נחש
|
|
- ערך זה עוסק בבעל חיים. אם התכוונתם לסוג של מום, עיינו בערך חלזון נחש.
נחש הוא זוחל נפוץ. יש מיני נחש ארסיים המכישים בארסם הרעיל את טרפם, וחלקם אף מסוכנים לבני אדם. הנחש מוזכר בספר בראשית כמי שגרם לחווה לאכול מעץ הדעת, אולם כנראה אין הכוונה לנחש המוכר לנו.
על פי ההלכה, כל הקודם להרוג נחש, זכה, אף אם לא הזיק, מחשש שמא יכיש אדם ויהרוג אותו.
בתנ"ך יש לנחש שמות רבים: פתן, צפעוני, שרף ועוד.
במדבר, תקפו נחשים את בני ישראל לאחר שחטאו, ומשה הכין נחש עשוי נחושת (נחושתן) על מנת לעצור את המגפה, שכן היה תלוי על נס גבוה וכל המסתכל בו מכוון את פניו ולבו לשמים. בני ישראל עבדו נחש זה ועשאוהו עבודה זרה, עד שחזקיה מלך יהודה כתתו.
הנחש בדברי חז"ל
"אין אדם דר עם נחש בכפיפה אחת". "טוב שבנחשים רצוץ את מוחו."
מעשה הנחש בגן עדן ופרי עץ הדעת
לנחש יש חלק מרכזי בסיפור גן עדן בתורה. הנחש מפתה את האישה לאכול מעץ הדעת טוב ורע, בניגוד לציווי הא-לוקי, ובכך הוא גורם לסילוק אדם וחווה מגן-עדן, לגזירת מוות על המין האנושי, ולקשיי הפרנסה, ההריון, וכל שאר הקשיים בחיים בעולם הזה!
"וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם מִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' אֱלֹהִים, וַיֹּאמֶר אֶל הָאִשָּׁה: אַף כִּי אָמַר אֱלֹהִים לֹא תֹאכְלוּ מִכֹּל עֵץ הַגָּן. וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל הַנָּחָשׁ: מִפְּרִי עֵץ הַגָּן נֹאכֵל. וּמִפְּרִי הָעֵץ אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַגָּן אָמַר אֱלֹהִים לֹא תֹאכְלוּ מִמֶּנּוּ וְלֹא תִגְּעוּ בּוֹ פֶּן תְּמֻתוּן. וַיֹּאמֶר הַנָּחָשׁ אֶל הָאִשָּׁה: לֹא מוֹת תְּמֻתוּן. כִּי יֹדֵעַ אֱלֹהִים כִּי בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִים יֹדְעֵי טוֹב וָרָע. וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַל וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ עִמָּהּ וַיֹּאכַל."בראשית ג, א-ו
גם הנחש מקבל עונש מיוחד על מעשיו: "וַיֹּאמֶר ה' אֱלֹהִים אֶל הַנָּחָשׁ: כִּי עָשִׂיתָ זֹּאת אָרוּר אַתָּה מִכָּל הַבְּהֵמָה וּמִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה, עַל גְּחֹנְךָ תֵלֵךְ וְעָפָר תֹּאכַל כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ. וְאֵיבָה אָשִׁית בֵּינְךָ וּבֵין הָאִשָּׁה וּבֵין זַרְעֲךָ וּבֵין זַרְעָהּ, הוּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב."בראשית ג, א-ו
מהות הנחש
ספר הזוהר מציג מחלוקת באשר למהותו של הנחש: "רבי יצחק אמר: דא יצר הרע, רבי יהודה אמר: נחש ממש"
שיחת הנחש והאישה
=זוהמת הנחש במין האנושי
"בשעה שבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא".בראשית רבה פרק ג וכן בגמרא: דא"ר יוחנן בשעה שבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא" הגמרא מוסיפה שבמעמד הר סיני פסקה זוהמה זו מישראל: "ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן" עבודה זרה כב,ב
התורה מתואר כיצד הנחש אמר לחווה דברים שהביאו אותה לקחת מפרי עץ הדעת. מפרשי המקרא דנים בשאלה כיצד זה שהנחש דבר, דבר שאינו תואם לכאורה לטבע הידוע לנו, והוא מן הנמנעות במציאות. יש מפרשים שמדובר במשל, והכוונה ליצר הרע. יש מפרשים שמדובר כפשוטו, ומבארים את העניין באופנים שונים. אברבנאל מפרש שהנחש אמר לאשה בשפת גופו, לא מתוך מודעות, אלא שמעשיו "דברו לאשה". רמב"ם נראה שמפרש את הדברים גם כפשוטם ומתמודד עם שאלת הסתירה למציאות הידועה לנו, וגם באופן מטפורי, שני הדברים במקביל.
הפיכת המטה לנחש
האות הראשון שהקב"ה נותן למשה במעמד הסנה בהר סיני על מנת שעם ישראל יאמינו שהוא שלחו הוא הפיכת המטה של משה לנחש:
רש"י מבאר שיש בכך רמז למשה: "רמז לו שסיפר לשון הרע על ישראל (באומרו לא יאמינו לי) ותפש אומנתו של נחש"
בקשת הקב"ה להרוג את משה
כשמשה היה בדרך להוציא את ישראל ממצרים התורה מתארת שה' רצה להרוג אותו וציפורה עשתה ברית לבנו ובכך הצילה אותו.
חז"ל מבארים שהיא ידעה שזו הדרך להציל את משה כי ראתה נחש שבולע אותו עד מקום הברית.
"וַיְהִי בַדֶּרֶךְ בַּמָּלוֹן וַיִּפְגְּשֵׁהוּ ה' וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ. וַתִּקַּח צִפֹּרָה צֹר וַתִּכְרֹת אֶת-עָרְלַת בְּנָהּ וַתַּגַּע לְרַגְלָיו וַתֹּאמֶר כִּי חֲתַן-דָּמִים אַתָּה לִי. וַיִּרֶף מִמֶּנּוּ אָז אָמְרָה חֲתַן דָּמִים לַמּוּלֹת." "והיה המלאך נעשה כמין נחש ובולעו מראשו ועד ירכיו וחוזר ובולעו מרגליו ועד אותו מקום הבינה צפורה שבשביל המילה הוא" רש"י.
עונש ישראל במדבר סיני בנחשים, והצלתם על ידי נחש הנחושת
בפעם השלישית שמופיעה הנחש במפורש בתורה