משלוח מנות

מצות משלוח שני סוגי מזון איש לרעהו בפורים.

מצוה לשלוח מנות בפורים איש לרעהו, שנאמר (אסתר ט, יט): "ומשלח מנות איש לרעהו". מצוה זו מרבה אחוה, אהבה ורעות בישראל.

דיני המצווה[עריכה]

הגמרא מגילה ז א מדייקת מהפסוק "ומשלוח מנות איש לרעהו" כי המצווה היא לתת שתי מנות (מיעוט רבים) לאיש אחד (רעהו). מכיוון שבמגילה נאמר כי מטרת המצווה היא "לַעֲשׂוֹת אוֹתָם יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה" מצוות משלוח מנות מתקיימת ביום בלבד ולא בלילה אורח חיים תרצה ד.

יש לתת שתי מנות משני מיני מאכל שונים כאשר אוכל ומשקה נחשבים גם כן כשתי מנות.

יכול אדם להחליף עם רעהו סעודתו, שאחד יתן לשני את הסעודה שלו, ויחשב זה למשלוח מנות.

גם נשים מחויבות בקיום המצווה, וזוג נשוי יכול לתת משלוח אחד המכיל ארבע מנות - שתיים בשביל הבעל, ושתיים בשביל האשה, ועדיף לומר במפורש שיש כאן שתי מנות מהאיש ושתי מנות מהאישה.

בפוסקים מובא כי עיקר טעם המצווה הוא על מנת להעניק אוכל לסעודת הפורים, ולכן רצוי לשלוח מנות הראויות לסעודה. המנות צריכות להיות מוכנות לאכילה ולכן יש לשלוח אוכל שאין צורך לעשות בו פעולה נוספת בכדי לאוכלו, ואין לשלוח אוכל קפוא או שצריך בישול נוסף.

בחיי אדם מביא בשם הירושלמי כי מצוות משלוח מנות היא לפי השולח והמקבל. כך למשל, אדם מכובד המוסר משלוח לחברו צריך לתת משלוח מכובד יותר מאשר אדם עני או נער הנותן משלוח לחברו.

הפוסקים נחלקו האם ניתן לצאת ידי חובת במשלוח מנות משותף על ידי כמה אנשים, כשאין לכל אחד מהשותפים שיעור של שתי מנות.

ברכת "שהחיינו"[עריכה]

אין מברכים "שהחיינו" על מצוה זו, אלא בזמן ששומעים את הברכה בקריאת המגילה בלילה - יש לכוון גם על שאר מצוות היום, ובתוכם מצות משלוח מנות. והאשכנזים, אשר מברכים "שהחיינו" על קריאת המגילה אף בקריאתה ביום - יכוונו זאת בברכה.

טעמי המצווה[עריכה]

האחרונים כתבו כמה טעמים למצוות משלוח מנות:

טעם המנות הלוי- כיוון שהמן טען שעם ישראל מפוזר ומפורד, תקנו מצוות משלוח מנות כדי להרבות שלום ורעות בין היהודים.

טעם התרומת הדשן- כדי שיהיה לכל אחד די וספק לקיים הסעודה כדין, וכדי לא לבייש את מי שאין לו תקנו לכולם.

בראשונים מובא עוד עוד טעם - כיוון שבפורים יש מצווה לשמוח, צריך לשמח גם את העניים.

משלוח מנות על ידי שליח[עריכה]

מלשון הפסוק במגילה "ומשלוח מנות", יש שהביאו הוכחה כי עדיף לקיים את המצווה על ידי שליח. המשנה ברורה משנה ברורה תרצה יח הביא את דבריו של שו"ת בנין ציון (סי' מ"ד) שאף הסתפק לפי דיוק זה האם ניתן לצאת ידי חובת משלוח מנות כאשר נותנים שלא על ידי שליח.

מנגד, כף החיים (תרצ"ה סקמ"א) הביא שאין להוכיח מדיוק זה משום שכבר מצינו בכמה מקומות שכתוב לשון משלוח שלא על ידי שליח, וכן כתבו רבים ‏^[1].

אמנם, יש שהבינו מדברי המשנה ברורה כי יש לחוש לספק זה, ולכן החמירו על עצמם לתת לפחות משלוח אחד על ידי שליח בשביל לצאת ידי חובת המצווה לדעת כולם. כך מובא שנהג החזון אי"ש ‏^[2] וכן הרב אויערבך‏^[3], אך גם לדבריהם אין צורך בדיני שליחות ממש, אלא ניתן להעביר את המשלוח גם על ידי מי שפסול לשליחות כגון קטן.

הערות שוליים