משתרשי ליה: הבדלים בין גרסאות בדף
מ (טיפול בתבנית מקור) |
יוסף שמח בוט (שיחה | תרומות) מ (טיפול בסוגריים מיותרים בתבנית:מקור) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
==הגדרה== | ==הגדרה== | ||
'''אדם שהרוויח ממון בעקיפין ע"י חסרונו של חבירו חייב לשלם לו''' {{מקור| | '''אדם שהרוויח ממון בעקיפין ע"י חסרונו של חבירו חייב לשלם לו''' {{מקור|חולין קלא., בסוגיא זו האריך קונטרסי שיעורים בבא קמא יב-יח|כן}}'''.''' | ||
'''פירוש''' "משתרשי ליה" הוא שמשתכר בו, שהיה צריך לשלם במקומו {{מקור| | '''פירוש''' "משתרשי ליה" הוא שמשתכר בו, שהיה צריך לשלם במקומו {{מקור|רש"י חולין קלא. ד"ה שאני|כן}}. | ||
'''לדוגמא''', בית המלך שנטלו ממנו את גורנו (ומעשרותיו בתוכו) בחובו - חייב לעשר, שהרוויח בעקיפין ע"י המעשר, שהרי נטלו ממנו את המעשר במקום את מעותיו {{מקור| | '''לדוגמא''', בית המלך שנטלו ממנו את גורנו (ומעשרותיו בתוכו) בחובו - חייב לעשר, שהרוויח בעקיפין ע"י המעשר, שהרי נטלו ממנו את המעשר במקום את מעותיו {{מקור|בבלי:חולין קלא.|כן}}. | ||
'''דינים דומים''': יש ארבעה דינים של חיוב ממוני עבור קבלת הנאה מחבירו {{מקור| | '''דינים דומים''': יש ארבעה דינים של חיוב ממוני עבור קבלת הנאה מחבירו {{מקור|קונטרסי שיעורים בבא קמא יב-יז ד"ה ונלענ"ד|כן}}: | ||
@ משתרשי ליה, ועל כך נדון בערך זה. | @ משתרשי ליה, ועל כך נדון בערך זה. | ||
@ יורד לשדה חבירו שלא ברשות {{מקור| | @ יורד לשדה חבירו שלא ברשות {{מקור|בבלי:בבא מציעא קא.|כן}}. | ||
@ נהנה מחבירו<ref>ע"ע [[נהנה]].</ref> {{מקור|(בבא קמא כ., החילוק בין נהנה למשתרשי ליה הוא שנהנה הוא מה שקיבל תועלת או נחת רוח, ומשתרשי ליה הוא מה שנשאר תחת ידו ממון בעין (קצוה"ח רמו-ב))}}. | @ נהנה מחבירו<ref>ע"ע [[נהנה]].</ref> {{מקור|(בבא קמא כ., החילוק בין נהנה למשתרשי ליה הוא שנהנה הוא מה שקיבל תועלת או נחת רוח, ומשתרשי ליה הוא מה שנשאר תחת ידו ממון בעין (קצוה"ח רמו-ב))}}. | ||
@ מבריח ארי מנכסי חבירו. | @ מבריח ארי מנכסי חבירו. | ||
==מקור וטעם== | ==מקור וטעם== | ||
'''מקורו''' בפשטות מדאורייתא, אך הריטב"א חידש חידוש גדול שהוא רק מדרבנן {{מקור| | '''מקורו''' בפשטות מדאורייתא, אך הריטב"א חידש חידוש גדול שהוא רק מדרבנן {{מקור|דן בדבריו קונטרסי שיעורים בבא קמא יב-יח ד"ה והנה|כן}}. | ||
'''טעמו''' הוא מדין ממוני גבך, שכיוון שנטל המלך את המעשר - ממונו שלו הוא חילופי המעשר, וכאילו המעשר תחת ידו {{מקור|(קונטרסי שיעורים בבא קמא יב-יח (ד"ה ובקצוה"ח), ואור שמח נזקי ממון פ"ג)}}. | '''טעמו''' הוא מדין ממוני גבך, שכיוון שנטל המלך את המעשר - ממונו שלו הוא חילופי המעשר, וכאילו המעשר תחת ידו {{מקור|(קונטרסי שיעורים בבא קמא יב-יח (ד"ה ובקצוה"ח), ואור שמח נזקי ממון פ"ג)}}. | ||
ואינו מדין מזיק<ref>דנו בו בערך [[נזיקין]].</ref> או נהנה<ref>דנו בו בערך [[נהנה]].</ref> אלא הוא דין נפרד {{מקור| | ואינו מדין מזיק<ref>דנו בו בערך [[נזיקין]].</ref> או נהנה<ref>דנו בו בערך [[נהנה]].</ref> אלא הוא דין נפרד {{מקור|קונטרסי שיעורים בבא קמא יב-יח ד"ה עכשיו. ואת החילוק ביניהם ביאר הקצוה"ח רמו-ב, שנהנה הוא מה שקיבל תועלת או נחת רוח, ומשתרשי ליה הוא מה שנשאר תחת ידו ממון בעין|כן}}. | ||
==פרטי הדין== | ==פרטי הדין== | ||
'''אפילו אם הנאתו באה ממילא''', לא ע"י מעשיו ולא ע"י מעשי בהמתו, וגם גופו לא נהנה - בכל זאת חייב. ואע"פ שבדין נהנה פטור כשההנאה באה ממילא {{מקור| | '''אפילו אם הנאתו באה ממילא''', לא ע"י מעשיו ולא ע"י מעשי בהמתו, וגם גופו לא נהנה - בכל זאת חייב. ואע"פ שבדין נהנה פטור כשההנאה באה ממילא {{מקור|תוס' בבא קמא קא. ד"ה או|כן}} - בדין משתרשי ליה חייב, כיוון שנחשב כאילו ממונו של חבירו נמצא תחת ידו {{מקור|(אור שמח נזקי ממון פ"ג. אך הגרש"ש סתר עצמו בדין זה: בבבא קמא יט-ז (ד"ה העולה) כתב כאור שמח שחייב גם אם אינו ע"י מעשה, אך שם כ-א (ד"ה ובנידון) כתב שגם בדין משתרשי חייב רק אם נהנה ע"י מעשיו או מעשי בהמתו)}}. | ||
'''כשאינו חסר''' גם כן חייב בדין משתרשי {{מקור| | '''כשאינו חסר''' גם כן חייב בדין משתרשי {{מקור|חלקת יואב ח"א חו"מ ט ד"ה וע"כ נלפענ"ד וד"ה היוצא, גרש"ש בבא קמא יט-ז ד"ה העולה|כן}}, ולרי"ף חולקין ביניהם {{מקור|חלקת יואב שם ד"ה תדע וד"ה היוצא|כן}} (אע"פ שבדין נהנה היא בעיא בגמרא {{מקור|בבלי:בבא קמא כ.|כן}} - זה נהנה וזה לא חסר). | ||
גרסה מ־09:23, 5 בספטמבר 2012
|
|
==הגדרה== אדם שהרוויח ממון בעקיפין ע"י חסרונו של חבירו חייב לשלם לו (חולין קלא., בסוגיא זו האריך קונטרסי שיעורים בבא קמא יב-יח).
פירוש "משתרשי ליה" הוא שמשתכר בו, שהיה צריך לשלם במקומו (רש"י חולין קלא. ד"ה שאני).
לדוגמא, בית המלך שנטלו ממנו את גורנו (ומעשרותיו בתוכו) בחובו - חייב לעשר, שהרוויח בעקיפין ע"י המעשר, שהרי נטלו ממנו את המעשר במקום את מעותיו (חולין קלא.).
דינים דומים: יש ארבעה דינים של חיוב ממוני עבור קבלת הנאה מחבירו (קונטרסי שיעורים בבא קמא יב-יז ד"ה ונלענ"ד):
- משתרשי ליה, ועל כך נדון בערך זה.
- יורד לשדה חבירו שלא ברשות (בבא מציעא קא.).
- נהנה מחבירו[1] (בבא קמא כ., החילוק בין נהנה למשתרשי ליה הוא שנהנה הוא מה שקיבל תועלת או נחת רוח, ומשתרשי ליה הוא מה שנשאר תחת ידו ממון בעין (קצוה"ח רמו-ב)).
- מבריח ארי מנכסי חבירו.
מקור וטעם
מקורו בפשטות מדאורייתא, אך הריטב"א חידש חידוש גדול שהוא רק מדרבנן (דן בדבריו קונטרסי שיעורים בבא קמא יב-יח ד"ה והנה).
טעמו הוא מדין ממוני גבך, שכיוון שנטל המלך את המעשר - ממונו שלו הוא חילופי המעשר, וכאילו המעשר תחת ידו (קונטרסי שיעורים בבא קמא יב-יח (ד"ה ובקצוה"ח), ואור שמח נזקי ממון פ"ג).
ואינו מדין מזיק[2] או נהנה[3] אלא הוא דין נפרד (קונטרסי שיעורים בבא קמא יב-יח ד"ה עכשיו. ואת החילוק ביניהם ביאר הקצוה"ח רמו-ב, שנהנה הוא מה שקיבל תועלת או נחת רוח, ומשתרשי ליה הוא מה שנשאר תחת ידו ממון בעין).
פרטי הדין
אפילו אם הנאתו באה ממילא, לא ע"י מעשיו ולא ע"י מעשי בהמתו, וגם גופו לא נהנה - בכל זאת חייב. ואע"פ שבדין נהנה פטור כשההנאה באה ממילא (תוס' בבא קמא קא. ד"ה או) - בדין משתרשי ליה חייב, כיוון שנחשב כאילו ממונו של חבירו נמצא תחת ידו (אור שמח נזקי ממון פ"ג. אך הגרש"ש סתר עצמו בדין זה: בבבא קמא יט-ז (ד"ה העולה) כתב כאור שמח שחייב גם אם אינו ע"י מעשה, אך שם כ-א (ד"ה ובנידון) כתב שגם בדין משתרשי חייב רק אם נהנה ע"י מעשיו או מעשי בהמתו).
כשאינו חסר גם כן חייב בדין משתרשי (חלקת יואב ח"א חו"מ ט ד"ה וע"כ נלפענ"ד וד"ה היוצא, גרש"ש בבא קמא יט-ז ד"ה העולה), ולרי"ף חולקין ביניהם (חלקת יואב שם ד"ה תדע וד"ה היוצא) (אע"פ שבדין נהנה היא בעיא בגמרא (בבא קמא כ.) - זה נהנה וזה לא חסר).