קבר רחל: הבדלים בין גרסאות בדף
דניאל ונטורה (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
דניאל ונטורה (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
||
| שורה 24: | שורה 24: | ||
==המבנה הנוכחי== | ==המבנה הנוכחי== | ||
[[תמונה:Montefiori_tomp_of_rachel.jpg|שמאל|ממוזער|250px|שרידי הכתובת ב[[קבר רחל]] לזכר משפחת מונטיפיורי ששיקמו את המצבה מעל הקבר. פרטי הכתובת: "הבית אשר בנה השר הגדול בישראל סיר משה מונטיפייורי נ"ר ואשתו הגב' בת המלכים, סניורה יהודית, יזכו לראות משיח צדקנו. שנת רא"ת(1841) <ref>מקור:נדב שרגאי עמ' 59</ref> ]] | |||
[[תמונה:Rachel's_TombC.jpg|שמאל|ממוזער|250px|שער הכניסה למבנה מבוא המצבה - נבנה על ידי משפחת מונטיפיורי בשנת 1841 - המפתחות היו בידי שני שמשים יהודים]] | |||
השינוי החשוב במעמדו של הקבר התרחש במחצית הראשונה של המאה ה-19 בזכות שני אישים: הידוע שבהם הוא משה מנטיפיורי, שפעל בהשפעה ישירה שח רעייתו והאיש הפחות ידוע הוא ר' אברהם בכר אברהם. בכר, שהיה "פקיד" בקהילה הספרדית בירושלים, השיג בשנת 1827 "הכרה במעמדם ובזכויותיהם של היהודים בקבר רחל" <ref>מקור:נדב שרגאי, עמ' 48</ref>. יהודית מונטפיורי, שהייתה חשוכת ילדים, הניע את בעלה לשפץ את המקום ואכן הוא קבל היתר מה"שער העליון" בקושטא להוסיף חדר נוסף למבנה הקיים. החדר הנוסף שימש גם את הערבים ומכאן ה"מחרב" הנמצר בו. הוא גם שימש לטהרת מתים מוסלמים שנקברו בבית הקברות הסמוך<ref> שם, עמ' 59</ref>. | השינוי החשוב במעמדו של הקבר התרחש במחצית הראשונה של המאה ה-19 בזכות שני אישים: הידוע שבהם הוא משה מנטיפיורי, שפעל בהשפעה ישירה שח רעייתו והאיש הפחות ידוע הוא ר' אברהם בכר אברהם. בכר, שהיה "פקיד" בקהילה הספרדית בירושלים, השיג בשנת 1827 "הכרה במעמדם ובזכויותיהם של היהודים בקבר רחל" <ref>מקור:נדב שרגאי, עמ' 48</ref>. יהודית מונטפיורי, שהייתה חשוכת ילדים, הניע את בעלה לשפץ את המקום ואכן הוא קבל היתר מה"שער העליון" בקושטא להוסיף חדר נוסף למבנה הקיים. החדר הנוסף שימש גם את הערבים ומכאן ה"מחרב" הנמצר בו. הוא גם שימש לטהרת מתים מוסלמים שנקברו בבית הקברות הסמוך<ref> שם, עמ' 59</ref>. | ||
==מצבת קבורת רחל - מרחשוון תשס"ט== | ==מצבת קבורת רחל - מרחשוון תשס"ט== | ||
גרסה מ־00:05, 20 בנובמבר 2008
|
|
קבר רחל מצוי בפאתי העיר בית לחם ליד דרך האבות המובילה משכם לחברון. מיקומו של הקבר תואם את התאור המובא בספר בראשית:":"וַיִּסְעוּ מִבֵּית אֵל וַיְהִי-עוֹד כִּבְרַת-הָאָרֶץ לָבוֹא אֶפְרָתָה וַתֵּלֶד רָחֵל וַתְּקַשׁ בְּלִדְתָּהּ: וַיְהִי בְהַקְשֹׁתָהּ בְּלִדְתָּהּ וַתֹּאמֶר לָהּ הַמְיַלֶּדֶת אַל-תִּירְאִי כִּי-גַם-זֶה לָךְ בֵּן: וַיְהִי בְּצֵאת נַפְשָׁהּ כִּי מֵתָה וַתִּקְרָא שְׁמוֹ בֶּן-אוֹנִי וְאָבִיו קָרָא-לוֹ בִנְיָמִין: וַתָּמָת רָחֵל וַתִּקָּבֵר בְּדֶרֶךְ אֶפְרָתָה הִוא בֵּית לָחֶם: וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה עַל-קְבֻרָתָהּ הִוא מַצֶּבֶת קְבֻרַת-רָחֵל עַד-הַיּוֹם. (ל"ה, ט"ז-כ'
תאורי נוסעים
נוסעים בהיו בארץ ישראל מתארים את מצבת הקבר. להלן סיכומו של נדב שרגאי [1] על השינויים במצבת הקבר באלף השנים האחרונות:
| התקופה | מצבה |
|---|---|
| עד המאה ה-11 | מצבת בדמות 11-12 אבנים כמספר בני יעקב |
| המאה ה-12 | מעל האבנים נבנתה כיפה הנתמכת על ידי ארבע עמודים |
| המאה ה-13 | העמודים והכיפה הוסרו - כנראה על ידי המוסלמים |
| המאה ה-15 | העמודים והכיפה נבנו מחדש. ניכרו עדיין 11 אבנים נפרדות |
| המאה ה-16 | נבנתה כיפה נוספת. האבנים טוייחו לאבן אחת גדולה. |
| המאה ה-17 | היהודים הורשו לסגור את המצבה במבנה קירות סביב ארבעה עמודים |
| 1841 | משה מנטיפיורי מקים חדר נוסף בסמוך לקבר |
המבנה הנוכחי
השינוי החשוב במעמדו של הקבר התרחש במחצית הראשונה של המאה ה-19 בזכות שני אישים: הידוע שבהם הוא משה מנטיפיורי, שפעל בהשפעה ישירה שח רעייתו והאיש הפחות ידוע הוא ר' אברהם בכר אברהם. בכר, שהיה "פקיד" בקהילה הספרדית בירושלים, השיג בשנת 1827 "הכרה במעמדם ובזכויותיהם של היהודים בקבר רחל" [3]. יהודית מונטפיורי, שהייתה חשוכת ילדים, הניע את בעלה לשפץ את המקום ואכן הוא קבל היתר מה"שער העליון" בקושטא להוסיף חדר נוסף למבנה הקיים. החדר הנוסף שימש גם את הערבים ומכאן ה"מחרב" הנמצר בו. הוא גם שימש לטהרת מתים מוסלמים שנקברו בבית הקברות הסמוך[4].
מצבת קבורת רחל - מרחשוון תשס"ט
הפרוכת הלבנה נעשתה משמלת הכלולות של נאוה אפלבאום שנרצחה עם אביה דוד אפלבאום בפיגוע ההתאבדות בקפה הלל בירושלים ב-3 ספטמבר 2003 והובאה לקבר רחל ביום השנה הראשון לפטירתה
- Rachel's TombA.jpg
המצבה מצד עזרת הגברים - כניסה אחורית
- Rachel's TombB.jpg
המצבה מצד עזרת הנשים - הכניסה הראשית
- Rachel's TombD.jpg
תפילה לאמרה במצבת קבורת רחל
לקריאה נוספת
- נדב שרגאי, על אֵם הדרך - סיפורו של קבר רחל, הוצאת שערים לחקר ירושלים, ירושלים, תשס"ה.