משלוח מנות

מצות משלוח שני סוגי מזון איש לרעהו בפורים.

מצוה לשלוח מנות בפורים איש לרעהו, שנאמר (אסתר ט, יט): "ומשלח מנות איש לרעהו". מצוה זו מרבה אחוה, אהבה ורעות בישראל.

דיני המצוה

יש לשלוח לפחות שני סוגי מאכל, הראויים לאכילה, לאיש אחד; "משלוח" - לשון יחיד, ו"מנות" - לשון רבים; כלומר: משלוח אחד של שתי מנות לפחות. יש אומרים שניתן לשלוח גם משקה כמנה [תרומת הדשן, של"ה, מגן אברהם, פרי חדש, טורי זהב, אשל אברהם, ועוד]. וכתבו שזו גמרא ערוכה, שהגמרא אומרת שרבי יהודא נשיאה שלח לרבי הושעיא ירך עגל וקנקן יין, ואמר לו - קיימת בנו רבינו "ומשלוח מנות איש לרעהו". וכתב רש"י - "דהא תרי מנות איכא". כלומר החידוש הוא שאף המשקה נחשב מנה. אמנם, בהרבה ספרים הגירסא היא "קיימת בנו רבינו מתנות לאביונים". ופירש רבינו חננאל - כלומר נתת לנו מתנה אחת והיא הירך; ואחר כך שלח לו עגל ושלושה קנקני יין [ושלח לו שעתה קיים בו "ומשלוח מנות איש לרעהו"]. ומשמע מדברי הר"ח שמשקה אינו נחשב כמנה [כן הוכיחו בשו"ת בית אב, ובשו"ת אפרקסתא דעניא חלק א סימן כד, ובשו"ת בצל החכמה ח"ב סימן מו, ומכאן הביאו ראיה לדברי הרב פעולת שכיר ז"ל, לפיהם אינו יוצא יד"ח משלוח מנות במשקה. וראה בפירוש הריטב"א, ובאחרונים, ואכמ"ל].

יכול אדם להחליף עם רעהו סעודתו, שאחד יתן לשני את הסעודה שלו, ויחשב זה למשלוח מנות.

עיקר המצוה הוא שתהיינה המנות יקרות הערך ועריבות [שדה יהושע על מסכת מגילה בשם הרב מהראנ"ח ז"ל].

יש אומרים שצריך לשלוח את המנות על ידי שליח ולא שיתן האדם השולח בעצמו, כמה שנאמר: "ומשלוח מנות" [שו"ת בנין ציון]. ויש אומרים שאין צריך, וגם אם נותן בעצמו זה נקרא"משלוח". אלא שיש עדיפות לתת בעצמו מפני הכבוד [כף החיים].

ברכת "שהחיינו"

אין מברכים "שהחיינו" על מצוה זו, אלא בזמן ששומעים את הברכה בקריאת המגילה בלילה - יש לכוון גם על שאר מצוות היום, ובתוכם מצות משלוח מנות. והאשכנזים, אשר מברכים "שהחיינו" על קריאת המגילה אף בקריאתה ביום - יכוונו זאת בברכה.

טעמי המצווה

האחרונים כתבו כמה טעמים למצוות משלוח מנות:

טעם המנות הלוי- כיוון שהמן טען שעם ישראל מפוזר ומפורד, תקנו מצוות משלוח מנות כדי להרבות שלום ורעות בין היהודים.

טעם התרומת הדשן- כדי שיהיה לכל אחד די וספק לקיים הסעודה כדין, וכדי לא לבייש את מי שאין לו תקנו לכולם.

בראשונים מובא עוד עוד טעם - כיוון שבפורים יש מצווה לשמוח, צריך לשמח גם את העניים.

משלוח מנות על ידי שליח

מלשון הפסוק במגילה "ומשלוח מנות", יש שהביאו הוכחה כי עדיף לקיים את המצווה על ידי שליח. המשנה ברורה משנה ברורה תרצה יח הביא את דבריו של שו"ת בנין ציון (סי' מ"ד) שאף הסתפק לפי דיוק זה האם ניתן לצאת ידי חובת משלוח מנות כאשר נותנים שלא על ידי שליח.

מנגד, כף החיים (תרצ"ה סקמ"א) הביא שאין להוכיח מדיוק זה משום שכבר מצינו בכמה מקומות שכתוב לשון משלוח שלא על ידי שליח, וכן כתבו רבים ‏^[1].

אמנם, יש שהבינו מדברי המשנה ברורה כי יש לחוש לספק זה, ולכן החמירו על עצמם לתת לפחות משלוח אחד על ידי שליח בשביל לצאת ידי חובת המצווה לדעת כולם. כך מובא שנהג החזון אי"ש ‏^[2] וכן הרב אויערבך‏^[3], אך גם לדבריהם אין צורך בדיני שליחות ממש, אלא ניתן להעביר את המשלוח גם על ידי מי שפסול לשליחות כגון קטן.

הערות שוליים