, אך כמו כל ראש ישיבה או רב אחר, ולדעתי א"א להגדיר אותו כפוסק. איפה אנחנו מוצאים פסקי הלכה שלו? מנין אפשר לשאוב את הפרטים אודות שיחת הפסיקה שלו? 2. שים לב, שלגבי הההבדלים שכתבת בכותרת העוסקת בשאלות המכריעות את שיטות הפסיקה, כמעט ולא ציינת אותם בטבלה- אולי מפני שחלקם לא כ"כ משמעותיים כפי שחשבת? נקודה למחשבה.

בברכה, אריאל ביגל נ"י 23:35, 16 במאי 2012 (IDT)

שלום אריאל:

א. כן, גם לי זה קורה לעיתים, שאחרי הבהרה או שתיים שאני שומע מהזולת - נופל לי האסימון, כך שאתה לא לבד.

ב,ג,ד (וכן: הרישא של ח, וסעיף 2 שב"הערות הנוספות"): אני חייב להודות שרק כעת - בעקבות קריאת תגובתך השניה - נפל לי האסימון, כשלראשונה הבנתי כי - לאורך כל הדרך - ניסית לייחס לי דיעה שכלל לא עלתה על דעתי! הדבר היחיד שטענתי - בסך הכל - הוא, שלהבדלים שבין שיטות הפסיקה עשויות להיות השלכות מעשיות על הפסק הסופי, אבל מזה אתה הבנת משום-מה (ואינני יודע איך) שכביכול טענתי כי - להבדלים שבין שיטות הפסיקה - עשויות להיות השלכות מעשיות ב"רוב" המקרים; ולא היא! יתר על כן: לדעתי אתה ממעיט בדבריך, כשאתה מייחס לשיטות הפסיקה השונות - רק "תשעים אחוז" של זהוּת: אני, אפילו מרחיק לכת יותר ממך: להערכתי, בקרב שיטות הפסיקה השונות - יש יותר מתשעים ושבעה אחוזים של זהות! אפרט נקודה זו: ובכן, כידוע, הגנום האנושי זהה - בכ-98 אחוזים - לגנום של השימפנזה, כך שמה שעושה את כל ההבדל שבין שתי מערכות הגנום - זה רק שני האחוזים הנותרים; אבל עדין, ברוב הדברים - זו אותה מערכת גנטית בדיוק, ולכן גם לאדם וגם לשימפנזה יש פחות או יותר אותו מבנה גופני (מורפולוגית אנאטומית ופיזיולוגית), כגון: מערכת של כדוריות דם לבנות ואדומות, כבד לב כליות טחול לבלב קיבה מעיים צואר מוח ראש ידים רגלים, ואפילו - חמש אצבעות בדיוק - בכל גפה, בוהן צדדית - שבולטת הצידה, זרת צדדית - שהיא האצבע הכי קטנה, אמה אמצעית - שהיא הכי ארוכה, כששתי האצבעות הנוספות - יותר ארוכות מהזרת - אך פחות מהאמה, עם יכולת לקלף בננות ולגלף כלי עבודה, והם חיים כמה עשרות שנים, ויש בקירבם מעמדות חברתיים, וכל אימא יולדת במשך חייה כחמישה עד ששה ילדים, וכו' כו'; בעוד שההבדלים שבין האדם לשימפנזה - הם אמנם משמעותיים מאד - אך יחסית מועטים: לאדם יש חוש הומור, שפה מפותחת, ועוד כמה הבדלים מורפולוגיים אנאטומיים פיזיולוגיים ופסיכולוגיים - אמנם משמעותיים מאד - אך כאלו שמספרם מתגמד לעומת מה שזהה בין האדם לשימפנזה. ובכן, ממש ככה, זה גם בשיטות הפסיקה: אפילו כשלוקחים את שתי מערכות הפסיקה הקלאסיות: האשכנזית והספרדית, שנחשבות למייצגות באופן הכי בולט את הבדלי הפסיקה האקטואליים שבתוך ההלכה, הן עדין זהות ביותר מתשעים וחמישה אחוזים מהמקרים: בכל אחת משתי מערכות הפסיקה הללו, יש: בדיוק 248 מצוות עשה ו-365 איסורי לא תעשה, ובתפילת שמונה עשרה - יש בדיוק תשע עשרה ברכות - בעלות אותו נוסח פחות או יותר, ויש בדיוק 39 מלאכות האסורות בשבת, ויש בדיוק שבעה מקראי קודש שנתִיים (כולל שבת), ויש שישה צומות שנתִיים, ויש אותה רשימה של 24 עופות טמאים, ואותה רשימה של שבע חיות-בר שכשרות לאכילה, ואותו שולחן ערוך פחות או יותר, וכמובן אותו תלמוד ואותו רמב"ם וכו' וכו'. למעשה, רק באותם שלושה ארבעה אחוזים של מקרים - ניתן לגלות השלכה מעשית לאותם הבדלים שקיימים - בין מערכת-הפסיקה האשכנזית לזו הספרדית. ובכן, כל זה נכון - לא רק לגבי שתי מערכות-הפסיקה הללו - אלא גם לגבי שיטות הפסיקה השונות אשר את ההבדלים שביניהן פירטתי בפרק שאליו התיחסת בתגובתך.

ה: אוקי, כעת נפל לי האסימון. אז מה דעתך שבפיסקה האמורה, מייד אחרי המשפט הראשון (ולפני הדוגמאות), יתווסף המשפט הבא: "דהיינו, האם - פרט למקורות הכתובים של הפסיקה (ולנתונים העובדתיים שאליהם מתייחסת הפסיקה), ניתן להתחשב גם בשיקולים נוספים - בלתי כתובים - על מנת להגיע מהם אל פסק ההלכה הסופי, או שמא ראוי להחשיב - כל שיקול בלתי כתוב כזה - כבלתי רלבנטי לפסיקה, שתהיה אפוא חייבת להתבסס אך ורק על מקורות כתובים (ועל הנתונים העובדתיים שאליהם מתייחסת הפסיקה)".

ו. אני מסכים שצריך לכתוב בצורה ברורה, אבל הרי בתגובתי הקודמת מאתמול - כבר התייחסתי לכך - כשהיבהרתי לך, שבדיוק לשם ההבהרה הנדרשת הזו - אשר את נחיצותה ציינת, טרחתי בתוך הערך עצמו להבהיר בסוגריים - אחרי כל מונח לועזי - את מובנו. ואכן, למה לדעתך הוספתי שם - בתוך הסוגרים הנ"ל - הבהרה לאותם מונחים לועזיים? בדיוק על מנת שזה יהיה ברור! ובכן, תמהני כעת - מה עוד לא ברור - אחרי מה שהיבהרתי שם בסוגרים בצמוד לכל אחד משני המונחים הלועזיים הללו! אלא אם כן אתה מנסה לרמוז כי - גם מה שהיבהרתי שם בסוגרים - עדין לא מספיק, אבל אם אכן זה עדין לא ברור שם (אף שלא ברור לי מה עדין לא ברור שם), אז הרי כבר היצעתי - שעבור כל אחד משני המונחים הלועזיים הללו - יתווסף קישור לויקיפדיה, כדי שיהיה ניתן לקבל - ממקור חיצוני - מידע רחב יותר על דדוקציה ועל אינדוקציה (כמושגים לוגיים מובהקים). אני מדגיש "מקור חיצוני" - כי אינני סבור שבויקישיבה ראוי להקצות פיסקה שלמה שתתימר לתמצת לקוראים קורס מתקדם בלוגיקה, הלא כן? או שמא יש לך רעיון יותר טוב? או הצעה אופרטיבית טובה יותר לתוספת הבהרה? אשמח לשמוע, ואולי כך יפול לי האסימון יותר מהר.

ז. אוקי, בסוגיה זו נפל לי האסימון (לפחות חלקית) - כבר בתגובתי אתמול, ולכן - כבר בתגובתי הקודמת מאתמול - הבהרתי שאין לי התנגדות עקרונית להאחדה שהיצעת, כך שהמילה "מידגם" תתווסף לכל אחת מכותרות הפרקים; אבל אני עדין מתקשה להעלות על הדעת, איך מידגם של שישה פוסקים בלבד - מקרב אחרוני האחרונים - יוכל להתאים לפרק שמתוך כותרתו מושמטת המילה "מידגם". האם יש לך רעיון סביר יותר, איך להתאים את כותרתו הנוכחית של הפרק - לקבוצה הנוכחית המצומצמת יחסית - של ששת הפוסקים הנוכחיים שבטבלה? אשמח לשמוע, ואולי כך יפול לי האסימון בשלמותו.

ח. לגבי הרישא של הערתך, ראה לעיל סעיף ב,ג,ד. לגבי הסיפא של הערתך, אשאל אותך שוב - ברחל בתך הקטנה - ע"י דוגמה היפותטית: נניח שאני כותב (למשל בויקיפדיה וכדומה) ערך על הבדלי שיטות הפסיקה שבין הכותים לבין הקראים לבין הפוסקים הראשונים: אז האם לדעתך, ראוי שאבליט בראש ובראשונה את מקורות הפסיקה של כל הנ"ל, דהיינו את מקורות הפסיקה של הכותים (חומש יחד עם ספרי יהושע שופטים ורות), ואת מקורות הפסיקה של הקראים (התנ"ך כולו), ואת מקורות הפסיקה של הפוסקים הראשונים (תנ"ך יחד עם תושב"ע); או שמא - במקום זה - עדיף לדעתך שאבליט בראש ובראשונה את הספרים שחוברו ע"י הנ"ל, דהיינו את הספרים שחיברו הכותים (ספר המספיק, ספר הטַבָּח, ספר החילוף, ספר הירושות, ספר הייחוד, וכו'), ואת הספרים שחיברו הקראים (ספר המלחמות, ספר הקבלה, אשכול הכופר, כתר תורה, גן עדן, עץ חיים, אדרת אליהו, חיזוק אמונה, וכו'), ואת הספרים שחיברו הפוסקים הראשונים (כגון ספרי מצוות: סמ"ג, סמ"ק, יראים; וכגון ספרים הערוכים לפי סדר התלמוד: הלכות פסוקות, הלכות גדולות, הרי"ף, הראב"ן, הראבי"ה, אור זרוע, הרא"ש; וכגון ספרים לפי נושאים: מקח וממכר לרב האי גאון, משנה תורה, העיטור, שבלי הלקט, רבינו ירוחם, הטור; וכגון מפרשי התלמוד: ר"ח, ר' יוסף אבן מיגש, הרמ"ה, רבינו יונה; רש"י, רשב"ם, בעלי התוספות; וכגון ספרי חידושים לתלמוד: חידושי רמב"ן ותלמידיו ותלמידי תלמידיו, רבינו ישעיה בעל המכריע, ספר התרומות; וכגון ספרי ליקוטים ובעלי אסופות: ספר איסור והיתר, המנהיג, כל בו, שערי דורא, אגודה, אבודרהם, מהרי"ל, האגור; וכו').

ט. לגבי המקור לשיטת הפסיקה של הפוסק: אשאל זאת - ברחל בתך הקטנה - ע"י דוגמה היפותטית: נניח שאני מציין בויקישיבה, שבחומש יש כשלוש מאות אלף אותיות; איך אני יודע? ובכן, נניח שבניתי תוכנת מחשב שבדקה זאת. אז האם במצב כזה - כשכמובן אינני יכול לציין בויקישיבה שהמקור לקביעה המספרית הנ"ל הוא תוצאות בדיקת תוכנת המחשב שנבנתה על ידי - ראוי שאצמיד לקביעה המספרית הנ"ל את התבנית "דרוש מקור", על אף שברור מראש לכולם שהמקור הראשוני שממנו ישאבו כל המקורות המאוחרים יותר של סוגיה זו - איננו ממש "דרוש" - כי ברור שהוא החומש בכבודו ובעצמו? או למשל ראוי לשאול: האם, כשאנחנו קובעים בויקישיבה, שהרב יוסף קאפח פוסק בעיקר לפי התלמוד ורמב"ם, ואין לנו מקור לכך - פרט אל מה שאנחנו מסיקים מתוך קריאת ספרי הרב יוסף קאפח, אז יש להצמיד לקביעה הנ"ל את התבנית "דרוש מקור" - כשידוע מראש לכולם מהו המקור הראשוני שממנו ישאבו כל "המקורות" המאוחרים יותר את קביעתם בסוגית שיטת הפסיקה של הרב יוסף קאפח (המקור הראשוני הוא כמובן ספרי הרב קאפח בכבודם ובעצמם)?

י. לגבי הרב עובדיה יוסף: אם לזאת היתה כוונתך, אז אני מסכים איתך.

יא. לגבי הרב ליכטנשטיין: לדעתי, להגיד שהוא אינו נחשב פוסק, זה בערך כמו להגיד שהרב שך אינו נחשב פוסק. אמנם, זה נכון שהרב שך לא חיבר ספרי שו"ת (אלא בעיקר ספרי למדנות והשקפה), וזה גם נכון שהוא לא נחשב בקרב עדתו - כ"פוסק" - במובן המצומצם; עם זאת, הוא כן נחשב בקרב עדתו כ"פוסק על" - במובן זה, שיש לו הרבה תלמידים - פוסקים בעלי שיעור קומה - שרואים בו את רבם גם בהלכה, בעוד שעובדת היותו נחשב בקרב עדתו כ"פוסק על" - משתקפת בין השאר בכך שתלמידיו הפוסקים נועצו עמו בענייני הלכה כשהם "נתקעו" בשאלה איך לפסוק. ובכן, מה שכתבתי על הרב שך - תקף באותה מידה לרב ליכטנשטיין יבל"א: הוא נחשב בקרב קהילתו כ"פוסק על", שאיתו נועצים בענייני הלכה - תלמידיו הפוסקים. אגב, את הפרטים על שיטת הפסיקה שלו - ניתן לשאוב, למשל: מספר השיחות שאותן הוא קיים (עם הרב סבתו): "מבקשי פניך", ומתוך מאות מאמריו המחשבתיים שהתפרסמו בכתבי עת שונים.

יב. לגבי זה שלא ציינתי בטבלה את כל ההבדלים שבין שיטות הפסיקה: ובכן, בהמשך אל מה שכבר היבהרתי לעיל סעיפים ב,ג,ד - אוסיף רק, שזה שלא ציינתי בטבלה את כל ההבדלים שבין שיטות הפסיקה, זה רק בגלל שהטבלה מכילה רק "מידגם" של פוסקים; ואכן, תן דעתך לכך, שכדי להוסיף בטבלה את כל ההבדלים הנ"ל, צריך להוסיף פוסקים נוספים, כגון את אלו שכבר צויינו בתגובתי לך מאתמול (למשל: הרב עמיטל, הרב אבינר, הרב מאזוז, הרב אויערבאך, וכו').

בברכה, אלי כהן 00:16, 18 במאי 2012 (IDT)

תגובותי[עריכה]

אשיב על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון:

ב, ג, ד: טענתך רק מחזקת את טענתי, שבמקום להדגיש את ההבדלים המשמעותיים יותר בין שיטות הפסיקה, אתה מדגיש הבדלים זניחים. ברור שבאופן כמעט מוחלט הפיסקה זהה בין פוסק לפוסק, וההבדלים הם דקים. אך בבואנו לדון בהבדלים בין שיטות הפסיקה, עלינו להבהיר עקרונות שיותר שנויים במחלוקת ומהווים יותר הבדל בין השיטות, מאשר עקרונות שאפילו במעט ההבדלים שקיימים בקושי מוצאים אותם. מהם אותם עקרונות חשובים, אינני יודע, מכיוון שלא התעמקתי בנושא זה כמוך, ואני מזמין אותך, על פי ידיעותיך שבאות לידי ביטוי בטבלה המידגמית, לציין הבדלים משמעותיים יותר.

ה. זו אפשרות טובה.

ו. השימוש במילים הלועזיות לא מפריע לי, כיוון שהן מוסברות (אמנם באופן חלקי). מפריע לי שאדם רגיל מן השורה לא תמיד יוכל להבין את הנאמר, מפני שהתוכן שלו לא ברור (כפי שכתבתי לך בהערה ה). לדעתי, עדיף למצוא נוסח חלופי לפסקה הזו, ולהעדיפו על פני נוסח מרשים המעיד על השכלה רחבה...

ז. זה לא אמור להיות מדגם. שופ אנציקלופדיה, ובודאי לא אנציקלופדיה תורנית, מתיימרת להביא 100% מהאינפורמציה (היא אולי שואפת, אך באופן ריאלי היא יודעת שזה לא לענין), ולכן, כל פיסת מידע שמופיעה בה היא בבחינת "מדגם". כך גם פה, ברור לכולם שלא ניתן להביא את שיטות הפסיקה של כל הפוסקים מקרב פוסקי דורנו (אגב, לדעתי המטבע הזו מתאימה יותר מאשר "אחרוני האחרונים". מה דעתך?), אלא הכותבים מביאים את מה שלאל ידם להשיג. לכן, ומכיוון שלא מדובר פה על עבודת דוקטורט, לא צריךלהתייחס לכך כאל מדגם. למשל, בערך על הרב קוק, ישנה פסקה אודות יחסם של גדולי ישראל לרב קוק. האם הפסקה הזו מקיפה את יחסם של כל גדולי ישראל לרב קוק? הרי בספר אגרות לראי"ה מופיעים מכתבים של למעלה ממאה רבנים, בעוד בערך לא מובאים אפילו עשרה! האם לדעתך זהו גם "מדגם"?

ח. כוונתי היתה שמקורות הפסיקה זהים לחלוטין, למעט במקומות חריגים יוצאי דופן (כמו הרב קאפח והרב עובדיה), ולכן זה מגוחך לכתוב פרמטר כזה בטבלה, וטענתך רק מחזקת את מה שאמרתי. לגבי הסיפא: הדוגמא אינה דומה לנידון. מקורות הפסיקההם גופא נקודת המחלוקת בין "שיטת הפסיקה" של הקראים, לזו של הכותים, לזו של הרבניים, זוהי הנקודה המרכזית והשוני המוחלט ביניהן, משא"כ (להבדיל) למשל בין הגר"ח קנייבסקי לגרב"צ אבא שאול, שסוף כל סוף מקורות הפסיקה שלהם זהים, ואינם מהווים נקודת מחלוקת עקרונית. לכן, לדעתי, יש לעשות טבלה בת שתי עמודות- "שם הפוסק" ו"שיטת הפסיקה", ובתוך העמודה השניה יש לכלול את מקורות הפסיקה, באם הפרמטר הזה הינו הבדל עקרוני בין פוסק זה לפוסק אחר (ובהתייחס לדוגמא שהבאת- שיטת הפסיקה של הקראים היא ע"פ כ"ד הספרים, שיטת הפסיקה של הכותים היא ע"פ התורה וכמה מספי הנ"ך ושיטת הפסיקה של הרבניים היא ע"פ כ"ד ספרים ותושב"ע).

ט. מה ענין שמיטה אצל הר סיני? הדוגמא ההיפותטית :המשל אינו דומה לנמשל, כיוון שכאן מדובר על עובדה יבשה, "מתמטית" (לא במובן המספרי של המילה אלא במובן ה"מדויק"), בעוד פה זוהי שאלה של פרשנות והבנה, או של רושם מסוים שנוצר כתוצאה מקריאת פסקי הלכה של פוסקים שונים. לכן, אם אין לך מקור מוסמך שזוהי השיטה בה נוהג הפוסק, והנך מסתמך רק על ידיעותיך, הדבר נקרא "דרוש מקור" (אני לא חושב שצריך למחוק אותו, מכיוון שאתה נראה אדם מבין דיו, אך מבחינה מקצועית, התוכן הזה דרוש מקור. אם אתה עדיין לא מקבל, אז דע לך שבויקיפדיה גם נוהגים כך. אתה מוזמן לראות שם בערך על הרב בני אייזנר ז"ל, שמועתק מהערך שכתבתי עליו כאן. בערך כאן, כתבתי, מתוך היכרות עמוקה את הרב בני ז"ל ומתוך ידיעה מוחלטת, כי הוא שמר על קשרים חמים והדוקים עם רבים מתלמידיו בני ארה"ב. את הדבר הזה אני יודע בידיעה מוחלטת מהיכרות אורכה ועמוקה, כאמור, ולמרות זאת, על דברי שם הוטלה תבנית "דרוש מקור". בתחילה, גם אני התנגדתי לכך, כמוך ומהסיבה שאתה אמרת, אך מהר מאד הבנתי כי על אף שמבחינתי אני צודק, מבחינתם הם צודקים, ואכן כך יש לנהוג (וזו רק דוגמה אחת בה מתבצע העקרון הזה).

יא: אכן, ידידי, גם הרב שך לא היה פוסק. פוסק הוא לא מי שיש לו תלמידים פוסקים, כי אם כך אז גם הרצ"י קוק, רבי עזריאל מגירונה (רבו של הרמב"ן בקבלה), רבי שלום שכנא מלובלין (רבו של הרמ"א), הרב הנזיר ועוד רבים, נחשבים לפוסקים, כיוון שתלמידיהם היו פוסקים, על אף שהם עצמם כלל לא עסקו בפסיקת הלכה. וגם אם תלמידיו של הרצי"ה קוק התייעצו עמו בענייני הלכה, עדיין א"א להגדיור כפוסק (כל ראש-ישיבה עושה זאת). פוסק הוא מי שמתעסק בפסיקת הלכה. הרב ליכטנשטיין אכן הוציא מבית מדרשו פוסקים ומורי הוראה דגולים, שרבים מהם נועצים בו בעסקם בשאלות 'כבדות', אך אין זה הופך אותו להיות פוסק, כיוון שעיסוקו הוא בהוראת התלמוד וניהול הישיבה, ולא בפסיקת הלכה. מתוך המקורות שכתבת, ניתן לשאוב את תפיסת החיים שלו בנוגע ללימוד הלכה, לא שיטת פסיקה, כי אם כך, אז גם ניתן לשאוב מהכתבים ההגותיים של הרצ"י קוק פרטים אודות "שיטת הפסיקה"-כביכול שלו, אך מכיוון שאני לא חושב שהוא נקרא פוסק, אינני עושה זאת.

יב: התכוונתי לכך, שעליך לשים לב שכמעט אף אחד מבין העקרונות שכתבת בפסקה השניה, אינו מופיע בטבלה, ואני הסקתי מכאן, שרבים מהם אינם מהותיים. זה שיש להוסיף לטבלה עוד פוסקים לא מזיז בכהוא זה את טענתי.

בברכה, אריאל ביגל נ"י 11:09, 20 במאי 2012 (IDT)

שלום אריאל:

ב,ג,ד: בשונה ממה שהינחת אודותיי, דע כי גם לי - כמוך - אין אינטואיציה ברורה לגבי התשובה לשאלה: מה - מתוך מתוך הבדלי הפסיקה שציינתי - יותר חשוב/עקרוני/דומיננטי/משפיע, כך שבסוגיה זו - שנינו (כך מסתבר) מצויים באותו מצב. יתר על כן: בליבי מקננת כל הזמן התחושה, שלמעשה אף לא ניתן להכריע אוביקטיבית מה יותר "חשוב/עקרוני/דומיננטי/משפיע", שכן הדבר עשוי להיות תלוי בזהות הפוסקים שאותם ננגיד זה מול זה, או בהכרעת התלמיד - שהחליט לבחור את רבו דוקא בגלל פרמטר זה ולא פרמטר אחר: למשל, תלמידים שבחרו כרבם - את הרב מרדכי אליהו - או את הרב קאפח, יגידו לך כי - הדבר המכריע עבורם - זה השאלה האם ראוי להתחשב גם בשיקולים קבליים, וכי דווקא משום שהשאלה הזו היא כה מכרעת עבורם - הם בחרו ברב אליהו/ברב קאפח; מאידך, אדם אחר יגיד לך, שהוא בחר דווקא ברב עמיטל לפוסק - וזאת משום שהרב עמיטל נוהג (תוך התימרות לחלוק על פוסקים אחרים) להדגיש את הדבר הכי חשוב לאותו תלמיד: דהיינו את הצורך להתחשב בדיעות של מומחים כשמדובר בפסק הלכה התלוי בקביעת הנתונים העובדתיים; בעוד שאדם שלישי יגיד לך, שהוא בחר דווקא ברב מאזוז לפוסק, וזאת שכן שיטת הרב מאזוז מבוססת בראש ובראשונה על התנגדות - הן לפסקים שדרך ההסק שלהם היא אינדוקציה (ולא דדוקציה) - והן לפסקים הנשענים (לדעת הרב מאזוז) על הוצאת דברי הפוסקים מפשטם (הוצאה אשר נעשית כרגיל מתוך מטרה "קלוקלת" ליישב סתירות לכאוריות בין פוסקים). בשל הבעייה הזו שמצאתי - בסוביקטיביוּת-ההעדפה, וכן בשל חוסר יכולתי למדוד איזה הבדל בין שיטות הפסיקה הוא יותר "שכיח", נאלצתי לבחור - לפחות זמנית - בסדר פחות או יותר "אוביקטיבי", שמשקף - לכאורה - את הגיונו הפנימי האוביקטיבי של סדר הפסיקה עצמו: מתחילים בשאלת המצע של המקורות הכתובים - כמובן עם שאלת ההיררכיה שביניהם יחד עם שאלת אופן פרשנותם, כשעל מצע כתוב זה - מתווספים גם הנתונים העובדתיים - כמובן עם שאלת אופן הדיאגנוזה שלהם; מכאן ממשיכים אל השלב ההגיוני הבא: שאלת הוספת השיקולים הרלבנטיים הבלתי כתובים - אשר עלולים אפוא להתווסף כשיכבה שנייה על גבי המצע התחילי של המקורות הכתובים ושל הנתונים העובדתיים; עד שמסיימים בשלב הכמעט אחרון והכמעט-סופי המוביל לפסיקה הסופית, כששלב כמעט-סופי זה - הוא כמובן: דרך ההסק, אשר מבוצע - מהמצע הדו-שיכבתי הנ"ל - אל הפסק הסופי. עם זאת, אינני מתימר לטעון - שהסדר ההגיוני הנ"ל הנבחר על ידי הוא מחוייב המציאות - או שראוי שהסדר הזה יהיה נצחי: יתכן כמובן, שבהמשך נוכל לזהות איזשהו סדר אוביקטיבי אחר - אולי כזה שבאמת יתבסס על מה שיותר שכיח/חשוב/דומיננטי (אוביקטיבית) - ולפי הסדר החדש הזה נוכל לסדר מחדש את הבדלי שיטות הפסיקה.

ה. טוב שלאט לאט מתבררות בינינו ההסכמות. כל זה לא היה מתאפשר לולי דושיח מעמיק כזה - כפי שאנו טורחים לנהל כאן.

ו. בשונה ממה שהינחת אודותיי, דע כי הנוסח שבו בחרתי - לא נעשה כדי "להרשים" או כדי "להעיד על השכלה רחבה" - אלא נועד להבהיר בצורה הכי פשוטה הכי קצרה והכי מובנת: מהו אותו הבדל פסיקתי המתואר שם. אני סברתי, שרוב הקוראים יודעים מה זה דדוקציה ומה זה אינדוקציה; בעוד שלמען אותו מיעוט - אשר ניתן לחשוש פן לא יבין את המונחים הנ"ל, טרחתי להוסיף - בסוגריים - הסבר כזה שלדעתי הנו מאד פשוט קליט מובן וקומפקטי. עכשיו, אתה בא, וטוען שזה עדין עלול לא להיות מובן לקורא הממוצע; אוקי, טענה לגיטימית (אף שאינני מצליח לעמוד על שורשה). אך דא עקא, שאחרי שאתה טוען את הטענה (הלגיטימית) הנ"ל, אינך טורח להציע נוסח חלופי קונקרטי (כזה שאוכל להתבונן בו ולבחון אותו), ובכך אתה מותיר אותי אובד עיצות, שכן אינני מסוגל להעלות על הדעת מה עוד טעון הבהרה - אחרי מה שהיבהרתי שם בסוגריים בנוסח שהוא לטעמי כה פשוט קליט מובן וקומפקטי. אמרתי לעצמי: אולי - נוסיף קישור לויקיפדיה, כדי שגם אותו ציבור (מיעוט שבמיעוט לטעמי) - אשר לא הצליח להבין מתוך מה שהבהרתי שם בסוגרים - יוכל להרחיב את אופקיו ע"י עיון במקור חיצוני. אם אינך מרוצה מהצעה זו, אז הנה לך עוד הצעה קונקרטית, שאגב היא למעשה איננה אלא שידרוג של הצעה ישנה: ובכן, כזכור, בתגובתי הלפני קודמת, היצגתי לך שתי דוגמאות קונקרטיות להדגמת שני המונחים הלועזיים הנ"ל: הדוגמה של נבלת הלטאה, והדוגמה של המאזנים האלקטרוניים; למה היצגתי אותן? כדי שהן תסייענה לך לבנות בעצמך נוסח חלופי, שיהיה בהיר יותר לטעמך. אני מדגיש "לטעמך", כי לטעמי הנוסח הנוכחי הוא הכי בהיר שיש, ולכן אני מתקשה לבנות בעצמי נוסח חלופי, כי לדעתי: כל נוסח אחר שאבנה - יהיה פחות בהיר ופחות קליט ופחות קומפקטי - מהנוסח הנוכחי.

ז. אוקי, שיכנעת אותי. אגב, לא הבנתי את הערתך על "אחרוני האחרונים": הרי כבר מזה כשבוע, הנוסח של הערך הוא "האחרונים בני זמננו" ולא "אחרוני האחרונים", הלא כן? אז שמא התכוונת לטעון שעדיף "פוסקי דורנו" על פני "האחרונים בני זמננו"? אם לכך התכוונת - אז אני מסכים: בין השאר, משום ש"פוסקי דורנו" זה רק שני מלים, בעוד שאני חסיד של קומפקטיות הניסוח (כמובן בתנאי שהיא לא באה על חשבון בהירוּת).

ח. אוקי, דומה שבנקודה זו היגענו הרגע להסכמה: אין צורך להוסיף עמודה המפרטת את ספרי הפוסק, ולא עמודה המפרטת את מקורות הפסיקה - בעוד שמקורות הפסיקה יפורטו אפוא בתוך עמודת שיטת הפסיקה; ואגב, אם אכן אנו נותרים עם שתי עמודות בלבד - אז אולי גם לא צריך טבלה, כך שהפרק המדובר יהיה בנוי מפיסקאות-פיסקאות - אשר כל אחת מהן תוקצה לאחד מהפוסקים - ששמו יודגש אפוא (ע"י אותיות עבות) בראשה.

ט. לדעתי, שאלת הצורך בתבנית "דרוש מקור" עבור קשרי הרב בני אייזנר ז"ל עם תלמידיו בארה"ב, אינה דומה כלל לשאלת הצורך בתבנית "דרוש מקור" עבור קביעת שיטת הפסיקה של הפוסק: מי שירצה לברר האם הרב בני אייזנר ז"ל שמר על קשרים עם תלמידיו בארה"ב - לא יוכל לברר זאת דרך אף מקור כתוב - אלא דרכך בלבד, לכן צריך תבנית "דרוש מקור". מה שאין כן, מי שירצה לברר כמה אותיות יש בתורה, או לברר האם הרב יוסף קאפח מסתמך על האר"י, או לברר האם הרב חיים קנייבסקי פוסק מתוך חז"ל, או האם הרב עובדיה יוסף משתמש באופן נרחב בכללי הספיקות כדי לפסוק הלכה. ואכן, כדי לברר את כל זה, יש-כבר מקור כתוב: למשל, לגבי שאלת מספר האותיות, המקור הכתוב - הוא התורה עצמה: אמנם אין זה אומר שבתורה עצמה מצויין מספר המילים; אבל זה כן אומר, שקוראי ויקישיבה יכולים - בכבודם ובעצמם - לגשת אל התורה (כמקור כתוב נגיש) ולספור, כדי להגיע למסקנה כזו שלא תוכל להיות שנויה במחלוקת. הוא הדין לגבי השאלה האם הרב קאפח מסתמך על האר"י או האם הרב חיים קנייבסקי פוסק מתוך חז"ל, המקור הכתוב לכך - הוא ספריהם של שני הפוסקים הנ"ל: אמנם אין זה אומר שבספרים אלו עצמם מצויין: "המחבר לא מסתמך על הארי", או שמצויין: "המחבר פוסק מתוך חזל"; אבל זה כן אומר, שקוראי ויקישיבה יכולים - בכבודם ובעצמם - לגשת לספרי שני הפוסקים הנ"ל (כמקור כתוב נגיש) ולבדוק, כדי להגיע למסקנה כזו שלא תוכל להיות שנויה במחלוקת. כך גם לגבי השאלה השלישית על השימוש הנרחב בכללי הספיקות אצל הרב עובדיה יוסף, וכך גם לגבי כל אחד ואחד משאר מאפייני שיטת הפסיקה של הפוסקים המצויינים בטבלה. לסיכום, בשאלת הצורך ב"תבנית מקור", הכלל הראוי לאימוץ הוא זה: כל זמן שברור מאליו לכולם מהו המקור לאימות הטענה המצויינת בויקיפדיה/בויקישיבה, וכל זמן שהמקור הזה - כתוב ונגיש לכל, אז כל מי שרוצה לפרוך את הטענה הנ"ל שבויקיפדיה/בויקישיבה - מוזמן לעשות זאת ע"י עיון במקור הנ"ל, אבל כל עוד שהוא לא עושה זאת - אז נותרת חזקת החפות לעצם נכונותה של הטענה שבתוך הערך - הואיל וברור לקוראים מהו המקור הנגיש של אותה טענה וגם ברור להם שבכל רגע נתון הם יכולים לגשת לאותו מקור נגיש על מנת לנסות לאמת (כלומר לנסות להפריך או לאשש) את אותה טענה. אגב, ככה נוהגים גם במדע: מדען מציג תיאוריה, והיא קבילה - רק אם ידוע מראש איך ניתן לאמת (להפריך או לאשש) אותה - כלומר אם ידוע מראש מהי סידרת הניסויים שיש לערוך לשם כך; אך כל עוד שהתיאוריה לא מופרכת - היא נותרת תקפה, הואיל וברור לכולם מהי הדרך הנגישה כדי לאמת (לאשש או להפריך) את אותה תיאוריה.

יא. היכן כתבתי שהרב שך היה פוסק? הרי במפורש ציינתי שהוא לא היה פוסק: פוסק, צריך להיות מחבר של ספרי שו"ת, או לפחות להיות בעל רקורד של כהונה כדיין או כמו"צ וכדומה, או להיות אחד שעיקר עיסוקו הוא מענה על שאלות הלכתיות "קטנות" ויומיומיות, כשכל זה - היה לגמרי חסר אצל הרב שך. עם זאת, הוספתי וציינתי, שהרב שך כן נתפס בעיני עדתו כפוסק-על, ושזה משתקף בין השאר בכך שכאשר תלמידיו הפוסקים היו מסופקים בשאלות הלכתיות גדולות באמת - הם היו מתיעצים איתו אודותיהן, בשל ידיעותיו הלמדניות בתלמוד וברמב"ם. נקודת המחלוקת בינינו היא אפוא, לא בשאלה האם הרב שך והרב ליכטנשטיין היו פוסקים, אלא בשאלה האם הם היו פוסקי-על. הרצי"ה, לא היה פוסק-על - אלא היה יותר מנהיג ומוביל המכריע בענייני אמונה מחשבה והנהגה ציבורית, ולענין זה אינני סבור שיש מקום להשוות את הרצי"ה לרב ליכטנשטיין ולרב שך: אינני יודע עד כמה היו מתיעצים עם הרצי"ה בשאלות הלכתיות כבדות באה"ע או בחו"מ, אבל אצל הרב ליכטנשטיין - זה ממש דבר שבשגרה: פוסק פלוני מתלבט האם לאסור או להתיר אשה עגונה או האם להכריע בעיסקה פלונית לטובת מי מהצדדים לעיסקה, אז הוא בא לרב ליכטנשטיין ומציע לו את הספק ההלכתי, והרב ליכטנשטיין מכריע - על פי רוחב ידיעותיו במרחבי הש"ס הרמב"ם השו"ע ונושאי כליו. דומה כי ההבדל היחיד בין הרב ליכטנשטיין - לבין נניח הרב אלישיב או הרב מרדכי אליהו וכדומה - זה שהרב ליכטנשטיין לא מכהן כדיין או כמו"צ, אינו נוהג לטפל בשאלות הלכתיות "קטנות" ויומיומיות (שאלות של "שפיר ושליה"), ולא כתב ספרי שו"ת; מה עוד שהוא עוסק רוב ימיו בלמדנות - שבה עיקר עניינו. עם זאת, העובדה שבפועל מתיעצים עמו בשאלות הלכתיות "גדולות" - בשל הקף ידיעותיו ודרך חשיבתו האנליטית, כמו גם העובדה שיש לו תפיסת עולם שלמה בכל הנוגע לדרך הראויה לפסוק הלכה, היא זו שמקנה לו - בקרב קהילתו - את הדימוי של "פוסק על".

יב. לדבריך, "אני [אריאל] היסקתי מכאן, שהם [הבדלי הפסיקה שאינם מופיעים בטבלה] אינם מהותיים". ובכן בדיוק כנגד זה יצאתי: איך היסקת זאת? עצם זה שרבים מהבדלי הפסיקה שצויינו בפרק שעל הבדלי הפסיקה - לא צויינו בטבלה - לא מוכיח שהם הבדלים לא מהותיים, אלא זה רק מוכיח שהם לא מאפיינים את שיטת הפסיקה של הפוסקים אשר כן צויינו בטבלה; המסקנה האופרטיבית מכך היא, שיש להרחיב את הטבלה, על מנת שתכלול גם פוסקים אחרים - אשר שיטת הפסיקה שלהם כן תלוייה בהבדלי שיטת הפסיקה שטרם צויינו בטבלה.

בברכה, אלי כהן 02:35, 21 במאי 2012 (IDT)

תגובות[עריכה]

ב,ג,ד: אינני מסכים איתך, אך לו יהי כדבריך, מפני שאינני סבור כי מדובר בענין מהותי.
ו: אי"ה אנסה לנסח זאת, למרות הלחץ שאני נתון בו כרגע, ולכן יתכן שאתכעב מעט (זו גם סיבה להשאיר את תבנית "בעבודה"). ז: אני שינתי את הנוסח, רק הערתי לצורך ההבהרה- שתבין להבא.... ח: אשרינו שהגענו להסכמה, ואני אכן חושב שזה לא אמור להיות בטבלה (חשבתי כך מראש אל החלטתי להמתין עם הערתי זו, ואני שמח שקבלת אותה). זה גם יפתור בעיה טכנית קשה- הטבלה של "אחרונים" יורדת אוטומטית לכותרת של "בני זמננו". ט: לדעתי זו שאלה שצריכה להגיע להכרעה חיצונית (הנהלת האתר או הכותבים) מכיוון שאנו חלוקים בינינו לגבי הקריטריונים להצבת תבנית מקור. יא: אם כך אז כל רב בית כנסת הוא פוסק! פוסק הוא לא מי שמתייעצים איתו בענייני עגונות (יתכן שגם עם האר"י התייעצו ובכ"ז אף אחד לא התייחס אליו כאל פוסק), וגם לא כל מי שכותב ספרי שו"ת (כיום הולכת וגדלה התופעה של אברכים או רבנים מתחילים שכותבים שו"תים אע"פ שאינם בני-סמכא לפסוק, ואכמ"ל) אלא מי שעיסוקו הוא בענייני הלכה (יתכנו פוסקים שלא תכבו ספרי שו,ת, למשל רבי יחיאל מיכל הלוי אפשטיין, ואפילו הגר"ח קננייבסקי שכל הספרים ההלכתיים שהוציאו מתרותו הם מעין "שו"ת ס.מ.ס"- תשובות של "כן", "לא" ו"אולי"). לכן, אמנם אנשים נועצים ברב לכיטנשטיין בעניינים כבדים מפני שהוא גאון, אך אין זה הופך להיות 'פוסק', שכן עיסוקו הוא בתלמוד. אני מסכים שזו הגדרה מורכבת- ולכן לדעתי השיטה היא 'כל מקרה- לגופו'. יב: לו יהי כדבריך, אני לא חושב שזה מהותי ולכן חבל 'לחפור' בזה.

בברכה, אריאל ביגל נ"י 14:49, 29 במאי 2012 (IDT)

ב,ג,ד: כזכור, כתבת (בתגובתך הלפני האחרונה): "מהם אותם עקרונות חשובים, אינני יודע", ועל כך הגבתי לך כזכור (בתגובתי הקודמת): "גם לי - כמוך - אין אינטואיציה ברורה לגבי התשובה לשאלה: מה - מתוך מתוך הבדלי הפסיקה שציינתי - יותר חשוב/עקרוני/דומיננטי/משפיע, כך שבסוגיה זו - שנינו (כך מסתבר) מצויים באותו מצב". על זה הגבת (בתגובתך האחרונה): "אינני מסכים איתך", כשבכך הותרת אותי פעור-פה: הרי: אחרי שכל אחד משנינו העיד על עצמו שאינו יודע - בבחינת "הודאת בעל דבר כמאה עדים דמי", אז עם מה עוד אפשר שלא להסכים?

ו. אוקי.

ז. תמיהתי (שבתגובתי הקודמת) היתה על כך, ששבוע שלם אחרי שכבר שינית את הנוסח שבתוך הערך - המשכת בתגובתך (הלפני אחרונה) לצטט מתוך הגירסה הישנה: "אחרוני האחרונים" (שכבר שונתה על ידיך שבוע קודם לכן).

ח,ט. אוקי.

יא. תמהני מדוע אתה שוב חוזר לטעון כי "אין זה הופך [את הרב ליכטנשטיין] להיות פוסק", אחרי שכבר בתגובתי הקודמת כתבתי במפורש: "נקודת המחלוקת בינינו היא אפוא, לא בשאלה האם הרב שך והרב ליכטנשטיין היו פוסקים, אלא בשאלה האם הם היו פוסקי-על". כזכור, תמיהה דומה - תמהתי עליך גם בתגובתי הקודמת: "היכן כתבתי שהרב שך היה פוסק?", זאת לאחר שכתבת בתגובתך הלפני אחרונה: "גם הרב שך לא היה פוסק". מתבקשת כאן אפוא ההבחנה - בין פוסק - לפוסק-על. אני כמובן מסכים עם מסקנתך הסופית - ש"כל מקרה לגופו": לטעמי, אצל הרב ליכטנשטיין - כמו גם אצל הרב שך - הענין שונה מזה של "כל רב בית כנסת" (כלשונך), למרות שכבר הבהרתי (בתגובתי הקודמת) כי - גם לדעתי - הם אינם "פוסקים".

יב. אוקי.

בברכה, אלי כהן 23:30, 31 במאי 2012 (IDT)

הערות[עריכה]

ראשית, יישר כח גדול לאלי כהן ולאריאל ביגל על הערך.

שנית, לא קראתי את כל דף השיחה, וייתכן שכבר עמדו בדבריי לפני כן. עמכם הסליחה.

שלישית, שם הערך "שיטת פסיקה", הוא איננו מושג מקובל, הזוקקת הגדרה אנציקלופדית עצמאית, לא בלשון של חז"ל/ראשונים/אחרונים ולא בלשון המדוברת (האם יש בוויקיפדיה ערך בשם זה?)
אגב, בעיה דומה קיימת בערך: חוזק ההכרעות, וכבר הערתי ע"ז בעבר.

רביעית - והעיקר: הערך לא מבוסס, וקשה שיהיה מבוסס. למשל, כל הפסקה: חשיבות הכרת שיטת הפסיקה של הפוסק איננה נכונה לדעתי. למיטב ידיעתי (הדלה באמת), לא כתוב בחז"ל שאדם צריך להכיר את שיטת הפסיקה של רבו כדי לבחור בו, אלא לדעת שרבו הוא כמלאך - ענק בשכלו ואציל במידותיו, ולא שהוא מסכים או שולל את דרך הפסיקה של רבו ומחמת כן בוחר או ממאן לבחור ברב זה.

וזו דוגמה שולית. להסברה מהותית יותר, אזכיר דברים שכתבתי בדף השיחה על הרדב"ז. כתבו שם על שיטת הפסיקה שלו, מתוך שנים שלושה ציטוטים, למשל, הרדב"ז כותב שאין להחמיר יותר מידי על הבריות, ומכאן שהוא מקל. וזה כמובן, לא מוכרח כלל. יתכן שזה ציטוט חריג, שאיננו מאפיין כלל את דרכו של הפוסק.

יתירה מזו, אפילו אם נמצא (במחשב - ???) למעלה משלושים פעמים שהוא כותב משפטים בסגנון זה, עדיין יתכן שלא נכון להגדיר אותו כמקל, המתחשב בצער הבריות, שכן המושגים מקל/מחמיר, הם ביחס לפוסקים אחרים, וייתכן שהוא כותב שאין להחמיר על הבריות יותר מידי במצבים שאין - כמעט - חולק שאלו חומרות יתירות.

לכן, כדי להעמיד שיטת פסיקה של דמות מסויימת צריך: (א) היקף בלתי-רגיל בפסקיו של אותו פוסק, (כמובן, נצרכת לזה - {לא רק בקיאות מקיפה, אלא גם} - חדירה לעומק הפסק ולזיהוי המרכיבים הרלוונטיים, שכן לא רק לשון הפוסק מלמדת על הכרעתו, אלא המקומות והמצבים שבהם השתמש בכללים/ניסוחים אלו), (ב) תפיסת פרספקטיבה נכונה על פסקי אחרים (מתוך היקף רחב), (ג) אובייקטיביות (וספק אם יש בנמצא).

(בהקשר זה אציין, שראיתי לאחרונה שבספר שיצא על משנת החזו"א, האריך המחבר לדון בהתייחסותו של החזו"א, והוכיח שהוא מתייחס לדברי האחרונים במלא כובד הראש, אך איננו נמנע מלחלוק עליהם. ומכאן הסיק שהחזו"א זלזל באחרונים. וחבל שלא ידע שזו העמדה המקובלת, שניתן לחלוק על האחרונים, וזה כלל לא זילזול, כפי שהעירו על דבריו.)

יש עוד מה להעיר, ועוד חזון למועד. בברכת יישר כוח, למאי נ"מ? 23:14, 5 ביוני 2012 (IDT)

ראשית, ברוך תהיה.

שנית, אכן חלק מהדברים שציינת - כבר צויינו ע"י אריאל ביגל, וקיבלו מענה. ובמיוחד אמור הדבר לסעיף ט שבדיון שביני לאריאל ביגל.

שלישית, אין צורך ששם הערך יהיה מושג מקובל - כל עוד שאין מושג מקביל - שיותר מקובל; אלא אם כן אתה חושב שיש מושג מקביל שיותר מקובל, ואז אתה מוזמן להציעו; אבל כל עוד שאינך מציע חלופה, אז לא תישאר ברירה אלא לנקוט באחת משתי דרכים: או לוותר כליל על הערך (שזו כמובן אופציה לגיטימית), או לנקוט במושגים חלוציים כמו "שיטת פסיקה" וכמו "חוזק ההכרעות" - אשר יהפכו אט אט למושגים המקובלים, בין השאר בזכות ויקישיבה - כחלוצה ראשונה בתחומה. איך שלא יהיה, תן דעתך לכך - שאם מחפשים בגוגל את המושג "שיטת פסיקה" - אז מוצאים לו מאות הופעות, שלטעמי מספיקות כדי להצדיק את אי הויתור על הערך.

רביעית:

א. אינני מבין מדוע אתה חושב ש"קשה שהערך יהיה מבוסס". כבר עמדתי על כך, בתגובתי הקודמת לאריאל ביגל, כשהבאתי כדוגמה דידקטית את הטענה ש"בתורה יש יותר משלוש מאות אלף אותיות": ובכן, תאר לעצמך, שהטענה הנ"ל היתה מופיעה בויקישיבה, ואז מישהו היה טוען ש"קשה לבסס זאת". מה היית עונה לו? אני - הייתי עונה, שזה קשה - רק אם מתעצלים לספור את האותיות: בין ידנית ובין ע"י בניית תוכנת מחשב שתספור את כל האותיות שבתורה; ברם, אם לא מתעצלים - אז כבר לא קשה כלל וכלל לבסס את הטענה הנ"ל. כעת, על מנת להבין איך כל זה קשור לערך שיטת פסיקה, אני מציע לעיין בסעיף ט שבתגובותיי מיום 18 במאי ומיום 21 במאי.

ב. לגבי טענתך ש"לא כתוב בחז"ל שאדם צריך להכיר את שיטת הפסיקה של רבו כדי לבחור בו, אלא לדעת שרבו הוא כמלאך - ענק בשכלו ואציל במידותיו, ולא שהוא מסכים או שולל את דרך הפסיקה של רבו ומחמת כן בוחר או ממאן לבחור ברב זה". ובכן, אכן צדקת שחז"ל לא אמרו שהתלמיד "מסכים או שולל את דרך הפסיקה של רבו ומחמת כן בוחר או ממאן לבחור ברב זה"; עם זאת, חז"ל הרי גם לא אמרו: "ענק בשכלו ואציל במידותיו", הלא כן? חזל אמרו "מלאך", ולא פירשו האם התכוונו למלאך גבריאל, או למלאך רפאל, או לענק בשכלו ואציל במידותיו, או למי שמשתמש בבת קול או בנבואה בבואו לפסוק הלכה. יתר על כן: נניח שאני בא לבחור לעצמי רב, ואני פוגש בשני פוסקים - הנדמים בעיניי ל"מלאכים" - במידה שווה (לפי איזשהו פירוש מוסכם של "מלאכים", כגון הפירוש שאתה היצעת), כשכל ההבדל בין שניהם - הוא אך ורק בשיטת הפסיקה שלהם: האחד, נוהג נניח (באופן "מלאכי" משהו) לבסס את פסקיו על "בת קול" (כשיטת רבי אליעזר בפרשת תנורו של עכנאי), והשני נוהג להימנע מזה. אז האם חז"ל אוסרים עלי להתחשב גם בשיקול של שיטת הפסיקה של כל אחד משני הפוסקים הללו - על מנת שאוכל להחליט במי לבחור? או כלך לדרך זו: נניח שבחרתי רב, והוא נפטר. כעת אני מחפש רב חדש, ונתקל בשני פוסקים, הנדמים בעיניי ל"מלאכים" (כנ"ל), ואני רוצה לבחור באחד משניהם כרב. כעת נניח שאני יודע את העובדה הבאה: הראשון נצמד לשיטת הפסיקה של רבי הקודם שנפטר, בעוד שלשני יש שיטת פסיקה אחרת. אז האם חז"ל - שכתבו "עשה לך רב" - אוסרים עלי להתחשב בעובדה הנ"ל על מנת לבחור לי - כרבי החדש - את הפוסק הנצמד לשיטת הפסיקה של רבי הקודם שנפטר? הרי לא זו בלבד שחז"ל - לא אסרו זאת - כשכתבו "עשה לך רב", אלא אף זו - שגם הם היו מסכימים כי מידע מוקדם על שיטת הפסיקה של הרב-לעתיד - יהיה עשוי לשפר משמעותית את איכות בחירת התלמיד ברבו-לעתיד, הלא כן? שים לב, כי עיקרה של הפיסקה האמורה שבתוך הערך - הוא האמירה, שכאשר התלמיד-לעתיד מתוודע מראש לשיטת הפסיקה של רבו-לעתיד, זה משפר את איכות הבחירה ברב-לעתיד. האם אתה חולק על כך? הבה אשאל זאת אחרת: האם כנגד טענת "השיפור" הזאת - כיוונת את דבריך, כשכתבת שהיא "איננה נכונה לדעתי"?

ג. לגבי מה שכתבו על הרדב"ז שהוא מקל, תמהני איך כל זה קשור לערך שיטת פסיקה: הרי על שום פוסק לא נכתב - בתוך הערך "שיטת פסיקה" - שהוא "מקל/מחמיר". לכל היותר, נכתב עליו שהוא "נחשב בקרב הציבור למקל/למחמיר". אמנם - הדימוי הציבורי הנ"ל של שיטת הפסיקה של הפוסק - לא אמור לאפיין את שיטת הפסיקה עצמה של הפוסק, אם כי - זה כן אמור לאפיין את הדימוי הציבורי של שיטת הפסיקה של אותו פוסק; תן אפוא את דעתך לכך, שהערך שיטת פסיקה, דן גם בדימוי הציבורי של שיטת הפסיקה, ולא רק בשיטת הפסיקה עצמה, ממש כמו שהערך "רמב"ם" אינו עוסק רק ברמב"ם, אלא גם בדימוי הציבורי של רמב"ם, וכל כיוצא בזה.

ד. לגבי טענתך ש"כדי להעמיד שיטת פסיקה של דמות מסויימת צריך: (א) היקף בלתי-רגיל בפסקיו של אותו פוסק, (כמובן, נצרכת לזה - {לא רק בקיאות מקיפה, אלא גם} - חדירה לעומק הפסק ולזיהוי המרכיבים הרלוונטיים, שכן לא רק לשון הפוסק מלמדת על הכרעתו, אלא המקומות והמצבים שבהם השתמש בכללים/ניסוחים אלו), (ב) תפיסת פרספקטיבה נכונה על פסקי אחרים (מתוך היקף רחב)": אני מסכים עם העמדה הזו שלך, אבל היכן - בתוך הערך "שיטת פסיקה" - מצאת משהו הסותר עמדה זו? תן דעתך לכך, שאף אחת מהאמירות שבתוך הערך אינה מתבססת על דוגמאות בודדות, וגם לא על פרספקטיבה צרה גרידא, ואם אינך סבור כך, אז אתה מוזמן לציין מה לדעתך בתוך הערך מבוסס על דוגמאות בודדות או על פרספקטיבה צרה. עוד תן דעתך לכך, שהערות השולים - אשר אגב התווספו ע"י אריאל ביגל - אמורות להציג דוגמאות בלבד, ולא להציג את תמונת המקורות השלמה. לפרטים נוספים, אני שב ומפנה אותך אל סעיף ט שבתגובתיי מיום 18 במאי ומיום 21 במאי.

ה. לגבי טענתך ש"כדי להעמיד שיטת פסיקה של דמות מסויימת צריך...(ג) אובייקטיביות (וספק אם יש בנמצא)". אם כך, אז לא שבקת חיי לאף עורך של ערך באנציקלופדיה. הרי לשיטתך, אם מישהו יתימר לכתוב ערך על רמב"ם למשל, יאמרו לו שלשם כך צריך "אוביקטיביות (וספק אם יש בנמצא)", כשהערה כזו - מחסלת סופית את היכולת לכתוב ערך על רמב"ם.

לילה טוב, וברוך תהיה. אלי כהן 23:40, 10 ביוני 2012 (IDT)

אנסה בלי נדר להתייחס לדבריך סעיף-סעיף.

לגבי שם הערך. בעיני, הנקודה איננה רק השם, אלא הרעיון העומד מאחוריו. היות ויותר קל להסביר את הדברים ביחס לחוזק הכרעות, אתייחס קודם כל לשם. יצירת דף המעמיד במדרג אחד את כל ההכרעות - היא עצמה חידוש גדול. אתן דוגמא ממשחק הילדים - אבן, נייר ומספריים. האבן 'מנצחת' המספריים, אבל לא את הנייר. אותו דבר יתכן שיש לגבי הכרעות בספקות שונים (לחלק מהשיטות) ואכמ"ל. כלומר, היוצר מושג חדש, עליו לוודא היטב שעצם המושג הוא נכון.
גם כאן, להעמיד את כל השאלות הרבות, שאתה מכנה: 'שיטת פסיקה', למישור אחד, היא בעצמה חידוש.
אוסיף עוד, שחלק מהדברים שהערך עוסק בהם, הפוסק עושה אותם מתוך מודעות והחלטה, וחלק מתוך אי-מודעות. ההשוואה ביניהם, היא בעייתית. (למשל, יתכן שהדברים שהפוסק משאיר בתת-המודע עדיף להשאיר שם, בבואנו לבחור רב).

ומכאן נלך לפי המספור של כבודו:

א. עברתי על אות ט' בתגובותיך לאריאל ביגל, ודומני שהלה ענה לך בטוב טעם. היות ומדובר על דברים הנתונים לפרשנות שונה, הם זוקקים מקור, ובלא מקור יש להסירם. הם גרועים מכל הדוגמאות שהובאו, הן על הקשר של הרב בני אייזנר עם תלמידיו, והן על מספר האותיות שבתורה, שכן אלו דברים מוחלטים (עובדות), וכאן מדובר על דעה (מה לדעתי שיטתו של אותו פוסק).

ב. כתבת: "ובכן, אכן צדקת שחז"ל לא אמרו שהתלמיד 'מסכים או שולל את דרך הפסיקה של רבו ומחמת כן בוחר או ממאן לבחור ברב זה'; עם זאת, חז"ל הרי גם לא אמרו: 'ענק בשכלו ואציל במידותיו', הלא כן? חז"ל אמרו 'מלאך', ולא פירשו האם התכוונו... לענק בשכלו ואציל במידותיו, או למי שמשתמש בבת קול או בנבואה בבואו לפסוק הלכה."
אכן, אם הייתי כותב בגוף הערך שצריך לבחור רב "ענק בשכלו ואציל במידותיו", אזי השאלה הייתה מניין לי שזהו פירושם של דברי חז"ל (למרות, שלעניות דעתי, ברור שזו כוונתם, ולא כדבריך); אך היות ובגוף הערך כתוב שבחירת הרב תעשה בעזרת ידיעת שיטת הפסיקה שלו - צריך להביא מקור לחידוש זה (שלדעתי הוא איננו נכון).

עוד כתבת: "יתר על כן: נניח שאני בא לבחור לעצמי רב, ואני פוגש בשני פוסקים - הנדמים בעיניי ל'מלאכים' - במידה שווה (לפי איזשהו פירוש מוסכם של 'מלאכים', כגון הפירוש שאתה היצעת), כשכל ההבדל בין שניהם - הוא אך ורק בשיטת הפסיקה שלהם: האחד, נוהג נניח (באופן 'מלאכי' משהו) לבסס את פסקיו על 'בת קול' (כשיטת רבי אליעזר בפרשת תנורו של עכנאי), והשני נוהג להימנע מזה. אז האם חז"ל אוסרים עלי להתחשב גם בשיקול של שיטת הפסיקה של כל אחד משני הפוסקים הללו - על מנת שאוכל להחליט במי לבחור?"
במילים אלו ישנן כמה שגיאות (לעניות דעתי):
1) הן אינן מראות את נכונות הטענה שבחירת הרב תעשה עפ"י שיטת הפסיקה שלו, אלא הן רק באות לבאר שאין סתירה ממאמר חז"ל הנ"ל (אילו לפי פרשנותי). וכפי שהבהרתי לעיל, צריך להוכיח את נכונות המובא בגוף הערך, ולא רק לשלול סתירות.
2) לדעתי, משמעות מאמר חז"ל "כמלאך" הוא לומר שבחירת הרב תעשה כהתבטלות לדבר שמעל להשגה שלך, ולכן, אם אתה מערב גם את השאלה האם אתה מקבל את שיטת הפסיקה שלו (לפי שִׂכלך, או דעותיך הקדומות, או כל סיבה אחרת), אתה פוגם בחיפוש ה"מלאך". דומה הדבר לדיין שיחפש את האמת, וגם את האינטרס האישי שלו ("נגיעות" בלשון בעלי המוסר)...
3) האם באמת יתכנו שני רבנים "הנדמים בעיניי ל'מלאכים' במידה שווה"?! אם כן, כנראה ששניהם אינם נדמים בעיניי כמלאכים...

עוד כתבת: "או כלך לדרך זו: נניח שבחרתי רב, והוא נפטר. כעת אני מחפש רב חדש, ונתקל בשני פוסקים, הנדמים בעיניי ל"מלאכים" (כנ"ל), ואני רוצה לבחור באחד משניהם כרב. כעת נניח שאני יודע את העובדה הבאה: הראשון נצמד לשיטת הפסיקה של רבי הקודם שנפטר, בעוד שלשני יש שיטת פסיקה אחרת. אז האם חז"ל - שכתבו "עשה לך רב" - אוסרים עלי להתחשב בעובדה הנ"ל על מנת לבחור לי - כרבי החדש - את הפוסק הנצמד לשיטת הפסיקה של רבי הקודם שנפטר?"
לא הבנתי מה הרווחת בזה שכבר היה לאדם רב, והוא נסתלק לבית עולמו ל"ע. אם הוא רוצה להישאר תחת חסות רבו הראשון - יתכן מאד שהרשות בידו, וזה נושא לדיון בפנ"ע; אך אם הוא מחפש רב חדש - מדוע הקריטריונים צריכים להיות שונים? האם יש דין שרבו השני של האדם יהיה דומה בהשקפותיו או בשיטת הפסיקה שלו לרבו הראשון?!

ג. כתבת: "לגבי מה שכתבו על הרדב"ז שהוא מקל, תמהני איך כל זה קשור לערך שיטת פסיקה: הרי על שום פוסק לא נכתב - בתוך הערך "שיטת פסיקה" - שהוא "מקל/מחמיר". לכל היותר, נכתב עליו שהוא "נחשב בקרב הציבור למקל/למחמיר". אמנם - הדימוי הציבורי הנ"ל של שיטת הפסיקה של הפוסק - לא אמור לאפיין את שיטת הפסיקה עצמה של הפוסק, אם כי - זה כן אמור לאפיין את הדימוי הציבורי של שיטת הפסיקה של אותו פוסק; תן אפוא את דעתך לכך, שהערך שיטת פסיקה, דן גם בדימוי הציבורי של שיטת הפסיקה, ולא רק בשיטת הפסיקה עצמה, ממש כמו שהערך "רמב"ם" אינו עוסק רק ברמב"ם, אלא גם בדימוי הציבורי של רמב"ם, וכל כיוצא בזה."
כמדומה שנתפסת לדוגמא. רציתי לומר עיקרון (שבסעיף ד' הסכמת לו). אי אפשר לומר על חכם שהוא נוטה להתחשב בפסקי המקובלים על בסיס עשרים או שלושים מקומות שבהם הוא התחשב בפסקי המקובלים. למשל, מקובל בין רבים מפוסקי האשכנזים שמכריעים על פי דעת המשנה ברורה. ואולם אם תתפוס אחד מהפוסקים העומדים בגישה זו, ואפילו מהקיצוניים שבהם, תוכל למצוא עשרות מקומות שהוא מורה שלא כדעת המשנה ברורה. וה"ה להמון שאלות דומות. כדי לתת אינפורמציה אמיתית בשאלת שיטת הפסיקה של חכם פלוני או אלמוני, יש להכיר היקף נרחב של מאות מפסקיו ומפסקי פוסקים אחרים.

ד. ראיתי שהסכמת עם עצם הנקודה (שבכדי לחוות דעה על שיטת הפסיקה של פוסק פלוני או אלמוני צריך להכיר הרבה מפסקיו ומפסקי החולקים), אלא שטענת שבכ"ז הערך כתוב נכון. - אינני יכול להתווכח, כי אני אינני בקי דיי בשלל פסקי השואל ומשיב, ערוך השולחן, כף החיים, בן איש חי והרב קוק, ובכל אופן ציינת דברים הדורשים מקור.
בנוסף, היום אתה כותב כך, ומחר יבוא אחר ויכתוב אחרת, ויביא עמו שלושים הוכחות (כנראה פחות...), ולא יהיה מי שידע להעמידו במקומו ולומר שכל שלושים מקומות אלו הִנן החריגות. ואף אם יאמר לו, דבריו לא יתקבלו, עד שיבוא ויביא הוכחות רבות הפוך, ומי יביא? בקיצור, הערך מכניס את ויקישיבה למקום לא טוב, בנקודה הזו.

ה. לגבי האובייקטיביות. כידוע לכבודו, אנו פוסקים להלכה שאוהב ושונא כשרים להעיד ופסולים לדון (שו"ע חו"מ לג, א). וטעם הדבר שהביא מידע מציאותי בפנינו - אין צורך באובייקטיביות (אלא בישרות), ואילו לחוות דעה בשאלה מורכבת - יש צורך באובייקטיביות. לכן, הכותב ערך על כל נושא צריך להכניס אליו מידע שכבר נכתב והוסק, ולא להכניס מסקנות ופרשנות משלו.
לאור הכללים הנ"ל, הנהוגים בוויקישיבה (וכמדומני שגם בוויקיפדיה), אם אדם יבאר את הגישות השונות לשיטת הפסיקה של הרב קוק (כפי שנתבארו במאמרים של הרב פרופ' נריה גוטל, הרב יואל קטן, הרב אברהם וסרמן ועוד) הוא לא צריך להיות אובייקטיבי. אבל, אם הוא רוצה לכתוב איזה סיכום משלו על שיטת הרב קוק או השואל ומשיב או ערוך השולחן או כל אחד אחר - זו כבר בעיה (מבחינת ויקישיבה כאנציקלופדיה אובייקטיבית).
אגב, כאן אגע בבעיה נוספת, והיא שיש מאמרים שכל מי שמבין עניין בתחום יודע שהם אינם מאוזנים (למשל ביחס לשיטת הפסיקה של הרב קוק, שכותב דוקטורט שיטען שמושא עבודתו לא חידש כלום, או כל רעיון בנאלי ולא מחודש אחר, - יאבד כל כל העניין בדוקטורט, מה שמביא לעבודות מגוכחות) ואכמ"ל.

לילה טוב, בהצלחה רבה!!!
ברוך תהיה ותישא ברכה בכל מעשי ידיך לטובה, למאי נ"מ? 02:37, 26 ביוני 2012 (IDT)

הערות על הדיון הנכבד של אריאל ביגל ואלי כהן[עריכה]

הערות על דברי אלי כהן בנקודות א-ב[עריכה]

1. כדאי להפריד את הדיונים לכתרות נפרדות. מאד קשה לעקוב כך אחר הדיון. (גם לדבריי דלעיל - בבקשה הגיבו בפסקה הקודמת, שלא לערבב את הדיונים).
2. לנקודה א' (שהסכמתם עליה) - דברי אלי כהן נ"י תמוהים בעיני. - האם הערך "לב" בוויקיפדיה צריך להכיל את החשיבות של הלימוד על הלב?
3. לנקודה ב' - אלי כהן נ"י כתב: "האם מותר לפסוק לפי פסיקה המופיעה בכתב-יד של גאונים או של ראשונים - אשר נתגלה רק לאחרונה - ואשר לא היה לנגד עיני הבית יוסף והאחרונים? יש כאן מחלוקת עזה ממש, בין החזון איש - מחד גיסא (אשר שולל, כי לדעתו: רק מה שראה הבית יוסף - לגיטימי כמקור לפסיקה), מול הרב עובדיה יוסף - מאידך גיסא, וזה משפיע על פסקי ההלכה הסופיים."
   אכן ישנה מחלוקת בשאלה זו בין הגר"ע יוסף שליט"א לחזו"א (כמובא בפתיחה לשו"ת יביע אומר ח"ה וכן בח"ח יו"ד סי' כד אות ח, לעומת מש"כ בשו"ת משנה הלכות ח"ז סי' רפח), אולם גם לדעת הגרע"י אין זה כלל אחיד, אלא הוא מורכב מהרבה פרטים (כמובא בשמו בגיליון "אוצר המזרח", ושם נשאל הרה"ג רבי דניאל ביטון שליט"א, "מהי דעתו של מרן הגאון רבי עובדיה יוסף שליט"א בעניין כתבי יד חדשים המתגלים ואינם עומדים בקנה אחד עם ההלכה המקובלת כיום?" וענה: "אכן קרה לנו שמצאנו כתב יד של מרן הבית יוסף שלא תאם את המקובל בשמו בימינו. ומרן שליט"א אמר לי אז שמכתב יד לא משנים הלכה"), וכן מדוקדקת לשונו בפתיחה הנ"ל. [וראה מש"כ בזה במק"א ומה שהשיבוני].
   וראה מש"כ המהדיר להל' ברכות של הריטב"א מהדורת מוסד הרב קוק (נדפס בסוף מס' ברכות של מהדורה זו), בפתיחה ל"עיונים ולהלכה ולמעשה" (שנדפסו בסוף הספר) שכל דברי החזו"א הם במקום שיש מח' ראשונים, והב"י הכריע כצד אחד, אין אומרים (לדעתו) אילו היה רואה תשובת הרמב"ם (למשל) היה חוזר בו. אבל בנידון שלא דברו בו הראשונים (ולא הובא בב"י) והאחרונים אמרו סברות מדעת עצמם, בזה אף החזו"א מודה שניתן לדחות דברי האחרונים מכח דברי הראשון ע"ש.
   אגב, הלשון שלך "מחלוקת עזה ממש" - היא מוגזמת, שכן זו איננה מהמחלוקות שהגרע"י (או מישהו מתלמידיו) יצא בחריפות כנגד החזו"א (ויש מקומות כאלו), וגם כמעט ואין לה משמעות הלכה למעשה (זה ממש נדיר, ואינני יודע אם יש מקום אחד שהמחלוקת בהערכת ההלכה נובעת משאלה זו, כי גם במקומות המאד-מסויימים שיש דבר ברור כזה, בדר"כ הגרע"י מביא זאת רק כסניף נוסף להכרעתו, ראה בתשובות הנ"ל).
4. עוד כתבת שם: "למשל, הרב עובדיה יוסף התיר לחמם בשבת על כירה גרופה וקטומה - מאכל מבושל כל צורכו שרובו יבש למרות שיש בו מעט רוטב, זאת לפי כתב יד שהתגלה לאחרונה אצל רבנו ירוחם - אשר לפי דרך פסיקתו הכללית נהג הבית יוסף ללכת בסוגית חימום בשבת של מאכל מבושל ויבש."
   ראשית, לא מדובר על רבנו ירוחם בכתב יד, אלא על רבנו ירוחם שהובא בב"י, וזה לשונו ביביע אומר (ח"ו או"ח סי' מח אות טז): "ודע שלא אמרו יש בישול אחר בישול בתבשיל שיש בו מרק, אלא בתבשיל שרובו מרק ורוטב, הלא"ה דינו כיבש שאין בו משום בישול אחר בישול, וכמ"ש מרן הב"י (סי' רנג) בשם רבינו ירוחם." (וכעי"ז בח"ז או"ח סי' מב אות ו ע"ש).
   שנית, מדובר בפסק הלכה שהרב עובדיה יוסף שליט"א חזר בו, ואח"כ חזר בו שנית וקיים פסקו, וחזר בו שלישית וקיים חזרו, וחזר בו רביעית וקיים פסקו, עי' ילקוט יוסף במקום (וכן במכתב שנדפס בסוף אחד הכרכים). ולכן הוא לא יכול להוות דוגמה אולטימטיבית של פסיקות הגרע"י.
   (הערה מאוחרת: כעת ראיתי שבשו"ת יביע אומר (ח"ט או"ח סי' קה אות ה) כתב: "...ולא נכון מה שאמרו בשמי שחזרתי בי בדין זה, דליתא, וככחי אז כחי עתה להקל..." ומשמעות לשונו שמעולם לא חזר בו, וצ"ע עמש"כ בילקו"י הנ"ל, ואינו תח"י לראות על איזה מספרי אביו ביסס דבריו. עד כאן התוספת המאוחרת. - למאי נ"מ? 19:09, 1 ביולי 2012 (IDT))
5. עוד כתבת שם: "וזו הייתה כמובן רק דוגמה אחת מני רבות." - לדעתי אין הרבה פסיקות כאלו של הגרע"י, ואם אתה חולק עלי, אתה מוזמן להביא שלוש מקומות (מלבד אלו שהזכרתי) בהם הרב עובדיה הסתמך רק על תשובה בכת"י, ומחמתה הכריע באופן אחר ממה שהיה מכריע אלמלא היה רואה את כתב היד.
6. עוד כתבת שם: "למשל קח את הדבר השני שציינתי בפיסקה הנ"ל (שעל שאלת המקורות): האם אפשר לפסוק ישירות מהתלמוד? יש בזה מחלוקת גדולה בין האחרונים, כולל אחרוני זמננו." - דומני שאיש לא חולק שאפשר לפסוק ישירות מן התלמוד. השאלה היחידה היא מי מוסמך לעשות כן. וגם בזה, אינני בטוח כלל שיש מחלוקת, אלא שמה שהרשה לעצמו הג"ר משה פיינשטיין זצ"ל - לא מרשה לעצמו ת"ח אחר, שגם מקבל את זה שהגרמ"פ יכל לעשות כן.
7. לגבי ניתוח דרך הפסיקה של הגר"ח קניבסקי - אשמח שתביא הוכחות לדבריך. (אגב, עדיף לא מספרים המביאים תשובותיו בקצרה, אלא מספריו העיקריים, כדוגמת דרך אמונה, דרך חכמה, שקל הקודש, ויש עוד עשרות כאלו).
8. עוד כתבת שם: "למשל קח את הדבר השלישי שציינתי בפיסקת שאלת המקורות: האם אפשר לפסוק ישירות מתוך החומש? אמנם, רוב הפוסקים (להוציא את חכמי התלמוד כמובן) - נמנעים מזה, אבל אפילו בין האחרונים יש כאלה - עם מותניים פסיקתיות רחבות מאד - שמרשים לעצמם."
   נקודה זו ממחישה בתוקף את דבריי (בכותרת הקודמת), שכן יש דברים שלכו"ע א"א ללמוד מפשוטו של מקרא, ויש דברים שלכו"ע אפשר ללמוד מפשוטו של מקרא, השאלה עד היכן למתוח את הקו ביניהם, וכן השאלה עד כמה אפשר לדרוש פסוקים (ומה נקרא דרשה), וכו'. וא"כ אף שאני מסכים שיש מחלוקת בין האחרונים בשאלה זו, מ"מ א"א להוציא כן ממקום אחד או שנים, אלא רק אם נכתבו מאמרים ע"י אנשים עם פרספקטיבה רחבת היקף (כדוגמת הגרש"י זוין זצ"ל) בשיטת אותו פוסק, אזי ניתן לצטט מהם בוויקישיבה. (אגב, אם אתה חולק על נקודה זו - אנא תגיב תחת הכותרת הקודמת).
9. אגב, לגבי ההוכחות מהמשך חכמה - האם הוא התכוון לפסוק כך? אולי הוא רק כתב זאת כרעיון על התורה, אבל לא היה עושה מעשה עפ"י דרשותיו. (גם בספרי התלמודי 'אור שמח', נדיר מאד שהוא כותב דין להלכה ולמעשה).
10. עוד כתבת שם: "הגר"א (שפסק שראוי להשתדל לאכול מצות - לא רק בליל הסדר בברכת מוציא מצה - אלא בכל שבעת ימי הפסח, לפי פסוק מפורש: 'שבעת ימים מצות תאכלו'.)"
    ראשית הגר"א איננו היחיד שסבר כן, אלא רשימה גדולה של ראשונים אחרונים ואכמ"ל. שנית, המחלוקת ביניהם איננה בשאלה עד כמה דורשים פשוטו של מקרא, אלא האם חז"ל בדרשתם הפקיעו פסוק זה מפשוטו או לא. וזו מחלוקת נקודתית כאן, או מחלוקת בכללי דרשות חז"ל, אך לא בכללי פסיקה.
11. עוד כתבת שם: "וכן פסק שראוי לשבת בסוכות - לא רק בלילה הראשון של החג - אלא בכל שבעת הימים אפילו אם באחד הימים לא אוכלים ולא ישנים, זאת לפי פסוק מפורש: 'בסכות תשבו שבעת ימים'."
    אחר בקשת המחילה, לא דייקת כלל. הגר"א דיבר רק על מצה, והמ"ב (סי' תרלט ס"ק כד) הסתפק האם גם לגבי סוכה דעתו כן, שצריך לאכול פת בכל יום או לא. (אגב, דעת המ"ב לא נתבררה לי, האם הכוונה שהוא מחמת שכתוב "בסוכות תשבו שבעת ימים", כדבריכם, או שהוא מחמת גזירה שווה ט"ו-ט"ו).
12. עוד כתבת שם: "והרב ש"ז אויערבאך (שפסק להתיר הקמת בית דין לעירעורים, לפי פסוק מפורש "צדק צדק תרדוף"; זאת על פי עדות ראייה של תלמידו: הרב יהושע בן מאיר - ראש ישיבת שבות ישראל באפרת)"
    ראשית, אשמח שתציין את המקור לדבריך.
    שנית, זו לא דוגמה להוצאת דין מפשוטו של פסוק, אלא להליכה אחר ההיגיון והמוסר האנושי (בפסוק אין כל משמעות שניתן לערער על פסק דין).
    שלישית, אני לא מאמין שזה היה הבסיס של היתרו (בוודאי שלכו"ע איש בזמנינו איננו יכול לבטל דין בגמרא – בי"ד אחר בי"ד לא דייקי – מכח פסוק או רגש טבעי), אלא בוודאי שהיו לו נימוקים הלכתיים כבדי משקל (או כסברת הרב י.מ. לאו שליט"א שבזמנינו לכו"ע בי"ד אחר בי"ד דייקי מחמת ירידת הדורות, וכעי"ז כתב בשו"ת יביע אומר ח"ב חו"מ סי' ב אות ח ש"מ"מ בזה"ז אפשר שגם מרן יודה להרדב"ז כי דלונו מאד", או כסברת הרב א. שרמן שליט"א שהיות והתובע מציג דבר טעות בפסה"ד, יכולים הם לדון, שלא אמרו חז"ל אלא במקום שאין רעותא לפנינו כדברי רבנו חיים פלאג'י; או כסברות אחרות שהזכיר ביביע אומר שם), אלא שאחר שיצא לו כן, הוסיף ואמר: "צדק צדק תרדוף".
13. עוד כתבת שם שיש לך דוגמאות מהאדמו"ר מסאטמר, - ונשמח שתפרט אותן.

בכותרת הבאה אתייחס בלי נדר לוויכוח העיקרי בינך ולבין אריאל באותיות ב-ד (בפעם אחרת). אשמח שתגיב על הנקודות הנ"ל כאן (אחר חתימתי), ועל הדברים שאבאר להלן - בכותרת הבאה.
בהערכה כנה ובברכת יישר כח גדול, למאי נ"מ? 03:23, 6 ביוני 2012 (IDT)

1. לגבי הצעתך להפריד את הדיונים לכותרות נפרדות: הדבר אמנם אפשרי - אם כי לא הכרחי, שהרי ממילא - לכל אחד מהנושאים שבהם דנתי עם אריאל ביגל - מוקצה סעיף מיוחד שממוספר (בראשיתו) לפי אותיות הא"ב, באופן שהן אני והן אריאל בייגל השתדלנו לא לערבב בין האותיות - בתגובותינו לזה לזה, וממילא כל מי שיקרא את הדיון שביני לאריאל בייגל לא יתבלבל.

2. לגבי שאלתך האם הערך "לב" צריך להכיל פרק על חשיבות הכרת פעולות הלב: לא, וכבר בתגובתי לאריאל ביגל כתבתי מפורשות שפרק החשיבות אינו "נצרך" באף ערך, אלא לכל היותר ניתן לומר שערך המכיל פרק על החשיבות - הוא "טוב יותר" מערך שאינו מכיל פרק כזה, אבל זה עדין לא אומר ש"צריך" פרק כזה. לגופו של ענין, ערך "לב" שאין בו פרק על חשיבות הכרת פעולות הלב - אינו עדיף מערך שאינו מכיל פרק כזה. אדרבא, הדוגמה שהבאתי שם, איננה לפרק הדן על חשיבות הכרת פעולות הלב, אלא לפרק הדן על חשיבות הלב עצמו, ועל זה אמרתי לאריאל ביגל, שהערך "לב" המכיל פרק כזה - עדיף על ערך "לב" שאינו מכיל פרק כזה; אבל ברור שאין שום עדיפות בהוספת פרק על חשיבות הכרת פעולות הלב. ההשוואה שערכתי - בין הערך "לב" - אל הערך "שיטת פסיקה", לא היתה אפוא באשר לעדיפות שישנה בהוספת פרק על "חשיבות" הכרת נושא הערך - אלא באשר לעדיפות שישנה בהוספת פרק על "חשיבות" ככלל: אלא שלגבי הערך "לב" - מדובר בעדיפות שישנה בהוספת פרק על "חשיבות" נושא הערך (היינו חשיבות הלב), בעוד שלגבי הערך "שיטת פסיקה" - מדובר בעדיפות שישנה בהוספת פרק על "חשיבות" הכרת נושא הערך (היינו חשיבות הכרת שיטת הפסיקה של פוסק פלוני). מאידך, אם אתה מעוניין בדוגמה יותר ממוקדת, שתדגים את העדיפות שישנה בהוספת פרק על "חשיבות" הכרת נושא הערך, אז הנה לך: עדיף שהערך "ריגול" (למשל בויקיפדיה) יכיל גם פרק על "חשיבות" הכרת פעולות הריגול של היריב. וזו היתה כמובן רק דוגמה אפשרית אחת מני רבות.

3. לגבי המחלוקת בין הגרע"י לחזו"א: אכן כדבריך, אין זה כלל אחיד, אלא יש בו הרבה פרטים וסייגים. ברם, האם בתוך הערך עצמו נכתב משהו הסותר זאת? לגבי השימוש בביטוי "מחלוקת עזה", הנה ביטוי זה לא נכתב בתוך הערך עצמו - אלא בדף השיחה, כך שלמעשה הייתי אמור להיות משוחרר מהצורך להצדיק את השימוש בביטוי הזה. עם זאת - פטור בלא כלום אי אפשר - אז אגיד רק זאת, שבלשוני שלי (אשר כמובן אינה מחייבת את הערך עצמו), הביטוי "מחלוקת עזה" אינו בא חלילה לרמוז שאחד החולקים יצא בחריפות כנגד עמיתו למחלוקת, אלא ביטוי זה בא רק לרמוז שמדובר במחלוקת עקרונית על הכלל עצמו, ולא במחלוקת אשר - רק במקרה - מוצאים לה עקבות במקרים פרטיים המדגימים את הכלל; כלומר, אילו למשל היינו מוצאים אך ורק - שבמקרה פרטי פלוני הסתמך הגרע"י על כתב יד - ושהחזו"א פסק במקרה פרטי זה שלא להסתמך על כתבי יד, אז לא הייתי משתמש בביטוי "מחלוקת עזה", וגם לא הייתי משתמש בביטוי זה - אף אילו היינו מוצאים עשר (או אפילו מאה או אפילו אלף) מקרים פרטיים כאלה - המדגימים את הכלל; אבל בנדוננו מדובר בהרבה יותר מאשר סתם מקרים פרטיים - המדגימים את הכלל: הרי בנדוננו מדובר בכך, שמצד אחד אומר הגרע"י כי - באופן עקרוני כללי - מותר להסתמך על כתבי יד (כמובן עם סייגים אפשריים לכלל הזה, אבל הכלל עצמו - הוא עקרוני), בעוד שמצד שני אומר החזו"א כי - באופן עקרוני כללי - אסור לעשות זאת; אם כן, זו מחלוקת עקרונית כללית - על עצם הכלל גופו; וכדי לרמוז לכך, השתמשתי בביטוי "מחלוקת עזה". לגבי טענתך שלמחלוקת הזו אין משמעות הלכה למעשה, אלא רק במקרים נדירים ביותר: ובכן בנקודה זו מתגלית מחלוקת עזה בין שנינו, כי לטעמי: אין צורך שלמחלוקת העקרונית - תהיינה "הרבה" השלכות מעשיות - על מנת שיהיה מוצדק לכנותה "מחלוקת עזה"; הגע בעצמך: אילו החזו"א היה נניח פוסק ש: "מותר לאכול חוגלה מזרח סיבירית בעלת זנב כפול", בעוד שהגרע"י היה פוסק ש"אסור" לעשות זאת, כלום לא היתה מחלוקת זו ראויה להיקרא: "מחלוקת עזה" אודות הנושא: "האם מותר לאכול חוגלה מזרח סיבירית בעלת זנב כפול"? מחלוקת כזו - היתה-גם-היתה ראויה להיקרא "עזה", למרות שהסיכוי לפגוש חוגלה מזרח סיבירית בעלת זנב כפול - הוא כמובן אפסי - אם בכלל קיים. זה הכלל: שיעור עזותה של מחלוקת אודות נושא פלוני - אינו תלוי בשיעור שכיחותן של ההשלכות המעשיות של אותה מחלוקת, אלא תלוי בשאלה - האם זו ממש מחלוקת עקרונית כללית על אותו נושא פלוני - או שמא זו רק מחלוקת במקרים פרטיים גרידא אשר רק מדגימים את אותו נושא פלוני. עם זאת, אני חוזר ומדגיש, כי הביטוי "מחלוקת עזה" - שבו השתמשתי בדף השיחה - אינו יכול לחייב אחרים, ולכן הוא אינו מופיע בתוך הערך עצמו, וממילא כל דיון אודותיו הוא לטעמי דיון על הטפל (על דף השיחה) במקום על העיקר (על הערך עצמו).

4. לגבי מאכל שרובו יבש: כוונתי היתה להביא משם ראיה לכך, שאע"פ שגירסת הדפוסים ברבינו ירוחם (כפי שהובאה גם בב"י או"ח שיח) היא לאסור תבשיל ש"יש בו רוטב", ואע"פ שגם הש"ע עצמו (או"ח שיח טו) מתואם עם גירסת הדפוסים הזו - בכך שהוא מתיר דווקא דבר יבש "שאין בו מרק", הרי שעל אף כל זאת - העדיף הגרע"י (ביבי"א: ח"ו או"ח סי' מח סע' טז, ושם ח"ז או"ח סי' מב סע' ו, וביחו"ד ח"ב סי' מה) את אותה גירסת כתב יד של רבנו ירוחם שהועתקה ע"י הב"י באו"ח סי' רנג; לסיכום, זו דוגמה - להעדפת גירסת כתב יד (של ראשון) - על פני גירסת הדפוסים (של ראשון זה) אשר לפיה נפסק גם בשו"ע; ומה שכתבתי (בתגובתי לאריאל בייגל בדף השיחה): "כתב יד שנתגלה רק לאחרונה" - צריך אפוא לתקן שם: "כתב יד שגירסתו מנוגדת אל גירסת הדפוסים ואל מה שנפסק בשו"ע ואל מה שהובא במקומות אחרים בבית יוסף". עם זאת, אני מסכים שהפסק של רבינו ירוחם הנו דוגמה פחות מוצלחת מאחרות, שכן במקרה זה - גירסת כתב היד כן עמדה לעיני הב"י (כשכתב את סי' רנג); ובמיוחד, שאין זה ודאי שהב"י העתיק את הגירסה "רובו רוטב" מתוך כתב יד של רבנו ירוחם, שהרי גם אפשר כי - לאור דעתו של הב"י דרובו ככולו - הוא רק הוסיף (מדעת עצמו) את המילה "שרובו" בתוך דברי רבינו ירוחם (מבלי שהב"י מתכוון לצטט את לשונו של רבינו ירוחם - אלא מתכוון רק להביא את תוכן דברי רבינו ירוחם); וכן כתב בילקוט יוסף חלק ג עמוד רי ש"יתכן" שגם גירסת הב"י בדברי רבינו ירוחם היתה כגירסת הדפוסים שלפנינו.

5. לגבי בקשתך שאציין שלוש מקורות מדברי הגרע"י עבור הכלל הקובע שניתן להסתמך על כת"י כדי להכריע נגד המקובל (כגון נגד פסק מקובל או נגד מנהג מקובל או נגד גירסה מקובלת), לא הבהרת האם אתה מעוניין במקורות שבהם הגרע"י מכריז שהוא מאמץ את עצם הכלל הנ"ל, או במקורות המדגימים כיצד הגרע"י משתמש בכלל הנ"ל כדי לפסוק דין - במקרים מעשיים פרטיים - הלכה למעשה. הואיל ולא פירטת באיזו דרך אתה מעוניין - אלך בשתי הדרכים: ובכן, לגבי עצם הכלל הנ"ל - הוא הוכרז ע"י הגרע"י כמה פעמים; חלק מהם ציינת בעצמך, אז אסתפק בציון של עוד שלושה מקומות - כפי שביקשת: 1. בהסכמת הגרע"י לשו"ת שואל ונשאל ח"ח (התשנ"א) עמוד ו סוס"ע א; 2. בשו"ת יבי"א ח"ט או"ח סי' צא (על "חלק שמיני") עמוד קסד סוס"ע א (בשני המקומות הנ"ל הוא דחה את דברי החולק על הכלל הנ"ל, וכתב ש"אין דבריו מחוורים"); 3. שם ח"י ח"מ סי' א. עד כאן לגבי עצם ההכרזה על הכלל הנ"ל. לגבי דוגמאות המראות כיצד הגרע"י משתמש בכלל הנ"ל כדי לפסוק דין - במקרים מעשיים פרטיים - הלכה למעשה, הנה הוא השתמש בכלל הזה כמה פעמים; חלק מהם ציינת בעצמך, אז אסתפק בציון של עוד שלושה מקומות - כפי שביקשת: 1. בשו"ת יחו"ד ח"א סי' כט; 2. שם ח"ו סי' ח; 3. בשו"ת יבי"א ח"ג אה"ע סי' יב סע' ט. שים לב כי - בכל המקומות הללו - עיקר הפסק של הגרע"י מבוסס על כתבי יד שלא נראו ע"י הראשונים; אם כי כמובן פעמים רבות הוא מסתמך על כתבי יד כאלה - רק כדי לצרפם כסניף; למשל הגרע"י נוהג הרבה פעמים לסמוך את פסקיו על דברי הרדב"ז שבשו"ת כתב יד שנדפס רק לאחרונה; ועוד הרבה כיוצא בזה.

6. יש מחלוקת גדולה האם בזמננו יש מי שמוסמך להורות ישירות מהתלמוד, והרבה מפוסקי זמננו מסתייגים מהוראה ישירה כזו (במיוחד פוסקים ליטאים, אך גם ספרדים - למשל הגרב"צ אבא שאול), בעוד שאחרונים אחרים חולקים (למשל: הגר"א, והרב קנייבסקי - כאחד מאחרוני זמננו). להלן אסתפק - כחותה על הגחלים - במעט דוגמאות המראות שכבר מקורות קדמונים הסתייגו מכך: 1. ראה בסוטה כב ע"א: "כל המורים הלכה מתוך משנתם, הרי אלו מבלי עולם"; אמנם שם מדובר על "משנתם", אך ראה בחידושי אגדות למהרש"א שם סד"ה ירא - שאפילו אלו הפוסקים ישירות מהשו"ע מבלי לעיין גם בתלמוד - הרי הם בכלל המורים הלכה מתוך משנתם שהם מבלי עולם, עכ"ד; ודון מינה דכ"ש למי שפוסקים ישירות מהתלמוד - מבלי לעיין ברמב"ם (ובש"ע) כדי לדעת האם קי"ל הכי הלכה למעשה, וכנודע שהרבה דינים שבתלמוד נדחו ברמב"ם ובשו"ע, למשל ראה שו"ע או"ח שלא ט: "בזמן חכמי הגמרא...נזקקו לכתוב משפטו כשחל להיות בשבת, והאידנא לא נהגו ברחיצה" (וראה עוד כיו"ב בש"ע או"ח: ג א, קי ב, קסז יא, קפ ג, קצא ב, ועוד). 2. ראה נדה ז סע"ב: "שאין למדין הלכה מפי תלמוד"; ואמנם רש"י פירש שם שהכוונה למשניות ולברייתות, אך ראה מעי"ז גם בב"ב קל ע"ב: "אין למדין הלכה לא מפי [ת]למוד ולא מפי מעשה" (וראה בדקדוקי סופרים שם, ס"ק ט, שהצנזורה מחקה את האות ת, בעוד שהגירסה המקורית היתה "תלמוד" - כך "בכל הכתבי יד ובכל הראשונים ובכל הדפוסים הישנים"), בעוד שרשב"ם שם גרס להדיא: "לא מפי גמרא". 3. וראה בשו"ת ר"י מיגאשׂ סי' קיד (אגב זו ש"ין שמאלית, כמו ששם משפחתו של הרב משׂאשׂ היא עם שי"ן שמאלית): "ואין בזמננו זה מי שיגיע בתלמוד לגדר שיוכל לסמוך (=להסתמך) להורות ממנו" (וראה בדומה לזה בשו"ת הרלב"ח סי' יב: שכאשר דברי רמב"ם סותרים לתלמוד יש לפסוק כרמב"ם).

7. לגבי הגר"ח קנייבסקי: הואיל וכעת אין ספריו מצויים תחת ידי, ואיני רוצה להיכשל בהפניות שאולי תתגלינה כלא מדוייקות, אז אסתפק לעת עתה בכך שאפנה אותך (לפחות זמנית) אל הערך עליו בויקיפדיה, בסוף פרק "תולדותיו", קחנו משם וצרף לכאן.

8. לגבי עמדתך על הצורך בפרספקטיבה רחבת הקף: אינני מצליח להבין איזו טענה - שכתובה בתוך הערך - סותרת את העמדה שאותה היצגת בסעיף זה. אשאל זאת ברחל בתך הקטנה: איזה חלק (בתוך הערך) מהפיסקה על הגר"א למשל - שאגב נכתבה ע"י אריאל ביגל - סותר את עמדתך הנ"ל? ואיזה חלק (בתוך הערך) מהסעיף על "שאלת המקורות (הכתובים) של הפסיקה" - שאגב נכתב ע"י אלי כהן - סותר את עמדתך הנ"ל? הרי הדבר היחיד שהיצגתי בתוך הערך בענין זה, הוא אך ורק השאלה: "האם - כאשר לא עולה ביד הפוסק להכריע את הדין מדברי חז"ל ומספרי הפוסקים - מרשה לעצמו הפוסק (כדרכם של חז"ל) לפסוק מהחומש". הדבר מוצג בתוך הערך - כשאלה, כדי לרמוז לקורא, כי מחד גיסא יש פוסקים שמרשים לעצמם לפסוק מהחומש, וכי מאידך גיסא יש פוסקים שאינם מרשים לעצמם לפסוק מהחומש. ובכן, כלום יש מאן דהו שחולק על כך - שאכן יש כאלה ויש כאלה? וכלום יש מי שחולק על כך, שהימנעות עצמית כזו של פוסק פלוני מלפסוק מהחומש - היא בהחלט חלק ממאפייניה של שיטת הפסיקה של אותו פוסק, גם אם נניח שאותו פוסק סבור שעקרונית מותר לפסוק מהחומש? הרי שיטת הפסיקה של פוסק - אינה תלויה רק בשאלה האם אותו פוסק מסכים עם עיקרון פסיקתי פלוני, אלא תלויה בין השאר גם במידת השכיחוּת של שימוש בעקרונות פסיקה המוסכמים על הכל, הלא כן?

9. לגבי המשך חכמה: כמובן, אפשר שהוא לא התכוון לפסוק, אבל הרי שום דבר שכתוב בתוך הערך אינו מבוסס על המשך חכמה. המשך חכמה הובא רק בדף השיחה, ורק להדגמת העיקרון הכללי (המובא בתוך הערך): ששיטת פסיקה - מתאפיינת בין השאר בשאלה עד כמה מרשה הפוסק לעצמו לפסוק מהחומש. כמובן, אפשר שהדוגמה של המשך חכמה אינה מספיקה - בבואה לבדה, אבל דווקא בגלל שידעתי מראש שהיא לא מספיקה, טרחתי להוסיף עליה עוד דוגמאות. כללו של דבר, אם הדוגמה של המשך חכמה לא מוצאת חן בעיני מאן דהו, אז הוא רשאי להחליף אותה בדוגמה שהבאתי מהנצי"ב. ובכל מקרה, אל תשכח שבדבריך אין כח לערער על דברים הכתובים בתוך הערך עצמו, אלא רק לערער על דוגמאות שהובאו בדף השיחה, בעוד שכאמור - מה שכתוב בדף השיחה - אינו מחייב את הערך עצמו, ובעוד אשר - מה שכתוב בדף הערך עצמו - אינו תלוי בדברים הכתובים בתוך דף השיחה של הערך.

10. לגבי דעת הגר"א על פסח: איפה רמזתי בדבריי ש"רק" הגר"א סבר כך? לגבי טענתך השניה: אינני מבין - על איזה חלק המובא בתוך הערך עצמו - אתה מתימר לערער? אשאל זאת ברחל בתך הקטנה: על איזה חלק (בתוך הערך) מהפיסקה על הגר"א למשל - שאגב נכתבה ע"י אריאל ביגל - בכוונתך לערער? תן דעתך לכך, שמה שמובא בתוך דף השיחה - הוא הרבה פחות חשוב. מה שחשוב - זה מה שכתוב בתוך הערך עצמו, ולענין זה אני שב ומזכיר את דבריי שבסוף סעיף 8: שיטת הפסיקה של פוסק - אינה תלויה רק בשאלה: האם אותו פוסק מסכים עם עיקרון פסיקתי פלוני, אלא תלויה בין השאר גם במידת השכיחוּת של שימוש בעקרונות פסיקה המוסכמים על הכל. הגע בעצמך: אם שני פוסקים (נניח הגרע"י והר"י קאפח) משתמשים הן בפיסקי שו"ע והן בפיסקי רמב"ם, אבל אצל האחד - שיעור השכיחות של פסקים הנשענים על השו"ע הוא שמונים אחוזים - מול עשרים אחוזים של פסקים הנשענים על רמב"ם, לעומת הפוסק השני - שאצלו האחוזים הם הפוכים, אז זה אומר משהו על שיטת הפסיקה שלהם, הלא כן? וזאת למרות ששניהם מסכימים - הן שניתן להסתמך על שו"ע - והן שניתן להסתמך על רמב"ם, הלא כן? לגופו של ענין, אתה מעלה את האפשרות שהמחלוקת על פסח - בין הגר"א וסיעתו - לבין החולקים עליהם, היא רק בשאלה - האם חז"ל בדרשתם הפקיעו פסוק זה מפשוטו - או לא; ובכן, אינני מוציא זאת מכלל אפשרות, כמובן. עם זאת, גם בעודי מסכים עם זה - אני עדין טוען, כי מה שמביא את הגר"א לחלוק על אחרים ולהניח (כדבריך) שחז"ל לא הוציאו את הפסוק מידי פשוטו, זה שהגר"א "מושפע" מפשוטו של פסוק - הרבה יותר מכפי שאותם אחרים החולקים עליו "מושפעים" מפשוטו של פסוק. אם כן, זה חלק ממאפייני שיטת הפסיקה: עד כמה הפוסק מושפע מפשוטו של פסוק; בעוד שכאמור - כל זה אינו חייב לרמוז למחלוקת פסיקתית עקרונית בין הגר"א לבין החולקים עליו, כי זה יכול גם לרמוז לשאלות של "שכיחוּת" של מאפייני פסיקה - כמבואר לעיל סעיף 8.

11. לגבי סוכות: אכן, הייתי צריך לציין רק את הדוגמה מפסח - ולהימנע מלהביא את הדוגמה של סוכות. אבל איך כל זה נוגע לערך עצמו? הרי בערך עצמו לא מצויינת הדוגמה של סוכות (ואגב גם לא של פסח), הלא כן? יתר על כן: שום דבר המצויין בתוך הערך עצמו - אינו תלוי באיזשהו דבר הכתוב בדף השיחה על הגר"א.

12. לגבי הגרש"ז אויערבאך: ראשית, אתה מבקש מקור - עבור מה שכתוב בתוך דף השיחה של הערך - לא עבור מה שכתוב בתוך דף הערך עצמו. אילו היית מבקש מקור עבור מה שכתוב בדף הערך עצמו - היית אמור לקבל מקור כתוב; עכשיו, שאתה מבקש מקור עבור מה שכתוב רק בדף השיחה גרידא, אז כבר אין צורך להציג מקור, אבל למרות שאין צורך להציג מקור - כבר טרחתי לספק אותו - עוד בתגובתי שממנה ציטטת: הוא אמנם מקור בלתי כתוב, אלא מקור הלקוח מתוך עדות ראייה גרידא - תוך הפנייה מדוייקת לעד הראייה עצמו (כולל פרטיים בסיסיים עליו, כגון שם מלא, עיסוק, ומקום מגורים, על מנת שיהיה ניתן לאתרו בקלות), אבל אין צורך ביותר מכך, משום שכאמור מה שהתבקש כאן - זה לא מקור עבור מידע המוצג בתוך דף הערך עצמו - וגם לא מקור עבור מידע אשר בו תלויים דברים הכתובים בתוך הערך עצמו, וממילא אין צורך במקור כתוב. שנית, לטענתך, דברי הגרש"ז אויערבאך - אינם דוגמה להוצאת דין מפשוטו של פסוק, אבל מי דיבר על "פשוטו של פסוק"? אטו כל דרשות חז"ל - פשטי דקראי נינהו, עד שאתה מניח שהתימרתי לטעון כי - גם מה שהוציא הגרש"ז מהפסוק - אינו אלא הוצאת דין מפשוטו של פסוק? איך שלא יהיה - ולגופו של ענין, אם אני בוחן את הדברים כשלעצמם - אני לגמרי רואה בזה הוצאת דין מתוך הפסוק עצמו (גם אם לא ממש מ"פשוטו" של פסוק), שהרי - הגע בעצמך: מה הוא בכלל "בית דין גבוה לעירעורים"? זהו למעשה מעין בית דין תורני גבוה לצדק - כלומר גבוה מעל בית הדין התורני התחתון - אשר אף הוא מוזהר כמובן לחתור לצדק: הדא הוא דכתיב: צדק צדק תרדוף: צדק עליון - על גבי הצדק התחתון. עד כאן מה שנראה לפום ריהטא, לפי העולה - מבין השיטין של תיבות הפסוק - תוך היאחזות בדיוקים מהימנים שבתוך הכתוב עצמו. ומכל מקום, הגרש"ז אויערבאך לא נזקק לזה - אלא אמר סברא הרבה יותר פשוטה, כדלהלן: "אם הדיין יידע שיש מעליו ערכאה גבוהה יותר שבוחנת את פסקיו, אז לא יכתוב שטויות [וכך ירבה צדק]", עכ"ד הטהורים. שלישית, לגבי טענתך שאתה "לא מאמין" שזה היה הבסיס של הֱתֵרוֹ, ובכן כדי שתוכל לומר כן - עליך קודם כל לדבר עם אותו עד ראייה. למעשה, אילו דיברת עמו - היה מתברר לך שהמצב היה בדיוק הפוך ממה שתיארת: בשיחת פנים אל פנים שקיים אותו עד ראייה - לפני יותר מארבעים שנה - עם רבו הגרש"ז אויערבאך, הוא שאל את הרב לדעתו על הקמת בית דין גבוה לעירעורים, ואז הרב הגיב במשפט, שתרגומו הוא משהו כמו: "כבר דנו בזה גדולי עולם, ומה אנן זעירי נענה אבתרייהו, מיהו אנא - קרא ידענא", ואז פתח את החומש (בפני אותו עד ראייה), ומייד הצביע על הפסוק "צדק צדק תרדוף", ואמר: "אם הדיין יידע שיש מעליו ערכאה גבוהה יותר שבוחנת את פסקיו, אז לא יכתוב שטויות [וכך ירבה צדק]", עכ"ד הטהורים. ועתה הרשה לי לשאול אותך - ברחל בתך הקטנה: האם לדעתך, אופן זה - שלפיו הסתמך הגרש"ז אויערבאך על הפסוק "צדק צדק תרדוף" - לטובת הקמת בית דין גבוה לעירעורים, נראה בעיניך רחוק יותר מהאופן שלפיו למד רבי עקיבא מהמילה את: "את, לרבות תלמידי חכמים"?

13. לגבי האדמו"ר מסאטמאר: הוא חולק על הרב משה פיינשטיין, ומסתמך על פשט הפסוק בויקרא יח כ, כדי לִפְסוֹק שהאיסור שם הוא גם בהפריית מבחנה. ויש עוד דוגמאות לפוסקים הלומדים הלכה מהמקרא עצמו, למשל ראה בנתיבות המשפט נב א. ויש גם דוגמאות לפוסקים הקובעים את עצם הכלל האומר שניתן ללמוד הלכה מהמקרא עצמו, למשל ראה בשו"ת דבר חברון [לרב דב ליאור] ח"ג סוס"י קכט, דס"ל להדיא דכיון ש"אפשר כך ואפשר כך" בהכרעת השאלה האם במעיל של הכהן הגדול היה "הפעמון בתוך (הזג) [הרימון] או לידו" [וכוונתו למחלוקת שבין רמב"ן לבין רמב"ם ורש"י, בשמות כח לג] – לכן חכם רשאי להכריע לפי מה "שנראה לו מהמקראות".

וכעת עמד קנה במקומו. יום טוב, וברוך תהיה. אלי כהן 23:40, 10 ביוני 2012 (IDT)

1. כתבת: "לגבי הצעתך להפריד את הדיונים לכותרות נפרדות: הדבר אמנם אפשרי - אם כי לא הכרחי, שהרי ממילא - לכל אחד מהנושאים שבהם דנתי עם אריאל ביגל - מוקצה סעיף מיוחד שממוספר (בראשיתו) לפי אותיות הא"ב, באופן שהן אני והן אריאל בייגל השתדלנו לא לערבב בין האותיות - בתגובותינו לזה לזה, וממילא כל מי שיקרא את הדיון שביני לאריאל בייגל לא יתבלבל."
ואני על משמרתי אעמודה, שזה הרבה יותר נוח. שווה בנפשך שפלוני מעוניין לקרא רק את נושאים ב, ד-ה, ח, בכדי ללבן נקודות מסוימות בטרם יבצע עריכות בגוף הערך, - האם נגזור עליו לעבור על נקודה ב בדברי אריאל, לדלג לנקודה ב בדבריך, לדלג לדברי אריאל בנק' ב ואח"כ לדבריך, וכל סבב זה ארבע פעמים!!!

2. אחרי אריכות דברים הגעת לנקודה, ושוב הדוגמא שהבאת לא מוצלחת (בעיני). אך היות ועיקר התנגדותי לפסקה זו היא מפני שיש בה רעיונות שאין להם מקור, ועוד שאינם נכונים לענ"ד, לכן אני בעד להשמיט אותה; וחבל לדון בנקודה שאיננה מעלה ולא מורידה בעיני.

3. אני חלוק עליך בעיקר העניין. לדעתי, שני הצדדים לעיתים משתמשים בכת"י עתיקים ולעיתים לא. החזו"א נוטה יותר לפקפק באמינותם, והרב עובדיה יוסף פחות. שניהם מסכימים שזה לא מקור מוחלט, ומאידך שניהם מסכימים שיש מקום להסתמך על כת"י במידת-מה. המחלוקת היא על הגבול (איזה כת"י יש לפקפק מהימנותם ואיזה לא? האם להשתמש בכת"י 'רבע-מפוקפק' כ"סניף" נוסף?), והיות ואין לה הרבה פרטים של התנגשות - זה סימן וסיבה - לקבוע שהיא לא עקרונית.
בנוסף, כדי להגדיר "מחלוקת עזה" היא צריכה להיות עקרונית גם בעיני הרב עובדיה, ולא רק בעינך.

4. גרסת כת"י שהייתה לפני הב"י - ע"ז מודה גם החזו"א (עי' בנימוקיו). עכ"פ, עצם הניתוח שלך בסוגיה זו איננו ברור לי כלל, אך אין לפני כעת את הספרים (ובפרט ילקו"י), לבדוק אם אתה צודק.

5. עברתי על המקורות שציינת (שהגרע"י מממש את דבריו, זה מה שבקשתי, ולא הצהרות), וראיתי ש... (א) שתי תשובות עסוקות באותו נושא ממש (לעמוד בקריאת התורה), (ב) כל הדוגמאות שהבאת לא מדברות של כת"י שנעלם מעיני הבית יוסף וחכמי דורו, שעל זה חולק החזו"א. (ג) במקרה השלישי הוא מתייחס לעדות על כתה"י כפחות מ'סניף'. (כמובן, טענה ב' היא העיקרית בדיון, ומחמתה אין כל אזכור במקומות הנ"ל של דברי החזו"א, כפי שהוא עושה באריכות בכל מקום שהוא מצרף ל'סניף' תשובה שלא הייתה כנגד הב"י וחכמי דורו).

6. לא הבנתי מה אתה רוצה. כפי שהבאת בצדק, ישנו דיון רחב-הקף האם בזמנינו נאמר "התנאים מבלי עולם", ואסור להורות מן השו"ע מבלי ללמוד את המקורות, או שעדיף להורות מדברי הפוסקים, מאשר להוציא דין מהגמרא, דבר שעלול להיגמר בטעות. אבל, כמדומני שלא נחלק אדם מעולם, שהלומד את הסוגיה ואת דברי הפוסקים, יכול בשאלה שהפוסקים לא דברו בה - להביא ראיה מהגמרא, ובלבד שהראייה תהיה נכונה, והוא יהיה בר-הכי. (ויש להאריך, ואכמ"ל).

7. אני חסום לוויקיפדיה. אבל דומני שממקורות מסוג זה - לא אשתכנע.

8. במחילה, "הס ואח"כ כתת" (ברכות סג:). דבריך אינם עונים כלל למה שכתבתי לעיל. (למשל, שאלתך: "לגבי עמדתך על הצורך בפרספקטיבה רחבת הקף: אינני מצליח להבין איזו טענה - שכתובה בתוך הערך - סותרת את העמדה שאותה היצגת בסעיף זה. אשאל זאת ברחל בתך הקטנה: איזה חלק (בתוך הערך)... סותר את עמדתך הנ"ל?" - קיבלה תשובה מפורשת בדבריי דלעיל, שהמשפט על הוצאת דברים מהחומש הוא לא מדוייק ע"ש). אגב, גם ביחס לגר"א אינני בטוח שהדברים מדוייקים, אך הם מקוצרים מאד וסובלים פרשנויות שונות, שאינני רוצה לעסוק בזה כעת.

11. כתבת: "שנית, לטענתך, דברי הגרש"ז אויערבאך - אינם דוגמה להוצאת דין מפשוטו של פסוק, אבל מי דיבר על "פשוטו של פסוק"? אטו כל דרשות חז"ל - פשטי דקראי נינהו, עד שאתה מניח שהתימרתי לטעון כי - גם מה שהוציא הגרש"ז מהפסוק - אינו אלא הוצאת דין מפשוטו של פסוק? איך שלא יהיה - ולגופו של ענין, אם אני בוחן את הדברים כשלעצמם - אני לגמרי רואה בזה הוצאת דין מתוך הפסוק עצמו (גם אם לא ממש מ"פשוטו" של פסוק), שהרי - הגע בעצמך: מה הוא בכלל "בית דין גבוה לעירעורים"? זהו למעשה מעין בית דין תורני גבוה לצדק - כלומר גבוה מעל בית הדין התורני התחתון - אשר אף הוא מוזהר כמובן לחתור לצדק: הדא הוא דכתיב: צדק צדק תרדוף: צדק עליון - על גבי הצדק התחתון. עד כאן מה שנראה לפום ריהטא, לפי העולה - מבין השיטין של תיבות הפסוק - תוך היאחזות בדיוקים מהימנים שבתוך הכתוב עצמו. ומכל מקום, הגרש"ז אויערבאך לא נזקק לזה - אלא אמר סברא הרבה יותר פשוטה, כדלהלן: "אם הדיין יידע שיש מעליו ערכאה גבוהה יותר שבוחנת את פסקיו, אז לא יכתוב שטויות [וכך ירבה צדק]", עכ"ד הטהורים."
כפי שסיימת בצדק, הגרשז"א לא הוציא דין זה מהפסוק (פשוטו או דרשה), אלא מסברא מציאותית פרגמטית - שכך ירבה הצדק. זו דוגמא ל"להליכה אחר ההיגיון והמוסר האנושי" (כלשוני בתגובה הקודמת), והפסוק הוא רק אמצעי להבהרת הרגישות האנושית של הגרשז"א.

עוד כתבת: "שלישית, לגבי טענתך שאתה 'לא מאמין' שזה היה הבסיס של הֱתֵרוֹ, ובכן כדי שתוכל לומר כן - עליך קודם כל לדבר עם אותו עד ראייה." - טענה זו איננה נכונה לעניות דעתי. למשל, אם מישהו יכתוב לך בשם רב כלשהו שהרב אהרן ליכטנשטיין שליט"א אומר על חותנו הגרי"ד סולובייצ'יק או על הגר"מ פיינשטיין או על הג"ר יצחק הוטנר, שהוא כופר, האם אתה מנוע מלומר שאתה לא מאמין, עד שתדבר עם אותו רב?! מספיק להכיר במקצת את הרב ליכטנשטיין בכדי לדעת שדברים מסוג זה לא יכולים לצאת מפיו. לעומת זאת, אם מישהו יאמר לך שהרב שמואל אוירבך שליט"א אמר על האדמו"ר מחב"ד שהוא כופר, אז אתה תברר אצל העדים.
אותו דבר בדיוק במקרה שלנו. אני חושב שבהיכרות שלי עם פסקי הגרשז"א וסגנונו די בכדי לכתוב את המשפט שכתבתי.

עוד כתבת: "למעשה, אילו דיברת עמו - היה מתברר לך שהמצב היה בדיוק הפוך ממה שתיארת: בשיחת פנים אל פנים שקיים אותו עד ראייה - לפני יותר מארבעים שנה - עם רבו הגרש"ז אויערבאך, הוא שאל את הרב לדעתו על הקמת בית דין גבוה לעירעורים, ואז הרב הגיב במשפט, שתרגומו הוא משהו כמו: 'כבר דנו בזה גדולי עולם, ומה אנן זעירי נענה אבתרייהו, מיהו אנא - קרא ידענא', ואז פתח את החומש (בפני אותו עד ראייה), ומייד הצביע על הפסוק 'צדק צדק תרדוף', ואמר: 'אם הדיין יידע שיש מעליו ערכאה גבוהה יותר שבוחנת את פסקיו, אז לא יכתוב שטויות [וכך ירבה צדק]', עכ"ד הטהורים."
תודה רבה שציטטת את השמועה ביתר הרחבה, כדי שיהיה ברור שטעם היתרו הוא "דנו בזה גדולי עולם", והוא רק צירף לזה את הרגשת המוסר הישרה והטיבעית שלו.
בדומה לזה אתה יכול להיתקל בהרבה מפסקיו שמבוססים על עומק עיונו בסוגיות סבוכות (למשל, היתרו להשתמש במכשיר שמיעה בשבת), כשהוא נימק זאת לציבור בנימוקים אנושיים (כדוגמת: "וכי לא די שהוא לא שומע טוב, אלא שאתה צריך לעשות לו נו... נו..." - ראה בספר התורה המשמחת).
לאור כל זאת, הייתי נשאר בדעתי גם אם הוא לא היה אומר את הנימוקים העיקריים שלו באותה שיחה עם אותו שואל, אבל כאן הוא אמר מפורש את הנימוק שלו ("דנו בזה גדולי עולם") וא"צ לכ"ז.

עוד כתבת: "ועתה הרשה לי לשאול אותך - ברחל בתך הקטנה: האם לדעתך, אופן זה - שלפיו הסתמך הגרש"ז אויערבאך על הפסוק "צדק צדק תרדוף" - לטובת הקמת בית דין גבוה לעירעורים, נראה בעיניך רחוק יותר מהאופן שלפיו למד רבי עקיבא מהמילה את: "את, לרבות תלמידי חכמים"?"
אם כוונתך לדברי הגרשז"א עצמם, זו לא הסתמכות על הפסוק, אלא על ההיגיון האנושי וכנ"ל; ואם כוונתך לפרשנות של "צדק" עליון ו"צדק" תחתון, זו דרשה רחוקה בהרבה מדרשת ר"ע המבוססת על שיטתיות ודו"ק.

קיצרתי מחמת העייפות, ומסיבות נוספות.
יישר כח גדול ורוב ברכה והצלחה, למאי נ"מ? 04:20, 26 ביוני 2012 (IDT)

עוד הערה נחוצה על הערך[עריכה]

לעניות דעתי, כדאי שהערך יהיה מסודר לפי נושאים ולא לפי אישים/פוסקים. ויש להאריך בזה ואכמ"ל. לילה טוב, למאי נ"מ? 03:24, 6 ביוני 2012 (IDT)

עוד חזון למועד. לילה טוב. אלי כהן 23:40, 10 ביוני 2012 (IDT)