קבר רחל
|
|
קבר רחל מצוי בפאתי העיר בית לחם ליד דרך האבות המובילה משכם לחברון. מיקומו של קבר רחל אימנו תואם את התאור המובא בספר בראשית:"וַיִּסְעוּ מִבֵּית אֵל וַיְהִי-עוֹד כִּבְרַת-הָאָרֶץ לָבוֹא אֶפְרָתָה וַתֵּלֶד רָחֵל וַתְּקַשׁ בְּלִדְתָּהּ: וַיְהִי בְהַקְשֹׁתָהּ בְּלִדְתָּהּ וַתֹּאמֶר לָהּ הַמְיַלֶּדֶת אַל-תִּירְאִי כִּי-גַם-זֶה לָךְ בֵּן: וַיְהִי בְּצֵאת נַפְשָׁהּ כִּי מֵתָה וַתִּקְרָא שְׁמוֹ בֶּן-אוֹנִי וְאָבִיו קָרָא-לוֹ בִנְיָמִין: וַתָּמָת רָחֵל וַתִּקָּבֵר בְּדֶרֶךְ אֶפְרָתָה הִוא בֵּית לָחֶם: וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה עַל-קְבֻרָתָהּ הִוא מַצֶּבֶת קְבֻרַת-רָחֵל עַד-הַיּוֹם. (ל"ה, ט"ז-כ').
קבר רחל מסמל את התקווה כי עם ישראל ישוב לארצו. תקווה אותה מבטא ירמיהו הנביא:"כֹּה אָמַר ה' קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים רָחֵל מְבַכָּה עַל-בָּנֶיהָ מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל-בָּנֶיהָ כִּי אֵינֶנּוּ: כֹּה אָמַר ה' מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה כִּי- יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ נְאֻם-יְהֹוָה וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב. וְיֵשׁ-תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ נְאֻם-ה' וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם.(ל"א,י"ד-ט"ז).
ילקוט שמעוני מפרש: רחל מבכה על בניה -א"ר יצחק: לפי שהדברים אמורים ברחל, דכתיב: אעבדך שבע שנים ברחל - לפיכך נקראו ישראל על שמה, שנאמר: רחל מבכה על בניה - ולא לשמה אלא לשם בנה, שנאמר: אולי יחנן ה' צבאות שארית יוסף - ולא לשם בנה אלא לשם בן בנה, שנאמר: הבן יקיר לי אפרים אם ילד שעשועים - (כתוב ברמז צ"ו).(סימן שט"ו).
מקום הקבורה[עריכה]
בספר בראשית נאמר שרחל נקברה בדרך אפרתה בבית לחם. המדרש מבאר סיבת קבירתה שם: "מה ראה אבינו יעקב לקבור את רחל בדרך אפרת? אלא צפה יעקב אבינו שהגליות עתידות לעבור שם לפיכך קברה שם כדי שתהא מבקשת עליהם רחמים, הדא הוא דכתיב: קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה[1]".
מצבת קבורת רחל מוזכרת בספר שמואל בתור אתר, אשר יאפשר לשאול המלך למצוא את האתונות שאבדו, בהתאם לדברי שואל הנביא וכך כתוב במקרא:"בְּלֶכְתְּךָ הַיּוֹם מֵעִמָּדִי וּמָצָאתָ- שְׁנֵי אֲנָשִׁים עִם-קְבֻרַת רָחֵל בִּגְבוּל בִּנְיָמִן בְּצֶלְצָח וְאָמְרוּ אֵלֶיךָ נִמְצְאוּ הָאֲתֹנוֹת אֲשֶׁר הָלַכְתָּ לְבַקֵּשׁ וְהִנֵּה נָטַשׁ אָבִיךָ אֶת-דִּבְרֵי הָאֲתֹנוֹת וְדָאַג לָכֶם לֵאמֹר מָה אֶעֱשֶׂה לִבְנִי. וְחָלַפְתָּ מִשָּׁם וָהָלְאָה וּבָאתָ עַד-אֵלוֹן תָּבוֹר וּמְצָאוּךָ שָּׁם שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים עֹלִים אֶל-הָאֱלֹהִים בֵּית-אֵל אֶחָד נֹשֵׂא שְׁלֹשָׁה גְדָיִים וְאֶחָד נֹשֵׂא שְׁלֹשֶׁת כִּכְּרוֹת לֶחֶם וְאֶחָד נֹשֵׂא נֵבֶל-יָיִן: (א',י',ב' -ג'). לפי הכתוב נראה כי מקום קבורת רחל הוא מצפון לירושלים בדרך לבית אל.
ילקוט שמעוני מנסה ליישב את הסתירה: "בלכתך היום מעמדי ומצאת שני אנשים עם קבורת רחל בגבול בנימן בצלצח. וכי היכן מצינו שנקברה רחל בצלצח (כ"ג) והלא בגבול יהודה נקברה, שנאמר: ותמת רחל ותקבר בדרך אפרת היא בית לחם ?. א"ל: עכשיו שאני עמך המה על קבורת רחל, אתה הולך והם באים אתה מוצא אותם בגבול בנימן בצלצח."[2]
נוגה הראובני בספרו "אור חדש על ספר ירמיהו" סבור כי "אפרת" היא "פרת" שליד ענתות בארץ בנימין, הנקראת גם "אפרת" כמוה כאפרת שביהודה נקראה, "בית לחם". כנראה יש קשר סמנטי בין השמות (רוב מזון ופריון). הראיה לכך היא מתוך השוואה בין רשימת ערי בנימין ביהושע י"ח לזו שבעזרא ב' ונחמיה ז'. במקום, 'הפרה' (=פרת, אפרת) ביהושע, מוצאים בעזרא, 'בית לחם'!
לבסוף, נגה הראובני זיהה מצבות אבן עתיקות המכונים בפי הערבים "קברי בני ישראל" והשוכנים על יד דרך ראשית קדומה סמוך לאפיק נחל פרת (פרה).
תאורי נוסעים[עריכה]
נוסעים בהיו בארץ ישראל מתארים את מצבת הקבר. להלן סיכומו של נדב שרגאי [3] על השינויים במצבת הקבר באלף השנים האחרונות:
| התקופה | מצבה |
|---|---|
| עד המאה ה-11 | מצבת בדמות 11-12 אבנים כמספר בני יעקב |
| המאה ה-12 | מעל האבנים נבנתה כיפה הנתמכת על ידי ארבע עמודים |
| המאה ה-13 | העמודים והכיפה הוסרו - כנראה על ידי המוסלמים |
| המאה ה-15 | העמודים והכיפה נבנו מחדש. ניכרו עדיין 11 אבנים נפרדות |
| המאה ה-16 | נבנתה כיפה נוספת. האבנים טוייחו לאבן אחת גדולה. |
| המאה ה-17 | היהודים הורשו לסגור את המצבה במבנה קירות סביב ארבעה עמודים |
| 1841 | משה מנטיפיורי מקים חדר נוסף בסמוך לקבר |
המבנה הנוכחי[עריכה]
השינוי החשוב במעמדו של הקבר התרחש במחצית הראשונה של המאה ה-19 בזכות שני אישים: הידוע שבהם הוא משה מונטיפיורי, שפעל בהשפעה ישירה של רעייתו והאיש הפחות ידוע הוא ר' אברהם בכר אברהם. בכר, שהיה "פקיד" בקהילה הספרדית בירושלים, השיג בשנת 1827 "הכרה במעמדם ובזכויותיהם של היהודים בקבר רחל" [5]. יהודית מונטפיורי, שהייתה חשוכת ילדים, הניעה את בעלה לשפץ את המקום ואכן הוא קבל היתר מה"שער העליון" בקושטא להוסיף חדר נוסף למבנה הקיים ולשם כך שכר את רבי אליהו שלמה זלמן בסן שגם המציא את המפתח הסודי. החדר הנוסף שימש גם את הערבים ומכאן ה"מחרב" הנמצר בו. הוא גם שימש לטהרת מתים מוסלמים שנקברו בבית הקברות הסמוך[6].
מועד הפטירה[עריכה]
הרב יהוסף שווארץ, בעל הספר תבואות הארץ מביא את הסברה כי יום הפטירה של רחל אימנו היה י"א במר חשוון. ברם, הוא סבור כי מסורת זו אינה מדוייקת. וכך הוא כותב במאמר קבורת רחל :
המנהג פה עה"ק ירושלים שילכו ת"ח ויחידי סגולה ביום י"א לחדש מרחשון על קבר רחל ואומרים שביום הזה מתה. ושאלתים מנין להם זה ואמרו לי שכן מצאו בספר סדר הדורות ואמרתי להם לא ירד בני עמכם. אין דעתי מסכמת בזה. כי לא כן הדבר כי מצאתי ... סדר הדורות ... בימן (בנימין) נולד בי"א במרחשון ומת בן קט"ו שנים .
לדעתי ברור מה שכתב שבנימן נולד בי"א במרחשון טעות סופר הוא. כי מקרא מפורש שרחל מתה בעת לדתה את בנימן. ונזכר במדרש רבה בפסוק הנ"ל "ויהי עוד כברת ארץ לבא אפרתה בשעת שהארץ חלולה ככברה והבר מצוי רבנן אמרי כבר הבר מצוי ועונת גשמים עברה ועדיין השרב לא בא"...רבנן דורשין כברת, מלשון כבר בר, ומוסיפין עוד לדרוש לבוא אפרתה בעת שכשר ללכת ולבוא שלא יש צער מגשם ושרב והוא שאמרו שעונת הגשמים עברה ועדיין השרב לא בא. ... אי אפשר לומר שמתה בי"א במר חשון שאז כבר עונת הגשמים:
המצב היום[עריכה]
מאז הסכמי אוסלו, לפני 12 שנה, (השנה 2008) כאשר העיר בית לחם יצאה משליטת ישראל, החלו להתגלות קשיים בגישה אל הקבר. הערבים נהגו לפגוע במתפללים היהודים שעלו לקבר.
לאור זאת החליטו שלטונות הבטחון לבצר את מבנה מצבת הקבר. היום חומה גבוהה מקיפה את כל המבנה. מצידו השני של הכביש, נרכש על ידי יהודים מבנה ובו ישיבת קבר רחל.
הביצורים וחומות שינו לחלוטין את מראה נוף הקבר.
ב-1 בספטמבר 2008 קבר רחל נפתח לתנועת כלי רכב פרטיים לא ממוגנים.
מצבת קבורת רחל - מרחשוון תשס"ט[עריכה]
הפרוכת הלבנה נעשתה משמלת הכלולות של נאוה אפלבאום שנרצחה עם אביה דוד אפלבאום בפיגוע ההתאבדות בקפה הלל בירושלים ב-3 ספטמבר 2003 והובאה לקבר רחל ביום השנה הראשון לפטירתה
המצבה מצד עזרת הגברים - כניסה אחורית
המצבה מצד עזרת הנשים - הכניסה הראשית
תפילה לאמרה במצבת קבורת רחל
קישורים חיצוניים[עריכה]
לקריאה נוספת[עריכה]
- נדב שרגאי, על אֵם הדרך - סיפורו של קבר רחל, הוצאת שערים לחקר ירושלים, ירושלים, תשס"ה.