לא תסגיר עבד
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
|
|
מצוות לא תעשה, אחת משתי מצוות העוסקות בעניינו של עבד שברח מאדוניו, והגיע ליהודים ומבקש את עזרתם. [1] עניין המצווה הוא שלא להסגיר עבד שברח מאדוניו מחוצה לארץ לארץ ישראל, חזרה לאדוניו, שנאמר דברים כג, טז "(טז) לֹא תַסְגִּיר עֶבֶד אֶל אֲדֹנָיו אֲשֶׁר יִנָּצֵל אֵלֶיךָ מֵעִם אֲדֹנָיו:(יז) עִמְּךָ יֵשֵׁב בְּקִרְבְּךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ בַּטּוֹב לוֹ לֹא תּוֹנֶנו".
מקורות לעיון
- ספר המצוות להרמב"ם מצוות לא תעשה רנ"ד, ומצווה רנ"ה.
- ספר החינוך מצווה תקסח, ומצווה תקסט, ומנחת חינוך שם.
- רמב"ם יד החזקה הלכות עבדים פרק ח הלכה יא
- השגת הראב"ד על רמב"ם יד החזקה הלכות איסורי ביאה פרק יד הלכה ח
זהות האדם הבורח שבו עוסקת המצווה
בגמרא גיטין דף מה ע"א מבואר שהמצווה עוסקת בעבד שברח מאדוניו שבחוצה לארץ, ובא לארץ ישראל. הרמב"ם פוסק להלכה שמדובר בעבד שאחרי שחרורו נעשה גר צדק, ועל כן מובן שמדובר בעבד כנעני שחייב במצוות כאשה [2]
ראה גם
עמך ישב בקרבך - מגורים של עבד שברח מאדוניו מחוצה לארץ, לארץ ישראל, בארץ ישראל.
הערות שוליים
- ↑ ספר המצות להרמב"ם - מצות לא תעשה - מצוה רנד - שהזהירנו מלהשיב עבד שברח לארץ ישראל לאדוניו ואף על פי שאדוניו ישראל אחר שברח מחוץ לארץ לארץ ישראל לא יושב לו אבל ישחרר אותו ויכתוב עליו דמיו בחוב והוא אמרו ית' לא תסגיר עבד אל אדוניו והתבאר בד' ממסכת גיטין שבעבד שברח מחו"ל לארץ הכתוב מדבר שיהיה הדין בו שיכתוב שטר בדמיו עליו ויכתוב לו גט חירות ולא ישוב לעבודתו בשום פנים להסתופפו במקום הטהור הנבחר לקבוץ הנכבד ושם התבארו משפטי מצוה זו. ובספר החינוך - מצוה תקסח - שלא להחזיר עבד שברח מאדוניו מחוצה לארץ לארץ ישראל - שנמנענו שלא להשיב עבד שברח מאדוניו מחוצה לארץ לארץ ישראל, ואפילו אדוניו ישראל לא נשיבהו אליו, אבל נשחרר אותו, ונכתוב בדמיו חוב על עצמו, ועל זה נאמר [דברים כ"ג, ט"ז], לא תסגיר עבד אל אדוניו. וכן הוא מבואר במסכת גיטין [מ"ה ע"א] שבעבד שברח מחוצה לארץ לארץ ישראל הכתוב מדבר. ואמרו שם שהדין בו שנכתוב שטר בדמיו עליו ונכתוב לו גט חרות, ולא נשיבהו לעבודה בשום פנים, בעבור שנכנס בבקעה הטהורה הנבחרת לעבוד בה השם יתברך. משרשי המצוה מה שזכרנו שרצה האל לכבוד הארץ שהבורח לשם ינצל מעבדות, כדי שנתן אל לבנו כבוד המקום ונקבע בלבבנו בהיותנו שם יראת השם יתעלה. וכל זה להועיל לעמו ולזכותם כי חפץ חסד הוא. דיני המצוה מבוארים שם במסכת גיטין. ונוהגת מצוה זו אפילו בזמן הזה, בזכרים ונקבות, שהכל מוזהרים שלא להשיבו אל אדוניו אחר שהוא בורח אל הארץ הנבחרת. ועובר על זה ותפשו והשיבו אל אדוניו עבר על לאו זה. אבל לפי הדומה שאין בו חיוב מלקות, לפי שאין החיוב אלא כשמחזירו לעבדות, ושמא לא יעבוד בו אדוניו עוד, ואין מלקין מספק:
- ↑ רמב"ם יד החזקה - הלכות עבדים פרק ח (י) עבד שברח מחוצה לארץ לארץ אין מחזירין לו לעבדות ועליו נאמר לא תסגיר עבד אל אדוניו ואומר לרבו שיכתוב לא גט שחרור ויכתוב לו שטר חוב בדמיו עד שתשיג ידו ויתן לו ואם לא רצה האדון לשחררו מפקיעין ב"ד שיעבודו מעליו וילך לו: (יא) עבד זה שברח לארץ הרי הוא גר צדק והוסיף לו הכתוב אזהרה אחרת למי שמאנה אותו מפני שהוא שפל רוח יותר מן הגר וצוה עליו הכתוב שנאמר עמך ישב בקרבך באחד שעריך בטוב לו לא תוננו זו אף הוניית דברים נמצאת למד שהמאנה את הגר הזה עובר בשלשה לאוין משום ולא תונו איש את עמיתו ומשום וגר לא תונה ומשום לא תוננו וכן עובר משום ולא תלחצנו כמו שביארנו בענין הונייה: