עין

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

העין היא איבר הראיה באדם ובבעלי חיים, והיא נקראת כך על שם נביעת מעין הדמעות[1].

למושג עין הרבה שימושים מושאלים, ובעיקר הרבה צירופי-לשון בעלי משמעויות שונות. להלן מספר דוגמאות: מראה כללי - עין הארץ[2]; דבר גלוי ופומבי - לעין השמש[3]; הסתכלות חיובית או שלילית על דבר מסויים - עין טובה[4], עין יפה[5], או עין רעה[6]; סיוע והדרכה - היה לעינים[7]; לעשות הטוב או הישר למישהו - ויעש אסא הטוב והישר בעיני ה' אלקיו[8]; התעלמות מדבר או מאדם - העלם עינים[9]; הצגת דברים לא נכונים, או לא מציאותיים - אחיזת עין[10]; מושגים מושאלים ביחס לתכונות מוגדרות, כגון - עיניו בראשו, היינו רואה ומבין[11]; גבה עינים, או עינים רמות, היינו גאוותן[12]; כליון עינים, היינו קוצר רוח וציפיה ממושכת[13]; מחמד עינים, היינו דבר אהוב ורצוי[14]; שח עינים, היינו צנוע ועניו[15]; ועוד צירופים רבים אחרים.

לעין כמה מושגים מושאלים[16]: מעין[17], השגחה ופיקוח על הזולת[18], הדרכה והנהגה[19], חור בכלי הדומה לעין, שדרכו ניתן להסתכל לתוך הכלי[20], טבעת מבד שכורכים בה את צוואר הבהמה, לצורך הגנה מפני העול, וצורתה כעין[21], השגה והבנה שכלית[22], עיון, במובן של הסתכלות לזמן ממושך כדי להבין את העניין.

הענף ברפואה העוסק בחקר העין ובטיפול במחלות העין הוא אופטלמולוגיה[23].

רקע מדעי[עריכה]

1. אנטומיה

גלגל העין נמצא בארובת העין שבגולגולת, ובה גם מצויים השרירים המניעים את גלגל העין, מערכת הדמעות, ורקמת שומן. גלגל העין הוא כדורי, וקוטרו כ-24 מ"מ. הוא מורכב משלוש שכבות עיקריות: השכבה החיצונית, שהיא השכבה המגינה; השכבה האמצעית, שהיא השכבה המכילה את כלי הדם; והשכבה הפנימית, שהיא השכבה התחושתית.

השכבה החיצונית - המעטפת החיצונית של גלגל העין היא הלובן[24], ובחלקה האחורי יש פתח, שדרכו יוצא עצב הראיה מן העין אל המוח. בחלק הקדמי נמצאת הקרנית[25], שהיא שקופה לחלוטין. השקיפות מושגת על ידי אחידות במקדם שבירת האור של כל מרכיביה.

השכבה האמצעית - מורכבת מהדמית[26], גוף העטרה[27], והקשתית[28]. שלושת המרכיבים הללו יחד מכונים הענביה[29]. הדמית בנויה מכלי דם מרובים ומרקמת חיבור; גוף העטרה הוא טבעתי, ובו מצויים שרירי גוף העטרה, אשר מחוברים לעדשה[30]. מערכת זו מיועדת להסתגלות העין לראיה במרחקים משתנים[31], כך שהרפיית שריר העטרה מביא לשינוי בכוח התשבורת של העדשה לצורך ראיה מרחוק, והתכווצות שריר העטרה מסייע לראיה מקרוב. בהתאם להשתנות צורתה של העדשה על פי פעילות שרירי גוף העטרה מתקבל המיקוד הנכון של קרני האור על הרשתית[32], ובעיקר על הכתם הצהוב[33], שבו הראיה היא חדה ביותר; הקשתית מורכבת מרקמת חיבור, כלי דם ושרירים רדיאליים והיקפיים, אשר תפקידם לווסת את גודל האישון. צבע הקשתית, שעל פיו נוהגים בני אדם לכנות את צבע העינים, נקבע לפי כמות הפיגמנט המצוי בה. האישון[34] הוא נקב עגול הנמצא במרכז הקשתית. הוא מתרחב או מתכווץ על ידי השרירים של הקשתית בהתאם לכמות קרני האור החודרים בעדו, וכן משתנה קוטרו על ידי השפעה של תרופות וחומרים שונים. הקשתית מפרידה בין שתי לשכות של נוזלים - הלשכה הקדמית והלשכה האחורית. בלשכות אלו מצוי נוזל צלול המכיל תמיסת מלחים פשוטה.

השכבה הפנימית - היא הרשתית[35]. זוהי רקמה עדינה ושקופה, אשר מכילה את תאי החישה, הכוללים את הקנים והמדוכים[36]. במרכז הרשתית מצוי הכתם הצהוב[37], שהוא אזור רשתית דק ביותר המכיל רק קנים, והיא הנקודה שבה נקלטת הראיה בצורה החדה והברורה ביותר. שכבה זו מכילה גם את הקצוות של עצב הראיה, המתחברים יחד ויוצרים את עצב הראיה. העצב יוצא מן העין, ועובר אל המוח במסלול ארוך של הראיה[38] עד האונה העורפית[39]. אזור היציאה של עצב הראיה נקרא דיסקת הראיה[40], ובו יש רק תאי עצב וכלי דם, ללא תאי חישה כלל, ולפיכך הוא נקרא הכתם העיוור.

הגוף הזגוגי [41] - הוא החלל האחורי שבתוך גלגל העין, בין העדשה לבין הרשתית. גוף זה מלא בנוזל שקוף, קרוש למחצה.

העפעפים מגינות על העינים מבחוץ. הן מורכבות מעור, שריר דק, סחוס, וקרום פנימי דק הנקרא לחמית[42].

הלחמית היא קרום רירי, המכיל מספר רב של בלוטות דמע. היא מרפדת את החלק הפנימי של העפעף, ונמשכת על פני הלובן של גלגל העין עד הקרנית. העינים נסגרות ונפתחות על ידי תנועות העפעפים העליונות, ועל ידי השריר המקיף את קדמת ארובת העין[43].

תנועת גלגלי העינים היא מתואמת ביותר, שאם לא כן מתרחשת פזילה, ורואים דמויות כפולות ומדומות.

תנועות גלגלי העינים מבוצעות על ידי ששה שרירים המחוברים לגלגלי העינים, ומעוגנים בארובת העינים: ארבעה שרירים ישרים לכל אחד מארבעת הכיוונים (מעלה, מטה, ימינה, ושמאלה), ושני שרירים אלכסוניים. כל השרירים הללו מופעלים על ידי עצבים גולגולתיים מיוחדים למטרה זו.

קרני האור חודרים דרך הקרנית השקופה שבקדמת העין אל תוך האישון, אשר קוטרו מווסת על ידי שרירי הקשתית בהתאם לעוצמת האור. קרני האור שחדרו לעין ממוקדות ומחודדות על ידי העדשה, בעזרת שרירי גוף העטרה, ונופלות על הרשתית. הן נקלטות על ידי תאי החישה שברשתית, שתפקידם להפוך את אנרגיית האור לתהליכים ביוכימיים המעוררים זרמים חשמליים. פעילות חשמלית זו מועברת על ידי קצות עצב הראיה המצויות ברשתית אל עצב הראיה, ומשם היא נמשכת במסלולי ראיה ארוכים עד האונות העורפיות שבמוח. בחלק זה של המוח נמצא מרכז הראיה, ובו מתפרשת המשמעות של קרני האור שחדרו (היינו הצורה, הצבע, הגוון, העוצמה וכיו"ב). כמו כן נאגרים באזור זה הזכרונות החזותיים, כך שעם הזמן יש גירויים ראייתיים מוכרים שנשלפים ממאגר הזכרון, ואין צורך לעבור תהליך למידה מחודש של הממצאים החזותיים המוכרים.

העין במקרא ובחז"ל[עריכה]

1. אנטומיה ופיסיולוגיה[44]

גלגל העין הוא ארובת העין, היינו החלל בגולגולת שבו נמצאת העין[45], ונקרא כך מפני שהוא עגול כגלגל באדם ובנחש[46].

האישון [47] - יש אומרים, שנקרא כך מלשון 'איש קטן', על סמך ההנחה שדרך האישון נראים בני האדם בהקטנה רבה[48]; ויש אומרים, שנקרא כך על שהוא שחור ודומה לחושך[49]. הוא נקרא גם השחור שבעין[50], או אוכמא[51], ונקרא כך על שם צבעו בכל אדם, ואוכמא הוא תירגום של שחור. האישון נקרא גם בת-עין[52], או בבת עין[53], והטעם לכינוי זה הוא מפני חשיבותו, והוא עניין של חיבה כמו בתו של אדם[54].

האישון באדם ובבהמה הוא עגול[55].

הלבן שבעין נחשב על ידי חז"ל כחומר שומני[56], שאין לו כל תפקיד בראיה, ולכן אין מומים בלבן[57].

הקשתית נקראת בלשון חז"ל בשם סירא[58].

גבות העינים הם השערות שמעל העינים[59], ויש מי שכתב, שמילה זו קרובה לגזרת גב[60]. בחז"ל הם מכונים גבינים[61].

עפעפים מיוחסות במקרא גם לרקמה שמכסה את העינים, כפי השימוש בימינו, וגם לכל העין[62]. בלשון חז"ל עפעפים הם רק כפי שימושם כיום[63], ובארמית הם נקראים טימורא[64], היינו שומרים.

ריסים בלשון חז"ל ריס משמש בעיקר לשערות שבעפעפים[65], אך גם לעפעפים עצמן[66].

תורשה הלובן שבעין בא בתורשה מהאב, השחור (היינו האישון) שבעין בא בתורשה מהאם, והראיה באה מאת הקב"ה[67].

מרכז הראיה על פי המקרא עולה, שמקור המשמעות של הראיה איננו בעינים אלא במרכז גבוה יותר[68]. ואמנם לפי ידיעותינו כיום אין העינים אלא הכלי שדרכו חודרים קרני האור, הופכים לאנרגיה חשמלית, ומגיעים לאונה העורפית של המוח, שבו מתפרשת הראיה ומשמעותה[69].

מרחק הראיה לפי חז"ל טווח הראיה של אדם הוא ט"ו מיל[70], בעוד שראיה ברורה של עצמים היא עד מרחק של מיל אחד[71].

מיקום העינים יש בריות, כולל האדם, שעיניהם נמצאים בקדמת הפנים לפניהם, ויש בריות שעיניהם נמצאות בצידי פניהם[72].

דמעות כאשר אדם עצוב, עיניו מפרישות דמעות[73]. חז"ל מחלקים את הדמעות לששה סוגים - שלוש יפות ושלוש רעות: של עשן, ושל בכי, ושל בית הכסא - רעות; של סם, ושל צחוק, ושל פירות - יפות[74].

דלקת העין[עריכה]

חז"ל תיארו שלבים שונים של דלקת העין[75]:

תחילא אוכלא - גרד המהווה סימן ראשוני לדלקת עינים[76]; רירא - הפרשה מוגלתית מהלחמית[77]; דיצא - כאב מותח ודוקר בתוך העין, כביטוי לדלקת; דמא - היינו אודם וגודש בעין[78]; דמעתא - דמעת-יתר; קדחתא - חום מקומי, מלשון קדחת; מרידה - יש מי שכתב, שהכוונה לבליטה של העין[79]; ויש מי שכתבו, שהכוונה לזרימת ריר דלקתי[80]; סוף אוכלא - הגרד שנשאר כשריד אחרון לאחר שיפור הדלקת והיעלמות שאר הסימנים. כאשר ההפרשה הדלקתית מתייבשת על העפעף, היא הופכת לקרום הנקרא לפלוף[81].

חז"ל תיארו עוד הפרעות בתיפקוד העין:

זבלגן[82]- מי שעיניו זולפות דמעות[83].

בעל ראתן[84]- הזיהוי המדוייק של מצב זה איננו ברור. יש מי שכתב, שהכוונה למי שעיניו דולפות מחמת דלקת, וראייתו נפגעת עקב כך[85]. אמנם יש שכתבו שהכוונה במונח זה למחלות אחרות, שאינן קשורות לעין ולראיה[86]. ומכל מקום יש להיזהר מזבובים של בעלי ראתן[87], כנראה בגלל החשד להעברה זיהומית.

צירן[88]- יש מי שכתב, שהוא מי שעיניו זולפות ודומעות[89]; ויש מי שכתבו, שהכוונה שעיניו עגולות[90].

סימוקא[91]- הופעת אודם וגודש בעינים, כביטוי למחלה מסוכנת של העין.

פקיעת העין[92]- היינו ניקוב העין[93] כשלב סופי של דלקת חמורה.

ברקית או ברקא[94]- היא שכבה לבנה הבולטת על העין[95], והיא מתאימה לדלקת הקרנית[96].

עצב או עינב[97]- בליטה ויציאה של מקצת השכבה הענבית מחמת דלקת בקרנית[98], ומצב זה זהה לברקית[99].

חוורור[100]- יש מי שכתב, שהוא עיוורון פתאומי מחמת רפיון העצבים[101]. תיאור זה מתאים לעיוורון על רקע מאורע מוחי באזור האונות העורפיות, ואשר במשך הזמן יש חיוורון בולט של דיסקיות העינים, אלא שדבר זה אינו ניכר באופן חיצוני, ולפיכך קשה להתאימו לכללי המומים בעינים, שכן אין פוסל באדם אלא מומים שבגלוי[102]; יש מי שכתב, שהכוונה לסנוורים[103]; יש מי שכתב, שהכוונה לירוד[104]; ויש מי שכתב, שהוא מצב שבו יש נקודות לבנות על העין[105], ולפי זה יתכן שהוא מצב דומה לברקית[106]. חז"ל הבדילו בין חוורור קבוע, לבין חוורור זמני וחולף, כאשר המבחן הוא בדיקה חוזרת של יכולת הראיה שלוש פעמים עד שמונים יום[107].

נייד עינים[108] - היינו מי שעיניהם נדים ונעים[109]. מצב זה נובע משהיה בבית אפל[110].

מים בעין[111]- יש שמשמע ממנו, שהכוונה לנטיפת מים מחוץ לעין, והיינו דמעת מתמדת[112]; ויש שמשמע ממנו, שמדובר בירידת מים בתוך העין[113], ולפי הסבר זה יש המזהים את המצב עם ירוד[114]. הסבר זה נובע מהתפיסה שרווחה אצל הרופאים הקדמונים, אשר חשבו שנוזלים באים מהמוח אל גלגל העין דרך עצבי העינים החלולים, והם נקווים בין הקשתית לבין העדשה, וכך נוצר הירוד[115], ויתכן שהמושג העברי 'ירוד' נובע אף הוא מתפיסה זו, והיינו שירדו המים מהמוח לעין. חז"ל הבדילו בין מצב קבוע לבין מצב חולף של הפרעה זו, והמבחן היה תלוי בעונות השנה, ובמאכל של הבהמה[116].

יארוד, או ירוד[117]- יש אומרים, שהוא זהה לתבלול[118]; יש אומרים, שהוא זהה לחוורור[119]; ויש אומרים, שהוא קרום על העין[120]. בימינו התקבל מושג זה למצב של עכירות העדשה[121].

חז"ל תיארו מספר הפרעות בעפעפים[122]:

כושי, אוכמא - היינו כתמים שחורים על העפעפים, אשר יכולים להיות חלק ממחלות כלליות של העור; לבקן, חיוורא - היינו כתמים לבנים על העפעפים[123], שאף הם יכולים להיות חלק ממחלות כלליות של העור; גיחור, סומקא - כתמים אדומים בעפעפים[124].

קשר בין עין ללב חז"ל דברו על קשרים אנטומיים ופתופיסיולוגיים בין העינים לבין הלב, ולפיכך החשיבו מחלות עינים בשלבים החריפים כמחלות המסכנות את הגוף כולו[125]. אמנם תפיסה זו, לפי כל גירסותיו ופירושיו של המאמר המהווה יסוד לו, קשה להבנה על פי ידיעותינו כיום[126].

על ההיבטים הקשורים לעיוורון - ראה ערך עִוֵּר

על חבלות בעין - ראה ערך עִוֵּר

מומים שונים בעיניים[עריכה]

במקרא ובחז"ל מצינו תיאור של מומים שונים בעינים. למומים אלו יש חשיבות הלכתית ביחס לכהן, אם פסול לעבוד במקדש; בכור בהמה, אם פסול להקרבה; ואשה, אם קידושיה בטלים. להלן תיאור המומים הללו:

גבן[127]- מי שאין לו שיער בגבות (גביני) העינים, או שיש לו גבות רק מעל עין אחת[128], שהם כנראה ביטויים לצרעת[129]; או מי שגבות עיניו ארוכות ותלויות מעל לעיניו, והוא נקרא שכבנא בלשון חז"ל[130]; או מי שיש לו גבות עבות[131]. כל אלו הם פירושים אפשריים למושג 'גבן' שבתורה[132].

דק[133]- מי שיש לו נקודות לבנות צפות בתוך השחור, והיינו מלשון דוק, שפירושו כיסוי, שעיניו מכוסות על ידי רקמה דקה כמו צעיף[134], וקרוב לוודאי שהכוונה לירוד[135].

תבלול[136]- מי שהלבן שבעין נכנס לתוך השחור, והוא מלשון בלבול[137], ולפיכך הכוונה לחסר של קטע בקשתית[138]. ויש שכתבו, שהכוונה לחיליז או חלזון, ולפיכך מדובר ברקמה גידולית על פני העין[139].

חרוץ[140]- הוא נקב, סדק, או פגם בעפעפים[141].

יבלת[142]- יכולה להיות בכל מקום בגוף, ויכולה להיות גם בעין[143]. יש יבלת עם שיער, ויש יבלת ללא שיער[144]. מבחינה רפואית, יבלת היא גידול של החלק העליון של העור ממקור נגיפי.

חלזון או נחש[145]- רקמה מיותרת המכסה את הקרנית ומגיעה עד לאישון, ונקראת כך על שום צורתה כחלזון או כנחש. הזיהוי הרפואי של מצב זה שנוי במחלוקת[146], והוא יכול להתאים לקפל של רקמה מזווית העין לכיוון הקשתית והאישון[147], או לחלזיון[148], היינו גידול קטן של בלוטות החלב בעפעפים, או לשעורה[149], שהיא דלקת של בלוטות החלב בעפעפים.

רואה את החדר ואת העליה כאחד[150]- היינו מי שרואה כמה דמויות ביחד, וכשמדבר עם חברו נראה כאילו הוא מסתכל באיש אחר[151], והיינו פזילה[152].

זויר[153]- יש מי שכתב, שהוא בעל עינים בולטות[154]; יש מי שכתב שעיניו חבויות[155]; ויש מי שכתב, שעיניו משוטטות ללא מנוחה[156].

לופין[157]- היינו ריסים ארוכים ומרובים[158].

תמיר[159]- היינו נשירת ריסי העינים, אשר יכולה להיות מלאה, כולל שורשי השערות, או חלקית, בעוד שרשי השערות קיימים.

זגדום, או זוגדוס[160]- מי שיש אצלו הבדלים בין שתי העינים, כגון שעין אחת יותר גדולה מחברתה, או שצבע עין אחת שונה מהאחרת[161], או שגבת עין אחת שחורה והאחרת לבנה[162].

עינים תרוטות או טרוטות[163]- היינו עינים עגולות[164], והעפעפים פתוחות רק במידה מועטת[165]. קרוב לוודאי שמדובר בצניחת העפעף[166].

שינויים שונים במבנה ובמספר של העינים - עין גדולה[167]; עין קטנה[168]; עין אחת[169].

דברים הגורמים בעיות לעיניים[עריכה]

אשה מעוברת שאוכלת שחליים[170], יהיו לילדיה עינים דומעות; אם היא אוכלת דגים קטנים, יהיו לילדיה עינים קטנות[171], או עינים שנעות תמיד[172]; אם היא אוכלת ביצים, יהיו לילדיה עינים גדולות[173].

שתית מים בקערה קשה לברוקתי[174].

מי שמתגורר במקום אפל יהיו עיניו ניידות[175].

בכי ממושך גורם לנשירת ריסי העינים[176].

מגורים בין חולות ורוחות גורם לעינים להיות תרוטות[177].

על סיבות לעיוורון - ראה ערך עִוֵּר

טיפולים למחלות עיניים[עריכה]

כל הטיפולים למחלות עינים שהוצעו על ידי חז"ל היו מיועדות לשימוש מקומי בעין. להלן רשימת חומרים שנחשבו כטיפולים יעילים למחלות עינים, ובעיקר לדלקות עינים:

כוסבר[178]- יש שהיו מניחים אותו על העינים על מנת לקרר אותם, אך לדעת חז"ל לא רק שאין בו משום רפואה, אלא שהוא מזיק לעינים[179]. כמו כן יש ששמו עלים ירוקים אחרים על העין, שאף הם לא היו יעילים[180].

גרגיר[181]- שימש כתרופה למחלות עינים, ולשיפור הראיה[182].

נהגו לשים כלי מתכת קר על עין מודלקת, ויש שנהגו להקיף את העין הכואבת בטבעת, כדי להפחית את הבצקת[183].

חומרים נוספים שהיו רגילים לשים על העין לרפואה כוללים:

מים לרחיצת העינים[184]; מתן יין באופן מקומי בעין[185]; מתן מי ים סדום באופן מקומי על העין[186]; מתן רוק של בן בכור לאביו על העין[187], וכן מתן רוק תפל על העין, היינו רוק של אדם שניעור משנתו ועדיין לא טעם כלום[188]. רוק בכלל נחשב בעולם העתיק כבעל סגולות מרפא בעיקר לעינים, ובעיקר אם הוא בא מאנשים חשובים[189].

בתלמוד מתוארים מספר קבוצות של תרופות מקומיות בעין, שהרכבם המדוייק היה משתנה ממקום למקום, ובהתאם להוריות הרפואיות:

קילורין[190]- מהווה שם כללי לתכשיר סמיך בעל תכולה מורכבת, אשר שימש למניעה ולטיפול במחלות עינים שונות[191]. היו בוחשים אותו ומורחים אותו על העין לשימור ולרפואה[192], וצבעו היה אדום[193]. כדי לרכך את הקילורין היו משתמשים במשקאות שונים, ולעתים הוא הכיל חלב אשה, לובן של ביצה, חלב של בהמה, קמח ועוד מרכיבים[194], אך המרכך המועדף היה מים או טל, שגם מרפאים וגם אינם גורמים לגלדים על העין[195]. היו כנראה מירשמים שונים של קילורין שהותאמו למחלות עינים מסויימות[196].

פוך - אבקה שהכילה אנטימוניום[197], אשר שימשה הן לאיפור העפעפים[198], והן לריפוי - פוך מעביר בת מלך, היינו שגרם להגדלת האישון[199], ופוסק את הדמעה, ומרבה שיער בעפעפים[200].

כוחלא[201]- אבקה בצבע כחול כהה אשר הכילה אנטימוניום[202], והיו מניחים אותה על העין בעזרת כף מדידה ממתכת שנקראה מכחול[203], או כף מדידה מעץ שנקראה מכוחלא[204], או מכחלי[205]. חומר זה היה מיועד לטיפול בדלקות חריפות, והיה יעיל בעיקר אצל צעירים עד גיל ארבעים שנה[206]. בגלל יעילותו התירו להשתמש בו גם בשבת[207], אך נאסר לשימוש כאשר הוכן על ידי גויים מחשש למוות או לעיוורון[208]. כנראה מתוך הנחה שהגויים שמו חומרים רעילים בתרופות לעינים[209]. סביר להניח כי בגלל שימוש נפוץ בכוחלא הפך המושג 'לכחול' את העין כשם כללי למריחת חומרים שונים בעינים, ולאו דווקא כוחלא.

מתוארת בתלמוד עין מלאכותית עשויה מזהב[210].

חז"ל תיארו גם טיפולים מיוחדים למחלות עינים מוגדרות:

טיפול ליארוד ולחוורור - מריחת דם של עטלף על העין[211]. ואמנם בתקופות העתיקות היה דם העטלף חומר רפואי חשוב למחלות שונות[212].

טיפולים למחלת הברקית - יקח דם של תרנגולת הבר וימרח על העין[213], או יקח אבקת עקרב מנומר בשבעה גוונים מחמת זקנה, ייבש אותו בצל, יערבב אותו בשתי מנות של כוחלא, וישים שלוש פעמים בכל עין כמות של מכחול מהתערובת הזו[214]. טיפול זה יעיל דווקא בתחילת המחלה[215]. יש להדגיש, שחז"ל ציינו כאן את המינון המדוייק, והקפידו לא לתת יותר מידי, בגלל האפשרות של תופעות לוואי כתוצאה ממינון יתר.

יש סכנה בהקזת דם בנוכחות מחלת עינים[216].

תרופות המועילות ללב קשות לעינים, אך יש דברים שטובים לכל המחלות[217]. תבשיל תרדים יפה ללב, וטוב לעינים[218].

דגים אינם טובים למחלות עינים בתחילת המחלה[219].

פרטי דינים[עריכה]

בענייני אורח חיים[עריכה]

כהן כהן שעיניו זולפות דמעות, לא ישא כפיו, אלא אם כן הוא דש בעירו[220].

שבת מחלת עינים רצינית, דינה כפיקוח נפש לכל דבר. לפיכך, החושש בעיניו או בעינו ויש בו ציר, או שהיו שותתות ממנו דמעות מחמת הכאב, או שהיה דם שותת מהן, או שהיה בהן קדחת, וכיוצא בחלאים אלו, הרי זה בכלל חולה שיש בו סכנה, ומחללים עליו את השבת. במה דברים אמורים, כאשר סימנים אלו הם בתחילת המחלה או באמצעיתה; אבל אם הם בסוף המחלה, וכבר קרובה העין להירפא, ולא נשאר בה אלא מקצת חולי, אין מחללים עליו את השבת[221].

על כן צריך לחלל שבת כדי לטפל במחלות חריפות או בחבלות בעינים, ואפילו אם מדובר בעין אחת. להלן דוגמאות למחלות חריפות המסכנות את העינים, ועקב כך דינם כפיקוח נפש:

דלקות חריפות ומוגלתיות של הלחמית ושל העפעפים[222]; דלקות חריפות של הקרנית[223]; דלקות חריפות של הענביה[224]; התקף חריף של עלית לחץ תוך עיני[225]; שטף דם תוך עיני, או חבלה בעין; היפרדות הרשתית[226]; דלקת חריפה של עצב הראיה[227]; סתימה של עורק או ווריד של הרשתית או של הדמית[228].

לעומת זאת, מי שסובל מדלקת קלה בעינים, ואפילו אם יש הפרשה, אלא שהיא אינה מזוהמת, או שכבר נתרפאה מחלת העינים, אלא שעדיין קודחת קצת ויש בה אדמומיות, וכן אם יש כאבים חזקים בעינים, דינו כחולה שאין בו סכנה. ולפיכך מותר לטפטף טיפות עינים[229]; מותר לשים משחה בעין, מתוך שפופרת או באמצעות מקל[230], ואין בזה משום ממרח, כיוון שאין לו שום כוונה למרוח חלק את המשחה בתוך העין[231]; ומותר לרחוץ ולנקות את העינים אפילו במי חמצן וכד'[232].

מי שיש לו רק מיחוש קל בעינים, אסור לו לעשות שום טיפול רפואי בשבת וביום-טוב, משום איסור גזירת שחיקת סממנים[233], אין נותנים יין לתוך העין בשבת, ואין נותנים יין אפילו על גבי העין אם פותח וסוגר את העין, אבל אם אינו פותח וסוגר - מותר; ורוק תפל אסור לשים אפילו על גב העין, גם אם אינו פותח וסוגר[234]; אבל שורה אדם קילורין מערב שבת, ונותן על גב עיניו בשבת ואינו חושש, אבל לא יעצים ויפתח עיניו באותה שעה[235], ואם יש הוכחה שעושה כן לרפואה - אסור[236]; וכן נותנים כלי על גבי העין לקרר, והוא שיהיה כלי הניטל בשבת[237].

מי שחש בעינו קצת, אבל כל גופו בריא, אסור לעשות שום רפואה בשבת וביום-טוב, אבל ביום-טוב שני של גלויות מותר לעשות לרפואת העין כל מה שצריך, ואפילו לכתחילה, ואפילו בלי שינוי[238].

בדין יציאה בשבת עם עין מלאכותית - ראה ערך אברים ורקמות

הלכות הקשורות לכאבי עיניים[עריכה]

בקור חולים אין מבקרים חולי עינים, כי הדיבור קשה למחלת עינים[239].

מילה תינוק שיש לו כאב עינים מועט, ממתינים לו עד שיבריא, ואחר כך מלים אותו מיד, כדין מחלה באחד מאיבריו[240], אבל אם כאבו לו עיניו כאב גדול, ממתינים לו עד שיבריא, ואחר כך סופרים שבעה ימים מעת לעת, ואז מלים אותו, כדין מחלה בכל הגוף[241], והכוונה בכאב גדול, כשהכאב הוא בדרגה שמחללים עבורו את השבת[242].

תינוק הסובל מהפרשות מהעינים - יש מי שכתב, שאם לדעת הרופאים לא מדובר בדלקת חיידקית, אלא בתגובה כימית בלבד, יש להמתין עד שיבריא, ואחר כך מלים אותו מיד, ואם מדובר בדלקת חיידקית, יש להמתין שבעה ימים לאחר ההבראה[243]; ויש מי שכתב, שבדלקת תגובתית אפשר למולו מיד, ואפילו אם עדיין יש הפרשות מהעין; ובדלקת חיידקית, אם לדעת הרופא לא מדובר במחלה כללית, יש למולו מיד כשיבריא מבלי להמתין שבעה ימים[244].

דין תינוק עם מחלות עינים שונות לעניין מילה - ראה ערך מילה

חציצה בטבילה בענין חציצה לטבילה באשה עם מחלות עינים, או עם עין מלאכותית - ראה ערך חציצה בטבילה

=מומי עיניים[עריכה]

מומי עינים באשה עינים טרוטות[245] נחשבות כמום באשה[246].

אשה שצריכה לפתוח עיניה בכוח כדי לראות[247], הרי זה מום לעניין שידוכים[248].

מומי עינים באיש משודך שסובל ממחלת עינים המתבטאת בדמעת מתמדת, והאשה טוענת שהוא מאוס עליה בגלל זה, יש מי שכתב, שאין הדבר ברור שהפרעה זו תגרום למיאוס, ולכן צריכה להישבע שאמנם מאוס עליה בגלל סיבה זו[249].

עגונה שינויים במבנה גבות העינים ושינויים במבנה העין ומרכיביה נידונו בפוסקים אם הם מהווים סימן מובהק להכרת המת, לצורך היתר עגונה[250].

מומי עיניים בכהן ובקרבן[עריכה]

מומי עינים בכהן ובקרבן חז"ל והפוסקים מנו מספר קבוצות של מומים בעינים: יש מומים שפוסלים גם כהנים לעבודה במקדש, וגם בהמות להקרבה, וכהן עם מום כזה שעבד בין בשוגג ובין במזיד עבודתו פסולה, ואם היה מזיד - לוקה; יש מומים המיוחדים רק לאדם ולא לבהמה, וכהן שעבד במזיד כשיש לו מום כזה - לוקה, אבל לא חילל עבודתו; ויש מומים שפוסלים רק משום מראית עין, וכהן עם מום כזה שעבד, לא חילל עבודתו, ולא לוקה[251].

מומי העין המשותפים לאדם ולבהמה הם אחד-עשר - שלושה מומים בעפעפים, ושמונה מומים בעין[252].

המומים בעפעפים: ניקב בכל שהוא; נסדק בכל שהוא; נפגם בכל שהוא[253].

המומים בעין: מצבי עיוורון שונים; מי שבעינו כמו עינב[254]; מי שיצא בשר יתר בעינו עד שחיפה מעט מן השחור שבעין. היינו חלזון או נחש, או יבלת[255]; מי שנמשך הלובן של העין, ונכנס ממנו מעט בשחור, היינו תבלול[256], אבל אם יצא מתוך השחור אל הלבן אינו מום שאין מומים בלבן; מי שהיתה נקודה לבנה בתוך השחור, היינו דק[257], והוא שתהיה צפה על גבי השחור, אבל אם לא היתה צפה או שהיתה משוקעת בשחור אינו מום, וכן אם היתה נקודה שחורה בתוך הלבן אפילו צפה אינו מום שאין מומים בלבן; היתה נקודה שחורה שוקעת בתוך השחור אף זה הוא מום, אבל אם היתה צפה אינו מום.

מומי העין המיוחדים לאדם הם עשרים - חמישה בגבות העינים, ארבעה בריסי העינים, ואחד-עשר בעינים[258].

המומים בגבות: מי שאין לו שיער בגבות; מי ששערות גבותיו שוכבות; מי שאין לו אלא גבה אחת; מי שיש לו יותר משתי גבות; מי שאחד מגבותיו שונה מהאחרת, כגון ששערו של זה ארוך ושל זה קצר, או ששערו של אחד שחור ושערו השני לבן או אדום.

המומים בריסי העין: מי שאין לו שיער כלל בריסי העין, היינו תמיר[259]. אם נשרו הריסים ולא נשארו אפילו שרשי השערות, הרי זה מום גמור; ואם נשארו השורשים, אינו פוסל אלא משום מראית עין[260]; מי ששיער ריסי עיניו מרובה ומעובה מאד, היינו היינו לופין[261]; מי ששיער אחד מריסי עיניו משונה משיער ריס אחר, כגון שאחד שחור ואחד לבן, או שאחד נושר והשני מעובה, והוא זוגדוס[262].

המומים בעינים: מי ששתי עיניו הן למעלה ממקומן הרגיל; מי ששתי עיניו הן למטה ממקומן; מי שהיו שתי עיניו עגולות ואינן נמשכות באורך מעט משאר העינים, היינו עינים תרוטות[263], כלומר שמיפתח העין עגול וסגור במקצת, אבל גלגל העין אדרבה, צריך להיות עגול באדם, ורק בבהמה שגלגל עינה עגול כשל אדם הרי זה מום ופסולה למזבח[264]; מי שעיניו מוזרות והן יוצאות כעיני הנמר, וכמי שהוא מסתכל בעת שכועס הרבה, היינו הוזיר[265]; מי שעיניו גדולות הרבה כשל עגל; מי שעיניו קטנות כשל אווז; מי שעיניו זולפות דמעות תמיד, היינו הצירן[266]; מי שלחלוחית נמשכת מראש עינו מכנגד החוטם, או מזנב עינו מצד צדעיו; מי שמקבץ ריסי עיניו ועוצמן מעט בשעה שרואה אור, והיינו סכי שמש, ואולי הכוונה ללבקן[267], או בשעה שהוא רוצה לדקדק בראיה; מי שראיית עינו מעורבבת עד שרואה את החדר ואת העליה כאחד, היינו פזילה[268]; מי שאחת מעיניו משונה מחברתה בין במקומה בין במראה שלה, כגון שהיתה אחת שחורה ואחת פתוכה (היינו מעורבת משני צבעים), או אחת גדולה ואחת קטנה, והיינו זוגדוס[269].

מומי בכור בזמן הזה אין אנו בקיאים במומי בכור, ולפיכך אין שוחטים בכור בהמה טהורה בימינו בגלל מומי העין השונים, פרט לנסמית עינו[270].

משיחת הכהן נעשית על ידי יציקת שמן על ראשו, וסיכה ממנו על גבי עיניו בין הריסים[271].

עבד או אמה כנענים , שהאדון שיחת את עינם בכוונה תחילה, הרי הם יוצאים לחירות[272].

נגע בהרת בתוך העין , אינו מטמא[273].

המצורע לאחר טהרתו חייב לגלח גם את גבות עיניו, אבל לא את ריסי עיניו[274].

דמעת זב דמעת עינו של זב דינה כמשקים טמאים, שאינם מטמאים אדם אבל מטמאים כלים מדברי סופרים[275].

בדין השתלת קרנית ראה ערך השתלת אברים

הערות שוליים

  1. ↑ ראה מדרש שכל טוב, בראשית טז ז (הובא בתו"ש שם אות לח) - עינו של אדם דומה למעין, כשם שהמעין נובע מים ואינו פוסק, כך העין נובע מים ואינו פוסק וכו', ולכך העין קרוי עין, כי מה המעין כיוון שפסקו מימיו אין בו הנאה, כך העין כיוון שפסקו מימיו אין בו הנאה.
  2. ↑ שמות י ה. וראה גם ויקרא יג נה - לא הפך הנגע את עינו.
  3. ↑ שמו"ב יב יא.
  4. ↑ אבות ב ט.
  5. ↑ תרומות ד ג.
  6. ↑ אבות ב ט; שם ב יא; ברכות כ א.
  7. ↑ במדבר י לא.
  8. ↑ דבהי"ב יד א.
  9. ↑ ישעיה א טו.
  10. ↑ סנהדרין סז ב.
  11. ↑ קהלת ב יד.
  12. ↑ תהלים יח כח, ושם קא ה; משלי ו יז.
  13. ↑ במדבר יא ו; דברים כח סה; תהלים קכג ב.
  14. ↑ מל"ב כ ו; יחזקאל כד טז.
  15. ↑ איוב כב כט.
  16. ↑ ראה מו"נ א מד.
  17. ↑ על העין בדרך שור - בראשית טז ז; וירץ לבן וגו' החוצה אל העין - בראשית כד כט; למלאות מים מן העין - משנה כתובות א י ועוד. וראה לעיל הע' 1.
  18. ↑ ירמיה לט יב. וראה במו"נ שם, שבמובן מושאל זה משמש המושג עין ביחס לקב"ה, כגון דברים יא יב; מל"א ט ג.
  19. ↑ ויקרא ד יג. וראה תו"ש שם אות צז, שמנהיגי העם מוליכים אותו כמו שהאדם הולך אחר ראיית עיניו.
  20. ↑ עין של תנור, עין של כירה - משנה כלים ח ז.
  21. ↑ משנה כלים כא ב.
  22. ↑ ראה מו"נ א ד; ושם א מד.
  23. ↑ ophthalmology. מילה מורכבת = ophthalmos ביוונית פירושו עין; logos פירושו תורה, היינו תורת העין.
  24. ↑ sclera.
  25. ↑ cornea.
  26. ↑ choroid.
  27. ↑ ciliary body.
  28. ↑ iris.
  29. ↑ uvea.
  30. ↑ lens.
  31. ↑ accommodation.
  32. ↑ retina.
  33. ↑ macula.
  34. ↑ pupil.
  35. ↑ retina.
  36. ↑ rodes; cones.
  37. ↑ macula.
  38. ↑ optic tracts.
  39. ↑ occipital lobe.
  40. ↑ optic disk.
  41. ↑ vitreous body.
  42. ↑ conjunctiva.
  43. ↑ orbicularis oculi.
  44. ↑ התיאורים האנטומיים, המחלות והמומים בעינים המתוארים בחז"ל ובפוסקים קשים לפיענוח מדוייק, כפי שהדבר נכון ביחס למרבית הנתונים הרפואיים בתלמוד. וראה מה שכתב הרמב"ם בפיהמ"ש בכורות ו ב ד"ה וסירא.
  45. ↑ נידה כג א; שם כד ב.
  46. ↑ נידה שם, וברש"י שם ד"ה באוכמא.
  47. ↑ דברים לב י; תהלים יז ח; משלי ז ב.
  48. ↑ ראה ר"י ג'אנח, ס' השרשים, רד"ק ס' השרשים, שורש איש, בשם אביו; רבנו בחיי דברים דברים שם; שפתי חכמים על רש"י דברים שם.
  49. ↑ רש"י תהלים יז ח; רש"י משלי ז ב (ואגב, מה שכתב רש"י דברים שם, שהאישון הוא השחור שבעין שהמאור יוצא הימנו, צ"ע שהרי המאור נכנס לתוכו. וראה במדבר רבה טו ה - אין אתה רואה אלא מתוך השחור. ומה שכתב רשב"ם, דברים שם, איננו ברור).
  50. ↑ משנה בכורות ו ב; נידה לא א.
  51. ↑ בכורות מ א.
  52. ↑ תהלים יז ח; איכה ב יח.
  53. ↑ זכריה ב יב.
  54. ↑ ראה פרויס, עמ' 68-67. אמנם ראה רש"י בכורות לח ב ד"ה תורא, ורש"י שם מג ב ד"ה ריסי, שבת העין הם העפעפים.
  55. ↑ נידה כג א, וברש"י שם ד"ה דומות.
  56. ↑ בכורות לח ב, על פי הפסוק יצא מחלב עינימו - תהלים עג ז, וראה בתוס' שם ד"ה יצא. וראה בפרויס, עמ' 68, שכך גם כתב אריסטו.
  57. ↑ בכורות שם. וראה רש"י בכורות לח סוע"א.
  58. ↑ בכורות לח א, וברש"י שם ד"ה לבן כתב שהוא מלשון שורה. וראה בפיהמ"ש לרמב"ם בכורות ו ב, מהדורת קאפח.
  59. ↑ ויקרא יד ט.
  60. ↑ א"ע שם.
  61. ↑ ב"ק קיז א; משנה בכורות ז ב.
  62. ↑ ירמיה ט יז; תהלים יא ד; משלי ו ד; איוב טז טז.
  63. ↑ שבת קט א.
  64. ↑ שבת עז ב.
  65. ↑ תוספתא נגעים ח ה; סנהדרין קד ב. וראה תוס' בכורות מג ב ד"ה ושנשרו.
  66. ↑ ראה משנה בכורות לח א, רגמ"ה שם, תוס' שם מג ב ד"ה ושנשרו, ופיהמ"ש לרמב"ם בכורות ו ב (ומה שכתב רש"י בריש עמ' ב, שהיינו בת-עין, כוונתו גם כן לעפעפים, וכדכתב להלן מג ב ד"ה ריסי עיניו); קידושין לא א. וראה פרויס, עמ' 70-69.
  67. ↑ נידה לא א. וראה עוד בע' אבהות הע' 33 ואילך, ובע' תורשה הע' 95.
  68. ↑ ראה ישעיה ו י; שם מג ח. וראה תוס' ע"ז כח ב ד"ה שוריינא.
  69. ↑ ראה לעיל ברקע המדעי.
  70. ↑ ראה בכורות נד ב, בעניין מעשר בהמה; ירושלמי ב"ק ז ז, בעניין גידול בהמה דקה. וראה עוד בשו"ת אגרות משה חאו"ח ח"א סי' קלט, בעניין עירוב במנהטן, ושם חאו"ח ח"ג סי' פה, בעניין קריעה על מקום המקדש. וכן ראה בשו"ת בצל החכמה ח"ג סי' מ, בעניין ברכה על ראיית בית קברות. מיל אחד הוא 960 מטר או 1152 מטר, לפי השיטות השונות בחישוב אגודל.
  71. ↑ ראה חגיגה כ ב, בעניין טומאה; יומא סז א, בעניין השעיר לעזאזל; בראשית רבה נג יג, בעניין הגר וישמעאל.
  72. ↑ נידה כג א.
  73. ↑ ישעיה כה ח; ירמיה לא טז; משנה סוטה ז ח.
  74. ↑ שבת קנא ב. וראה באיכה רבה ב יט, בשינויי גירסא.
  75. ↑ ביצה כב א; ע"ז כח ב; בכורות מד א.
  76. ↑ פרויס, עמ' 268, ויאסטרוב בספר מילים ע' אוכלא. וראה ב.ל. גורדון, הרופא העברי, ב:77, 1938, שהכוונה להתכווצות והתנוונות גלגל העין בעקבות דלקת ממושכת, אך אין זה הסבר מתקבל על הדעת, לאור העובדה שמדובר בתחילת התהליך. ביחס למושג אוכלא - לפי רש"י (ע"ז שם ד"ה תחלת), הכוונה למחלה באופן כללי. וראה פרויס שם, שאין לו מקבילה, והמשמעות לא ברורה.
  77. ↑ כנראה הכוונה ל-conjunctivitis.
  78. ↑ על פי ר"ח וערוך - עין שיש בה דם.
  79. ↑ לפי רש"י ע"ז שם ד"ה שמרדה הוא משורש מרידה, שמנסה לצאת החוצה, והיינו exophthalmos.
  80. ↑ ערוך ע' מרד@; רב האי גאון, פיהמ"ש לרמב"ם, ור"ש נגעים ו ח, בהסבר 'המורדין'.
  81. ↑ משנה מקוואות ט ב; נידה סז א.
  82. ↑ מגילה כד ב.
  83. ↑ רש"י שם. והוא מלשון זוב, וראה מאמרו של ב.ל. גורדון, הרופא העברי, ב:77, 1938, שלדעתו הכוונה לביטוי עיני של מחלת הזיבה (gonorrhea). אמנם ראה רמב"ם תפילה טו ב, ובכס"מ שם, שלדעתו זבלגן הוא מי שרירו זב מפיו על זקנו. אך בטושו"ע או"ח קכח ל, כתב את שני המצבים.
  84. ↑ כתובות עז ב.
  85. ↑ ב.ל. גורדון, הרופא העברי, ב:77, 1938. לדעתו נקרא האיש בלשון סגי נהור 'בעל ראתן', ואולי הכוונה ל-trachoma.
  86. ↑ ראה רש"י כתובות שם, שפירש בעלי ראתן - שרץ יש לו במוחו. וראה במהרש"א ח"א שם, שמביא ממדרש רבה שמדובר בשחין, וראה בע' עוֹר הע' 233.
  87. ↑ כתובות שם.
  88. ↑ בכורות מד א.
  89. ↑ רמב"ם ביאת המקדש ח ו, ובכס"מ שם.
  90. ↑ רגמ"ה ורש"י שם ד"ה וצירניות. וכתב שם, שהוא יותר מתרוטות. וראה ערוך ע' צר@. וראה בעניין מחלוקת זו בתו"ש בראשית פכ"ט אות נה. וראה בהערות הבאות.
  91. ↑ ירושלמי שבת יד ד.
  92. ↑ ע"ז כח ב.
  93. ↑ perforation.
  94. ↑ בכורות לח ב; ב"מ עח ב; שבת עח א.
  95. ↑ רש"י שבת שם ד"ה שכן.
  96. ↑ keratitis - ראה ב.ל. גורדון, הרופא העברי, שנה יא חוב' ב, עמ' 57 ואילך, 1938; פ.א. אברהם, הרפואה פח:424, 1975. וראה אוצר לעזי רש"י מס' 296. יתכן עוד שהכוונה ל-keratoconus.
  97. ↑ בכורות לח א.
  98. ↑ פיהמ"ש לרמב"ם בכורות ו ב, מהדורת קאפח (קטע זה חסר בפיהמ"ש הרגיל, והעיר הרב קאפח שם, שהוסיפו הרמב"ם בסוף ימיו בכתב ידו הרהוט). אכן לא ברור מה כוונתו במושג 'ענבית'.
  99. ↑ כך עולה מהלעז של רש"י שם, וראה לעיל הע' 96 ואילך. אמנם ראה בשפתי חכמים על רש"י ויקרא כא כ, אות ו, שהשווה עינב לחלזון ונחש, וראה להלן הע' 104 והע' 208 ואילך.
  100. ↑ בכורות לח ב.
  101. ↑ פיהמ"ש לרמב"ם בכורות ו ג, מהדורת קאפח.
  102. ↑ רמב"ם ביאת המקדש ו ז.
  103. ↑ רמב"ם איסורי המזבח ב ז, ובכס"מ שם. וצריך לומר שלשיטת הרמב"ם הכוונה לעיוורון פתאומי אך חולף.
  104. ↑ ערוך ע' חוור. והיינו cataract.
  105. ↑ רש"י שם ד"ה חורוור, והוא מלשון חיוורון.
  106. ↑ ראה להלן הע' 94 ואילך. ומה שכתב פ.א. אברהם, הרפואה פח:424, 1975, שהכוונה לדלקת הענביה (chronic uveitis) - אין זה מסתבר, כי מצב כזה לא ניכר באופן חיצוני, ולפיכך לא נמנה על מומי העין על ידי חז"ל.
  107. ↑ בכורות שם; רמב"ם איסורי מזבח ב יב.
  108. ↑ ברכות נט ב. והכוונה ל-nystagmus.
  109. ↑ רש"י שם ד"ה דניידי.
  110. ↑ ברכות שם.
  111. ↑ בכורות לח ב.
  112. ↑ רש"י שם ד"ה מים.
  113. ↑ פיהמ"ש לרמב"ם שם.
  114. ↑ cataract - ראה פרויס עמ' 263; ב.ל. גורדון, הרופא העברי, שנה יא חוב' ב, עמ' 57 ואילך, 1938.
  115. ↑ ראה באגרת ביקורת להיעב"ץ דמ"א ע"א, בשם שבילי אמונה; שער השמים פ"ט; מגן אבות לתשב"ץ, פ"ג, שהעצבים היוצאים מהעינים הם חלולים, והם מצטלבים בדרכם למוח, כדי שכל עין תסייע לחברתה, ואם עין אחת נחלשת תוכל העין האחרת לקבל כוח כפול מהמוח. ואגב, המובן הלטיני של cataract הוא התפרצות ונזילה. וראה מאמרו של פ.א. אברהם, הרפואה פח:424, 1975, שלדעתו מדובר בקבוצת מחלות של הרשתית, או של מסלולי הראיה העצביים מאחורי העין ועד למוח, שהמשותף להם שהם מחלות חמורות של העין הגורמות לעיוורון, אך לא ניתן לראות דבר בהסתכלות חיצונית על העין. אכן ראה לעיל הע' 102 והע' 106, שלא ניתן לפרש בדרך זו, כי חז"ל לא התייחסו למחלות שלא נראות באופן חיצוני, אף שהיא היותר מסתברת מבחינה מדעית.
  116. ↑ ראה פירוט המבחן בגמ' שם; רמב"ם איסורי מזבח ב יג-טו.
  117. ↑ שבת עח א.
  118. ↑ רש"י שם ד"ה ליארוד. וראה להלן הע' 136 ואילך.
  119. ↑ ר"ח שם; תוס' שם ד"ה שכן. וראה רש"י שם. וראה תו"ש שמות פכ"א אות תנח. וראה לעיל הע' 100 ואילך.
  120. ↑ ערוך ע' ירוד@.
  121. ↑ cataract.
  122. ↑ בכורות מה ב.
  123. ↑ vitiligo.
  124. ↑ hemangioma.
  125. ↑ ע"ז כח ב. היסוד לתפיסה זו הוא המאמר בגמ' שם - שוריינא דעינא באובנתא דליבא תלו. במאמר זה מצינו חילופי גירסאות אחדות, ופירושים שונים במשמעותו - יש גורסים 'שוריינא', שמשמעותו בערבית עורקים (פרויס, עמ' 72; מזיא, מדרש הרפואה, ח"ב פ"ב אות סד), ויש שכתבו שהכוונה לעצבים, ובעיקר לעצב התועה (vagus. ראה ד. מרגלית, חכמי ישראל כרופאים, תשכ"ו, עמ' 171; י. לוי, המעין, תמוז, תשל"ה, עמ' 21 ואילך, ובהע' 15 שם), ויש גורסים 'שורייקא', שפירושו גידים (ראה רא"ש ע"ז שם; זר זהב על או"ה כלל נט סק"י), וראה עוד פירושים למילה זו בתוס' שם ד"ה שורייני; 'אובנתא' - יש שלא גרסו מילה זו כלל, ולפי השיטות שגרסו זאת - לפי רש"י שם, משמע שהכוונה לטרפש הלב, היינו ה-pericard, ולפי תוס' שם הוא מלשון הבנה, ומכאן שמשמעות המאמר הוא שהראיה תלויה בהבנת הלב (ולכאורה משמע כשיטתם ממגילה כד ב, שמשמע מושג זה במובן של הבנה).
  126. ↑ בעיקר קשה פירוש התוס' ביחס לקשר בין סכנה לכל הגוף לבין משמעות המאמר - וראה אנציקלופדיה תלמודית, כרך יג, ע' חולה, עמ' רסז, הע' 451, שהכוונה לחשש שגעון, אך ראה במאמרו של י. לוי, שם, הע' 25, שדחה פירוש רחוק זה, וכתב פירוש אחר, שאף הוא דחוק לפי פשט הגמרא שם, וי"ל.
  127. ↑ ויקרא כא כ.
  128. ↑ בכורות מג ב.
  129. ↑ ראה פרויס, עמ' 260.
  130. ↑ בכורות מד א. והיינו trichomegalia. וראה ב"ק קיז א, שרבי יוחנן בעת זקנתו היו לו גבות עינים ארוכות מאד ומכסות את עיניו.
  131. ↑ בכורות מג ב - שיש לו גבינין הרבה, והיינו hypertrichosis.
  132. ↑ כס"מ ביאת המקדש ח ד.
  133. ↑ ויקרא כא כ.
  134. ↑ בכורות לח ב. וכן משמע מתרגום השבעים על מושג זה - ראה פרויס, עמ' 260. וראה רש"י ורד"ק עה"פ. אמנם ראה א"ע שם, שפירש מונח זה כמתייחס לאדם שקומתו נמוכה (ואולי כוונתו לאדם רזה, כמו 'דקות בשר' - בראשית מא ג). פירוט 'דק' שונים בגמרא וברמב"ם ביאת המקדש ז ה. וראה פ.א. אברהם, הרפואה פח:424, 1975, הסבר הצורות השונות. וראה עוד באוצה"פ סי' לט סקל"א אות יא, מה שהביא משו"ת חוט המשולש לר"י דיוואן סי' י.
  135. ↑ היינו cataract. וכן כתב יאסטרוב בספר מילים.
  136. ↑ ויקרא כא כ.
  137. ↑ בכורות לח א; שם מד א. וראה א"ע עה"פ שם, ביחס למקור הלשוני.
  138. ↑ היינו coloboma - ראה ב.ל. גורדון, הרופא העברי, שנה יא חוב' ב, עמ' 57 ואילך, 1938. וראה בכורות שם, שיש מצב שהלבן נכנס לשחור, ויש מצב שהשחור נכנס ללבן, והיינו coloboma של הלובן או של הקשתית.
  139. ↑ תרגום אונקלוס ותרגום יונתן, ויקרא שם - וראה להלן הע' 145 ואילך. וראה בנידון התרגומים הללו בתו"ש כרך כד (תרגומי התורה), פ"ז אות ו*.
  140. ↑ ויקרא כב כב.
  141. ↑ רש"י ותרגום יונתן עה"פ; רמב"ם ביאת המקדש ז ד. וראה בכורות מא א. פרויס (עמ' 263) מציין את דעתו של אריסטו (Historia Animalium 3, 11:69), שפגיעה בעפעפים לא מחלימה.
  142. ↑ ויקרא כב כב. והיינו verruca; wart - ראה רש"י עה"פ;
  143. ↑ בכורות מ ב.
  144. ↑ בכורות שם. וראה כס"מ איסורי מזבח ב ב. וראה בפרויס עמ' 262, שהיבלת עם שיער היא dermoid.
  145. ↑ בכורות לח ב. והם שני מושגים נרדפים לאותו מצב.
  146. ↑ ראה פיהמ"ש לרמב"ם בכורות שם; ראב"ד ביאת המקדש ז ה; פרויס עמ' 262.
  147. ↑ היינו pterygium.
  148. ↑ chalazion.
  149. ↑ היינו sty.
  150. ↑ בכורות מג ב-מד א.
  151. ↑ רמב"ם ביאת המקדש ח ו.
  152. ↑ strabismus.
  153. ↑ בכורות מד א.
  154. ↑ רמב"ם ביאת המקדש ח ו, ובכס"מ שם. כנראה הכוונה ל-exophthalmos.
  155. ↑ רגמ"ה שם. כנראה הכוונה ל-endophthalmus.
  156. ↑ רש"י שם ד"ה תנא, על פי תיקון השטמ"ק שם. וכנראה הכוונה לניוד עינים = nystagmus.
  157. ↑ בכורות מד א, ובפי' רגמ"ה.
  158. ↑ היינו trichiasis.
  159. ↑ בכורות מד א.
  160. ↑ בכורות מד א.
  161. ↑ היינו heterochromia.
  162. ↑ ראה כס"מ ביאת מקדש ח ה. ובעצם זהו מושג רחב המתייחס לכל האיברים הזוגיים שאינם שווים ביניהם.
  163. ↑ אבות דרבי נתן טו ב; שבת לא א; תענית כד א; נדרים סו ב; סוטה מז א; סנהדרין קז ב; בכורות מד א.
  164. ↑ רש"י שבת שם ד"ה שדרים. וראה תוס' בכורות שם ד"ה עיניו. וראה מידות פ"ב סומ"ה - שהמדרגות לעזרת נשים לא היו טרוטות, וכתבו המפרשים שם שהכוונה שלא היו ארוכות אלא מעוגלות. וכן כתב הר"ן בנדרים סו ב ד"ה טרוטות. אך ברש"י שם כתב 'רכות'.
  165. ↑ ערוך ע' טרטות; רמב"ם ביאת המקדש ח ה, ובכס"מ שם.
  166. ↑ ptosis.
  167. ↑ בכורות מ ב. היינו megalophthalmos.
  168. ↑ בכורות שם. היינו microphthalmos.
  169. ↑ תוספתא בכורות ד ד. הכוונה להתפתחות עוברית בלתי תקינה הגורמת ל-cyclopia.
  170. ↑ garden cress.
  171. ↑ לפי הערוך ע' מץ.
  172. ↑ nystagmus - לפי רש"י כתובות ס ב ד"ה מציצי.
  173. ↑ כתובות ס ב-סא א.
  174. ↑ פסחים קיא ב. ברוקתי - מחלת הברקית, כמבואר בגיטין סט ריש ע"א, וברש"י שם ד"ה לברוקתי. וראה לעיל הע' 94.
  175. ↑ ברכות נט ב. היינו nystagmus. ואמנם עיניהם של בני מחוזא היו ניידות, מפני שהם דרים בבית אפל.
  176. ↑ ב"ב קכג א - במקרה של לאה (בראשית כט יז. וראה תו"ש שם אות נד, סיכום השיטות השונות בביאור המושג 'רכות' אצל לאה); סנהדרין קד ב - במקרה של רבן גמליאל.
  177. ↑ שבת לא א. וראה לעיל הע' 163.
  178. ↑ coriander, והוא 'גד' שבמקרא. שייך למשפחת הסוככיים. צמח הגדל בר בישראל, זרעיו בעלי טעם חריף, והוא משמש כתבלין - ראה הצומח החי וכלי החקלאות במשנה, עמ' 81.
  179. ↑ שבת קט א, ובתוס' שם ד"ה לדידי.
  180. ↑ שבת שם.
  181. ↑ הוא בן חרדל מצוי (garden roquet; eruca), ממשפחת המצליבים, והוא הנקרא במקרא אורות (מל"ב ד לט) - ראה יסטרוב בספר מילים; ב.ל. גורדון, הרופא העברי, ב:77, 1938; הצומח החי וכלי החקלאות במשנה, עמ' 44.
  182. ↑ שבת קט א; יומא יח ב.
  183. ↑ סנהדרין קא א, וברש"י שם ד"ה כלי; מ"ב או"ח סי' שכח סקקמ"ד.
  184. ↑ ראה שבת עח א; שם קח ב.
  185. ↑ שבת קח ב.
  186. ↑ שבת קח ב.
  187. ↑ ב"ב קכו ב, וברשב"ם שם.
  188. ↑ שבת קח ב.
  189. ↑ ראה פרויס עמ' 277.
  190. ↑ נקרא גם קילור; קילורית; קלוריתה.
  191. ↑ רש"י מתרגם קילורין 'לוזי"א', שפירושו משחה לעין חולה - ראה אוצר לעזי רש"י מס' 118 (אמנם ראה רש"י נידה כ א ד"ה בקילור, שכתב אנפלשט"ר, שפירושו תחבושת, ואולי הוא קילור אחר). וראה בפיהמ"ש לרמב"ם שבת ח א, שהוא נקרא שיאוף בערבית. בעצם המושג הוא שיבוש של kollyra היוונית, שהוא כינוי לסוג מסויים של לחם.
  192. ↑ ירושלמי ביצה ד ד.
  193. ↑ ראה נידה כ א ובפירש"י שם.
  194. ↑ ראה שבת עח א; ירושלמי שבת ח א; תוספתא פסחים ג ב.
  195. ↑ שבת שם, וברש"י ד"ה ומטללי; ירושלמי שבת שם. וראה פיהמ"ש לרמב"ם שבת ח א, שכתב שהכוונה דווקא למימי היאור (וכנראה כוונתו למימי נהרות, ולאו דווקא הנילוס - ראה מחלוקת רש"י ורמב"ן בראשית מא א).
  196. ↑ כגון קילורין דמר שמואל - שבת קח ב. וראה עוד ב"מ פה סוע"ב, ששמואל ריפא מחלת עינים של רבי יהודה הנשיא.
  197. ↑ stibium; antimonium. זהו יסוד מתכתי, מס' אטומי 51, בצבע כחלחל.
  198. ↑ מל"ב ט ל; ישעיה נד יא; ירמיה ד ל.
  199. ↑ mydriasis - ראה פ.א. אברהם, הרפואה פח:582, 1975.
  200. ↑ שבת קט א.
  201. ↑ חולין מז ב.
  202. ↑ stibium; antimonium. ראה לעיל הע' 197.
  203. ↑ תוספתא כלים ג ד.
  204. ↑ שבת קנא ב.
  205. ↑ גיטין סט א.
  206. ↑ שבת קנא ב.
  207. ↑ ע"ז כח ב.
  208. ↑ נידה נה ב.
  209. ↑ ראה פרויס עמ' 278.
  210. ↑ ירושלמי נדרים ט ח. וראה במאמרו של ב.ל. גורדון, הרופא העברי, ב:77, 1938, על מצבים דומים ברפואה העתיקה.
  211. ↑ שבת עח א.
  212. ↑ ראה פרויס עמ' 266.
  213. ↑ שבת עח א.
  214. ↑ גיטין סט א.
  215. ↑ תוס' שם ד"ה לברוקתי.
  216. ↑ ע"ז כט א.
  217. ↑ ראה פסחים מב ב.
  218. ↑ ברכות לט א.
  219. ↑ נדרים נד ב.
  220. ↑ מגילה כד ב; טושו"ע או"ח קכח ל.
  221. ↑ ביצה כב א, וברי"ף ומאירי שם; ע"ז כח ב-כט א; רמב"ם שבת ב ד,י; טושו"ע או"ח שכח ט; מ"ב שם סקכ"ד. וראה הגה' הר"ב פרנקל לשו"ע שם, ובס' פקוח נפש סי' טו אות ט, בעניין הבדלים בפירוט המחלות בין הרמב"ם לשו"ע.
  222. ↑ periorbital cellulitis ;conjunctivitis.
  223. ↑ keratitis.
  224. ↑ uveitis.
  225. ↑ glaucoma.
  226. ↑ retinal detachment.
  227. ↑ optic neuritis.
  228. ↑ על פי מאמרו של א. ידוואב, הלכה ורפואה, א, תש"מ, עמ' קצט ואילך. וראה מאמרו של הרב מ. הרשלר, הלכה ורפואה, א, תש"מ, עמ' קו ואילך.
  229. ↑ אגלי טל מלאכת טוחן סי"ז.
  230. ↑ שמירת שבת כהלכתה פל"ד ס"ח.
  231. ↑ שם בהע' מ, בשם הגרש"ז אויערבאך.
  232. ↑ הרב מ. הרשלר, הלכה ורפואה, א, תש"מ, עמ' קו ואילך.
  233. ↑ מ"ב סי' שכח סקס"ד.
  234. ↑ שבת קח ב; רמב"ם שבת כא כה; טושו"ע או"ח שכח כ-כא.
  235. ↑ שבת קח ב; רמב"ם שבת כא כה; טושו"ע או"ח שכח כא. ומבואר בשבת שם, שמותר לשרות פת ביין ולתיתו על העין, ואף שבדרך כלל אסור להשתמש במזון בדרך של מיאוס ובזיון כמבואר בברכות נ ב, וטושו"ע או"ח קעא א, אבל לצורך רפואה מותר, שאין זה דרך בזיון והשחתה שלא לצורך.
  236. ↑ מ"ב שם סקס"ה. וראה מה שכתב הגרש"ז אויערבאך, הובאו דבריו בשמירת שבת כהלכתה פל"ד הע' כז.
  237. ↑ סנהדרין קא א; טושו"ע או"ח שכח מו. וראה במ"ב שם סקקמ"ד.
  238. ↑ ביצה כב א; רמב"ם יו"ט א כד; טושו"ע או"ח תצו ב; מ"ב שם סק"ה.
  239. ↑ נדרים מא א; רמב"ם אבל יד ה; טושו"ע יו"ד שלה ח. וראה ע' בקור חולים הע' 113 ואילך.
  240. ↑ רמב"ם מילה א טז; טושו"ע יו"ד רסב ב.
  241. ↑ רמ"א שם.
  242. ↑ ש"ך שם סק"ד.
  243. ↑ שו"ת ציץ אליעזר חי"ג סי' פב סק"ז.
  244. ↑ הגרח"פ שיינברג, מוריה, ז, תמוז, תשמ"ב.
  245. ↑ ראה לעיל הע' 163.
  246. ↑ תענית כד א. ומה שכתבה הגמ' שם, שאשה שעיניה יפות אין כל גופה צריך בדיקה למומים אחרים, הוא בוודאי על דרך ההגזמה, שהרי ידוע שיכולים להיות מומים בחלקי גוף שונים גם כאשר אין כל מום בעינים.
  247. ↑ היינו ptosis.
  248. ↑ שו"ת חות יאיר סי' קכ. וראה בשו"ת שבות יעקב ח"א סי' קד.
  249. ↑ גבעת פנחס סי' עד, הובא באוצה"פ סי' נ סקל"ו אות יג.
  250. ↑ ראה אוצה"פ סי' יז סקקצ"ט לוח הסימנים אות לא, ושם אות' עט-פה.
  251. ↑ רמב"ם ביאת המקדש ה-ו.
  252. ↑ בכורות לח א-ב; רמב"ם ביאת המקדש ז ד-ה. יש לציין שמומים אלו פוסלים דווקא בבהמה אבל לא בעופות, כי בעופות רק חסרון איבר פוסל, ואין תמות וזכרות בעופות - מנחות כה א וש"נ; רמב"ם איסורי מזבח ג א.
  253. ↑ ראה לעיל הע' 62 ואילך.
  254. ↑ ראה לעיל הע' 95.
  255. ↑ ראה לעיל הע' 142 ואילך. וראה כס"מ שם.
  256. ↑ ראה לעיל הע' 136 ואילך.
  257. ↑ ראה לעיל הע' 133 ואילך.
  258. ↑ בכורות מג ב-מד א; רמב"ם ביאת המקדש ח ד-ו.
  259. ↑ ראה לעיל הע' 159.
  260. ↑ בכורות מד א.
  261. ↑ ראה לעיל הע' 157 ואילך.
  262. ↑ ראה לעיל הע' 160 ואילך.
  263. ↑ ראה לעיל הע' 163 ואילך.
  264. ↑ רמב"ם איסורי מזבח ב ב.
  265. ↑ ראה לעיל.
  266. ↑ ראה לעיל.
  267. ↑ albino.
  268. ↑ strabismus.
  269. ↑ ראה לעיל הע' 160 ואילך. וראה רמב"ם איסורי מזבח ב ב.
  270. ↑ רא"ש בכורות פ"ה סי' יא; שם פ"ו סי' א; טושו"ע יו"ד שט א. וראה בלבוש וברמ"א שם; ערוה"ש שם סי"ג.
  271. ↑ הוריות יב א; רמב"ם כלי המקדש א ט.
  272. ↑ שמות כא כו; קידושין כד א; רמב"ם עבדים ה ד; טושו"ע יו"ד רסז כז. וראה גמ' רמב"ם וטושו"ע שם, חילוקי דינים אם רק כהתה עינו, או שהיתה עינו כהה מתחילה.
  273. ↑ משנה נגעים ו ח; רמב"ם טומאת צרעת ו א.
  274. ↑ ויקרא יד ט; תו"כ שם. ולכאורה לא משמע כן מרמב"ם טומאת צרעת יא א, עיי"ש.
  275. ↑ נידה נה ב; רמב"ם, מטמאי משכב ומושב א טז.
אוחזר מתוך "https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=עין&oldid=85207"