ארבע מלכויות: הבדלים בין גרסאות בדף

ארבע מלכויות שעל פי נבואות תשלוטנה על ישראל מזמנו ועד ביאת המשיח. על פי נבואת דניאל, גלויות ישראל נחלקו לארבע תקופות. מקובל ש3 הראשונות הנן גלות בבל, גלות פרס, וגלות יון(אלכסנדר מוקדון ויורשיו). לגבי המלכות הרביעית, נחלקו המפרשים אם הכוונה לגלות ישמעאל (- אבן עזרא) ,לגלות אדום (- רמב"ן ורש"י על פי חז"ל, ועוד מפרשים) או שלאחר זמן שתשלוט מלכות אדום לבד יהיה זמן שבו תשתתף עמה מלכות ישמעאל בשלטון(רס"ג).

קונטרס "ארבע מלכויות"

ערך זה(למעט הפתיח) הוא העתק (בשינויים קלים) של קונטרס "ארבע מלכויות" המצוי בספר "ואשר תבאנה יגידו" של הרב שלמה קושלבסקי בעמודים 247-310.

הנבואות על ארבע המלכויות

גלויות ישראל נחלקו לארבע תקופות: גלות בבל, גלות פרס, גלות יון, וגלות אדום המכונה על-שם רומי, או ישמעאל, או על-שם רומי וישמעאל יחדיו. על כך נמסר בנבואה לדניאל בשני מראות נבואיים: פתרון חלום הצלם של נבוכדנצר, וחלום ארבע החיות.

מלבד זאת, יש כמה נבואות נוספות בתנ"ך, שהמפרשים מבארים אותן כנבואה על ארבע המלכויות, כוללת או חלקית. לכאורה יש לומר, שמטרת הנבואות היא להראות שהן מתקיימות ולהרבות על-ידי כך את כבוד ד' בעולם, כמו שנתבאר במבוא.

בנוגע לשלוש המלכויות הראשונות אכן קל להצביע על התקיימות הנבואה, שהרי הנביא עצמו מפרש, שהמלכות הראשונה היא בבל, השנייה היא פרס ומדי, והשלישית היא יון . אלא שבבחינה מדוקדקת של הנבואה על המלכות הרביעית, נראה שמטרת הנבואות אינה פרסום שם ד'. הנביא מסתיר במכוון את זהות החיה הרביעית, הן על-ידי כינויה הסתמי בשם "חיה", והן בכך שהוא אינו מפרט את נמשלה, כפי שעשה ביחס לשלוש המלכויות האחרות. כיוון שכך, אי אפשר להיוודע בשלב זה, אם הנבואה התקיימה, כדי להודיע את כבוד ד' בעולם. נראה שהחלוקה לארבע מלכויות היא מהותית ביותר, ונתגלתה לישראל עקב חיבתם למקום. כבר בתחילת הבריאה רמז הקב"ה על מציאותן של ארבע מלכויות. בפסיקתא רבתי, פרשה לג נאמר: אתה מוצא כתב בבריאת עולם שהוא מזכיר שיעבודם של מלכויות ושל גואל מלך המשיח - בראשית ברא אלקים וגו' והארץ היתה תהו ובהו וחשך על פני תהום ורוח אלקים מרחפת על פני המים (בראשית א א וב). המדרש מלמד, שארבע המלכויות, כמו המשיח, הן ממהות הבריאה, בדומה לארבע רוחות השמים. כיון שגלות ישראל היא צורך חיוני לתיקון העולם, ממילא גם סדר הגלויות והמלכויות אינו מקרי. זו הסיבה שלמענה נאמרו הנבואות. מהר"ל ב'נר מצוה' מייחד פרק לביאור 'הסיבה שנמצאים ד' מלכויות בבריאה': והנה תמצא, כי בשעה שברא השם יתברך את עולמו רמז הכתוב אלו ד' מלכויות: ר"ש ב"ל פתר קריא במלכיות, והארץ היתה תהו, זו מלכות בבל ... ובהו, זו מלכות מדי ... וחשך, זו מלכות יון שהחשיכה עיניהן של ישראל בגזירותיהן ...על פני תהום, זו מלכות הרשעה שאין לה חקר כמו התהום, מה התהום הזה אין לו חקר אף הרשעים כן. ורוח אלהים מרחפת, זה רוחו של מלך המשיח ... באיזו זכות ממשמשת ובאה, מרחפת על פני המים, בזכות התשובה שנמשלה כמים, שנאמר (איכה, ב) שפכי כמים לבך (בראשית רבה ב, ד). והנה תמצא כי בשעה שהשם יתברך ברא את עולמו סדר אלו ד' מלכיות, ואם כן יש לשאול, על מה זה ולמה זה סדר השם יתברך בעולמו שיהיו ד' מלכיות. ובאור זה, כי ראוי שיהיו נרמזים אלו ד' מלכיות בראשית הבריאה. כי אלו ד' מלכיות שהם מושלים בעולם, לא היו רק בשביל כי אי אפשר שיהיה העולם, שהוא העלול מן השם יתברך, שיהיה העלול הזה בלא חסרון, רק נמצא עמו חסרון. והחסרון הזה הם ד' מלכיות, לפי שהמלכיות האלו ממעטים כבוד השם יתברך בעולמו. וכאשר נברא העולם מן השם יתברך, היה ראוי שיהיה הכל תחת רשות השם יתברך, כי השם יתברך ברא הכל, ולכך הכל ראוי שיהיה נברא לכבודו. אבל כאשר נמצא ממנו הבריאה, אי אפשר שיהיה בלא חסרון. ואין דבר זה מן השם יתברך, כי אין ההעדר והחסרון מפעולת פועל כלל, אבל החסרון הוא מצד חסרון העולם שהוא העלול. ומזה ימשך החסרון, שהיו המלכיות מושלים בעולם והם יוצאים מן כבוד השם יתברך. ודבר זה ראוי שיהיה נרמז בתחלת הבריאה, מאחר כי מצד עצם הבריאה היה ראוי שיהיה הכל תחת רשות השם יתברך. ('נר מצוה', עמוד ז-ח). שתי נבואות מרכזיות מחלקות את גלות ישראל, עד לביאת המשיח, לארבע תקופות, של מלכויות. האחת היא פיתרון חלום הצלם בדניאל, והאחרת היא נבואת דניאל על ארבע החיות היוצאות מן הים. כמה נבואות נוספות אינן עוסקות במפורש בארבע המלכויות, אך הן מתפרשות כך על ידי כמה מהמפרשים.

הנבואות המרכזיות על ארבע המלכויות

חלום הצלם של נבוכדנצאר, בדניאל פרק ב

כז. עָנֵה דָנִיֵּאל קֳדָם מַלְכָּא וְאָמַר רָזָא דִּי מַלְכָּא שָׁאֵל לָא חַכִּימִין אָשְׁפִין חַרְטֻמִּין גָּזְרִין יָכְלִין לְהַחֲוָיָה לְמַלְכָּא: כח. בְּרַם אִיתַי אֱלָהּ בִּשְׁמַיָּא גָּלֵא רָזִין וְהוֹדַע לְמַלְכָּא נְבוּכַדְנֶצַּר מָה דִּי לֶהֱוֵא בְּאַחֲרִית יוֹמַיָּא חֶלְמָךְ וְחֶזְוֵי רֵאשָׁךְ עַל מִשְׁכְּבָךְ דְּנָה הוּא: כט. אַנְתְּה \אַנְתְּ\ מַלְכָּא רַעְיוֹנָיךְ \רַעְיוֹנָךְ\ עַל מִשְׁכְּבָךְ סְלִקוּ מָה דִּי לֶהֱוֵא אַחֲרֵי דְנָה וְגָלֵא רָזַיָּא הוֹדְעָךְ מָה דִי לֶהֱוֵא: ל. וַאֲנָה לָא בְחָכְמָה דִּי אִיתַי בִּי מִן כָּל חַיַּיָּא רָזָא דְנָה גֱּלִי לִי לָהֵן עַל דִּבְרַת דִּי פִשְׁרָא לְמַלְכָּא יְהוֹדְעוּן וְרַעְיוֹנֵי לִבְבָךְ תִּנְדַּע: לא. אַנְתְּה \אַנְתְּ\ מַלְכָּא חָזֵה הֲוַיְתָ וַאֲלוּ צְלֵם חַד שַׂגִּיא צַלְמָא דִּכֵּן רַב וְזִיוֵהּ יַתִּיר קָאֵם לְקָבְלָךְ וְרֵוֵהּ דְּחִיל: לב. הוּא צַלְמָא רֵאשֵׁהּ דִּי דְהַב טָב חֲדוֹהִי וּדְרָעוֹהִי דִּי כְסַף מְעוֹהִי וְיַרְכָתֵהּ דִּי נְחָשׁ: לג. שָׁקוֹהִי דִּי פַרְזֶל רַגְלוֹהִי מִנְּהֵון \מִנְּהֵין\ דִּי פַרְזֶל וּמִנְּהֵון \וּמִנְּהֵין\ דִּי חֲסַף: לד. חָזֵה הֲוַיְתָ עַד דִּי הִתְגְּזֶרֶת אֶבֶן דִּי לָא בִידַיִן וּמְחָת לְצַלְמָא עַל רַגְלוֹהִי דִּי פַרְזְלָא וְחַסְפָּא וְהַדֵּקֶת הִמּוֹן: לה. בֵּאדַיִן דָּקוּ כַחֲדָה פַּרְזְלָא חַסְפָּא נְחָשָׁא כַּסְפָּא וְדַהֲבָא וַהֲווֹ כְּעוּר מִן אִדְּרֵי קַיִט וּנְשָׂא הִמּוֹן רוּחָא וְכָל אֲתַר לָא הִשְׁתֲּכַח לְהוֹן וְאַבְנָא דִּי מְחָת לְצַלְמָא הֲוַת לְטוּר רַב וּמְלָת כָּל אַרְעָא: לו. דְּנָה חֶלְמָא וּפִשְׁרֵהּ נֵאמַר קֳדָם מַלְכָּא: לז. אַנְתְּה \אַנְתְּ\ מַלְכָּא מֶלֶךְ מַלְכַיָּא דִּי אֱלָהּ שְׁמַיָּא מַלְכוּתָא חִסְנָא וְתָקְפָּא וִיקָרָא יְהַב לָךְ: לח. וּבְכָל דִּי דָאְרִין \דָיְרִין\ בְּנֵי אֲנָשָׁא חֵיוַת בָּרָא וְעוֹף שְׁמַיָּא יְהַב בִּידָךְ וְהַשְׁלְטָךְ בְּכָלְּהוֹן אַנְתְּה אַנְתְּ הוּא רֵאשָׁה דִּי דַהֲבָא: לט. וּבַתְרָךְ תְּקוּם מַלְכוּ אָחֳרִי אֲרַעא \אֲרַע\ מִנָּךְ וּמַלְכוּ תְלִיתָיָא \תְלִיתָאָה\ אָחֳרִי דִּי נְחָשָׁא דִּי תִשְׁלַט בְּכָל אַרְעָא: מ. וּמַלְכוּ רְבִיעָיָה \רְבִיעָאָה\ תֶּהֱוֵא תַקִּיפָה כְּפַרְזְלָא כָּל קֳבֵל דִּי פַרְזְלָא מְהַדֵּק וְחָשֵׁל כֹּלָּא וּכְפַרְזְלָא דִּי מְרָעַע כָּל אִלֵּין תַּדִּק וְתֵרֹעַ: מא. וְדִי חֲזַיְתָה רַגְלַיָּא וְאֶצְבְּעָתָא מִנְּהֵון \מִנְּהֵן\ חֲסַף דִּי פֶחָר וּמִנְּהֵון \וּמִנְּהֵין\ פַּרְזֶל מַלְכוּ פְלִיגָה תֶּהֱוֵה וּמִן נִצְבְּתָא דִי פַרְזְלָא לֶהֱוֵא בַהּ כָּל קֳבֵל דִּי חֲזַיְתָה פַּרְזְלָא מְעָרַב בַּחֲסַף טִינָא: מב. וְאֶצְבְּעָת רַגְלַיָּא מִנְּהֵון \מִנְּהֵין\ פַּרְזֶל וּמִנְּהֵון \וּמִנְּהֵין\ חֲסַף מִן קְצָת מַלְכוּתָא תֶּהֱוֵה תַקִּיפָה וּמִנַּהּ תֶּהֱוֵה תְבִירָה: מג. ְדִי \וְדִי\ חֲזַיְתָ פַּרְזְלָא מְעָרַב בַּחֲסַף טִינָא מִתְעָרְבִין לֶהֱוֹן בִּזְרַע אֲנָשָׁא וְלָא לֶהֱוֹן דָּבְקִין דְּנָה עִם דְּנָה הֵא כְדִי פַרְזְלָא לָא מִתְעָרַב עִם חַסְפָּא: מד. וּבְיוֹמֵיהוֹן דִּי מַלְכַיָּא אִנּוּן יְקִים אֱלָהּ שְׁמַיָּא מַלְכוּ דִּי לְעָלְמִין לָא תִתְחַבַּל וּמַלְכוּתָה לְעַם אָחֳרָן לָא תִשְׁתְּבִק תַּדִּק וְתָסֵיף כָּל אִלֵּין מַלְכְוָתָא וְהִיא תְּקוּם לְעָלְמַיָּא: מה. כָּל קֳבֵל דִּי חֲזַיְתָ דִּי מִטּוּרָא אִתְגְּזֶרֶת אֶבֶן דִּי לָא בִידַיִן וְהַדֶּקֶת פַּרְזְלָא נְחָשָׁא חַסְפָּא כַּסְפָּא וְדַהֲבָא אֱלָהּ רַב הוֹדַע לְמַלְכָּא מָה דִּי לֶהֱוֵא אַחֲרֵי דְנָה וְיַצִּיב חֶלְמָא וּמְהֵימַן פִּשְׁרֵהּ: תרגום הרלב"ג: כז. ענה דניאל לפני המלך ואמר הסוד אשר המלך שואל אינם יכולים להגיד אותו חכמים ואשפים חרטומים וקוסמים. כח. אך יש אלוה בשמים מגלה סודות והודיע למלך נבוכדנצאר מה שיהיה באחרית הימים חלומך ומראות ראשך על משכבך הוא זה: כט. אתה המלך, מחשבותיך עלו על משכבך [לדעת] מה יהיה אחר זאת, ומגלה הסודות הודיעך מה שיהיה. ל. ואני לא מחכמתי על כל החיים אשר יש בי נתגלה לי הסוד הזה אך היה זה סיבה שיוודע הפתרון ומחשבות לבך תדע. לא. אתה המלך רואה היית והנה צלם אחד גדול צלם אשר כן הוא [נכבד כמו שהוא] גדול וזיוו יותר עמד לנגדך ותארו נורא. לב. הוא הצלם [אשר] ראשו של זהב טוב חזותיו וזרועותיו של כסף, בטנו וירכיו של נחשת לג. שוקיו של ברזל רגליו מהם ברזל ומהם חרס. לד. ראית שנגזרת אבן לא בידים והכת הצלם על רגליו של ברזל וחרס, ותדק אותם. לה. אז הודקו באחד הברזל והחרס והנחשת והכסף והזהב, והיו כמוץ מגרנות הקיץ, ותשא אותם הרוח ולא נמצאו בשום מקום, והאבן אשר הכת הצלם היתה להר רב ותמלא הארץ. לו. זהו החלום, ופתרונו נאמר לפני המלך. לז. אתה המלך מלך המלכים אשר אלוה השמים מלכות וחוסן ועוז וכבוד נתן לך. לח. ובכל משכנות בני אדם חית השדה ועוף השמים [המשכנות שלא היו ראוין שישלוט בהם בני אדם כמו שיקשה לשלוט בחית השדה ובעוף השמים שאינם בעצמם תחת יד אדם] והמשיל אותך בכולם אתה הוא הראש של זהב. לט. ואחריך תקום מלכות אחרת שפלה ממך ומלכות אחרת שלישית של נחושת אשר תמשול בכל הארץ. מ. ומלכות רביעית תהיה חזקה כברזל. כמו שהברזל מהדק וכורת הכל. וכברזל אשר שובר כל כך כל המלכויות תדק ותשבר. מא. ואשר ראית הרגלים והאצבעות מהם חרס היוצר ומהם ברזל מלכות נחלקת תהיה, ומחוזק הברזל תהיה בה כל עמת שראית הברזל מעורב בחרס הטיט. מב. ואצבעות הרגלים, מהם ברזל ומהם חרס, מקצת מלכות תהיה חזקה, ומקצתה תהיה נשברת. מג. ואשר ראית הברזל מעורב בחרס הטיט, מתערבים יהיו בזרוע אדם ולא ידבקו זה עם זה. כמו שהברזל אינו מתערב עם החרס. מד. ובימי המלכים האלה יקים אלוה השמים מלכות אשר לעולמים לא תשחת ומלכות לעם אחר לא תעזב. תדק ותכלה כל אלו המלכויות והיא תקום לעולמים. מה. כל עמת אשר ראית מההר נחצב אבן לא בידים ותדק הברזל הנחשת הכסף והזהב, האלוה הגדול הודיע למלך מה שיהיה אחר זה. ונכון החלום ונאמן פתרונו.

חלום ארבע החיות של דניאל

בנבואה נוספת ראה דניאל ארבע חיות המסמלות את ארבע המלכויות שישלטו בעולם, ואשר ישראל ישתעבדו להן בגלותם (דניאל פרק ז): ב. עָנֵה דָנִיֵּאל וְאָמַר חָזֵה הֲוֵית בְּחֶזְוִי עִם לֵילְיָא וַאֲרוּ אַרְבַּע רוּחֵי שְׁמַיָּא מְגִיחָן לְיַמָּא רַבָּא: ג. וְאַרְבַּע חֵיוָן רַבְרְבָן סָלְקָן מִן יַמָּא שָׁנְיָן דָּא מִן דָּא: ד. קַדְמָיְתָא כְאַרְיֵה וְגַפִּין דִּי נְשַׁר לַהּ חָזֵה הֲוֵית עַד דִּי מְּרִיטוּ גַפַּיהּ \גַפַּהּ\ וּנְטִילַת מִן אַרְעָא וְעַל רַגְלַיִן כֶּאֱנָשׁ הֳקִימַת וּלְבַב אֱנָשׁ יְהִיב לַהּ: ה. וַאֲרוּ חֵיוָה אָחֳרִי תִנְיָנָה דָּמְיָה לְדֹב וְלִשְׂטַר חַד הֳקִמַת וּתְלָת עִלְעִין בְּפֻמַּהּ בֵּין שִׁנַּיהּ \שִׁנַּהּ\ וְכֵן אָמְרִין לַהּ קוּמִי אֲכֻלִי בְּשַׂר שַׂגִּיא: ו. בָּאתַר דְּנָה חָזֵה הֲוֵית וַאֲרוּ אָחֳרִי כִּנְמַר וְלַהּ גַּפִּין אַרְבַּע דִּי עוֹף עַל גַּבַּיהּ \גַּבַּהּ\ וְאַרְבְּעָה רֵאשִׁין לְחֵיוְתָא וְשָׁלְטָן יְהִיב לַהּ: ז. בָּאתַר דְּנָה חָזֵה הֲוֵית בְּחֶזְוֵי לֵילְיָא וַאֲרוּ חֵיוָה רְבִיעָיָא \רְבִיעָאָה\ דְּחִילָה וְאֵימְתָנִי וְתַקִּיפָא יַתִּירָה וְשִׁנַּיִן דִּי פַרְזֶל לַהּ רַבְרְבָן אָכְלָה וּמַדְּקָה וּשְׁאָרָא בְּרַגְלַיהּ \בְּרַגְלַהּ\ רָפְסָה וְהִיא מְשַׁנְּיָה מִן כָּל חֵיוָתָא דִּי קָדָמַיהּ \קָדָמַהּ\ וְקַרְנַיִן עֲשַׂר לַהּ: ח. מִשְׂתַּכַּל הֲוֵית בְּקַרְנַיָּא וַאֲלוּ קֶרֶן אָחֳרִי זְעֵירָה סִלְקָת בֵּינֵיהֵון \בֵּינֵיהֵן\ וּתְלָת מִן קַרְנַיָּא קַדְמָיָתָא אֶתְעֲקַרָו \אֶתְעֲקַרָה\ מִן קֳדָמַיהּ \קֳדָמַהּ\ וַאֲלוּ עַיְנִין כְּעַיְנֵי אֲנָשָׁא בְּקַרְנָא דָא וּפֻם מְמַלִּל רַבְרְבָן: ט. חָזֵה הֲוֵית עַד דִּי כָרְסָוָן רְמִיו וְעַתִּיק יוֹמִין יְתִב לְבוּשֵׁהּ כִּתְלַג חִוָּר וּשְׂעַר רֵאשֵׁהּ כַּעֲמַר נְקֵא כָּרְסְיֵהּ שְׁבִיבִין דִּי נוּר גַּלְגִּלּוֹהִי נוּר דָּלִק: י. נְהַר דִּי נוּר נָגֵד וְנָפֵק מִן קֳדָמוֹהִי אֶלֶף אַלְפִים \אַלְפִין\ יְשַׁמְּשׁוּנֵּהּ וְרִבּוֹ רִבְוָן \רִבְבָן\ קָדָמוֹהִי יְקוּמוּן דִּינָא יְתִב וְסִפְרִין פְּתִיחוּ: יא. חָזֵה הֲוֵית בֵּאדַיִן מִן קָל מִלַּיָּא רַבְרְבָתָא דִּי קַרְנָא מְמַלֱּלָא חָזֵה הֲוֵית עַד דִּי קְטִילַת חֵיוְתָא וְהוּבַד גִּשְׁמַה וִיהִיבַת לִיקֵדַת אֶשָּׁא: יב. וּשְׁאָר חֵיוָתָא הֶעְדִּיו שָׁלְטָנְהוֹן וְאַרְכָה בְחַיִּין יְהִיבַת לְהוֹן עַד זְמַן וְעִדָּן: יג. חָזֵה הֲוֵית בְּחֶזְוֵי לֵילְיָא וַאֲרוּ עִם עֲנָנֵי שְׁמַיָּא כְּבַר אֱנָשׁ אָתֵה הֲוָא וְעַד עַתִּיק יוֹמַיָּא מְטָה וּקְדָמוֹהִי הַקְרְבוּהִי: יד. וְלֵהּ יְהִיב שָׁלְטָן וִיקָר וּמַלְכוּ וְכֹל עַמְמַיָּא אֻמַיָּא וְלִשָּׁנַיָּא לֵהּ יִפְלְחוּן שָׁלְטָנֵהּ שָׁלְטָן עָלַם דִּי לָא יֶעְדֵּה וּמַלְכוּתֵהּ דִּי לָא תִתְחַבַּל: טו. אֶתְכְּרִיַּת רוּחִי אֲנָה דָנִיֵּאל בְּגוֹא נִדְנֶה וְחֶזְוֵי רֵאשִׁי יְבַהֲלֻנַּנִי: טז. קִרְבֵת עַל חַד מִן קָאֲמַיָּא וְיַצִּיבָא אֶבְעֵא מִנֵּהּ עַל כָּל דְּנָה וַאֲמַר לִי וּפְשַׁר מִלַּיָּא יְהוֹדְעִנַּנִי: יז. אִלֵּין חֵיוָתָא רַבְרְבָתָא דִּי אִנִּין אַרְבַּע אַרְבְּעָה מַלְכִין יְקוּמוּן מִן אַרְעָא: יח. וִיקַבְּלוּן מַלְכוּתָא קַדִּישֵׁי עֶלְיוֹנִין וְיַחְסְנוּן מַלְכוּתָא עַד עָלְמָא וְעַד עָלַם עָלְמַיָּא: יט. אֱדַיִן צְבִית לְיַצָּבָא עַל חֵיוְתָא רְבִיעָיְתָא דִּי הֲוָת שָׁנְיָה מִן כָּלְּהֵון \כָּלְּהֵן\ דְּחִילָה יַתִּירָה שִׁנַּיהּ \שִׁנַּהּ\ דִּי פַרְזֶל וְטִפְרַיהּ \וְטִפְרַהּ\ דִּי נְחָשׁ אָכְלָה מַדְּקָה וּשְׁאָרָא בְּרַגְלַיהּ \בְּרַגְלַהּ\ רָפְסָה: כ. וְעַל קַרְנַיָּא עֲשַׂר דִּי בְרֵאשַׁהּ וְאָחֳרִי דִּי סִלְקַת וּנְפַלָו \וּנְפַלָה\ מִן קֳדָמַיהּ \קֳדָמַהּ\ תְּלָת וְקַרְנָא דִכֵּן וְעַיְנִין לַהּ וְפֻם מְמַלִּל רַבְרְבָן וְחֶזְוַהּ רַב מִן חַבְרָתַהּ: כא. חָזֵה הֲוֵית וְקַרְנָא דִכֵּן עָבְדָא קְרָב עִם קַדִּישִׁין וְיָכְלָה לְהוֹן: כב. עַד דִּי אֲתָה עַתִּיק יוֹמַיָּא וְדִינָא יְהִב לְקַדִּישֵׁי עֶלְיוֹנִין וְזִמְנָא מְטָה וּמַלְכוּתָא הֶחֱסִנוּ קַדִּישִׁין: כג. כֵּן אֲמַר חֵיוְתָא רְבִיעָיְתָא מַלְכוּ רְבִיעָיה \רְבִיעָאָה\ תֶּהֱוֵא בְאַרְעָא דִּי תִשְׁנֵא מִן כָּל מַלְכְוָתָא וְתֵאכֻל כָּל אַרְעָא וּתְדוּשִׁנַּהּ וְתַדְּקִנַּהּ: כד. וְקַרְנַיָּא עֲשַׂר מִנַּהּ מַלְכוּתָא עַשְׂרָה מַלְכִין יְקֻמוּן וְאָחֳרָן יְקוּם אַחֲרֵיהֹן וְהוּא יִשְׁנֵא מִן קַדְמָיֵא וּתְלָתָה מַלְכִין יְהַשְׁפִּל: כה. וּמִלִּין לְצַד עִלָּיאָ \עִלָּאָה\ יְמַלִּל וּלְקַדִּישֵׁי עֶלְיוֹנִין יְבַלֵּא וְיִסְבַּר לְהַשְׁנָיָה זִמְנִין וְדָת וְיִתְיַהֲבוּן בִּידֵהּ עַד עִדָּן וְעִדָּנִין וּפְלַג עִדָּן: כו. וְדִינָא יִתִּב וְשָׁלְטָנֵהּ יְהַעְדּוּן לְהַשְׁמָדָה וּלְהוֹבָדָה עַד סוֹפָא: כז. וּמַלְכוּתָא וְשָׁלְטָנָא וּרְבוּתָא דִּי מַלְכְוָת תְּחוֹת כָּל שְׁמַיָּא יְהִיבַת לְעַם קַדִּישֵׁי עֶלְיוֹנִין מַלְכוּתֵהּ מַלְכוּת עָלַם וְכֹל שָׁלְטָנַיָּא לֵהּ יִפְלְחוּן וְיִשְׁתַּמְּעוּן: תרגום הרלב"ג: ב. ענה דניאל ואמר רואה הייתי בחזיוני הלילה והנה ארבע רוחות השמים מוציאות הים הגדול ממקומו. ג. וארבע חיות גדולות עולות מן הים שונות זו מזו. ד. הראשונה כאריה וכנפי נשר לה רואה הייתי שנמרטו כנפיה והורמה מן הארץ הרגלים כרגלי אנוש הוקמה ולב אדם נתן לה. ה. והנה חיה אחרת שניה דומה לדוב ולצד אחד הוקמה, ושלשה צלעות בפיה בין שיניה. וכן אמרין לה קומי אכלי בשר שגיא. ו. אחר זה רואה הייתי והנה [חיה] אחרת כנמר, לה כנפים ארבע של עוף על גבה, וארבע ראשים לחיה, וממשלה נתנה לה. ז. רואה הייתי במראות הלילה, והנה חיה רביעית נוראה ולה אימה ותוקף, ושיני ברזל גדולות לה, אכלה ומדקה והשאר ברגליה רומסת, והיא משונה מכל החיות הקודמות וקרנים עשר לה. ח. מסתכל הייתי בקרניה והנה קרן אחת קטנה עולה ביניהם. ושלשה מן הקרנים הראשונים נעקרו מלפניה והנה עינים כעיני אדם בקרן הזאת ופה מדבר גדולות. ט. רואה הייתי עד שהכסאות השלכו והישיש ישב, לבושו כשלג לבן ושער ראשו כצמר נקי כסאו שביבי אש ופניו אש בוער. י. נהר של אש נמשך ויוצא מלפניו אלף אלפים ישרתוהו וריבי רבבות לפניו יקומו למשפט ישב וספרים נפתחו יא. רואה הייתי אז מקול הדברים הגדולים אשר הקרן מדברת, ראיתי עד שנהרגה החיה ונאבד גופה ונתנה לשריפת אש. יב. ושאר החיות הסירו ממשלתם, ואורך בחיים נתן להם עד זמן ועת. יג. רואה הייתי במראות הלילה והנה עם ענני השמים כבן אדם היה בא ועד הישיש הגיע ולפניו הקריבוהו. יד. ולה נתן ממשלה וכבוד ומלכות והוד וכל עמים ולשונות לו יעבדו, ממשלתו ממשלת עולם אשר לא תסור. ומלכותו אשר לא תשחת. טו. נכרתה רוחי תוך נרתיקה אני דניאל ומראות ראשי הבהילוני. טז. קרבתי אצל אחד מהעומדים והאמת אשאל ממנו על זה, ואמר אלי ופתרון הדברים יודיעני. יז. אלו החיות הגדולות שהם ארבעה מלכויות יקומו מן הארץ. יח. ויקבלו המלכות קדושי עליונים וינחלו המלכות לעולם ולעולמי עולמים. יט. אז רציתי לעמוד על החיה הרביעית אשר היתה משונה מכולם [במראה] מפחיד מאד, שיניה ברזל, וצפרניה נחשת, [הוא ברזל קשה] אכלה ומדקה והשאר רומסת ברגליה. כ. ועל עשר הקרנות אשר בראשה והאחרת אשר עלתה ונפלו מלפניה שלש, והקרן אשר היא הכן, [היו] עינים לה ופה ומדברת גדולות ומראיה גדול מחברתה. כא. רואה הייתי והנה הקרן אשר היא כן עושה מלחמה עם קדושים ויכלה [להם]. כב. עד שבא הישיש [ואחר כך] נתן המשפט לקדושי עליון והגיע העת ונחלו המלכות קדושים. כג. כן אמר החיה הרביעית היא מלכות רביעית תהיה בארץ משונה מכל המלכויות ותכלה כל הארץ ותדוקנה. כד. וקרנים עשר מאותה המלכות יקומו עשרה מלכים ואחרון יקום אחריהם והוא משונה מהראשונים ולשלשה מלכים ישפיל. כה. וידבר דברים כנגד אל עליון ולקדושי עליונים יכלה [וישחית] ויחשוב לשנות מועדים ודת וינתנו בידו עד מועד מועדים וחצי [מועד]. כו. ולמשפט ישב, וממשלתו יסירו להשמיד ולאבד עד לכלה. כז. והמלכות והממשלה וגדולת המלכויות אשר תחת כל השמים נתנה לעם קדושי עליון מלכותו [יעמוד] לעולם וכל הממשלות יעבדוהו וישמעו לקולו.

רמזים על "ארבע המלכויות"

להלן יובאו אותם הפסוקים שבהם נרמזו על פי דברי המפרשים עניין ארבע המלכויות. מתוך הפסוקים שיובאו, יש להבחין בין רמזים על ארבע המלכויות, לבין נבואות הנאמרות כמשל, ואשר הנביא ידע את נמשלו. על כך מובא ברמב"ם ביד החזקה, הלכות יסודי התורה, פרק ז: הדברים שמודיעים לנביא במראה הנבואה דרך משל מודיעין לו ומיד יחקק בלבו פתרון המשל במראה הנבואה וידע מה הוא כמו הסולם שראה יעקב אבינו ומלאכים עולים ויורדים בו והוא היה משל למלכויות ושעבודן.

בריאת העולם

בפסיקתא רבתי פרשה לג מובא על פס' א בספר בראשית: דבר אחר אנכי אנכי הוא מנחמכם זש"ה אשר הראיתני צרות רבות ורעות תשוב תחייני ומתהומות הארץ תשוב תעלני (תהלים עא כ) אתה מוצא מתחילת ברייתו של עולם נולד מלך המשיח שעלה במחשבת עד שלא נברא העולם כן הוא אומר ויצא חוטר מגזע ישי (ישעיה יא א) אינו אומר כאן ויצא אלא ויצא היך אתה מוצא כתב בבריאת עולם שהוא מזכיר שיעבודם של מלכויות ושל גואל מלך המשיח בראשית ברא אלקים וגו' והארץ היתה תהו ובהו וחשך על פני תהום ורוח אלקים מרחפת על פני המים (בראשית א א וב) תהו זו מלכות בבל ראיתי את הארץ והנה תהו (ירמיה ד כג) ובהו זו מלכות מדי שנאמר ויבהילו להביא את המן (אסתר ו יד) וחשך זו מלכות יון שהיו גזירותיה קשות כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלהי ישראל על פני תהום זו מלכות אדם הרשעה. דוד רואה אותם ארבעתם היאך הם באות בכח ומשתעבדות בישראל, התחיל תמיה עליהם ואומר אשר הראיתני צרות רבות ורעות. רבות שתיים מלכות מדי ומלכות אדום. תשוב תחייני ומתהומות הארץ תשוב תעליני, אמר תחייני מן הראשונה משיעבודה של מלכות בבל, תשוב תחייני מן השנייה משיעבודה של מדי תעליני מן השלישית משיעבודה של יון מתהומות הארץ תשוב תעליני זו אדום הרשע. ומניין אתה אומר שמתחילת ברייתו של עולם היה מלך המשיח ורוח אלקים מרחפת זה מלך המשיח וכן הוא אומר ונחה עליו רוח ה' (ישעיה יא ב) ואימתי מרחפת על פני המים כשתשפכו כמים לבבכם נכח פני ה' אנכי אנכי הוא מנחמכם: כבר בפסוקי הבריאה רומזת התורה לארבע המלכויות, כחלק ממהות העולם ומתכונתו.

ארבע נהרות גן-עדן

בראשית פרק ב: י. וְנָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן וּמִשָּׁם יִפָּרֵד וְהָיָה לְאַרְבָּעָה רָאשִׁים: יא. שֵׁם הָאֶחָד פִּישׁוֹן הוּא הַסֹּבֵב אֵת כָּל אֶרֶץ הַחֲוִילָה אֲשֶׁר שָׁם הַזָּהָב: יב. וּזֲהַב הָאָרֶץ הַהִוא טוֹב שָׁם הַבְּדֹלַח וְאֶבֶן הַשֹּׁהַם: יג. וְשֵׁם הַנָּהָר הַשֵּׁנִי גִּיחוֹן הוּא הַסּוֹבֵב אֵת כָּל אֶרֶץ כּוּשׁ: יד. וְשֵׁם הַנָּהָר הַשְּׁלִישִׁי חִדֶּקֶל הוּא הַהֹלֵךְ קִדְמַת אַשּׁוּר וְהַנָּהָר הָרְבִיעִי הוּא פְרָת: ובמדרש בראשית רבא טז, ד נאמר: אמר רבי תנחום בשם רבי יהושע בן לוי עתיד הקב"ה להשקות כוס תרעלה לאומות ממקום שהדין יוצא מאי טעמא ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן ומשם יפרד והיה לד' נהרים אין כתיב כאן אלא לד' ראשים אלו ד' גליות כנגד ד' ראשים. שם האחד פישון - זו בבל על שם (חבקוק א) ופשו פרשיו הוא הסובב את כל ארץ החוילה שעלה והקיף את כל ארץ ישראל דכתיב ביה (תהלים מב) הוחילי לאלקים כי עוד אודנו. אשר שם הזהב אלו דברי תורה שהן נחמדין מזהב ומפז רב. וזהב הארץ ההיא טוב - מלמד שאין תורה כתורת א"י ולא חכמה כחכמת א"י. שם הבדולח ואבן השוהם וגו' מקרא משנה ותלמוד ותוספתא ואגדה. ושם הנהר השני גיחון זו מדי היה המן שף עמה כנחש על שם על גחונך תלך. חדקל זו יון שהיתה קלה וחדה בגזירותיה, שהיתה אומרת לישראל כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלהי ישראל. ... והנהר הרביעי הוא פרת זו אדום פרת שהפירה והצירה לבניו (נ"א לפניו) פרת שפרה ורבה מברכתו של זקן פרת שאני עתיד להפרע לה פרת על שם סופה (ישעיה סג) פורה דרכתי לבדי. וברמב"ן (בראשית, ג, כב): ודע והאמן כי גן עדן בארץ, ובו עץ החיים ועץ הדעת ומשם יצא הנהר ויפרד לארבעה ראשים הנראים לנו, כי פרת בארצנו ובגבולנו, ופישון הוא נילוס מצרים, כדברי הראשונים. אבל כאשר הם בארץ כן יש בשמים דברים יקראו כן והם לאלה יסוד, כמו שאמרו (מדרש שה"ש זוטא א ד) הביאני המלך חדריו, מלמד שעתיד הקב"ה להראות את ישראל גנזי מרום החדרים שבשמים. דבר אחר, הביאני המלך חדריו, אלו חדרי גן עדן, מכאן אמרו כמעשה הרקיע מעשה גן עדן והנהרות כנגד ארבע מחנות שבמרום, ומשם ימשך כח המלכויות שבארץ, כמו שכתוב (ישעיה כד כא) ועל צבא המרום במרום ועל מלכי האדמה באדמה כך אמרו בבראשית רבה (טז ד) ארבעה ראשים, אלו ד' מלכויות, שם האחד פישון, זה בבל וכו'. והדברים הנקראים עץ החיים ועץ הדעת למעלה, סודם נעלה ונשגב.

ברית בין הבתרים

עניין ארבע המלכויות, נרמז בפסוקי ברית בין הבתרים (בראשית טו, ז-כא): ט. וַיֹּאמֶר אֵלָיו קְחָה לִי עֶגְלָה מְשֻׁלֶּשֶׁת וְעֵז מְשֻׁלֶּשֶׁת וְאַיִל מְשֻׁלָּשׁ וְתֹר וְגוֹזָל: י. וַיִּקַּח לוֹ אֶת כָּל אֵלֶּה וַיְבַתֵּר אֹתָם בַּתָּוֶךְ וַיִּתֵּן אִישׁ בִּתְרוֹ לִקְרַאת רֵעֵהוּ וְאֶת הַצִּפֹּר לֹא בָתָר: יא. וַיֵּרֶד הָעַיִט עַל הַפְּגָרִים וַיַּשֵּׁב אֹתָם אַבְרָם:יב. וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ לָבוֹא וְתַרְדֵּמָה נָפְלָה עַל אַבְרָם וְהִנֵּה אֵימָה חֲשֵׁכָה גְדֹלָה נֹפֶלֶת עָלָיו: אברהם ראה בנבואה את ארבע המלכויות, החליש את כוחן, ואִפְשֵׁר לעולם לשאת אותן. כמו כן, ראה אברהם במה יעמדו ישראל כנגדן, ואת מפלתן הסופית. כך נאמר במדרש בביאור פרשה זו : ותרדמה נפלה על אברם – נפלה. ובתוך אותה שינה הראה לו הקב"ה שעבוד מלכויות וממשלתם ואבודם שנאמר 'קחה לי עגלה משולשת' זו מלכות רביעית שהיא קשה שנאמר דחילא ואימתא. 'עז' זו מלכות יון שנאמר והצעיר [וצפיר] הגדול מאד. ו'איל משולש' זו מלכות מדי ופרס שנאמר האיל אשר ראית בעל הקרנים מלכי מדי ופרס. ת"ר אמר ר' ישמעאל לא התור הזה אלא בלשון ארמי תר זה השור כשיצמד השור זכר עם נקבה ופתחו וישדדו כל העמקים שנאמר 'ארום חיויא רביעאה וכו. וגוזל אלו ישראל שנאמר 'יונתי בחגוי הסלע' וכתיב 'אחת היא יונתי תמתי' ר' אחא אומר לא נאמר משלש אלא לשון גבורי כח כמו 'והחוט המשולש לא במהרה ינתק'. רבי משרשיא אומר משולשים היו שלשה פעמים לשלוט בארץ פעם ראשונה כל אחד בפני עצמו שניה בשנים שנים. שלישית כלם כאחד נלחמים עם משיח בן דוד שנאמר 'יתיצבו מלכי ארץ'. א"ר יהושע לקח כל אחד חרבו ובתר כל אחד לשנים שנאמר 'ויבתר אותם בתוך' ומיד תשש כחם ואלו לא בתרם לא היה העולם יכול לעמוד בפניהם. 'ואת הצפור לא בתר' והוא בן יונה שאין לך צפור כתוב בתורה אלא בן יונה. וירד העיט על הפגרים להאכילם ולאבדם ואין עיט אלא בן דוד הנמשל לעיט צבוע שנאמר 'העיט צבוע נחלתי לי' שנראה קורא ממזרח עיט כצאת השמש ממזרח. וישב אותם אברם שהיה מניף בסודרו שלא ישלוט בהם העיט עד הערב. א"ר אלעזר מכאן אתה למד שממשלתן של ארבע אומות הללו אינן אלא יום אחד של הקב"ה. אמרו לו ר' אלעזר ודאי כדבריך 'נתנני שוממה כל היום דוה' חוץ משתי ידות שעה ותדע שכן הוא שהרי כשהשמש נוטה לבא במערב תשש כחו ואורו עד שיבא הערב שיצמח אורן של ישראל שנאמר 'לעת ערב יהיה אור'. ועוד יש להוכיח מכאן שעבוד ארבע מלכויות: 'אומה' ['אימה'] במלכות יון שהחשיכה עיניהם של ישראל מכל מצות שבתורה. 'גדולה' זו מלכות מדי שגדלה עד מאוד למכור ישראל חנם. 'נופלת עליו' זו במלכות בבל שנפלה עטרת ישראל בידה. 'עליו' אלו בני ישמעאל שעליהם בן דוד יצמח שנאמר 'אויביו אלביש בושת ועליו יציץ נזרו'. ר' אלעזר בן עזריה אומר לא נבראו המלכויות האלו אלא לעצים לגיהנם שנאמר 'והנה תנור עשן ולפיד אש' ואין תנור אלא לגיהנם שנאמר 'נאם ה' אשר אור לו בציון ותנור לו בירושלים' כך הראה הקב"ה לאברהם שעבוד מלכויות וגיהנם והראה לו תורה וקרבנות אמר לו כל זמן שישראל עוסקין בתורה ובקרבנות יהיו נצולין מן השנים האלו ומצליחין. אבל עתיד בית המקדש ליחרב וקרבנות ליבטל במה אתה חפץ שישתעבדו בניך בשעבוד מלכויות או בדינה של גיהנם והיה תמה אברהם ולא היה יודע מה לענות ולבחור. אמר לו יתברך: ממה אתה תמה בחר לך בשעבוד מלכויות ואל ידונו בגיהנם. הא הוא דכתיב 'אם לא כי צורם מכרם וה' הסגירם' 'צורם' זה אברהם שנאמר 'הביטו אל צור חצבתם'.

מלחמת אברהם בארבעת המלכים

רמז נוסף לארבע המלכויות מצוי בבראשית, יד, א, בעניין מלחמת אברהם בארבעת המלכים: וַיְהִי בִּימֵי אַמְרָפֶל מֶלֶךְ שִׁנְעָר אַרְיוֹךְ מֶלֶךְ אֶלָּסָר כְּדָרְלָעֹמֶר מֶלֶךְ עֵילָם וְתִדְעָל מֶלֶך גוֹיִים. ידועים דברי הרמב"ן (בראשית יב, ו) בשם המדרש, ש"מעשי אבות סימן לבנים". כל מה שאירע לאבותינו הוא סימן ורמז למה שעתיד לקרות לעם ישראל במהלך הדורות, עד לביאת גואל צדק. בהתאם לכך מפרש הרמב"ן גם בעניין ארבעת המלכים: ויהי בימי אמרפל מלך שנער - המעשה הזה אירע לאברהם להורות כי ארבע מלכויות תעמודנה למשול בעולם ובסוף יתגברו בניו עליהם ויפלו כלם בידם, וישיבו כל שבותם ורכושם. והיה הראשון מהם מלך בבל, כי כן העתיד, כדכתיב (דניאל ב, לח) אנת הוא רישא די דהבא ואולי "אלסר" שם עיר במדי או בפרס ו"עילם" בעיר ההיא המלך מלך יון, הוא המלך הראשון, ואחר כך נתפשטה מלכותם בכל העולם כולו ו"מלך גוים" המלך על עמים שונים אשר שמוהו עליהם לראש ולקצין, רמז למלך רומי אשר המלך על עיר מקובצת מעמים רבים, כיתים ואדום ויתר גוים: וכך אמרו בבראשית רבה (מב ב) אמר רבי אבין, כשם שפתח בארבע מלכויות, כך אינו חותם אלא בארבע מלכויות וכו' ושם עוד (מב ד, בשינוי לשון) ויהי בימי אמרפל מלך שנער, זו בבל אריוך מלך אלסר, זו מדי, כדרלעומר מלך עילם, זו יון, ותדעל מלך גוים, זו מלכות אדום שהיא מכתבת טירוניא מכל אומות העולם: רבינו בחיי מוסיף: ... והכונה במדרש הזה כי כשם שהתגבר אברהם על ד' מלכים אלו ונצח אותם ונפלו בידו, כן לעתיד לבא עתידים ד' מלכויות שיפלו ביד זרעו, וזרעו ינצחום.

סולם יעקב

בבראשית פרק כח מתוארת נבואתו של יעקב, במראה הסולם: י. וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה: יא. וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא: יב. וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹקִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ: יג. וְהִנֵּה ד' נִצָּב עָלָיו וַיֹּאמַר אֲנִי ד' אֱלֹקֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ וֵאלֹקֵי יִצְחָק הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶךָ: ומפרש הרמב"ן את פשר המראה: והנה סלם מצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו הראהו בחלום הנבואה כי כל הנעשה בארץ נעשה על ידי המלאכים והכל בגזרת עליון עליהם, כי מלאכי אלקים אשר שלח ה' להתהלך בארץ לא יעשו קטנה או גדולה עד שובם להתיצב על אדון כל הארץ לאמר לפניו התהלכנו בארץ והנה יושבת בשלוה או מלאה חרב ודם, והוא יצוה עליהם לשוב לרדת בארץ ולעשות דברו... ועל דעת רבי אליעזר הגדול (פרקי דר"א לה) היתה זאת המראה כענין בין הבתרים לאברם, כי הראהו ממשלת ארבע מלכויות ומעלתם וירידתם, וזה טעם "מלאכי אלקים" כמו שנאמר בדניאל (י כ) שר מלכות יון, ושר מלכות פרס (י יג), והבטיחו כי הוא יתעלה יהיה עמו בכל אשר ילך ביניהם וישמרנו ויצילנו מידם אמרו (שם בפדר"א) הראה לו הקב"ה ארבע מלכויות מושלן ואבדן, הראהו שר מלכות בבל עולה שבעים עוקים ויורד, והראהו שר מלכות מדי עולה חמישים ושנים עוקים ויורד, והראהו שר מלכות יון עולה מאה ושמונים עוקים ויורד, והראהו שר מלכות אדום עולה ואינו יורד, אמר לו יעקב אך אל שאול תורד (ישעיה יד טו), אמר לו הקב"ה אם תגביה כנשר וגו' (עובדיה א ד). כתב הרמב"ם ביסודי התורה, פרק ז, ג: הדברים שמודיעים לנביא במראה הנבואה דרך משל מודיעין לו ומיד יחקק בלבו פתרון המשל במראה הנבואה וידע מה הוא, כמו הסולם שראה יעקב אבינו ומלאכים עולים ויורדים בו והוא היה משל למלכויות ושעבודן. דהיינו, מראה הסולם שראה יעקב אבינו היה בגדר נבואה, שמטרתה היתה להודיע ליעקב אבינו עניין ארבע המלכויות ולא בגדר רמז בלבד שהתורה נדרשת בו. כשראה יעקב אבינו את החלום נחקק בליבו גם פירושו, שהוא משל למלכויות ולשיעבודן.

ארבע לשונות של גאולה

בעל הטורים מפרש על שמות ו, ו: "והוצאתי. והצלתי. וגאלתי. ולקחתי. ארבעה לשונות של גאולה כנגד ארבעה מלכויות. ובאחרון כתיב ולקחתי כנגד אדום. ועל כן כתיב ביה ולקחתי. כאדם הלוקח בחזקה, שהוא קשה מכולם".

"ארבע המלכויות" בפרשת תרומה

בתנחומא לתרומה, סימן ז מובא: וזאת התרומה אשר תקחו וגו' זהב כנגד מלכות בבל דכתיב ביה (דניאל ב) אנת הוא ראשה די דהבא כסף כנגד מלכות מדי דכתיב (אסתר ג) ועשרת אלפים ככר כסף נחושת כנגד מלכות יון שהיא פחותה מכולם ועורות אלים מאדמים כנגד מלכות אדום שנאמר (בראשית כו) ויצא הראשון אדמוני אמר הקב"ה אע"פ שאתם רואין ארבע מלכויות מתגאות ובאות עליכם אני מצמיח לכם ישועה מתוך שעבוד מה כתיב אחריו שמן למאור זה מלך המשיח שנאמר (תהלים קלב) שם אצמיח קרן לדוד ערכתי נר למשיחי. ודניאל היה רואה ארבע מלכויות אלו ומתירא וכתיב (דניאל ז) אתכרית רוחי אנה דניאל בגו נדנה וחזוי ראשי יבהלנני ומה דניאל רואה כיון שראה נבוכדנצר את החלום ובא דניאל ופתר וא"ל הצלם שראית אנת הוא רישא די דהבא חדוהי ודרעוהי די כסף זו מלכות מדי ובתרך תקום מלכו אחרי ארע מינך מעוהי וירכתה די נחש זו מלכות יון ומלכו תליתאה אחרי די נחשא די תשלט בכל ארעא שקוהי די פרזל זו מלכות רביעית היא מלכות אדום ומלכו רביעאה תהוא תקיפא כפרזלא יהא מושל בכל הארץ כברזל שהוא מהדק כולה ולמה מושלה כברזל וכחרס ארז"ל המלכות הזו עתידה להשתמש במטבע של חרס ד"א למה נמשלה כברזל וכחרס שהיא עתידה להשתמש בברזל ובחרס מה הברזל קשה כך המלכות קשה מה החרס נוח להשתבר כך היא משתברת בפתא ושברה כשבר נבל יוצרים כתות לא יחמול ולא ימצא במכתתו חרש לחתות אש מיקוד ולחשוף מים מגבא (ישעיה ל יד).

רמז הגמל, השפן, הארנבת, והחזיר

ברבינו בחיי על ויקרא יא, ד מובא: ובמדרש הזכיר כאן ארבע חיות אלה בארבעה פסוקים, כל חיה וחיה בפסוק בפני עצמו, לרמוז על ארבע מלכויות שהיו בזמנים חלוקים כל אחד ואחד גלות בפני עצמו. ודרשו רז"ל את הגמל זו מלכות בבל, שנאמר (תהלים קלז) בת בבל השדודה אשרי שישלם לך את גמולך שגמלת לנו. את השפן, זו יון שבטלה התורה מפי הנביאים, שנאמר (עמוס ח) הנה ימים באים נאם ה' אלקים והשלחתי רעב בארץ לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע את דברי ה', וכתיב (שם) ונעו מים עד ים. ואת הארנבת זו מדי, שעשתה את ישראל פאה והפקר להשמיד להרוג ולאבד, וכן שם אשת תלמי הארנבת שמה. ואת החזיר. זו מלכות גלות הרביעי, שנאמר (תהלים פ) יכרסמנה חזיר מיער. אבל במשנה תורה בסדר ראה הזכיר שלשתן בפסוק אחד הוא שכתוב (דברים יד) את הגמל ואת הארנבת ואת השפן כי מעלה גרה המה וגו', והזכיר הרביעי בפסוק מפני עצמו, הוא שכתוב ואת החזיר כי מפריס פרסה הוא ולא גרה, והיה זה לרמוז כי השלש גליות אע"פ שהיו זמניהם חלוקים היו כאלו הם מחוברים לפי שזמנם מועט וקצר, אבל הגלות הרביעי הזכירו בפני עצמו בין בפרשה זו בין במשנה תורה, להורות כי הוא גלות ארוך בפני עצמו ושקול כנגד כולם, וכנגד ארבע מלכויות הללו הזכיר דוד המלך ע"ה ארבע פעמים הודאה במזמור הנקרא הלל הגדול. הזכיר תחלה (תהלים קלו) הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו, על מלכות בבל, והזכיר שנית הודו לאלקי האלקים, על מלכות יון, והזכיר שלישית הודו לאדני האדונים, על מלכות מדי. והזכיר שלשה הודו רצופין כנגד שלש חיות שהזכיר משה ביחד, והזכיר בפסוק אחרון מן המזמור הודו לאל השמים, כנגד מלכות אדום, ולפי שראה ברוח הקדש ישועה והצלה לישראל מכולן לכך נתן הודאה כנגד כולן, והזכיר בהודאה זו השמים מפני שבגאולה זו ישמחו השמים ותגל הארץ: במדרש תנחומא נאמר: "למה נמשלה מלכות זו לחזיר, שעתיד הקב"ה להחזיר עליהן מדת הדין". ויש נוסחאות שכתוב בהן שעתיד להחזיר העטרה ליושנה, והענין כי שני המקדשים נבנו ע"י ישראל, בית ראשון בנה שלמה שהוא מזרע יהודה, בית שני בנה זרובבל שהיה ג"כ מזרע יהודה, שנאמר (זכריה ד) ידי זרובבל יסדו וגו', ונעשה על ידי כורש שנתן רשות בזה, אבל הבית השלישי עתידה אומה זו לבנותו, וזהו שאמרו עתיד להחזיר העטרה ליושנה, לפי שהוא החריבו: ויש נוסחאות שכתוב, עתיד הקב"ה להחזירו לנו, וההמון מבינים שהחזיר יהיה טהור לישראל, אבל באור הענין על הכח שלו שהוא מצר לישראל, ולעתיד ישוב עם שאר כל הכחות לעזור ולתמוך לישראל כי ירבה השלום בעולם, שנאמר (ישעיה יא ו) וגר זאב עם כבש וגו', וכתיב (שם) לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי. ע"כ דברי הרבנו בחיי. על דברי הרבנו בחיי כאן, "אבל הבית השלישי עתידה אומה זו לבנותו", כתב בשו"ת ‘ציץ אליעזר’ חלק י, סימן ה: מאד תמוה בעיני מה שראיתי ברבינו בחיי עה"ת פ' שמיני (וכבר ישנם שציטטו מדבריו) שמביא דברי מדרש תנחומא דאיתא דמלכות אדום נמשלה לחזיר שעתידה להחזיר העטרה ליושנה, וכותב לבאר דהענין כי שני מקדשים נבנו ע"י ישראל וכו' אבל הבית השלישי עתידה אומה זו לבנותו וזהו שאמרו עתיד להחזיר העטרה ליושנה לפי שהוא החריבו ע"ש, ואין לדברים אלה כפשוטם שום הבנה. ועוד זאת דיעוין ברבינו בחיי בעצמו בפ' תולדות שכותב לבאר ההיפך הגמור מזה שכתב כאן, דכותב שם, דמה שהזכיר (גבי הבארות שחפר יצחק) את ה' בבאר השלישי ולא עשה כן בשתים הראשונות, יתכן לומר טעם מפני שהראשונים היו בנין בשם ודם ע"י שלמה וכורש, אבל השלישי יהיה מעשה ה' ובנין שמים ולא ישלוט בו חרבן לכך הזכיר בו הש"י עיי"ש, ואיך יתכן שרבינו בחיי לא מצא לנחוץ להזכיר בפ' שמיני ממה שכתב ההיפך מזה בפ' תולדות. על כן נראה ברור שאין כוונת רבינו בחיי בפ' שמיני על בנין הבית המקדש ממש שמלכות אדום תבנהו, אלא כוונתו, שע"י גרמתם ורשיונם תוחזר לנו הארץ, ולאחר מיכן, במשך הזמן, יוחזר גם מקום המקדש וככה ימשך עד שתבוא שעת-הכושר והזמן המיועד שיבנה המקדש בבנין-שמים, ומכיון שהתחלת הסבה לכל האמור תהיה ע"י המלכות האמורה מעלה עליה כאילו היא שבנתה והחזירה העטרה ליושנה. והוכחה נוספת לכך יש להביא מהתוס' בשבועות ד' ט"ו ע"ב שמביאים מהתנחומא שכותב ג"כ בעצמו דבית המקדש דלעתיד יהא עשוי מאליו בידי שמים. ויש להקשות על דברי ה'ציץ אליעזר', שעל פיו, המלכות הרביעית תהיה רק גורם לבניין המקדש, ותפקידה יהיה עוד פחות מתפקידו של כורש בבית המקדש השני. אך מדברי רבינו בחיי שבניין ביהמ"ק השני נקרא על שם ישראל, למרות שכורש פקד עליו, מוכח שבדבריו אחר כך שבית המקדש השלישי ייבנה ע"י המלכות הרביעית, כוונתו היא, שהמלכות הרביעית תבנה אותו בפועל ולא תהיה רק גורם לבנייתו. ואם כן הדרא קושיא לדוכתא, וצ"ע.

ארבע המלכויות בפרשת הנמכר לגר תושב

רבינו בחיי על ויקרא כה, מז מפרש: ...וע"ד המדרש לעקר זו רומי, וקראהו עקר על שם שעתיד הקב"ה לעקרה, שנאמר (דניאל ז) והובד גשמה ויהיבת ליקדת אשא. וזהו שאמרו במדרש וכי תשיג יד גר ותושב, גר זה נבוכדנצר מלך בבל, ותושב זו מלכות מדי, ונמכר לגר תושב עמך זו מלכות יון, או לעקר משפחת גר זו רומי. הוציא לנו המדרש מן הכתוב הזה רמז ארבע מלכויות, ולפי דעתי עשו זה בכונה גמורה לפי ענין הפרשה, כי יש בפרשה התעוררות ורמז והבטחה לישראל בגאולת שעבוד ארבע מלכויות, וגם יש בה עוד רמז כי הגאולה תלויה בתשובה, ואף אם לא יעשו תשובה אי אפשר להתאחר מזמן הקץ הקצוב, ובהגיע תור הקץ הקצוב לא ישאר לישראל שום עבדות בלתי עבודת ה' יתברך. ויש בה עוד רמז שעתיד הקב"ה להביא העו"ג לחשבון לפי ששעבדו בישראל, וזה מזמן הגלות עד שנת הגאולה העתידה שקראה הכתוב יובל. והנה כל הפרשה בענינה מעידה על זה, ומפני זה לקחו החכמים ז"ל רמז וסימן מן הכתוב לארבע מלכויות, וסמך למלכות הרביעית שקראה עקר, אחרי נמכר גאולה תהיה לו, וידוע כי לשון אחרי הוא מופלג ורחוק וירמוז לגלות האחרון הזה: ואמר אחד מאחיו יגאלנו והוא משיח בן דוד שהוא משבט יהודה מיוחד שבכל השבטים, ועוד יכלול אחד מאחיו כלומר שיהיה הגואל בשר ודם כשאר האחים, נולד מאב ואם כדמיון משה שהיה הגואל הראשון שבמצרים. ואמר או השיגה ידו ונגאל, כלומר בכסף, והיא הגאולה בתשובה הנמשלת לכסף, כי כשם שהכסף לבן וטהור כך התשובה מטהרת הנפש ומלבנת העונות. ואמר וחשב עם קונהו הוא הקב"ה הקונה שמים וארץ שיביא לחשבון כל אומה ואומה ששעבדו לישראל, משנת המכרו לו, כלומר מהזמן שהתחילו להשתעבד בהם עד שנת זמן הגאולה, וקרא הגאולה שנת היובל לפי שהיובל זמן חרות, שנאמר (ויקרא כה) וקראתם דרור בארץ לכל יושביה יובל היא ועוד על שם (תהלים עו) יובילו שי למורא, ועל שם שכתוב (ישעיה סו) והביאו את כל אחיכם מכל הגוים מנחה לה'. ואמר אם עוד רבות בשנים ואם מעט נשאר בשנים, כלומר שהפדיון יהיה לפי השנים, כי לפי גודל התשובה תתקרב הגאולה או תתרחק. ואמר ואם לא יגאל באלה שאם לא יגאל על ידי תשובה בשנות הגלות האלה, ויצא בשנת היובל הוא ובניו עמו, כלומר שלא יתאחר זמן הגאולה מן הקץ הקצוב ואילך. וזוהי דעת רבי יהושע שאמר בין עושין תשובה בין אין עושין תשובה מיד נגאלים, שנאמר (שם ס כב) אני ה' בעתה אחישנה, זכו אחישנה, לא זכו בעתה. ואמר הוא ובניו עמו רמז לשני הקבוצים העתידים והם הנדחים והנפוצים עמהם, זהו שאמר הוא ובניו עמו, וזהו שסמך לו כי לי בני ישראל עבדים, כי בהגיע תור הגאולה הקצוב אינן מתעכבין אפילו שעה אחת ולא יהיו עבדים כי אם להקב"ה. ואמר עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים, להשוות גאולה זו לגאולת מצרים, כי כיון שהגיע הקץ מיד יצאו. אני ה' אלהיכם המבטיח אתכם בזה לעתיד.

"צמד הפרשים" – אדום וישמעאל

כִּי כֹה אָמַר אֵלַי ד' לֵךְ הַעֲמֵד הַמְצַפֶּה אֲשֶׁר יִרְאֶה יַגִּיד: ז. וְרָאָה רֶכֶב צֶמֶד פָּרָשִׁים רֶכֶב חֲמוֹר רֶכֶב גָּמָל וְהִקְשִׁיב קֶשֶׁב רַב קָשֶׁב: ח. וַיִּקְרָא אַרְיֵה עַל מִצְפֶּה ד’ אָנֹכִי עֹמֵד תָּמִיד יוֹמָם וְעַל מִשְׁמַרְתִּי אָנֹכִי נִצָּב כָּל הַלֵּילוֹת: (ישעיה כא, ו-ח). וכתב הרמב"ם באיגרת תימן בפירוש נבואה זו, וזו לשונו: אבל העת ההיא כבר התבארה מדברי דניאל וישעיהו ומשאר דברי רבותינו ז"ל שביאתו תהיה כשתתקף יד אדום וערב וכשתתפשט מלכותם בעולם כמו היום הזה וזה דבר שאין בו ספק ומזה לא יעבור. ודניאל סוף מה שספר מלכות ישמעאל ועמידת מחמד ואחריו ביאת הגואל בסמוך. וכן ישעיהו ביאר שהראיה על ביאת המשיח היא הראות משגע שכן אמר (ישעיה כא ז) וראה רכב צמד פרשים רכב חמור רכב גמל והקשיב קשב רב קשב. אמר שרכב חמור הוא המשיח שנאמר בו (זכריה ט ט) עני ורוכב על החמור ועל עיר בן אתונות יבא - תכף עמידת רוכב על גמל והוא מלך ערב. ומה שאמר צמד פרשים - כלומר הזדווג שתי אומות שהם אדום וישמעאל. ובעניין זה יתבאר מן החלום של צלם ומן החלום של חיות הנזכר בדניאל ודברים אלו מבוארים מפשט הכתובים. אבל אמתת העת על בוריה אינה מודעת. כלומר, הנביא, רואה בחזיונו "צמד פרשים", היא המלכות הרביעית הנזכרת בחלום הצלם והחיות של דניאל, והמזוהה עם אדום וישמעאל ששלטו שתיהן בעולם.

דברים דומים מצויים ב"פרק דר' שמעון בן יוחאי" ש"בבתי מדרשות" : אילו הן הנסתרות שנגלו לר' שמעון בן יוחאי כשהיה מתחבא מפני קיסר מלך אדום ועמד בתפלה ארבעים יום ולילה. וכך אמר יי אלקים עד מתי עשנת בתפלת עמך. (תהלים פ ה) מיד נגלו לו סתרי הקץ וסתומות וישב לו דורש "וירא את הקני וישא משלו ויאמר" (במדבר כד כא). כיון שראה מלכות ישמעאל שהיא באה התחיל אומר לא דיינו מה שעשת בנו מלכות הרשעה. אמר ר' שמעון, כך נענה לי מטטרון שר הפנים - אל תירא בני, שאין הקדוש ברוך הוא עתיד להוציא את ישראל, אלא שגלוי וידוע לפניו בלחץ שישראל לחוצים בו, הקדוש ברוך הוא מוציא מלכות ישמעאל עליהם, כדי להושיעם מיד מלכות הרשעה. והוא מעמיד עליהם נביא שוטה ואיש הרוח, והוא מכבש לפניהם את הארץ, והם באים ומחזיקים המלכות בגדולה. ואיבה גדולה תהיה ביניהם ובין בני עשו. אמרתי לו וכי ישועה הם בני ישמעאל? אמר לי ולא כך ראה ישעיה "וראה רכב צמד פרשים רכב חמור רכב גמל" (ישעיה כא ז) וכך היה ר' שמעון אומר מפני מה הקדים רכב חמור לרכב גמל? לא היה צריך לומר אלא רכב גמל קודם ואחר כך רכב חמור ! אלא כיון שהוא יוצא רוכב על גמל - צמחה מלכות רוכב על חמור . ורכב גמל - מכיון שהוא יוצא מלכות ישמעאל שהיא תשועה לישראל כתשועת רוכב על חמור. ועוד היה ר' שמעון אומר ששמע מר' ישמעאל, שכיון שמלכות ישמעאל באה הם עתידין למוד את הארץ בחבלים, שנאמר (דניאל יא לט) "והאדמה יחלק במחיר", והם עושים בתי קברות מרעה צאן אשפתות. מדברים אלה עולה, ש"צמד הפרשים", "רכב החמור" ו"רכב הגמל" שבפסוק הם שלושת הרכבים שראה הנביא בחזיונו. הרכב הראשון של צמד הפרשים הרוכבים במקביל, הם הנצרות והאיסלאם, שפשטו בכל העולם. הרכב השני הוא המשיח, הרוכב על חמור. והרכב השלישי הוא מלך הישמעאלים, הרוכב על גמל. הרכב השלישי נכלל אמנם בצמד הפרשים שראה הנביא בראשונה, אלא שהוא מופיע גם כרכב בפני עצמו, כלומר כמלכות שתשלוט על היהודים קודם לביאת המשיח. הקדמתו של רכב החמור לרכב הגמל, למרות שלפי סדר האירועים יבוא המשיח, המסומל ברכב החמור, לאחר רכב הגמל, נועדה להשוות בין תפקידיהם ביחס לישראל. כשם שהמשיח יגאל את ישראל מצרותיהם, כך גם יקל ישמעאל, "רכב הגמל", על ישראל מפני הצרות שהוא סבל מן הנוצרים (אדום). במשך ההיסטוריה היו תקופות בהן ישבו היהודים בארצות ערב בשלווה וללא רדיפות, שלא כאחיהם בארצות הנצרות. אמנם סמוך לביאת המשיח נראה שהישמעאלים הם שיציקו לישראל, ואז יצמח בן דוד.

"סוסים ברודים אמצים" כתמי רשע בעולם של חסד

בזכריה ו, א-ח מתאר הנביא זכריה את ארבע המרכבות שראה בחזונו: א. וָאָשֻׁב וָאֶשָּׂא עֵינַי וָאֶרְאֶה וְהִנֵּה אַרְבַּע מַרְכָּבוֹת יֹצְאוֹת מִבֵּין שְׁנֵי הֶהָרִים וְהֶהָרִים הָרֵי נְחֹשֶׁת: ב. בַּמֶּרְכָּבָה הָרִאשֹׁנָה סוּסִים אֲדֻמִּים וּבַמֶּרְכָּבָה הַשֵּׁנִית סוּסִים שְׁחֹרִים: ג. וּבַמֶּרְכָּבָה הַשְּׁלִֹשִית סוּסִים לְבָנִים וּבַמֶּרְכָּבָה הָרְבִעִית סוּסִים בְּרֻדִּים אֲמֻצִּים: ד. וָאַעַן וָאֹמַר אֶל הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי מָה אֵלֶּה אֲדֹנִי: ה. וַיַּעַן הַמַּלְאָךְ וַיֹּאמֶר אֵלָי אֵלֶּה אַרְבַּע רֻחוֹת הַשָּׁמַיִם יוֹצְאוֹת מֵהִתְיַצֵּב עַל אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ: ו. אֲשֶׁר בָּהּ הַסּוּסִים הַשְּׁחֹרִים יֹצְאִים אֶל אֶרֶץ צָפוֹן וְהַלְּבָנִים יָצְאוּ אֶל אַחֲרֵיהֶם וְהַבְּרֻדִּים יָצְאוּ אֶל אֶרֶץ הַתֵּימָן: ז. וְהָאֲמֻצִּים יָצְאוּ וַיְבַקְשׁוּ לָלֶכֶת לְהִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ וַיֹּאמֶר לְכוּ הִתְהַלְּכוּ בָאָרֶץ וַתִּתְהַלַּכְנָה בָּאָרֶץ: ח. וַיַּזְעֵק אֹתִי וַיְדַבֵּר אֵלַי לֵאמֹר רְאֵה הַיּוֹצְאִים אֶל אֶרֶץ צָפוֹן הֵנִיחוּ אֶת רוּחִי בְּאֶרֶץ צָפוֹן: כל המפרשים מסכימים שהמרכבות מתארות שלבים בגלות ישראל בין האומות. ישנן פרשנויות שונות על אופן ההקבלה בין המרכבות לבין תקופות הגלות.

משלי שלמה על ארבע המלכויות

במשלי פרק ל, ממשיל שלמה חמשה משלים על ארבע המלכויות: טו. לַעֲלוּקָה שְׁתֵּי בָנוֹת הַב הַב שָׁלוֹשׁ הֵנָּה לֹא תִשְׂבַּעְנָה אַרְבַּע לֹא אָמְרוּ הוֹן: טז. שְׁאוֹל וְעֹצֶר רָחַם אֶרֶץ לֹא שָׂבְעָה מַּיִם וְאֵשׁ לֹא אָמְרָה הוֹן: יז. עַיִן תִּלְעַג לְאָב וְתָבוּז לִיקְּהַת אֵם יִקְּרוּהָ עֹרְבֵי נַחַל וְיֹאכְלוּהָ בְנֵי נָשֶׁר: יח. שְׁלשָׁה הֵמָּה נִפְלְאוּ מִמֶּנִּי וְאַרְבָּעָ \וְאַרְבָּעָה\ לֹא יְדַעְתִּים: יט. דֶּרֶךְ הַנֶּשֶׁר בַּשָּׁמַיִם דֶּרֶךְ נָחָשׁ עֲלֵי צוּר דֶּרֶךְ אֳנִיָּה בְלֶב יָם וְדֶרֶךְ גֶּבֶר בְּעַלְמָה: כ. כֵּן דֶּרֶךְ אִשָּׁה מְנָאָפֶת אָכְלָה וּמָחֲתָה פִיהָ וְאָמְרָה לֹא פָעַלְתִּי אָוֶן: כא. תַּחַת שָׁלוֹשׁ רָגְזָה אֶרֶץ וְתַחַת אַרְבַּע לֹא תוּכַל שְׂאֵת: כב. תַּחַת עֶבֶד כִּי יִמְלוֹךְ וְנָבָל כִּי יִשְׂבַּע לָחֶם: כג. תַּחַת שְׂנוּאָה כִּי תִבָּעֵל וְשִׁפְחָה כִּי תִירַשׁ גְּבִרְתָּהּ: כד. אַרְבָּעָה הֵם קְטַנֵּי אָרֶץ וְהֵמָּה חֲכָמִים מְחֻכָּמִים: כה. הַנְּמָלִים עַם לֹא עָז וַיָּכִינוּ בַקַּיִץ לַחְמָם: כו. שְׁפַנִּים עַם לֹא עָצוּם וַיָּשִׂימוּ בַסֶּלַע בֵּיתָם: כז. מֶלֶךְ אֵין לָאַרְבֶּה וַיֵּצֵא חֹצֵץ כֻּלּוֹ: כח. שְׂמָמִית בְּיָדַיִם תְּתַפֵּשׂ וְהִיא בְּהֵיכְלֵי מֶלֶךְ: כט. שְׁלשָׁה הֵמָּה מֵיטִיבֵי צָעַד וְאַרְבָּעָה מֵיטִבֵי לָכֶת: ל. לַיִשׁ גִּבּוֹר בַּבְּהֵמָה וְלֹא יָשׁוּב מִפְּנֵי כֹל: לא. זַרְזִיר מָתְנַיִם אוֹ תָיִשׁ וּמֶלֶךְ אַלְקוּם עִמּוֹ: ומפרש רש"י: זרזיר מתנים או תיש - ... ומדרש אגדה פותרין חמש פרשיות אלו של ארבע ארבע דברים, כנגד ד' מלכויות. לפי שנתאמצה ממשלתן על ישראל בעון שעברו על חמשה חומשי תורה הזכירם חמשה פעמים. שאול ועוצר רחם - שאול - מלכות בבל שנאמר בנבוכדנצר הרחיב בשאול נפשו (חבקוק ב). ועוצר רחם - זו היא מדי, שבימיהם עצרו רחמים מישראל שנאמר להשמיד להרוג ולאבד (אסתר ג). ארץ לא שבעה מים - זו יון שלא שבעה מלגזור גזרות רעות על ישראל. ואש לא אמרה הון - נגד עשו שעשה בחימה בוערת על ישראל שאמרו להשמיד טף ונשים ביום אחד. וכן, דרך הנשר - זו בבל, הנשר הגדול ארץ האבר. נחש - זו מדי. דרך אניה בלב ים - זו יון שהיא קלה בגזירותיה. דרך גבר בעלמה - זו פרס שאמרה לעולם אהיה גברת. כן דרך אשה מנאפת - זו הרעה גרמה להם לכנסת ישראל שנאפה בעבודת גלולים וכדי הוא הפורעניות לבוא לה. ואמרה לא פעלתי און - כדאמר הנני נשפט אותך על אומרך לא חטאתי (ע"כ לשון רש"י שבמק"ג). רגזה ארץ - ארץ ישראל. תחת עבד - זה נבוכדנצר שהיה עבד למרודך בלאדן וכותב אגרותיו כדגרסינן בחולין. ונבל כי ישבע לחם - זה אחשורוש שעשה משתה מאה ושמונים יום. שנואה כי תבעל - כנגד יון. ושפחה כי תירש גברתה - זה עשו שהיה לו לעבוד ליעקב ונהפך הדברים. הנמלים עם לא עז - זו בבל שנאמר (ישעיה כג) הן ארץ כשדים זה העם לא היה. ויכינו בקיץ לחמם - נבוכדנצר עשה כבוד אחד להב"ה בימי מרודך בלאדן אשר שלח ספרים לחזקיהו וכתב שם שלם למלכא חזקיהו שלם לקרתא דירושלם שלם לאלהא רבא ונבוכדנצר כותב אגרותיו היה ולא היה שם אותו היום וכשבא וספרו לו מה שעשו א"ל אלהא רבא קריתו ליה וכתביתו ליה בסוף רץ אחר השליח והחזירו בשביל אותו מרוצה זכה למלכות הרי שהכין בקיץ לחמו כדרך הנמלה. שפנים עם לא עצום - זה מדי ופרס. וישימו בסלע ביתם - שבנו בית המקדש. שממית בידים תתפש - זה עשו שנאמר והידים ידי עשו (בראשית כז). בהיכלי מלך - שנכנס להיכל מלך והחריבו. ליש גבור בבהמה - זה נבוכדנצר שנאמר (ירמיה ד) עלה אריה מסובכו. זרזיר מתנים - זו מדי ופרס שזרזו מתניהם והרגו לבלשצר ונטלו מלכות בבל. או תיש - זה יון שנקרא תיש שנאמר (דניאל ח) והצפיר השעיר הוא מלך יון. ומלך אלקום עמו - זו אומת ארם שאמר אני ואפסי עוד אין נצב לעומתו. אלקום - אין עומד, עמו:

בגידת ארבע המלכויות בישראל

מִכְּנַף הָאָרֶץ זְמִרֹת שָׁמַעְנוּ צְבִי לַצַּדִּיק וָאֹמַר רָזִי לִי רָזִי לִי אוֹי לִי בֹּגְדִים בָּגָדוּ וּבֶגֶד בּוֹגְדִים בָּגָדוּ (ישעיה כד, טז). ומפרש הרד"ק: רזי לי - כלומר רזון לי, כאלו אמר משמן בשרי ירזה על זה ואוי לי על זה כי כמה בוגדים יש בהם וכולה יכלו, או פירוש כמה בוגדים יבגדו בהם, או פירוש שהוא רמז על ארבע מלכויות, בבל בוגדים, מדי ופרס בגדו, ובגד בוגדים על מדי ופרס בגדו יון וכותא [כותא - הרומיים נקראו בלשון התורה "כיתים", ובתרגום אונקלוס, על במדבר פרק כד פס' כד, "רומאי"], וכולם נשתעבדו בישראל ובגדו בהם בגלותם ביניהם, ורז"ל דרשו ואמרו יצאתה בת קול ואמרה רזי לי רזי לי, אמר הנביא "עד מתי?" יצתה בת קול ואמרה "בוגדים בגדו" וגו' - עד דאתו בזוזי ובזיזי דבזוזי.

נבואת זכריה על ארבע המלכויות

רד"ק מפרש על זכריה א, ח: איש - הוא מלאך ה' כמו והאיש גבריאל וכן אמר בסוף הענין מלאך ה' עומד בין ההדסים וראה אותו רוכב על סוס מורה למהירות שליחתו וטעם אדום ושאר הגוונים אפשר שנאמרו לטעם וכתב אאז"ל כי סוס אדום רמז לנבוכדנצר הנקרא רישא דדהבא והזהב הוא אדום. פירוש: נבואתו היתה בארבע מלכויות, כמו חלום נבוכדנצר, ומראות דניאל. ואף על פי שהסוסים הם היו במשל המלאכים שלוחי האל כמו שכתוב, מ"מ רמז הוא לארבע מלכויות. ופירוש איש רוכב כי המלאכים מושלים בתחתונים וכל מעשה האל בארץ על ידם ובאמצעותם ושליחתו היתה לעקור מלכות בבל. ואעפ"י שבזמן המראה הזאת כבר נעקרה מלכות בבל נראה לו המראה שלימה כמו שהיתה מפני המלכויות השלש העתידות ובזמן מלכות פרס היתה מראה זאת כמו שאמר בשנת שתים לדריוש: ובפירוש הרד"ק לזכריה ב, א: ד' קרנות - הם ד' מלכויות והם מלכות בבל מלכות פרס ומלכות יון וכן ת"י ארבע מלכויות וארבעתם הרעו לישראל כמו שפירש המלאך אשר זרו את יהודה את ישראל וירושלם: טו. ארבע החיות בחזון המרכבה של יחזקאל: המלבי"ם על יחזקאל א, ה מפרש: ומתוכה דמות ארבע חיות - כבר הודיעונו הצופים במראות אלקים כי ארבע מחנות מלאכים סובבים את הכסא, וסימנך מרכבו ארגמן, וכבר בארנו כי ישעיה ראה את המלך בבית מלכותו ושרפים עומדים ממעל לו בעולם הכסא לעשות משלחתם שלא באמצעות האופנים שהוא הטבע והמערכת רק בדרך הפלאיי, אבל יחזקאל ראהו שלא במקומו, וצפה את המרכבה בעולם המלאכים, כי בזמן הגלות לא יעשה דברו על דרך הנס ופלא הנגלה, כי ינהיג ההנהגה לפי סדר הצבא והמערכת שהם האופנים והגלגלים, וכשירצה להנהיג המערכת לפי רצונו בנסים נסתרים יניעה ויוליכה ע"י החיות שהם משרתיו עושי רצונו העומדים למעלה מן האופנים ומוליכים אותם, כדמיון הנוסע במרכבה שינהיג אופני המרכבה באמצעות החיות מוליכי המרכבה, באופן שהחיות שראה יחזקאל הם למטה מן השרפים שראה ישעיה, וכחם למטה מכח השרפים שעושים דבר עליון בלא אמצעי, אבל הם מוליכי מרכבת המלך ולא יעשו רק באמצעות האופנים, וע"כ צייר אותם בדמות חיות שהם למטה במדרגה מהאדם אשר למעלה מהם, ובאשר הנהגה זו להנהיג באמצעות המערכת היא קבועה בעת הגלות שאז שרי האומות מושלים כפי חיוב המערכת, וכח ה' תלבש בם להטות את ממשלתם והנהגתם כפי רצונו ובעת ההיא החל ממשלת הארבע מלכויות אשר התעתדו למשול עד עת קץ שתשוב הכסא למקומה ותחזור הממלכה הראשונה ממלכת ה' שיהיה שמו שלם וכסאו שלם להנהיג באמצעות השרפים העומדים סביב הכסא והמלך ישב עליה בהיכלו ובית מלכותו, לכן התלבשה אז ההנהגה בארבע חיות מוליכי המרכבה שיתבאר ענינם אחר זה, שמהם יושפעו שרי האומות כ"א מחיה מיוחדת אשר משם יניקתם וישפיעו על האומה למטה כפי הוראת האופן המתיחס אליו, וכבר בארתי בנבואת זכריה (סימן ב') כי הארבע מלכויות יתיחסו לארבע רוחות השמים, שכל אחד ממשלתו מתגברת ברוח מיוחד, וכל רוח מרוחות העולם מושך כחו ושפעו מאחד מארבע רבעי הגלגל המתיחס אליו שמשם שרשו והצלחתו, והיינו מאופן אחד מארבעה האופנים, וכל אופן חיותו מקושר עם החיה מד' חיות המנהגת אותו, וכן ישפיע השר באמצעות האופן על האומה... (ושם ע"ב שהוא שם החסד בשלש אותיותיו הם רי"ו כמספר אריה וגבורה) והאריה הטורף המושך כחו למטה מזה הצד יחלש ויכנע מפני האריה שבקדושה, והשמאל יתראה בצורת שור, (ושם הראשון משם של מ"ב שהוא חסד שבגבורה עולה כמספר שור) למען לא תצא מדת הדין ביד חזקה ובארס שורף, ובהפך רב תבואות בכח שור, ומוריד גבורות גשמים שיורדים בגבורה כמ"ש חז"ל, והמושך כחו למטה ע"י השר שלו לא יוכל להזיק מפני שאין ארס בשרשו במדת הפחד, ובאמצע אמת ליעקב המכריע בין הצדדים פניו פני אדם ומדתו רחמים, ומאחוריו פני נשר שטבעו להגביה עוף, כן מדה זו תגביה עוף לקבל וכנשר תעיר קינה להשפיע על גוזליה, והנה ארבעה שרי מלכויות קבלו כחם מפני המרכבה, בבל קבל כחו מפני אריה, שכן בבל ואשור שהיו מלכות משותפת נדמו לאריה, עלה אריה מסבכו, ודניאל חזה קדמיתא כאריה, וה' התלבש שם בצורה ההיא להציל את בניו כמ"ש אחרי ה' ילכו כאריה ישאג כמ"ש בפי' שם, ומדי ופרס היו כתפארת אדם והם הטיבו לישראל ונתנו רשות לבנות בהמ"ק, ושר יון קבל מפני שור מהשמאל, ואמרו כתבו לכם על קרן השור וכו', והגם ששרשם ממדת הדין הקשה לא יכלו לשרוף את בהמ"ק כי אין ארס שורף בשרשם למעלה, ורומי היא החיה הרביעית אשר יאריכו ימים כנשר אשר יחדש נעוריו עשר פעמים שכן ראה דניאל קרנין עשר לה, ודגל רומי היה צורת נשר, וה' שם כנשר יעיר קנו. וראה יחזקאל שכל א' מהחיות י"ל ארבעה פנים, כי תמיד נמצאים ד' מלכויות כ"א ברוח א' מרוחות העולם רק שמלכות אחת גוברת על כולם והיא הולכת ראשונה וכולם הולכים אחריה, שתחלה גברה החיה שבימין וכן כולם, כנ"ל:

משל החיות הטורפות

ז. וָאֱהִי לָהֶם כְּמוֹ שָׁחַל כְּנָמֵר עַל דֶּרֶךְ אָשׁוּר: ח. אֶפְגְּשֵׁם כְּדֹב שַׁכּוּל וְאֶקְרַע סְגוֹר לִבָּם וְאֹכְלֵם שָׁם כְּלָבִיא חַיַּת הַשָּׂדֶה תְּבַקְּעֵם: (הושע פרק יג). ומפרש מלבי"ם: ואהי להם כמו שחל - ר"ל טובת האל שכחו וכפרו בטובותיו, אבל הרעה הבאה עליהם הם מיחסים אותה אל ה' עד שה' נדמה בעיניהם כחיה רעה הטורפת, כשחל וכנמר כדוב וכלביא. וחשב ארבעה אלה נגד ארבע מלכויות שהשחיתו אותם, והשחל הוא מלכות בבל ואשור, שכן דניאל ראה קדמיתא כאריה (וכמ"ש למעלה בפסוק ה' כאריה ישאג), והנמר הוא מלכות יון, ועל זה אמר כנמר על דרך אשור - שהוא בא על דרך א"י כי הוא לא הגלה אותם מארצם, וכמ"ש נמר שוקד על עריהם. אמנם בפירוש הגר"א שם איתא שיש בזה רמז לחמש מלכויות. וזו לשון הגר"א: "חית השדה תבקעם - היא מלכות החמישית שהיא כחיית השדה". וצ"ע מה שכתב שיש חמש מלכויות, שהרי בנבואת דניאל מדובר רק על ארבע מלכויות. ויעוין לקמן בשיטת הגר"ח ויטל זיע"א שתהיה מלכות חמישית, היא מלכות ישמעאל, שהיא בבחינת "פרא אדם" שוכן מדברות, ויש להקביל זאת לדברי הגר"א שהמלכות החמישית היא מלכות הנמשלת לחיית השדה.

נבואת הארבה

הפסוק ביואל ג, א: "והיה אחרי כן אשפוך את רוחי על כל בשר", מתייחס כמובן לימות המשיח, כשתחזור הנבואה לישראל. המפרשים מתעכבים על המלים "והיה אחרי כן". בפרקים א-ב מנבא הנביא יואל על ארבה, שיבוא על ישראל, ואם כן משמע ש"אחרי כן" מתייחס לנבואת הארבה, ולא לימות המשיח. לכן מפרש האברבנאל, שפרקים א-ב, העוסקים בארבה, הם נבואות על ארבעת המלכויות שישלטו על ישראל, ושיכלו את ישראל כארבה. הביטוי "אחרי כן" נסוב על התקופה שתהיה אחרי מלכויות אלה, בימות המשיח. המלבי"ם אינו מסכים עם האברבנאל בפירוש זה, וזו לשונו: והיה אחרי כן - מוסב על מה שאמר [בפרק ב פסוק כז] שיבא עת שידעו את ה' בידיעה ברורה שה' יהיה בקרבם שוכן בשכינה מתמדת שזה יהיה באחרית הימים, ינבא מה שיהיה בימים ההם. והנה מהרי"א הוכיח מזה שגם הנבואה הראשונה הוא על ד' מלכויות, וד' מיני ארבה הוא משל ומליצה אל ד' מלכויות שונות אשר יאכלום בכל פה, ולכן דמה את הארבה כעם רב וגוי עצום וכסוסים ופרשים ומרכבות וחיילות מזוינים לוחמים וכובשים שהכל יצדק כפי הנמשל. אולם פשטות כל הנבואה מורה שלא כפירושו, אם לא נאמר כי מדי נבא אל הארבה שהיה באמת בימים ההמה, שוטטה ברוחו פי שנים גם נבואת הד' מלכויות שדומה אליו במספר הארבעה. אולם למ"ש אין כל קושיא מסמיכת הנבואה הזאת שנמשך למה שאמר "וידעתם כי בקרב ישראל אני", שזו נבואה עתידה, ועל זה אמר שבאחרית הימים שתרבה ידיעת ה' למטה תתער גם אתערותא דלעילא וישפוך את רוחו עליהם. נוכל לסכם שלפי שיטת האברבנאל גם פרקים א-ב ביואל הם נבואה על גלות ישראל תחת שלטון ארבע המלכויות. ^[1]

ארבע המלכויות מסיתים ומדיחים

הרמב"ם באגרת תימן מפרש שארבע הפעמים שנאמר בהן "שובי" בפסוק בשה"ש (א ז), הן כנגד ארבע המלכויות, שניסו לפתות את העם לעזוב את אלוקיו, וקראו לו "שובי השולמית". כך משתלב הפסוק בעניינו הכללי של שיר השירים, לתאר את האהבה שבין ישראל לד'.

ארבע המלכויות הפכו לחשובות משום כבוד ישראל

זוהר חלק ב, ו ע"א: ויקם מלך חדש על מצרים, בספרא דרב המנונא סבא הכי אתמר, מאי דכתיב ויקם מלך חדש על מצרים, תא חזי כל עמין דעלמא וכל מלכין דעלמא, לא אתתקפו בשולטניהון אלא בגינייהו דישראל. מצרים לא הוו שלטין על כל עלמא עד דאתו ישראל ועאלו תמן בגלותא, כדין אתתקפו על שאר עמין דעלמא, בבל לא אתתקפו על כל עמין דעלמא, אלא בגין דישראל דלהויין בגלותהון, אדום לא אתתקפו על כל עמין דעלמא, אלא בגיניהון דישראל דלהויין בגלותהון, דהא עמין אלין בשפלותא הוו בשאר עמין, ומאיכין הוו מכלהו, ובגין ישראל אתתקפו, מצרים דכתיב (שמות כ ב) מבית עבדים, עבדים אקרון ממש, דהא מצרים בשפלותא דשאר עמין הוו, בבל דכתיב (ישעיה כג יג) הן ארץ כשדים זה העם לא היה, אדום דכתיב (עובדיה א ב) הנה קטן נתתיך בגוים בזוי אתה מאד. וכלהו לא נטלו תוקפא אלא בגיניהון דישראל, דכד ישראל בגלותהון מיד מתתקפי על כל שאר עמין דעלמא, מאי טעמא, בגין דישראל אינון בלחודייהו לקבל כל עמין דעלמא, כד עאלו ישראל בגלותא דמצרים מיד הוה קימה למצרים, ואתתקף שולטנותא דלהון לעילא על כל שאר עמין, דכתיב ויקם מלך חדש על מצרים, ויקם, קימה הוה לון, דאתתקף וקם ההוא ממנא שולטנא דמצרים, ואתייהיב ליה תוקפא ושלטנותא על כל ממנן דשאר עמין, דהא בקדמיתא אית שולטנותא לההוא ממנא דלעילא, ולבתר לעמא. תרגום: ויקם מלך חדש על מצרים, בספרו של רב המנונא הזקן כך נאמר, מהו שנאמר ויקם מלך חדש על מצרים, בא ותראה כל עמי העולם וכל מלכי העולם, לא התחזקו בשלטונם אלא משום ישראל. מצרים לא היו שולטים על כל העולם עד שבאו ישראל ונכנסו שם בגלות, אז התחזקו על שאר עמי העולם, בבל לא התחזקו על כל עמי העולם, אלא משום ישראל שיהיו בגלותם, אדום לא התחזקו על כל עמי העולם, אלא משום ישראל שיהיו בגלותם, שהרי עמים אלו בשפלות היו בשאר העמים, ומסכנים היו מכולם, ובגלל ישראל התחזקו, מצרים דכתיב (שמות כ ב) מבית עבדים, עבדים נקראו ממש, שהרי מצרים בשפלות של שאר העמים היו, בבל דכתיב (ישעיה כג יג) הן ארץ כשדים זה העם לא היה, אדום דכתיב (עובדיה א ב) הנה קטן נתתיך בגוים בזוי אתה מאד. וכולם לא נטלו חוזק אלא בגלל ישראל, שכאשר ישראל בגלותם מיד מתחזקים על כל שאר עמי העולם, מדוע? - משום שישראל הם לבדם כנגד כל עמי העולם, כאשר נכנסו ישראל בגלות מצרים מיד היתה קימה למצרים, והתחזק שלטונם מעל כל שאר העמים, שנאמר ויקם מלך חדש על מצרים, ויקם, קימה היתה להם, שהתחזק וקם הממונה ההוא שלטון של מצרים, וניתן לו חוזק ושלטון על כל הממונים של שאר העמים שהרי בתחילה יש שלטון לאותו ממונה של מעלה ולאחר מכן לעם.

עַד עֵת יוֹלֵדָה יָלָדָה (מיכה פרק ה, ב)

פסוק זה נאמר על המלכות הרביעית. ומפורש בגמרא: אמר רב אין בן דוד בא עד שתתפשט המלכות על ישראל תשעה חדשים שנאמר לכן יתנם עד עת יולדה ילדה ויתר אחיו ישובון על בני ישראל [סנהדרין דף צח עמוד ב]. ...דאמר רב יהודה אמר רב אין בן דוד בא עד שתפשוט מלכות רומי הרשעה בכל העולם כולו תשעה חדשים שנאמר לכן יתנם עד עת יולדה ילדה ויתר אחיו ישובון על בני ישראל [יומא דף י עמוד א].

פרטים עמומים בענין ארבע המלכויות

בנבואה על ארבע המלכויות יש פרטים רבים בלתי ברורים, עלינו להבין למה מכוונים הנביאים במושג "ארבע המלכויות". למושג מלכות יש כמה היבטים.

א. בחינה טריטוריאלית: מהן גבולות שטחה? האם "מלכות" היא אימפריה השולטת על מדינות רבות? האם הגדרת "מלכות" מותנית בכך שהיא תשלוט על כל העולם? על רוב העולם? על חלק גדול של העולם? האם כל מלכות גדולה ובעלת השפעה רבה בעולם היא אחת מ"ארבע מלכויות"?

ב. בחינה של דת: האם "מלכות" היא דת שולטת בעולם?

ג. בחינה של תרבות: האם "מלכות" פירושה תרבות שלטת בעולם?

ד. זיקה ליהודים: האם הגדרת "מלכות" מחייבת שלטון על רוב יהודי העולם?

ה. סמכויות: מהו סוג הזיקה בין ה"מלכות" לגופים הכפופים לה? האם מתבטאות סמכויותיה בגביית מיסים וארנונות? האם הן מתבטאות בשיעבוד מסוג אחר?

ו. הגדרה לאומית: האם כמה מדינות, שלכל אחת מהן מלך או מנהיג נפרד, יכולות להוות יחד "מלכות"? בדומה לכך, האם היא יכולה לכלול תרבויות נפרדות? דתות נפרדות? אם אמנם כך, האם כל אחת ממדינות אלה תייצג את "המלוכה" כולה, וכל מעשה שתעשה אחת מן המדינות הללו יהיה תקף מטעם המלכות כולה?

ז. זיקה לתקופתנו: האם המושג "מלכות" נוגע גם לתקופתנו, כשאין בה "מלכות אחת", והעולם מחולק לכוחות שונים - ארה"ב, האיחוד הארופאי, סין, יפן, רוסיה, איראן, הליגה הערבית.

בירור שאלות אלה בנביאים ובמפרשים חשוב בייחוד ביחס להגדרת "המלכות הרביעית", שיש לגביה אי בהירות רבה. מלכות הרביעית התחילה, לפי שיטת רוב הראשונים, עם הרומאים, בתקופת חורבן בית שני, והיא מתמשכת עד לזמננו. כיצד היא מתבטאת בזמננו? מהו שלטון "הרומאים" בימינו?

כדי לברר את כל השאלות הללו, נפרוס את דברי המפרשים והראשונים בעניין ארבע המלכויות, וכן הרקע של מציאות זמננו.

חמש שיטות בזיהוי ארבע המלכויות

בנוגע למלכויות הראשונה והשניה אין חילוקי דעות. מתוך נבואות דניאל עצמן עולה כי המלכות הראשונה היא בבל, והמלכות השניה היא פרס. גם בנוגע למלכות השלישית ישנה הסכמה שהיא מלכות יון, אך יש מחלוקת מה כוללת מלכות יון. בנוגע למלכות הרביעית נראה חמש שיטות. נזכיר את שיטות המפרשים השונות, ונבאר את מחלוקתם.

שיטה א: המלכות הרביעית מחולקת לשנים, רומי וישמעאל

רב סעדיה גאון

רס"ג סובר, שהמלכות הרביעית היא מלכות אדום וישמעאל. בפירוש הרס"ג שיש בידינו, ואשר אינו זהה לפירוש המצוטט בשמו בדברי האבן עזרא, מובאות כמה שיטות בפירוש ארבע המלכויות שבספר דניאל, מקצתן מקבילות, פחות או יותר, לפירוש המצוטט באבן עזרא, ומקצתן חסרות. מכיון שכן, הובאה כאן בנוסף ללשון הרס"ג, גם לשון האבן עזרא המביא את שיטת רס"ג, ומתייחס אליה: זאת המלכות פליגה תהוי נחלקת לשנים (פרוצים) [פרודים] ארם [מלכות רומי] וישמעאל. (רס"ג, דניאל ב, מא). ויאמר הגאון כי הד' היא מלכות ארם, והנה תהוה תקיפא הוא מלכות ישמעאל. ולא מצא לה זכר בספר דניאל והיא יותר גדולה לארכה ולרחבה מכל המלכויות הנזכרות. ואמר כי מלכות ארם דומה לברזל, והחרש הוא מלכות ישמעאל. ועוד אמר בספרו אל תתמה בעבור שדימה מלכות ישמעאל לחרש והנה איננה פחותה מהמלכויות הנזכרות רק ככה דרך מסדר כליו כי בתחילה יראה הזהב ואחר כך יראה הכסף ואחר הנחשת ואחר הברזל ובאחרונה כלי חרש. (אבן עזרא על דניאל פרק ב, לט).

רמב"ם

...וכן ישעיהו ביאר שהראיה על ביאת המשיח היא הראות משגע שכן אמר (ישעיה כא ז) וראה רכב צמד פרשים רכב חמור רכב גמל והקשיב קשב רב קשב. אמר שרכב חמור הוא המשיח שנאמר בו (זכריה ט ט) עני ורוכב על החמור ועל עיר בן אתונות יבא תכף עמידת רוכב על גמל והוא מלך ערב. ומה שאמר צמד פרשים כלומר הזדווג שתי אומות שהם אדום וישמעאל. ובעניין זה יתבאר מן החלום של צלם ומן החלום של חיות הנזכר בדניאל ודברים אלו מבוארים מפשט הכתובים. (איגרת תימן).

רד"ק – מקור א

המתקדשים - רוב המפרשים פירשו אלו שהם מתקדשים במעשה ידיהם שעושים וזה קוראים בזה הלשון בלע"ז "סנטוגר": וכו' וכן המתקדשים מראים עצמם כקדושים והם טמאים, וכן המטהרים והם הפרסיים שהם מטהרים גופותם ורוחצים עצמם תמיד והם טמאים במעשיהם הרעים ומטונפים והנה הם מראים עצמם טהורים ואינם: וכו' יחדיו יסופו - במלחמת גוג ומגוג כי המלכויות אלה הגוברות בעולם הזה, והיא מלכות רביעית במראות דניאל ושתיהן נחשבות למלכות אחת לפי שלא שלטה אחת לבדה בעולם. וכן כתב בפירושו ליואל ד, יט: מצרים - זכר מצרים ואדום, מצרים בעבור הישמעאלים ואדום בעבור מלכות רומי, ואלה שתי האומות הנה הגוברות זה ימים רבים ותהיינה עד עת הגאולה והיא חיותא רביעאה במראות דניאל, וזכר מצרים בעבור ישמעאלים כי אשת ישמעאל היתה מצרית, שנאמר ותקח לו אמו אשה מארץ מצרים, וכן אמו הגר המצרית, לפיכך יחס האומה הזאת למצרים, וזכר אדום בעבור מלכות רומי, וכן עשה ישעיה בפרשת קרבו גוים שהיא על חרבן רומי כמו שפירשנו שם, ואמר זה בעבור כי מלכות רומי רובם אדומים ואעפ"י שנתערבו בהם עמים רבים כמו שנתערבו גם כן במלכות ישמעאלים נקראים על העיקר , ומלך קיסר אדומי היה , וכן כל המלכים אחריו אשר היו ברומי ושתי האומות האלה הרעו לשבט יהודה ובנימן שגלו ביניהם ושפכו דמם כמים בארצם, ואדום שהיא מלכות רומי היא שהחריבה בית שני ע"י טיטוס הרשע ושפכו דמם והגלו אותו בין האומות, ועל גלותינו זה נאמר הפסוק הזה לפיכך לא זכר אלא יהודה כי עשרת השבטים שהגלה מלך אשור ולא שבו עד היום לא היו ברשות שתי האומות האלה. לפי שיטת הרד"ק, החיה הרביעית היא מלכות אדום וישמעאל, כלומר הנוצרים והמוסלמים, שרוב העולם נתון תחת שלטונם. שיטה זו היא כשיטת רס"ג, שאדום וישמעאל יחדיו נחשבים למלכות הרביעית, כיון שהם שולטים בעולם במקביל, ואף שאין ביניהם שום קשר. [ובלשון הרד"ק "לפי שלטה אחת מהן לבדה בעולם"] .

שיטה ב: המלכות הרביעית היא ישמעאל בלבד

אבן עזרא

בפירושו לדניאל ב, לט אומר האבן-עזרא: ואלה [דברי הרס"ג שה'ברזל והחרס' בחלום נבוכדנצר הם מלכות אדום ומלכות ישמעאל] דברי תהו ובהו כי אין סדר נכון לסידורו והעד שאמר דניאל על מלכות פרס ארע מנך כמו שהכסף פחות מהזהב ואמר על החרש ומנה תהוי תבירא והעד הנאמן כי החרש ממלכות הברזל שאמר מפורש על אצבעות הברזל ואצבעות החרש מקצת מלכותא תהוי תקיפא והחרס תבירא והנה מלכות אחת היא ואיך תתחבר מלכות ישמעאל עם מלכות ארם וישמעאל לא מלך עליה ואין תורתם אחת. ואחר שהדבר כך יש לתמוה איך לא הזכיר דניאל מלכות ישמעאל ולמה לא היו חמש מלכויות ועתה אפרש דע כי אלכסנדרוס שהיה מלך יון הוא שהרג דריוש הפרסי כאשר יפרש דניאל, גם הוא היה מלך ארם וארם בעצמה היא כתים כאשר הורה יוסף בן גוריון בספרו ובדניאל ובאו בו ציים כתים ... ותרגום וצים מיד כתים אשתלחן מן רומאי והנה כתים בן יון אלישה ותרשיש כתים ודודנים אם כן מלכות הנחשת הוא מלכות יון ומלכות ארם הוא מלכות יון, אם כן הברזל מלכות ישמעאל. ובעבור כי מלכות פרס השחיתה כל מלכות כשדים גם מלכות יון השחיתה כל מלכות פרס ולא יכלה מלכות ישמעאל שהוא הברזל להשחית מלכות יון רק קצת המלכות השחית והנה עד היום יש מקומות שישמעאל ינצח מלכות ארם ומקומות שישמעאל הוא מנוצח ע"כ אמר מקצת מלכותא תהוי תבירא ומקצת תהוי תקיפא ואמר אח"כ וביומיהון די מלכיא אינון והטעם שתי מלכויות מלכו ארם שהוא מלכות יון ומלכות ישמעאל ואלו השתים מלכויות ביום הזה ומלכו רביעאה זאת היא מלכות ישמעאל שפשטה בעולם כי שבו לתורתם כל פרס ומדי ושבא וסבא ומצרים ואפריקי ורבים מהודו ורובי מלכות כוש. בפירושו לדניאל ז, יד כתב האבן עזרא: וליה - ולו נתן שלטון ויקר ומלכות וכל העמים אומות ולשונות יעבדוהו שלטונו שלטון עולם לא יעבור ומלכותו לא תשחת. והנה ראינו כי המלאך לא פירש לו רק חיה הרביעית והיה כן כי שלש החיות הראשונות יוכל המשכיל לדעתם מנבואת דניאל האחרונות. והנה יש לך לדעת שהטעם ארבע חיות בעבור כי הארבע מלכויות היו בפאות שונות. וכו'. וזאת הנבואה במות אויל מרודך ותחלת בלשצר והנה האריה מלכות כשדים וכו' והחיה השלישית נמשלת לנמר היא מלכות יון ותחלת מלכות אלכסנדרוס שהיה מלך עליהם והיא הנמשלת לנבוכדנצר לנחשת ושם כתוב די תשלט בכל ארעא וכן כתוב בנבואה ושולטן יהיב לה וזה שאמר וארבעה גפין הם ארבעה המלכים שמלכו על מלכות אלכסנדרוס וזה דבר ידוע וככה אמר ותעלינה חזות ארבע תחתיה וכתוב שם לארבע רוחות השמים כאשר אמר ארבעה ראשים לחיותא ושם אפרשנו, והחיה הרביעית הנראה הוא מלכות ישמעאל היא הנמשלת בחלום נבוכדנצר לברזל ובנבואה כתוב ושינין די פרזל לה ולא הזכיר זאת הרביעית בנבואה השנית ולא ברביעית רק בנבואה הזאת פירש דבריה עד בוא הגואל ובנבואה השנית פירש דבר החיה השלישית והשלים כל דבריה עד בוא הגואל כי בימי אלה שתי המלכויות יבא כאשר הזכיר בחלום וביומיהון די מלכיא אינון וטעם וקרנין עשר שפשטה מלכות ישמעאל ברוב הישוב ואלה הם הקרנות א. מלכות בראסן ב. ומלכות אצפהן ג. ומלכות אלימן היא שבא ד. ומלכות מיכא היא מישא לדעת הגאון רב סעדיה ה. ומלכות מצרים ו. ומלכות אפריקי ז. ומלכות ישמעאל השוכנים באהלים במזרח ובמערב ח. ומלכות פלשתים הם אלמראבטון ט. ומלכות אלברבר והם מבני חם והם לבנים י. ומלכות הכושים. והם מלכים רבים וכל אלה תורה אחת להם. ודבר הקרן הקטנה עודנו עתיד כי זה יהיה קרוב מביאת הגואל כאשר אפרש וזאת הקרן עם יצא ממזרח שישוב לתורת אלה הקרנות והשחית ג' מלכויות וזה המלך יהיה חכם ומדבר גדולות אז יושלכו כסאות כל מלכי עכו"ם וזה יהיה בעמוד מיכאל שר הגדול כאשר יפרש והוא עתיק יומין והיה רואה אותו במראות הנבואה שהיה זקן . הקרן הקטנה והוא ממלכות ישמעאל, כי רוב הגולה בארצם וזה הוא יתיהבון בידיה עד עדן עידנין ופלג עדן (אבן עזרא על דניאל יב, יא). לדעת האבן עזרא, המלכות הרביעית אינה מדינה אחת דווקא, אלא כלל המדינות המאוחדות ב"תורתן", כלומר בדתן, והנחשבות גוש מדיני אחד. אלה הן כלל המדינות האיסלאמיות, הנחשבות לגוש אחד, בגלל הדת המאחדת ביניהן . לשיטת האבן עזרא תמלוך גם המלכות השלישית עד ביאת המשיח, ונמצא שמלכות ארם ומלכות ישמעאל תשלוטנה במקביל. כך הוא מפרש את הפסוק "וּבְיוֹמֵיהוֹן דִּי מַלְכַיָּא אִנּוּן יְקִים אֱלָהּ שְׁמַיָּא מַלְכוּ דִּי לְעָלְמִין לָא תִתְחַבַּל וּמַלְכוּתָה לְעַם אָחֳרָן לָא תִשְׁתְּבִק תַּדִּק וְתָסֵיף כָּל אִלֵּין מַלְכְוָתָא וְהִיא תְּקוּם לְעָלְמַיָּא" (דניאל, ב פסוק מד).

שיטה ג: המלכות הרביעית היא רומי הנוצרית בלבד

רמב"ן

הרמב"ן חולק על דעת האבן עזרא. הרמב"ן, ב’ספר הגאולה’, מביא ראיות רבות לכך שהחיה הרביעית אינה מלכות הישמעאלים, והוא מקשה על האבן עזרא: גם הנאמר בה [-בחיה הרביעית] ותאכל כל ארעא ותדושינה ותדקינה על מלכות הרומיים הוא שהיו משם מלכים מושלים בכל העולם כגון קוסטנטין ואחרים, גם כל הארץ שאינה שלהם הם אוכלים אותה במלחמותיהם התדירות ואין זה מתייחס לישמעאלים גם אין באומותם מלך אחד גדול כמלך רומה עד היום הזה. נראה שכוונתו בשאלה היא, שכיוון שמדינות הישמעאלים אינן מאוחדות תחת מלך אחד, לא ייתכן שהנבואה על החיה הרביעית תתקיים בהן, לדעתו, הנבואה חלה על הרומאים, כלומר הנוצרים, שיש להם מלך אחד, השולט בכל העולם. ועוד מקשה הרמב"ן ב’ספר הגאולה’ (שער שלישי עמ' רלח): והחכם ר' אברהם אומר כי היא מלכות ישמעאל שגם היא לדעתו מושכת עד ביאת הגואל. [טיעון א של ראב"ע]: והכניסו במחלוקת הזו מה שאמר כי היוונים והרומיים עם אחד יחשבו כדברי המתרגם שהם כתים והוא אחד מבני יון גם כי אלכסנדרוס מלך רומה היה. [טיעון ב של ראב"ע:] ועוד שהוקשה בדעתו למה לא יחשוב מלכות ישמעאל שהיא מלכות גדולה ועצומה מן הרומיים ולמה לא היו חמש מלכויות? [תשובת טיעון ב:] והנה אגלה לך טעם דברי חכמים ואבאר דעתם בזה. הנה הארבע מלכויות שחשב הכתוב לא מנה בהן רק הגוברות זו על זו, ותופשות מלכות כל אחת מחברתה וכן כל אחת מהן מושלת על ישראל וממשכת בנו שעבוד וגלות בימי מלכותה וכאשר רצה האלקים להראות לדניאל גלות עמו אמר לו דע כי נשתעבד בהם מלכות הכשדים ואחריהם במקומם ישלטו בהם הפרסיים ואחריהם יתפסו מלכותם היונים וגם הם מושלים בעמך ואחרי כן יגברו עליהם הרומיים והם ישתעבדו בישראל עד עת קץ כי לא תכרת מלכותם רק ע"י המשיח הגואל. אבל אם היו בעולם מלכויות אחרות בימי המלכויות האלה אין הכתוב מונה אותן ולא הראה צורתן לדניאל כי אין לו צורך לראותם לידיעת משך הגלות וידוע כי רומי הגלתנו בימי טיטוס ואספסינוס ולא ישמעאלים לכן בכל מקום שאנו בגלות רומי אנחנו כי עוד לא הטהרנו עד היום וכו'. [קץ גלות אדום:] ודע כי אנחנו הסומכים על דעת רבותנו ז"ל חושבים כי אנו היום בגלות אדום ושאין לנו עמידה ממנה עד בא המשיח כאשר אמר אבינו הזקן והיה כאשר תריד וכן אנו דורשים אמלאה החרבה ומקרא מלא אצלנו ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשיו והיתה לד' המלוכה. בפירושו לחומש (במדבר כד, כא) מרחיב הרמב"ן בענין זה: [קץ גלות אדום:] על כן נשא משלו על אשור שיבוא עת ארצו גם הוא ואין מי שינצל מיום ד' הגדול והנורא על כל העמים שיבואו צים מיד כיתים והם הרומיים ועינו את אשור הנזכר ועינו עבר שהם ישראל לומר שיענו המגלים והגולים וגם הוא עם כיתים עדי אובד בסוף. והנה השלים דבריו באבדן כיתים כי הם החיה הרביעית שתכרת ביד המשיח כמו שאמר והובד גשמה ויהיבת ליקדת אשא עדי אובד כי הכרת זכרם לגמרי וזה דבר מפורסם מדברי רבותינו כי החיה הרביעית שראה דניאל היא רומי אשר הגלתנו והיא אשר תאבד בידה המשיח. [טיעון א של ראב"ע:] ואל תשתומם בזה מפני שהמלכות השלישית הוא יון כמו שמפורש שם בדניאל וכתים הוא מזרע יון שנאמר ובני יון אלישה ותרשיש כיתים ודדנים כי זה אמת הוא ורז"ל מודים בו כמו שאמרו איטליא של יון זה כרך גדול שברומי והוא ידוע כי שם הארץ אשר רומי מכללה תקרא בספריהם ובלשונם איטליא. [תשובת טיעון א:] אבל הענין הוא כמו בכנען כי היבוסי והאמורי והגרגשי והחוי הם ובניו והם ואביהם יחשבו כל אחד ואחד לגוי בפני עצמו כמו שנאמר החתי והאמרי והכנעני והפריזי והיבוסי שבעה גוים רבים ועצומים והיה כן כי בעבור כל אחד מאלה הבנים היה לגוי עצום. ונקראו הגויים האלו בשם אביהם ושאר בני כנען אשר לא גברו כאחיהם נתיחסו אליו, וכן ארץ כנען תתייחס לאב ופלשתים וכפתורים בניו לעמים אחרים. וכן במשפחות הנזכרות בפרשת פנחס למכיר משפחת המכירי ומכיר הוליד את גלעד לגלעד משפחת הגלעדי וכן רבים. אף כאן בני יון אלישה ותרשיש יתיחסו ליון והם מלכות שלישית וכתים היה לגוי עצום ויחשב מלכות רביעית, והיא שתמשך מלכותה עד המשיח ותאבד בידו. [טיעון ב של ראב"ע:] ורבי אברהם נשתבש בזה והכניס בזה מלכות ישמעאל כי נפל פחדם עליו וטען איך לא תמנה מלכות גדולה ועצומה כמוה. [תשובת טיעון ב:] וזאת הטענה מחסרון דעת כי הארבע מלכויות שראה דניאל כולן עומדות בזו אחר זו כל אחת גוברת על הקודמת ותופסת המלכות ממנה וכל אחת ממשכת בישראל שעבוד וגלות בימי מלכותה, ולכך הראה דניאל בחלומו כי ישתעבדו בנו הכשדים ואחריהם יתפסו הפרסיים המלכות וישתעבדו בנו ואחריהם במקומם היונים ואחר כך יגברו הרומיים ויתפסו המלכות וישתעבדו בנו עד עת קץ כי לא תפסק מלכותם רק ביד הגואל. והנה גלותנו כימי ארבע מלכויות אבל אם יהיו בעולם מלכויות אחרות בימי ארבע אלו לא ימנם הכתוב ולא ראם דניאל ואין לו צורך כלל בראייתם לידיעת הגאולה. והנה בימי פרס ויון וגם היום יש בעולם מלכויות גדולות מלבד רומי וישמעאל, כאנשי הודו וכוש ורומנא והתרתר וזולתם, ואם כן יחשוב מלכויות רבות. וידוע כי רומי הגלתנו בימי אספסינוס וטיטוס לא ישמעאלים ולכך בכל מקום שאנו גם בישמעאל וגם מהודו ועד כוש בגלות רומי אנחנו עד שתאבד זכרה ונגאל ממנה. ומי יודע ואולי תאבד עוד מלכות ישמעאל קודם המשיח. אבל החיה הרביעית היא אשר הגלתנו כמו שאמר בה וקרנא דכן עבדא קרב עם קדישין ויכלה להון ותמשוך בנו גלותה עד המשיח דכתיב עד די אתה עתיק יומיא ודינא יהיב לקדושי עליונין וזמנא מטא ומלכותא החסינו קדישין וכל מבין במראות דניאל ימצא פירוש זה מפורש שם כי במראה השנית ראה האיל המנגח ונתפרש לו כי הוא מלכות פרס והצפיר והשעיר הוא מלך יון והקרן הגדולה הוא המלך הראשון אלכסנדר הגובר על פרס. וכעצמו נשתבר מלכותו ותעמדנה ארבע תחתיה. הם ארבעה שלישיו המולכים תחתיו במותו והזכיר הכתוב ומן האחת מהם יצא קרן אחת מצעירה ותגדל יתר אל הנגב ואל המזרח ואל הצבי ואמר בה ועד שר הצבא הגדיל וממנו הורם התמיד והנה זה דבר ברור למלכות רומי היוצא מיון שהוא אחד מבניו והוא המסיר התמיד ולכן נקראו לו שניהם בהמה אחת והוא הצפיר והשעיר שאחת מקרנותיו גדלה והסירה התמיד ושם עוד ראיות כזה וקבלת רז"ל אמת היא ואינה צריכה חיזוק. ופירוש דבריו שכיום ישראל הוא בגלות רומי, גם אלה שבארצות ישמעאל ותחת שליטת ישמעאל, כיון שרומי הגלתה אותה מארצנו ונשתעבדנו לה ברצון ד'. כל עוד הם קיימים הרי אנו משועבדים להם, ולא פקע שיעבוד רומי עלינו אף בזמן שאנו תחת ידי אומה אחרת, שאין גלותנו תלויה באותה אומה אלא ברומי, שאף אם תבטל אומת ישמעאל לא יצאו היהודים שבה לחירות מן הגלות עד שתבטל מלכות רומי. ולכן אף אם בפועל אנו כבושים תחת יד ישמעאל, לא דיבר דניאל בחיה הרביעית אלא על רומי, ועליה אמר שהיא תשלוט עד שיבוא המשיח. מלכות ישמעאל לעומת זאת, ייתכן שתאבד מלכותה וזכרה עוד קודם שיבוא המשיח. בכל מקרה לא נצא לחירות מן הגלות עד שתיבטל מלכות רומי. תשובה נוספת לטיעון האבן עזרא, מדוע לא תחשב "ישמעאל" למלכות הרביעית, אומר הרמב"ן בפירושו לשיר השירים ה, ו: וראיתי כמו כן מי שחלק על דברי רבותינו ואמר כי החיה הרביעית שהראוהו לדניאל הוא מלכות ישמעאל שהם פשטו ברוב יישוב העולם, ומלכותם גדולה ורחבה... והעיקר כדברי רז"ל מאחר שהזכיר מלכות בבל כבר הזכיר מלכות ישמעאל כי הוא הראש וכולם תחתיו וסרים אל משמעתו. כלומר מלכות ישמעאל אינה מלכות חמישית אלא ענף ממלכות בבל. בעל העיקרים:

בעל העיקרים

ואע"פ שכתים הם מזרע יון אפשר שהם החיה הרביעית לפי שהם מלכו בעולם אחר כלות מלכות היונים וקראה הכתוב בת אדום מצד שקבלו האמונה על יד כומר ארמי כי הארמיים קבלו אותה בתחלה וכל האומות יקראו על שם המחזיקים באמונה תחלה שהיו מזרע ישמעאל ויאמר הכתוב כי אחר הגלות הזה האחרון אשר לא יוסיף הש"י עוד להגלות את בת ציון יפקוד על אדום וכדי שלא יובן זה על אומת אדום הקדומה שהיתה יושבת אז בהר שעיר, אמר בת אדום יושבת בארץ עוץ כי היושבת בהר שעיר היתה עתידה ליבטל קודם גלות בית שני כמו שמלכות יון הקדומה בטלה מן העולם נשארה הממשלה לכתים שהם מזרע יון והם הנקראים היום אומות ארם. ארם, היא רומי, וכן היא נקראת בלשונם של ראשונים נוספים.

הר"ן

...אבל מכל מקום מפורש מבואר בדברי דניאל כי החיה הרביעית היא עמלק , כי הוא מונה האומות הנרמזות בחיות שכל אחת תופשת מלכות מחברתה, וידוע הוא בדברי החכמים שעמלק תפשה מלכות מיון והתגברה עליה, והיא אשר הגליתנו מארצנו אשר הוא מקום השכינה כאשר נגלה במראת הנבואה ליעקב במראה הסולם. (דרשות הר"ן, הדרוש החמישי).

שיטה ד: המלכות הרביעית היא כלל מדינות העמים הנוצריים

רד"ק – מקור ב

בפירושו לישעיה נד, א אומר הרד"ק: בני שוממה - אף-על-פי שהיתה ירושלם ימים רבים שוממה רבים יהיו בניה: מבני בעולה - והם העכו"ם שהם כבעולות כלומר כאשה שיושבת עם בעלה ובניה והפכה האלמנה והשכולה שהיא שוממה והיא ירושלם שהיא כאלמנה, ואמר כאלמנה ולא אלמנה ממש כי בעלה חי וקיים, וי"ת ארי סגיאין (וגו') [יהון בני ירושלים צדיתא מבני כרכא יתיבתא אמר ד'], זכר זאת שלפי דעתי שהיא מלכות הרביעית כי ישמעאל אעפ"י שהיא תקיפה מלכות זאת גוברת עליה. ומבואר ש"המלכות הרביעית" היא רומי ולא ישמעאל, וצ"ע, שכאן נקט שיטה חדשה והיא שהמלכות הרביעית היא מלכות רומי, ולא נזכרה בנבואה מלכות ישמעאל מפני שרומי גוברת על ישמעאל. רעיון זה דומה לשיטת האבן עזרא בכך, שגם לדעתו המלכות הגדולה בעולם נכללת בארבע המלכויות, אלא שהאבן עזרא סובר שחשיבות המלכות נקבעת לפי שטחה והרד"ק סובר שגדולתה נקבעת לפי כוחה. כיון שהנוצרים גוברים על המוסלמים, ממילא המלכות הרביעית היא מלכות הנוצרים. ומשמע ממנו שהביטוי מלכות רומי מתייחס לכלל המדינות הנוצריות, ולא כמו שלמדנו בדברי הרמב"ן, שמלכות רומי מתייחסת לעיר רומי, השליטה של העולם הנוצרי, שבה מושב האפיפיור. הסבר מהר"ל לכך שמלכות ישמעאל אינה מארבע המלכויות: לפי השיטה השלישית והרביעית, מלכות ישמעאל, למרות גודלה העצום, אינה נחשבת אפילו כחלק מהמלכות הרביעית. לעיל ראינו את הסבר הרמב"ן לכך. נביא את דברי המהר"ל שהתייחס לשאלה, וענה עליה: ובענין ד' מלכויות אלו, הם מפקפקים במלכות ישמעאל. כי יש היו אומרים כי מלכות רביעית הוא מלכות ישמעאל, כי הוקשה להם כי היא חיה גדולה מאוד, וראוי לתת למלכות זה כח חיה רביעית, ואם לא כן, מאי מלכות זה. אבל מדברי חכמים, אשר הם יודעים מצפוני התורה וסוד המלכויות כלם, והם בארו כי אינה מלכות רביעית. ודבר זה ידעו בבירור הגמור מחמת כמה דברי חכמה. [תירוץ ראשון ]: אמנם מה שאמרו כי מלכות ישמעאל מלכות גדולה, אין זה קשיא כלל, כי הכתוב לא אמר רק כי ד' מלכויות מקבלים מלכות קדישין עליונים, וכדכתיב (דניאל ז, יז-יח) "ארבעה מלכאן יקומון ויקבלון מלכות דקדישין עליונים ויחסנון מלכות עד עלמא ועד עלם עלמיא". הרי לך שהכתוב מעיד כי אלו ד' מלכויות יקבלון מלכות קדישין עליונים: וביאור זה כאשר קדישין עליונים היה להם המלכות, אותו מלכות עצמו מסר השם יתברך לד' מלכויות, כי מכח אותו מלכות עמדו אלו ד' מלכויות. כי נטל מלכות קדישין עליונים, ואתיהב לד' מלכויות, כי עמדו מכח מלכות קדישין עליונים. שהרי מלכות בבל בודאי עמדה מכח מלכות קדישין עליונים, שהרי מלכות בבל נטלה מלכות ישראל. ואחר כך נטלה מלכות פרס המלכות מן מלכות בבל, וירשה מלכות קדישין עליונים. ואחר כך מלכות יון נטלה המלכות מן מלכות פרס. ומלכות אדום נטלה המלכות מן מלכות יון, כאשר ידוע. אבל מלכות ישמעאל, אף על גב שישמעאל היה תקיפא לחדא, לא עמדה מכח מלכות קדישין עליונים. רק אלו ד' מלכויות עמדו מן מלכות קדישין עליונים. ולכך אלו ד' מלכויות, מפני שעמדו וקבלו מלכות קדישין עליונים, הם מעכבים הגאולה, וארכה נתן להם. וכל זמן שהם מולכים, לא יחזרו ישראל - אשר נטל השם יתברך המלכות מהם ונתנו לאלו ד' מלכויות - אין חוזרין למקום מעלתם ולמלכותם. ואם מלכות ישמעאל מלכות תקיפא, מכל מקום אינו בכלל ד' מלכויות אשר קבלו מלכות קדישין עליונין. ואין ראיה מן הממשלה והשלטון: [תירוץ שני]: אבל עיקר הפירוש כי מלכות ישמעאל ומלכות פרס הכל מלכות אחד. כי אלו ד' מלכויות הם מחולקים בהנהגתם, ואין זה כמו זה. וכמו שאמרו במסכת ע"ז בפרק קמא (ב ע"ב), נכנס מלכות רביעית ואומרים להם במה עסקתם בעולם, אומרת הרבה שווקים תקננו, הרבה מרחצאות עשינו, הרבה כסף וזהב הרבינו. נכנס מלכות פרס, אומרים לה במה עסקתם, אומרים הרבה גשרים עשינו, הרבה כרכים כבשנו, הרבה מלחמות עשינו. ומזה תראה כי הד' מלכויות הם מחולקים במעשיהם, שאין זה כזה. והדברים האלו ידועים למה מלכות זה מיוחד בדבר זה, ומלכות אחר מיוחד בדבר אחר. וכמו שהד' רוחות הם מחולקים, כך מחולקים אלו ד' מלכויות, שהם נגד אלו ד' רוחות, והם מחולקים. ופרס ומלכות ישמעאל הם מלכות אחד, כאשר הנהגותיהם ומעשיהם שווים. ודבר ידוע הוא כי מלכות פרס ומלכות ישמעאל הם דומים ושוים בעניניהם ובהנהגותיהם, ואין כאן קשיא כלל.

שיטה ה: המלכות הרביעית היא רומי, שמורכבת מאדום וישמעאל

רש"י

...ושפתרתי מלכות נבוכדנצר בכפל שתי אומות ראיתי במדרש תלים שד' מלכויות הללו ששעבדו בישראל כפולות היו: א. בבל וכשדים ב. מדי ופרס ג. אנטיוכס ומוקדון ד. אדום וישמעאל ועל ככה יסד הקלירי רביעית היא שמינית. (זכריה פרק ה, יא). היינו שהמלכות הרביעית מורכבת מאדום וישמעאל.

אברבנאל

האברבנאל סובר שהמלכות הרביעית היא רומי. על שאלת האבן עזרא, איך ייתכן שלא נאמרה נבואה על מלכות ישמעאל במסגרת נבואת המלכויות, עונה האברבנאל, שמלכות ישמעאל נכללת במלכות רומי. ומבאר האברבנאל, שהאימפריה הרומית בתקופת קוסטנטין שלטה על כל יבשת אפריקה ורוב יבשת אסיה, וכפתה את הנצרות על כל העמים שהיו תחת שליטתה. לכן נכללו הישמעאלים, בני קטורה ושאר העמים שהיו תחת הרומיים בנבואה על הנוצרים. כחמש מאות שנה לאחר מכן קם מוחמד, מייסד דת האיסלם, ואז קיבלו הישמעאלים את דתו ועזבו את הנצרות, עם זאת, נשארו בדת איסלאם יסודות נוצריים רבים. כיוון שהיו, מבין הרומיים, שקיבלו עליהם את הנצרות, והיו שקיבלו עליהם את האיסלאם, נחשבים הן הנוצרים והן הישמעאלים לממשיכיה של מלכות רומי, שהחריבה את בית המקדש .

מלבי"ם

ודי חזיתא - הנה במלכות הזה הרביעית שציירו בשוקים ורגלים שהם שני פרקי הרגל האחרונים, ראה שהשוקים כולם מברזל, אולם פרקי הרגלים והאצבעות ראה מהם חרס של יוצר ומהם ברזל - והוא כי מלכות הרומיים תהיה תחלה כולה תקיפא כברזל, וצייר במלכות הזה שני שוקים, כי נחלקה לשני ממלכות ישמעאל ואדום והיו כברזל, עד שהגיעו אל הרגלים, וז"ש מלכות פליגא תהוה - ומאז היו תמיד אחד של ברזל ואחד של חרס, כי אחד יתגבר תמיד ואחד יחלש, ולכן לא באר איזה רגל יהיה של ברזל ואיזה יהיה של חרס, כי לא היה זה קבוע, שפעם גברו ראשונים ופעם גברו אחרונים, עוד ראה כי מן נצבתא - ר"ל מן חוזק של ברזל יהיה בה גם בהחרס, כל עומת שראית ברזל מעורב בחרס היוצר - ור"ל שגם במלכות שיהיה חלש ימצא בו קצת גבורים מעורבים בין החלשים. וכך פירוש דבריו על התחלקות האימפריה הרומית לשתי ממלכות, אדום וישמעאל, ובדומה לדעת האברבנאל בתחילה שלטה האמפריה הרומית כמעט בכל העולם, ולא היתה לה דת מדינה. מקצת מהמדינות הכלולות באמפריה הרומית היו נוצריות, ומקצתן קיבלו עליהן, מאוחר יותר, את האיסלאם, שנוסד כחמש מאות שנה אחר הנצרות. וכיון שהאימפריה הרומית היתה מורכבת ממדינות נוצריות וממדינות האיסלם, סימלו את מלכות רומי שתי שוקיים של רגלי אדם, האחת מסמלת את הנצרות והשנייה את האיסלאם, ושתיהן יחד הן האמפריה הרומית. אמנם המלבי"ם מחדש דרך שונה מן המפרשים האחרים בעניין המלכות הרביעית. כבר נתבאר, שמוסכם על כל המפרשים, שהמלכות הרביעית תשלוט בעולם עד לביאת המשיח. דעה זו מבוססת על כך, שבשתי הנבואות שבדניאל מוזכרות רק ארבע מלכויות [ארבע חיות במראה הראשון, וארבע חלקים בצלם במראה השני], ואחריהן תבוא לפי הנבואה מלכותו של המשיח, היא מלכות ישראל. עולה מכך, שלא תהיה מלכות נוספת בין המלכות הרביעית לבין מלכות המשיח. והנה, המלבי"ם כותב בפירושו לזכריה פרק ו', שמלכות רומי תתבטל, ויעמדו תחתיה מלכים אחרים: (זכריה ו, ב-ג): ובמרכבה השנית סוסים שחורים - שהוא מלכות רומי שאחר מלכות יון, שהם ג"כ מוכנים לשפוך דם, וזה נכלל במראה שחור כמ"ש חז"ל (פרק אלו טרפות) שהשחור אדום הוא אלא שלקחה, ונוסף לזה מראה השחרות מורה על גלות האפל והחשוך והלילה הארוכה שיהיה לישראל בגלות רומי, שתי המרכבות האלה יצאו מצד אחד הצפוני: ובמרכבה השלישית סוסים לבנים - אחר שתבטל מלכות רומי תעמוד מלכות אחרת שלא תשפוך דם כ"כ ולא ירעו כ"כ לישראל, והגלות יוקל בד' רוחות העולם כמו שהוא באלף הזה שסוסי המרכבות לבנים ובעלי חסד, ובמרכבה הרביעית סוסים ברודים אמצים - ראה את המלכים שיעמדו קרוב לזמן הגאולה בציור ברודים אמצים. דברי המלבי"ם, שמלכות רומי תתבטל, צריכים ביאור, שהרי לכאורה, לפי נבואת דניאל, אי אפשר לומר כך. אלא, שלדעתו החלק הרביעי של הצלם מחולק גם הוא לכמה חלקים. החלק האחד הן השוקיים העשויות ברזל, והחלק השני הן כפות הרגלים העשויות אחת חרס והאחת ברזל. החלק השלישי הן אצבעות הרגלים, שעשויות גם כן מחרס ומברזל. בהתאם לשיטתו בפירושו לזכריה, אצבעות הרגלים הן עשר מלכויות שתעמודנה אחר שתתבטל מלכות רומי. אמנם עדיין צריך לבאר, מדוע ראה דניאל במראה הראשון רק ארבע חיות ולא שש, שהרי לשיטת המלבי"ם מלכות רומי היא המלכות הרביעית, ואחריה תעמוד גם מלכות חמישית, שתהיה מלכות של חסד, והיא מסומלת בסוסים הלבנים. לאחר המלכות החמישית תעמודנה עשר מלכויות, מקצתן של חסד ומקצתן של רשע, וסימלן יהיה עשר אצבעות הרגלים. כולן יחד תהוונה מלכות שישית. וא"כ כיצד מסביר המלבי"ם חיזיון של ארבע חיות בלבד? אלא, שכיון שמלכות רומי נחלקה בין אדום וישמעאל, וגם המלכויות שאחריה תהיינה אדום וישמעאל, אין הם מיוצגות על-ידי חיה חמישית, ואותה חיה מייצגת הן את רומי והן את המלכויות שאחריה. גם לאחר שהאמפריה הרומית התפוררה, לא קמה מלכות אחרת תחתיה, ואותן מדינות התחלקו לגושים מדיניים אחרים. ולכן במראה החיות ראה דניאל רק ארבע חיות, והחיה הרביעית סמלה את כלל העמים שהרכיבו את האמפריה הרומית, ואילו במראה דמות האדם, ראה דניאל את האדם מחולק לשישה חלקים ולא רק לארבעה, כנגד שש תקופות בשלטון העולם: 1. בבל 2. מדי 3. יון 4. רומי 5. מלכויות החסד 6. עשר המלכויות הקרובות בזמנן לביאת המשיח. ובמלבי"ם על דניאל ז, ז נאמר: באתר דנה חזי הוית בחזוי ליליא - כי בו ראה לילה ארוכה וגלות חשוך מאד, וארו חיוה רביעיא - היא מלכות רומי כמו שהסכימו רש"י והרמב"ן והרמב"ם באגרותיו, דחילא ואימתני ותקיפא יתירא - פירש הרי"א לפי שהצלחת רומי וממשלתה היה תלוי בג' דברים, באכזריות גדול להפחיד לב העמים שלא ימרדו בם, ועל זה אמר דחילא - ובתבונה וחכמה רבה בסדר הנהגתם, ועל זה אמר ואימתני - ובגבורה לנצח האויבים, ועל זה אמר ותקיפא יתירא - ולפי שאלו המדות נמצאו גם ביתר החיות כמ"ש איום ונורא הוא וכמש"פ שם, לז"א יתירא שהיו בחיה זו ביתר שאת, ושינין די פרזל רברבן - לפי שהשינים טוחנים את המזון הדק היטב ועי"כ מכניסים אותו לגופם ומתהפך לעצם הניזון, ממשיל בו את מה שהיה ממנהג ממשלת רומי להפך את הממלכות הנכבשות תחתיה שיהיו גוף אחד עם מלכות רומי, רק הממלכות הרחוקות שלא הכניסו אותם תוך מלכותם והיו נפרדות היו שולחים לשם שרי צבאותיהם שהיו רומסים את העם ומשחיתים אותם, ונגד מה שבלעה מדינות גדולות אל תוכה אמר שהיה לה שיני ברזל גדולות לבלוע עצמות קשות, ועל זה אמר אכלה ומדקה - ונגד המותר שלא הכניסה אל גופה ומלכותה, אמר ושארה ברגליה רפסה, והוא משניא מן כל חיותא די קדמיה - ר"ל שלא נדמית בשום דבר לחיות הקודמות, שהחיות הקודמות הגם שהיו ג"כ משונות זו מזו בצורתם היו דומות ג"כ באיזה דברים, אבל חיה זו משונה בכל דבר, ור"ל שהנהגת מלכותה וגבורתה ואריכת ימיה משונה לגמרי מן הקודמות, וגם אחר שהעמים שנכללו במלכות רומי תפשו אח"כ אמונות אחרות משונות לגמרי מאמונות המלכויות הקודמות שהיו עובדי ע"א, נשתנית א"כ גם בזה, וכן אמר המלאך חיותא רביעתא תהיה בארעא די תשנה מכל מלכותא, וקרנים עשר לה - לדעתי הוא עצמו עשר אצבעות הרגלים שראה נבוכדנצר בחלומו על חיה הזאת, שכתבתי שבאחרית הימים תכלול מלכות רומי בתוכה עשרה ממלכות גדולות שהם ימשלו בכפה על כל הד' רוחות, והגם שתחלה היו כולם מלכות אחת, נתחלקו אח"ז לשתים, עד שלבסוף יהיו נחלקים לעשר ממלכות אשר יתר הממלכות הקטנות נטפלות אליהם, כמו שבחיה השלישית ראה ד' ראשים הגם שבעמדה בימי אלכסנדר לא היתה רק ראש אחד וגם אחרי מותו חלק אותה ע"פ צואתו לי"ב מושלים בכ"ז אחר שלבסוף היו לארבעה ראשים ראה אותה כן במחזה, כן ראה את רומי במחזה עם העשר הקרנות, שיעמדו בסוף בעקבות רגליה שהם עשר אצבעותיה ראה שרשם בראש החיה, שנשאה עשר קרנות תיכף, ר"ל שנכללו בה כל העשר מלכויות העתידות לעמוד והיו לראש אחד.

סברות המחלוקת בחלוקת המלכויות

רס"ג, אבן עזרא, רמב"ן, רד"ק, ואברבנאל: רב סעדיה גאון מפרש, כאמור, שהמלכות הרביעית היא רומי, ולאחר מכן התפצלה המלכות הרביעית לשתי מלכויות המשמשות כאחד - מלכות רומי ומלכות ישמעאל. מלכות רומי מסומלת על-ידי אצבעות ברזל ומלכות ישמעאל מסומלת על-ידי אצבעות חרס. ושתי המלכויות האלה שולטות בעולם במקביל ולכן נקראות שתיהן יחד המלכות הרביעית במשמעות של תקופת שלטון רביעית בעולם. ומקשה עליו אבן עזרא, איך ייתכן שלא לכלול את מלכות ישמעאל במסגרת ארבע המלכויות, הרי מלכות ישמעאל היא מלכות עצומה וגדולה? בלשון אחרת, איך ייתכן שלא לייחד למלכות ישמעאל מקום בפני עצמו, בשל גודלה, במקביל למלכות רומי? עוד שואל אבן עזרא, איך ייתכן לכלול את ישמעאל במלכות רומי, הרי אין מלכותם אחת ואין דתם אחת. עולה מזה, שלדעת האבן עזרא, המלכויות מוגדרות: א. לפי שלטונן - שלטון אחד על מדינות שונות ייחשב למלכות אחת. ב. לפי דתן - מדינות שונות בעלות שלטון עצמאי, המחולקות בשלטונן אבל זהות בתרבותן ובדתן ניתנות גם כן להגדרה של "מלכות". בהתאם לשיטה זו מחלק האבן עזרא את המלכויות לפי הפירוט הבא: א. מלכות בבל - שלטון יחיד על שטח גדול. ב. מלכות פרס - שלטון יחיד על שטח גדול. ג. מלכות יון ורומי - רומי נחשבת לממשיכה של יון, כיון שהרומאים הם מבני יון. ד. מלכות ישמעאל - ריבוי של מדינות ריבוניות בעלות דת משותפת, היא הדת האיסלמית. מן הויכוח של האבן עזרא עם הרס"ג, ניתן להסיק, שלשיטת הרס"ג רעיון ארבע המלכויות בא לבטא ארבע תקופות בעולם: א. מלכות בבל - שלטון יחיד על שטח גדול. ב. מלכות פרס שהתחילה לאחר שבטלה מלכות בבל. גם היא שלטון יחיד על שטח גדול. ג. אחריה - מלכות יון, שגם היא שלטון יחיד על שטח גדול. ד. מלכות רומי החלה לאחר שבטלה מלכות יון, וגם היא שלטון יחיד על שטח גדול. במקביל התחילה מלכות ישמעאל, ששלטונה הוא שלטון דתי, ולא מדיני, כלומר, אין בה מלך יחיד על שטח גדול. כיון שמלכות ישמעאל התקיימה במקביל למלכות רומי, ולא ירשה אותה, מגדיר אותן הרס"ג כמלכות אחת (מבין הארבע) אף שאין ביניהן שום קשר. כלומר, הרס"ג מבחין בין ארבע תקופות ולא בין ארבע מדינות, אימפריות או מלכים. הן לפי האבן עזרא והן לפי הרס"ג, מדינות שדתן אחת, אף אם הן מחולקות מבחינה מדינית, נחשבות למלכות אחת, ולכן אף שכיום אין לדת הנוצרית סמכות מדינית, כל המדינות שדתן העיקרית היא הנצרות מהוות "מלכות" אחת. כיון שהדת הנוצרית היא דת רומי, הרי שכולן כאחת מהוות את "מלכות רומי". באופן דומה מדינות האיסלאם מהוות "מלכות" אחת, אף שהן מחולקות למדינות שונות, ואין להם שלטון מדיני מרכזי. הרמב"ן חולק הן על הרס"ג והן על האבן עזרא. על טענת האבן עזרא, שיש להחשיב את מלכות ישמעאל לאחת מארבע המלכויות, כיון שהיא מלכות גדולה וניכרת בעולם, מגיב הרמב"ן ש"נפל פחדם (של הישמעאלים) עליו". מתוך דברי הרמב"ן נראה שהוא סובר שחלוקת המלכויות היא כדלהלן: א. מלכויות שונות מוגדרות כמלכות אחת רק אם יש להן שלטון מרכזי המאחד אותן. ב. ארבע המלכויות הן רק אלה שעם ישראל היה משועבד להן בגלותו: מלכויות שהגלו את העם מארצו, כבבל ורומא, ומלכויות שכבשו מלכות קודמת ושיעבדו, מכוח זה, את עם ישראל למרותם, כפרס, שכבשה את בבל, ויון שכבשה את פרס. מדברי הרמב"ן יוצא, שרומי שיעבדה את ישראל משתי הבחינות: א. היא הגלתה את עם ישראל מארצו. ב. היא כבשה את יון וממילא שועבדו לה היהודים. הרמב"ן משיג על קביעת האבן עזרא, שאם כדברי הראב"ע שכל מלכות גדולה היא אחת מארבע המלכויות, הרי שגם הודו וכוש ורומניא וטרטר הן מלכויות, ואם כן ישנן יותר מארבע מלכויות. ונראה שכוונת האבן עזרא היא, שמלכות ישמעאל נחשבת לבדה המלכות הרביעית כיון שהיא הגדולה מכל המלכויות, אפילו מהודו וכוש, וכיוצא בהן. ואם כך, לשיטת האבן עזרא, משמעות הנבואה היא שמלכות ישמעאל, שהיתה הגדולה מכולן מאז שהתפשטה בעולם, תישאר במעמד זה עד לביאת המשיח . יתכן גם, שראב"ע מחשיב את מלכות ישמעאל לגלות הרביעית, כיון ש"רוב הגולה בארצם" (ראב"ע על דניאל יב, יא). אמנם, בימינו כבר אין רוב הגולה בארצות ישמעאל. הרד"ק (-בשיטה ב) מסכים באופן עקרוני לשיטת האבן עזרא, שארבע המלכויות הן המלכויות הגדולות ביותר בתקופתן, אלא שלא כמוהו, אין הוא מגדיר "מלכות" לפי טריטוריה ותחום שלטון אלא לפי חוזקה וכוחה, מכיון שכך סובר הרד"ק שהמלכות הרביעית היא רומי, שהיתה החזקה ביותר בתקופתה, וגברה על מלכויות ישמעאל. האברבנאל נוקט שהמלכות הרביעית היא רומי, אלא שרומי עצמה נחלקת למלכות הנוצרים ולמלכות ישמעאל. בכך שונה שיטתו של האברבנאל מזו של הרס"ג, המגדיר כמלכות אחת את כל המלכויות הגדולות השולטות בעולם בתקופה אחת. כן שונה שיטת האברבנאל משיטת האבן עזרא, שסובר שלא ניתן להגדיר את מלכות רומי וישמעאל כמלכות אחת, כיון שדתותיהן שונות ואין ביניהן שום קשר. בעקבות האברבנאל הלך המלבי"ם. נראה שדעת הר"ן ובעל העיקרים היא כרמב"ן. רש"י ורמב"ם, נוקטים שהמלכות הרביעית היא אדום וישמעאל. מרש"י משמע כאברבנאל וכמלבי"ם, שאדום וישמעאל נחשבות שתיהן מלכות אחת, בדומה לבבל ולכשדים שהיו מלכות אחת, ובדומה לפרס ולמדי. מלכות מדי המשיכה את מלכות פרס מבחינה מדינית, כיון שמלך פרס היה חתנו וממשיכו של מלך מדי. הרמב"ם משמע כרס"ג, שאדום וישמעאל הן ה"מלכות הרביעית", אף שאין קשר ביניהן.

טבלה ב: שיטות בזיהוי ארבע המלכויות

מלכות רומי ומלכות ישמעאל, השולטות במקביל ואין אחת יכולה לבטל את רעותה מלכות ישמעאל המאחדת מדינות רבות תחת דת משותפת, והיא המלכות הגדולה בשטחה מלכות רומי, היא מלכות אדום, ששליטה [הכנסייה] מושל בכל שטחה, והיא משעבדת את עם ישראל. מלכות רומי [הנוצרים] מלכות רומי המורכבת ממלכות הנוצרים וממלכות הישמעאלים, צאצאי האמפריה הרומית. המלכות הרביעית אינה מזוהה עם: מלכות רומי, הממשיכה את יוון, המלכות השלישית. מלכות ישמעאל. א. אין לה שלטון מרכזי. ב. היא לא הגלתה את ישראל, ולא שיעבדה אותו מכח כיבוש מלכות קודמת. מלכות ישמעאל. מלכות הנוצרים גוברת עליה בכוחה.

רומא היא אדום

למדנו שמלכות רומי נקראת בדברי הראשונים גם "מלכות אדום". נביא את הנמקות המפרשים לזיהוי זה.

רמב"ן

...אבל עיקר הכוונה בזה כי האדומים הם היו הטועים ראשונה אחרי האיש שטען שהוא משיח וטענו עליו גם באלוהות והם באו ארץ אדום ופשטה טעותם עד רומי הקרובה להם ונתבססה שם בימי קוסטנטין המלך על (ידי) רומי האדומי אשר יסד להם תחבולות ממשלת כומר רומה ואמונתם בו והסיבה והשורש עיקר כל דבר ולכן תחשב רומי ואדום מלכות אחת אף-על-פי שהם אומות שונות ועם כל זה הם קרובים ונעשה הכל עם אחד וארץ אחת בהיותם על דעת אחת ואמר התרגום בפקוד עוונך בת אדום אסער עוויתך רומי רשיעא דמתבניא באטליא ומליא אוכלוסין מן בני אדום. בארו כי רומי באטליא של יון וכי יש בה מן האדומים עם רב ועל כן נקראת בת אדום כאשר פרשנו. ('ספר הגאולה', עמוד רלח).

אבן עזרא

המלבי"ם על ישעיה סג, א מביא את דברי האבן עזרא בעניין: "כבר כתב ראב"ע כי אדום הוא מלכות רומי וקוסטאנטינא ובצרה היא ראש אמונתם" .

רד"ק

רד"ק על עובדיה א, א: והנביא הזה התנבא שעתיד הקב"ה להפרע מהם באחרית הימים בעלות ישראל מן הגלות וארץ אדום אינה היום לבני אדום כי האומות נתבלבלו ורובם הם בין אמונת הנוצרים ואמונת הישמעאלים ולא יכירו מהם מי הוא מאדום וממואב ומבני עמון ומשאר האומות כי כולם גלו מארצם ונתערבו באומות אלא שמלכות רומי היתה בתחלה רובם בני אדום ומה שאמרו הנביאים בחרבן אדום, באחרית הימים אמרו כמו שפירשתי בישעיה בפרשת קרבו גוים לשמוע וכן אמר ירמיהו במגילת קינות תם עונך בת ציון לא יוסיף להגלותך פקד עונך בת אדום וגומר.

אברבנאל

האברבנאל מאריך בביאור העניין בכמה מקומות, ונעתיק מדבריו לישעיה פרק לה: [רומי היא אדום:] יסוד הבנת זאת הנבואה ונבואות אחרות שבאו בדברי הנביאים, הוא היות רומי, וכל בני אטליא, וכלל הנוצרים, מבני אדום. והדבר הזה שגור בדברי חכמים ומוסכם מהם בתלמוד ובמדרשות כולם מבלי מערער וחולק עליו, עד שאמרו שהרומיים באים מאלוף מגדיאל שהוא מאלופי עשיו הוא אדום, וכן דרשו על הברכה שברך יצחק את עשיו הנה משמני הארץ יהיה מושבך זו אטליא של יון זו כרך שברומי. ובפרק אלו הן הגולין דרשו כי זבח לד' בבצרה וטבח גדול בארץ אדום על רומי אמר רוצה לומר שלשה טעיות עתיד שרה של רומי לטעות וכו' וכן דרשו בילמדנו אותה פרשה כולה על רומי וכו' וכאלה רבים בדבריהם לאין מספר לפי שהיה מקובל וברור אצלם שרומי וכל ארץ אטליא נתיישבה מבני אדום. [אף הנוצרים קבלו זאת:] וגם מפרשי כתבי הקודש אשר לנוצרים כך קבלו אותו וכמו שכתב ניקולאו המפרש הגדול שלהם בענין מגדיאל אלוף אדום שיצאו ממנו הרומיים ובפירושו לנבואת עובדיה כתב על פסוק ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשיו שהר עשיו הוא רומי. ... [הכחשת המומר:] אך אמנם זה מקרוב חכם מבני עמנו שיצא מכלל הדת במלכויות ספרד ושמו לפנים בישראל שלמה הלוי ונעשה אחר כך שר וגדול בין הנוצרים אגמון בורגיננשש הוא כדי להחזיק עצמו באמונתו לנגד עמו מלאו ליבו לחלוק על זה והתעצם להכחישו כדי לברוח מנבואות ישעיהו ועובדיה וירמיהו שנבאו על חורבן אדום וכתב שחכמי ישראל בשנאתם לנוצרים בדו זה מליבם ושאין להם על מה שיסמוכו בדעת הזה ועשה טענות לבאר שאין רומי מבני אדום. [קושיה:] ואחרי ההתבוננות הטוב נראה לי שיוכל האויב לעשות טענתו חזקה מאד בזה האופן שאזכור לבאר שאין עם רומי מבני אדום לפי שאם היה מהם הנה יהיה זה אם מפאת ארץ רומי אם יאמרו שהיא היתה ארץ אדום או מפאת העם היושב עליה שיהיה מן האדומים או מפאת הדת והאמונה שהיה לאדומים ונמשכו אחריה. וביאור ביטול שלשת הבחינות האלה הוא כן: אם מפאת הארץ לפי שארץ אדום הקדומה היא ארץ שעיר שנתיישב בה עשו וזרעו והיא ידועה היום הזה סמוכה לארץ ישראל ועל כן נאמר בתורה וכו' והיא בחלק האשיי"א ואמנם רומי היא בחלק האאירופא רחוקה משם מרחק עצום ואינה אם כן ארץ אדום. ואמנם מצד יחס העם ומשפחתו מבואר הוא שאדום הוא עשו היה מזרע אברהם ומבני עבר ומתולדות שם בן נח כמו שבא בכתובים אבל הרומיים וכל ארץ אטליא מיון מבני יפת שנאמר ובני יון גמר ומגוג ומדי ויון ותובל ומשך ותירס ובני יון אלישה ותרשיש כיתים ודודנים. וידוע שהכתים הם הרומיים וכל אנשי איטליא וכמו שתרגם אונקלוס וסיען יצטרחן מן רומאי. ואם היו הרומיים מבני יפת והאדומיים מבני שם מבואר הוא שאינם עם אחד. ואמנם מפאת הדת אי אפשר גם כן לפי שהאדומיים הם כנעניים בתועבות אמונתיהם והרומיים והנוצריים לא נמשכו לאמונתם ולא השתתפו עימם בדתם ומעשיהם וכל זה ממה שיוכיח שהרומיים והנוצרים אינם מבני אדום ולא מבני עשיו לא מפאת ארצם ולא מפאת משפחתם ולא מפאת דתם. ... [פתיחת התשובה:] ויען וביען היתה האמונה הזו רוצה לומר היות רומי וכל בני הנוצרים המחזיקים בדת ישו מבני אדום היא מקובלת בין חכמי ישראל מקדם קדמתה מבלי חולק עליה חל עלינו קהל המאמינים להשיב על הטענה החזקה אשר זכרתי בראשונה. ואני דרשתי מדברי חז"ל חדשים גם ישנים ולא מצאתי בפיהם דבר תשובת הספק העצום הזה. כי עם היות שהרמב"ן כתב וכן הר"ן והרב דוד קמחי שהרומיים הם בני אדום ושקבלו דת ישו הנוצרי מפי כומר אדומי לפי שהאדומים החזיקו בדתו ראשונה וכמו שאזכור אחר זה, הנה לא נתנו טענה ולא ראיה לדבריהם ... ואמרתי שעם היות שמפני אורך הזמן לא נמצא בספר דברי הימים אשר לרומיים באיזה אופן מההשתלשלות נתיישבו בני אדום ברומי ובארץ האטליא לא מפני זה ראוי להכחיש דברי חכמנו הקדושים בקבלתם וכו' הנה גויי הארצות הם תמיד בתנועה נעתקים מפה אל פה ואם היות אטליא ארץ הכיתים ומבני יון בראשונה ובתחילת הבריאה וימי המבול מי המונע שאחר כך באורך הימים באו עמים מבני אדום ונתיישבו בה כ"ש שכבר מצאנו לזה סמך גדול בדברי יוסף בן גוריון שכתב וכו' הרי לך עדות ברורה מדברי יוסיפון שהיה ראש המספרים גם אצלם שבארץ הכיתיים מלכו מבני אדום ואין ספק שבמלוך שמה מלכים אדומיים יבואו עמים רבים מארץ אדום להתיישב באטליא בסיבת המלכים המולכים בה וירבו וישרצו במאד מאד ותמלא הארץ אותם ומהם נבנית רומי. וכו' [לוטן הוא אבי הלאטינים:] וכן אחשוב אני שלאטינו"ס שהיה ג"כ ממלכי אטליא ואמרו שהוא אשר התחיל לשון הלטי"ן ומכתבו היה מהאדומיים כי ביניהם היה מורגל זה השם כמו שאמר אלוף לוטן. ... [הנוצרים ממשיכי עשיו בשנאתו ליעקב:] וכבר כתב ניקולאו המפרש הגדול ספרי הקודש לנוצרים בפירוש נבואת עובדיה שבעבור שהיה עשיו שונא תמיד ליעקב נקראו כל שונאי ישראל בשם עשיו ואדום והוא האמת שגם מזה הצד היה אומת רומי אדום, ומה אוסיף עוד לדבר. [ישו"ע הוא עשיו:] והנה חכמי האמת קבלו שנפש עשיו נתגלגלה בנפש ישו הנוצרי ולכן היה במדברות איש שדה והיה איש ריב ומדון לחכמי הפרושים. ואולי שעל זה נקרא ישוע שאותיותיו הן אותיות שם עשיו במילואו. ומפני זה כל המחזיקים בדתו ואמונתו ועובדים אותו היה ראוי שיקראו בני אדום יכון שישו הוא עשו ועשו הוא אדום. והנה ברומי היתה התחלת הדת הזאת ושרשה וקיסרי רומי ומלכי הנוצרים קבלו אותה ראשונה ולכן כל הנוצרים המאמינים בדת ישו הם בלי ספק בני אדום בני עשו. [אנשי רומי – אדומים במהותם:] אמרו בבראשית רבה ויצא הראשון אדמוני כתיב מדוע אדום ללבושך הוא אדום ותבשילו אדום וארצו אדומה וגבוריו אדומים לבושיהם אדומים ופורע ממנו אדום בלבוש אדום. הוא אדום שנאמר ויצא הראשון אדמוני. תבשילו אדום שנאמר הלעטני נא מן האדום האדום הזה. ארצו אדומה שנאמר ארצה שעיר בני אדום גיבוריו אדומים מגן גבורהו מאדם לבושיהם אדומים שנאמר אנשי חיל מתולעים, ופורע ממנו אדום שנאמר דודי צח ואדום בלבוש אדום מדוע אדום ללבושך. העירו בזה הבחינות אשר בעבורם נקרא עשיו וכל עמו וכל הנקראים בשמו אדום. והוא לפי שהיה מושל עליו מאדים ולכן נולד אדמוני ונפשו מאכל אדום תאוה כי המזון ראוי שידמה לניזון והארץ אשר גר בה היתה תחת מאדים וגם אחר כך הגיבורים אשר יצאו ממנה ומלכו באטליא כלם היו מממשלת מאדים כל הורג נפש וכל נוגע בחלל והם מלכי אטליא וקסרי רומי לבושי תולעת שני כי כן מנהגם ברומי עד היום הזה ולהיות ישו הנוצרי תחת מאדים היה דמו בראשו ונהרג הוא ותלמידיו ושלוחיו ועמים רבים מהנמשכים אחריו ומכל הצדדים והבחינות האלה היתה רומי וכל ארצות האטליא וכללות הנוצרים בארצותם לגוייהם אשר החזיקו בדת ישו ואמונת רומי מבני אדום. [דברי הרמב"ן:] וכבר כתב הרמב"ן כמו שזכרתי בזה בחינה אחרת והיא שהאדומיים היו שכנים לארץ ישראל המה קבלו ראשונה על עצמם אמונת ישו הנוצרי כו' ולכן נקראו כולם בשם האומה שקבלה ראשונה האמונה ההיא ואין ספק שלא בדה זה הרמב"ן מליבו אבל היה הדבר הזה מקובל אצלו ואולי ראה אותו בספר דברי הימים ההם. [אי אפשר להכחיש את המפורסם:] סוף דבר המפורסם אצל הכל כמו שזכר הפילוסוף אי אפשר שיכזבו. לכן בהיות שזה לנו אלף חמש מאות שנה ויותר מזה שהיה שגור בפי חכמי ישראל בזמן בית שני ואחריו תמיד שרומי היתה מבני אדום מבלי חולק ולא מערער עליו מבואר הוא שהיה הדבר פשוט וברור אצלם שאדומיים נתיישבו ונתפשטו ומלכו על רומי ועל כל ארצות אטליא ושאר הארצות הנקראות היום ארצות הנוצריים ולכן קראום כולם בני אדום ובאו ויבואו עליהם ייעודי נבואות אדום בהכרח. והוא מה שרציתי פה לבאר והארכתי בו להיות הדרוש הזה הכרחי בידיעת אמיתת הנבואות. ד. המלבי"ם בשיטת האברבנאל: חזון עובדיה לאדום - הנה אדום הרעו לישראל בחורבן בית ראשון, שאז שמחו על מפלת ישראל ועל חורבן בית המקדש, אח"כ בחורבן בית שני שנחרבה ע"י הרומיים שהם נקראו בשם אדום על שעיר רומי התישבה מבני אדום, ועל שאח"כ נתיסדה אמונתם ע"י בני אדום, כמ"ש הרי"א בישעיה סי' ל"ד בראיות, וגם בני אדום שהכניס הורדוס בדת ישראל במילה וטבילה באו ועזרו על החורבן ונתהפכו לאויבים, ואח"כ התפשטה אמונתם הידועה ונקראו כל בעלי דתם בשם אדום, ותחתם סבלו ישראל גלות והריגות אין מספר במשך ימים רבים, ולעתיד יתאספו כל בעלי הדת ההיא לכבוש את א"י מיד ישמעאלים, כמבואר בנבואת יחזקאל על ענין גוג ומגוג בסי' ל"ב ובסי' ל"ח ל"ט, כמש"ש, ואז יתאספו כל בני ישמעאל אשר במזרח לנקום נקמת אחיהם, ועל זה אמר הנה שמועה שמענו - (ר"ל אני ויתר הנביאים כי כמה נביאים נבאו על מפלת אדום) מאת ה' - שהודיע זה בנבואה, וגם ציר בגוים שולח - הם השלוחים שילכו בין הישמעאלים שיזרזו זא"ז לאמר קומו ונקומה עליה למלחמה. נמצינו למדים, שלדעת המלבי"ם, כל הנוצרים הם "בני אדום".

סיכום שיטות המפרשים בזיהוי רומי עם אדום

ממה שנתבאר כאן עולה, שהכול מזהים את רומי עם מלכות אדום, אלא שהרד"ק והאבן עזרא לא יישמו את ההגדרה על כל הנוצרים, אלא על רומי בלבד, ואילו האברבנאל והמלבי"ם יישמו אותה על כל הארצות הנוצריות. אמנם האברבנאל בפירושו ליחזקאל לב, ל כתב, שבני אטליה בני ספרד ובני צרפת הם בני אדום, ושאר הארצות הנוצריות, כאנגליה, סקוטלנד, גרמניה, הונגריה, פולין, בוהמיה, ורוסיה , הם בני הנוצרים שלא נכללו בשם אדום.

"מילון המונחים" בעניין המלכות הרביעית

כמה מושגים חוזרים תדיר בדברי המפרשים העוסקים בנבואת דניאל, ויש להגדירם במדויק: המלכות הרביעית: נחלקו המפרשים במשמעות הביטוי שבנבואת דניאל. חמש השיטות העיקריות נתבארו לעיל. מלכות רומי: כפועל יוצא מהמחלוקת בזיהוי "המלכות הרביעית", ישנן כמה דעות בזיהוי מלכות רומי. רס"ג, אבן עזרא, רמב"ן, ורד"ק מזהים את מלכות רומי עם האמפריה הרומית, ולאחר מכן עם מדינות הנוצרים. לדעת אברבנאל וכפי הנראה גם לדעת רש"י, רומי כוללת בה את שתי הדתות - הנצרות והאיסלאם, כיון ששתיהן נתקבלו בתחום השליטה של האמפריה הרומית. אדום: נתבאר בדברי המפרשים ש"רומי היא אדום" כלומר, שהנוצרים הראשונים ברומא היו אדומים מבני עשיו, ולכן הם מבני אדום. עם זאת, בנבואות מסוימות "אדום" הוא האזור הסמוך לארץ ישראל ולא מלכות רומי, ויש לבחון כל נבואה לפי הקשרה. מלכות אדום: אלה הם כלל הנוצרים. הרמב"ן מזהה אותה עם הכנסייה הקתולית המרכזית ברומא, שסמכותה הדתית חלה על כלל הנוצרים. מלכות ישמעאל: היא כלל מדינות האיסלאם, אף שאין להם מלך והנהגה מרכזית אחת, הן מוגדרות כמלכות אחת בהיותן מאוחדות בדתן. דעה שונה מצויה בדברי הרמב"ן, הסובר שאין הן מהוות מלכות אחת, כיון שאין מלך אחד מולך על כולן. (בניגוד לנוצרים).

המלכות הרביעית בימינו

אַרְבְּעָה מַלְכִין יְקוּמוּן מִן אַרְעָא

עדיין נותרה שאלה שעלינו לברר: בדניאל נאמר "אַרְבְּעָה מַלְכִין יְקוּמוּן מִן אַרְעָא". אחרי המלכות הרביעית תבוא המלכות החמישית, היא מלכות המשיח, היא מלכות עם ישראל. יוצא מזה, שתהיינה רק ארבע מלכויות, ושהמלכות הרביעית תמלוך ותשלוט בעולם עד לביאת המשיח. יש לברר מה משמעות הדבר לפי כל אחת משיטות המפרשים שהבאנו בעניין המלכות הרביעית, ובהגדרת המושג "מלכות". לשיטת הרס"ג המלכות הרביעית היא מלכות אדום ומלכות ישמעאל המשמשות במקביל ואין אחת נוטלת מרעותה. לפי זה הנצרות והאיסלאם תתקיימנה כשתי הדתות הגדולות בעולם, עד ביאת המשיח. לשיטת האבן עזרא, כפי שהיא מובאת על-ידי הרמב"ן, המלכות השלישית היא יון ורומי, והמלכות הרביעית היא מלכות ישמעאל. לדעתו שתי מלכויות אלו, השלישית והרביעית, תשמשנה במקביל עד לביאת המשיח. אם כן גם לפי האבן עזרא תייצגנה הנצרות והאיסלאם את המלכויות הגדולות בעולם עד לביאת המשיח. לשיטת הרמב"ן המלכות הרביעית היא רומי, כלומר, אדום לבדה. נתבאר, ש"מלכות" היא רשות אחת בעלת שלטון מרכזי, ולא גוף של כמה מדינות שלהן דת משותפת. ואם כן משמעות הנבואה היא, שרומי עצמה תשלוט עד לביאת המשיח. איך ניתן להבין נבואה זו כיום, כשהאמפריה הרומית כבר התפוררה ובטלה מן העולם לפני שנים רבות? איטליה בימינו וודאי שאינה אימפריה? מצאנו שאלה זה ב'אפיקי ים': אותה אומה שהחריבה בית שני שהיא חיה הרביעית כבר אבד זכרה מן העולם, ושם נתיישבו מאומות אחרות, וא"כ מה זה שראה דניאל ממשלת חיה הרביעית עד משיח? אבל גם אותם שנתיישבו שם הם נקראים ע"ש אותה מלכות, שהמקום גורם ששם שליטת שרו של עשו, והוא המלך המושל בכרך גדול. וז"ש שגם הדר בו אעפ"י שלא נולד בו, ר"ל שאינו מאותו אומה, הוא מקבל פרס מאת המלך ומשם שפעו וחיותו, ולכן נקרא ע"ש. והוא ג"כ מ"ש רז"ל בפרק ערבי פסחים (קיח ע"ב) גער חית קנה גער חיה שדרה בין הקנים ר"ל שדירתה שם אעפ"י שלא נולד בו. ומזה תראה עד כמה עמקו וגבהו דרכיהם וכי אליהם נגלו כל תעלומות, שבזמן חכמי הש"ס עדיין הייתה אותה אומה בעצמה שולטת שם, וראו בחכמתם מה שיהיה באחרית הימים שיבואו אחרים לדור שם וכולם נקראו על שמם כמו שנתבאר. ולכן חיה זאת אין לה שם מיוחד כלל שכוללת כל האומות אשר נכנסים תחת אמונתה וממשלתה . והוא ג"כ הסוד שרמז שרו של עשו בעת שנאבק עם יעקב באמרו (בראשית לב כט) הגידה נא שמיך וכו', והשיב לו (שם) למה זה תשאל לשמי וכו'. שבאמת אין לו שם, וממשלתו עד עלות השחר ימות המשיח, שאז הבוקר אור שבו ממשלת הציפור ... אמרו יומו של הקב"ה אלף שנה. וממשלתם נמשך בב' אלפים שנין האחרונים, שבעקב דאלף הרביעי התחיל לאחוז ונמשכה מלכותו עד סוף אלף הששי. וכו'. [ספר ביאורי אגדות אפיקי ים, מגילה דף ו ע"ב] לפי שיטתו, החיה הרביעית מסמלת את כלל הנוצרים, על-פי הדת שהיתה לדתה של רומי, ונכללים כולם בממשלת עשיו. והנה, לכאורה, פירשו שאנו היום בגלות רומי, משום שבזמנם היתה רומי שולטת בעולם הן מבחינה מדינית והן מבחינה דתית. בה היה מושב האפיפיור, שהיתה לו השפעה מדינית על כל ארצות אירופה, מכוח סמכותו הדתית. וכדברי הרמב"ן ב’ספר הגאולה’ על הפסוק "ובשלוה ישחית רבים": "כי אין מושל רומה כשאר המלכים יוצא ונלחם", דהיינו, שהאפיפיור המושל ברומי מושל בכל העולם בשלוה, ואינו צריך להילחם כדי לכבוש את המדינות, אלא הן מכניעות את עצמן אליו, מפאת היותן תחת שלטון הדת הנוצרית. בזמננו, כשהנצרות איננה כוח מדיני, כיצד ניתן להסביר את פרשנות הרמב"ן לנבואת דניאל? מאיזו בחינה רומי היא "המלכות הרביעית" גם בימינו? ונראה לומר, שגם כיום רומי היא "המלכות הרביעית", מתוקף היותה המרכז הדתי של העולם הנוצרי הקתולי ומקום מושבו של האפיפיור. מבחינה זו אכן יש המשך למלכות רומי שהגלתה את עמינו מארצנו, והיא תוסיף לשלוט עד לביאת גואל צדק. וכן נראה לומר בדעת הרמב"ן. נמצא, שלפי שיטות הרס"ג, האבן עזרא, הרד"ק והאברבנאל "מלכות רומי" היא בימינו כלל המדינות המערביות-נוצריות, המאוחדות בדתן ובתרבותן, והמהוות לעניין זה מלכות אחת גדולה והמשך למלכות רומי. "מלכות רומי" היא, אם כן אמריקה, אירופה כולה, ושאר המדינות המשתייכות למערב הנוצרי. "מלכות ישמעאל" הן המדינות הערביות והמוסלמיות שגם להן דת ותרבות משותפת. אמנם, לפי רס"ג, אבן עזרא, ואברבנאל ה"מלכות הרביעית" כוללת גם את מלכות ישמעאל, ולפי רד"ק [בשיטה ב] מלכות ישמעאל אינה מכלל "ארבע המלכויות". כאמור, לפי הרמב"ן המלכות הרביעית היא מלכות רומי והכנסייה הנוצרית שבמרכזה, ולא צירוף של מדינות עצמאיות בעלות דת ותרבות משותפות. מכאן שאי אפשר לזהות את המלכות הרביעית עם ארה"ב. וייתכן, שאם מדינות המערב, כארה"ב או מדינות אירופה, תצאנה למלחמה על רקע דתי-נוצרי, ניתן יהיה ליחס את כוח שלטונן לכנסייה הנוצרית, ולזהותן כ"מלכות הרביעית", בהתאם לפירוש הרמב"ן. גם לפי הרס"ג, האבן עזרא, והרד"ק בשיטה ב, כל אחת ממדינות המערב היא המשך למלכות רומי, ובודאי שכך ביחס לארה"ב, הגדולה מבין המדינות המערביות. אין אנו יודעים את העתיד, אך יש בידינו לנסות ולברר את דרכי פרשנותה של נבואת דניאל. באופן זה ניתן להבין גם את דברי הגמרא ביומא י, ע"א: אין בן דוד בא עד שתפשוט מלכות רומי הרשעה תשעה חדשים שנאמר עד עת יולדה ילדה". התקיימות הנצרות עד לביאת המשיח: ניתן לסכם שכמעט כל השיטות מזהות את המלכות הרביעית עם כלל המלכויות הנוצריות. על המלכות הרביעית נאמרו כמה פרטים בנבואות דניאל, ובהן קביעה שהיא תשלוט עד שיבוא המשיח. נביא להלן נבואות על המלכות הרביעית, ונבחן לאורן את המציאות המוכרת לנו היום. בנבואת דניאל (פרק ז, ח-יד) על המלכות הרביעית: ח. מִשְׂתַּכַּל הֲוֵית בְּקַרְנַיָּא וַאֲלוּ קֶרֶן אָחֳרִי זְעֵירָה סִלְקָת בֵּינֵיהֵון בֵּינֵיהֵן. וּתְלָת מִן קַרְנַיָּא קַדְמָיָתָא אֶתְעֲקַרָו \אֶתְעֲקַרָה\ מִן קֳדָמַיהּ קֳדָמַהּ. וַאֲלוּ עַיְנִין כְּעַיְנֵי אֲנָשָׁא בְּקַרְנָא דָא וּפֻם מְמַלִּל רַבְרְבָן: ט. חָזֵה הֲוֵית עַד דִּי כָרְסָוָן רְמִיו וְעַתִּיק יוֹמִין יְתִב לְבוּשֵׁהּ כִּתְלַג חִוָּר וּשְׂעַר רֵאשֵׁהּ כַּעֲמַר נְקֵא כָּרְסְיֵהּ שְׁבִיבִין דִּי נוּר גַּלְגִּלּוֹהִי נוּר דָּלִק י. נְהַר דִּי נוּר נָגֵד וְנָפֵק מִן קֳדָמוֹהִי אֶלֶף אַלְפִים אַלְפִין. יְשַׁמְּשׁוּנֵּהּ וְרִבּוֹ רִבְוָן \רִבְבָן\ קָדָמוֹהִי יְקוּמוּן דִּינָא יְתִב וְסִפְרִין פְּתִיחו יא. חָזֵה הֲוֵית בֵּאדַיִן מִן קָל מִלַּיָּא רַבְרְבָתָא דִּי קַרְנָא מְמַלֱּלָא חָזֵה הֲוֵית עַד דִּי קְטִילַת חֵיוְתָא וְהוּבַד גִּשְׁמַה וִיהִיבַת לִיקֵדַת אֶשָּׂא יב. וּשְׁאָר חֵיוָתָא הֶעְדִּיו שָׁלְטָנְהוֹן וְאַרְכָה בְחַיִּין יְהִיבַת לְהוֹן עַד זְמַן וְעִדָּן: יג. חָזֵה הֲוֵית בְּחֶזְוֵי לֵילְיָא וַאֲרוּ עִם עֲנָנֵי שְׁמַיָּא כְּבַר אֱנָשׁ אָתֵה הֲוָא וְעַד עַתִּיק יוֹמַיָּא מְטָה וּקְדָמוֹהִי הַקְרְבוּהִי יד. וְלֵהּ יְהִיב שָׁלְטָן וִיקָר וּמַלְכוּ וְכֹל עַמְמַיָּא אֻמַיָּא וְלִשָּׁנַיָּא לֵהּ יִפְלְחוּן שָׁלְטָנֵהּ שָׁלְטָן עָלַם דִּי לָא יֶעְדֵּה וּמַלְכוּתֵהּ דִּי לָא תִתְחַבַּל: תרגום הרלב"ג: ח. מסתכל הייתי בקרניה והנה קרן אחת קטנה עולה ביניהם. ושלשה מן הקרנים הראשונים נעקרו מלפניה והנה עינים כעיני אדם בקרן הזאת ופה מדבר גדולות. ט. רואה הייתי עד שהכיסאות הושלכו והישיש ישב לבושו כלבוש שלג לבן ושער ראשו כצמר נקי כסאו שביבי אש ופניו אש בוער. י. נהר של אש נמשך ויוצא מלפניו. אלף אלפים ישרתוהו וריבי רבבות לפניו יקומו למשפט ישב וספרים נפתחו. יא. רואה הייתי אז מקול הדברים הגדולים אשר הקרן מדברת ראיתי עד שנהרגה החיה ונאבד גופה ונתנה לשריפת אש. יב. ושאר החיות הסירו ממשלתם ואורך בחיים נתן להם עד זמן ועת. יג. רואה הייתי במראות הלילה והנה עם ענני השמים כבן אדם היה בא ועד הישיש הגיע ולפניו הקריבוהו. יד. ולה נתן ממשלה וכבוד ומלכות והוד וכל העמים אומות ולשונות לו יעבדו ממשלתו ממשלת עולם אשר לא תסור ומלכותו אשר לא תשחת. לפי הרמב"ן, נבואה זו נאמרה על הדת הנוצרית שהפכה לדת הרשמית ברומא החל מן המאה הרביעית למניינם. דניאל מנבא, שהדת הנוצרית תתקיים עד שיבוא המשיח, מלך ישראל. ב’ספר הגאולה’ מפרש הרמב"ן, שהתיאור "ולשון מדברת גדולות" - "אינו מתייחס רק לאומה הסכלה הזו (– כלומר, לנצרות) הדוברת סרה על האלקים חלילה לאל ממנה ויתברך שמו מספר עליו ככה", כלומר, לנצרות. בהמשך, בפרק ז, נאמר: טו. אֶתְכְּרִיַּת רוּחִי אֲנָה דָנִיֵּאל בְּגוֹא נִדְנֶה וְחֶזְוֵי רֵאשִׁי יְבַהֲלֻנַּנִי: טז. קִרְבֵת עַל חַד מִן קָאֲמַיָּא וְיַצִּיבָא אֶבְעֵא מִנֵּהּ עַל כָּל דְּנָה וַאֲמַר לִי וּפְשַׁר מִלַּיָּא יְהוֹדְעִנַּנִי: יז. אִלֵּין חֵיוָתָא רַבְרְבָתָא דִּי אִנִּין אַרְבַּע \אַרְבְּעָה\ מַלְכִין יְקוּמוּן מִן אַרְעָא: יח. וִיקַבְּלוּן מַלְכוּתָא קַדִּישֵׁי עֶלְיוֹנִין וְיַחְסְנוּן מַלְכוּתָא עַד עָלְמָא וְעַד עָלַם עָלְמַיָּא: יט. אֱדַיִן צְבִית לְיַצָּבָא עַל חֵיוְתָא רְבִיעָיְתָא דִּי הֲוָת שָׁנְיָה מִן \יתיר ו'\ כָּלְּהֵון דְּחִילָה יַתִּירָה שִׁנַּיהּ \שִׁנַּהּ\ דִּי פַרְזֶל וְטִפְרַיהּ \וְטִפְרַהּ\ דִּי נְחָשׁ אָכְלָה מַדְּקָה וּשְׁאָרָא בְּרַגְלַיהּ \בְּרַגְלַהּ\ רָפְסָה: כ. וְעַל קַרְנַיָּא עֲשַׂר דִּי בְרֵאשַׁהּ וְאָחֳרִי דִּי סִלְקַת וּנְפַלָו \וּנְפַלָה\ מִן קֳדָמַיהּ \קֳדָמַהּ\ תְּלָת וְקַרְנָא דִכֵּן וְעַיְנִין לַהּ וְפֻם מְמַלִּל רַבְרְבָן וְחֶזְוַהּ רַב מִן חַבְרָתַהּ: כא. חָזֵה הֲוֵית וְקַרְנָא דִכֵּן עָבְדָא קְרָב עִם קַדִּישִׁין וְיָכְלָה לְהוֹן: כב. עַד דִּי אֲתָה עַתִּיק יוֹמַיָּא וְדִינָא יְהִב לְקַדִּישֵׁי עֶלְיוֹנִין וְזִמְנָא מְטָה וּמַלְכוּתָא הֶחֱסִנוּ קַדִּישִׁין: כג. כֵּן אֲמַר חֵיוְתָא רְבִיעָיְתָא מַלְכוּ רְבִיעָיה \רְבִיעָאָה\ תֶּהֱוֵא בְאַרְעָא דִּי תִשְׁנֵא מִן כָּל מַלְכְוָתָא וְתֵאכֻל כָּל אַרְעָא וּתְדוּשִׁנַּהּ וְתַדְּקִנַּהּ: כד. וְקַרְנַיָּא עֲשַׂר מִנַּהּ מַלְכוּתָא עַשְׂרָה מַלְכִין יְקֻמוּן וְאָחֳרָן יְקוּם אַחֲרֵיהֹן וְהוּא יִשְׁנֵא מִן קַדְמָיֵא וּתְלָתָה מַלְכִין יְהַשְׁפִּל: כה. וּמִלִּין לְצַד עִלָּיאָ \עִלָּאָה\ יְמַלִּל וּלְקַדִּישֵׁי עֶלְיוֹנִין יְבַלֵּא וְיִסְבַּר לְהַשְׁנָיָה זִמְנִין וְדָת וְיִתְיַהֲבוּן בִּידֵהּ עַד עִדָּן וְעִדָּנִין וּפְלַג עִדָּן: ובתרגום הרלב"ג: יט. אז רציתי לעמוד על החיה הרביעית אשר היתה משונה מכולם במראה מפחיד מאד שיניה ברזל וציפורניה נחושת אכלה ומדקה והשאר רומסת ברגליה. כ. ועל עשר הקרנות אשר בראשה והאחרת אשר עלתה ונפלו מלפניה שלש והקרן אשר היא הכן עינים לה ופה מדברת גדולות ומראיה גדול מחברתה. כא. רואה הייתי והנה הקרן אשר היא כן עושה מלחמה עם קדושים ויכלה להם. כב. עד שבא הישיש נתן המשפט לקדושי עליון והגיע העת ונחלו המלכות קדושים. כג. כן אמר החיה הרביעית היא מלכות רביעית תהיה בארץ משונה מכל המלכויות ותכלה כל הארץ ותדוקנה. כד. וקרנים עשר מאותה מלכות יקומו עשרה מלכים ואחרון יקום אחריהם והוא משונה מהראשונים ושלשה מלכים ישפיל. כה. וידבר דברים כנגד א-ל עליון ולקדושי עליונים יכלה ויחשוב לשנות מועדים ודת וינתנו בידו עד מועד מועדים וחצי [מועד]. כו. ולמשפט ישב וממשלתו יסירו להשמיד ולאבד עד לכלה. כז. והמלכות והממשלה וגדולת המלכויות אשר תחת כל השמים נתנה לעם קדושי עליון מלכותו יעמוד לעולם וכל הממשלות יעבדוהו וישמעו לקולו. כח. עד כה היה סיפור דברי המלאך לדניאל וסוף הדברים שכתב דניאל. אני דניאל מחשבותי יבהילוני מאד, ואור פני ישתנה והדבר שמרתי בליבי. ובפירושו לפסוקים אלה אומר הרלב"ג: והנה אחשוב שאחר שקמו עשרה קיסרים ממלכות רומי קם הקיסר שהכריח מלכויות רבות להאמין בדת החדשה וידמה שאלו היו שלשה מלכויות אשר השפיל והשיב לדתו. והוא מבואר מזה שהקרן הזאת היתה קטנה בתחילתה אחר נתעצם ענינה וכבר דברה הקרן הזו על האלקים נפלאות וחשבו שילבש ד' יתברך בשר ויכנס בבטן הבתולה ויולד והיא בתולה גם חשבה לשנות מועדי התורה והרבה ממצוותיה והיא התורה החדשה שנתן והושחתו מפני זאת האמונה רבים מישראל כמו שנתפרסם זה מאד. כלומר, הנבואה צופה את ייסוד הנצרות ואת התפשטותה בעולם על ידי המלכות הרביעית, ואת התקיימותה "עידן ועידנין ופלג עידן", כלומר, עד לביאת המשיח. אז יתקיים הנאמר בדניאל ב, מד-מה: וּבְיוֹמֵיהוֹן ... יְקִים אֱלָהּ שְׁמַיָּא מַלְכוּ דִּי לְעָלְמִין לָא תִתְחַבַּל וּמַלְכוּתָה לְעַם אָחֳרָן לָא תִשְׁתְּבִק תַּדִּק וְתָסֵיף כָּל אִלֵּין מַלְכְוָתָא וְהִיא תְּקוּם לְעָלְמַיָּא. ביום ההוא יהיה ד' אחד ושמו אחד.

ראו גם

• נבואות שהתגשמו