עין: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
מ (הכנסת ערכים ממילון הראיה לויקישיבה)
שורה 1: שורה 1:
'''העין''' היא איבר הראיה באדם ובבעלי חיים, והיא נקראת כך על שם נביעת מעין הדמעות<ref>ראה מדרש שכל טוב, בראשית טז ז (הובא בתו"ש שם אות לח) - עינו של אדם דומה למעין, כשם שהמעין נובע מים ואינו פוסק, כך העין נובע מים ואינו פוסק וכו', ולכך העין קרוי עין, כי מה המעין כיוון שפסקו מימיו אין בו הנאה, כך העין כיוון שפסקו מימיו אין בו הנאה.</ref>.
כלי הראיה, מושג הראיה, [[מילון הראי"ה:בחומריות|בחומריות]] [[מילון הראי"ה:ורוחניות|ורוחניות]], מורה הסמנה מדויקת בפרטים, והארה כוללת בכללים [ר"מ צז־ח].
הראיה המתנוצצת, המגלמת את [[מילון הראי"ה:זהרי|זהרי]] המושגים ומציבתם בתוכיות הנפש פנימה, למזגם אח"כ בצורות [[מילון הראי"ה:אידיאליות|אידיאליות]] [שם לח].
תוכן הראיה, ההכרה המתפרטת, החובקת בקרבה פרטי פרטיות בניתוחם ודיוקם. [[מילון הראי"ה:ההבטה|ההבטה]] הבאה בהכרת הפרטים, אחרי שהסתמנו לפרטיהם [עפ"י שם קלד, קלה].
האבר הפלאי, ראי [[מילון הראי"ה:הנשמה|הנשמה]]. הכלי המקשר את הנפש אל העולם החי והרוגש אשר מסביב לו [עפ"י ע"ר א עו].
עיניים - רמז וגילוי [[מילון הראי"ה:השכל|השכל]] [ע"ר א רצט].
ע' במדור תיאורים אלהיים, "עין ד'", יסוד העיניים הרואות.


למושג עין הרבה שימושים מושאלים, ובעיקר הרבה צירופי-לשון בעלי משמעויות שונות. להלן מספר דוגמאות: מראה כללי - עין הארץ<ref>שמות י ה. וראה גם ויקרא יג נה - לא הפך הנגע את עינו.</ref>; דבר גלוי ופומבי - לעין השמש<ref>שמו"ב יב יא.</ref>; הסתכלות חיובית או שלילית על דבר מסויים - עין טובה<ref>אבות ב ט.</ref>, עין יפה<ref>תרומות ד ג.</ref>, או עין רעה<ref>אבות ב ט; שם ב יא; ברכות כ א.</ref>; סיוע והדרכה - היה לעינים<ref>במדבר י לא.</ref>; לעשות הטוב או הישר למישהו - ויעש אסא הטוב והישר בעיני ה' אלקיו<ref>דבהי"ב יד א.</ref>; התעלמות מדבר או מאדם - העלם עינים<ref>ישעיה א טו.</ref>; הצגת דברים לא נכונים, או לא מציאותיים - אחיזת עין<ref>סנהדרין סז ב.</ref>; מושגים מושאלים ביחס לתכונות מוגדרות, כגון - עיניו בראשו, היינו רואה ומבין<ref>קהלת ב יד.</ref>; גבה עינים, או עינים רמות, היינו גאוותן<ref>תהלים יח כח, ושם קא ה; משלי ו יז.</ref>; כליון עינים, היינו קוצר רוח וציפיה ממושכת<ref>במדבר יא ו; דברים כח סה; תהלים קכג ב.</ref>; מחמד עינים, היינו דבר אהוב ורצוי<ref>מל"ב כ ו; יחזקאל כד טז.</ref>; שח עינים, היינו צנוע ועניו<ref>איוב כב כט.</ref>; ועוד צירופים רבים אחרים.
[[קטגוריה:מילון הראי"ה:גוף האדם אבריו ותנועותיו|ע]]
 
לעין כמה מושגים מושאלים<ref>ראה מו"נ א מד.</ref>: מעין<ref>על העין בדרך שור - בראשית טז ז; וירץ לבן וגו' החוצה אל העין - בראשית כד כט; למלאות מים מן העין - משנה כתובות א י ועוד. וראה לעיל הע' 1.</ref>, השגחה ופיקוח על הזולת<ref>ירמיה לט יב. וראה במו"נ שם, שבמובן מושאל זה משמש המושג עין ביחס לקב"ה, כגון דברים יא יב; מל"א ט ג.</ref>, הדרכה והנהגה<ref>ויקרא ד יג. וראה תו"ש שם אות צז, שמנהיגי העם מוליכים אותו כמו שהאדם הולך אחר ראיית עיניו.</ref>, חור בכלי הדומה לעין, שדרכו ניתן להסתכל לתוך הכלי<ref>עין של תנור, עין של כירה - משנה כלים ח ז.</ref>, טבעת מבד שכורכים בה את צוואר הבהמה, לצורך הגנה מפני העול, וצורתה כעין<ref>משנה כלים כא ב.</ref>, השגה והבנה שכלית<ref>ראה מו"נ א ד; ושם א מד.</ref>, עיון, במובן של הסתכלות לזמן ממושך כדי להבין את העניין.
 
הענף ברפואה העוסק בחקר העין ובטיפול במחלות העין הוא אופטלמולוגיה<ref>ophthalmology. מילה מורכבת = ophthalmos ביוונית פירושו עין; logos פירושו תורה, היינו תורת העין.</ref>.
 
== רקע מדעי==
 
 
1. אנטומיה
 
'''גלגל העין'''  נמצא בארובת העין שבגולגולת, ובה גם מצויים השרירים המניעים את גלגל העין, מערכת הדמעות, ורקמת שומן. גלגל העין הוא כדורי, וקוטרו כ-24 מ"מ. הוא מורכב משלוש שכבות עיקריות: השכבה החיצונית, שהיא השכבה המגינה; השכבה האמצעית, שהיא השכבה המכילה את כלי הדם; והשכבה הפנימית, שהיא השכבה התחושתית.
 
השכבה החיצונית - המעטפת החיצונית של גלגל העין היא הלובן<ref>sclera.</ref>, ובחלקה האחורי יש פתח, שדרכו יוצא עצב הראיה מן העין אל המוח. בחלק הקדמי נמצאת הקרנית<ref>cornea.</ref>, שהיא שקופה לחלוטין. השקיפות מושגת על ידי אחידות במקדם שבירת האור של כל מרכיביה.
 
השכבה האמצעית - מורכבת מהדמית<ref>choroid.</ref>, גוף העטרה<ref>ciliary body.</ref>, והקשתית<ref>iris.</ref>. שלושת המרכיבים הללו יחד מכונים הענביה<ref>uvea.</ref>. הדמית בנויה מכלי דם מרובים ומרקמת חיבור; גוף העטרה הוא טבעתי, ובו מצויים שרירי גוף העטרה, אשר מחוברים לעדשה<ref>lens.</ref>. מערכת זו מיועדת להסתגלות העין לראיה במרחקים משתנים<ref>accommodation.</ref>, כך שהרפיית שריר העטרה מביא לשינוי בכוח התשבורת של העדשה לצורך ראיה מרחוק, והתכווצות שריר העטרה מסייע לראיה מקרוב. בהתאם להשתנות צורתה של העדשה על פי פעילות שרירי גוף העטרה מתקבל המיקוד הנכון של קרני האור על הרשתית<ref>retina.</ref>, ובעיקר על הכתם הצהוב<ref>macula.</ref>, שבו הראיה היא חדה ביותר; הקשתית מורכבת מרקמת חיבור, כלי דם ושרירים רדיאליים והיקפיים, אשר תפקידם לווסת את גודל האישון. צבע הקשתית, שעל פיו נוהגים בני אדם לכנות את צבע העינים, נקבע לפי כמות הפיגמנט המצוי בה. האישון<ref>pupil.</ref> הוא נקב עגול הנמצא במרכז הקשתית. הוא מתרחב או מתכווץ על ידי השרירים של הקשתית בהתאם לכמות קרני האור החודרים בעדו, וכן משתנה קוטרו על ידי השפעה של תרופות וחומרים שונים. הקשתית מפרידה בין שתי לשכות של נוזלים - הלשכה הקדמית והלשכה האחורית. בלשכות אלו מצוי נוזל צלול המכיל תמיסת מלחים פשוטה.
 
השכבה הפנימית - היא הרשתית<ref>retina.</ref>. זוהי רקמה עדינה ושקופה, אשר מכילה את תאי החישה, הכוללים את הקנים והמדוכים<ref>rodes; cones.</ref>. במרכז הרשתית מצוי הכתם הצהוב<ref>macula.</ref>, שהוא אזור רשתית דק ביותר המכיל רק קנים, והיא הנקודה שבה נקלטת הראיה בצורה החדה והברורה ביותר. שכבה זו מכילה גם את הקצוות של עצב הראיה, המתחברים יחד ויוצרים את עצב הראיה. העצב יוצא מן העין, ועובר אל המוח במסלול ארוך של הראיה<ref>optic tracts.</ref> עד האונה העורפית<ref>occipital lobe.</ref>. אזור היציאה של עצב הראיה נקרא דיסקת הראיה<ref>optic disk.</ref>, ובו יש רק תאי עצב וכלי דם, ללא תאי חישה כלל, ולפיכך הוא נקרא הכתם העיוור.
 
'''הגוף הזגוגי''' <ref>vitreous body.</ref> - הוא החלל האחורי שבתוך גלגל העין, בין העדשה לבין הרשתית. גוף זה מלא בנוזל שקוף, קרוש למחצה.
 
'''העפעפים'''  מגינות על העינים מבחוץ. הן מורכבות מעור, שריר דק, סחוס, וקרום פנימי דק הנקרא לחמית<ref>conjunctiva.</ref>.
 
הלחמית היא קרום רירי, המכיל מספר רב של בלוטות דמע. היא מרפדת את החלק הפנימי של העפעף, ונמשכת על פני הלובן של גלגל העין עד הקרנית. העינים נסגרות ונפתחות על ידי תנועות העפעפים העליונות, ועל ידי השריר המקיף את קדמת ארובת העין<ref>orbicularis oculi.</ref>.
 
'''תנועת גלגלי העינים'''  היא מתואמת ביותר, שאם לא כן מתרחשת פזילה, ורואים דמויות כפולות ומדומות.
 
תנועות גלגלי העינים מבוצעות על ידי ששה שרירים המחוברים לגלגלי העינים, ומעוגנים בארובת העינים: ארבעה שרירים ישרים לכל אחד מארבעת הכיוונים (מעלה, מטה, ימינה, ושמאלה), ושני שרירים אלכסוניים. כל השרירים הללו מופעלים על ידי עצבים גולגולתיים מיוחדים למטרה זו.
 
קרני האור חודרים דרך הקרנית השקופה שבקדמת העין אל תוך האישון, אשר קוטרו מווסת על ידי שרירי הקשתית בהתאם לעוצמת האור. קרני האור שחדרו לעין ממוקדות ומחודדות על ידי העדשה, בעזרת שרירי גוף העטרה, ונופלות על הרשתית. הן נקלטות על ידי תאי החישה שברשתית, שתפקידם להפוך את אנרגיית האור לתהליכים ביוכימיים המעוררים זרמים חשמליים. פעילות חשמלית זו מועברת על ידי קצות עצב הראיה המצויות ברשתית אל עצב הראיה, ומשם היא נמשכת במסלולי ראיה ארוכים עד האונות העורפיות שבמוח. בחלק זה של המוח נמצא מרכז הראיה, ובו מתפרשת המשמעות של קרני האור שחדרו (היינו הצורה, הצבע, הגוון, העוצמה וכיו"ב). כמו כן נאגרים באזור זה הזכרונות החזותיים, כך שעם הזמן יש גירויים ראייתיים מוכרים שנשלפים ממאגר הזכרון, ואין צורך לעבור תהליך למידה מחודש של הממצאים החזותיים המוכרים.
 
== העין במקרא ובחז"ל==
 
 
1. אנטומיה ופיסיולוגיה<ref>התיאורים האנטומיים, המחלות והמומים בעינים המתוארים בחז"ל ובפוסקים קשים לפיענוח מדוייק, כפי שהדבר נכון ביחס למרבית הנתונים הרפואיים בתלמוד. וראה מה שכתב הרמב"ם בפיהמ"ש בכורות ו ב ד"ה וסירא.</ref>
 
'''גלגל העין'''  הוא ארובת העין, היינו החלל בגולגולת שבו נמצאת העין<ref>נידה כג א; שם כד ב.</ref>, ונקרא כך מפני שהוא עגול כגלגל באדם ובנחש<ref>נידה שם, וברש"י שם ד"ה באוכמא.</ref>.
 
'''האישון''' <ref>דברים לב י; תהלים יז ח; משלי ז ב.</ref> - יש אומרים, שנקרא כך מלשון 'איש קטן', על סמך ההנחה שדרך האישון נראים בני האדם בהקטנה רבה<ref>ראה ר"י ג'אנח, ס' השרשים, רד"ק ס' השרשים, שורש איש, בשם אביו; רבנו בחיי דברים דברים שם; שפתי חכמים על רש"י דברים שם.</ref>; ויש אומרים, שנקרא כך על שהוא שחור ודומה לחושך<ref>רש"י תהלים יז ח; רש"י משלי ז ב (ואגב, מה שכתב רש"י דברים שם, שהאישון הוא השחור שבעין שהמאור יוצא הימנו, צ"ע שהרי המאור נכנס לתוכו. וראה במדבר רבה טו ה - אין אתה רואה אלא מתוך השחור. ומה שכתב רשב"ם, דברים שם, איננו ברור).</ref>. הוא נקרא גם השחור שבעין<ref>משנה בכורות ו ב; נידה לא א.</ref>, או אוכמא<ref>בכורות מ א.</ref>, ונקרא כך על שם צבעו בכל אדם, ואוכמא הוא תירגום של שחור. האישון נקרא גם בת-עין<ref>תהלים יז ח; איכה ב יח.</ref>, או בבת עין<ref>זכריה ב יב.</ref>, והטעם לכינוי זה הוא מפני חשיבותו, והוא עניין של חיבה כמו בתו של אדם<ref>ראה פרויס, עמ' 68-67. אמנם ראה רש"י בכורות לח ב ד"ה תורא, ורש"י שם מג ב ד"ה ריסי, שבת העין הם העפעפים.</ref>.
 
האישון באדם ובבהמה הוא עגול<ref>נידה כג א, וברש"י שם ד"ה דומות.</ref>.
 
'''הלבן שבעין'''  נחשב על ידי חז"ל כחומר שומני<ref>בכורות לח ב, על פי הפסוק יצא מחלב עינימו - תהלים עג ז, וראה בתוס' שם ד"ה יצא. וראה בפרויס, עמ' 68, שכך גם כתב אריסטו.</ref>, שאין לו כל תפקיד בראיה, ולכן אין מומים בלבן<ref>בכורות שם. וראה רש"י בכורות לח סוע"א.</ref>.
 
'''הקשתית'''  נקראת בלשון חז"ל בשם סירא<ref>בכורות לח א, וברש"י שם ד"ה לבן כתב שהוא מלשון שורה. וראה בפיהמ"ש לרמב"ם בכורות ו ב, מהדורת קאפח.</ref>.
 
'''גבות העינים'''  הם השערות שמעל העינים<ref>ויקרא יד ט.</ref>, ויש מי שכתב, שמילה זו קרובה לגזרת גב<ref>א"ע שם.</ref>. בחז"ל הם מכונים גבינים<ref>ב"ק קיז א; משנה בכורות ז ב.</ref>.
 
'''עפעפים'''  מיוחסות במקרא גם לרקמה שמכסה את העינים, כפי השימוש בימינו, וגם לכל העין<ref>ירמיה ט יז; תהלים יא ד; משלי ו ד; איוב טז טז.</ref>. בלשון חז"ל עפעפים הם רק כפי שימושם כיום<ref>שבת קט א.</ref>, ובארמית הם נקראים טימורא<ref>שבת עז ב.</ref>, היינו שומרים.
 
'''ריסים''' בלשון חז"ל ריס משמש בעיקר לשערות שבעפעפים<ref>תוספתא נגעים ח ה; סנהדרין קד ב. וראה תוס' בכורות מג ב ד"ה ושנשרו.</ref>, אך גם לעפעפים עצמן<ref>ראה משנה בכורות לח א, רגמ"ה שם, תוס' שם מג ב ד"ה ושנשרו, ופיהמ"ש לרמב"ם בכורות ו ב (ומה שכתב רש"י בריש עמ' ב, שהיינו בת-עין, כוונתו גם כן לעפעפים, וכדכתב להלן מג ב ד"ה ריסי עיניו); קידושין לא א. וראה פרויס, עמ' 70-69.</ref>.
 
'''תורשה''' הלובן שבעין בא בתורשה מהאב, השחור (היינו האישון) שבעין בא בתורשה מהאם, והראיה באה מאת הקב"ה<ref>נידה לא א. וראה עוד בע' אבהות הע' 33 ואילך, ובע' תורשה הע' 95.</ref>.
 
'''מרכז הראיה''' על פי המקרא עולה, שמקור המשמעות של הראיה איננו בעינים אלא במרכז גבוה יותר<ref>ראה ישעיה ו י; שם מג ח. וראה תוס' ע"ז כח ב ד"ה שוריינא.</ref>. ואמנם לפי ידיעותינו כיום אין העינים אלא הכלי שדרכו חודרים קרני האור, הופכים לאנרגיה חשמלית, ומגיעים לאונה העורפית של המוח, שבו מתפרשת הראיה ומשמעותה<ref>ראה לעיל ברקע המדעי.</ref>.
 
'''מרחק הראיה''' לפי חז"ל טווח הראיה של אדם הוא ט"ו מיל<ref>ראה בכורות נד ב, בעניין מעשר בהמה; ירושלמי ב"ק ז ז, בעניין גידול בהמה דקה. וראה עוד בשו"ת אגרות משה חאו"ח ח"א סי' קלט, בעניין עירוב במנהטן, ושם חאו"ח ח"ג סי' פה, בעניין קריעה על מקום המקדש. וכן ראה בשו"ת בצל החכמה ח"ג סי' מ, בעניין ברכה על ראיית בית קברות. מיל אחד הוא 960 מטר או 1152 מטר, לפי השיטות השונות בחישוב אגודל.</ref>, בעוד שראיה ברורה של עצמים היא עד מרחק של מיל אחד<ref>ראה חגיגה כ ב, בעניין טומאה; יומא סז א, בעניין השעיר לעזאזל; בראשית רבה נג יג, בעניין הגר וישמעאל.</ref>.
 
'''מיקום העינים''' יש בריות, כולל האדם, שעיניהם נמצאים בקדמת הפנים לפניהם, ויש בריות שעיניהם נמצאות בצידי פניהם<ref>נידה כג א.</ref>.
 
'''דמעות''' כאשר אדם עצוב, עיניו מפרישות דמעות<ref>ישעיה כה ח; ירמיה לא טז; משנה סוטה ז ח.</ref>. חז"ל מחלקים את הדמעות לששה סוגים - שלוש יפות ושלוש רעות: של עשן, ושל בכי, ושל בית הכסא - רעות; של סם, ושל צחוק, ושל פירות - יפות<ref>שבת קנא ב. וראה באיכה רבה ב יט, בשינויי גירסא.</ref>.
 
===דלקת העין===
 
 
חז"ל תיארו שלבים שונים של דלקת העין<ref>ביצה כב א; ע"ז כח ב; בכורות מד א.</ref>:
 
תחילא אוכלא - גרד המהווה סימן ראשוני לדלקת עינים<ref>פרויס, עמ' 268, ויאסטרוב בספר מילים ע' אוכלא. וראה ב.ל. גורדון, הרופא העברי, ב:77, 1938, שהכוונה להתכווצות והתנוונות גלגל העין בעקבות דלקת ממושכת, אך אין זה הסבר מתקבל על הדעת, לאור העובדה שמדובר בתחילת התהליך. ביחס למושג אוכלא - לפי רש"י (ע"ז שם ד"ה תחלת), הכוונה למחלה באופן כללי. וראה פרויס שם, שאין לו מקבילה, והמשמעות לא ברורה.</ref>; רירא - הפרשה מוגלתית מהלחמית<ref>כנראה הכוונה ל-conjunctivitis.</ref>; דיצא - כאב מותח ודוקר בתוך העין, כביטוי לדלקת; דמא - היינו אודם וגודש בעין<ref>על פי ר"ח וערוך - עין שיש בה דם.</ref>; דמעתא - דמעת-יתר; קדחתא - חום מקומי, מלשון קדחת; מרידה - יש מי שכתב, שהכוונה לבליטה של העין<ref>לפי רש"י ע"ז שם ד"ה שמרדה הוא משורש מרידה, שמנסה לצאת החוצה, והיינו exophthalmos.</ref>; ויש מי שכתבו, שהכוונה לזרימת ריר דלקתי<ref>ערוך ע' מרד@; רב האי גאון, פיהמ"ש לרמב"ם, ור"ש נגעים ו ח, בהסבר 'המורדין'.</ref>; סוף אוכלא - הגרד שנשאר כשריד אחרון לאחר שיפור הדלקת והיעלמות שאר הסימנים. כאשר ההפרשה הדלקתית מתייבשת על העפעף, היא הופכת לקרום הנקרא לפלוף<ref>משנה מקוואות ט ב; נידה סז א.</ref>.
 
חז"ל תיארו עוד הפרעות בתיפקוד העין:
 
זבלגן<ref>מגילה כד ב.</ref>- מי שעיניו זולפות דמעות<ref>רש"י שם. והוא מלשון זוב, וראה מאמרו של ב.ל. גורדון, הרופא העברי, ב:77, 1938, שלדעתו הכוונה לביטוי עיני של מחלת הזיבה (gonorrhea). אמנם ראה רמב"ם תפילה טו ב, ובכס"מ שם, שלדעתו זבלגן הוא מי שרירו זב מפיו על זקנו. אך בטושו"ע או"ח קכח ל, כתב את שני המצבים.</ref>.
 
בעל ראתן<ref>כתובות עז ב.</ref>- הזיהוי המדוייק של מצב זה איננו ברור. יש מי שכתב, שהכוונה למי שעיניו דולפות מחמת דלקת, וראייתו נפגעת עקב כך<ref>ב.ל. גורדון, הרופא העברי, ב:77, 1938. לדעתו נקרא האיש בלשון סגי נהור 'בעל ראתן', ואולי הכוונה ל-trachoma.</ref>. אמנם יש שכתבו שהכוונה במונח זה למחלות אחרות, שאינן קשורות לעין ולראיה<ref>ראה רש"י כתובות שם, שפירש בעלי ראתן - שרץ יש לו במוחו. וראה במהרש"א ח"א שם, שמביא ממדרש רבה שמדובר בשחין, וראה בע' עוֹר הע' 233.</ref>. ומכל מקום יש להיזהר מזבובים של בעלי ראתן<ref>כתובות שם.</ref>, כנראה בגלל החשד להעברה זיהומית.
 
צירן<ref>בכורות מד א.</ref>- יש מי שכתב, שהוא מי שעיניו זולפות ודומעות<ref>רמב"ם ביאת המקדש ח ו, ובכס"מ שם.</ref>; ויש מי שכתבו, שהכוונה שעיניו עגולות<ref>רגמ"ה ורש"י שם ד"ה וצירניות. וכתב שם, שהוא יותר מתרוטות. וראה ערוך ע' צר@. וראה בעניין מחלוקת זו בתו"ש בראשית פכ"ט אות נה. וראה בהערות הבאות.</ref>.
 
סימוקא<ref>ירושלמי שבת יד ד.</ref>- הופעת אודם וגודש בעינים, כביטוי למחלה מסוכנת של העין.
 
פקיעת העין<ref>ע"ז כח ב.</ref>- היינו ניקוב העין<ref>perforation.</ref> כשלב סופי של דלקת חמורה.
 
ברקית או ברקא<ref>בכורות לח ב; ב"מ עח ב; שבת עח א.</ref>- היא שכבה לבנה הבולטת על העין<ref>רש"י שבת שם ד"ה שכן.</ref>, והיא מתאימה לדלקת הקרנית<ref>keratitis - ראה ב.ל. גורדון, הרופא העברי, שנה יא חוב' ב, עמ' 57 ואילך, 1938; פ.א. אברהם, הרפואה פח:424, 1975. וראה אוצר לעזי רש"י מס' 296. יתכן עוד שהכוונה ל-keratoconus.</ref>.
 
עצב או עינב<ref>בכורות לח א.</ref>- בליטה ויציאה של מקצת השכבה הענבית מחמת דלקת בקרנית<ref>פיהמ"ש לרמב"ם בכורות ו ב, מהדורת קאפח (קטע זה חסר בפיהמ"ש הרגיל, והעיר הרב קאפח שם, שהוסיפו הרמב"ם בסוף ימיו בכתב ידו הרהוט). אכן לא ברור מה כוונתו במושג 'ענבית'.</ref>, ומצב זה זהה לברקית<ref>כך עולה מהלעז של רש"י שם, וראה לעיל הע' 96 ואילך. אמנם ראה בשפתי חכמים על רש"י ויקרא כא כ, אות ו, שהשווה עינב לחלזון ונחש, וראה להלן הע' 104 והע' 208 ואילך.</ref>.
 
חוורור<ref>בכורות לח ב.</ref>- יש מי שכתב, שהוא עיוורון פתאומי מחמת רפיון העצבים<ref>פיהמ"ש לרמב"ם בכורות ו ג, מהדורת קאפח.</ref>. תיאור זה מתאים לעיוורון על רקע מאורע מוחי באזור האונות העורפיות, ואשר במשך הזמן יש חיוורון בולט של דיסקיות העינים, אלא שדבר זה אינו ניכר באופן חיצוני, ולפיכך קשה להתאימו לכללי המומים בעינים, שכן אין פוסל באדם אלא מומים שבגלוי<ref>רמב"ם ביאת המקדש ו ז.</ref>; יש מי שכתב, שהכוונה לסנוורים<ref>רמב"ם איסורי המזבח ב ז, ובכס"מ שם. וצריך לומר שלשיטת הרמב"ם הכוונה לעיוורון פתאומי אך חולף.</ref>; יש מי שכתב, שהכוונה לירוד<ref>ערוך ע' חוור. והיינו cataract.</ref>; ויש מי שכתב, שהוא מצב שבו יש נקודות לבנות על העין<ref>רש"י שם ד"ה חורוור, והוא מלשון חיוורון.</ref>, ולפי זה יתכן שהוא מצב דומה לברקית<ref>ראה להלן הע' 94 ואילך. ומה שכתב פ.א. אברהם, הרפואה פח:424, 1975, שהכוונה לדלקת הענביה (chronic uveitis) - אין זה מסתבר, כי מצב כזה לא ניכר באופן חיצוני, ולפיכך לא נמנה על מומי העין על ידי חז"ל.</ref>. חז"ל הבדילו בין חוורור קבוע, לבין חוורור זמני וחולף, כאשר המבחן הוא בדיקה חוזרת של יכולת הראיה שלוש פעמים עד שמונים יום<ref>בכורות שם; רמב"ם איסורי מזבח ב יב.</ref>.
 
נייד עינים<ref>ברכות נט ב. והכוונה ל-nystagmus.</ref> - היינו מי שעיניהם נדים ונעים<ref>רש"י שם ד"ה דניידי.</ref>. מצב זה נובע משהיה בבית אפל<ref>ברכות שם.</ref>.
 
מים בעין<ref>בכורות לח ב.</ref>- יש שמשמע ממנו, שהכוונה לנטיפת מים מחוץ לעין, והיינו דמעת מתמדת<ref>רש"י שם ד"ה מים.</ref>; ויש שמשמע ממנו, שמדובר בירידת מים בתוך העין<ref>פיהמ"ש לרמב"ם שם.</ref>, ולפי הסבר זה יש המזהים את המצב עם ירוד<ref>cataract - ראה פרויס עמ' 263; ב.ל. גורדון, הרופא העברי, שנה יא חוב' ב, עמ' 57 ואילך, 1938.</ref>. הסבר זה נובע מהתפיסה שרווחה אצל הרופאים הקדמונים, אשר חשבו שנוזלים באים מהמוח אל גלגל העין דרך עצבי העינים החלולים, והם נקווים בין הקשתית לבין העדשה, וכך נוצר הירוד<ref>ראה באגרת ביקורת להיעב"ץ דמ"א ע"א, בשם שבילי אמונה; שער השמים פ"ט; מגן אבות לתשב"ץ, פ"ג, שהעצבים היוצאים מהעינים הם חלולים, והם מצטלבים בדרכם למוח, כדי שכל עין תסייע לחברתה, ואם עין אחת נחלשת תוכל העין האחרת לקבל כוח כפול מהמוח. ואגב, המובן הלטיני של cataract הוא התפרצות ונזילה. וראה מאמרו של פ.א. אברהם, הרפואה פח:424, 1975, שלדעתו מדובר בקבוצת מחלות של הרשתית, או של מסלולי הראיה העצביים מאחורי העין ועד למוח, שהמשותף להם שהם מחלות חמורות של העין הגורמות לעיוורון, אך לא ניתן לראות דבר בהסתכלות חיצונית על העין. אכן ראה לעיל הע' 102 והע' 106, שלא ניתן לפרש בדרך זו, כי חז"ל לא התייחסו למחלות שלא נראות באופן חיצוני, אף שהיא היותר מסתברת מבחינה מדעית.</ref>, ויתכן שהמושג העברי 'ירוד' נובע אף הוא מתפיסה זו, והיינו שירדו המים מהמוח לעין. חז"ל הבדילו בין מצב קבוע לבין מצב חולף של הפרעה זו, והמבחן היה תלוי בעונות השנה, ובמאכל של הבהמה<ref>ראה פירוט המבחן בגמ' שם; רמב"ם איסורי מזבח ב יג-טו.</ref>.
 
יארוד, או ירוד<ref>שבת עח א.</ref>- יש אומרים, שהוא זהה לתבלול<ref>רש"י שם ד"ה ליארוד. וראה להלן הע' 136 ואילך.</ref>; יש אומרים, שהוא זהה לחוורור<ref>ר"ח שם; תוס' שם ד"ה שכן. וראה רש"י שם. וראה תו"ש שמות פכ"א אות תנח. וראה לעיל הע' 100 ואילך.</ref>; ויש אומרים, שהוא קרום על העין<ref>ערוך ע' ירוד@.</ref>. בימינו התקבל מושג זה למצב של עכירות העדשה<ref>cataract.</ref>.
 
חז"ל תיארו מספר הפרעות בעפעפים<ref>בכורות מה ב.</ref>:
 
כושי, אוכמא - היינו כתמים שחורים על העפעפים, אשר יכולים להיות חלק ממחלות כלליות של העור; לבקן, חיוורא - היינו כתמים לבנים על העפעפים<ref>vitiligo.</ref>, שאף הם יכולים להיות חלק ממחלות כלליות של העור; גיחור, סומקא - כתמים אדומים בעפעפים<ref>hemangioma.</ref>.
 
'''קשר בין עין ללב''' חז"ל דברו על קשרים אנטומיים ופתופיסיולוגיים בין העינים לבין הלב, ולפיכך החשיבו מחלות עינים בשלבים החריפים כמחלות המסכנות את הגוף כולו<ref>ע"ז כח ב. היסוד לתפיסה זו הוא המאמר בגמ' שם - שוריינא דעינא באובנתא דליבא תלו. במאמר זה מצינו חילופי גירסאות אחדות, ופירושים שונים במשמעותו - יש גורסים 'שוריינא', שמשמעותו בערבית עורקים (פרויס, עמ' 72; מזיא, מדרש הרפואה, ח"ב פ"ב אות סד), ויש שכתבו שהכוונה לעצבים, ובעיקר לעצב התועה (vagus. ראה ד. מרגלית, חכמי ישראל כרופאים, תשכ"ו, עמ' 171; י. לוי, המעין, תמוז, תשל"ה, עמ' 21 ואילך, ובהע' 15 שם), ויש גורסים 'שורייקא', שפירושו גידים (ראה רא"ש ע"ז שם; זר זהב על או"ה כלל נט סק"י), וראה עוד פירושים למילה זו בתוס' שם ד"ה שורייני; 'אובנתא' - יש שלא גרסו מילה זו כלל, ולפי השיטות שגרסו זאת - לפי רש"י שם, משמע שהכוונה לטרפש הלב, היינו ה-pericard, ולפי תוס' שם הוא מלשון הבנה, ומכאן שמשמעות המאמר הוא שהראיה תלויה בהבנת הלב (ולכאורה משמע כשיטתם ממגילה כד ב, שמשמע מושג זה במובן של הבנה).</ref>. אמנם תפיסה זו, לפי כל גירסותיו ופירושיו של המאמר המהווה יסוד לו, קשה להבנה על פי ידיעותינו כיום<ref>בעיקר קשה פירוש התוס' ביחס לקשר בין סכנה לכל הגוף לבין משמעות המאמר - וראה אנציקלופדיה תלמודית, כרך יג, ע' חולה, עמ' רסז, הע' 451, שהכוונה לחשש שגעון, אך ראה במאמרו של י. לוי, שם, הע' 25, שדחה פירוש רחוק זה, וכתב פירוש אחר, שאף הוא דחוק לפי פשט הגמרא שם, וי"ל.</ref>.
 
על ההיבטים הקשורים לעיוורון - ראה ערך [[עִוֵּר]]
 
על חבלות בעין - ראה ערך [[עִוֵּר]]
 
===מומים שונים בעיניים===
 
 
במקרא ובחז"ל מצינו תיאור של מומים שונים בעינים. למומים אלו יש חשיבות הלכתית ביחס לכהן, אם פסול לעבוד במקדש; בכור בהמה, אם פסול להקרבה; ואשה, אם קידושיה בטלים. להלן תיאור המומים הללו:
 
גבן<ref>ויקרא כא כ.</ref>- מי שאין לו שיער בגבות (גביני) העינים, או שיש לו גבות רק מעל עין אחת<ref>בכורות מג ב.</ref>, שהם כנראה ביטויים לצרעת<ref>ראה פרויס, עמ' 260.</ref>; או מי שגבות עיניו ארוכות ותלויות מעל לעיניו, והוא נקרא שכבנא בלשון חז"ל<ref>בכורות מד א. והיינו trichomegalia. וראה ב"ק קיז א, שרבי יוחנן בעת זקנתו היו לו גבות עינים ארוכות מאד ומכסות את עיניו.</ref>; או מי שיש לו גבות עבות<ref>בכורות מג ב - שיש לו גבינין הרבה, והיינו hypertrichosis.</ref>. כל אלו הם פירושים אפשריים למושג 'גבן' שבתורה<ref>כס"מ ביאת המקדש ח ד.</ref>.
 
דק<ref>ויקרא כא כ.</ref>- מי שיש לו נקודות לבנות צפות בתוך השחור, והיינו מלשון דוק, שפירושו כיסוי, שעיניו מכוסות על ידי רקמה דקה כמו צעיף<ref>בכורות לח ב. וכן משמע מתרגום השבעים על מושג זה - ראה פרויס, עמ' 260. וראה רש"י ורד"ק עה"פ. אמנם ראה א"ע שם, שפירש מונח זה כמתייחס לאדם שקומתו נמוכה (ואולי כוונתו לאדם רזה, כמו 'דקות בשר' - בראשית מא ג). פירוט 'דק' שונים בגמרא וברמב"ם ביאת המקדש ז ה. וראה פ.א. אברהם, הרפואה פח:424, 1975, הסבר הצורות השונות. וראה עוד באוצה"פ סי' לט סקל"א אות יא, מה שהביא משו"ת חוט המשולש לר"י דיוואן סי' י.</ref>, וקרוב לוודאי שהכוונה לירוד<ref>היינו cataract. וכן כתב יאסטרוב בספר מילים.</ref>.
 
תבלול<ref>ויקרא כא כ.</ref>- מי שהלבן שבעין נכנס לתוך השחור, והוא מלשון בלבול<ref>בכורות לח א; שם מד א. וראה א"ע עה"פ שם, ביחס למקור הלשוני.</ref>, ולפיכך הכוונה לחסר של קטע בקשתית<ref>היינו coloboma - ראה ב.ל. גורדון, הרופא העברי, שנה יא חוב' ב, עמ' 57 ואילך, 1938. וראה בכורות שם, שיש מצב שהלבן נכנס לשחור, ויש מצב שהשחור נכנס ללבן, והיינו coloboma של הלובן או של הקשתית.</ref>. ויש שכתבו, שהכוונה לחיליז או חלזון, ולפיכך מדובר ברקמה גידולית על פני העין<ref>תרגום אונקלוס ותרגום יונתן, ויקרא שם - וראה להלן הע' 145 ואילך. וראה בנידון התרגומים הללו בתו"ש כרך כד (תרגומי התורה), פ"ז אות ו*.</ref>.
 
חרוץ<ref>ויקרא כב כב.</ref>- הוא נקב, סדק, או פגם בעפעפים<ref>רש"י ותרגום יונתן עה"פ; רמב"ם ביאת המקדש ז ד. וראה בכורות מא א. פרויס (עמ' 263) מציין את דעתו של אריסטו (Historia Animalium 3, 11:69), שפגיעה בעפעפים לא מחלימה.</ref>.
 
יבלת<ref>ויקרא כב כב. והיינו verruca; wart - ראה רש"י עה"פ;</ref>- יכולה להיות בכל מקום בגוף, ויכולה להיות גם בעין<ref>בכורות מ ב.</ref>. יש יבלת עם שיער, ויש יבלת ללא שיער<ref>בכורות שם. וראה כס"מ איסורי מזבח ב ב. וראה בפרויס עמ' 262, שהיבלת עם שיער היא dermoid.</ref>. מבחינה רפואית, יבלת היא גידול של החלק העליון של העור ממקור נגיפי.
 
חלזון או נחש<ref>בכורות לח ב. והם שני מושגים נרדפים לאותו מצב.</ref>- רקמה מיותרת המכסה את הקרנית ומגיעה עד לאישון, ונקראת כך על שום צורתה כחלזון או כנחש. הזיהוי הרפואי של מצב זה שנוי במחלוקת<ref>ראה פיהמ"ש לרמב"ם בכורות שם; ראב"ד ביאת המקדש ז ה; פרויס עמ' 262.</ref>, והוא יכול להתאים לקפל של רקמה מזווית העין לכיוון הקשתית והאישון<ref>היינו pterygium.</ref>, או לחלזיון<ref>chalazion.</ref>, היינו גידול קטן של בלוטות החלב בעפעפים, או לשעורה<ref> היינו sty.</ref>, שהיא דלקת של בלוטות החלב בעפעפים.
 
רואה את החדר ואת העליה כאחד<ref>בכורות מג ב-מד א.</ref>- היינו מי שרואה כמה דמויות ביחד, וכשמדבר עם חברו נראה כאילו הוא מסתכל באיש אחר<ref>רמב"ם ביאת המקדש ח ו.</ref>, והיינו פזילה<ref>strabismus.</ref>.
 
זויר<ref>בכורות מד א.</ref>- יש מי שכתב, שהוא בעל עינים בולטות<ref>רמב"ם ביאת המקדש ח ו, ובכס"מ שם. כנראה הכוונה ל-exophthalmos.</ref>; יש מי שכתב שעיניו חבויות<ref>רגמ"ה שם. כנראה הכוונה ל-endophthalmus.</ref>; ויש מי שכתב, שעיניו משוטטות ללא מנוחה<ref>רש"י שם ד"ה תנא, על פי תיקון השטמ"ק שם. וכנראה הכוונה לניוד עינים = nystagmus.</ref>.
 
לופין<ref>בכורות מד א, ובפי' רגמ"ה.</ref>- היינו ריסים ארוכים ומרובים<ref>היינו trichiasis.</ref>.
 
תמיר<ref>בכורות מד א.</ref>- היינו נשירת ריסי העינים, אשר יכולה להיות מלאה, כולל שורשי השערות, או חלקית, בעוד שרשי השערות קיימים.
 
זגדום, או זוגדוס<ref>בכורות מד א.</ref>- מי שיש אצלו הבדלים בין שתי העינים, כגון שעין אחת יותר גדולה מחברתה, או שצבע עין אחת שונה מהאחרת<ref>היינו heterochromia.</ref>, או שגבת עין אחת שחורה והאחרת לבנה<ref>ראה כס"מ ביאת מקדש ח ה. ובעצם זהו מושג רחב המתייחס לכל האיברים הזוגיים שאינם שווים ביניהם.</ref>.
 
עינים תרוטות או טרוטות<ref>אבות דרבי נתן טו ב; שבת לא א; תענית כד א; נדרים סו ב; סוטה מז א; סנהדרין קז ב; בכורות מד א.</ref>- היינו עינים עגולות<ref>רש"י שבת שם ד"ה שדרים. וראה תוס' בכורות שם ד"ה עיניו. וראה מידות פ"ב סומ"ה - שהמדרגות לעזרת נשים לא היו טרוטות, וכתבו המפרשים שם שהכוונה שלא היו ארוכות אלא מעוגלות. וכן כתב הר"ן בנדרים סו ב ד"ה טרוטות. אך ברש"י שם כתב 'רכות'.</ref>, והעפעפים פתוחות רק במידה מועטת<ref>ערוך ע' טרטות; רמב"ם ביאת המקדש ח ה, ובכס"מ שם.</ref>. קרוב לוודאי שמדובר בצניחת העפעף<ref>ptosis.</ref>.
 
שינויים שונים במבנה ובמספר של העינים - עין גדולה<ref>בכורות מ ב. היינו megalophthalmos.</ref>; עין קטנה<ref>בכורות שם. היינו microphthalmos.</ref>; עין אחת<ref>תוספתא בכורות ד ד. הכוונה להתפתחות עוברית בלתי תקינה הגורמת ל-cyclopia.</ref>.
 
===דברים הגורמים בעיות לעיניים===
 
 
אשה מעוברת שאוכלת שחליים<ref>garden cress.</ref>, יהיו לילדיה עינים דומעות; אם היא אוכלת דגים קטנים, יהיו לילדיה עינים קטנות<ref>לפי הערוך ע' מץ.</ref>, או עינים שנעות תמיד<ref>nystagmus - לפי רש"י כתובות ס ב ד"ה מציצי.</ref>; אם היא אוכלת ביצים, יהיו לילדיה עינים גדולות<ref>כתובות ס ב-סא א.</ref>.
 
שתית מים בקערה קשה לברוקתי<ref>פסחים קיא ב. ברוקתי - מחלת הברקית, כמבואר בגיטין סט ריש ע"א, וברש"י שם ד"ה לברוקתי. וראה לעיל הע' 94.</ref>.
 
מי שמתגורר במקום אפל יהיו עיניו ניידות<ref>ברכות נט ב. היינו nystagmus. ואמנם עיניהם של בני מחוזא היו ניידות, מפני שהם דרים בבית אפל.</ref>.
 
בכי ממושך גורם לנשירת ריסי העינים<ref>ב"ב קכג א - במקרה של לאה (בראשית כט יז. וראה תו"ש שם אות נד, סיכום השיטות השונות בביאור המושג 'רכות' אצל לאה); סנהדרין קד ב - במקרה של רבן גמליאל.</ref>.
 
מגורים בין חולות ורוחות גורם לעינים להיות תרוטות<ref>שבת לא א. וראה לעיל הע' 163.</ref>.
 
על סיבות לעיוורון - ראה ערך [[עִוֵּר]]
 
===טיפולים למחלות עיניים===
 
 
כל הטיפולים למחלות עינים שהוצעו על ידי חז"ל היו מיועדות לשימוש מקומי בעין. להלן רשימת חומרים שנחשבו כטיפולים יעילים למחלות עינים, ובעיקר לדלקות עינים:
 
כוסבר<ref>coriander, והוא 'גד' שבמקרא. שייך למשפחת הסוככיים. צמח הגדל בר בישראל, זרעיו בעלי טעם חריף, והוא משמש כתבלין - ראה הצומח החי וכלי החקלאות במשנה, עמ' 81.</ref>- יש שהיו מניחים אותו על העינים על מנת לקרר אותם, אך לדעת חז"ל לא רק שאין בו משום רפואה, אלא שהוא מזיק לעינים<ref>שבת קט א, ובתוס' שם ד"ה לדידי.</ref>. כמו כן יש ששמו עלים ירוקים אחרים על העין, שאף הם לא היו יעילים<ref>שבת שם.</ref>.
 
גרגיר<ref>הוא בן חרדל מצוי (garden roquet; eruca), ממשפחת המצליבים, והוא הנקרא במקרא אורות (מל"ב ד לט) - ראה יסטרוב בספר מילים; ב.ל. גורדון, הרופא העברי, ב:77, 1938; הצומח החי וכלי החקלאות במשנה, עמ' 44.</ref>- שימש כתרופה למחלות עינים, ולשיפור הראיה<ref>שבת קט א; יומא יח ב.</ref>.
 
נהגו לשים כלי מתכת קר על עין מודלקת, ויש שנהגו להקיף את העין הכואבת בטבעת, כדי להפחית את הבצקת<ref>סנהדרין קא א, וברש"י שם ד"ה כלי; מ"ב או"ח סי' שכח סקקמ"ד.</ref>.
 
חומרים נוספים שהיו רגילים לשים על העין לרפואה כוללים:
 
מים לרחיצת העינים<ref>ראה שבת עח א; שם קח ב.</ref>; מתן יין באופן מקומי בעין<ref>שבת קח ב.</ref>; מתן מי ים סדום באופן מקומי על העין<ref>שבת קח ב.</ref>; מתן רוק של בן בכור לאביו על העין<ref>ב"ב קכו ב, וברשב"ם שם.</ref>, וכן מתן רוק תפל על העין, היינו רוק של אדם שניעור משנתו ועדיין לא טעם כלום<ref>שבת קח ב.</ref>. רוק בכלל נחשב בעולם העתיק כבעל סגולות מרפא בעיקר לעינים, ובעיקר אם הוא בא מאנשים חשובים<ref>ראה פרויס עמ' 277.</ref>.
 
בתלמוד מתוארים מספר קבוצות של תרופות מקומיות בעין, שהרכבם המדוייק היה משתנה ממקום למקום, ובהתאם להוריות הרפואיות:
 
קילורין<ref>נקרא גם קילור; קילורית; קלוריתה.</ref>- מהווה שם כללי לתכשיר סמיך בעל תכולה מורכבת, אשר שימש למניעה ולטיפול במחלות עינים שונות<ref>רש"י מתרגם קילורין 'לוזי"א', שפירושו משחה לעין חולה - ראה אוצר לעזי רש"י מס' 118 (אמנם ראה רש"י נידה כ א ד"ה בקילור, שכתב אנפלשט"ר, שפירושו תחבושת, ואולי הוא קילור אחר). וראה בפיהמ"ש לרמב"ם שבת ח א, שהוא נקרא שיאוף בערבית. בעצם המושג הוא שיבוש של kollyra היוונית, שהוא כינוי לסוג מסויים של לחם.</ref>. היו בוחשים אותו ומורחים אותו על העין לשימור ולרפואה<ref>ירושלמי ביצה ד ד.</ref>, וצבעו היה אדום<ref>ראה נידה כ א ובפירש"י שם.</ref>. כדי לרכך את הקילורין היו משתמשים במשקאות שונים, ולעתים הוא הכיל חלב אשה, לובן של ביצה, חלב של בהמה, קמח ועוד מרכיבים<ref>ראה שבת עח א; ירושלמי שבת ח א; תוספתא פסחים ג ב.</ref>, אך המרכך המועדף היה מים או טל, שגם מרפאים וגם אינם גורמים לגלדים על העין<ref>שבת שם, וברש"י ד"ה ומטללי; ירושלמי שבת שם. וראה פיהמ"ש לרמב"ם שבת ח א, שכתב שהכוונה דווקא למימי היאור (וכנראה כוונתו למימי נהרות, ולאו דווקא הנילוס - ראה מחלוקת רש"י ורמב"ן בראשית מא א).</ref>. היו כנראה מירשמים שונים של קילורין שהותאמו למחלות עינים מסויימות<ref>כגון קילורין דמר שמואל - שבת קח ב. וראה עוד ב"מ פה סוע"ב, ששמואל ריפא מחלת עינים של רבי יהודה הנשיא.</ref>.
 
פוך - אבקה שהכילה אנטימוניום<ref>stibium; antimonium. זהו יסוד מתכתי, מס' אטומי 51, בצבע כחלחל.</ref>, אשר שימשה הן לאיפור העפעפים<ref>מל"ב ט ל; ישעיה נד יא; ירמיה ד ל.</ref>, והן לריפוי - פוך מעביר בת מלך, היינו שגרם להגדלת האישון<ref>mydriasis - ראה פ.א. אברהם, הרפואה פח:582, 1975.</ref>, ופוסק את הדמעה, ומרבה שיער בעפעפים<ref>שבת קט א.</ref>.
 
כוחלא<ref>חולין מז ב.</ref>- אבקה בצבע כחול כהה אשר הכילה אנטימוניום<ref>stibium; antimonium. ראה לעיל הע' 197.</ref>, והיו מניחים אותה על העין בעזרת כף מדידה ממתכת שנקראה מכחול<ref>תוספתא כלים ג ד.</ref>, או כף מדידה מעץ שנקראה מכוחלא<ref>שבת קנא ב.</ref>, או מכחלי<ref>גיטין סט א.</ref>. חומר זה היה מיועד לטיפול בדלקות חריפות, והיה יעיל בעיקר אצל צעירים עד גיל ארבעים שנה<ref>שבת קנא ב.</ref>. בגלל יעילותו התירו להשתמש בו גם בשבת<ref>ע"ז כח ב.</ref>, אך נאסר לשימוש כאשר הוכן על ידי גויים מחשש למוות או לעיוורון<ref>נידה נה ב.</ref>. כנראה מתוך הנחה שהגויים שמו חומרים רעילים בתרופות לעינים<ref>ראה פרויס עמ' 278.</ref>. סביר להניח כי בגלל שימוש נפוץ בכוחלא הפך המושג 'לכחול' את העין כשם כללי למריחת חומרים שונים בעינים, ולאו דווקא כוחלא.
 
מתוארת בתלמוד עין מלאכותית עשויה מזהב<ref>ירושלמי נדרים ט ח. וראה במאמרו של ב.ל. גורדון, הרופא העברי, ב:77, 1938, על מצבים דומים ברפואה העתיקה.</ref>.
 
חז"ל תיארו גם טיפולים מיוחדים למחלות עינים מוגדרות:
 
טיפול ליארוד ולחוורור - מריחת דם של עטלף על העין<ref>שבת עח א.</ref>. ואמנם בתקופות העתיקות היה דם העטלף חומר רפואי חשוב למחלות שונות<ref>ראה פרויס עמ' 266.</ref>.
 
טיפולים למחלת הברקית - יקח דם של תרנגולת הבר וימרח על העין<ref>שבת עח א.</ref>, או יקח אבקת עקרב מנומר בשבעה גוונים מחמת זקנה, ייבש אותו בצל, יערבב אותו בשתי מנות של כוחלא, וישים שלוש פעמים בכל עין כמות של מכחול מהתערובת הזו<ref>גיטין סט א.</ref>. טיפול זה יעיל דווקא בתחילת המחלה<ref>תוס' שם ד"ה לברוקתי.</ref>. יש להדגיש, שחז"ל ציינו כאן את המינון המדוייק, והקפידו לא לתת יותר מידי, בגלל האפשרות של תופעות לוואי כתוצאה ממינון יתר.
 
יש סכנה בהקזת דם בנוכחות מחלת עינים<ref>ע"ז כט א.</ref>.
 
תרופות המועילות ללב קשות לעינים, אך יש דברים שטובים לכל המחלות<ref>ראה פסחים מב ב.</ref>. תבשיל תרדים יפה ללב, וטוב לעינים<ref>ברכות לט א.</ref>.
 
דגים אינם טובים למחלות עינים בתחילת המחלה<ref>נדרים נד ב.</ref>.
 
== פרטי דינים==
 
 
===בענייני אורח חיים===
 
'''כהן''' כהן שעיניו זולפות דמעות, לא ישא כפיו, אלא אם כן הוא דש בעירו<ref>מגילה כד ב; טושו"ע או"ח קכח ל.</ref>.
 
'''שבת''' מחלת עינים רצינית, דינה כפיקוח נפש לכל דבר. לפיכך, החושש בעיניו או בעינו ויש בו ציר, או שהיו שותתות ממנו דמעות מחמת הכאב, או שהיה דם שותת מהן, או שהיה בהן קדחת, וכיוצא בחלאים אלו, הרי זה בכלל חולה שיש בו סכנה, ומחללים עליו את השבת. במה דברים אמורים, כאשר סימנים אלו הם בתחילת המחלה או באמצעיתה; אבל אם הם בסוף המחלה, וכבר קרובה העין להירפא, ולא נשאר בה אלא מקצת חולי, אין מחללים עליו את השבת<ref>ביצה כב א, וברי"ף ומאירי שם; ע"ז כח ב-כט א; רמב"ם שבת ב ד,י; טושו"ע או"ח שכח ט; מ"ב שם סקכ"ד. וראה הגה' הר"ב פרנקל לשו"ע שם, ובס' פקוח נפש סי' טו אות ט, בעניין הבדלים בפירוט המחלות בין הרמב"ם לשו"ע.</ref>.
 
על כן צריך לחלל שבת כדי לטפל במחלות חריפות או בחבלות בעינים, ואפילו אם מדובר בעין אחת. להלן דוגמאות למחלות חריפות המסכנות את העינים, ועקב כך דינם כפיקוח נפש:
 
דלקות חריפות ומוגלתיות של הלחמית ושל העפעפים<ref>periorbital cellulitis ;conjunctivitis.</ref>; דלקות חריפות של הקרנית<ref>keratitis.</ref>; דלקות חריפות של הענביה<ref>uveitis.</ref>; התקף חריף של עלית לחץ תוך עיני<ref>glaucoma.</ref>; שטף דם תוך עיני, או חבלה בעין; היפרדות הרשתית<ref>retinal detachment.</ref>; דלקת חריפה של עצב הראיה<ref>optic neuritis.</ref>; סתימה של עורק או ווריד של הרשתית או של הדמית<ref>על פי מאמרו של א. ידוואב, הלכה ורפואה, א, תש"מ, עמ' קצט ואילך. וראה מאמרו של הרב מ. הרשלר, הלכה ורפואה, א, תש"מ, עמ' קו ואילך.</ref>.
 
לעומת זאת, מי שסובל מדלקת קלה בעינים, ואפילו אם יש הפרשה, אלא שהיא אינה מזוהמת, או שכבר נתרפאה מחלת העינים, אלא שעדיין קודחת קצת ויש בה אדמומיות, וכן אם יש כאבים חזקים בעינים, דינו כחולה שאין בו סכנה. ולפיכך מותר לטפטף טיפות עינים<ref>אגלי טל מלאכת טוחן סי"ז.</ref>; מותר לשים משחה בעין, מתוך שפופרת או באמצעות מקל<ref>שמירת שבת כהלכתה פל"ד ס"ח.</ref>, ואין בזה משום ממרח, כיוון שאין לו שום כוונה למרוח חלק את המשחה בתוך העין<ref>שם בהע' מ, בשם הגרש"ז אויערבאך.</ref>; ומותר לרחוץ ולנקות את העינים אפילו במי חמצן וכד'<ref>הרב מ. הרשלר, הלכה ורפואה, א, תש"מ, עמ' קו ואילך.</ref>.
 
מי שיש לו רק מיחוש קל בעינים, אסור לו לעשות שום טיפול רפואי בשבת וביום-טוב, משום איסור גזירת שחיקת סממנים<ref>מ"ב סי' שכח סקס"ד.</ref>, אין נותנים יין לתוך העין בשבת, ואין נותנים יין אפילו על גבי העין אם פותח וסוגר את העין, אבל אם אינו פותח וסוגר - מותר; ורוק תפל אסור לשים אפילו על גב העין, גם אם אינו פותח וסוגר<ref>שבת קח ב; רמב"ם שבת כא כה; טושו"ע או"ח שכח כ-כא.</ref>; אבל שורה אדם קילורין מערב שבת, ונותן על גב עיניו בשבת ואינו חושש, אבל לא יעצים ויפתח עיניו באותה שעה<ref>שבת קח ב; רמב"ם שבת כא כה; טושו"ע או"ח שכח כא. ומבואר בשבת שם, שמותר לשרות פת ביין ולתיתו על העין, ואף שבדרך כלל אסור להשתמש במזון בדרך של מיאוס ובזיון כמבואר בברכות נ ב, וטושו"ע או"ח קעא א, אבל לצורך רפואה מותר, שאין זה דרך בזיון והשחתה שלא לצורך.</ref>, ואם יש הוכחה שעושה כן לרפואה - אסור<ref>מ"ב שם סקס"ה. וראה מה שכתב הגרש"ז אויערבאך, הובאו דבריו בשמירת שבת כהלכתה פל"ד הע' כז.</ref>; וכן נותנים כלי על גבי העין לקרר, והוא שיהיה כלי הניטל בשבת<ref>סנהדרין קא א; טושו"ע או"ח שכח מו. וראה במ"ב שם סקקמ"ד.</ref>.
 
מי שחש בעינו קצת, אבל כל גופו בריא, אסור לעשות שום רפואה בשבת וביום-טוב, אבל ביום-טוב שני של גלויות מותר לעשות לרפואת העין כל מה שצריך, ואפילו לכתחילה, ואפילו בלי שינוי<ref>ביצה כב א; רמב"ם יו"ט א כד; טושו"ע או"ח תצו ב; מ"ב שם סק"ה.</ref>.
 
בדין יציאה בשבת עם עין מלאכותית - ראה ערך [[אברים ורקמות]]
 
===הלכות הקשורות לכאבי עיניים===
 
 
'''בקור חולים''' אין מבקרים חולי עינים, כי הדיבור קשה למחלת עינים<ref>נדרים מא א; רמב"ם אבל יד ה; טושו"ע יו"ד שלה ח. וראה ע' בקור חולים הע' 113 ואילך.</ref>.
 
'''מילה''' תינוק שיש לו כאב עינים מועט, ממתינים לו עד שיבריא, ואחר כך מלים אותו מיד, כדין מחלה באחד מאיבריו<ref>רמב"ם מילה א טז; טושו"ע יו"ד רסב ב.</ref>, אבל אם כאבו לו עיניו כאב גדול, ממתינים לו עד שיבריא, ואחר כך סופרים שבעה ימים מעת לעת, ואז מלים אותו, כדין מחלה בכל הגוף<ref>רמ"א שם.</ref>, והכוונה בכאב גדול, כשהכאב הוא בדרגה שמחללים עבורו את השבת<ref>ש"ך שם סק"ד.</ref>.
 
תינוק הסובל מהפרשות מהעינים - יש מי שכתב, שאם לדעת הרופאים לא מדובר בדלקת חיידקית, אלא בתגובה כימית בלבד, יש להמתין עד שיבריא, ואחר כך מלים אותו מיד, ואם מדובר בדלקת חיידקית, יש להמתין שבעה ימים לאחר ההבראה<ref>שו"ת ציץ אליעזר חי"ג סי' פב סק"ז.</ref>; ויש מי שכתב, שבדלקת תגובתית אפשר למולו מיד, ואפילו אם עדיין יש הפרשות מהעין; ובדלקת חיידקית, אם לדעת הרופא לא מדובר במחלה כללית, יש למולו מיד כשיבריא מבלי להמתין שבעה ימים<ref>הגרח"פ שיינברג, מוריה, ז, תמוז, תשמ"ב.</ref>.
 
דין תינוק עם מחלות עינים שונות לעניין מילה - ראה ערך [[מילה]]
 
'''חציצה בטבילה''' בענין חציצה לטבילה באשה עם מחלות עינים, או עם עין מלאכותית - ראה ערך [[חציצה בטבילה]]
 
===מומי עיניים==
 
 
'''מומי עינים באשה''' עינים טרוטות<ref>ראה לעיל הע' 163.</ref> נחשבות כמום באשה<ref>תענית כד א. ומה שכתבה הגמ' שם, שאשה שעיניה יפות אין כל גופה צריך בדיקה למומים אחרים, הוא בוודאי על דרך ההגזמה, שהרי ידוע שיכולים להיות מומים בחלקי גוף שונים גם כאשר אין כל מום בעינים.</ref>.
 
אשה שצריכה לפתוח עיניה בכוח כדי לראות<ref>היינו ptosis.</ref>, הרי זה מום לעניין שידוכים<ref>שו"ת חות יאיר סי' קכ. וראה בשו"ת שבות יעקב ח"א סי' קד.</ref>.
 
'''מומי עינים באיש''' משודך שסובל ממחלת עינים המתבטאת בדמעת מתמדת, והאשה טוענת שהוא מאוס עליה בגלל זה, יש מי שכתב, שאין הדבר ברור שהפרעה זו תגרום למיאוס, ולכן צריכה להישבע שאמנם מאוס עליה בגלל סיבה זו<ref>גבעת פנחס סי' עד, הובא באוצה"פ סי' נ סקל"ו אות יג.</ref>.
 
'''עגונה''' שינויים במבנה גבות העינים ושינויים במבנה העין ומרכיביה נידונו בפוסקים אם הם מהווים סימן מובהק להכרת המת, לצורך היתר עגונה<ref>ראה אוצה"פ סי' יז סקקצ"ט לוח הסימנים אות לא, ושם אות' עט-פה.</ref>.
 
===מומי עיניים בכהן ובקרבן===
 
 
'''מומי עינים בכהן ובקרבן''' חז"ל והפוסקים מנו מספר קבוצות של מומים בעינים: יש מומים שפוסלים גם כהנים לעבודה במקדש, וגם בהמות להקרבה, וכהן עם מום כזה שעבד בין בשוגג ובין במזיד עבודתו פסולה, ואם היה מזיד - לוקה; יש מומים המיוחדים רק לאדם ולא לבהמה, וכהן שעבד במזיד כשיש לו מום כזה - לוקה, אבל לא חילל עבודתו; ויש מומים שפוסלים רק משום מראית עין, וכהן עם מום כזה שעבד, לא חילל עבודתו, ולא לוקה<ref>רמב"ם ביאת המקדש ה-ו.</ref>.
 
מומי העין המשותפים לאדם ולבהמה הם אחד-עשר - שלושה מומים בעפעפים, ושמונה מומים בעין<ref>בכורות לח א-ב; רמב"ם ביאת המקדש ז ד-ה. יש לציין שמומים אלו פוסלים דווקא בבהמה אבל לא בעופות, כי בעופות רק חסרון איבר פוסל, ואין תמות וזכרות בעופות - מנחות כה א וש"נ; רמב"ם איסורי מזבח ג א.</ref>.
 
המומים בעפעפים: ניקב בכל שהוא; נסדק בכל שהוא; נפגם בכל שהוא<ref>ראה לעיל הע' 62 ואילך.</ref>.
 
המומים בעין: מצבי עיוורון שונים; מי שבעינו כמו עינב<ref>ראה לעיל הע' 95.</ref>; מי שיצא בשר יתר בעינו עד שחיפה מעט מן השחור שבעין. היינו חלזון או נחש, או יבלת<ref>ראה לעיל הע' 142 ואילך. וראה כס"מ שם.</ref>; מי שנמשך הלובן של העין, ונכנס ממנו מעט בשחור, היינו תבלול<ref>ראה לעיל הע' 136 ואילך.</ref>, אבל אם יצא מתוך השחור אל הלבן אינו מום שאין מומים בלבן; מי שהיתה נקודה לבנה בתוך השחור, היינו דק<ref>ראה לעיל הע' 133 ואילך.</ref>, והוא שתהיה צפה על גבי השחור, אבל אם לא היתה צפה או שהיתה משוקעת בשחור אינו מום, וכן אם היתה נקודה שחורה בתוך הלבן אפילו צפה אינו מום שאין מומים בלבן; היתה נקודה שחורה שוקעת בתוך השחור אף זה הוא מום, אבל אם היתה צפה אינו מום.
 
מומי העין המיוחדים לאדם הם עשרים - חמישה בגבות העינים, ארבעה בריסי העינים, ואחד-עשר בעינים<ref>בכורות מג ב-מד א; רמב"ם ביאת המקדש ח ד-ו.</ref>.
 
המומים בגבות: מי שאין לו שיער בגבות; מי ששערות גבותיו שוכבות; מי שאין לו אלא גבה אחת; מי שיש לו יותר משתי גבות; מי שאחד מגבותיו שונה מהאחרת, כגון ששערו של זה ארוך ושל זה קצר, או ששערו של אחד שחור ושערו השני לבן או אדום.
 
המומים בריסי העין: מי שאין לו שיער כלל בריסי העין, היינו תמיר<ref>ראה לעיל הע' 159.</ref>. אם נשרו הריסים ולא נשארו אפילו שרשי השערות, הרי זה מום גמור; ואם נשארו השורשים, אינו פוסל אלא משום מראית עין<ref>בכורות מד א.</ref>; מי ששיער ריסי עיניו מרובה ומעובה מאד, היינו היינו לופין<ref>ראה לעיל הע' 157 ואילך.</ref>; מי ששיער אחד מריסי עיניו משונה משיער ריס אחר, כגון שאחד שחור ואחד לבן, או שאחד נושר והשני מעובה, והוא זוגדוס<ref>ראה לעיל הע' 160 ואילך.</ref>.
 
המומים בעינים: מי ששתי עיניו הן למעלה ממקומן הרגיל; מי ששתי עיניו הן למטה ממקומן; מי שהיו שתי עיניו עגולות ואינן נמשכות באורך מעט משאר העינים, היינו עינים תרוטות<ref>ראה לעיל הע' 163 ואילך.</ref>, כלומר שמיפתח העין עגול וסגור במקצת, אבל גלגל העין אדרבה, צריך להיות עגול באדם, ורק בבהמה שגלגל עינה עגול כשל אדם הרי זה מום ופסולה למזבח<ref>רמב"ם איסורי מזבח ב ב.</ref>; מי שעיניו מוזרות והן יוצאות כעיני הנמר, וכמי שהוא מסתכל בעת שכועס הרבה, היינו הוזיר<ref>ראה לעיל.</ref>; מי שעיניו גדולות הרבה כשל עגל; מי שעיניו קטנות כשל אווז; מי שעיניו זולפות דמעות תמיד, היינו הצירן<ref>ראה לעיל.</ref>; מי שלחלוחית נמשכת מראש עינו מכנגד החוטם, או מזנב עינו מצד צדעיו; מי שמקבץ ריסי עיניו ועוצמן מעט בשעה שרואה אור, והיינו סכי שמש, ואולי הכוונה ללבקן<ref>albino.</ref>, או בשעה שהוא רוצה לדקדק בראיה; מי שראיית עינו מעורבבת עד שרואה את החדר ואת העליה כאחד, היינו פזילה<ref>strabismus.</ref>; מי שאחת מעיניו משונה מחברתה בין במקומה בין במראה שלה, כגון שהיתה אחת שחורה ואחת פתוכה (היינו מעורבת משני צבעים), או אחת גדולה ואחת קטנה, והיינו זוגדוס<ref>ראה לעיל הע' 160 ואילך. וראה רמב"ם איסורי מזבח ב ב.</ref>.
 
'''מומי בכור''' בזמן הזה אין אנו בקיאים במומי בכור, ולפיכך אין שוחטים בכור בהמה טהורה בימינו בגלל מומי העין השונים, פרט לנסמית עינו<ref>רא"ש בכורות פ"ה סי' יא; שם פ"ו סי' א; טושו"ע יו"ד שט א. וראה בלבוש וברמ"א שם; ערוה"ש שם סי"ג.</ref>.
 
'''משיחת הכהן'''  נעשית על ידי יציקת שמן על ראשו, וסיכה ממנו על גבי עיניו בין הריסים<ref>הוריות יב א; רמב"ם כלי המקדש א ט.</ref>.
 
'''עבד או אמה כנענים''' , שהאדון שיחת את עינם בכוונה תחילה, הרי הם יוצאים לחירות<ref>שמות כא כו; קידושין כד א; רמב"ם עבדים ה ד; טושו"ע יו"ד רסז כז. וראה גמ' רמב"ם וטושו"ע שם, חילוקי דינים אם רק כהתה עינו, או שהיתה עינו כהה מתחילה.</ref>.
 
'''נגע בהרת בתוך העין''' , אינו מטמא<ref>משנה נגעים ו ח; רמב"ם טומאת צרעת ו א.</ref>.
 
'''המצורע לאחר טהרתו''' חייב לגלח גם את גבות עיניו, אבל לא את ריסי עיניו<ref>ויקרא יד ט; תו"כ שם. ולכאורה לא משמע כן מרמב"ם טומאת צרעת יא א, עיי"ש.</ref>.
 
'''דמעת זב''' דמעת עינו של זב דינה כמשקים טמאים, שאינם מטמאים אדם אבל מטמאים כלים מדברי סופרים<ref>נידה נה ב; רמב"ם, מטמאי משכב ומושב א טז.</ref>.
 
'''בדין השתלת קרנית''' ראה ערך [[השתלת אברים]]
 
{{הערות שוליים|טורים=כן}}
 
 
[[קטגוריה:הלכתית רפואית]]

גרסה מ־13:45, 26 באוגוסט 2012

כלי הראיה, מושג הראיה, בחומריות ורוחניות, מורה הסמנה מדויקת בפרטים, והארה כוללת בכללים [ר"מ צז־ח]. הראיה המתנוצצת, המגלמת את זהרי המושגים ומציבתם בתוכיות הנפש פנימה, למזגם אח"כ בצורות אידיאליות [שם לח]. תוכן הראיה, ההכרה המתפרטת, החובקת בקרבה פרטי פרטיות בניתוחם ודיוקם. ההבטה הבאה בהכרת הפרטים, אחרי שהסתמנו לפרטיהם [עפ"י שם קלד, קלה]. האבר הפלאי, ראי הנשמה. הכלי המקשר את הנפש אל העולם החי והרוגש אשר מסביב לו [עפ"י ע"ר א עו]. עיניים - רמז וגילוי השכל [ע"ר א רצט]. ע' במדור תיאורים אלהיים, "עין ד'", יסוד העיניים הרואות.

אוחזר מתוך "https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=עין&oldid=65808"