שיר הכבוד

שיר הכבוד או אנעים זמירות הוא פיוט שכתב רבי יהודה החסיד המושר בקהילות האשכנזים בתפילת שחרית או מוסף של שבתות וחגים. המנהג המקובל הוא לומר את הפיוט בסוף התפילה לאחר עלינו לשבח אך יש קהילות הנוהגות לומר שיר זה לפני פתיחת ההיכל של הוצאת ספר תורה.

מנהגי השיר

ברוב הקהילות האשכנזיות והחסידיות נהוג לומר אותו בכל שבת וחג, אולם יש האומרים אותו רק בליל יום כיפור כחתימה לשיר הייחוד. המנהג המקובל ברוב הקהילות האשכנזיות הוא לומר את הפיוט בסוף התפילה לאחר עלינו לשבח אך ישנם קהילות (בעיקר מיוצאי גרמניה) הנוהגות לומר שיר זה לפני פתיחת ההיכל של הוצאת ספר תורה. נוהגים לפתוח את ארון הקודש בשעה ששרים אותו, והוא מושר לסירוגין כשירת מענה בין החזן והקהל. בקהילות רבות נהוג שילד שעדיין לא הגיע למצוות ממלא את תפקיד החזן מכיוון שהשיר מדבר על דברים נשגבים שרק ילד קטן ותמים יכול לאומרו כראוי. באחד מכתבי היד של הפיוט נמצאה הכותרת הבאה - "שיר הכבוד שיסד רבינו יהודה החסיד מריגנשבורק ז"ל", ומשום כך מיוחס הפיוט לר' יהודה החסיד (וראה בסידור היעב"ץ ובתשובה מאהבה א שכתבו כי המחבר הוא רבי שמואל החסיד) השיר נקרא שיר הכבוד', מפני שבעבר היו נוהגים לומר לפניו ארבעה פסוקים 'שאו שערים ראשיכם'... 'ויבא מלך הכבוד', וכן מפני שמדובר בו בכבוד הבורא, שאין לדבר בשבחו, אלא בערך פעולותיו. בפיוט ביטוי למגבלות ביטויו של המבקש לשבח את ה', ותיאור נסיונות ההתייחסות המילוליים שבריבוי פניהם אינם מצליחים לבטא את האל האחד.

נוסח השיר

חזן: אַנְעִים זְמִירוֹת וְשִׁירִים אֶאֱרֹג כִּי אֵלֶיךָ נַפְשִׁי תַּעֲרֹג

קהל: נַפְשִׁי חִמְּדָה בְּצֵל יָדֶךָ לָדַעַת כָּל רָז סוֹדֶךָ

חזן: מִדֵּי דַּבְּרִי בִּכְבוֹדֶךָ הוֹמֶה לִבִּי אֶל דּוֹדֶיךָ

קהל: עַל כֵּן אֲדַבֵּר בְּךָ נִכְבָּדוֹת וְשִׁמְךָ אֲכַבֵּד בְּשִׁירֵי יְדִידוֹת

חזן: אֲסַפְּרָה כְּבוֹדְךָ וְלֹא רְאִיתִיךָ אֲדַמְּךָ אֲכַנְּךָ וְלֹא יְדַעְתִּיךָ

קהל: בְּיַד נְבִיאֶיךָ בְּסוֹד עֲבָדֶיךָ דִּמִּיתָ הֲדַר כְּבוֹד הוֹדֶךָ

חזן: גְּדֻלָּתְךָ וּגְבוּרָתֶךָ כִּנּוּ לְתֹקֶף פְּעֻלָּתֶךָ

קהל: דִּמּוּ אוֹתְךָ וְלֹא כְפִי יֶשְׁךָ וַיְשַׁוּוּךָ לְפִי מַעֲשֶׂיךָ

חזן: הִמְשִׁילוּךָ בְּרֹב חֶזְיוֹנוֹת הִנְּךָ אֶחָד בְּכָל דִּמְיוֹנוֹת

קהל: וַיֶּחֱזוּ בְךָ זִקְנָה וּבַחֲרוּת וּשְׂעַר רֹאשְׁךָ בְּשֵׂיבָה וְשַׁחֲרוּת

חזן: זִקְנָה בְּיוֹם דִּין וּבַחֲרוּת בְּיוֹם קְרָב כְּאִישׁ מִלְחָמוֹת יָדָיו לוֹ רַב

קהל: חָבַשׁ כּוֹבַע יְשׁוּעָה בְּרֹאשׁוֹ הוֹשִׁיעָה לוֹ יְמִינוֹ וּזְרוֹעַ קָדְשׁוֹ

חזן: טַלְלֵי אוֹרוֹת רֹאשׁוֹ נִמְלָא וּקְוֻצּוֹתָיו רְסִיסֵי לַיְלָה

קהל: יִתְפָּאֵר בִּי כִּי חָפֵץ בִּי וְהוּא יִהְיֶה לִי לַעֲטֶרֶת צְבִי

חזן: כֶּתֶם טָהוֹר פָּז דְּמוּת רֹאשׁוֹ וְחַק עַל מֶצַח כְּבוֹד שֵׁם קָדְשׁוֹ

קהל: לְחֵן וּלְכָבוֹד צְבִי תִּפְאָרָה אֻמָּתוֹ לוֹ עִטְּרָה עֲטָרָה

חזן: מַחְלְפוֹת רֹאשׁוֹ כְּבִימֵי בְחוּרוֹת קְוֻצּוֹתָיו תַּלְתַּלִים שְׁחוֹרוֹת

קהל: נְוֵה הַצֶּדֶק צְבִי תִפְאַרְתּוֹ יַעֲלֶה נָּא עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתוֹ

חזן: סְגֻלָּתוֹ תְּהִי בְיָדוֹ עֲטֶרֶת וּצְנִיף מְלוּכָה צְבִי תִפְאֶרֶת

קהל: עֲמוּסִים נְשָׂאָם עֲטֶרֶת עִנְּדָם מֵאֲשֶׁר יָקְרוּ בְעֵינָיו כִּבְּדָם

חזן: פְּאֵרוֹ עָלַי וּפְאֵרִי עָלָיו וְקָרוֹב אֵלַי בְּקָרְאִי אֵלָיו

קהל: צַח וְאָדֹם לִלְבוּשׁוֹ אָדֹם פּוּרָה בְּדָרְכוֹ בְּבוֹאוֹ מֵאֱדוֹם

חזן: קֶשֶׁר תְּפִלִּין הֶרְאָה לֶעָנָו תְּמוּנַת ה' לְנֶגֶד עֵינָיו

קהל: רוֹצֶה בְּעַמּוֹ עֲנָוִים יְפָאֵר יוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת בָּם לְהִתְפָּאֵר

חזן: רֹאשׁ דְּבָרְךָ אֱמֶת קוֹרֵא מֵרֹאשׁ דּוֹר וָדוֹר עַם דּוֹרֶשְׁךָ דְּרֹשׁ

קהל: שִׁית הֲמוֹן שִׁירַי נָא עָלֶיךָ וְרִנָּתִי תִּקְרַב אֵלֶיךָ

חזן: תְּהִלָּתִי תְּהִי לְרֹאשְׁךָ עֲטֶרֶת וּתְפִלָּתִי תִּכּוֹן קְטֹרֶת

קהל: תִּיקַר שִׁירַת רָשׁ בְּעֵינֶיךָ כְּשִּׁיר יוּשַׁר עַל קָרְבָּנֶיךָ

חזן: בִּרְכָתִי תַעֲלֶה לְרֹאשׁ מַשְׁבִּיר מְחוֹלֵל וּמוֹלִיד צַדִּיק כַּבִּיר

קהל: וּבְבִרְכָתִי תְנַעֲנַע לִי רֹאשׁ וְאוֹתָהּ קַח לְךָ כִּבְשָׂמִים רֹאשׁ

חזן: יֶעֱרַב נָא שִׂיחִי עָלֶיךָ כִּי נַפְשִׁי תַעֲרֹג אֵלֶיךָ

קהל: לְךָ ה' הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה וְהַתִּפְאֶרֶת וְהַנֵּצַח וְהַהוד. כִּי כל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, לְךָ ה' הַמַּמְלָכָה וְהַמִּתְנַשֵּׂא לְכל לְראשׁ.

חזן וקהל: מִי יְמַלֵּל גְּבוּרות ה'. יַשְׁמִיעַ כָּל תְּהִלָּתו

הפולמוס באמירתו

יש שקראו תיגר על השיר, ואמרו כי לא ראוי לשיר אותו (ראה תשובה מאהבה א א בשם הלבוש, מהרש"ל ורמ"א). עם זאת, הגן עליו היעב"ץ ורבי אלעזר פלקליש, ואמירתו התקבלה בקהילות ישראל.

כתבו האחרונים (של"ה^[1], רבי חיים מצאנז^[2], הרב ישראל וועלץ^[3] ועוד) כתבו שיש לומר פיוט זה בנחת ולא במהירות, ואם אמרו במהירות יצא שכרו בהפסדו. הרב וועלץ אף מורה בעקבות כך שלא לאמרו בערב פסח שחל בשבת מפני שממהרים בתפילה להספיק לאכול חמץ, ולכן טוב שלא לאמרו מלאמרו במהירות.

הערות שוליים