תפוס לשון אחרון: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מ (טיפול בתבנית מקור)
 
מ (טיפול בסוגריים מיותרים בתבנית:מקור)
שורה 1: שורה 1:
אדם שאמר במשפט אחד שני דברים הנוגדים זה את זה, אנו אומרים שלא התכוון אלא למה שאמר לבסוף.
אדם שאמר במשפט אחד שני דברים הנוגדים זה את זה, אנו אומרים שלא התכוון אלא למה שאמר לבסוף.




שורה 7: שורה 7:




לכן, למשל, אדם שהשכיר לחברו בית לשנה, ואמר לו שהתשלום יהיה: "זהוב לחודש; שנים עשר זהובים לשנה", ונתעברה השנה. לדעת הסוברים: "תפוס לשון ראשון", על השוכר לשלם שלושה עשר זהובים {{מקור|("זהוב לחודש")}}, ולדעת הסוברים: "תפוס לשון אחרון", על השוכר לשלם רק שנים עשר זהובים {{מקור|("שנים עשר זהובים לשנה")}}, ולדעת הסוברים כי הדבר מוטל בספק, על השוכר לשלם שנים עשר וחצי זהובים.
לכן, למשל, אדם שהשכיר לחברו בית לשנה, ואמר לו שהתשלום יהיה: "זהוב לחודש; שנים עשר זהובים לשנה", ונתעברה השנה. לדעת הסוברים: "תפוס לשון ראשון", על השוכר לשלם שלושה עשר זהובים {{מקור|"זהוב לחודש"|כן}}, ולדעת הסוברים: "תפוס לשון אחרון", על השוכר לשלם רק שנים עשר זהובים {{מקור|"שנים עשר זהובים לשנה"|כן}}, ולדעת הסוברים כי הדבר מוטל בספק, על השוכר לשלם שנים עשר וחצי זהובים.





גרסה מ־11:34, 5 בספטמבר 2012

אדם שאמר במשפט אחד שני דברים הנוגדים זה את זה, אנו אומרים שלא התכוון אלא למה שאמר לבסוף.


כנגד זה יש שסוברים: "תפוס לשון ראשון", ויש שסוברים כי הדבר מוטל בספק אם תופסים לשון ראשון או לשון אחרון.


לכן, למשל, אדם שהשכיר לחברו בית לשנה, ואמר לו שהתשלום יהיה: "זהוב לחודש; שנים עשר זהובים לשנה", ונתעברה השנה. לדעת הסוברים: "תפוס לשון ראשון", על השוכר לשלם שלושה עשר זהובים ("זהוב לחודש"), ולדעת הסוברים: "תפוס לשון אחרון", על השוכר לשלם רק שנים עשר זהובים ("שנים עשר זהובים לשנה"), ולדעת הסוברים כי הדבר מוטל בספק, על השוכר לשלם שנים עשר וחצי זהובים.